בפני
כב’ השופטת ענבל וקנין-הרנשטיין
תובעים
1. א.מ
נגד
נתבעים
1. א.
2. ב.
3. ג.
4. ד.
החלטה
הונחה בפניי בקשה לתיקון כתב תביעה.
ראשיתו של הליך, הגשת התובענה שבנדון אשר הוכתרה כ”תובענה לאכיפת פסק דין” אולם בסעד המבוקש התבקש ביהמ”ש “לאכוף הסכם”.
בהליכים שונים שהתנהלו בין הצדדים, ניתן פסק דין ביום 22.12.2022 בידי כב’ השופט ש. בר-יוסף במסגרתו נקבע כי כל הזכויות שהיו בבעלות מי מהצדדים נכון למועד הקרע 01.10.2021 ואשר נצברו משנת 2000 הינן משותפות ויש לאזנן. בנוסף קבע ביהמ”ש כי תביעת הפינוי כנגד התובעת דכאן מתקבלת ועליה לפנות את דירת האם בתוך 30 ימים.
התובענה כפי שהוגשה לוקה במספר כשלים ואלו נסקרו במפורט באוזני התובעת ובאת כוחה במסגרת הדיון שהתקיים בתיק ביום 05.01.2025 והם בתמצית:
הנתבע 1 הינו בן זוגה לשעבר של התובעת ועל כן אין חולק בדבר הסמכות העניינית לדון בעניין התובעת והנתבע 1. ואולם הנתבעת 2 הינה אימו של בן הזוג לשעבר, הנתבעת 3 גיסתה לשעבר של התובעת והנתבע 4 גיסה לשעבר של התובעת. אמנם סעיף 1(2)(ו) לחוק ביהמ”ש לענייני משפחה 1995 מגדיר את אחיו ואחותו של “בן הזוג” בגדר בן משפחה הנכנס בשערי ביהמ”ש ואולם אין ההיגד כולל קרוביי בן זוג לשעבר. במסגרת בע”מ 164/11 (29.04.2012) קבע כב’ השופט זילברטל מפורשות כי ההיגד האמור בחוק איננו כולל קרובי משפחה של בן זוג לשעבר לשעבר קרי צד לסכסוך אינו יכול להגיש תובענה לביהמ”ש לענייני משפחה כנגד גיסו או גיסתו לשעבר וכי הפרשנות של הוראות הדין במקרה זה איננה פרשנות מרחיבה. אף לעניין הנתבעת 2 אשר הינה חמותה לשעבר של התובעת ניתן ללמוד גזרה שווה מן האמור כי ככל והמחוקק ביקש להרחיב הסמכות גם לבן זוג לשעבר הוא עשה כן מפורשות ואילו באשר להוריו של בן הזוג, לא נרשם מפורשות גם “לשעבר” בסעיף 1 (2)(ג) לחוק אשר על כן יש לאמץ הפרשנות המצמצמת לפיה הסמכות איננה חלה כבמקרה דנן. חרף העובדה כי הדברים הובהרו לתובעת ובאת כוחה באופן מפורש בדיון וכאמור, הוגש כתב התביעה המתוקן כשהוא כולל את הנתבעים 2-4 .
מעשה בית דין- הובהר לתובעת כי עותרת היא למעשה כנגד קביעותיו החלוטות של ביהמ”ש בפסק הדין שניתן כאמור. כך בפסק הדין נקבע מפורשות כי הדירה נשוא ההליך הינה בבעלות האם ועל כן נקבע פינוי התובעת מהדירה. כן נדחו טענות בעניין הקשר בין כספים שקיבל האח לבין הבעלות בדירת האם. כן נדחתה טענה להברחת נכסים על מנת לנשל את בן הזוג מזכויות ונדחתה טענה כי התובעת נאלצה למכור את דירתה בשל איומים ומעשים פליליים מצד הנתבע, כן נדחתה טענת התובעת כי התקיימה מרמה והברחת כספים בקשר לכספי תמורת הדירה. על מנת להתמודד עם טענת מעשה בית דין עותרת המבקשת בבקשתה לתיקון כתב תביעה באמצעות משפט חוזר וטענה כי באמתחתה ראיות חדשות שיש בכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה. התובעת הפנתה בבקשתה לשני התנאים המאפשרים את ביטול פסק הדין החלוט והם- חיוניות הראיה וכי לא ניתן היה להשיג את הראיה בהתדיינות הראשונה תוך שקידה סבירה (ראה סעיפים 21-23 לבקשה).
אכן הפסיקה הכירה בכך כי כאשר מדובר בתרמית בהשגת פסק דין, נקודת האיזון נוטה לכיוון האמת והצדק, ולפיכך ניתן יהיה לבטל פסק דין חלוט שהושג במרמה. אף הוכרה אפשרות לבטל פסק דין חלוט בשל ראיות או עובדות חדשות שנתגלו ללא שנטענה מרמה. עם זאת, נקבעו תנאים מחמירים לביסוס עילה לביטול פסק דין בשל מרמה: אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה; חיוניות הראיה, כלומר האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה; ראיות חדשות ושקדנות סבירה וראה ע”א 6019/07 טורג’מן נ’ אחים עופר (25.02.2010)
בבקשתה טוענת התובעת כי ברשותה “ראיות חדשות שלא היו רובם במתן פסק הדין לפני שנתיים” ואולם במסגרת הבקשה הפנתה התובעת לטענותיה אשר כבר נשטחו בפני ביהמ”ש עובר למתן פסק הדין וראה סעיפים 1-4 לבקשה אשר בהם טענות אשר כבר נטענו והוכרעו.
