לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשת
א. ש
נגד
משיב
ע. ש
ע”י ב”כ עוה”ד רונהי מילוא ועו”ד זהר פשה אלון
פסק דין
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב’ השופטת יפעת שקדי שץ) בתלה”מ 9477-11-22 מיום 24.7.2024 (להלן: “התיק קמא” ו- “ההחלטה קמא” בהתאמה), במסגרתה מונתה כונסת נכסים לצורך מכירת בית הצדדים (המבקשת והמשיב).
רקע וההחלטה קמא
2. בקליפת אגוז יסופר, כי המבקשת והמשיב נישאו זל”ז בשנת 1989, ומנישואים אלה באו לעולם שלושה ילדים, כיום כולם בגירים. לימים עלו נישואיהם על שרטון והוגשו תביעות הדדיות, הן בבית משפט קמא והן בבית הדין הרבני.
התובענה קמא הוגשה על ידי המשיב כאן, ביום 4.11.2022, לפירוק השיתוף בבית מגורי הצדדים, בית פרטי הממוקם ברח’ … ב… (להלן: “הבית” או “הנכס”). השטח עליו בנוי הבית נרכש בשנת 1990, והבית נבנה תוך תקופת הנישואין. הצדדים התגוררו בבית מאז, עד שהמשיב עזב את הבית, ביום 00.00.2022. מאז המבקשת מתגוררת בבית.
3. כפי שעולה מהתיק קמא, המשיב טען כי הוא רשאי לבקש את פירוק השיתוף עקב היותו בעל מחצית הזכויות בבית מגורי הצדדים; לטענת המבקשת, רישום המשיב כבעל מחצית הזכויות בבית מקורו בטעות, שעה שהוריה המנוחים רכשו עבורה את המקרקעין וכן סייעו לה בבניית הבית, למעט משכנתא שנלקחה על ידי הצדדים בשנות התשעים, על סך של שבעים אלף ₪.
4. ביום 28.09.2023 נערך דיון בבית משפט קמא במעמד שני הצדדים. לאחר הדיון ניתנה החלטת בית משפט קמא כי נדרשת חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בכדי לקדם את ההליך, בין אם באמצעות גיבוש הסכמות ובין אם באמצעות מימוש הנכס בהליך כפוי. על כן, נקבע כי ימונה שמאי לשם הערכת שוויו של הנכס ולאחר שתתקבל חוות דעתו, ישקול בית משפט קמא האם לאפשר לצדדים פרק זמן בכדי לנסות ולגבש הסכמות, בין למכר פנימי בין הצדדים ובין מכר עצמי בשוק החופשי ולחילופין, מינוי כונס נכסים בכדי לסייע לצדדים במימוש הנכס.
לאור כך, בכדי להעריך שוויו של הנכס, מינה בית משפט קמא את שמאית המקרקעין, הגב’ איילת אלזנר.
5. ביום 16.10.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא מיום 28.09.2023 עד לאחר שמיעת כל הצדדים וראיותיהם. במסגרת הבקשה נטען כי המבקשת הגיבה לבקשה למחיקת כתב הגנתה במהלך הדיון וביקשה לקבל ארכה להשיב לבקשה בכתב. עוד נטען כי המבקשת לא טענה באריכות במסגרת הדיון ואף לא טענה את טענותיה על רישום בהטעיה וחוסר תום לב של המשיב.
6. ביום 17.10.2023 דחה בית משפט קמא את בקשת עיכוב הביצוע שהגישה המבקשת וקבע כי מונה מומחה מטעמו בהתאם לסמכותו ובכדי לקדם את בירור ההליך. עוד ציין בהחלטתו, כי לא ברורות טענותיה של המבקשת בעניין עיכוב ההחלטה בעניין המינוי, שכן לא הוצג טיעון משפטי סדור ביחס להצדקה לעכב את הבירור ולא ברור איזה עובדות יש לברר, שעה שקיימת תביעה לפירוק שיתוף המוגשת על ידי בעל זכות בנכס, קרי – המשיב. עוד הוסיף בית משפט קמא כי ככל שהמבקשת סבורה שיש הצדקה משפטית לעיכוב ההחלטה, תגיש בקשה מתוקנת ומפורטת, תבהיר את טענותיה ותבסס את עמדתה ביחס להצדקה לעיכוב המינוי והפירוק.
