א.ב ת”ז, ג.ד ת”ז, החלטה

בפני

כב’ השופטת ענבל וקנין-הרנשטיין

תובעים

1. א.ב ת”ז

נגד

נתבעים

1. ג.ד ת”ז

החלטה

הונחה בפניי בקשה למזונות זמניים בעניין שני ילדיהם המשותפים של הצדדים:

ד., כבת 4 שנים.

ה. , כבן שנה ו-11 חודשים.

רקע וטענות הצדדים:

הצדדים הינם בני זוג ידועים בציבור שניהלו מערכת יחסים זוגית זה עם זו משנת 2015; מזוגיות זו נולדו לצדדים 4 ילדים משותפים.

יודגש, כי מזונות שתי הבנות הגדולות של הצדדים, הקטינה —- (כבת 7 וחצי שנים) והקטינה —- (כבת 5 וחצי שנים), הוסדרו בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 18.02.2020, עוד בטרם נולדו שני הקטינים נשוא בקשה זו, ואשר קיבל ביום 01.03.2020 תוקף של פסק דין (תה”ס 52042-02-20) (להלן: “ההסכם”).

ביום 15.09.2024 נפרדו הצדדים זה מזו ואינם מתגוררים עוד יחדיו. יצוין, כי עד לפרידה התגוררו הצדדים, ביחד עם ילדיהם המשותפים, בביתו של האב בהרצליה פיתוח.

ביום 23.09.2024 הגישה המבקשת בקשה ליישוב סכסוך וביום 05.11.2024, עוד בטרם התקיימה לצדדים ולו פגישת המהו”ת הראשונה (הפגישה הייתה קבועה ליום 11.11.2024), משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות ביניהם, נסגר הליך יישוב הסכסוך.

ביום 20.11.2024 הגישה המבקשת תביעה לפסיקת מזונות שני הקטינים נשוא הבקשה, במסגרתה הוגשה הבקשה למזונות זמניים.

יובהר, כי הצדדים מקיימים חלוקת זמני שהות שווה עם כל ארבעת הילדים, כאשר הקטינים שוהים אצל כל אחד מהצדדים זמן שווה לאחר, זולת הקטין ה. שהינו יונק לטענת האם ועל כן אינו לן בבית האב אלא נאסף בימי הביקור אצל האב, על ידי האם סביב השעה 19:00 בערב.

לטענת המבקשת, עם הפירוד שילם לה המשיב מזונות ע”ס 18,000 ₪ בגין ארבעת הקטינים (מזונות חודש ספטמבר), ורק לאחר שהמבקשת הגישה ביום 23.09.2024 בקשת יישוב הסכסוך מטעמה, המשיב ‘העניש’ אותה וקיצץ את סכום המזונות ל-12,500 ₪ לחודש, המשולמים לקטינים עד היום (הם מזונות הקטינים המשולמים מאז חודש אוקטובר).

המבקשת טענה כי לאור הצהרות המשיב והסכמות הצדדים, מתקיים ביחס למזונות שני הקטינים נשוא הבקשה השתק שיפוטי, המונע מהמשיב לטעון כנגד סכום המזונות המבוקש בעבור שני הקטינים.

כך למשל, ביום 26.09.2024 ובמסגרת הליך יישוב הסכסוך הצהיר המשיב בפני בית המשפט בלשון ברורה וחד משמעית שיש להחיל את הוראות ההסכם על שני הקטינים שנולדו לצדדים לאחר חתימתו.

נוסף לכל אלו, לטענת המבקשת, אף הצהרת המשיב בהודעת ווטסאפ ששלח לה ביום 01.08.2024 מדברת בעד עצמה ומהווה, הלכה למעשה, התחייבותו של המשיב לשלם למבקשת סכום מזונות בסך של 18,000 ₪ בעבור ארבעת ילדיהם המשותפים (נספח 6 לבקשת המבקשת לפסיקת מזונות זמניים).

לטענת המשיב, הוא הורה מעורב ופעיל בחיי היום יום של הקטינים ונמצא בקשר עם כל הגורמים הרלבנטיים, הנוגעים לקטינים, לרבות בית ספר, אסיפות הורים, חוגים, טיפולים רפואיים וכיוצ”ב.

מוסיף המשיב, כי הוא אינו עובד ומתמקד בגידול ארבעת הילדים. המשיב נוהג לבלות עם הקטינים באופן קבוע , לקיים איתם פעילויות, טיולים, לקלחם, לקרוא להם סיפורים, משחקים, להכין לקטינים ארוחות שהם אוהבים, ארוחות למסגרת החינוך ועוד.

