לפני
כבוד השופטת תמר אברהמי
מערערים
1.פלוני
2.פלונית
ע”י ב”כ עו”ד משה מזור ועו”ד נופר שטיין יור
נגד
משיבים
משיבים פורמליים
1.פלוני
2.פלונית
3.פלוני
4.פלוני
ע”י ב”כ עו”ד ד”ר עומר נירהוד
5.פלונית
6.פלונית
7.פלוני
פסק דין
1. לפני ערעור על החלטת כב’ השופטת א’ מור-אל (בסמכותה כרשמת) מיום 10.8.2023 בת”א 46830-05-23 (להלן: ההחלטה). ההחלטה ניתנה בבקשת המערערים (נתבעים 3-2 בתובענה) להורות על ביטול צו עיקול זמני שניתן קודם לכן במעמד צד אחד.
2. ההליך אשר בגדרו ניתן צו העיקול וניתנה ההחלטה, הוא תובענה כספית אותה הגישו המשיבים כלפי המערערים ואחרים.
כמתואר בהחלטה, בכתב התביעה נטען שהנתבעת מס’ 1 (להלן: א’), התחזתה להיות בת זוגו של המשיב 1 (התובע 1, להלן: המשיב) והוציאה מהמשיבים כספים במרמה בשנים 2021-2017. אשר למערער 1 (הנתבע 2 בתובענה; להלן: המערער), נטען שהוא בעלה של א’ או גרוש או בן זוג שלה, הוצג למשיבים כרואה חשבון במקצועו, שימש שותף פעיל של א’, וכי מתוך כספים שהועברו על ידי המשיבים בהתאם להוראותיה של א’, הועברו סך של 2,558,400 ₪ למערער 1 ולמערערת 2 (להלן: המערערת) שהיא חברה בשליטתו. עוד נטען שהמערער חב בכל הכספים שהוצאו מהמשיבים במרמה והועברו לחשבונותיו ולחשבונות המערערת. הודגש כי אין מדובר בסכסוך עסקי אלא ב”עוקץ” (סע’ 2 להחלטה).
3. עם הגשת התובענה, נתבקש וניתן צו עיקול במעמד צד אחד עד מלוא סכום התובענה (כ-5.5 מיליון ₪). צו העיקול תפס כספים של המערערים בהיקף של כחצי מיליון ₪. כחודש לאחר מכן ביקשו המערערים את ביטול צו העיקול.
4. בבקשה לביטול העיקול נטען שהמערערים הם אלה שנפלו קורבן לתרגיל עוקץ ונוכלות מתוחכם שנוהל על ידי א’, אשתו לשעבר של המערער, בהשתתפות ובמעורבות ישירה של המשיב. לטענת המערערים נקלעו לפרשה בעל כורחם לתקופה חלקית ומוגבלת.
בעניין כספים שהועברו לחשבונות, אישר המערער כי במהלך השנים 2019-2018 העביר המשיב סך מצטבר של 2,226,400 ₪, לחשבונם של המערערים ונטען כי א’ הסבירה שמדובר בהחזרי הלוואות, וכי הכספים לא מועברים ישירות לחשבונה בשל חשש מרדיפת נושים של הגרוש שלה. המערער טען שא’ היא זו שעשתה שימוש בכספים, כאשר לטענתו, למעלה מ-100,000 ₪ הוחזרו למשיב וסכום של מיליון שקלים בתוספת מיליון שקלים מכספו האישי של המערער, ניתנו לבקשתה של א’ כהלוואה לבני זוג מסוימים לצורך הבראת חברה פלונית, כאשר לצורך הלוואה זו שועבדה כבטוחה דירת מגוריהם של בני הזוג.
נטען, כי המשיב עצמו העביר למערער דוא”ל בשנת 2019 בו אישר שכל הכספים שהעביר לא’ דרך המערער הם חוב שלו כלפי א’ ואין לו כל דרישות מהמערער. בהמשך אף נשלח למערער מסמך הצהרות שנחתם על ידי המשיב וא’ יחדיו, בו הוצהר שהכספים שהועברו שייכים לא’ בלבד והם על חשבון חוב אשר חב המשיב לא’.
5. בבקשת הביטול וגם בכתב הערעור, יש טיעון מפורט אשר על בסיסו טוענים המערערים, כאמור כי הם אלו שנפלו קורבן למרמה, כאשר המשיב היה מעורב ומודע בזמן אמת ובאופן מלא להעברת הכספים ואף חתם על מספר תצהירים לפיהם הכספים הם כספיה של א’ שהועברו עבורה ולבקשתה.
