לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
המבקשתר. ח
ע”י ב”כ עו”ד אביה לביא
נגד
המשיבות1. ר. י
ע”י ב”כ עו”ד יוסף שמחון
2. ש. א
ע”י ב”כ עו”ד אברהם סוויסה
בעניין עזבון המנוח ו. י ז”ל, נשא בחייו ת”ז 00000000
פסק דין
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופטת הבכירה מאיה לוי) בתיק ת”ע 53278-07-22 מיום 18.7.24 (להלן: “התיק קמא” ו- “ההחלטה קמא”, בהתאמה) במסגרתה מינה בית משפט קמא שמאי מקרקעין לשום את שווים של נכסי עזבון המנוח, חרף התנגדות שני הצדדים, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע וההחלטה קמא
2. כנטען בבקשת רשות הערעור, המבקשת היתה בת זוגו של המנוח וידועה בציבור שלו החל משנת 2006 ועד לפטירת המנוח, בשנת 2022.
3. משיבה 1 היא אשתו של המנוח (להלן: “המשיבה”). כנטען בבקשת רשות הערעור, המשיבה והמנוח נפרדו בשנת 2003 אולם מעולם לא התגרשו רשמית, מאחר שהמשיבה סירבה לתת למנוח גט.
4. משיבה 2 היא בתם הבגירה של המנוח והמשיבה (להלן: “הבת”).
5. ביום 00.00.2022 נפטר המנוח, וביום 00.00.2022 הגישה המשיבה בקשה לצו ירושה, לפיו היא יורשת מחצית מעזבון המנוח, והבת יורשת את המחצית השנייה.
6. ביום 29.6.2022 הגישה המבקשת כאן התנגדות לבקשת צו הירושה, במסגרתה טענה כי היא והמנוח היו ידועים בציבור ולכן היא יורשת אותו כבת זוגו, ולא המשיבה. בכל מקרה אין חולק על זכותה של הבת לרשת מחצית מעזבון המנוח.
7. ביום 11.03.2024 התקיים דיון בפני בית משפט קמא, במעמד הצדדים. במהלכו עלתה השאלה סביב הסוגיה המשפטית בעניין מעמדו של הסכם הממון עליו חתמו המנוח והמבקשת (להלן: “הסכם הממון”).
8. ביום 12.03.2024 ניתנה החלטה על ידי בית משפט קמא, במסגרתה נקבע כי על המבקשת להודיע האם ישנם נכסים, הכלולים לשיטתה בעיזבון המנוח, ואשר אינם נזכרים במפורש בהסכם הממון בתור נכסי המנוח; בנוסף נקבע בהחלטה כי על המבקשת להגיש עמדתה ביחס להמשך ניהול ההליכים בתיק.
9. המבקשת הגישה תגובותיה לתיק קמא, במסגרתן נטען כדלקמן:
הובהרה ההבחנה לשיטתה, בין הסכם ממון המעניק זכויות המותרות לפי סעיף 8(א) לחוק הירושה, לבין הסכם ממון אשר בא להדיר יורש מירושתו או להפוך יורש את מי שאיננו יורש על פי דין, האסור על פי אותו סעיף, ובהתאם לפסיקה הענפה בעניין; כן פורטו נכסי העזבון; כן פורטה עמדתה של המערערת להפניית התיק להליך של גישור, אשר לא צלח.
לעמדת המבקשת, הסכם הממון עסק בזכויות כספיות ומיטלטלין, ולא עסק כלל בזכויות מקרקעין. המנוח הותיר בעזבונו זכויות במקרקעין בשני נכסים – מחצית הזכויות בדירת המגורים (המחצית השנייה שייכת למשיבה כאן), ועוד זכויות בדירת הירושה של הוריו המנוחים (חולק עם אחיו).
10. ביום 9.7.2024 ניתנה החלטת בית המשפט קמא, לפיה “הצדדים יודיעו בתוך 10 ימים עמדתם ביחס למינוי שמאי אשר יבחן את שווי מחצית מנכסי המקרקעין של המנוח, וזאת מבלי לקבוע מסמרות לגבי הזכויות הקנייניות, הכל בכדי שתעמוד בפני בית המשפט התמונה המלאה ביחס לזכויות הנטענות בערכים כלכליים”.
