מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת הילה אוחיון גליקסמן
מבקשת
א.ל. ת.ז. XXX
ע”י ב”כ עו”ד טל קולסקי
נגד
משיב
א.נ.ל. ת.ז XXX
ע”י ב”כ עו”ד יפה בן צור
בעניין הקטינים:
א’, קטינה, ילידת 2009
א’, קטין, יליד 2012
א’ קטין, יליד 2019
החלטה
לפני בקשה לסעד זמני למזונות אישה ולמזונות ילדים.
העובדות הצריכות לעניין
המבקשת (להלן גם: “האם”) והמשיב (להלן גם: “האב”) נישאו זל”ז כדמו”י ביום 18.3.2007. מנישואיהם נולדו 3 הקטינים שבכותרת.
בין הצדדים גבה טורא, מסיבות השנויות במחלוקת ביניהם.
לאחר שלא עלה בידיהם ליישב את המחלוקות הקשורות בפירוד בהסכמה, הגישו הצדדים תובענות הדדיות, כדלקמן: המבקשת הגישה תובענה רכושית (תלה”מ 63096-06-24); תובענה להחזקת הקטינים (תלה”מ 63113-06-24); וכן את התובענה שבכותרת, למזונות אישה ולמזונות הקטינים. המשיב הגיש תובענה למזונות ומדור הקטינים (תלה”מ 9455-07-24); תובענה בעניין החזקת הקטינים (תלה”מ 14061-07-24); ותובענה רכושית (תלה”מ 23711-07-24).
בסמוך למועד פרוץ הסכסוך, עזב המשיב את בית המגורים המשותף לתקופה מסוימת, אך בסמוך למועד הגשת הבקשה דנן שב להתגורר בבית המגורים. מכאן, שכיום הצדדים גרים תחת אותה קורת גג.
ביום 11.8.2024 הוגשה הבקשה דנן למזונות זמניים. המשיב הגיש תגובתו ביום 5.9.2024. ביום 15.9.2024 הוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיב, בהתאם לרשות שניתנה.
תמצית טענות הצדדים
המבקשת טענה כי הצדדים וילדיהם חיו ברמת חיים גבוהה, כאשר נטען כי במהלך החיים המשותפים היה המשיב מעביר לה מידי חודש סך של 13,000 ₪ במזומן לכיסוי צרכיה; לקראת פרוץ הסכסוך הפחית מיוזמתו את הסכום לסך של 6,000 ₪ בחודש; ועתה חדל להעביר כספים כלל.
אשר להכנסות הצדדים, המבקשת טענה כי היא עובדת כשכירה בד’, ושכרה הממוצע עומד על סך 14,029 ₪ נטו בממוצע לחודש. בעניין הכנסות המשיב, נטען כי, למיטב ידיעתה, סך הכנסותיו הינו לפחות 67,500 ₪ לחודש – המורכב מהכנסות מחברות ומעסק (עוסק מורשה) שבבעלותו (בסכום משוער של כ-30,000 ₪ בחודש); הכנסות מנכסים משותפים המושכרים על ידו (לרבות 2 יחידות דיור בבית המגורים ומרפאה- כאשר עפ”י הנטען ההכנסה משכירויות הוערכה בסכום של 16,500 ₪ בחודש); וכן קצבת נכות בסך 21,000 ₪ בחודש, לה הוא זכאי בעקבות תאונת דרכים שעבר בשנת 2021.
המבקשת הוסיפה כי הכנסותיו של המשיב נלמדות מההתחייבויות הרבות שנטל על עצמו, לרבות תשלומי המשכנתא, כרטיסי אשראי, החזר הלוואות, חובות, דמי שכירות משרד, דמי שכירות לדירת היוקרה ששכר בא’ (בתקופה בה התגורר מחוץ לבית), מימון הוצאות החזקת הבית, וקיום רמת חיים גבוהה. צורפו תדפיסי אשראי של המבקשת, בסכום ממוצע של כ-16,000 ₪, מהם ניתן ללמוד לשיטתה על רמת חיים גבוהה. כמו כן, הפנתה המבקשת למסמך הצעת חלוקת הרכוש, שנערך על ידי המשיב בכתב ידו במועד פרוץ הסכסוך, ואשר לפיו, לטענתה, לצדדים 1,600,000 ₪ לחלוקה, וזאת רק בנכסים נזילים.
המבקשת העמידה את צרכיה ואת צרכי הקטינים, כולל מדור והוצאותיו, בסך 43,486 ₪ לחודש. נטען, כי צרכי הקטינים הינם בסך 19,025 ₪ לחודש, וצרכיה של המבקשת הינם בסך של 19,025 ₪, כאשר, בניכוי הכנסתה, עתרה למזונות אישה בסך של 4,996 ₪.
