לפני
כבוד השופט נפתלי שילה
המבקשים
1. ב’ ר’
2. ש’ ר’
3. י’ ג’
4. י’ ג’
5. ס’ ג’
6. ש’ ג’
ע”י ב”כ עו”ד רועי סידי
נגד
המשיבה
המשיבים הפורמליים
1. עו”ד ליהיא דמבינסקי-כהן – מנהלת העיזבון הזמנית
2. ש’ ר’
ע”י ב”כ עו”ד ברק קדם
3. י’ י’ ר’
ע”י ב”כ עו”ד יהושע שווירץ
4. ג’ מ’ ר’
5.ש’ ר’
6. ר’ ש’
7.ס’ ג’
8. א’ ש’
9. י’ ג’
10.א’ ה’
11. צ’ מ’ ב’
ע”י ב”כ עו”ד אברהם זינגר
12. ג’ ה’
ע”י ב”כ עו”ד יצחק פרנקל
פסק דין
לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 25.9.24 (כב’ השופטת אסתר ז’יטניצקי רקובר בת”ע 40976-01-24) במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה, מנהלת העיזבון הזמנית, לחתימה על פסיקתא המורה לשתי חברות למסור למנהלת העיזבון הזמנית הסכמים ומסמכים שונים בנוגע לחברת ש’ בע”מ.
א. רקע עובדתי
1. הרב א’ ח’ ר’ ז”ל (להלן: המנוח) הלך לבית עולמו בשנת 2012 והותיר אחריו 11 ילדים. המבקשים הם חלק מילדיו ונכדיו של המנוח. המשיבים הינם שאר ילדיו של המנוח וחלק מנכדיו. ביום 11.4.24 ניתן צו למינוי המשיבה 1, עו”ד ליהיא כהן דמבינסקי, למנהלת עיזבון זמנית של נכסי המנוח (להלן: מנהלת העיזבון או המשיבה). טרם ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה אחר המנוח.
2. עיזבון המנוח כולל בין היתר 110 מניות מתוך 120 מניות בחברת ש’ בע”מ (להלן: החברה). 10 המניות הנוספות של החברה הן בבעלות המבקשת 2 שהיא אחת מבנותיו של המנוח. החברה מנהלת פרויקט בשם —- שהינו פרויקט לבניית דירות מגורים ודיור מוגן בירושלים (להלן: הפרויקט). ביום 14.8.24 נרשמו מניות המנוח בחברה על שמה של מנהלת העיזבון. לטענת המבקשים, החלק בפרויקט עליו נבנה הדיור המוגן מצוי בימים אלו בתהליך לקבלת מימון “לאחר שהסכם קודם שנחתם בין החברה לחברות א’ וי’ בוטל על ידן לאחרונה”.
3. המבקשת 1 (להלן: המבקשת) היא מנהלת החברה והיא ניהלה את החברה עוד בחיי המנוח. המבקשת מונתה לדירקטורית בחברה עוד בשנת 2001 וכיהנה בתפקיד יחד עם המנוח עד שזה התפטר מתפקידו כשנה לפני פטירתו והמבקשת נותרה דירקטורית יחידה ומנהלת החברה.
4. לבקשת המשיבה, ביום 9.5.24 חתם ביהמ”ש קמא על פסיקתא הקובעת שהמבקשות 1-2 מנועות מלבצע “כל פעולה בחברה ו/או במניותיה ו/או בנכסיה ללא קבלת אישור מראש ובכתב מטעם מנהלת העיזבון הזמנית… למעט פעולות תשלום שוטפות בגין התחייבויות קיימות של החברה במהלך העסקים הרגיל, שסכומן אינו עולה על 10,000 ₪” (להלן: הפסיקתא הראשונה). המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על הפסיקתא הראשונה (רמ”ש 19588-06-24) וביום 1.8.24 ניתן פסק דינו של כב’ סג”נ השופט שוחט (להלן: פס”ד ברמ”ש) במסגרתו בוטלה הפסיקתא הראשונה וניתנו הוראות אחרות במקומה. בין היתר נקבע בפס”ד ברמ”ש כי:
“אני מורה כי חרף ביטול ההחלטה ולאור הסכמת המבקשים מנהלת העיזבון הזמנית תשמש משקיף בדירקטוריון החברה וכן כי חלף האיסור על ביצוע הפעולות שהוטל על המבקשות 1-2 במסגרת תפקידיהן בחברה ללא אישור מראש ובכתב מטעם מנהלת העיזבון הזמנית כמפורט בהחלטה, יבוא יידוע של מנהלת העיזבון הזמנית מראש ובכתב בדבר אותן פעולות”. (ההדגשות במקור).