6. בתשובת המשיבים לבקשת הביטול פורט מדוע לשיטתם אין להאמין לגרסת המערערים. בין השאר נטען כי הסכמים שבין א’ למערער מוכיחים שהמערער לא העביר את הכספים לא’ וכי נהג מנהג בעלים בכספו של המשיב ואף נתן הלוואה לבני הזוג הנזכרים לעיל, כאשר מסכת הסכמים שנחתמה לאחר גירושיהם של א’ והמערער מוכיחה שהמערער ידע והיה שותף לקנוניה; אף נטען שהגירושים של המערער וא’ היו פיקטיביים וכי השניים המשיכו להתגורר יחד גם לאחריהם.
7. התקיים דיון בעניין העיקול במעמד הצדדים (שהוקלט), ובו קוימו חקירות והצדדים סיכמו את טיעוניהם. במהלך הדיון, “…הושמעו ל[משיב] הודעות מוקלטות ואולם ה[משיב] הכחיש שאמר את הדברים. …הקלטת הדיון וההקלטה נשלחו למעבדת קול וה[מערער] המציא חוות דעת לפיה בהאזנה לקולות נראה שקיים דמיון רב בין 3 הקולות שנבדקו, כלומר קול הדובר בהודעות דומה מאוד עד כדי זהות לקול הדובר בהקלטות בית משפט ובהקלטה בשיחה ביוטיוב…” (סע’ 5 להחלטה). המשיבים השיבו לעניין זה כי לאחר בדיקה נוספת, המשיב מאשר שאמר את הדברים, “ואולם צירף הודעה מטעם [א’] בה היא מכתיבה לו מה לומר, וכן את פירוט השיחות בין [א’] ל[מערער] במועד שליחת הודעות [א’] המצביעים לטענתו על שיח ותיאום ביניהם בדיוק באותו הזמן, כל זאת בשנת 2021, לאחר הגירושין” (שם).
8. לאחר שעמדה על הכללים המשפטיים הרלוונטיים ציינה כב’ הרשמת בהחלטה כי אין זה השלב להכריע במהימנות טענות הצדדים או בהתקיימות כל יסודות העוולות שנטענו על ידי המשיבים כלפי המערערים, אלא יש צורך להכריע בקיומה של שאלה רצינית הדורשת הכרעה, וכי בשים לב לאמת המידה הנדרשת בשלב זה, כל שיאמר בהחלטה הינו בזהירות המתבקשת, בהתאם לראיות שהובאו ונשמעו לפניה ומבלי לקבוע מסמרות להמשך ההליך.
9. כב’ הרשמת יצאה מתוך ההנחה שא’ הייתה “הרוח החיה” בכל ההתרחשויות, אך מצאה כי יש קושי לקבל את גרסת המערער כפשוטה, וכי בכל מקרה ניכר מהמסמכים שצורפו לתגובתו-שלו כי קיבל לחשבונו ולחשבון המערערת כספים שאינם מיועדים לו אף לשיטתו.
עוד צוין כי משהסתבר שהכספים הועברו לכאורה תוך הולכת שולל, יש למשיב זכות לדרוש את הכספים, והוסף: “מתוך החומר שנמצא לפני מסתמן שגם אם ה[מערער] לא היה שותף בקנוניה מלכתחילה, התנהלותו בזמן אמת ולאחר מכן אינה נקייה מספיקות, דבר שעשוי להביא בחיובו בהשבה ל[משיב].” (סיפא סע’ 8 להחלטה). כן צוין בהחלטה כי קשיים שיש בטענות המשיבים אינם מאיינים את משקל הראיות והמסמכים שהובאו מהם עולה שהמערער עשה שימוש בחשבונו ובחשבון המערערת לקבלת סכומי כסף גדולים בהם עשה שימוש ביחד עם א’ למתן הלוואה ולשימושים שונים. נמצא כי בהינתן טענות שלא נסתרו בעניין א’ ובשים לב לשימושים שנעשו בכספים, יכול ולמשיבים קיימת עילה גם כלפי המערערים, לכל הפחות בנוגע לסכומים שהועברו לחשבונותיהם.
10. את מסקנותיה תמכה כב’ הרשמת בפירוט ראייתי נרחב תוך שהבהירה כי לא נעלמו מעיניה קשיים בהתנהלותו של המשיב לאורך הדרך “והאפשרות המסתברת שהכחשתו את חלק המסמכים והשיחות אינה יכולה לעמוד כפי שהסתבר מחוות דעת מעבדת הקול שהוצגה” (סע’ 12 להחלטה).