המבקשת ציינה, כי הצדדים מתגוררים בוילה בת 3 קומות, ופירטה את הוצאות החזקת הווילה בסך כולל של 15,052 ₪ לחודש (משכנתא 11,000 ₪, חשמל 1,700 ₪, ארנונה 1,323 ₪ , מים 690 ₪ , אינטרנט וכבלים 339 ₪ ) לא כולל הוצאות גינון, אחזקת בריכה, ועוזרת בית, בסך של 3,000 ₪ נוספים בחודש.
המשיב טען מנגד, כי יש לדחות את הבקשה לפסיקת מזונות זמניים, הן מזונות אישה והן מזונות ילדים, שעה שהצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת, והוא נושא בתשלום הוצאות המדור, משלם את הוצאות הקטינים, ורוכש מזון הביתה.
ביחס לעתירתה של המבקשת למזונות אישה זמניים, נטען כי המבקשת אינה זכאית למזונות אישה, הן בשל גובה הכנסתה החודשית, והן בשל כך שהצדדים אינם מקיימים יחסי אישות, והלכה למעשה הפירוד יצא ממנה. עוד נטען, כי שעה שהמשיב נושא בכל הוצאות המדור, גם לפי טבלת הצרכים שצורפה כנספח טז’ לבקשה, סך צרכיה, בניכוי המדור והוצאותיו, הינם 6,312 ₪, כאשר הסכום אותו מרוויחה המבקשת עולה בהרבה על סכום זה.
בעניין הכנסות הצדדים, המשיב הכחיש את היקף הכנסותיו הנטען ע”י המבקשת. לטענתו, הכנסותיו הינן מגמלת הביטוח הלאומי בסך 20,000 ₪ לחודש, ומדמי השכרת יחידת דיור אחת בלבד בסך 3,500 ₪. ביחס להכנסות מעסקיו, נטען כי החברות לא משלמות לו שכר, והסכום שנצבר בהן, ככל שנצבר, שייך לחברות עצמן. ביחס לעוסק המורשה, נטען כי מאז התאונה שעבר אין כמעט פעילות בעסק, אשר צבר הפסדים. המשיב לא הכחיש את מסמך הצעת חלוקת הנכסים שצירפה המבקשת, אך טען כי מדובר במסמך שהיה נכון לשלהי שנת 2023, ואילו מאז נעשה על ידו שימוש בכספים הנזילים לצורך צמצום חובות התא המשפחתי.
עוד בעניין ההכנסות, גרס המשיב כי בניכוי הוצאות המדור ואחזקתו, הכנסתו הפנויה הינה בסך 8,500 ₪ בלבד, ואילו הכנסתה הפנויה של המבקשת הינה בסך של 14,000 ₪.
אשר לצורכי הקטינים, המשיב טען כי המבקשת לא הפרידה בין הוצאות תלויות שהות והוצאות שאינן תלויות שהות. לטענתו, צרכי הקטינים פורטו באופן מופרז, ויש להעמיד את הצרכים על סך של 1,500 ₪ לחודש לקטין. לפי גילם של הקטינים, ובהתאם להלכה שנקבעה בבע”מ 919/15, טען המשיב כי המבקשת היא זו שצריכה לשלם לידיו סך של 400 ₪, בגין מזונות כל אחד מהקטינים. ביחס לקטין א’, שהינו מתחת לגיל 6, נטען כי יש לחייב את המשיב בתשלום סך של 840 ₪ בלבד וזאת עד הגיעו של הקטין גיל 6, ולאחר מכן, יהא על המבקשת לשלם למשיב סך של 200 ₪.
בתשובה לתגובת המשיב, טענה המבקשת כי הפרידה אירעה בשל בגידה של המשיב, כך שיש אמתלה מבוררת להיעדר רצון מצידה לקיים יחסים עם המשיב (וצרפה תכתובות בעניין); כן טענה המבקשת כי מתדפיס העו”ש שצירף המשיב לתגובתו, עולה כי הוא הבריח כספים לאחר מועד הקרע, וכי לאחרונה פתח מסעדה חדשה בא’; וכן צרפה תכתובות ופירוט אשראי, המוכיחים לטענתה כי היא זו שנושאת בכל הוצאות הכלכלה של הבית, וכי התנהלות המשיב אינה מאפשרת את המשך רמת החיים כפי שהורגלה אליה לפני הסכסוך.
