לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשת
א. ש. א
ע”י ב”כ עוה”ד שירה שואף דגן
נגד
משיב
ג. מ
בעניין הקטינהא. מ, ילידת 2020
החלטה
1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופטת ליאת דהן חיון), מיום 5.1.2025 בתיק תלה”מ 8153-11-20 (להלן: “ההחלטה קמא” ו- “התיק קמא”, בהתאמה). במסגרת ההחלטה קמא הורחבו זמני שהות הקטינה עם המשיב, לנוכח המלצות העובדות הסוציאליות (עו”ס לסדרי דין) והגורמים הטיפוליים.
רקע וההחלטה קמא
2. המבקשת והמשיב (להלן גם: “הצדדים”) מעולם לא ניהלו קשר זוגי, והתקשרו ביניהם לצורך הוריה משותפת. מקשר זה נולדה בתם הקטינה, שפרטיה בכותרת.
3. עיון בתיק קמא מלמד, כי הקונפליקט בין הצדדים מצוי בעצימות גבוהה מאד, באופן שהצדדים לא מקיימים ביניהם כל תקשורת, ואף איסוף והשבת הקטינה נעשה תחילה באמצעות צד ג’, וכיום מהמסגרת וחזרה אליה (ללא מפגש או מגע פיסי בין הצדדים). כמו כן לא קיים כל אמון בין הצדדים, אלא האשמות הדדיות ותלונות רבות במשטרת ישראל.
4. עוד עולה כי המפגשים בין האב, המשיב, לקטינה, החל מחודש 11/20, עת הקטינה הייתה בת 7 חודשים, התנהלו תחת פיקוח הדוק ועקבי של גורמי הטיפול ובכלל זה עו”ס לס”ד, אפוט’ לדין, המומחית שמונתה בהליך ובית משפט קמא. פיקוח זה נדרש בשל הקונפליקט בין הצדדים כמתואר לעיל.
5. תחילה התקיימו המפגשים במרכז קשר באופן מלא, לאחר מכן באמצעות כניסה ויציאה ממרכז קשר, ובהמשך, מפגשים עצמאיים, פעם בשבוע לשעות בודדות בלבד.
מעת לעת הורחבו מפגשי האב עם בתו, והתווספה לינה בבית האב (ראו למשל החלטות קמא מימים 21.6.2023 ו- 11.4.2024). כן התקיימו מפגשים מורחבים בין האב לקטינה בחג הפסח ובחגי תשרי.
6. עובר להחלטה קמא, זמני השהות של האב והקטינה היו כדלקמן (החלטה מיום 11.4.2024):
שבוע ראשון – האב אוסף את הקטינה ישירות מהמסגרת ומשיבה למסגרת למחרת בבוקר, בימים שלישי וחמישי;
שבוע שני – בימי שלישי, האב אוסף את הקטינה ישירות מהמסגרת ומשיבה באותו ערב ל… (מקום מגורי הקטינה עם אמה), ובימי שישי אוסף את הקטינה מהמסגרת בשעה 9:30, ומשיבה למסגרת ביום ראשון בבוקר.
7. ההחלטה קמא, עליה מבקשת המבקשת לערער, עוסקת בהמלצות העו”ס לס”ד והמומחית שמונתה בהליך, גב’ רנית ים, פסיכולוגית קלינית, להרחבה נוספת של זמני השהות של הקטינה עם המשיב.
ההרחבה המומלצת תהא כדלקמן:
שבוע ראשון – לינת אמצ”ש – האב יאסוף את הקטינה מהמסגרת בימים שני וחמישי, החל משעה 14:30 וישיבה למחרת למסגרת;
שבוע שני – לינת סופ”ש – האב יאסוף את הקטינה מהמסגרת בימים שני וחמישי בשעה 14:30, וישיבה למסגרת ביום שלישי בבוקר, וביום ראשון בבוקר, בהתאמה.