7. ביום 11.01.2024 הוגשה חוות דעתה של שמאית המקרקעין. בהתאם למיקום הנכס, תיאורו ומצבו העריכה המומחית כדלקמן: שווי השוק של הנכס הנידון הוא 4,000,000 ₪; שווי המגרש בנפרד משווי בית המגורים הוא 2,600,000 ₪; שווי דמי שימוש ראויים בגין המגורים במבנה לחודש הוא 8,000 ₪.
8. ביום 14.1.2024, ניתנה החלטת בית משפט קמא, לפיה “… בהמשך להחלטה מיום 28.9.2023 – ככל ולא תתגבשנה הסכמות עד ליום 4.2.2024 אורה על מינוי כונס נכסים לשם מימוש הנכס”.
9. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ”ל מיום 14.1.2024 – רמ”ש 8856-02-24, שנדון בבית משפט זה בפני כב’ השופט סארי ג’יוסי (להלן: “הרמ”ש הקודם”). במסגרת פסק דינו מיום 22.5.2024, דחה השופט ג’יוסי את בקשת רשות הערעור, תוך שציין כי:
“29. הבקשה מעלה טיעון מרכזי אחד – אי מיצוי זכות הטיעון של המבקשת. לטענתה ההחלטה על מינוי כונס נכסים ניתנה חרף כך שעדיין לא החלה שמיעת התיק לגופו. ביום 28.09.2023 התקיים דיון בבית משפט קמא במסגרתו שמע בית משפט קמא את טיעוני הצדדים באריכות והתרשם מטענותיהם. לאחר מכן קבע בית משפט קמא כי על מנת לקדם את ההליך נדרשת חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט ועל כן מינה שמאי לשם הערכת שוויו של הנכס.
30. סבור אני כי פרוטוקול הדיון מדבר בעד עצמו ועל כן בשלב זה לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת בית משפט קמא. בענייננו מדובר בהחלטה סבירה אשר נתנה הזדמנות לצדדים להגיע להסכמות, ובמידה ולא יגיעו לכך תוך פרק זמן סביר בית משפט קמא ישקול להורות על מינוי כונס נכסים לשם מימוש הנכס.
31. …
32. אם וכאשר הצדדים לא יגיעו להסכמות, חזקה על בית משפט קמא כי יאפשר לצד שיבקש להשעות את הפירוק להעלות את נימוקיו התומכים בעמדתו זו וכי אז יתן בית משפט קמא את דעתו לשיקולים המנחים במצוות הפסיקה. אמנם, מהחלטת בית משפט קמא עולה לכאורה כי לפניו לא הונחו עד כה נימוקים להשעיית הפירוק, והלכה למעשה גם לא בגדרי בקשת רשות הערעור, פרט לטיעון הכללי לפיו ההחלטה ניתנה טרם מיצוי זכות הטיעון. יחד עם זאת מן הראוי לאפשר למבקשת לנמק עמדתה זו לפני בית משפט קמא, טרם מתן החלטה על פירוק השיתוף בנכס על דרך מינוי כונס לשם מכירתו, ובנסיבות דנן ניתן לכנס הצדדים לדיון שיוקדש לכך או לאפשר להם להעלות טיעונים קצרים ובכתב ביחס לסוגיה זו.
33. לאור כל המקובץ, מקובלת עלי מסקנת בית משפט קמא כי לאור טענות הצדדים ולאחר התרשמותו מטיעוניהם בכתב ובע”פ, ככל שלא תתגבשנה הסכמות בין הצדדים יש להורות על מינוי כונס נכסים לשם מימוש הנכס, בכפוף לטיעונים משלימים, ככל שיהיו, מכוחם יש להשעות את פירוק השיתוף” (ההדגשות שלי – ח”ש).