הודגש בהחלטה כי “הרושם הוא ששני הצדדים נוטים לסדר את העובדות לפי האינטרסים שלהם ואינם מתמודדים באופן משכנע דיו עם הקשיים, בשלב זה די בכך שניתן להתרשם שקיימת עילה ואפילו חלקית של ה[משיב] כלפי ה[מערערים] המצדיקה הותרת לפחות חלק מהעיקול על כנו” (שם).
11. ניתוח רכיב עילת התביעה מסתיים בדברים הבאים: “בסופו של יום מצטיירת מציאות לפיה ה[משיבים] העבירו ל[א’] סכומים גדולים של כסף, חלקם באמצעות ה[מערערים], כאשר הובאו ראיות שלפחות חלק מן הכספים יועדו להשקעות וכספים אלה אינם בנמצא. מציאות זו, והדברים האמורים עד כאן מהווים שאלה רצינית דיה, המצריכה בירור במהלך ההליך לרבות בירור בעניין חלקו של ה[מערער], מידת שיתוף הפעולה שלו עם [א’] ומידת מעורבותו במעשיה. את השאלה האם ה[מערער] אכן הולך שולל והתנהלותו לאורך הדרך תמימה או האם מדובר בקשר מתוחכם והתנהלות מכוונת, מתוחכמת ומתוכננת בין ה[מערער] ל[א’], יהא צורך לפתור במהלך ההליך” (סיפא סע’ 12 להחלטה).
12. לאחר אלה דנה כב’ הרשמת ברכיבים אחרים הדרושים בשאלת עיקול זמני והגיעה למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיב, כי מתקיים גם יסוד ההכבדה, כי לא נפל בהגשת הבקשה חוסר תום לב המשליך על ההכרעה, וכן כי גם אם יכול היה המשיב לפעול מוקדם יותר, אין בשיהוי כשלעצמו, בנסיבות שהתבררו לפניה, כדי להצדיק את ביטול העיקול והימנעות ממתן סעד זמני.
13. “בשורה התחתונה”, בקשת ביטול העיקול התקבלה בחלקה כך שסכום העיקול כלפי המערערים הוגבל לסכום שהועבר אליהם לפי הנטען בכתב התביעה (2,558,400 ₪). צוין כי סכום הכספים שנתפס נמוך מהסכום שעיקולו הותר, ומשכך העיקול על כספים אלה יעמוד בעינו.
14. על החלטה זו הוגש הערעור דנן.
15. לאחר עיון בערעור ובתשובה מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 ולדון בערעור על יסוד החומר הכתוב.
16. המערערים מלינים כמעט על כל רכיב בהחלטת כב’ הרשמת וטוענים בין השאר כי ההכרעה שגויה, כי לא ניתן משקל מתאים לסוגיות כאלה ואחרות, כי מחומר הראיות התחייבו מסקנות אחרות, ועוד כהנה וכהנה. הטיעונים רבים עד מאד.
לא מצאתי בטיעוניהם של המערערים הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתו של המותב קמא בעניין מתן סעד זמני, דבר שלא יעשה בנקל. לפי הפסיקה, שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים הוא רחב והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלו תיעשה במקרים חריגים בלבד (ר’ מני רבים, לרבות בהקשר עיקול: רע”א 6625/23 חברת אלתעמיר בע”מ נ’ חוסיני (13.9.2023), סע’ 6; רע”א 4074/23 חב’ נוף מגדל בנייה בע”מ נ’ חדד (31.5.2023); רע”א 7640/22 אליאס נ’ סלייח (15.11.2022), סע’ 7). מקרה זה אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. כך בפרט כאשר בניגוד לנטען בערעור, ההכרעה מפורטת ומנומקת. כמו כן, ההכרעה ניתנה לאחר דיון ממושך בו התקיימו חקירות ולערכאה הדיונית הייתה אפשרות להתרשם במישרין מהצדדים ומטיעוניהם.
17. טענת המערערים כאילו אין לערכאה הדיונית יתרון משמעותי על ערכאת הערעור ויש “פתח רחב” להתערב בממצאיה, אינה תואמת את הדין המוכר בעניין החלטות שניתנות בהקשר כמו זה שלפנינו. זאת, גם אם עמדת המערערים היא כי היה מקום לתת לראיות ולסוגיות כאלה ואחרות, משקל אחר מזה שניתן, או כי “צוירה תמונת מצב חד משמעית” וכדומה.