11. המבקשת והמשיבה הגישו עמדותיהן לתיק קמא, בהתאם להחלטה הנ”ל, במסגרתן הביעו התנגדותן למינוי, וזאת מן הטעם העיקרי לגרסתן, כי יש להכריע תחילה בזהות היורשות ורק לאחר מכן, וככל שתוגש תביעה בעניין, לדון בהיקף העיזבון.
12. ביום 18.7.24 ניתנה ההחלטה קמא, כדלקמן:
“לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, על אף התנגדותם ובהעדר הסדר מוסכם מהותי ולו חלקי, אני מורה על מינויו של שמאי אשר ישום את שווי הנכס, על מנת שתעמוד בפני בית המשפט התמונה המלאה והרחבה.
יוזכר כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך למנות מומחה מטעמו אף ללא הסכמת הצדדים, ככל שישתכנע כי הדבר עשוי לייעל את ההליכים וזה המקרה שלפנינו.
הנני מורה, אפוא, על מינויו של השמאי מר דן ברלינר מרח’ העצמאות 55 ת.ד. 33234 חיפה 31331 , טלפון 8643593 . השמאי הממונה יישום את שווי מחצית מדירת המגורים ברח’ …. ב…. וכן את דירת הירושה ב…. .
פרטי הצדדים הם כדלקמן:
…
חוות דעת השמאי תונח בתיק תוך 45 יום מהיום עם העתקים לב”כ הצדדים.
…
המתנגדת (המבקשת כאן, ח”ש) והמשיבה 1 (המשיבה כאן, ח”ש) יישאו בחלקים שווים בשכ”ט השמאי.
…”.
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
13. להלן תמצית טענות המבקשת:
א. ההחלטה קמא, למנות שמאי מקרקעין ולעסוק כבר כעת בהיקף העיזבון, מקדימה את המאוחר, ועוסקת בשאלה משפטית שעוד טרם הבשילה ואשר אינה נטענה ו/או נדרשה במסגרת כתבי הטענות ואף צד אינו טוען אותה גם כעת.
ב. בית המשפט קמא נדרש, בשלב זה, להכריע אך ורק בזהות יורשי המנוח, ולא נדרש להכריע בהיקף עיזבון המנוח ואופן חלוקתו. ככל שתתעורר שאלה ביחס להיקף העיזבון, אזי זו אמורה להיות מוכרעת בתביעת עיזבון, ככל שמי מהיורשות בצו שיינתן, יחפצו בכך.
ג. מינוי שמאי המקרקעין הינו תולדת החלטת בית המשפט קמא מתאריך 12.03.2024, הדנה במעמדו של הסכם הממון; לטענת המבקשת, היא יורשת על פי דין, על אף הסכם הממון; הסכם הממון לא מעניק שום רכוש לבן הזוג השני במקרה של פטירה, אלא ההיפך. הוראות הסכם הממון באות להדיר את בן הזוג שנותר בחיים, שברגיל היה נחשב יורש על פי דין.
ד. במקרה דנן אנו מצויים בשלב של זהות היורשים ולא בשאלות בדבר היקף העיזבון. עיון בכתב התביעה/בקשה למתן צו ירושה קמא מלמד כי אין בהם טענות הנוגעות להיקף העיזבון, כי אם טענות מצד המשיבה והמבקשת מי מהן נחשבת לבת זוג, כך שתוכר כיורשת ע”פ דין.
ה. בית המשפט קמא ביקש להעלות את הסוגיה הקשורה בהוראות הסכם הממון, ובתוך כך מינה שמאי מקרקעין על מנת לדון בהיקף העזבון, שעה שסוגיה זו טרם הבשילה כאמור; ואולם, נפסק כי אין בהסכם ממון כדי להדיר את המערערת מירושת העיזבון מאחר שהדבר נוגד את סעיף 8(א) ובעצם מתיימר להיות צוואה בניגוד לחוק ולפסיקה שהובאה, ועל כן לא היה מקום למינוי שמאי מקרקעין לצורך התדיינות ביחס להיקף העיזבון, אלא ראשית, לקבוע את זהות היורשת על פי דין.
ו. אין בהסכם הממון, כשלעצמו, בכדי לפתור את המחלוקת שבין הצדדים בדבר זהות היורשים ועל כן לא היה מקום, מלכתחילה, להורות על מינויו של שמאי מקרקעין בכדי לדון בהיקף העזבון, שעה שאף אחד מן הצדדים לא הגיש תביעה העוסקת בעיזבון המנוח, וברי כי לא ניתן להגיש תביעה שכזו, בטרם תוכרע המחלוקת לעניין זהות היורשים.