8. בהחלטת בית המשפט קמא מיום 5.1.2025, נושא רמ”ש זה, התקבלו המלצות המומחית והעו”ס לס”ד, ונקבע כדלקמן:
“עיינתי בהמלצות העו”ס, בדיווח סודי שהוגש ובדיווח המטפלת, ונתתי דעתי לטענות הצדדים;
מכל אלה, מצאתי כי המלצות העו”ס תואמות את ההמלצות הטיפוליות ויש בהן לטובת הקטינה, באופן בו מחד תשמר שגרתה כמו גם יובטח הקשר הרציף והיציב עם האב, ומאידך, יצומצמו זמני הנסיעה לבית האב. עוד מצאתי שיש בהמלצות בכדי למנוע מפגש בין ההורים, אשר מביא לקונפליקט תדיר, לעיתים אף אלים, והכל בנוכחות הקטינה.
בניגוד לטענות האם, יישום ההמלצות יביא לצמצום נסיעות להן תדרש הקטינה, תוך שכאמור, מוצאת אני שיש בו בכדי להבטיח את הקשר המיטיב בין האב לקטינה, אותו יש לשמר.
אשר על כן, אני מאשרת את ההמלצות ונותנת להן תוקף של החלטה.
זמני השהות יחלו בהתאמה לסופ”ש הקרוב בו עתידה לשהות עם האב.
עו”ס לס”ד תגיש דיווח משלים בעוד 3 חודשים.
באותו מועד יוגש דיווח מטעם המטפלות”.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
9. להלן תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:
א. טעה בית המשפט קמא, עת קבע כי שגרת הקטינה תישמר במסגרת מתווה זמני השהות המוצע. משמעות ההמלצות היא עלייה במספר נסיעות הקטינה, מבית האם לבית האב וחזרה. לצורך קיום זמני השהות עם האב, הקטינה נוסעת בדרכים שעות רבות כמעט מדי יום, ומצב זה בלתי נסבל עבורה. זאת אף בהתאם לחוות דעתה של הפסיכולוגית והמטפלת הדיאדית של האם והקטינה, מיום 30.12.2024, ולא זכתה להתייחסות בית משפט קמא.
ב. שגה בית משפט קמא, עת התעלם מהמלצותיה של המטפלת הדיאדית של האם והקטינה, אשר מנוגדות להמלצת העו”ס, כפי שהובאו בחוות דעתה מיום 30.12.2024. ההמלצות הן בין היתר: לצמצם באופן מירבי את זמני נסיעות הקטינה והמעברים, המשפיעים על הקטינה לרעה; חשיבות שימור היציבות בחיי הקטינה והימנעות מיצירת משינוי מהותי בזמני השהות בעת הנוכחית; אין המלצה על הוספת לילה אצל האב, על מנת למנוע הוספת נסיעות מרובות לקטינה.
ג. בית משפט קמא לא נתן משקל לבחינת טובת הקטינה בפועל, אגב בחינת זמני השהות, וטעה עת קבע, כי המלצות העו”ס תואמות את ההמלצות הטיפוליות. בית המשפט לא מהווה חותמת גומי להמלצות שרירותיות של העו”ס.
כן טעה כאשר קבע כי שגרת הקטינה תישמר, בעוד יישום ההחלטה קמא תביא להחמצת פעילויות במסגרת, בחוגים ועם חבריה של הקטינה.
ד. האם מבקשת כי טרם כל הרחבה של זמני שהות הקטינה עם אביה, תינתן לאם האפשרות לחקור לראשונה את הגורמים המקצועיים הרלוונטיים (העו”ס והמטפלת גב’ רנית ים), שהמליצו על הרחבת זמני השהות, בניגוד לטובת הקטינה, כך לעמדת האם.
ה. כמו כן האם מבקשת כי בית משפט קמא יבחן את יישום הרחבת זמני השהות, טרם הוראה על הרחבה נוספת בפועל. בשים לב לכך כי דיוני ההוכחות בתיק קמא נדחו, וההחלטה על הרחבת זמני השהות מיום 11.4.2024, לא נבחנה בשנית על ידי בית משפט קמא.
ו. האב נהג באלימות כלפי הקטינה וסובל מבעיות שליטה בכעסים והתפרצויות זעם. לאחרונה אירע אירוע אלימות חריג, במרפאת קופת חולים (מיום 26.11.2024) בגינו הוגש נגד האב כתב אישום. הקטינה לא חשה בטוב והאם לקחה אותה למרפאה; האב הגיע ישירות למרפאה לקחת את הקטינה אליו (מדובר היה ביום שהות שלו) ושם האב החל לעורר פרובוקציה, צעק על כולם, נהג באלימות פיסית כלפי צוות המרפאה והפחיד את הקטינה. חרף כל זאת, המלצות העו”ס היו לטובת האב.