לגופן של טענות המבקשת, טען המשיב כי אלו מופרכות וכי הטענה בדבר קיומו של השתק שיפוטי הינה חסרת יסוד מכל בחינה. כך למשל, מבהיר המשיב, כי אין בהסכמתו במסגרת ההסכם לתשלום סכום מזונות מסוים, המשולם לשתי בנותיו הגדולות, כדי להקים השתק שיפוטי ולחייב את המשיב לשלם סכום דומה אף לשני הקטינים הנוספים שנולדו לצדדים לאחר חתימתו של ההסכם.

הכנסות והוצאות הצדדים:

לטענת המבקשת, החל משנת 2015 וכל תקופת הקשר הזוגי המבקשת לא עבדה. האחרונה עסקה בגידול 4 ילדים, גרה בדירתו של המשיב והתקיימה באמצעותו, כאשר כל הוצאות המבקשת והקטינים הושתו על המשיב. המבקשת הדגישה, כי הקטינים הורגלו לרמת חיים גבוהה, הכוללת מותגי לבוש והנעלה, אוכל בחוץ, בילויים, הזמנות “וולט”, קניות מעדני עולם הביתה ועוד.

המבקשת הדגישה כי אינה עובדת אף כיום ואין לה כל הכנסה, אך החלה ללמוד קורס שיווק דיגיטלי אותו עתידה לסיים בעוד חצי שנה.

באשר למשיב, טוענת המבקשת, כי המשיב הינו מולטי מיליונר, בבעלותו רכוש רב (אשר חלקו מפורט בהסכם), המושכר ע”י המשיב ומניב הכנסות גבוהות.

המבקשת שוכרת דירה למגוריה ומגורי ארבעת הקטינים בעלות שכירות בסך 7,500 ₪ לחודש; כמו כן מוציאה המבקשת סך 2,526 ₪ בגין הוצאות החזקת הדירה השכורה (ארנונה 650 ₪, ועד 300 ₪, חשמל 800 ₪, אינטרנט 98 ₪, יס 143 ₪, הוט מובייל 35 ₪, גז 200 ₪ ומים 300 ₪).

לטענת המבקשת, על אף רמת החיים הגבוהה לה הורגלו הקטינים, אשר התגוררו כל השנים בהרצליה פיתוח, נאלצת המבקשת ביחד עם הקטינים להתגורר בשכונת “—-” שהיא ‘ההיפך’ מהרצליה פיתוח וברמה נמוכה ביחס אליה. לטענת המבקשת עלות דירת מגורים ‘ראויה’ לקטינים, בהתאמה למגורי המשיב היא כ-16,400 ₪ דמי שכירות חודשיים.

בנסיבות אלו, לטענת המבקשת, יש לחשב את דמי המדור של הקטינים בהתייחס ל”שכ”ד הדירה הראויה”, העומד פוטנציאלית ע”ס 16,400 ₪.

לטענת המשיב, הוא אינו עובד מזה שנים רבות, מתגורר בבית שירש לפני כשנה וחצי מאביו בהרצליה הפיתוח ומתרכז בגידול ילדיו. המשיב טען, כי כל הכנסותיו הינם מדמי שכירות מכלל נכסיו ועומדות ע”ס כ-36,000 ₪ ברוטו לחודש, לפני מס בשיעור 10%.

לטענתו, בגין כלל נכסיו המושכרים הוא נושא בהוצאות תחזוקה בסך ממוצע של 3,000 ₪ לחודש, קרי ההכנסה הפנויה הממוצעת לחודש של המשיב, לאחר תשלומי מיסים והוצאות תחזוקה שונות, עומדת כהצהרתו על כ-30,000 ₪ לחודש.

נוסף לאלו, למשיב הוצאות אחזקת מדורו שלו ושל הקטינים ע”ס כ-3,700 ₪ (ארנונה בסך 2,700 ₪ לחודש וחשמל בסך כ-1,000 ₪ לחודש).

באשר למבקשת, טען כי הינה עו”ד במקצועה, המשלמת כל שנה דמי חבר בלשכת עורכי הדין, ואשר אינה ממצה את יכולת השתכרותה, העומד לדידו של המשיב על סך של 12,000 ₪ נטו לחודש.

