לפני
כבוד השופטת ליאת דהן חיון
תובע
באמצעות ב”כ עו”ד תיסיר מ.עבד אל כרים
נגד
נתבעים
כולם באמצעות ב”כ עו”ד ג’ורג’ שחאדה ועו”ד אלפרד סאדר
פסק דין
עניינו של פס”ד בעתירת התובע לסילוק ידם של הנתבעים מדירת המגורים.
רקע והליכים קודמים :
התובע, (להלן: “התובע”) בנו של הנתבע 1 ( להלן: “הנתבע”). לתובע ארבעה אחים מנישואיו הראשונים של הנתבע; (להלן:”האחים”). הנתבעת 2 הינה בת זוגו של הנתבע (להלן:”הנתבעת”). הנתבעים 3-5 ילדיהם של הנתבע והנתבעת (להלן:”הנתבעים”).
הנתבע רכש את הזכויות במגרש נשוא המחלוקת הידוע כחלקהגוש *** מאדמות**** (להלן: “המקרקעין”), עוד בשנות ה- 80. הליך רישום הזכויות טרם הסתיים ואלה עדיין רשומות ע”ש המוכר.
עובר להליך זה לפניי התגלעו בין הצדדים מחלוקות נוספות שהתבררו והוכרעו בהליכים כדלקמן;
תמ”ש 45730-02-11 שהוגשה ע”י התובע כנגד-הנתבע ועניינה תביעה לפס”ד הצהרתי.
תמ”ש 43125-06-11 שהוגשה ע”י הנתבע כנגד התובע ועניינה פינוי וסילוק יד.
תמ”ש 37622-06-12 שהוגשה ע”י הנתבע כנגד התובע ועניינה צו עשה (בהמשך לה הוגשה הודעת צד ג’ בתמ”ש 7505-12-12).
תמ”ש 19028-01-17 תביעה לפס”ד הצהרתי במקרקעין שהוגשה ע”י התובע נגד הנתבע.
תמ”ש 34122-07-14 תביעה לפינוי וסילוק יד שהוגשה ע”י התובע כנגד הנתבע.
תמ”ש 53198-05-16 תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהוגשה ע”י התובע נגד הנתבע.
תמ”ש 48761-02-17 תביעה לפס”ד הצהרתי שהגיש האח *** כנגד הצדדים .
במסגרת הליכים כמפורט לעיל ניתנו פס”ד כדלקמן:
פס”ד מיום 24.11.13 בתיקי תמ”ש 45730-02-11 43125-06-11 , שם נדרש בית המשפט להכריע בתוקפם של שלושה מסמכים מנוגדים;
מסמך הויתור מיום 30.9.91 מסגרתו הנתבע ואשתו הראשונה העבירו במתנה את הזכויות במקרקעין לתובע והאחים, וזאת בתנאי כי שלושת הבנים הבוגרים יעזרו ויתמכו בשאר אחיהם בהמשך חייהם עד לנישואיהם.
הסכם חלוקה מיום 18.4.06 אשר נחתם בין הנתבע לאחים ונושא את הכותרת “הסכם בלתי חוזר”, הכולל שני חלקים; בחלק הראשון – הנתבע ובניו*** , ***ו*** מוותרים על זכויותיהם במגרש 38/5/2 לטובת התובע, *** ו-***, אשר יקבלו את חזקה והבעלות לצורך בניית מבנה עבורם, בגודל של קומה. בחלקו השני, פורטו זכויותיהם של **** במגרש 38/5/1.
הסכם ההשבה מיום 6.7.09 שעניינו ביטול הסכם החלוקה, מסגרתו הודגש שהנתבע הוא הבעלים הבלעדי של המקרקעין, וששת בניו(האחים והבן והנתבע רביע) מוותרים על זכויותיהם במקרקעין לטובתו. עוד נקבע שההסכם מקנה לילדים זכות בעלות וחזקה בהתאם לחלוקה הקיימת בהם וזאת בכפוף להתחייבותם שלא להעביר, למכור או לשעבד את זכויותיהם לצדדי ג’, שאם לא כן, הענקה מתבטלת והזכויות יועברו לנתבע.
במסגרת פס”ד נקבע כי המסמך המחייב הינו הסכם החלוקה מיום 18.4.06. עוד הודגש כי: “בהסכם החלוקה הוסדרו מחדש הזכויות בין הבנים בינם לבין עצמם, הבנים שהינם בעלי הזכויות במקרקעין כולם חתומים על הסכם החלוקה ואיש מהם לא התכחש להסכמתו לחתום על ההסכם ועל כן הסכם החלוקה הינו המסמך התקף בכל הנוגע למקרקעין.” ( ראה ס’ 37 לפס”ד).