עוד מפנה המבקשת בבקשתה ל”דו”ח חוקר” חדש לכאורה אשר לטענתה מציג ממצאים חדשים וראיות חדשות ואולם בהמשך להחלטתי מיום 20.01.2025 אשר הורה על התובעת להגיש את כלל הראיות החדשות אשר לדידה יש בהן כדי להכריע את הכף, הגישה התובעת דו”ח בן עמוד אחד אשר אין בו ולא כלום- בוודאי לא ראיות חיוניות ומהותיות האמורות בפסיקה כפי שצוטט דלעיל וכן לא הראתה התובעת ולו אבק של ביסוס לכך שלא היתה יכולה להשיג את אותו דו”ח חוקר בשקדנות סבירה. נראה כי המדובר במיחזור שלל טענותיה של התובעת ואשר הונחו גם הונחו בפני בית המשפט עובר למתן פסק הדין.
כאמור לעיל נדרש כי תוצגנה ראיות חדשות ומהימנות אשר יש בכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה ואשר אי אפשר היה להשיגן בשקידה סבירה- זאת לא הראתה התובעת.
הדוח שהוצג לכאורה מעלה נתונים “סתומים” ללא כל אסמכתאות וללא שמות האנשים אשר דיווחו על הנתונים, לא מצאתי בדו”ח ולו בדל ראיה לנטען על ידי התובעת, בוודאי לא לעניין ראייה חיונית המצדיקה ביטול פסק דין חלוט ובוודאי לא הציגה התובעת עילה מדוע לא הציגה הדו”ח בפני ביהמ”ש קודם למתן פסק הדין, לא הבהירה התובעת השקדנות הסבירה אשר נקטה על מנת להציג מלוא ראיותיה בהליך הקודם ומה ארע כעת ומה התחדש? אשר על כן לא מצאתי כי המבקשת עמדה בדרישה הגבוהה להמצאת ראיות כבדות משקל, חיוניות אשר הופעלה שקידה סבירה להשיגן קודם לכן אשר יש בהן לקיים משפט חוזר. חלף זאת הציגה התובעת דו”ח חוקר אשר לא ברור מי ערכו ואינו מאומת, לא ברור מהן האסמכתאות לנטען בו ובהתייחס למי מהנתבעים.
זאת ועוד, הרי שטענות התובעת אף לוקות בהתיישנות- עיון בסעיפים 6-13 לבקשה מעלה כי טוענת התובעת למאורעות לכאורה בשנת 2007, בשנת 2012 וכיו”ב. מעבר לעובדה כי טענות אלו של התובעת כבר הונחו על ידה בפני ביהמ”ש עובר למתן פסק הדין (וראה סעיף 11 לבקשה בה התובעת אף מפנה לחקירה בדבר העניין באולם ביהמ”ש) הרי שהמדובר בשנים בהן מירוץ ההתיישנות חל והתובעת מנועה מלטעון בהתייחס למאורעות אלו.
יובהר כי כל שנכתב דלעיל, הוצג בפני התובעת ובאת כוחה עוד במהלך הדיון והוצע לה למשוך את תביעתה וכך נכתב מפורשות בפרוטוקול הדיון:
אשר על כן, לאחר שבחנתי את מלוא טענות התובעת נחה דעתי להורות על דחיית הבקשה לתיקון כתב תביעה מהנימוקים המפורטים לעיל.
לא עלה בידי התובעת להציג מענה לכשלים שהונחו בפניה עוד במהלך הדיון ולא ראיתי בכתב התביעה המתוקן אותו ביקשה להגיש ולו תיקון קל של הכשלים האמורים.
אין בכתב התביעה המתוקן מענה לא לעניין זהות הנתבעים, לא לעניין ההתמודדות עם מעשה בית דין, לא לעניין הרמת הנטל בדבר קיום משפט חוזר ולא לעניין התיישנות טענות התובעת.
בהינתן כי אינני מאשרת הגשת כתב תביעה מתוקן, תודיע התובעת כיצד ברצונה לפעול בהתייחס לכתב התביעה המונח בתיק נכון להיום ובתוך 7 ימים מהמסירה והנתונים יישקלו בראי ההחלטה דנן.
בנסיבות העניין ומשעה שמלוא הכשלים הוצגו בפני התובעת עוד בדיון שהתקיים וחרף זאת לא נאותה התובעת למשוך את תביעתה ומכל הנימוקים המפורטים דלעיל, אני מחייבת התובעת בהוצאות הנתבעים בבקשה ועל סך 3,000 ₪ .
ניתן היום, ד’ שבט תשפ”ה, 02 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