הוסיף המשיב , כי עד לפטירת אביו נאלץ הוא לקחת הלוואות בסך של כ-700,000 ₪ על מנת לכלכל את משפחתו;

יצוין כי סך ההלוואות, המוכח במסמכים שהגיש עומד ע”ס כ-434,000 ₪ בלבד: הלוואה אחת ע”ס 100,000 אשר המשיב התחייב להשיב עד ליום 30.07.2022, כך שזו סביר כי הוחזרה וכן שתי ההלוואות נוספות ע”ס כ- 334,000 ₪, עדכניות אך לשנת 2023.

הוצאות הקטינים:

המבקשת העמידה את בקשתה לפסיקת מזונות ע”ס 9,000 ₪ עבור שני הקטינים (סך של 4,500 ₪ בגין כל אחד מהם) וכן סך של 7,432 ₪ לחודש (סך של 3,716 ₪ בגין כל אחד מהקטינים) בגין חיוב המדור והוצאות משק הבית.

יודגש, כי חישוב דמי המדור של שני הקטינים נעשה בהתייחס ל”דמי השכירות הראויים” אותם עתידה לשלם המבקשת לטענתה, וזאת עת תשכיר (בעתיד) דירת מגורים בהרצליה פיתוח ותשלם עליה כ-16,400 ₪ לחודש.

המבקשת אף עותרת לחייב את המשיב בתשלום סך של 96,247 ₪ בגין הוצאות המעבר של המבקשת, אשר נועדו לרכישת הציוד לדירה השכורה שנאלצה לרכוש לטענתה למדור הילדים ומחייתם, וזאת מקום בו המשיב שמר בביתו את כל הציוד והלבוש של הילדים.

מנגד ועל כך אין חולק, החל מחודש אוקטובר 2024 משלם המשיב סך של 2,307 ₪ בגין שני הקטינים נשוא הבקשה (1,115 ₪ בגין כל אחד מהם) וכן סך של 500 ₪ עבור השתתפות המשיב בהוצאות חינוך הקטינים.

הלכה למעשה וכאמור לעיל, החל מחודש אוקטובר 2024 משלם המשיב סך של 12,500 ₪ בעבור ארבעת הקטינים (סך מזונות של 5,196 ₪ בגין שתי הקטינות הגדולות, סך מדור של 4,500 ₪ בגין שתי הקטינות הגדולות, מזונות של 2,307 ₪ בגין שני הקטינים נשוא הבקשה והוצאות חינוך בסך 500 ₪).

לטענת המשיב, נאות הוא לשלם 2,000 ₪ מדי חודש לצורכי שני הקטינים נשוא הבקשה (1,000 ₪ בגין כל אחד מהקטינים), וכי לאור דמי המדור שכבר משולמים למבקשת בגין שתי הקטינות הגדולות (סך כולל של 4,500 ₪), המהווים 60% מכלל הוצאות המדור ואחזקתו (שכירות ע”ס 7,500 ₪), אין לפסוק דמי מדור והוצאות אחזקת מדור נוספים.

דיון והכרעה:

סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי”ט-1959, קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו לפי הדין האישי החל עליו. בשים לב לכך שעסקינן בשני קטינים מתחת לגיל 6 (קטינה כבת 4 שנים וקטין כבן שנה ו-11 חודשים) אזי האב מחויב על פי הדין העברי לזון את הקטינים ולממן את מלוא צרכיהם ההכרחיים ומעבר לצרכים אלו מדין צדקה בלבד.

בעת פסיקת מזונות זמניים, בית המשפט אינו נדרש להיכנס לעובי הקורה או לקבוע מסמרות לגבי העובדות הנדונות. כמו כן, כבכל דיון בבקשה לסעד זמני, אין בית המשפט נדרש לניתוח מעמיק של הראיות, ורשאי הוא להחליט בסוגיה המונחת לפניו על סמך ראיות לכאוריות, אשר הובאו לפניו עד לאותו שלב (בע”א 201/72 יהודה אילן נ’ רעיה אילן, (08.10.72); ע”א 542/68 יצחק בן סירה נ’ אסתר, מיכל ושמעון בן סירה (22.01.69).

הפסיקה מורה כי מזונות זמניים הם סוג מיוחד של סעד זמני אשר נועד להבטיח את קיומם של הזכאים למזונות עד לבירור המשפטי. משכך, על השופט היושב לדין לבחון בזהירות רבה את טענות הצדדים והנתונים שהוצגו, תוך שימת דגש על העובדה כי מדובר בסעד זמני המתבסס על ראיות לכאוריות בלבד (רע”א 324/88 אדר נ’ אדר, (22.09.88) וע”א 2398/97 אייל נ’ אייל, (17.12.97).