תשובת המשיבות לבקשת רשות הערעור
14. ביקשתי את תשובת המשיבות לרמ”ש זה, ורק המשיבה השיבה לרמ”ש, ולהלן תמצית טענותיה:
א. בכל הנוגע למינוי השמאי, מסכימה המשיבה עם טענת המבקשת, לפיה יש ראשית לקבוע את זהות היורשת, וכי מינויו של שמאי כעת, יהווה הוצאה שאיננה נדרשת עבור הצד שטענתו תידחה בסוף ההליך.
ב. המשיבה מתנגדת לכל השגה מטעם המערערת, על החלטת בית משפט קמא מיום 12.3.2024, לגבי תוקפו של הסכם הממון לאחר מות אחד הצדדים לו, קביעת היקף העיזבון מכוחו ותקפותו לגבי זהות היורשות.
ג. להשלמת התמונה, טענה המשיבה כי המנוח מעולם לא ביקש להתגרש ממנה, לא פתח תיק בערכאה כלשהי ולא נקט שום מהלך, ממנו ניתן להבין שהוא מעוניין בגירושין. להיפך, המנוח המשיך לשלם הוצאות בבית המשיבה, ביקר אותה והיה עמה בקשר. חתימתו על הסכם הממון עם המבקשת, נועדה לדאוג למשיבה, והיא יורשתו.
15. הבת, היא משיבה 2, לא השיבה לבקשת רשות הערעור בסד הזמנים שהוגדר בהחלטתי מיום 12.8.24. כן יצוין, כי הבת לא הביעה עמדתה בתיק קמא, בנוגע להחלטה קמא.
דיון והכרעה
16. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיבה ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (להלן: “התקנות”).
להלן אנמק את החלטתי.
17. ראשית נסיר מדרכנו את טענתה של המשיבה, לפיה המבקשת ביקשה לערער אף על ההחלטה קמא מיום 12.3.2024. מעבר לעובדה כי לא מצאתי כל תימוכין לכך בבקשת רשות הערעור, הרי שמועד הגשת בקשת רשות ערעור עבור ההחלטה מיום 12.3.2024 חלף זה מכבר.
18. טענות המבקשת בכתב רשות הערעור, המתייחסות להחלטה קמא מיום 12.3.2024, הובאו, כך לטעמי, אך לשם הרחבת הרקע העובדתי והבהרת הקשר הדברים, וכך אני מתייחס אליהן.
ברי כי טענות הצדדים באשר לזהות היורשת, יוכרעו במסגרת התביעה העיקרית קמא, שטרם התבררה, ולא במסגרת בקשת רשות ערעור זו.
19. בכל הקשור לערעור על ההחלטה קמא מיום 18.7.2024, הרי שהן המבקשת והן המשיבה מסכימות למעשה כי דין ההחלטה קמא להתבטל, מהטעם שיש ראשית לקבוע את זהות היורשת כבת זוג, וכי מינויו של שמאי כעת מקדים את המאוחר, ועשוי להטיל הוצאות כספיות כבדות על צד שלא לצורך.
20. אף אנוכי שוכנעתי כך, ולכן אני מורה על קבלת הערעור, וביטול ההחלטה קמא.
21. אכן ההחלטה קמא היא דיונית, אשר עוסקת במינוי מומחה, וברגיל, ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות, אלא במקרים חריגים.
שוכנעתי כי המקרה דנן הוא חריג.
הטעם למינוי השמאי כבר בשלב זה נומק על ידי בית משפט קמא בכך ש”עשוי לייעל את ההליכים”.
ברם לטעמי, כסברת שני הצדדים, מינוי השמאי כבר בשלב זה של ההליך, עוד טרם הוכרעה זהות היורשות, עשוי דווקא לגרום לסרבול ההליך, הסתעפותו שלא לצורך ולהשתת הוצאות מיותרות על הצדדים.
22. על כן סבורני כי יש בטעמים אלה, להצדיק את התערבות ערכאת הערעור ולהורות על ביטול ההחלטה קמא מיום 18.7.24, וכך אני מורה.
23. בנסיבות העניין, ולנוכח הסכמת המשיבה לקבלת הערעור בכל הקשור למינוי שמאי על ידי בית משפט קמא בשלב זה, אין צו להוצאות.
עירבון שהפקידה המבקשת יוחזר לידיה באמצעות באת כוחה.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ”ד אב תשפ”ד, 28 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.