בטענתם כי מדובר במקרה של הסקת מסקנות מתוך חומר ראיות וכי משכך אין לערכאה הדיונית יתרון של ממש על פני ערכאת הערעור, הפנו המערערים (סעיף 72 לכתב הערעור) לפסק דין שניתן בע”א (מחוזי חי’) 28303-09-16 נבות נ’ מזרחי (29.1.2027)) וציטטו מתוכו. ברם, עיון בפסק דין זה מעלה כי לחלק שצוטט קדמו המלים הבאות: “עיקר החלטתו של בית המשפט קמא מבוססת על הסקת מסקנות עובדתיות מתוך חומר הראיות שהוצג לפני בית המשפט קמא, בלי שזימן את הצדדים לדיון, למרות בקשתם, אלא הכריע בבקשה על סמך טענותיהם בלבד” (סע’ 44 לפסק הדין). אלה היו הנסיבות אשר בעטיין צוין כי אין לערכאה הדיונית יתרון (והיה מקום להביא את הדברים בהקשרם). אין כן במקרה שלפנינו בו, כנזכר, התקיים דיון בו נחקרו עדים ויש התרשמות בלתי אמצעית של הערכאה הדיונית.
18. הסוגיה היחידה בה מצאתי טעם מסוים, אף שאין בה כדי להשפיע על התוצאה, נזכרת בסעיף 51 לכתב הערעור. המערערים מלינים כי למרות שהסתבר שהמשיב שיקר בעניין הקלטות של קולו-שלו, בהחלטה קיבלה כב’ הרשמת את גרסת המשיב לעניין זה כפי שהובאה לראשונה בתגובת המשיבים לאחר הדיון ומבלי שניתן למערערים אפשרות להתייחס אליה. נראה כי נכון היה לאפשר למערערים להגיש התייחסות לעמדת המשיבים (אף אם לא לאפשר ליבון ראייתי מקיף אשר נראה לו כי חתרו המערערים) קודם לממצאים לכאוריים מסוג אלה שצוינו בסע’ 12 להחלטה. אולם, ניכר בהחלטה הנרחבת והמפורטת כי אין מדובר בסוגיה שיש בה כשלעצמה כדי להכריע את הכף. שוכנעתי כי מסקנת כב’ הרשמת לפיה התקיים התנאי הדרוש לפי דין בעניין עילת תביעה, מעוגנת היטב במכלול הנימוקים והממצאים אף בהתעלם מסוגיה זו, לרבות בהקשר שורת הסכמים ומסמכים שנעשו בין א’ למערער לאחר שזה היה מודע לטענתו כי הולך שולל ואשר מצביעים לכאורה לשיתוף פעולה בין השניים, שלב הגירושין כראשיתה של מערכת מסמכים תכופים שמגמתם לצמצם את מעורבות וחשיפת המערער, חזרתם של א’ והמערער לקשר שהיה לעתים אינטנסיבי, העברת כספים שניתנו על ידי המשיב לא’ לחברה פלונית כאשר הקבלות בגינם ניתנו למערערים (וההסבר שניתן לכך נמצא לא משכנע), ועוד. גם המסקנה לגבי התקיימות התנאים האחרים אינה מצדיקה התערבות.
19. בשולי הדברים אציין כי לא ברור מדוע הערעור על ההחלטה הוגש רק למעלה משלושה חודשים לאחר שזו ניתנה והומצאה, הגם שההגשה בוצעה בתוך התקופה הקבועה לכך בדין (בהינתן פגרות ותקופת החירום), ואף לאחר שניתנת הדעת לתקופה (הקשה) שמיום 7.10.2023 ואילך.
במקרה דנן לא ידוע כי עומדת על הפרק סוגיה של מועד דיון שיכול להיות מושפע מההשגה הערעורית או כיוצא באלה סוגיות שיכולות להשפיע על קצב בירור ההליך העיקרי (השוו למשל: רע”א 2631/22 פלוני נ’ המרכז הרפואי המשולב ע”ש שיבא (24.4.2022), סע’ 7; רע”א 1909/22 אקספון 018 בע”מ נ’ בזק החברה הישראלית בע”מ (27.3.2022), סע’ 17; רע”א 9489/09 רוזנברג נ’ בולוס גד תיירות ומלונאות בע”מ (14.2.2010), סע’ 7-6; רע”א 4386/09 אל עוקבי ז”ל נ’ מדינת ישראל (25.5.2009), סע’ 6). עם זאת, אין לשלול את האפשרות שמועד הגשה ישמש כלי בטיעוני בעלי דין לגבי שיקולים שונים בהקשר סעד זמני (השוו: ע”א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ’ חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע”מ (15.8.2010), סע’ 4).
20. הערעור נדחה.
המערערים מחויבים בהוצאות המשיבים בסך 3,500 ₪. אבהיר כי בפסיקת ההוצאות נתתי דעתי גם להחלטת כב’ הרשמת ערקובי מיום 16.1.2024.
ניתן היום, י”ג שבט תשפ”ד, 23 ינואר 2024, בהעדר.
____________________
תמר אברהמי, שופטת
