בפני
כב’ השופטת עפרה גיא
תובעת
א.ש.ב.ז
נגד
נתבע
א.ז
באמצעות באת כוחו- עו”ד לי קוסטיקה נזרי
פסק דין
בפניי תביעה נוספת בעניין מזונות והוצאות ילדי הצדדים. במסגרת תובענה זו עתרה התובעת לחייב הנתבע בתשלום בסך של 37,733 ₪. כך עתרה לחייבו במחצית הוצאות בת מצווה של הבת בסך של 10,870 ₪; סך של 8,071 ₪ בהתאם להסכמת הצדדים במחצית הוצאות משלחת ריקודים לחו”ל של בתם הקטינה וסך של 18,792 ₪ עבור תשלום מזונות הבן לעבר לתקופה שבין 04/21-04/22.
רקע ועובדות שאינן במחלוקת
הצדדים נשאו ביום 14/10/2001; כתוצאה מקשר הנישואין נולדו להם שני ילדים, הבן, יליד 13/6/2002 והבת ילידת 10/8/2011.
הצדדים התגרשו ביום 14/5/2015; האם נשאה בשנית ואף האב עבר להתגורר עם בת זוג.
בעניינם של הצדדים ניתנו מספר פסקי דין בכל הנוגע למזונות הילדים ועניינים נוספים.
ביום 25/05/2015 ניתן על ידי פסק דין בתמ”ש 23024-09-13, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי על האב לשאת במזונות הבן בסך של 1,450 ₪ ובמזונות הבת עד הגיעה לגיל 6 שנים בסך של 1,750 ₪ ולאחר מכן, על סך של 1,450 ₪ ובהוצאות מדור שכור בסך של 40% ממדור בגובה סך של 3,200 ₪.
בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים שעה שהאם (להלן: “האם” ו/או “התובעת” ו/או “האישה”) הגישה תביעה נוספת לקביעת רכיב מדור לאחר שרכשה דירה בבעלותה. מנגד, הגיש האב (להלן: “האיש” ו/או “הנתבע” ו/או “האב”) תביעה להפחתת מזונות הקטינים בנימוקים שפורטו בכתב תביעתו.
בסופו של יום ניתן פסק דין בהסכמה בתביעות הללו (תלה”מ 38058-03-17; 30000-01-17) ביום 17/09/2018 עת נקבע כי:
“לסילוק סופי ומוחלט של תביעות הצדדים זה מזה, יתוקן פסק הדין שניתן בתמ”ש 23024-09-13 ביום 25/05/2015 כך שבסעיף 35 לפסק הדין, פסקה שלישית שורה 30 אחרי המילה “שכור” יירשם: “משכנתא או אחר”.
על אף ההליכים הקודמים, נתגלעו מחלוקות נוספות בעניין מזונות הבן ובתיק 29196-06-19 נפסק על ידי ביום 19/07/2020 כי:
“עד ליום 29/11/2021 ישולם על ידי האב לאם סך של 900 ₪, מועד החיוב הינו החל מיום 20/07/2020 ועד מועד זה, יחול מלוא חיוב המזונות והמדור בהתאם לפסק הדין מיום 25/05/2015. ממועד זה ואילך, יישא האב ב- 1/3 מסכום המזונות והמדור כאמור בהוראות פסק הדין מיום 25/05/2015”.
בפסק דין נוסף מיום 08/06/2021 בתיק 15185-12-20 הגיעו הצדדים בין היתר להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין לפיה:
“מזונותיו של הבן יופסקו לאלתר מהיום ועד למועד גיוסו. מוסכם שממועד הגיוס הסכום שנקבע מיום 19/07/20 בתיק 29196-06-19 ישולם ישירות לידי הבן ויעמוד על סך כולל של 700 ₪ לחודש…”.