ז. בית משפט קמא לא נימק את החלטתו קמא, ואף מטעם זה יש להורות על קבלת בקשת רשות הערעור.
10. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה קמא.
בהחלטתי מאותו יום (13.1.2025) דחיתי את בקשת עיכוב הביצוע, בנמקי כי “לאחר עיון בבקשה על נספחיה, ברמ”ש על נספחיו ובתיק קמא לא שוכנעתי כי יש מקום לעכוב ההחלטה קמא מיום 5.1.25, נשוא הרמ”ש.
לא שוכנעתי כי ייגרם נזק בלתי הפיך לקטינה אם לא תעוכב ההחלטה קמא, מה שגם שבכל מקרה החלטה או פסק דין ברמ”ש זה יינתן תוך תקופה קצרה”.
דיון והכרעה
11. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור קמא אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018.
להלן אנמק החלטתי.
12. בית משפט קמא הוציא תחת ידו החלטה מפורטת ומנומקת. בנסיבות המקרה הנדון לא מצאתי כי בהחלטת בית משפט קמא, במסגרתה הורה על הרחבת זמני השהות של הקטינה אצל אביה, לרבות הוספת לינה בביתו, יש טעות המחייבת כבר בשלב זה את התערבות ערכאת הערעור.
13. הן המטפלת גב’ ים והן העו”ס הביעו את דעתן המקצועית באופן ברור, כי טובת הקטינה עולה בקנה אחד עם הרחבת זמני השהות אצל המשיב. אכן, לעיני בית משפט קמא היתה עמדתה של המטפלת הדיאדית, שהסתייגה מהוספת לינה אצל האב (בעיקר בשל מעמסת הנסיעות הנטענת), אולם סבורני כי השופטת קמא בחרה להעניק משקל בכורה להמלצות העו”ס והמטפלת גב’ ים, משיקולי טובת הקטינה והבטחת הקשר שלה עם האב.
14. לא זו אף זו – תוצאות ההחלטה, היינו הרחבת זמני השהות, נתונות לפיקוח בית משפט קמא, אשר הורה למומחית ולעו”ס להגיש דיווחיהן והמלצותיהן בעוד כשלושה חודשים. ברי כי ככל שבעתיד יהיה שינוי בהמלצות או יגיע מידע חדש, ניתן יהיה לבחון ההחלטה קמא בשנית.
15. המבקשת עומדת על זכותה לחקור את העו”ס ואת המטפלת, ועמדה על כך אף במסגרת בקשות רשות ערעור קודמות שהגישה בגין החלטות שונות בתיק קמא (ראו למשל – רמ”ש 34613-04-24 וכן רמ”ש 62764-06-23). מדובר בזכות העומדת לטובת המבקשת, כפי שכבר נקבע בהחלטה קודמת של בית משפט קמא (סעיף 14 להחלטה קמא מיום 21.6.2023).
אמנם טרם נקבע מועד לדיון הוכחות, וממילא לא נקבע מועד לחקירת הגורמים הטיפוליים, אולם אין בעיכוב מימוש זכות זו לבינתיים, לעכב את יישום ההמלצות וביצוען, והכל כאשר טובת הקטינה עומדת אל מול עיני בית המשפט.
16. באשר לטענה המבקשת בעניין בעיות אלימות ושליטה בכעסים של המשיב – יוזכר כי בעבר, מפגשי המשיב עם הקטינה נערכו תחת פיקוח, אולם פיקוח זה הוסר בהדרגה, ומזה זמן רב שהקטינה שוהה עם המשיב באופן עצמאי.
לכן מוקשית בעיני טענתה זו של המבקשת. הקטינה ממילא שוהה עם המבקש ימים וסופ”ש, ואין מניעה מבחינת בטחונה האישי כי תורחב שהייתו עמו.
17. במצב דברים זה סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטה קמא.
סוף דבר
18. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
19. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ערבון שהמבקשת הפקידה בתיק, יוחזר לה באמצעות באת כחה.
החלטה זאת מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, י”ד טבת תשפ”ה, 14 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.