דיון והכרעה
בפתח דבריי מצאתי להעיר בעניין הצורה בה הוגשה הבקשה, אשר נערכה בכתב צפוף, במרווח של שורה בודדת, כאשר אחת מאבני היסוד של הבקשה- פירוט צרכי הקטינים והמבקשת – הוצגה במסגרת טבלה נפרדת, אשר צורפה כנספח לבקשה, ולא בגוף המסמך כפי שנדרש להיעשות- וכפי שיפורט להלן היה בכך כדי להקשות ולסרבל שלא לצורך את בירורה של הבקשה.
ראשית, הגשת הבקשה באופן זה מנוגדת להוראות מנהל בתי המשפט בדבר צורת מסמך ומבנהו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, שקבעו כללים ברורים לעניין צורת הגשת מסמך לבית המשפט (לעניין גודל וסוג הכתב, מרווח בין שורות, שוליי המסמך ועוד). שנית, הנספחים לבקשה כשמם כן הם – נספחים ואסמכתאות להוכחת הנטען בכתב הטענות, ולא הרחבה ופירוט של הנטען בגוף הבקשה, בפרט כאשר מדובר בפירוט הצרכים הנטענים של הקטינים ושל המבקשת – עניין שהוא כאמור בליבת הבקשה למזונות זמניים.
לפנים משורת הדין, ובשים לב לכך שמדובר בבקשה למזונות זמניים, לרבות בעניינם של קטינים, הבקשה לא נמחקה חרף המחדלים הנ”ל בהגשתה, ובית המשפט נדרש לה למרות הצורה בה הוגשה. עם זאת, מצאתי להדגיש כי יש להקפיד על הגשת מסמכים בצורה ובאופן שנקבעו בתקנות ובהוראות מנהל בתי המשפט – הן מטעמי יעילות דיונית (שכן הגשת בקשות בכתב צפוף ללא רווחים מקשה על קריאת המסמכים ע”י בית המשפט), והן על מנת לשמור על השוויון הפרוצדוראלי בין בעלי הדין בהגשת כתבי הטענות.
לגופו של עניין. כאמור, המבקשת הגישה בקשה לסעד זמני לפסיקת מזונות זמניים עבורה ועבור ילדיהם של הצדדים. אדון תחילה בבקשה למזונות אישה, ואחר כך אדון במזונות הזמניים לילדים. יוער, כי כתבי הטענות כללו טענות רבות שאינן צריכות לעניין, כאשר במסגרת הדיון אדרש לטענות הרלוונטיות לצורך הכרעה בבקשה בלבד.
מזונות אישה
מקור החיוב במזונות אישה בדין הישראלי נובע מסעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי”ט – 1959, הקובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הדין האישי החל עליו.
על פי הדין העברי החל על הצדדים, כל עוד בני הזוג נשואים, יש לפסוק מזונות אישה על פי רמת החיים אליה הורגלה האישה, תוך יישום הכלל “עולה עמו ואינה יורדת עמו” (בנציון שרשבסקי ומיכאל קורינלדי דיני משפחה כרך א’ (2015), 293 (להלן: “שרשבסקי”)). לצד זאת, קובע הדין העברי, כי בנסיבות בהן שני בני הזוג עובדים לפרנסתם, זכאי הבעל “למעשה ידיה”, היינו כי הכנסותיה יקוזזו מסכום המזונות שהוא חייב לה. כלל זה פורש בפסיקה באופן שנקבע כי כאשר האישה מרוויחה כדי צרכיה ממעשי ידיה, פטור הבעל מתשלום מזונותיה (ע”א 596/89 לוי חקק נ’ לוי חקק, פ”ד מה(4), 749 (1991)).
מקום בו בני הזוג נשואים אך חיים בנפרד זה מזו, ייתכן כי תפקע זכותה של האישה למזונות לפי הדין העברי, כתלות במקור הפירוד (שרשבסקי, עמ’ 349). עוד נקבע, כי בנסיבות של פירוד בין בני הזוג, אפשר כי תצטמצם זכותה של האישה למזונות, כאשר בית המשפט יתחשב בפוטנציאל השתכרותה ולא רק בכושר השתכרותה בפועל (בע”מ 9369/05 פלוני נ’ פלונית פורסם במאגרים, 25.1.2005)).
זאת ועוד, בפסיקה נקבע ביחס למזונות זמניים כי “כאשר מדובר בפער כלכלי משמעותי בין בעל לבין אישה, יש חשש כי אי פסיקת מזונות זמניים בשיעור הולם, תיצור פערי כוחות בין בני הזוג, בעת המשא ומתן לגירושין, ובעת ההליכים המשפטיים ביניהם. ייתכן כי אישה, שהמזונות הזמניים שנפסקו לה יהיו נמוכים, או שלא ייפסקו לה מזונות זמניים כלל, תמצא במצב נחות כל כך, עד שתהיה מוכנה במסגרת משא ומתן לגירושין או במהלך התדיינות ממושכת – שהבעל העשיר יכול להרשות לעצמו – לוותר על המגיע לה” (בר”ע (י-ם) 1081/05 פלוני נ’ אלמוני (פורסם בנבו, 8.8.2006), בפס’ 69 (להלן: “בר”ע 1081/05”)). אם כן, בפסיקת מזונות זמניים בית המשפט צריך לתת דעתו גם לעניין הפערים הכלכליים שעלולים להיווצר בין הצדדים, אם ייפסקו מזונות אישה ואם לאו.
