לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
המבקשתנ. ו
ע”י ב”כ עו”ד שרין סולן
נגד
המשיבס. ו
ע”י ב”כ עו”ד גבי שמואלי
פסק דין
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופט ניר זיתוני) בתיק תלה”מ 45067-11-23 מיום 26.6.24 (להלן: “התיק קמא” ו- “ההחלטה קמא”, בהתאמה) במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להאריך המועד להשלמת ההליכים לרכישת זכויות המשיב בדירת הצדדים, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע וההחלטה קמא
2. המבקשת והמשיב יהודים, נישאו זל”ז כדמו”י בשנת 2009. מנישואיהם, נולדו לצדדים שני קטינים אשר עיון בתיק קמא, מלמד כי הם מצויים בחזקת המשיב ומקיימים מפגשים עם המבקשת. במהלך שנת 2023 עלו יחסי הצדדים על שרטון והם נפרדו.
3. המשיב והקטינים מתגוררים בדירת מגורים ברחוב … ב… (להלן: “הדירה”). הדירה נרכשה על ידי הצדדים במהלך חייהם המשותפים, והיא בבעלות משותפת של הצדדים. יצוין כי המבקשת מתגוררת אצל אימה, וכי יש לה בת בגירה מנישואין קודמים.
4. ביום 21.11.2023 הגיש המשיב פה את התובענה קמא, לאיזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973. המבקש עתר למתן צו פירוק שיתוף בדירה, על ידי מכירתה בשוק החופשי למרבה במחיר, ולחלוקת התמורה שווה בשווה בין הצדדים לאחר כיסוי מלוא ההוצאות הרובצות על דירה.
5. ביום 5.3.24 התקיים דיון בתיק קמא במעמד הצדדים ובאי כוחם. עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי התקיים דיון לא פורמלי ביוזמת הצדדים, ולאחריו, כפי שתועד, הצדדים הגיעו להסכמות אשר קיבלו בסוף הדיון תוקף של פסק דין בתביעה הרכושית ובתביעת המזונות (להלן: “ההסכמות”).
6. להלן נוסח ההסכמות הרלוונטיות לענייננו:
“… לא יאוחר מיום 19.3.24 הצדדים יסיימו את הבדיקות של היכולת של אחד מהם לרכוש את חלקו של הצד האחר בדירה, אף בדרך של ‘רכישת זכויות עתידית’ ויודיעו תוצאות הבדיקה לצד האחר. מדובר בדירה שנרכשה במסגרת מחיר למשתכן. יתרתה משכנתא לסילוק כ-840,000 ש”ח. אם יתברר בעקבות אותו בדיקות כי שני הצדדים יכולים ומסוגלים לרכוש את חלקו של הצד האחר בדירה, תיערך ביניהם התמחרות, אשר תתועד בפרוטוקול התמחרות בכתב. ההתמחרות תסתיים תוך 7 ימים ממועד ההודעות. המועד לתשלום של מי שזוכה בהתמחרות הוא תוך 60 יום מסיום ההתמחרות. אם אף אחד מהצדדים לא יצליח לרכוש את חלקו של האחר בדירה, הדירה תימכר לצד ג’ כאשר ברור לצדדים כי לשם כך נדרש אישור של וועדת חריגים. לאחר קבלת האישור יוכלו הצדדים למכור את הדירה בעצמם במשך 90 יום ממועד קבלת האישור ואם לא יעלה הדבר בידם, ימונו ב”כ הצדדים ככונסי נכסים לשם מכירת הדירה לצד ג’ המרבה במחיר… הצדדים מתחייבים לחתום על כל מסמך נדרש לשם ביצוע האמור לרבות מסמכי משכנתא. מוסכם כי מי שיזכה בהתמחרות יגור בדירה. כיוון שהאיש גר כעת בדירה, אם האישה תזכה בהתמחרות האיש יקבל 30 יום להתארגנות לפני יציאתו מהדירה”.
7. בתחילת חודש אפריל 2024 הודיעו הן המבקשת והן המשיב, כי כל אחד מהם קיבל אישור עקרוני למשכנתא מהבנק. בהתאם להסכמות, התבצעה התמחרות בין הצדדים ביום 16.4.24, בסיומה זכתה המבקשת לפי ערך של 1,590,000 ₪.