לעניין הסכם ההשבה נקבע כי “על פי סעיף 6 לחוק המתנה, התשכ”ח-1968, הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידיו או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, מכאן שעוד במועד בו נחתם מסמך הויתור, איבד האב את זכויותיו האובליגטוריות במקרקעין במחלוקת ואלו הועברו לבניו במתנה שהושלמה”. ( ראה ס’ 35 לפס”ד) .
על פס”ד הוגש ערעור אשר נדחה בפס”ד מיום 29.5.14 (עמ”ש 11763-01-14).
פס”ד מיום 27.11.13 בתמ”ש 37622-06-22 7505-12-12 בהתאם לו נדחו התביעות.
פס”ד מיום 21.9.15 בתמ”ש 34122-07-14 בהתאם לו נמחקה התביעה.
פס”ד מיום 9.11.16 בתמ”ש 53198-05-16 בהתאם לו נמחקה התביעה.
פס”ד מיום 9.11.21 בתמ”ש 19028-01-17 48761-02-17 מסגרתו נקבע כדלקמן:
האח **** יהיה זכאי להירשם כבעל זכויות בדירת המגורים שבקומת קרקע בצד המערבי בבניין הישן הידועה כגוש ***חלקה****.
התובע (כאן) יהיה זכאי להירשם כבעל זכויות בדירת המגורים בקומה הראשונה המזרחית בבניין הישן, הידוע כגוש *** חלקה ****
אין בהסכמת הצדדים בכדי לאיין או לפגוע בהסדרת הרישום ולשם כך על הצדדים לפעול בהתאם להוראות הדין.
אין באמור בכדי פגוע בזכותו של הנתבע (כאן), בכדי לנקוט בכל הליך שימצא לנכון לרבות תביעה לביטול ההתחייבות להענקת המתנה, כולה או חלקה, תוך שהצדדים יוכלו לטעון לעניין זה במסגרת ההליך שיוגש, ככל ויוגש.
על הצדדים יהיה לפעול לצורך רישום הזכויות בהתאם להוראות הדין ובכלל זה לקבל הסכמה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה ו/או כל גוף אחר, ואין בהסכמתה לעניין מתן פסק הדין ההצהרתי בכדי לפוגע בחובתם על פי דין.
ההסכמה הינה לעניין הסעד המבוקש במסגרת התביעה, קרי למתן סעד הצהרתי המורה שככל ויוסדרו הזכויות ובכפוף לכל דין, התובעים (שם) יהיו זכאים להירשם כבעלי זכויות בנכסים מושא התביעה, ואין בכך בכדי לקבוע מסמרות או לפגוע או להוות הודאה או השתק בנושא הטענות שהועלו על ידי התובעים (שם) במסגרת כתבי הטענות, ולכל צד תהיה שמורה הזכות להעלות טענותיהם בהליכים שיוגשו.
(להלן:”פס”ד”)
זולת הליכים אלה, התנהלו בין הצדדים שני הליכים הקשורים בבקשה לצו הגנה ( 29614-06-11; 18480-05-12).
בנוסף, תלוי ועומד הליך נוסף שהוגש ע”י הנתבע כנגד התובע והאחים, מסגרתו עותר להורות על ביטול ההתחייבות להענקת מתנה במקרקעין (תמ”ש 31300-10-22).
ההליך לפניי:
במסגרת הליך לפניי עותר התובע לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה הנמצאת בקומה הראשונה מצד המזרחי לבניין הישן הקיים על חלקה ***בגוש **** באדמות **** (להלן: “הדירה”) וזאת בהתאם להוראות פס”ד, הקובע כי זכאי להירשם כבעל הזכויות.
המתווה הדיוני;
ביום 11.9.23 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה דיון ההוכחות שנקבע יבוטל, והמחלוקת בתיק תוכרע על סמך סיכומים שיוגשו, תוך שכל צד מוותר על חקירת עדים. הסכמת הצדדים אושרה בתוקף של החלטה באותו היום.
עת הובא התיק לדיון ולאחר עיון בו, ניתנה החלטתי מיום 12.2.24, מסגרתה נקבע שנוכח ההליך הקשור, שעניינו הדירה נשוא המחלוקת, בשלב זה, לא יינתן פס”ד והתיק יקבע לקדם משפט נוסף.