במקרה דנן, הצדדים נשואים זה לזו, מתגוררים תחת אותה קורת גג, וחדלו לקיים יחסי אישות. ישנה מחלוקת ביניהם בסוגיית בן הזוג האשם בפרידה – כאשר יש לעניין נפקות בקביעת הזכאות למזונות אישה.
עיון בכתבי הטענות ובצרופותיהם מעלה, כי קיים פער בהכנסות הצדדים, כאשר המשיב נמנע מלצרף מסמכים בעניין היקף הכנסותיו (למעט תדפיס עו”ש לא מעודכן לחודשים נובמבר 23′-פברואר 24′, וטיוטת דו”ח רווח הפסד של אחד מעסקיו), ויש לזקוף זאת לחובתו, כפי שאפרט להלן.
עם זאת, בשים לב לשכרה הממוצע של המבקשת, העומד על סך של כ-14,000 ₪ בניכוי המיסים, ובשים לב להוצאות המשפחה שהמשיב נושא בהן בהווה, ולהוצאות שהוא חויב לשאת בהן במסגרת ההחלטה דנן (כמפורט להלן), לא שוכנעתי כי המבקשת בעמדת נחיתות שיש בה כדי להביאה לקבל החלטות שאינן בטובתה אך מתוך לחץ כלכלי. משכך, לא מצאתי לפסוק מזונות אישה זמניים. שאלת הזכאות למזונות אישה תתברר בהמשך, במידת הצורך, במסגרת ההליך העיקרי.
מזונות זמניים לקטינים
מזונות זמניים הם סעד זמני, שמטרתו הבטחת קיומם של הזכאים למזונות תוך “צילום המצב”, כפי שהיה בתא המשפחתי הספציפי עובר להגשת התובענה, ושימורו עד לתום הבירור של התובענה (רמ”ש (י-ם) 17320-10-16 פלונית נ’ אלמוני (פורסם בנבו, 12.12.2016)).
במקרה כבענייננו, בו מתגוררים ההורים תחת אותה קורת גג, נקבע, כי במישור העקרוני אין מניעה לפסוק מזונות זמניים כסעד של “עזרה ראשונה”, שיבטיח את המשך כיסוי צרכי הקטינים בבית המשפחה (רמ”ש (ת”א) 34750-02-13 ג.ג. נ’ ח.ג (פורסם בנבו, 17.4.2013)). במסגרת זו, ישקול בית המשפט שורה של שיקולים ובהם: מצבו הכלכלי של כל אחד מהצדדים ומידת הפער ביניהם; צורכי הילדים ואופן סיפוקם עד לפרוץ הסכסוך; קיומו או היעדרו של חשבון משותף לניהול הוצאות המשפחה; כוונתם של הצדדים ביחס להסדרי השהות לאחר הפרדת המגורים ותום ליבם (ר’ למשל: תמ”ש (טב’) 19584-06-10 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, 21.10.2009)). ברי כי אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים, וכל מקרה ייבחן לגופו, בהתאם לנסיבותיו.
אשר לגילאי הקטינים, הקטין א’ מתחת לגיל 6, ועל כן, לפי הדין האישי החל בענייננו, על האב לשאת במימון מלוא צרכיו ההכרחיים, ושני ההורים יישאו במימון הצרכים מדין צדקה, בהתאם ליכולותיהם הכלכליות (עמ”ש (מרכז) 2366-06-23 ש.מ נ’ נ.מ מ (פורסם בנבו, 24.12.23)).
הקטינים א’ ו-א’ מעל גיל 6. אי לכך, בהתאם להלכה שנקבעה במסגרת בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (פורסם בנבו, 19.7.2017) (להלן: “בע”מ 919/15”) שני ההורים יישאו במזונותיהם מדין צדקה, כאשר חלוקת החיוב בין ההורים תקבע ע”פ יכולותיהם הכלכליות היחסיות וזמני השהות בהם שוהים הקטינים עם מי מהם, לאחר חישוב ואומדן צרכיהם (צרכים תלוי שהות, צרכים שאינם תלוי שהות, מדור והוצאותיו).
