לפני
כבוד השופט אריה נאמן
בעניין:מ’
ע”י עוה”ד אמיר בר לב (על פי חוק הסיוע המשפטי)
נגד
ק’
ע”י עוה”ד מאיר בר מוחא
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ”ש קמא מיום 6.8.24 (כב’ השופט ניר זיתוני) במסגרתה דחה את בקשת המבקש לפסול את חוות דעת המומחה מיום 15.5.24 שהוגשה לתיק ביהמ”ש ביום 8.7.24.
שתי הערות מקדימות כלליות:
כל ההדגשות בציטוטים שיצוטטו, אינן במקור אלא אם צוין אחרת;
טענות הצדדים הנוספות ישולבו במידת הצורך במסגרת פסק הדין;
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, אשר הוחלו גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020, שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.
רקע בדבר ההליכים בבימ”ש קמא בעניין חוו”ד המומחה
המבקש והמשיבה הינם הורים לקטין כיום כבן 3.
למבקש עבר פלילי, בין היתר בגין תקיפת קטינה וכן איומים כלפי המשיבה, בגין עברו הפלילי הורשע ושהה במאסר.
ביום 21.1.24 התקיים דיון בבימ”ש קמא, במהלכו עתרה האם שהאב יעבור הערכת מסוכנות טרם מפגשי המבקש והקטין מחוץ למרכז קשר, וזאת לנוכח עברו. ואכן ביום 22.1.24 הוציא בימ”ש קמא החלטה מנומקת המונה 10 עמודים ו-23 סעיפים המורה על ביצוע הערכת מסוכנות למבקש בכל הקשור למפגשיו עם הקטין. על החלטה זו לא הוגש כל ערעור. בסוף החלטתו איפשר בימ”ש קמא לצדדים להגיע להסכמות בדבר זהות הגורם שיבצע את הערכת המסוכנות מטעם ביהמ”ש.
הצדדים לא הגישו הודעה בדבר זהות המומחה, ועל כן החליט בימ”ש קמא ביום 18.2.24 למנות את “מרכז תכלת מרכז לטיפול ואיבחון רב תחומי” (להלן: “מרכז תכלת”) כמומחה מטעם ביהמ”ש לשם ביצוע הערכת מסוכנות למבקש.
כעבור יומיים, ביום 20.2.24 הגישה המשיבה בקשה בהולה לביטול ההחלטה בטענה כי בא כוחה שלח לב”כ המבקש מכתב עוד ביום 14.2.24 בזה הלשון:
מהמכתב הנ”ל עולה כי ב”כ המשיבה – ולאו דווקא המשיבה עצמה – הציע את המומחה ד”ר יואל שפרן, וזאת בעקבות בדיקה באינטרנט שהעלתה כי ד”ר שפרן מתמחה בתחום זה של הערכת מסוכנות.
המשיבה טענה בבקשתה כי לא היתה כל היענות מצד ב”כ המבקש למכתב בא כוחה ועל כן המתינה עד סוף יום 18.2.24 ועוד באותו יום כבר ניתנה החלטתו של בימ”ש. לאור האמור עתרה לבטל את ההחלטה תוך שנימקה את התנגדותה ל”מרכז תכלת” בכך שעל המומחה להיות מומחה בתחום הערכת המסוכנות ואילו “מרכז תכלת” הינו מרכז לאבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז וכלל איננו מתמחה בהערכת מסוכנות, ועל כן עתרה לבטל את מינוי “מרכז תכלת” ותחת זאת להורות על מינוי מומחה ייעודי להערכת מסוכנות – או המומחה שהוצע ע”י בא כוחה- ד”ר שפרן, או כל מומחה פרטי אחר שהינו ייעודי בתחום זה. בסופה של הבקשה חזר ב”כ המשיבה וציין כי שמו של המומחה ד”ר שפרן הוצע על ידו לאחר שבירר “באתרים ובפורום מי המומחה הטוב ביותר בתחום זה וניתן לו שמו של ד”ר שפרן” (סעיף 12 סיפא לבקשת המשיבה לבימ”ש קמא מיום 20.2.24).
המבקש בתגובתו התנגד למינויו של ד”ר שפרן וזאת מבלי לנמק את התנגדותו, ותחת זאת צירף מייל מ”מרכז תכלת” שבו צוין כי המכון מוכר על ידי בתי המשפט וגם לצורך הערכת מסוכנות.