יוער כי שמאי מקרקעין העריך את שווי הדירה, בחוות דעת מיום 21.1.2024, בסך 1,390,000 ₪.
8. ביום 19.6.24 פנתה המבקשת בבקשה בתיק קמא, להאריך בעשרה ימים לפחות את המועד בו עליה לשלם למשיב את הסכום המגיע לו בגין הדירה, לאחר שזכתה בהתמחרות. המועד האחרון לביצוע התשלום בהתאם להסכמות ובהתאם לפרוטוקול ההתמחרות היה 16.6.24.
בבקשתה, טענה המבקשת כי מלכתחילה הרגישה שפרק הזמן לתשלום עליו הסכימו הצדדים (60 יום ממועד ההתמחרות) אינו מספיק אבל “קיוותה שזה יסתדר”. המבקשת טענה עוד, כי המתינה שבועיים לאישור מוועדת החריגים של משרד השיכון ולאחר מכן היה שבוע של חגים. לאחר החגים הנציגה שטיפלה בה בבנק יצאה לחופש והמבקשת נאלצה לעבור סניף. לאחר שבועיים של המתנה, הבנק ביקש שתסגור את ההלוואה המשותפת בחשבון והיא עשתה זאת מיד. כעת לטענתה, שוב “הבנק בוחן את הכל וזה לוקח הרבה זמן”. המבקשת הסבירה כי היא עדיין גרה אצל אמא שלה ולכן למשיב, אשר ממשיך לגור בדירת הצדדים עם הקטינים, אין סיבה להיות לחוץ.
9. ביום 20.6.24 פנתה המבקשת שוב לבית משפט קמא, וצירפה אישור עקרוני לבקשת הלוואה לדיור מיום 19.6.24 שהינו בתוקף עד ליום 13.7.24. מדובר בהלוואה בסך כולל של 270,000 ש”ח. במסמך מוסבר כי הבנק מבקש לקבל הערכה משמאי מקרקעין שאושר על ידי הבנק לגבי שווי הנכס ומצבו. עוד נכתב במסמך, כי הבנק יוכל לקבל שמאות המופנית לבנק אחר אם השמאי נכלל ברשימת השמאים וטרם חלפו 90 יום ממועד ביצוע השמאות. המבקשת הסבירה כי לצורך קבלת המשכנתא יש לקבוע מועד לשמאות.
10. ביום 23.6.24 הוגשה תגובת המשיב לבקשה קמא. המשיב המתנגד להארכת המועד וביקש לפעול בהתאם לסעיף 2 לפרוטוקול ההתמחרות, ולרכוש את חלקה של המבקשת בדירה בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם בית משפט קמא. המשיב הדגיש, כי המבקשת לא פנתה בבקשה למתן אורכה מאז נחתמו ההסכמות ביום 5.3.24 ועד שנודע לה כי הפרה את התחייבויותיה.
11. ביום 23.6.24 פנתה המבקשת שוב לבית משפט קמא, והסבירה כי הייצוג של באת כוחה הסתיים לאחר הגירושין. המבקשת הסבירה כי אם הייתה מודעת לכך שהליך נטילת המשכנתא יהיה כפי שתיארה, הייתה עומדת על כך שהמועד לתשלום יהיה תוך 90 יום ולא תוך 60 יום כפי שנקבע בהסכם. באשר לשמאות, צירפה המבקשת התכתבויות בינה לבין המשיב בהן ביקשה שיתוף פעולה מצידו בביקור השמאי ונענתה כי לא יהיה שיתוף פעולה שכן בהתאם להסכם המשיב עומד על זכותו לרכוש את הדירה.
12. ביום 26.6.24 ניתנה ההחלטה קמא. להלן חלקה האופרטיבי:
“6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את בקשת המבקשת להאריך את המועד לביצוע התשלום למשיב ולקבוע כי בהתאם לפסק הדין ולפרוטוקול ההתמחרות מיום 16.4.24, המשיב רשאי לרכוש את חלקה של המבקשת בדירת הצדדים ברחוב … ב… בהתאם למחיר הנקוב בחוות דעת השמאי מטעם בית משפט שהוא 1,390,000 ש”ח. להלן יפורטו נימוקי ההחלטה.