עוד יצוין, כי בשלב פסיקת המזונות הזמניים, ההכרעה נשענת על תמונה עובדתית חלקית בלבד, ובית המשפט לא נדרש להיכנס לעובי הקורה, או לקבוע מסמרות לגבי העובדות הנדונות. בשלב זה של ההליך, אפוא, רשאי בית המשפט להחליט בסוגיה המונחת לפניו על סמך הראיות הלכאוריות שהובאו לפניו עד לאותו שלב, כאשר צרכי הקטינים והכנסות הצדדים יתבררו בהמשך ההליך. ברי כי ככל שיתברר, לאחר שמיעת הראיות, כי נפלה טעות בקביעת המזונות הזמניים, ניתן יהיה לקזז סכומים אלה מהמזונות העתידיים (בע”א 201/72 יהודה אילן נ’ רעיה אילן, כו (2) 209 (1972); ע”א 542/68 יצחק בן סירה נ’ אסתר, מיכל ושמעון בן סירה כג (1) 169, 170 (1969); רמ”ש (חיפה) 55855-02-16 פלוני נ’ והקטינים (פורסם בנבו, 29.2.2016)).
במקרה דנן, וכפי שיפורט להלן, סבורני כי קיימים פערים כלכליים משמעותיים בין הצדדים, כאשר החובה להבטיח את קיום צורכי הקטינים מחייבת לקבוע את האופן בו יחולק נטל הוצאות המשפחה בין הצדדים, במסגרת החלטה זו למזונות זמניים.
ראשית, לעניין מצבם הכלכלי של הצדדים ומידת הפער ביניהם. המבקשת עובדת כשכירה בX, וממוצע הכנסותיה על פי 12 תלושי השכר שהוגשו הינו כ-14,000 ₪ (במעוגל) בניכוי הפרשות ומיסים.
המשיב עצמאי – בבעלותו מניות בחברות; יש לו עסק הפועל כעוסק מורשה; הוא זכאי לקצבת נכות; הוא מקבל דמי שכירות מנכס או מנכסים מניבים (הנושא במחלוקת בין הצדדים). המבקשת טענה כי היקף הכנסותיו הינו כ-67,500 ₪ לחודש, ואילו המשיב טען שמדובר בסך של 24,500 ₪ בלבד (קצבת נכות + דמי שכירות מיחידת דיור אחת).
המבקשת צרפה אסמכתאות שונות להוכחות טענותיה לגבי הכנסותיו של המשיב – כך, צורף חוזה שכירות יחידת דיור משנת 2021; צורף מסמך לגבי הסדר עם מס הכנסה ולפיו התחייב המשיב לשלם סך של 30,000 ₪ לחודש לכיסוי חוב; צורף מסמך בכתב יד (הסריקה שצורפה לא הייתה ברורה) שנערך בסוף שנת 2023 ובו נכתב כי לצדדים 1.6 מיליון שקלים בנכסים נזילים, כאשר המסמך והסכום הנקוב לא הוכחשו על ידי המשיב, אך נטען כי הכסף שימש להחזר חובות משותפים; צורפו פלטים מרשם החברות לגבי חברות שבבעלות המשיב כאשר נטען כי המחזור השנתי של החברות מגיע למילוני שקלים; צורפו תמונות מרשתות חברתיות לגבי פרסום מסעדה חדשה שנפתחה ע”י המשיב לאחרונה.
המשיב מנגד, נמנע מלצרף אסמכתאות שיהיה בהן כדי לשפוך אור על היקף הכנסותיו. כך צורפו לתגובה שני נספחים בלבד: האחד, דו”ח יתרות ותנועות בחשבון לא מעודכן (הדו”ח הינו ביחס לחודשים נובמבר 2023 – פברואר 2024, כאשר התגובה הוגשה בחודש ספטמבר 2024), שעיון בו מלמד על גובה קצבת הנכות לה זכאי המשיב, על הוצאות מס הכנסה בסך של כ-100,000 ש”ח, וכן על העברה שבוצעה מהחשבון בסך של כ-130,000 ₪; השני, טיוטת דו”ח רווח הפסד של שנת 2023 עבור העסק “א.ל.”, בו נראה לכאורה כי העסק בהפסד שנתי בסך של 682,253 ₪.
המשיב לא הכחיש כי הוא בעל מניות בחברות שונות, הגם שלא צורפה כל אסמכתא לעניין זהות החברות, שיעור האחזקות שלו בהן, נתונים לגבי מצבן הפיננסי של החברות, או נתונים לגבי היקף ההכנסות/דיבידנד מהן. יוער, כי אין בידי לקבל את הטענה, שכל עוד הכספים מוחזקים בחברות, אין להתחשב בכך בקביעת מצבו הכלכלי של המשיב. ברי כי יש לבחון את פערי ההכנסות בין הצדדים גם בשים לב להיקף הנכסים שבבעלות כל אחד מהם, והדברים יתבררו במסגרת ההליך העיקרי.