על אף האמור לעיל, הגישה התובעת בקשה לפתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד האיש בטענה כי לא שילם מזונות הבן בתקופה שבין 05/2021-12/2024. בעניין זה יצוין כי, תיק ההוצאה לפועל לעיל שמספרו 8-14-00070 נסגר בהחלטת כב’ הרשמת והתובעת חויבה בהוצאות בסך של 2,500 ₪ לטובת הנתבע ובהוצאות בסך של 1,500 ₪ לטובת אוצר המדינה לאחר שהתברר כי פתחה התיק מבלי שהוצג לפני כב’ רשמת ההוצאה לפועל פסק הדין מיום 08/06/2021 במסגרתו נקבע כי מזונות הבן מתקופת גיוסו ישולמו ישירות לידי הבן.
יוער כי ערעור על החלטת כבוד הרשמת תלוי ועומד ועתיד להתברר בפניי וטרם הוכרע.
הצדדים הסכימו בדיון שהתקיים לפניי בתיק, כי פסק דין יינתן על סמך החומר הקיים בתיק, הפרוטוקולים וסיכומיהם וללא צורך בקיום הוכחות בתיק.
טענות התובעת
יש להורות על חיוב הנתבע במחצית הוצאות בת מצווה של הבת הקטינה של הצדדים (להלן: “הקטינה”) שנחגגה במשותף על ידי הצדדים, בקיזוז המתנות שהתקבלו במועד האירוע.
לטענתה, הצדדים ניהלו שיח ביניהם והוסכם כי יציינו האירוע באולם. משכך, הוזמן אולם ושוריין מועד לבת מצווה ליום 10/08/2022. האיש אף העביר לאישה סך של 2,500 ₪ כמקדמה על חשבון התשלום לאירוע והיה שותף מלא בכל ההכנות לו. בתאריך 22/06/2023 חזר בו הנתבע מהסכמתו וזאת בניגוד להסכמות והודיע שלא ייקח בו חלק. ביום 05/07/2023 נפגשו הצדדים באירוע של הקטינה ובסיום השיחה חזר בו מסירובו להשתתף בהוצאות האירוע ובאירוע. בפועל התקיים האירוע במועד, האב ובני משפחתו נכחו בו ומשכך, עליו לשאת במחצית עלויות האירוע.
הקטינה משתתפת שנים בחוג ריקוד והאיש נושא במחציתו. בחודש מרץ 2024 ביקשה הקטינה להשתתף בייצוג במשלחת ריקודים בארה”ב מטעם הסטודיו בו רוקדת ומטעם משרד החינוך. האישה הסכימה להשתתפות הקטינה אולם דרשה שזו תקבל גם את הסכמת האב לשאת במחצית העלויות. הקטינה פנתה לאב שהסכים לכך וזאת בכפוף לכך שהקטינה תוותר על נסיעה לתאילנד כפי שהבטיח לה בעבר. על בסיס הסכמה זו נרשמה הקטינה למשלחת. בחודש אפריל 2024 הודיע האב כי הוא חוזר בו מההסכמה ולא מוכן לשלם על הנסיעה על אף שבוצע רישום והבת היתה בעיצומן של חזרות. משכך, נשאה לבדה בהוצאות הללו ועל האב לשלם לה מחצית הוצאות טיסות ובתי מלון. כמו כן, עליו לשאת במחצית הוצאות מזון ושונות של הבת בתקופה זו. סך הכל לעמדתה, עליו לשאת בסך של 8,071 ₪, מחצית מהוצאות הנסיעה.
יש לחייב האב בתשלום מזונות הבן לתקופה שבין 04/21-04/22 וזאת לאור פסק דין שניתן ביום 25/05/2015. משכך, טענה כי יש לחייבו בגין מזונות הבן בסך של 783 ₪ לחודש מאחר והטעה אותה עת אמר כי התשלומים יועברו לחשבון הבן ובפועל לא נעשה כן. בגין רכיב זה עתרה התובעת לחייב הנתבע בסך של 18,792 ₪.
בסיכומיה הוסיפה וטענה כי נטל גידול הילדים מוטל על כתפיה בלבד, הנתבע אינו מקיים זמני שהות וחזרה על טיעוניה כפי שפורטו בכתב תביעתה.
טענות הנתבע
דין התובענה להידחות והוא אינו חייב לאישה דבר.
התובעת ‘שכחה’ לציין כי אכן הגיעו הצדדים להסכמות בנוגע לאירוע בת המצווה של הבת והוא אף העביר לה מקדמה בסך של 2,500 ₪, אולם ביום 05/06/2023 חזרה בה התובעת מההסכמות הללו ואף שלחה לו הודעה מפורשת בעניין ומדובר בהחלטה סופית.