לאחר קבלת תגובת המבקש ובעקבות הנטען בה, החליט ביהמ”ש ביום 22.2.24 שלא לבטל את החלטתו בדבר מינוי “מרכז תכלת”, וזאת לאור המכתב של “מרכז תכלת” אשר ציין במפורש כי הוא עוסק גם בהערכת מסוכנות. עוד הוסיף בימ”ש קמא וציין בסעיף 6 להחלטתו כי “אין כל הצדקה לכפות על המשיב להסכים למומחה שהציע ב”כ המבקשת לאחר שביהמ”ש מינה מומחה לאחר שניתנה שהות לצדדים להגיע להסכמה בדבר זהות המומחה, והסכמה שכזו לא הושגה”. >> ודוק: ביהמ”ש לא פסל את המומחה ד”ר שפרן, לא באופן אישי/מקצועי ואף לא בכלל, אלא בסך הכל קבע כי אין כל הצדקה לשנות את החלטתו בדבר מינוי “מרכז תכלת” ולהחליפו במומחה אחר אשר איננו מוסכם על שני הצדדים- זו ההחלטה ואין בילתה! >> רואה אני לנכון להדגיש נקודה זו, שכן בניגוד לטענת המבקש לאורך כל ערעורו בניסיון להציג שכביכול בימ”ש “פסל” את ד”ר שפרן כמומחה מטעם ביהמ”ש- ביהמ”ש לא מצא כל פסול אישי או מקצועי בד”ר שפרן אלא בסך הכל החליט להותיר את החלטתו בדבר מינוי “מרכז תכלת” על כנה שכן בימ”ש העדיף שלא למנות מומחה שאיננו מוסכם על שני הצדדים– הא ותו לא. לא פסילה אישית של ד”ר שפרן בפנינו, אלא העדפה שלא לשנות מינוי מומחה שכבר נעשה ולהחליפו במומחה אחר שאיננו מוסכם על שני הצדדים. הא ותו לא.
מינוי “מרכז תכלת” נותר אפוא על כנו ויצא לדרך.
אלא שבסופו של דבר התברר כי “מרכז תכלת” בחר בד”ר שפרן לבצע את הערכת המסוכנות מטעמו, בחירה שבדרך מקרה “השתלבה” גם עם הצעת המשיבה את אותו מומחה.
אין מחלוקת, והמבקש גם לא טוען כך, שבחירתו של “מרכז תכלת” בד”ר שפרן נעשתה בשל בחירתה של המשיבה בו ו/או ש”מרכז תכלת” ידע שהמשיבה הציעה את שמו לפני ביהמ”ש. “מרכז תכלת” הבהיר לאחר מכן לביהמ”ש כפי שנביא להלן, כי בחירתו של ד”ר שפרן על ידי “מרכז תכלת” נעשתה באופן ענייני, לאור היותו המומחה המוביל בארץ בתחום הערכת מסוכנות.
ביום 8.7.24 הוגשה לתיק ביהמ”ש חווה”ד של “מרכז תכלת” וד”ר שפרן, תוך שניתנה לצדדים אפשרות לשלוח שאלות הבהרה.
חווה”ד של ד”ר שפרן, המונה 24 עמודים, הינה מקיפה, יסודית, ומעמיקה ביותר, תוך שבסיכום חווה”ד צוין כי הסיכון המיידי לפגיעה ממשית בילד מצידו של המבקש הוא נמוך, אך בראיה ארוכת טווח הסבירות לדפוסי אלימות והתנהגות פוגענית מצד המבקש היא בינונית, ועל כן המליץ המומחה על תכנית טיפולית המונה שישה סעיפים, הכוללים בין היתר: המשך טיפול פרטני של המבקש, השתתפותו בקבוצה טיפולית לגברים עם היסטוריה של אלימות, הרחבה איטית ומדורגת של המפגשים עם הקטין, ביצוע הערכות מסוכמות תקופתיות לצורך מעקב, ועוד.
ביום 11.7.24 הגיש המבקש בקשה לבימ”ש קמא היא הבקשה מושא הערעור, ובה ביקש לפסול את חוו”ד לאור זהות המומחה ד”ר שפרן עם המומחה שהציעה המשיבה, לטענת המבקש בבקשתו הוא לא היה מודע לכך כי ד”ר שפרן עובד עם “מרכז תכלת”, המבקש הוסיף וטען כי ד”ר שפרן והמשיבה עובדים ב’פורום מיכל סלה’ (להלן: “פורום סלה”) (יודגש שאת טענתו זו לא העלה כלל בהתנגדותו המקורית לד”ר שפרן התנגדות שכלל לא נומקה! > ראה סע’ 8 לעיל) ולכן המבקש חושש כי למשיבה ולמומחה יש היכרות מוקדמת ולא בכדי הוא הוצע על ידה בטענה כי שמו עלה באתרים ובפורום, ועל כן עתר להורות על פסילת חווה”ד ולמינוי מומחה חליפי.
בימ”ש קמא הורה הן למשיבה והן למומחה להגיב לבקשת המבקש.