כך גם ביחס לנכסים המושכרים – המשיב טען כי הוא מקבל לכיסו דמי השכירות מיחידת דיור אחת בלבד (בסך 3,500 ₪ בחודש), אך נמנע מלצרף כל אסמכתא בעניין (כגון חוזה שכירות); המשיב לא הסביר מדוע יחידת הדיור הנוספת אינה מושכרת (בניגוד לטענת המבקשת שטענה כי היא מושכרת תמורת 3,000 ₪); ולא התייחס לטענת המבקשת כי הוא משכיר מרפאה בסך של 10,000 ₪ בחודש.
יצוין, כי טרם חלף המועד להגשת כתב הגנה בתובענה דנן, ומשכך טרם הוגשה הרצאת פרטים מטעם המשיב. עם זאת, עיון בהרצאת הפרטים שהגיש המשיב בתביעת המזונות שהוגשה מטעמו (תלה”מ 9455-07-24) מעלה, כי גם במסגרת זו הוא נמנע מלפרט בטופס את מלוא הכנסותיו, והסתפק בהפניית בית המשפט לאמור בכתב התביעה, וזאת בניגוד לחובה הקבועה בתקנה 12(ב) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020 (להלן: “תקנות משפחה”). גם הנספחים שצורפו לתביעת המזונות שהגיש המשיב, הינם חלקיים וחסרים, והם כוללים בעיקר את המסמכים שצורפו לתגובה לבקשה שבפני; פלטי החברות שהמשיב בעל מניות בהן; ופירוט קצבאות ביטוח לאומי, ללא תדפיסי עו”ש מעודכנים, דו”חות כספיים של החברות, או אסמכתא להיקף ההכנסות משכירויות.
יש לזקוף לחובתו של המשיב את הימנעותו מצירוף אסמכתאות רלוונטיות להוכחת טענותיו, וזאת, בניגוד לתקנה 33(ג) לתקנות משפחה. הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שמדובר במידע שיש להניח כי הוא מצוי בידיעתו האישית ובחזקתו של המשיב, בוודאי ביחס לנכסים המוחזקים במישרין על ידו (ע”א 795/99 פרנסואה נ’ פוזיס פ”ד נד(3) 107 (2000)).
בנסיבות אלה, על יסוד התשתית הראייתית שהונחה בפני במסגרת הבקשה דנן, מצאתי להעמיד את הכנסותיו של המשיב על סך של 50,000 ₪. משכך, יחס ההכנסות בין הצדדים הינו 25% למבקשת ו-75% למשיב.
שנית, לעניין צרכי הקטינים ואופן חלוקת הנטל בין ההורים עובר לפרוץ הסכסוך. המבקשת צירפה לבקשתה טבלה ובה פורטו כלל הוצאות הקטינים בסכום נטען של 24,226 ₪ לחודש. יצוין, כי לא צורפו קבלות, אך תדפיסי האשראי שצורפו לבקשה ולתשובת המבקשת מעלים כי המבקשת נושאת בהוצאות שונות של כלכלת הבית (כגון רכישות מזון, פארמה, ביגוד, נסיעות), כאשר היקף החיוב החודשי נע בין 16,000-19,000 ₪ לחודש.
עוד יצוין, כי צרכי הקטינים אשר פורטו בטבלה שצרפה המבקשת כוללים גם את חלקם של הקטינים בהוצאות המדור, וכן הוצאות הנחשבות הוצאות חריגות, כגון טיפולי שיניים עבור הקטינים והוצאות צהרון. חישוב צרכי הקטינים, הנטענים ע”י המבקשת, ללא ההוצאות החריגות והוצאות המדור, הינו כדלקמן: עבור צרכי הקטינה א’ סך של 3,700 ₪; עבור צרכי הקטין א’ סך של 3,167 ₪; עבור צרכי הקטין א’ סך של 2,942 ₪. סכום זה כולל את הצרכים כדלקמן: כלכלה; ביגוד והנעלה; קוסמטיקה; ביטוח רפואי; נייד; מספרה; ספרים ותרבות; דמי כיס; מסעדות ומלונות; מתנות לימי הולדת.
המשיב טען מנגד, כי צרכי הקטינים הינם בסך 1,500 ₪ לכל קטין, וטען שגם הוא רוכש מזון ונושא בהוצאות כלכלת הבית, אך גם בעניין זה, לא צירף המשיב כל אסמכתא להוכחת הטענה ו/או הוכחת הוצאותיו הנטענות, ויש לזקוף גם זאת לחובתו.