7. ראשית , ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין ביום 5.3.24 הוא הסכם שנערך במהלך דיון בבית המשפט כאשר כל אחד מהצדדים מיוצג על ידי עו”ד מטעמו וכאשר נוסח ההסכמות נמסר לעיון הצדדים טרם אישורו. במצב דברים שכזה אין מקום לקבל, ללא הסכמה של הצד שכנגד, את הטענה של המבקשת לפיה לו ידעה את מה שיקרה בהמשך , לא הייתה מסכימה לפרק זמן של 60 יום בלבד לתשלום ממועד סיום ההתמחרות.
8. שנית, הצדדים חזרו על הוראת פסק הדין בכל הנוגע לפרק הזמן המרבי לביצוע התשלום לאחר ההתמחרות גם במסגרת פרוטוקול ההתמחרות , כאשר גם בשלב הזה המבקשת מיוצגת על ידי ב”כ.
9. שלישית, עולה מהחומר שלפני כי הפניה הראשונה של המבקשת למשיב כדי לקבל את הסכמתו להארכת המועד נעשתה רק לאחר שהמועד האחרון הקבוע בהסכם חלף. במצב דברים שכזה למשיב יש אינטרס הסתמכות חזק על סופיות ההסכם ועל מימוש זכותו לרכוש את חלקה של המבקשת בדירת הצדדים במחיר שקבע השמאי מטעם בימ”ש שהינו נמוך ב200,000 ש”ח מהמחיר שנקבע בהתמחרות.
10. אשר על כן אני מורה כאמור בסעיף 6 של ההחלטה. חרף תוצאת ההחלטה ובהתחשב בעובדה כי מדובר בתוצאה לא פשוטה מבחינת המבקשת וההחלטה כוללת סעד שחסך למשיב הגשת בקשה, החלטתי להימנע מחיוב המבקשת בהוצאות במסגרת החלטה זו”.
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
13. להלן תמצית טענות המבקשת:
א. דין בקשת רשות הערעור להתקבל. ארכה בת עשרה ימים לא הייתה גורמת כל נזק למשיב, לאחר שזכתה בהתמחרות.
ב. עת הצדדים חתמו על ההתמחרות, סוכם כי חלקו של המשיב בהלוואה יקוזז מתוך כספי המשכנתא. אולם הבנק למשכנתאות סירב להעניק למבקשת משכנתא אלא לאחר סילוק ההלוואה בסך 33,527 ₪. המשיב נהג בחוסר תום לב עת הפר את התחייבותו לשלם מחצית מסך ההלוואה הנ”ל, והמבקשת נאלצה לסלק את כל ההלוואה בכוחות עצמה. המשיב אף עיכב את חתימתו על פירעון ההלוואה ביומיים.
ג. אין להתעלם מהתנהגותו הפסולה והבלתי הולמת של המשיב, שנועדה להכשיל את המבקשת ולמנוע ממנה קבלת ואישור המשכנתא. אלמלא היה נוהג כך, הייתה המבקשת מקבלת את המשכנתא במועד ולא נזקקת לארכה.
ד. עוד טענה, כי לאחר ההתמחרות ביום 16.4.24, היתה אמורה המבקשת לקבל אישור חריג ממשרד השיכון, בגין העברת זכויות בדירה שנרכשה במסגרת “מחיר למשתכן” בטרם חלפו 5 שנים ממועד הרכישה.
ה. הארכה אף התבקשה לצורך ביקור שמאי מטעם הבנק בדירה. מדובר בדרישת הבנק שלא היתה ידועה מראש לצדדים. המשיב לא שיתף פעולה עם ביקור השמאי בדירה וגרם לעיכוב אף בעניין זה, אולם בית משפט קמא לא נתן לכך כל משקל.