משכך, הודיע כי בדעתו לקחת את הקטינה לטיול משפחתי בתאילנד. אז חזרה בה התובעת והתחילה לבקש שיבטל את הנסיעה לתאילנד וישתתף בהוצאות האירוע. הוא אכן הגיע לאירוע כאורח (לבקשת התובעת) ואף העביר לה מלוא המתנות שהתקבלו ממשפחתו. משכך, דין הבקשה להידחות ואף יש להורות לתובעת להשיב לו סך של 2,500 ₪ ששולמו על ידו.
בנוגע למשלחת לארה”ב, התובעת שולחת את הקטינה בדרישה לסחיטת כספים, בנוסף על אלו שקיבלה. הוא מעולם לא הסכים לשאת במחצית עלות המשלחת ואין ולא ראשית ראייה לכך.
בהתייחס לדרישה לחייבו רטרואקטיבית במזונות הבן לתקופה שבין 04/21-04/22, טען כי התובעת ‘שכחה’ לצרף את פסק הדין המאוחר שניתן ב- 08/06/2021, במסגרתו נקבע כי החל ממועד גיוסו, ישולמו המזונות ישירות לידי הבן. הבן התגייס לצה”ל ביום 11/04/2022 ועתיד להשתחרר ביום 11/12/2024. הוא ישן 2-3 לילות בשבוע בבסיס, לילה בבית האב ולילה בבית האם ובסופ”ש בהתאם לבחירתו. בבית האב יש לבן יחידת דיור, כאשר הוא דואג לכל צרכיו.
הוא נושא ממועד גיוסו בהתאם לסיכום בינו לבין הבן בהוצאותיו בסכומים העולים על סך של 700 ₪ לחודש.
האישה עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט עת מעלימה פסק הדין מיום 08/06/2021 ומסתמכת על פסק דין ישן.
בסיכומיו הוסיף וטען כי לא בכדי התקבלה טענת ה’פרעתי’ שהגיש בתיק ההוצאה לפועל וביום 08/12/2024 אף חויבה התובעת בשל חוסר תום לב, בהוצאות לטובתו בסך של 2,500 ₪ והוצאות בסך של 1,500 ₪ לטובת אוצר המדינה. ביום 02/01/2025, נסגר התיק ההוצאה לפועל.
כך גם ביקש האב להסתמך על תצהיר הבן לפיו מעביר לו סכומים העולים על סך של 700 ₪ לחודש.
דיון והכרעה
הוצאות אירוע הבת מצווה
13.1 אין מחלוקת כי בין הצדדים היתה הסכמה לחגוג את אירוע בת המצווה לבת יחדיו, כך גם עולה מהתכתובת שצורפה על ידי התובעת לתיק. עם זאת, לטענת הנתבע, בסופו של יום הודיעה לו התובעת כי החליטה שכל אחד יחגוג בנפרד ואף שלחה לו הודעה מפורטת על כך.
13.2 עיון במסמכים שצורפו לתיק, לרבות תכתובות בין הצדדים ואסמכתאות מלמד כי סדר השתלשלות האירועים היה, כדלקמן:
הצדדים אכן הסכימו לערוך לבת הקטינה את אירוע בת המצווה יחד ואף שיתפו פעולה תוך כדי שהתובעת מארגנת את האירוע ומשתפת את הנתבע בכל פרט רלוונטי.
מעיון בהזמנת האולם לטובת אירוע בת המצווה, עולה כי ההזמנה בוצעה ביום 17/07/2022 וניתן שיק על סך 5,000 ₪ על ידי התובעת, שמועד פרעונו 10/08/2022.
13.3 התובעת פנתה לנתבע שיעביר לה מחצית הסכום והוא ביקש לעכבו בחודש ובהיעדר התנגדות מצד התובעת, ביום 09/08/22 העביר הנתבע לתובעת סך של 2,500 ₪ באמצעות אפליקציית ה’ביט’, בעודו מציין בהודעת ההעברה כי מדובר בתשלום מקדמה עבור אירוע בת המצווה לבת.