לנוכח הבעייתיות בדיות הראיות בשלב המזונות הזמניים, בית המשפט רשאי להסתייע באומדנא בהתבסס על ניסיון חייו של השופט אשר בתוך עמו יושב, וכן בחזקות שנקבעו בפסיקה. כך, החזקה לפיה עלות כלל צרכי הבסיס של ילד, הן צרכים הכרחיים והן צרכים מדין צדקה, המבלה את עיקר זמנו בבית אחד, מגיע לכדי 1,600 ₪ – 1,900 ₪ לחודש, לא כולל חינוך, רפואיות חריגות, והוצאות מדור (ר’ למשל: עמ”ש (מרכז) 4202-02-20 ש.מ נ’ ח.י.מ (פורסם בנבו, 2.8.2020)).
לצד זאת, חישוב המזונות אינו מלאכה חשבונאית גרידא, כאשר נקבע כי “המבקש להגיע לפסיקת מזונות ראויה לא יקיש רק במקשי ה”מחשבון” אלא יוסיף ויאחז בחידוד ה”מחשבה” תוך שהוא נותן מבטו אל התמונה המשפחתית בכללותה” (עמ”ש (מרכז) 2366-06-23 ש. מ נ’ נ. מ.מ (פורסם בנבו, 24.12.2023), בפס’ 14). בנסיבות דנן, עסקינן במשפחה שהורגלה ברמת חיים גבוהה מהממוצע, ובהתאם יש לקבוע את צרכי הקטינים (ראו לעניין זה: עמ”ש (מרכז) 5121-05-20 י.ג נ’ נ.ג (פורסם בנבו, 26.10.2020); תלה”מ (נצ’) 52191-08-21 ל.ד נ’ א.ד (פורסם בנבו, 8.12.2021)). כמו כן, בשעה שמדובר בשלושה ילדים ומעלה, אין לחשב את סכום המזונות כמכפלת צורכי ילד אחד (ע”א 552/87 יהודית ורד נ’ מרדכי ורד פ”ד מב (3) 599 (1988)).
לאחר שעיינתי בכלל כתבי הטענות וצרופותיהם, מצאתי להעמיד בשלב זה את צרכי הקטינה א’ בסך של 2,500 ₪; את צרכי הקטין א’ בסך של 2,300 ₪; ואת צרכי הקטין א’ בסך של 2,100 ₪. סכום זה כולל הוצאות כלכלה ומזון, ביגוד והנעלה, צעצועים, תרבות וספרות, קופ”ח, מספרה, קוסמטיקה, דמי כיס, מתנות לימי הולדת ובילויים בחוץ. יצוין, כי קביעת צרכי הקטינים נעשתה על יסוד הצרכים השוטפים השונים של הקטינים כפי שפורטו בבקשה ובשים לב לגילם, כאשר ביחס לקטינה א’, בת קרוב ל-16 שנים, נלקחו בחשבון צרכי קוסמטיקה ומספרה שאין לאחיה הקטינים, וכמו כן, ביחס לקטינים א’ ו-א’ נלקחו בחשבון הוצאות טלפון נייד, נסיעה, מתנות ימי הולדת ודמי כיס גבוהים יותר מהנדרש לקטין א’.
בהתחשב בדין החל, ביחס ההכנסות של הצדדים, ובהסדר המגורים הנוכחי, יחויב האב במזונות זמניים בשיעור 75% מצורכי הקטינים כפי שנקבעו לעיל (במעוגל), לפי פירוט כדלקמן: האב יחויב בסך של 1,800 ₪ עבור מזונות הקטינה א’; סך של 1,700 ₪ עבור מזונות הקטין א’; וסך של 1,600 ₪ עבור מזונות הקטין א’. כמו כן, יחייבו הצדדים בתשלום ההוצאות החריגות של הקטינים בהתאם ליחס ההכנסות שנקבע לעיל.
אשר לדמי המדור והוצאותיו, אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיב משלם את המשכנתא הרובצת על בית המגורים מחשבונותיו (בסך של כ-11,000 ₪), וכן כי הוא משלם את הוצאות אחזקת המדור (בסך של כ-4,000 ₪ לחודש) – ובסה”כ סך של 15,000 ₪ בחודש. נוסף על כך, נטען, כי הוצאות הגינון, אחזקת הבריכה והמנקה מגיעות לסך של 3,000 ₪ בחודש.