10. ביום בו ניתן פסק הדין ברמ”ש הקודם, ניתנה החלטת בית משפט קמא, כי בהתאם להוראות סעיפים 33-32 לפסק הדין ברמ”ש הקודם, ניתנה לצדדים שהות נוספת, עד ליום 20.6.2024, לשם גיבוש הסכמות בכל הנוגע לאופן פירוק השיתוף בנכס. עוד נקבע, כי ככל ולא תתגבשנה הסכמות – רשאית המבקשת להגיש טיעון קצר בכתב ביחס לעמדתה בכל הנוגע לנימוקים המשפטיים, המצדיקים לדעתה השעיית פירוק השיתוף, לא יאוחר מיום 27.6.2024.
ככל שיבקש המשיב להשיב לטענות המבקשת – יגיש טיעון קצר בכתב, לא יאוחר משבעה ימים לאחר הגשת הטיעון על ידי המבקשת. לא יוגש דבר עד ליום 27.6.2024 – יורה בית משפט קמא על מינוי כונס נכסים, בהתאם להחלטותיו מימים 28.9.2023 ו-14.1.2024.
11. ביום 9.7.2024, ולאחר שלא הוגש דבר לתיק קמא, מטעם מי מהצדדים, הגיש המשיב בקשה למתן החלטה בתיק קמא, במסגרתה ביקש כי יפעל בית משפט קמא כאמור בהחלטתו מיום 22.5.2024, וימנה כונס נכסים לצורך מכירת הנכס.
12. בהחלטה קמא מיום 24.7.2024, מונתה עו”ד שרית קלוס-גורית ככונסת נכסים למכירת הנכס. כן צוינו בהחלטה קמא התנאים לכניסת הכונסת לתפקידה, ותפקיד הכונסת וסמכויותיה.
בגין החלטה זו, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
13. ביום 27.10.2024, הגישה המבקשת ערעור בזכות (עמ”ש) על ההחלטה קמא, אולם לאחר התנגדות המשיב וקבלת עמדות הצדדים, קבעתי בהחלטתי מיום 15.1.2025 (תוך הסתמכות על פסיקתו העדכנית של בית המשפט העליון בעניין) כי ההחלטה קמא היא מסוג “החלטה אחרת”, עליה יש להגיש בקשת רשות ערעור, והוריתי למזכירות לשנות את סיווג התיק דנן לרמ”ש.
כתב הערעור הפך להיות כתב בקשת רשות הערעור; כתב התשובה של המשיב ייחשב כתשובתו לרמ”ש.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
14. כאמור לעיל, הערעור דנן הוגש על ההחלטה קמא, במסגרתו מונתה כונסת נכסים לצורך מכירת בית הצדדים. עוד ביקשה המבקשת, במסגרת כתב בקשת רשות הערעור, לערער על ההחלטות קמא שעניינן דחיית בקשתה לסילוק התובענה קמא על הסף (החלטה מיום 14.12.2022); מינוי שמאי להערכת שווי הנכס (החלטה מיום 28.9.2023); מינוי עתידי של כונס נכסים לנכס (החלטה מיום 14.1.2024) (שלוש ההחלטות הללו יכונו להלן: “ההחלטות הנוספות”).
15. בכל הקשור להחלטות הנוספות, לא ניתן לערער עליהן במסגרת בקשת רשות הערעור דנן, מהטעם שחלף המועד להגיש בגינן בקשת רשות ערעור, כאמור בתקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020. לפיכך אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור דנן בעניינן.