ביום 3.3.24 התקיים דיון במעמד הצדדים ביחס לכלל התיקים, מסגרתו הועלו הצעות לסילוק המחלוקת. הצדדים ביקשו ארכה להגיע להסכמה כוללת. משזו לא גובשה כאמור בהודעה מיום 11.4.24, ניתן פס”ד זה.
עיקר טענות הצדדים:
לטענות התובע בעקבות אלימות מילולית ופיזית שהופעלו כנגדו, לפני כעשור נאלץ לנטוש את הדירה בה התגורר משנת 1990 ולעבר להתגורר בשכירות. אז, הנתבעים פרצו לדירה שלא כחוק, והם מתגוררים בה ללא אישורו תוך שהם עושים שימוש בתכולתה, ובכלל זה בריהוט ובמוצרי חשמל וזאת מבלי לשלם דמי שימוש כנדרש.
לדבריו, נאלץ להמשיך ולשלם את תשלומי הארנונה לאורך כל התקופה עד ליום זה.
התובע סבור שאין ממש בטענות הנתבעים, שכן ככל ולא יהיו מרוצים מתוצאות פס”ד בהליך הקודם יכלו לערער על הוראותיו. משלא עשו כן, עליהם לפנות את דירתו בהתאם להוראות פס”ד הקובעות שזכאי להירשם כבעל הזכויות. מכאן סבור שמטרת הנתבעים בסחבת ומריחת זמן בכדי שיוכלו ליהנות כמה יותר מדירתו.
מטעים התובע ביחס לטענות הנתבעים שאין כל קשר בין רישום הזכויות בדירה על שמו לבין זכותו לקבלת חזקה. העובדה שטרם הוסדר הרישום אינה משליכה על בעלותו ועל זכותו לעתור לפינוי הנתבעים. יתר על כן, הנתבעים הם אלה שמערימים קשיים בתהליך רישום הזכויות, ויכול והתהליך ייקח כמה עשורים עד שישולם. משכך, אין להמתין לרישום הזכויות ויש להורות על פינוי הנתבעים.
בנוסף, מבקש התובע להדגיש שהתנהלות הנתבעים לאורך כל ההליך הייתה מבזה, ובכלל זה עת התיק נקבע להוכחות, לא טרחו להגיע וטרם שילמו את ההוצאות שנפסקו לחובתם.
לטענות הנתבעים, מדובר בתביעה נעדרת עילה, אשר יש לדחותה על הסף תוך חיוב התובע בהוצאות שכן מזה שנים רבות הם מחזיקים בדירה כדין בהיותם בעלי זכות להירשם כבעלים.
עוד לגרסתם, הזכויות במקרקעין נשוא המחלוקת עדיין רשומות על שם המוכר, ובהתאמה לכך גם הזכויות בדירה. בנסיבות אלה, הרי שזולת הצהרת הנתבע לפיה רכש את הזכויות לא הוצג כל מסמך המלמד על הרכישה, ובכלל זה באם התמורה הושלמה ושולמו המיסים. מכאן, “הזכויות לוטות בערפל”.
לצורך השלמת רישום הזכויות, זולת תשלומים צריכים, יהיה על הצדדים לבצע פעולות רבות ובכלל זה לפרק את השיתוף במקרקעין, לבצע פרצלציה לשלם תשלומי איזון ולקבל אישורי בניה. מכאן, הדרך עוד ארוכה, ואין מקום לעקוף את כל הפעולות הצריכות על פי דין במסגרת הליך זה, אגב הענקת זכות בעלות לתובע בדירה, וזאת אף בטרם נרשמו הזכויות ע”ש הנתבע.
מכאן, לדידם, התובע מתעסק בתפל ולא בעיקר, עת הוא משקיע את מרצו בהליכי סרק במקום לנהל הליכים מהותיים לקידום רישום הזכויות ופירוק השיתוף, ובכלל זה לפעול בהתאם להוראות הדין ולקבל את הסכמת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
עוד טוענים הנתבעים שהנתבעת והנתבעים 4 ו- 5 לא היו צד להליכים הנוספים שהתנהלו בין הצדדים, ובכלל זה להליך מסגרתו ניתן פס”ד, ומשכך, אינם מחויבים לפעול בהתאם להוראותיו, מקום בו לא קיבלו את יומם בבית המשפט.