הוצגה לפניי תכתובת בהודעות וואטסאפ של הצדדים בתקופה שבין 10/07/22 עד 04/06/2023 ממנה עולה כי הוסכם בין הצדדים על עריכת האירוע, ‘בוק’ בת מצווה, כמות מוזמנים ועוד.
13.4 ביום 05/06/2023 שלחה התובעת לנתבע הודעה, כדלקמן:
“בוקר טוב
חשבתי על כל מה שקרה, בשיחה הראשונה עם מלא חששות וחוסר אמון מוחלט הצעתי לך לחגוג יחד באמת מתוך כוונה טובה וטהורה לשמח את הבת שלנו, והצעתי לך לחלוק בכלל ההוצאות כולל שבמידה ויישאר ולו הסכום הקטן ביותר הכל יהיה של הילדה בלבד! מתוך הבנה ששנינו ההורים שלה והסכמת לכך. הכל נעשה בשיתוף מלא ושקיפות מלאה של הכל בכל צעד. לא אסכים שלא תהיה חלק מהחוויה שלה חלק מההכנות והצילומים שלה. לא מקובל עליי לריב על מקדמה לצילומים של 1,200 ₪ או להתחנן שתהיה שם בשבילה כי אין לך זמן!! לא הגיוני שלא תסכים לחלוק/ לרכוש שמלה וכל הנטל ייפול עליי. מזכירה לך שעוד בתחילת הדרך בשיחה הראשונה הצעת להעביר לי לפני שנקבע האירוע 30,000 ₪ כך שאוכל להתנהל. כי “אין לך זמן להתעסק עם זה”. הכל נעשה לפחות מהצד שלי מתוך כוונה אמיתית לטובת הבת בלבד. הוכחת מי אתה כרגיל בדיוק כמו בבר מצווה של הבן שנכנסת כאורח ויצאת כאורח. הפעם לא אתן לזה לחזור על עצמו. אחגוג לה יחד עם המשפחה שלי ושל בן זוגי וזה סופי. אסביר לבת בצורה יפה ומכבדת שכל אחד יוכל לחגוג לה בנפרד והכל בסדר עם זה. מקווה שתציג לה גם כך את הדברים. ולא אשמע ממנה משפטים מסיתים כמו שאמרת לה אתמול בערב, ולא, אתה לא בנקט ובטח לא מוציא את הכספים האלו בשבילי אלא בשביל הבת היחידה שלך. וכן, אמא תחגוג לה בת מצווה ותשלם הכל כדי שהבת תהיה הכי מאושרת בעולם. אבל בדרך שלי! אני רוצה שכל אחד יחגוג בנפרד. אני אבנה ארוע שמותאם למוזמנים שלי. אני ממש לא מתכוונת שוב להתעצבן או לכעוס יותר אחרי מה שעברתי שום דבר לא שווה את זה וזה סופי”.
(העתק ההודעה צורף כנספח לכתב ההגנה)
13.5 לאחר הודעה זו, הודיע הנתבע לתובעת כי הוא מתעתד לקחת את הבת לטיול בתאילנד.
ביום 21/06/2023 פנתה התובעת שוב לנתבע וביקשה ממנו לגשר על המחלוקות ביניהם על מנת שיוכלו לקיים את אירוע הבת מצווה יחד. הנתבע חזר על כוונתו לטוס עם הילדים לטיול בת מצווה בין התאריכים 7/12-25/1 והודיע כי בכוונתו להזמין כרטיסים באותו יום.
13.6 התובעת חזרה ועדכנה את הנתבע על רצון הבת שהאירוע יתקיים בנוכחות שניהם והנתבע הודיע שישוחח עם הבת בשבת ולאחר מכן הוסיפה וכתבה: “בוא נשב יחד נראה מה צריך ישבתי וכתבתי את כל העלויות מסודר כולל הערכה של הפסד/ רווח”.
13.7 לאחר דין ודברים נוסף בין הצדדים, פנתה התובעת ביום 25/06/2023 לנתבע וביקשה שישוחחו שוב על הנושא.