אשר להיקף המזונות הזמניים, נקבע כי אלו כל אותם כספים הדרושים לצורך מחייתם של הזכאים לכך, עד לסיום ההליך לפי שיקול דעתו של בית המשפט. על פי הפסיקה הרווחת, כובד המשקל ומלאכת האיזון בין כל השיקולים הרלוונטיים, אינם שמים עוד את הדגש על מניעת “חרפת רעב”, אלא על “שמירה על המצב הקיים כפי שזה היה ערב הקרע בין הצדדים” (ראה בהקשר לפסיקת מזונות אישה וצמצום פער כלכלי רציני בין הצדדים בדברי כב’ השופט דרורי בבר”ע (י-ם) 1081/05 פלוני נ’ אלמונית (8.8.2006)).

יש הסוברים כי כיום סכום המזונות המינימלי לילדים בגין הצרכים הבסיסיים בלבד צריך לעמוד על סכום מינימום של בין 1,600 – 1,800 ₪. כך לדוגמה, כב’ השופט י. שנלר מציין בעמ”ש 1057/09 ש.ת. נ’ ד.ג. (17.10.17), כי לאור השינויים שחלו במשך השנים בשערוך אותן הוצאות מינימליות וכן לאור הצרכים שהתווספו עם השנים, כגון בכל הקשור באמצעי התקשורת השונים ובמחשוב, אשר ניתן לראות בהם כיום, כצרכים הכרחיים יש להגדיל את הסכום לסכום של כ – 1,700 ₪ וראה עמ”ש (ת”א) 1971-12-16 פלוני נ’ פלונית (2019); עמ”ש (חיפה) 26409-10-18 מ.ש. נ’ ק.ש. (2019); עמ”ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ’ א.ו. (2019); רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ’ א.נ. (2018).

סכום זה הינו ללא הוצאות מדור וללא הוצאות חינוך (עמ”ש 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני (9.10.17).

יחד עם זאת, על פי הפסיקה אין לפסוק את צרכי הילדים כמכפלה של מספר הילדים (ראה ע”א 552/87 ורד נ. ורד, (13.10.88).

נוסף לאלו, ובהתייחס להיקף המזונות מקום בו לצדדים כבר קיים הסכם, המסדיר מזונות חלק מהקטינים, נקבע בע”א 259/75 רקפת שטראוס נ’ מיכאל שטראוס [פורסם בנבו], 11.03.76 כדלקמן:

“העובדה שהאב התחייב בהסכם לשלם סכום מסויים לאם עבור הוצאות החזקת הילדים מהווה הודאה מצדו שהילדים זקוקים לסכום זה לשם סיפוק צרכיהם ועל-כן, אם ברצונו של האב להראות שצרכי הילדים אינם מצדיקים תשלום אותו הסכום, עליו להביא על כך ראיות בעלות משקל רב”.

אשר על כן במקרה דנן, הסכום בו התחייב האב לתשלום מזונות שני הילדים הגדולים, מהווה אינדיקציה לגובה צרכי הילדים וניתן לעשות שימוש בנתון זה עת באים אנו לקבוע את מזונות שני הקטינים הנוספים.

לעניין הוצאות המדור והחזקתו, הפסיקה נוהגת להעמיד את שיעור השתתפות האב בהוצאות אלו בין שליש למחצית (לפי מספר הילדים) מהוצאות המדור והחזקתו (ע”א 52/87 הראל נ’ הראל, (12.10.89); ע”א 764/87 אוהר נ’ אוהר (31.12.87); תמ”ש (ת”א) 104840/00 ב.א. נ’ ב.א., (21.07.03).

נקודת המוצא הינה כי צרכיו של קטין המתגורר בבית אחד נמוכים מצרכיו של קטין המחלק שהייתו בשני בתים, שכן מטבע הדברים חלק מצרכיו נרכש באופן כפול על ידי כל אחד מההורים בשל השימוש בצרכים אלו בכל אחד מהבתים.

לצורך בחינת היקף החיוב במזונות, יש לבחון את צרכי הקטינים, יכולותיהם הכלכליות של כ”א מההורים – מכלל המקורות העומדים לרשותם, קביעת היחס בין יכולותיהם הכלכליות של ההורים, וכמובן זמני השהות בפועל כאמור בקריטריונים שנקבעו במסגרת פסק הדין בעניין בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (19.7.2017) (להלן – “הלכת בע”מ 919/15”).