מעבר לכך, סבורים הנתבעים שקיימת סתירה בין הוראות פס”ד שניתנו בהליכים הקודמים, שכן בפס”ד הראשון נקבע שהסכם החלוקה הוא המחייב, ובהתאם לו לתובע אין כל זכויות בדירה, בעוד בפס”ד המאוחר נקבע שהתובע זכאי להירשם כבעל הזכויות בדירה. סתירה זו יכולה להעיד שהסכסוך המתמשך ימשיך להעסיק את בית המשפט, וזאת עד אשר יפעלו להסדרת הרישום.
מבלי לפגוע באמור, אם תתקבל התביעה, יפגעו זכויותיו של הנתבע 3, ויהיה בכך בכדי לפגוע בהוראות הסכם החלוקה, כמו גם להותיר אותו ללא קורת גג. בנוסף, במקביל להליך זה, הנתבע עתר לביטול המתנה נשוא פס”ד, ויש להמתין לסיומו.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה. אנמק;
בראשונה אתייחס לטענת הנתבעים ולפיה “הזכויות במקרקעין מושא התביעה לוטות בערפל…” (ראה בין היתר סעיף 2 לסיכומיהם), ושמלבד הצהרת הנתבע לפיה רכש את הזכויות, לא הוצג כל מסמך המלמד על הרכישה(ראה בין היתר סעיף 1 לסיכומים). טענות אלה העלו הנתבעים, ולמצער הנתבע, בחוסר תום לב של ממש, תוך ניסיון להטעות את בית המשפט; כמפורט לעיל, בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים נוספים זולת הליך זה שלפניי. עיון בכתב התביעה בתיק תמ”ש 43125-06-11 מסגרתו עתר הנתבע להורות על סילוק ידו של התובע, מלמד שטען והצהיר שהוא הבעלים של הנכס נשוא המחלוקת, כמו גם שנתן לתובע זכות חזקה ובעלות במגרש 38/5 (ראה לעניין זה בין היתר סעיפים 5 ו- 15 לכתב התביעה). זאת ועוד; עיון בסיכומי הנתבעים מלמד שטענה זו סותרת את טענתם, שכן בסעיף 8 לסיכומיהם טענו שהצדדים הפכו בעלים במשותף במקרקעין, בעת החתימה על הסכם החלוקה, שכזכור נקבע כי הוא המסמך המחייב. בנסיבות אלה בהן הנתבע הודה שהינו בעל הזכויות בנכס, ולאור הסתירה בטענות הנתבעים, מנועים הם מלהעלות כל טענה אחרת ביחס לזכויות, לבטח כזו הסותרת את הצהרת הנתבע, מכוחה עתר לסעדים כנגד התובע בהליך אחר.
ולגוף הטענות; אין מחלוקת שהנתבע טרם נרשם כבעל הזכויות בנכס, ולכן זכויותיו אובליגטורית ולא קנייניות. בהתאמה לכך, הזכויות שהוענקו לתובע בדירה בהתאם לפס”ד, אף הן אובליגטוריות. ואולם, גם בכך, בניגוד לטענת הנתבעים אין בכדי לשלול את זכותו מלעתור לפינוי הנתבעים. ובמה דברים אמורים?
בפס”ד מיום 9.11.21 הגיעו התובע והנתבעים 1-3 להסכמה מפורשת הקובעת שהתובע זכאי להירשם כבעל זכויות בדירה, תוך שתיארו והגדירו באופן מפורט את זיהויה, כדירת המגורים “שבקומת קרקע בצד המערבי בבניין הישן..”. יוזכר שהנתבע היה שותף להסכמות ואף הצהיר לפרוקטוקול באופן מפורש כי “מאשר שאני מבין את ההסכמה, מאשר שהסבירו לי נפקויותיה וקיבלתי יעוץ משפטי”. ( ראה פס”ד מיום 9.11.21 עמ’ 35).
אכן כטענת הנתבעים, הנתבעים 4 ו-5 לא היו צד להליך מסגרתו ניתן פס”ד, בעוד בניגוד לנטען, הנתבעת 2 הייתה צד להליך. ואולם, לא מצאתי שיש בכך בכדי להקים להם כל טענת הגנה, שכן זכויותיהם כפופות לזכויות הנתבע 1, לגביו אין חולק שהיה צד להליך, ונתן הסכמתו להוראות פס”ד. מכאן, מקום בו הנתבע העניק את זכויותיו בדירה לתובע, מנועים הנתבעים מלהעלות כל טענה כנגד התובע לעניין זה.