כך גם לאחר האירוע שלחה התובעת לנתבע פירוט עלויות וביקשה שיעביר לה המתנות שקיבל כדי שתדע היכן עומדת ותעדכן אותו למחרת.
בסופו של יום נכח הנתבע באירוע שהתקיים ביום 10/08/2023, הוא וכל בני משפחתו כפי שסוכם תחילה.
13.8 אם כן, היה הסכם בין הצדדים שבוטל בהודעת התובעת לנתבע ביום 05/06/2023, אולם אין מחלוקת כי לאחר ביטולו שוחחו הצדדים פעם נוספת, ככל הנראה ביום 05/07/2023. אומנם הנתבע הכחיש טענה זו בהכחשה גורפת בכתב הגנתו. עם זאת מעיון בתכתובות בין הצדדים עולה כי אכן שוחחו פעם נוספת על האירוע ובסופו של יום, הנתבע ובני משפחתו נכחו באירוע. גם טענת הנתבע לפיה סוכם עם הבת כי ייקח אותה לטיול בתאילנד במקום אירוע בת המצווה דינה דחייה. בעניין זה אומנם טען הנתבע כי הנסיעה נדחתה בגלל אירועי 7/10, אלא שלא הוכח כי בוצעה הזמנה לטיסה חרף התכתובת בינו לבין התובעת, לפיה בדעתו להזמין עוד ביום 21/06/2023 כרטיסי טיסה.
13.9 אשר על כן, עדיפה בעיני גרסת התובעת לפיה, לאחר שבוטלו ההסכמות בין הצדדים, הסכימו פעם נוספת כי האירוע יתקיים כסדרו ולראייה, הנתבע לא רכש כרטיסי טיסה לתאילנד, נכח באירוע, הוא ובני משפחתו ואף העביר לתובעת את מלוא המתנות שקיבל מבני משפחתו עבור אירוע בת המצווה לצורך כיסוי העלויות.
13.10 בנסיבות אלו, די בהתנהגותו של הנתבע לאחר ביטולו של ההסכם הראשון בכדי לקבוע שנכרת בין הצדדים הסכם נוסף ומדובר בהסכם שנכרת בהתנהגות כאמור בהוראות סעיף 6 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג- 1973 והנתבע אינו יכול להתנער ממנו.
13.11 לפיכך, נקבע כי על הנתבע לשאת במחצית מעלויות האירוע. הנתבע לא חלק על גובה הוצאות האירוע. משכך, עליו להעביר לתובעת הוצאות עלות האירוע בקיזוז הכנסות האירוע ובקיזוז סך של 2,500 ₪ אותו שילם כמקדמה.
התובעת שילמה הסכומים הבאים:
סך של 65,180 ₪ עבור האולם.
סך של 6,500 ₪ עבור תאורה
סך של 4,000 ₪ עבור צלם.
סך של 4,500 ₪ עבור תקליטן.
סך של 2,200 עבור צילומי בוק.
ריקוד בת מצווה- 12,000 ₪.
שמלה לבת – 2,400 ₪.
איפור לבת- 500 ₪
אלכוהול- 4,200 ₪.
13.12 סך הכל שולם סך של 101,480 ₪. הצדדים קיבלו מתנות בשווי של 81,540 ₪ עבור האירוע. נותרה יתרה לתשלום בסך של 19,940 ₪ אשר על הצדדים לשאת בה בחלקים שווים וחלקו של כל אחד עומד על סך של 9,970 ₪. הנתבע שילם מקדמה בסך של 2,500 ₪.
13.13 משכך, על הנתבע לשלם לתובעת יתרת התשלום בסך של 7,470 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד בכלל.
תשלום חוב מחצית משלחת ריקודים לארה”ב עבור הקטינה
התובעת עתרה לחייב הנתבע במחצית עלות השתתפות הקטינה במשלחת ריקודים
בארה”ב אליה יצאה.
לטענתה, הבת ביקשה להשתתף במשלחת הריקודים והיא הסכימה לכך בכפוף לכך שהבת תדבר עם הנתבע לקבלת אישורו להשתתף במחצית עלויות המשלחת. עוד הוסיפה כי לאחר שהבת דיברה עם הנתבע, הוא הסכים להשתתף בעלות המשלחת לארה”ב במקום לקחת את הילדים לטיול. משכך, היא רשמה את הבת למשלחת ונשאה בעלותה. ביום 10/04/2023, הודיע הנתבע כי חוזר בו מהסכמתו זו ואינו מוכן לשאת בעלות.