הגם שביהמ”ש העליון שב והבהיר כי בע”מ 919/15 אינו מתייחס לסוגיית חלוקת נטל המזונות ביחס לילדים מתחת לגיל 6 שנים (ראו למשל בע”מ פלוני נ’ פלונית 4637/18 (10.07.18)) אין חולק כי העקרונות המנחים אשר השתרשו קודם בפסיקה ונקבעו מפורשות בבע”מ 919/15, מהווים מטריה נורמטיבית אף לקביעות בהתייחס לקטני קטנים וראה עמ”ש (מחוזי ת”א) 1180-05-14 א’ א’ נ. מ’ א’ ( 26.3.15).

משעה שעסקינן בפסיקת מזונות זמניים בלבד – אין מקום לערוך “תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני” (עמ”ש (מרכז) 11623-07-17 ד. ש נ’ מ.ש (24.6.2018)).

גם בהלכה שנפסקה בבע”מ 919/15 נפסק ש”אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות.

ההכרעה:

אין חולק כי המבקשת אינה עובדת מזה שנים רבות (לכל הפחות משנת 2015).

הלכה היא כי לצורך חיוב המזונות ראוי לבחון את כושר השתכרותו של ההורה ולאו דווקא את השתכרותו בפועל (וכך היא הלשון אף בבע”מ 919/15 לפיה יש לבחון את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים) דא עקא, במקרה דנן הכנסתה של המבקשת הינה אפסית מזה שנים והיא עסקה בגידול 4 הילדים בשנים אלו ומשכך לא מצאתי מקום לייחס למבקשת אף הכנסה פוטנציאלית בשלב זה של מזונות זמניים וחרף הכשרתה כעו”ד.

מנגד, הכנסותיו של המשיב וכהצהרתו עומדים על סך של כ-30,000 ₪ לחודש, קרי יחס הכנסות הצדדים עומד על שיעור 0%-100% לטובת המשיב.

עוד וכאמור לעיל, מתקיימים בעניינם של הצדדים זמני שהות שווים עם כל ארבעת הקטינים, לא מצאתי רבותא לעובדה כי הקטין לואי שב לישון בבית אימו ונוכח היותו עולל יונק וכהפצרתה של המבקשת אשר עתרה בעניין.

יוצא אפוא כי יחס זמני השהות עומד ע”ס של 50%-50%.

ודוק, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי ביום 18.02.2020 חתמו הצדדים על הסכם, במסגרתו הוסדרו מזונותיהן ומדורן של שתי הקטינות הגדולות של הצדדים (סעיף 32.א. להסכם), מזונות כל קטינה הועמדו על סך 2,250 ש”ח לכל קטינה בצירוף הפרשי הצמדה ותשלום עבור מדור שתי הקטינות הועמד על 4,500 ₪ לחודש.

כמפורט לעיל נקבע בפסיקה כי המדובר באינדיקציה הראויה להתייחסות ולעת באים אנו לקבוע את צרכי הקטינים נשוא הבקשה.

לא זו אף זו, אף המשיב בעצמו הביע עמדה זהה וזאת בבקשתו מיום 26.09.2024 (בקשה לסעד דחוף להבטחת קשר של קטינים עם הוריהם) במסגרת הליך יישוב הסכסוך שהתנהל בין הצדדים (י”ס 61469-09-24), וכלשון המשיב בסעיף 12 דשם: “ברור שהוראות ההסכם ו-“רוח ההסכם” חלה גם במקרה של הולדת ילדים נוספים, ומכאן גם על הקטינים לני ולואי”.

בנסיבות אלו, נחה דעתי לראות בגובה המזונות המשולם לשתי הבנות הגדולות של הצדדים (סך של 2,250 ₪ לכל קטינה), מכוח ההסכמות שבין הצדדים, אבן בוחן לגובה הצרכים של שני הקטינים הנוספים נשוא הבקשה דנן.

כאמור, בהתאם לסעיף 32.ב. להסכם, משולמים למבקשת סך של 4,500 ₪ בגין מדורן של שתי הבנות הגדולות של הצדדים; דמי מדור אלו מהווים הלכה למעשה, כ-60% מסך דמי השכירות שמשלמת המבקשת כיום בגין הדירה השכורה (דמי שכירות 7,500 ₪).