ו. טעה בית משפט קמא עת קיבל את התנגדות המשיב להארכת המועד, כאשר לטענת המשיב המבקשת הפרה את ההתחייבות אך המשיב לא ציין כי התחייבותה התעכבה בשל הכשלתו המכוונת, כמתואר לעיל.
14. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה קמא. בהחלטתי מאותו יום (3.7.2024), הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור עד החלטה אחרת, והוריתי למשיב להגיב אף לבקשת עיכוב הביצוע, במסגרת תשובתו לבקשת רשות הערעור דנן.
תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור
15. ביקשתי, וקיבלתי את תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור. להלן תמצית טענותיו:
א. לא נפלו כל פגם או טעות בהחלטה קמא. מקריאת בקשת רשות הערעור נראה כי המבקשת נתלית על דעתה האישית, לפיה מדובר בהחלטה שגויה, אך לא טרחה להצביע על אף אינדיקציה חיצונית המבססת את טענותיה, אלא מלינה על המשיב בלבד.
ב. אמנם, המבקשת הגישה את בקשת רשות הערעור על ההחלטה קמא מיום 26.6.24, אך למעשה מדובר בניסיון המבקשת לערער על פסק הדין מיום 5.3.24, ועל פרוטוקול ההתמחרות מיום 16.4.24 ובכך לפגוע בסופיות ההסכם, אשר אושר בנוכחות הצדדים על ידי בית משפט קמא. בנסיבות אלה, אין כל הצדקה ליתן רשות ערעור למבקשת, מאחר שההליכים בין הצדדים הסתיימו כאמור בפסק דין.
ג. המבקשת הפרה את סעיף 2 לפרוטוקול ההתמחרות ולא העבירה את התשלום לידי המשיב במועד הנקוב, אשר לכל המאוחר היה 16.6.24. למחרת ביום 17.6.24, העביר המשיב באמצעות בא כוחו, הודעה לבא כח המבקשת בתיק קמא, במסגרתה ציין כי לאור אי עמידתה בתנאי הסכם ההתמחרות, קמה לו הזכות לרכוש את חלקה בנכס. כעבור יומיים ביום 19.6.24, הגישה המבקשת את בקשתה קמא למתן אורכה בת עשרה ימים להעברת הכסף.
ד. המבקשת לא פנתה למשיב או לבית משפט קמא בקשה למתן ארכה בטרם חלף המועד לתשלום. היא אף לא העירה בקשר ליכולתה לממן את הרכישה, עת התקבלה טיוטת הסכם המכר הראשונית ביום 20.5.24. למעשה, למבקשת לא היו טענות כלפי המשיב עד ליום 17.6.24, המועד בו הועברה הודעתו בדבר זכותו לרכוש את חלקה בנכס.
ה. המבקשת לא צירפה כל אסמכתא לחיזוק טענותיה, ולמעשה הפריחה טענות בעלמא ללא כל ביסוס. אין מדובר ב”פגיעה בזכויות חוקתיות” של המבקשת, אלא באי עמידתה בקריטריונים המאפשרים את קבלת הזכויות הללו. למבקשת ניתנה זכות לבחון את אפשרותה לקבל מימון בנקאי, להשתתף בהתמחרות ולזכות בה, ואף לפנות למשיב טרם חלוף המועד לתשלום – ולבקש את הסכמתו להאריך המועד; את כל הפעולות הנ”ל לא עשתה, לא עמדה במועדים, לא סיפקה סיבה ועל כן אין למבקשת אלא להלין על עצמה.
ו. המבקשת מעלה טענות מן היקב ומן הגורן, אשר מוכחשות כליל על ידי המשיב, על מנת להצדיק את הפרת התחייבויותיה ואי תשלום התמורה במועד. המבקשת פעלה בחוסר תום לב, הציגה תיאור עובדתי שגוי והעלתה טענות באופן חלקי ואף שקרי.
ז. המשיב פעל בהתאם להחלטות בית המשפט קמא, ועמד בכל התחייבויותיו. בהתאם לפסק הדין קמא מיום 5.3.24, לא חלה עליו חובה כלשהיא לפרוע את ההלוואה מיידית. אין למשיב כל קשר לתנאי המימון של המבקשת; ביום 2.6.24 קיבל המשיב מסמכים לחתימה מהבנק, ולמחרת ביום 3.6.24 העבירם חתומים חזרה לבנק. אי עמידת המבקשת בקריטריונים של הבנק לשם קבלת מימון, לא יכולה להיזקף לחובת המשיב, שמצידו עמד בכל ההתחייבויות.