סך הכל נשאה התובעת בעלות המשלחת בסך של 16,142 ₪.
לטענת הנתבע, התובעת עושה שימוש בקטינה ושולחת אותה לסחוט ממנו כספים נוספים. הוא מעולם לא הסכים לוותר על הטיול שקבע עם ילדיו. אין כל ראייה ביחס להסכמה זו, מעולם לא הסכים לשאת בעלות המשלחת ומדובר באלפי שקלים שאין כל הצדקה להוצאתם.
בעניין המשלחת, יובהר כבר עתה, כי לא הוצגה לפניי כל הסכמה של הנתבע לשאת בעלות המשלחת לארה”ב. לא הוכח כי הבת פנתה לנתבע ואף אם היה מוכח כאמור, אין בכך בכדי לחייבו.
המדובר בפנייתה של האם לאב דרך הקטינה. לא ברור כיצד פרשה הקטינה את עמדת הנתבע, לא הוכח מה נאמר לה ואף לא הוכח באם מדובר במשאלת לב של הקטינה אם לאו. המדובר בילדה כבת 12 לערך שסביר שרצתה בכל מאודה לטוס למשלחת.
לעתיד, תימנע האם מלפנות לאב באמצעות הקטינה בעניינים מסוג זה . מה גם שאין לעשות הסכם באמצעות שלוח קטין ובוודאי שאין בסמכות הקטינה להתחייב בשם אביה ומדובר בפעולה שטעונה הסכמת האב וניתן לבטלה, כאמור בהוראות סעיפים 4-5 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב- 1962.
בנסיבות אלו ואף אם התחייבה הקטינה בשם הנתבע, דין הפעולה בטלות, מה גם
הנתבע מכחיש הסכמתו וזו לא הוכחה כלל וכלל. משכך, אין מקום לחייב הנתבע בגין מחצית עלויות משלחת הריקודים לארה”ב.
חיוב האב בגין תשלום מזונות רטרו לתקופה שבין 04/2021-04/2022
התובעת עתרה לחייב הנתבע עבור תשלום מזונות הבן הבגיר לתקופה שבין 04/2021-
04/2022 וזאת בהסתמך על פסק הדין שניתן על ידי בתיק 23024-09-13 מיום 25/05/2015, במסגרתו נקבע כי על הנתבע לשלם לבן שליש מסכום המזונות וכאשר סכום זה עומד בצירוף הצמדה על סך של 783 ₪ לחודש.
לטענתה, הבן גר בביתה במהלך שירותו הצבאי כפי שהיה תמיד והיא נושאת בכל
הוצאותיו. תיק ההוצאה לפועל בגין מזונות הבן נפתח בהתאם להחלטת הרשמת
ביום 04/06/2024 כאשר הותר לה לפתוח התיק לשנתיים אחורה בלבד.
מנגד, טען הנתבע כי ביום 08/06/2021 ניתן פסק דין בתיק 15185-12-20 במסגרתו
נקבע כי מוסכם בין הצדדים שממועד גיוס הבן, הסכום ישולם ישירות לידיו וכך
נעשה במסגרת התחשבנות בינו לבין הבן. הנתבע גם צרף תצהיר הבן לעניין זה.
אומר כבר עתה כי לא היתה הצדקה לתבוע חוב מזונות עבר בדרך בה נתבע ולעניין זה
היה על התובעת לפתוח בהליך נפרד בשים לב להוראות תקנה 15 (א) (2) לתקנות בית
משפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ”א- 2020 ודי בכך בכדי למחוק הסעד הנתבע.
עם זאת ומשיקולי יעילות הדיון ומשלא טענו הצדדים דבר לעניין זה, אדרש לטענה
לגופה.
בעניין זה יובהר כי היה על התובעת ככל שסבורה כי זכאית לקבלת מזונות עבר, להגיש
תביעה מתאימה בהתאם להוראות סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות),
תשי”ט- 1959, הקובע כי:
“מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית משפט”.