ביום 17.7.24 הוגשה תשובת “מרכז תכלת” וד”ר שפרן, תשובה המונה חמישה עמודים מפורטים, ובה הצהיר ד”ר שפרן כי אין לו כל היכרות מוקדמת עם המשיבה, העובדה כי גם הוא וגם המשיבה מתנדבים בפורום סלה איננה מעידה על היכרות אישית או על קשר כלשהו שכן הפורום מונה מאות מתנדבים ואין ביכולתו להכיר את כולם באופן אישי, ובהתייחסות ספציפית למשיבה הינו מצהיר כי אין ולא היתה לו כל היכרות מוקדמת עימה ואין לו כל זיקה אליה. עוד הבהיר ד”ר שפרן כי חווה”ד שהגיש הינה תוצר של עבודה מקצועית, מעמיקה ואובייקטיבית, המבוססת על מתדולוגיה מדעית מקובלת בתחום הערכת המסוכנות, כאשר כל מסקנה והמלצה בחווה”ד נשענת על ניתוח מעמיק של הנתונים שנאספו, תוך שימוש בידע המקצועי והניסיון הרב שצבר בתחום. עוד נטען בתשובה, כי בחירת “מרכז תכלת” דווקא בד”ר שפרן הייתה עניינית ומקצועית, והעובדה שטרם מינוי “מרכז תכלת” הציעה גם המשיבה את שמו כמומחה הינה מקרית לחלוטין, ואין בכך שום דבר מתוכנן. יתרה מזו – כך ציין המומחה בתגובתו – בתחילת הבדיקה, כפי שהינו נוהג תמיד, הציג את עצמו בפני הנבדק הוא המבקש, וזאת כחלק מפרקטיקה מקובלת ואתית המבטיחה שקיפות מלאה בתהליך.
ביום 6.8.24 ניתנה החלטת בימ”ש קמא מושא הערעור ובה דחה בימ”ש קמא את בקשת המבקש לפסילת חווה”ד; ההחלטה הינה מפורטת ומנומקת היטב ולהלן תמצית נימוקי ההחלטה מדוע לא לפסול את חווה”ד:
ביהמ”ש השתכנע כי בחירת “מרכז תכלת” בד”ר שפרן היא אכן מקרית במובן זה שנעשתה על יסוד מקצועיות ד”ר שפרן.
ביהמ”ש השתכנע מאינדיקציות בתיק, שהצעת המשיבה בזמנו את ד”ר שפרן נבעה מהיותו המומחה המוביל בארץ בתחום הערכת מסוכנות, ולא בשל כל סיבה אחרת כגון היכרות כזו או אחרת.
ביהמ”ש קיבל את תגובת המומחה לפיה אין לו כל היכרות מוקדמת עם האם, גם לאחר שהתברר שהינם מתנדבים בפורום סלה שכן מדובר במאות מתנדבים ואין כל הכרח שמתנדב אחד יכיר את משנהו. בימ”ש קמא אף מציין כי עיון באתר האינטרנט של הפורום מעלה כי לא המשיבה ולא ד”ר שפרן אינם מופיעים כחלק מצוות הפורום.
עיון בחווה”ד מעלה כי אין בתוכן חווה”ד כל אמירה שיכולה ללמד על הטיה ברורה ובלתי מוצדקת של ד”ר שפרן לטובת המשיבה. העובדה שהמומחה הביא בגוף חווה”ד את דברי המשיבה כפי שהם, אין בה כל פגם שכן המוקד בחווה”ד איננו הערכת מהימנות המשיבה אלא הערכת מסוכנות המבקש.
המלצות המומחה מאוזנות על פני הדברים ואין בהן כדי ללמד על הטיה לטובת המשיבה ולרעת המבקש.
ביהמ”ש קיבל את אמירתו של ד”ר שפרן בתגובתו שהוא הציג את עצמו בפני המבקש טרם ביצוע הבדיקה וזאת כחלק בלתי נפרד מהאתיקה המקצועית, ועל כן עולה מן האמור כי המבקש ידע על ד”ר שפרן טרם תחילת הליך הבדיקה ולמרות כל זאת לא פנה לבימ”ש קמא.
ביום 18.8.24 הגיש המבקש לבימ”ש קמא בקשה לעיון מחדש בהחלטה ובה טען בין היתר כי בניגוד לטענת המומחה, המומחה לא הציג את עצמו בפניו בתחילת האבחון, ולו היה מציג את עצמו בשמו היה המבקש מסרב לביצוע האבחון והיה פונה לביהמ”ש. על החלטה זו ניתנה החלטתו של בימ”ש קמא כי “עיון מחדש איננו מקצה שיפורים. על כן הבקשה נדחית.”