ח. לנוכח כל האמור לעיל, ולנוכח עמדת המשיב לפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור, אין להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע שהגישה המבקשת, בד בבד עם בקשת רשות הערעור דנן.
דיון והכרעה
16. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולדחות את הערעור מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.
להלן אנמק את החלטתי.
17. המבקשת התרעמה בבקשתה על כך שלא הצליחה לגייס את המימון הבנקאי בסד הזמנים שנקבע בפסק הדין קמא (מיום 5.3.24), והטילה את האחריות למצבה על המשיב, כך לגרסתה. אולם עיון בתשובת המשיב מלמד, כי המשיב פעל למעשה בהתאם לכל ההוראות שניתנו על ידי בית משפט קמא, לאורך כל ההליך – והמבקשת היא זו שלא עמדה במועדים שנקבעו בפסק הדין קמא ובהחלטות לאחריו. ככל הנראה אף לא עמדה בקריטריונים לקבלת המימון לרכישת חלקו של המשיב בדירה.
18. כך למשל, טענה המבקשת בבקשתה, כי אחת הסיבות לכשלונה בקבלת מימון בנקאי (בזמן או בכלל) היתה דרישת הבנק לסגירת הלוואה שנטלו הצדדים וטרם החזירו לבנק, ועיכוב בסגירת ההלוואה גרם, כך לדבריה, לעיכוב במתן אישור למימון המיוחל. עוד לטענת המבקשת, המשיב הוא זה שעיכב את סגירת ההלוואה, עת לא שיתף עמה פעולה בהעברת מחצית גובה הסכום. אלא שמפסק הדין קמא עולה, וכך אף טען המשיב בתשובתו, כי המשיב לא התחייב לסגור את ההלוואה בבת אחת אלא לסלק מחצית מסך ההחזר החודשי, היורד מחשבונה של המבקשת. כך שנימוק זה לא יכול לעמוד לרעת המשיב.
19. עוד טענה המבקשת בעצמה (בבקשתה קמא מיום 19.6.24), כי מלכתחילה “הרגישה” שפרק הזמן לתשלום עליו הסכימו הצדדים (60 יום ממועד ההתמחרות) אינו מספיק אבל “קיוותה להסתדר”, כך לדבריה. אלא שהמבקשת לא פנתה למשיב, וממילא לא לבית משפט קמא, בשום שלב לאורך שישים הימים שהוקצו לה – ולא ביקשה אורכה או בחינה מחדש של סד הזמנים שנקבע. התרשמתי כי בנסיבות אלו, אין למבקשת להלין אלא על עצמה.
20. עוד אוסיף ואחדד, כי ידועה הפסיקה הקובעת, שבית משפט של ערעור לא מעמיד עצמו במקום הערכאה המבררת בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת בהחלטתו טעות משפטית היורדת לשורש העניין, או שהדברים מופרכים ובלתי סבירים (ראו לעניין זה למשל: ע”א 1394/18 יהודה זרובבלי נ’ עלומים, קבוצת בני עקיבא להתיישבות חקלאית שיתופית בע”מ (27.11.2018), פסקה 8).
לא מצאתי בנסיבות העניין כי נפלה טעות בהחלטה קמא, שתצדיק, באופן חריג, את התערבות ערכאת הערעור; ההחלטה קמא מנומקת ומבוססת בנסיבות המקרה.
21. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי לדחות את הערעור. משזו תוצאת הערעור דנן, מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע, ואני מורה על ביטול עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 3.7.24.
22. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגין ערעור זה, בסך כולל של 3,000 ₪. סך זה ישולם למשיב מתוך הערבון שהפקידה המבקשת בתיק; יתרת הערבון תוחזר לידי מפקידתו, באמצעות באת כוחה.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, ט”ז תמוז תשפ”ד, 22 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