אם כן ושעה שיש צורך ברשות מבית המשפט, ברי כי על בית המשפט לבחון מה העילה שהבקשה לגבות המזונות הוגשה רק עתה ולא קודם לכן והאם עילה זו הוכחה והאם מוצדקת.
התובעת לא נימקה השיהוי בהגשת התביעה ומדוע לא עתרה זה מכבר לגבות
המזונות, ככל שסברה כי זכאית לקבלם באיחור של למעלה משנתיים. בהיעדר כל
הנמקה בעניין, די בכך בכדי לדחות הבקשה.
למעלה מן הצורך אדרש לבקשה לגופה, מה גם שתלוי ועומד ערעור לפניי בעניין דומה
בעניינם של הצדדים.
אין מחלוקת כי בפסק הדין המקורי מיום 25/05/2015 חויב האב לשאת בשליש ממזונות בנו גם בתקופת השירות הצבאי כעולה מהאמור בפסק הדין. יחד עם זאת, מאז ובעקבות תביעות שהוגשו על ידי הצדדים, ניתנו פסקי דין נוספים בעניין מזונות ילדי הצדדים.
פסק הדין הרלוונטי הוא פסק הדין האחרון שניתן ביום 08/06/2021 במסגרת תיק 15185-12-20 בו נקבע, כי:
“מזונותיו של הבן יופסקו לאלתר מהיום ועד למועד גיוסו. מוסכם שממועד הגיוס הסכום שנקבע מיום 19/07/2020 בתיק 29196-06-19 ישולם ישירות לידי הבן ויעמוד על סך כולל של 700 ₪ לחודש…”
פסק דין זה לא שונה ולא בוטל.
הבן התגייס בחודש אפריל 2022. משכך ושעה שנקבע באופן מפורש בפסק הדין ביום
08/06/2021 כי מזונות הבן יופסקו לאלתר, ברי כי התובעת אינה רשאית להתעלם
מפסק הדין ואיני מוצאת כל רלוונטיות לטענה שהבן גר בביתה. פסק הדין קיים, לא
שונה ובהיעדר כל טענה לשינוי נסיבות שהתקבלה, הוא עומד על כנו.
התובעת בחרה להתעלם מקיומו של פסק הדין ולא להביאו בפני רשמת ההוצאה
לפועל ובית המשפט, עת עתרה לגבות מזונות עבר ומדובר בהתנהגות שנעשתה בחוסר
תום לב, שכן היה על התובעת להציג פסק הדין שהורה על הפסקת המזונות ולהציגו
בפניי בית משפט וכן בפני רשמת ההוצאה לפועל.
טענות התובעת כי מדובר בתוצאה לא צודקת שעה שהיא נושאת בנטל הבן המתגורר
בביתה, אינן רלוונטיות, שעה שלא שונה פסק הדין והוא עומד על כנו.
אשר על כן, דין הטענה להידחות ואין מקום להתיר חיוב הנתבע במזונות הבן
לתקופה שבין אפריל 2021 ועד אפריל 2022, בגינה עותרת התובעת במסגרת ההליך שלפניי.
למעלה מן הצורך אוסיף ואומר כי עיינתי בתצהיר הבן, שלא נסתר, לפיו האב נושא במזונותיו בהתאם להוראות פסק הדין והם מתקזזים ביניהם על חובו של הנתבע כלפיו.
סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד וביחס להוצאות בגין אירוע הבת מצווה כמפורט לעיל. יתר טענות התובעת נידחות.
לפנים משורת הדין ושעה שהתביעה התקבלה בחלקה ולאור ההוצאות בהן חויבה התובעת בתיק ההוצאה לפועל, איני עושה צו נוסף להוצאות.
עם זאת, ובשים לב לקביעות בפסק דין זה, מוצע לתובעת לשקול המשך ההליך המתברר בפניי במסגרת בע”ר 55494-12-24.
מורה על סגירת התיק שבכותרת.
המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.
פסק הדין מותר לפרסום בשינויי הגהה ונוסח בלבד וללא פרסום פרטים מזהים.
ניתן היום, כ’ שבט תשפ”ה, 18 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