16. להלן תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור בכל הנוגע להחלטה קמא:
א. כאמור בכתב הגנתה בתיק קמא, רכישת הבית לא היתה פרי מאמץ משותף של הצדדים, ולכן אין להורות על פירוק השיתוף בו. המימון ניתן ברובו על ידי הורי המבקשת, למעט משכנתא בסך שבעים אלף ₪. עבודות התכנון, ניהול הבנייה והקמת החצר אף הן בוצעו על ידי המבקשת ואביה. כמו כן העלתה המבקשת טענות של תרמית והיעדר תום לב מצד המשיב; ואף טענות להתעללות ואלימות גופנית וכלכלית, שכללו שבירת קופות וקרנות סוציאליות ופדייתן על ידי המשיב ללא ידיעת המבקשת, והעלמת סך של למעלה משלושה מיליון ₪.
ב. עוד העלתה המבקשת טענות של החזר מתנה על פי הדין העברי, שכולל החזרת מתנה של בית מגורים.
ג. להפתעת המבקשת, נדחה הרמ”ש הקודם ובית משפט זה השיב את התיק לבית משפט קמא, תוך שמתעלם מבקשת המבקשת להעביר התיק למותב קמא אחר. כן לא פסל בית משפט זה את ההחלטה על עצם מינוי כונסת הנכסים ולא מצא בה כל בעיה, ואך הורה ליתן למבקשת להשמיע טיעוניה בתיק קמא. כשבעצם מן הראוי היה לקבל את בקשת רשות הערעור דאז.
ד. לאחר החזרת הרמ”ש הקודם לתיק קמא, נתן בית משפט קמא למבקשת להגיש טיעון קצר בכתב, כשבכך הפריכה השופטת קמא את החזקה שהניח בית משפט זה ברמ”ש הקודם, לפיה תזמן את הצדדים לדיון בפניה. בנסיבות אלו נראה כי הטיעון בכתב ניתן למבקשת כדי לתת לה מעין הכשרה וגושפנקא לכאורית לפסיקה שרירה וקיימת. הדבר מנוגד לסדרי הדין ואף אינו נכון עניינית והגיונית – ובעיקר מנוגד למראית פני הצדק. המבקשת הועמדה במצב קשה ובלתי אפשרי, כאשר נדרשה להשתתף בהצגה ריקה מתוכן של ניהול תיק שסופו ידוע מראש.
ה. לטענת המבקשת, זכותה להחזיק בבית וטיעוניה בנושא שיעורי הבעלות והטעות ברישומם מחייבים זימון עדים להוכחה, בהם גם הורי המשיב, וביצוע פעולות נוספות שלא פורטו. פרישת טיעוניה בכתב לא מספקת.
ו. כתב הגנתה קמא, העלה טענות משמעותיות ורלוונטיות נגד פירוק השיתוף. אין מקום ליתן פסק דין בתובענה קמא טרם קיום הוכחות בתיק, במיוחד כאשר מדובר בדיני משפחה, שם התווה המחוקק שיקולים וסדרי דין אחרים, לרבות שיקולי צדק.
ז. הואיל ויש למבקשת טענות רבות ורלוונטיות נגד התביעה קמא, לא מדובר במעשה חסד עם המבקשת ש”ראוי” לעשות. שמיעת טיעוניה היא זכותה החוקית, ועל פי דין היה לתתה לה מלכתחילה, לנהל הוכחות מסודרות וחקירת עדים ולשקול ממצאיהם ברצון ולב נקי. מה שלא קרה בתיק קמא.
ח. בית המשפט מתבקש לבטל את ההחלטה קמא ולקבוע כי התיק קמא ינוהל וישמע במלואו ומתחילתו בפני מותב חדש ולא מוטה, שיש בו נכונות אמיתית לשמוע את ההוכחות, ולשקול באופן אובייקטיבי את הטענות והראיות שיובאו בפניו.
17. המשיב הגיש את תשובתו לבקשת רשות הערעור, להלן תמציתה:
א. יש לדחות את בקשת רשות הערעור דנן, משמדובר בהחלטה שכבר נדונה והוכרעה ברמ”ש הקודם. במסגרתו, אִפשר בית משפט זה למבקשת, להגיש את נימוקיה לבית משפט קמא טרם מינוי כונסת הנכסים, והמבקשת בחרה להתעלם ולא הגישה את נימוקיה. משכך, מדובר בהשתק עילה.