זאת ועוד; סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ”ט -1969 (להלן:”החוק”) קובע כי “בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין.” לשון החוק קובעת במפורש שגם מי שזכאי להחזיק במקרקעין, רשאי לדרוש את החזקה בהם. בנסיבות לפניי, בין היתר לאור הוראות פס”ד, הרי שהתובע נכנס תחת הגדרת החוק “כמי שזכאי” והזכות לעתור לסעד הפינוי, עומדת לו. לעניין זה אפנה לדברי בית המשפט בע”א 50/77 מזרחי נגד אפללו, (פורסם במאגרים), שם נקבע באופן מפורש לעניין זה כדלקמן:
“סעיף 16 דן בהגנה על הבעל ועל הזכאי להחזיק, וכאן הזכאי להחזיק אין פירושו מוגבל למי שזכאי להחזיק כבעלים רשום של הקרקע והמונח הזכאי להחזיק משתרע גם על מי שקיבל מהבעל הרשום את הזכות להחזיק בקרקע כגון שוכר, בר-רשות וכן מי שבתור קונה קיבל את זכות ההחזקה מהבעל הרשום שמכר לו. לכן אין צורך לדון בכל הטענות של בא-כוח המערערת, שזכות הבעלות של הקונה עומדת לו כלפי צד ג’ רק עם השלמת המכר על-ידי רישום, כי גם לפני שהושלמה זכותו לבעלות על-ידי רישום על שמו, מקנה לו החוק אפשרות להגן על זכות החזקה שלו”.
זאת ועוד; הוראת סעיף 2 לחוק קובעת במפורש שהבעלות במקרקעין היא זכות להחזיק, להשתמש ולעשות בהן כל דבר. בהתאם לכך, מקום בו הבעלים הרשום או מי שזכאי להחזיק במקרקעין תובע את ההחזקה בהם, על המחזיק, ובעניינו הנתבעים, מוטל הנטל להוכיח שזכותו להחזיק במקרקעין כמו גם שזכות הבעלים או הזכאי להחזיק, כפופה לה (ראה ע”א 127/77 קפה נ’ לוי, פ”ד לא(3) 455, 465 (1977).
עיון בהוראות פס”ד, כמו גם בכתבי בי- הדין במסגרת ההליכים הקודמים (ראה לשם הדוגמא סעיף 20 לכתב תביעה בתמ”ש 19028-01-17; כתב התביעה בתמ”ש 34122-07-14) מלמד שהתובע שב ועמד על טענותו ועל עתירתו לסילוק ידם של הנתבעים מהדירה. הוראות ההסכם קבעו באופן מפורש שפס”ד מתייחס לעתירת התובע למתן סעד הצהרתי בשאלת הבעלות, תוך שאין בכך בכדי לפגוע בזכות של מי מהצדדים לעתור סעדים נוספים. בהמשך לכך, ובסמוך למתן פס”ד, עתר התובע בהליך לפניי.
מכל אלה, התובע הוכיח את זכויותיו בדירה, תוך שקמה לו הזכות לעתור לסילוק ידם של הנתבעים. ויודגש; אכן הוראות פס”ד קובעות שעל הצדדים לפעול בשיתוף פעולה לצורך רישום הזכויות במקרקעין, ובכלל זה בדירה מושא המחלוקת, וזאת לא נעשה. יחד עם זאת, חרף הפעולות להן ידרשו הצדדים לשם כך, ואשר חלקן מפורטות בסיכומי הנתבעים, אין בכדי לעכב את התובע מלממש את זכותו, מקום בו זיהוי הדירה ברור, ורישום הזכויות, יעשה בהתאם.
עוד מצאתי לדחות את טענות הנתבעים ולפיהן קיימת סתירה בין הוראות פס”ד המפורטים לעיל וזאת משני טעמים; הראשון, הנתבעים היו צד להליכים, ובכלל זה לפס”ד המאוחר, שכזכור, אישר את הסכמת הצדדים. על כן, מנועים הם מלהעלות כל טענה כנגד הוראותיו, מקום בו הם בעצמם הגיעו אליהן, למצער במסגרת הליך זה, שכן כידוע, טענות לביטול הסכם שגובש בהסכמה, דורשות הליך נפרד. השני, שמעיון בהוראות פסקי הדין לא מצאתי שעולה כל סתירה. אכן, בפס”ד הראשון לא נקבע שהדירה נשוא המחלוקת תהא בבעלות התובע. ואולם, לא נקבע שהבעלות נתונה לכל אדם אחר. מכאן, יש לראות בהוראות הקבועות בפס”ד כמשלימות האחת את השניה, ולא כסותרות, כטענות הנתבעים.