נוכח הפער בהכנסות הצדדים כפי שנקבע לעיל, ובשים לב לכך שההחלטה למזונות זמניים צריכה לשקף את המצב בתא המשפחתי כפי שהיה עובר לפרוץ הסכסוך, בפרט כאשר הצדדים מוסיפים להתגורר תחת אותה קורת גג ויש ביניהם פערים כלכליים משמעותיים – מצאתי להורות כי בשלב זה ימשיך המשיב לשאת בדמי המשכנתא ובהוצאות המדור בנוסף לדמי המזונות כמפורט לעיל. לצד זאת, בהוצאות הגינון, אחזקת הבריכה, ועוזרת הבית – יישאו הצדדים ביחס של 75% האב ו-25% האם.
אשר על כן, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים על כל נספחיהם, והבאתי בחשבון את מכלול השיקולים ובכלל זה את הפער בין הכנסות הצדדים ואת צרכי הקטינים בהתאם לרמת החיים של המשפחה, ולאור הדין החל ונטל החיוב, מצאתי לקבוע כדלקמן:
האב יישא במזונות הקטינה א’ בסך 1,800 ₪; במזונות הקטין א’ בסך 1,700 ₪; ובמזונות הקטין א’ בסך 1,600 ₪. סכום זה ישולם לידי האם.
האב ימשיך לשאת בתשלום המשכנתא על בית המגורים ובהוצאות המדור השוטפות. זאת, למעט הוצאות אחזקת הבריכה, גינון ועוזרת בית, אשר יתחלקו בין הצדדים ביחס של 75% המשיב ו-25% המבקשת.
הצדדים יישאו בכל הוצאות החינוך של הקטינים, מכל מין וסוג שהוא (צהרון עד סיום כיתה ג’, ציוד לבית הספר, חוג אחד לכל ילד בעלות מתנ”ס, קייטנה בקיץ במחזור אחד בעלות מתנ”ס, שיעורי עזר, וכיו”ב), באופן שהמשיב ישא ב- 75% מההוצאות והמבקשת תישא ב-25% מהן, והכל בקיזוז המענק שזכאית המבקשת לקבל, ככל שהיא זכאית, בתחילת כל שנת לימודים, מאת המל”ל. תשלומים אלה יבוצעו כנגד קבלות או אישורים, ובמקרה של מחלוקת בדבר נחיצות ההוצאה יכריע בכך הגורם החינוך הרלוונטי.
הצדדים יישאו בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים, אשר אינן מכוסות על-ידי הביטוח הרפואי הממלכתי או הביטוח הרפואי המשלים שבו הם מבוטחים, לרבות טיפולי שיניים, משקפיים, טיפול פסיכולוגי/רגשי וכיו”ב- וזאת באופן בו המשיב יישא ב -75% מההוצאות והמבקשת תישא ב -25% מהן. במקרה של מחלוקת בדבר נחיצות הטיפול יכריע הרופא המטפל/הרופא המקצועי.
תוקף החיוב הינו החל ממועד הגשת הבקשה למזונות זמניים.
הפרשי העבר שנצברו, בניכוי תשלומים ששילם האב לאחר מועד תחילת החיוב הקבוע לעיל, ישולמו ב-2 תשלומים חודשיים שווים ורצופים ויצטרפו לתשלומי המזונות השוטפים.
התשלומים יבוצעו ביום ה-10 לכל חודש עבור כל חודש מראש, ויהיו צמודים למדד שבסיסו המדד שפורסם ביום 15/9/2024. חישובי הצמדה ייערכו אחת ל – 3 חודשים, ללא תשלום הפרשים למפרע.
תשלום ראשון של דמי המזונות השוטפים, בצירוף ההפרשים המפורטים בס”ק ו’ לעיל, ישולם ביום 29.9.2024.
קצבת הילדים המשולמת מטעם המל”ל תמשיך להיות מועברת לידי האם ותתווסף לתשלומים המזונות השוטפים.
המשך בירור התובענה במועד הקבוע לדיון ליום … בשעה …..
7 ימים לפני מועד הדיון יגישו הצדדים תצהיר רכושי מפורט וערוך כדין, וכן הרצאת פרטים מעודכנת, ויצרפו אסמכתאות כנדרש, לרבות תדפיסי חשבונות עו”ש ב-6 החודשים שלפני מועד הדיון ואישור יתרות מעודכן; אסמכתאות לגבי נכסים מכל מין וסוג שהוא שבבעלותם, דו”חות רווח הפסד ודו”ח שנתי של חברות שהמשיב הוא בעל מניות בהן; פירוט כרטיסי אשראי 3 חודשים אחרונים; 12 תלושי שכר אחרונים; פירוט קצבאות ביטוח לאומי שנתי וכן כל אסמכתא רלוונטית אחרת לעניין היקף רכושם והכנסתם.
ההחלטה מותרת לפרסום במאגרים, בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ”ג אלול תשפ”ד, 26 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