ב. המקשת מחזיקה בבית המשותף ובכספים משותפים, מעכבת את מתן הגט למעלה משלוש שנים. ממקום זה, עמדתה נוחה שלא לסיים את הסכסוך והיא נוקטת הליכים רבים.
ג. ההחלטה קמא אינה אלא יישום פסק הדין שניתן ברמ”ש הקודם. לאחריו, נתן בית משפט קמא הזדמנות למבקשת להגיש את טיעוניה עד ליום 27.6.24. המבקשת בחרה לא להגיש את טיעוניה, ולפיכך ניתנה ההחלטה קמא על מינוי כונסת הנכסים – היא ההחלטה נשוא רמ”ש זה.
המבקשת עצמה אחראית למחדלה, לאי השמעת טיעוניה חרף ההזדמנות שניתנה לה.
ד. אין חולק כי למבקשת ניתן יומה בבית המשפט, הן קמא והן הנוכחי, ואולם לא נחה דעתה ובניגוד לדין, ממשיכה להגיש בקשות סרק שאינן רלוונטיות, ואך נועדו לסכל את ההליך קמא ולמנוע מהמשיב את זכויותיו.
18. להשלמת התמונה יסופר, כי המבקשת הגישה בתיק כאן בקשת עיכוב ביצוע ההחלטה קמא. בהחלטתו מיום 11.11.2024, דחה בית משפט זה (כב’ השופט זיו אריאלי) את בקשת עיכוב הביצוע.
המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בגין החלטה זו, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה קמא (בע”מ 7839-12-24), שנדונו בפני כב’ השופטת יעל וילנר. בהחלטה מיום 5.1.2025 נתנה השופטת וילנר עיכוב ביצוע ארעי; בהחלטה מיום 6.1.2025, קבעה השופטת וילנר כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל בחלקה, תוך שציינה:
“7. עיון בנט המשפט מעלה כי הליך הכינוס מצוי אומנם בעיצומו אך טרם הוגשה בקשה לאישור הסכם מכר. כמו כן, הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי על החלטת בית המשפט לענייני משפחה נקבע למועד קרוב. בנסיבות אלה, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, אלא ביחס לשלב של אישור הסכם מכר, ופינוי המבקשת מהבית. דומה כי אי מתן צו עיכוב כאמור, עלול לאיין את הערעור, ולמצער, להקשות מאוד על החזרת המצב לקדמותו. לפיכך, אני מורה על עיכוב אישור הסכם מכר ופינוי המבקשת מן הבית עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי. עוד אני מורה לכונסת הנכסים ליידע את הרוכשים הפוטנציאלים בדבר הערעור התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי.
8. המבקשת תפקיד עד יום 16.1.2025 ערובה להבטחת כל נזק שיגרם למשיב ממתן צו העיכוב וזאת בסכום של 10,000 ₪, שאם לא כן, יבוטל צו העיכוב”.
דיון והכרעה
19. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא, שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולדחות את הערעור מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.
להלן אנמק את החלטתי.
20. עיון בהשתלשלות העניינים, הן בתיק קמא והן כעולה מתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור דנן, מלמד כי המבקשת למעשה ביקשה לערער על ההחלטה קמא, שניתנה לאחר פסק הדין ברמ”ש הקודם – שדן בסוגיה דומה (אם לא זהה) לזו שהוטלה לפתחי ברמ”ש זה.
21. בפסק הדין ברמ”ש הקודם, ניתנה למבקשת הזדמנות לשטוח טיעוניה בתיק קמא, בטרם יורה זה על קידום פירוק השיתוף בנכס; המבקשת, מטעמיה שלה, לא פעלה כן ולא הגישה דבר לבית משפט קמא. לפיכך, ובחלוף הזמן שהקצה לה, הורה בית משפט קמא על מינוי כונסת הנכסים – ההחלטה עליה ביקשה לערער כעת.