תמצית טענות המערער
בימ”ש קמא שגה בכך שלא פסל את חוו”ד המומחה, שכן בסופו של דבר יוצא שמי שערך את חווה”ד הינו אותו מומחה שהוצע על ידי המשיבה ונפסל ע”י ביהמ”ש. עוד טוען המבקש כי בניגוד לטענת המומחה, המומחה לא הציג את עצמו בפניו. ושוב חוזר המבקש לאורך כל ערעורו על הטענה שבימ”ש קמא פסל את המומחה בהחלטתו הראשונה.
דיון והכרעה – דחיית בקשת הרשות לערער
ראשית נזכיר, כי הלכה היא שהחלטה על מינוי מומחה הינה החלטה דיונית מובהקת, המצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ולערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למינוי מומחה מטעמה לרבות פסילתו ולרבות קביעות הנוגעות למעמדה של חוות הדעת, וככלל ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות כגון דא והתערבות בהחלטות מעין אלו שמורה למקרים חריגים בלבד – ראו לענין זה: רע”א 281/24 בילדקו הנדסה בע”מ נ’ חברת שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע”מ (31.1.24) סע’ 18-19; רע”א 5037/23 מזרחי נ’ מועלם (4.9.23) סעיף 15 והההפניות הרבות שם ; רע”א 1694/23 לביא הנדסה ובניין בע”מ נ’ נציגות בית הדירות רוזנבלום בע”מ (25.4.23) ; רע”א 2069/24 פלונית נ’ פלונית סע’ 8.
עיון בהחלטה, בשים לב להחלטות הקודמות, מעלה כי לא נפלה כל שגגה בהחלטתו של בימ”ש, ואף לא טעות שתצדיק באופן חריג את התערבות ערכאת הערעור. בית משפט קמא נימק כדבעי את ההחלטה קמא ולא מצאתי בה כל טעות – ואחדד:
כפי שהדגשתי בסעיף 9 לעיל- בניגוד לטענת המבקש לאורך כל ערעורו, בית משפט קמא לא פסל מעולם את ד”ר שפרן, לא באופן מקצועי ולא באופן אישי. אילו היתה קיימת החלטה שבה בימ”ש קמא היה פוסל את ד”ר שפרן באופן אישי או מקצועי, מן הסתם בימ”ש קמא היה פוסל את חווה”ד, גם אם “מרכז תכלת” בחר בד”ר שפרן באופן ענייני, שכן אם היה בנמצא פסול בד”ר שפרן – מה לי אם הוצע ע”י המשיבה או נבחר ע”י המומחה מטעם ביהמ”ש? ‘פסול’ הינו פסול! אלא שכאמור ביהמ”ש מעולם לא פסל את ד”ר שפרן באופן אישי או מקצועי, אלא בסה”כ סירב למנותו בתחילה שכן זהותו לא הוסכמה על ידי שני הצדדים אלא הוצעה על ידי המשיבה בלבד, ולכן בהעדר הסכמה מינה ביהמ”ש את “מרכז תכלת”. העובדה ש”מרכז תכלת” החליט ביוזמתו, וללא כל קשר להצעת המשיבה שכלל לא ידע עליה, למנות את ד”ר שפרן כמומחה שיערוך את האבחון וזאת לאור המוניטין המקצועי שיש לו בתחום, אין לעובדה זו כל זיקה להצעת המשיבה, והעובדה שגם המשיבה הציעה אותו כמומחה, כאשר גם היא נימקה את בחירתה בו בשל מומחיותו והמוניטין שיש לו בתחום זה, איננה עילה בדיעבד לפסילת המומחה.
בשים לב לאמור לעיל תוך הדגשת האמור, לא נפל כל פגם בהחלטת בימ”ש קמא והינה נכונה, גם אם נצא מנקודת הנחה כי המומחה לא הציג את עצמו בפני המבקש בשמו, שכן עניין זה הינו רלוונטי אך ורק לשאלה מדוע המבקש לא פנה לבימ”ש קמא טרם מתן חווה”ד. אך לאור כל האמור ובשים לב ליתר נימוקי ההחלטה, עולה כי גם אם המבקש היה פונה בבקשתו לפסול את חווה”ד מיד עם היוודע לו זהות המומחה ד”ר שפרן, הייתה ניתנת אותה החלטה – על יסוד יתר הנימוקים (סע’ 15(א)-(ה) לעיל).
אוסיף, כי למבקש בערעור טענות נוספות כנגד עצם חווה”ד, ברם טענות אליו דינן להיות נידונות במסגרת שאלות ההבהרה אותן איפשר בימ”ש קמא.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
משלא נדרשה תשובה אין צו להוצאות והעירבון ככל שהופקד יוחזר למפקיד באמצעות ב”כ.
ההחלטה מותרת לפירסום בהשמטת פרטים מזהים
ניתנה היום, כ”ב אלול תשפ”ד, 25 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