המדובר בשיעור גבוה מסך דמי המדור הכוללים להם זכאית המבקשת בגין ארבעה קטינים יחד והעומדים על כ 50% מעלות מדורה בפועל.

יודגש, כי עתירת המבקשת, כי החישוב של דמי המדור ייעשה בהתייחס לדירה פוטנציאלית שתשכור בעתיד, אין לה בנסיבות העניין כל אחיזה בדין.

יוער כי בשלב זה של מזונות זמניים, לא מצאתי מקום לחייב המשיב בהוצאות המעבר של המבקשת, אשר נועדו לרכישת הציוד לדירה השכורה , מקומן של הוצאות אלו במסגרת האיזון הכולל בין הצדדים.

בנסיבות המפורטות לעיל, לאחר שקלול מלוא הנתונים ובשלב זה של מזונות זמניים, נוכח הפערים הנטענים בהכנסות הצדדים ובשים לב שמדובר בשני קטינים מתחת לגיל 6, אשר האב מחויב בצרכיהם ההכרחיים באופן אבסולוטי, ובשים לב לכך שמתקיימים בין הצדדים זמני שהות שווים וכבר משולמים למבקשת דמי מדור בשיעור של כ- 60% מסך דמי השכירות בפועל, אני מורה כדלקמן:

החל מחודש אוקטובר 2024 ואילך ועד למתן החלטה אחרת – יישא האב וישלם בגין צרכיהם השוטפים של שני הקטינים נשוא הבקשה סך של 4,000 ₪ לחודש (2,000 ₪ לכל קטין).

בעבור החודשים בהם בוצע תשלום בגין מזונות הקטינים (כנטען ע”י המבקשת החל מחודש אוקטובר 2024), יקזז האב את סך המזונות שכבר שולמו ובסך של 1,115 לכל קטין לחודש , מהתשלום בו חויב דלעיל, כך שישולם למבקשת בגין חודשים אלו, ההפרש לסך הקבוע בהחלטתי.

האב לא יחויב בתשלום נוסף בגין דמי המדור של הקטינים, על זה המשולם על ידו כיום.

לאחר בחינת מכלול הנתונים ואף בהמשך להוראות סעיף 32.ח. להסכם מיום 18.02.2020, יישא האב במלוא הוצאות הקטינים אשר אינן מכוסות על ידי סל בריאות או ביטוח בריאות אחר, ובכלל כך טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטים, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים, אביזרים וטיפולים רפואיים בהתאם להמלצת הרופא המטפל, וכיו”ב – הכל כנגד הצגת קבלות.

כמו כן, ובהמשך להוראות סעיף 32.ט. להסכם מיום 18.02.2020, הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות הבאות:

הוצאות חינוכיות כולל כלל הוצאות בית הספר לרבות ספרים, מחברות, ציוד בראשית שנה, תשלומים לבית הספר ולפי דרישתו וזאת בקיזוז המענק המגיע לקטינים מאת המל”ל. כמו כן יישאו בהוצאות עבור חוג אחד עבור כל קטין, הוצאות עבור מחזור אחד של קייטנות בקיץ (לפי עלות מתנ”ס/עירייה), שיעורים פרטיים לקטינים בהתאם להמלצת מורה מחנכת או מורה מקצועית והכל כנגד קבלות.

עלות גן ו/או מעון– כנגד הצגת קבלות.

ככל שיתקבלו הנחות ו/או החזרים מול הגופים הרלוונטיים יחושב חלקו של האב בהתאם.

במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר נחיצות ההוצאה, עלותה או ביצועה שלא באמצעות הביטוח הרפואי תכריע עמדת הרופא המטפל בקטינים דרך קבע.

דמי המזונות ישולמו בכל 01 לחודש עבור אותו חודש ומראש. מזונות עבר ישולמו בשני תשלומים שווים ועוקבים אשר יצטרפו לתשלום השוטף.

דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, ויעודכנו כל שלושה חודשים, ללא תשלום הפרשים למפרע. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא המדד הידוע במועד החלטתי זו.

קצבת הילדים ו/או כל קצבה אחרת המתקבלת לקטינים מאת המל”ל תשולם לידי האם ותיתוסף על דמי המזונות הזמניים דלעיל.

מובהר בזאת, כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות לעניין סכום המזונות הסופי שייפסק.

ניתן היום, י”א כסלו תשפ”ה, 12 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.