22. בכתב רשות הערעור, התייחסה המבקשת להשתלשלות הנ”ל באופן מעט תמוה, עת טענה טענות שונות, בנמקה מדוע נמנעה מלפעול כאמור בפסק הדין ברמ”ש הקודם, ובעקבותיו בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 22.5.2024. למשל:
– כי ברמ”ש הקודם הניח כב’ השופט ג’יוסי כי הצדדים יזומנו לדיון בפני המותב קמא, דבר שבית משפט קמא נמנע מלבצע (ראו סעיף 16(ד) לעיל); אולם עיון מדוקדק בפסק הדין ברמ”ש הקודם מלמד, כי השופט ג’יוסי נקט במילה “או”. ובלשונו – “מן הראוי לאפשר למבקשת לנמק עמדתה זו לפני בית משפט קמא, טרם מתן החלטה על פירוק השיתוף בנכס על דרך מינוי כונס לשם מכירתו, ובנסיבות דנן ניתן לכנס הצדדים לדיון שיוקדש לכך או לאפשר להם להעלות טיעונים קצרים ובכתב ביחס לסוגיה זו” (ציטוט מתוך פסקה 32 לפסק הדין ברמ”ש הקודם, ההדגשה שלי – ח”ש).
– כי הטיעון בכתב ניתן למבקשת כדי לתת לה מעין הכשרה לפסיקה קיימת. המבקשת הועמדה במצב קשה ובלתי אפשרי לטענתה, כאשר נדרשה להשתתף ב”הצגה ריקה מתוכן של ניהול תיק שסופו ידוע מראש”; וכי כיצד המבקשת יכולה לדעת מראש, מה יפסוק בית משפט קמא, כאשר אפילו לא הגישה את טיעוניה?
– כי פרישת טענותיה בכתב לא מספקת, שעה שטיעוניה בנושא שיעורי הבעלות והטעות ברישומם מחייבים זימון עדים להוכחה, בהם גם הורי המשיב; שוב, אף במקרה זה, אם המבקשת לא תעלה את השגותיה בנדון על הכתב, כיצד יוכל בית משפט קמא לפסוק בנושא, בין אם לגופם של דברים ובין אם בדבר אופן ניהול בירור טענות המבקשת?!
23. אין זאת כי המבקשת מעלה תירוצים, בנסותה להסביר את מחדלה בנדון; דא עקא, כך לטעמי, אף נימוק מנימוקיה לא משכנע להיעתר לערעורה. המבקשת כבר קיבלה את יומה בבית משפט זה במסגרת הרמ”ש הקודם וכן בבית משפט קמא בהחלטה מיום 22.5.24 (בעקבות פסק הדין ברמ”ש הקודם), ולא השכילה לנצל את ההזדמנות שניתנה לה. בנסיבות אלה, לא ראיתי להיעתר פעם נוספת לבקשתה, בגינה כבר יש השתק עילה כטענת המשיב בתשובתו (ראו סעיף 17(א) לעיל).
24. בסוף טיעוניה בבקשת רשות הערעור, ביקשה המבקשת כי בית משפט זה יבטל את ההחלטה קמא ויורה על השבת התיק לבית משפט קמא, ל”שופט חדש ולא מוטה” שינהל את התיק מתחילתו.
בנסיבות דנן, כמתואר לעיל, אין מקום להיעתר לבקשה הנדונה. לא התרשמתי כי מדובר ב”שופטת מוטה”, כטענת המבקשת, ואין מקום או הצדקה להחלפתה.
25. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.
המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 3000 ₪, שיועברו לידי באי כוחו מתוך הערבון שהופקד בתיק.
יתרת הערבון שהפקידה המבקשת יושב לידיה.
26. לנוכח פסק דין זה, גם מתבטל עיכוב הביצוע שניתן בבית המשפט העליון, כמוזכר בסעיף 18 לעיל (נזכיר כי עיכוב הביצוע האמור, היה עד לפסק דין בערעור הנדון על ידי בית משפט זה), והערבון שהופקד בגינו יוחזר למבקשת.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ’ טבת תשפ”ה, 20 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