כן מצאתי לדחות את טענות הנתבעים לפיהן מתן הסעד המבוקש תביא לפגיעה בזכויותיהם; ראשית, הזכויות בדירה נתונות לתובע בהתאם לפס”ד חלוט, ומכאן, לא ברורה הזכות לה טוענים. כך גם אין בתביעה אותה הגיש הנתבע לביטול עסקת המתנה שתלויה ועומדת בכדי לעכב את סעד הפינוי לו עותר התובע. מבלי לקבוע מסמרות בטענות הצדדים בהליך שם, ומבלי שיהיה בכך בכדי למנוע מהצדדים להעלות את מלוא טענותיהם בהליך, יוזכר כי במסגרת פס”ד הראשון מיום 24.11.13 נקבע כדלקמן (ראה סעיף 34-35 ):
” על כן: אם בעל הזכות רשום כבעל הזכות במקרקעין והוא מתחייב להעביר לאחר במתנה את הזכות הרשומה, הרי כל עוד לא בוצע הרישום על שם הנעבר לא הושלמה המתנה והנעבר מחזיק בידיו רק התחייבות למתנה; לעומת זאת אם זכותו של הנותן היא זכות אובליגטורית בלבד, דהיינו, אם הוא עצמו אינו הבעלים הרשום של המקרקעין אלא הוא בעל הזכות לקבל רישום, הרי בהעבירו זכות זו לאחר מעביר הוא כל מה שיש לו באותם מקרקעין ובכך משלים הוא את המתנה ומי שהופך להיות בעל הזכות האובליגטורית תחתיו הוא מקבל המתנה. (ראה: ע”א 1284/92 רתם נ’ רתם).
על פי סעיף 6 לחוק המתנה, התשכ”ח-1968, הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידיו או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, מכאן שעוד במועד בו נחתם מסמך הויתור, איבד האב את זכויותיו האובליגטוריות במקרקעין במחלוקת ואלו הועברו לבניו במתנה שהושלמה”.
מעבר לכך, גם ככל ויעלה בידי הנתבע להוכיח טענותיו באופן שיביא לביטול המתנה, הרי שלאור פס”ד המאוחר שאישר את הסכמת הצדדים, יהיה מקום לבחון את נפקות פס”ד ביחס לביטול המתנה. יתר על כן; ההליך הנוסף, מסגרתו עתר הנתבע לביטול המתנה החל עוד בחודש 10/22. חרף זאת, נכון להיום, נמצא עדיין בראשתו וישיבת קדם משפט קבועה ליום 30.1.25. בנסיבות אלה, בהן יכול וההליך יתברר עוד תקופה ארוכה, ובאיזון הצריך, אין מקום לעכב ולפגוע בתובע מקום בו זכות הבעלות בדירה כבר הוכרעה.
סוף דבר:
מכל המפורט לעיל, אני קובעת שדין התביעה להתקבל אגב דחיית כלל טענות הנתבעים, וכך הנני מורה.
בהתאמה לכך, אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים מן הדירה נשוא המחלוקת שנמצאת בקומה הראשונה מצד המזרחי לבניין הישן הקיים על חלקה 38 בגוש 18789 באדמות כפר אבו סנאן.
בהתחשב בגיל הנתבעים ובמשך הזמן בו מתגוררים בדירה, עליהם לפנות את הדירה מכל אדם וחפץ ולהעביר לידי התובע את החזקה בה, וזאת תוך 60 ימים. לא יעשו כן, יוכל התובע לפעול לביצוע פס”ד בלשכת הוצאה לפועל.
הנתבעים ביחד ולחוד יישאו בהוצאות התובע בגין ניהול הליך זה בסך 7,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן יוכל התובע לפעול לגבייתו בלשכת הוצאה לפועל.
בזאת תמה המחלוקת לפניי.
פס”ד מותר לפרסום בכפוף לתיקוני הגהה והשטמת כל פרט מזהה.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים באמצעות ב”כ ותסגור את התיק.
ניתן היום, י”ב אלול תשפ”ד, 15 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
חתימה