5. ביום 4.8.24 הגישה מנהלת העיזבון הזמנית בקשה לחתימה על פסיקתא נוספת שתורה ל: “חברת א’ בע”מ… ו/או י’ בע”מ… (להלן יחד: הגוף המממן) למסור למנהלת העיזבון כל הסכם מתן אשראי שנחתם בין הגוף המממן ובין החברה, על כל נספחיהם, וכן כל מסמך אחר שעניינו הסכם אשראי כנ”ל, ובכלל זה: שמאויות, דו”ח אפס, הסכמי קבלנים, מפקחים ויועצים, תכתובות, הסכמי מכירה וכו’, על כל נספחיהם”. (להלן: הפסיקתא הנוספת).
6. לאחר קבלת תגובת המשיבים ותשובת מנהלת העיזבון, ביום 25.9.24 קיבל ביהמ”ש קמא את הבקשה לחתימה על הפסיקתא הנוספת (להלן: ההחלטה). המערערים לא השלימו עם ההחלטה והגישו את בקשת רשות הערעור שלפני.
7. בתגובתה לבקשה ציינה המשיבה שההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור היא מעשה עשוי שכן המסמכים מטעם א’ כבר נשלחו למנהלת העיזבון. בהמשך לכך הורתי למבקשים להודיע האם למרות הטענה שהבקשה תיאורטית הם עדיין עומדים על בקשתם או שניתן למוחקה. המבקשים הודיעו שהם עומדים על בירור הבקשה מאחר שמדובר בנושא מהותי שיש לו השלכות ברורות על המשך ההתנהלות בתיק. משכך, ניתנת החלטה בבקשה.
ב. תמצית ההחלטה
1. בפס”ד ברמ”ש נקבע שבמסגרת שמירת נכסי העיזבון זכותה של מנהלת העיזבון לפקח על החברה כדי לוודא שפעולותיה נעשות כשורה. על מנת לפקח על פעולות החברה ולאור הטענות שהעלו יורשי המנוח כנגד המבקשת, חובה שיהיו בידי מנהלת העיזבון כל המסמכים הרלוונטיים כדי שתוכל למלא תפקידה כראוי, אחרת מרוקן תפקידה מכל תוכן.
2. מנהלת העיזבון ציינה שפנתה לחברה בבקשה לקבלת המסמכים, קיבלה רק חלק מהם, וב”כ החברה הפנה אותה לחברת א’ ולחברת י’ אשר נתנו את הסכמתם למסור את המסמכים שהתבקשו על ידי מנהלת העיזבון בכפוף לקבלת פסיקתא מביהמ”ש.
3. המצאת המסמכים המבוקשים חיונית לצורך פיקוח ויידוע מנהלת העיזבון, וזאת, כאשר מנהלת העיזבון הוכיחה שקיבלה את הסכמת נציגי א’ וי’ להמציא את המבוקש ובלבד שתומצא פסיקתא.
4. סירוב המבקשת למסור את המסמכים בטענה שהם כוללים נתונים כספיים, מסחריים ועסקיים רגישים וחסויים המצויים בליבת פעילות החברה, מלמד על חשיבות המסמכים המבוקשים, וההתנגדות לוקה בחוסר תום לב וכל מטרתה למנוע ממנהלת העיזבון, שהינה בעלת 110 מתוך 120 מניות החברה, למלא את תפקידה ולפקח על פעולות החברה. לכן, נחתמה הפסיקתא הנוספת.
ג. תמצית טענות המבקשים
1. יש לבטל את ההחלטה. ההחלטה ניתנה מבלי שנערך כל בירור לגבי נכונות הטענות שהעלתה מנהלת העיזבון. לא התקיים שום בירור עובדתי, לא התקיימו חקירות בנוגע לטענות מנהלת העיזבון ולא ניתן היה לקבוע קביעות וממצאים עובדתיים מבלי שנערך בירור כראוי.
2. שגה ביהמ”ש קמא שנתן החלטה המשפיעה ישירות על החברה שכלל אינה צד להליך. החברה היא הנפגעת הישירה מההחלטה אולם היא אינה צד להליך, לא התגוננה ולא נטלה כל חלק בהליך. בקשת הצטרפות להליך שהוגשה מטעם החברה נדחתה על ידי ביהמ”ש קמא בהחלטה מיום 25.3.24 ולא הוגש עליה ערעור.
3. ביהמ”ש קמא לא פירש מהו המקור החוקי להענקת הסעד שהתבקש, המשפיע על החברה שאינה צד להליך והוא מופנה כלפי צדדים שלישיים שאף הם אינם צד להליך המשפטי ולא ידועה עמדתם.
4. עצם הגשת הבקשה על ידי מנהלת העיזבון בעיתוי בו הוגשה והחלטת ביהמ”ש קמא מהווים הלכה למעשה עקיפת קביעות ביהמ”ש בפס”ד ברמ”ש. המסמכים שהתבקשו ע”י מנהלת העיזבון הזמנית הם מסמכים השייכים לחברה – שאינה צד להליך.
5. היה על מנהלת העיזבון לפנות לחברה ולבקש את המסמכים כפי שנהגה תחילה. ככל שהייתה מסורבת, או אם היו לה השגות כלשהן ביחס למענה, אזי, כפי שקבע ביהמ”ש בפס”ד ברמ”ש, הייתה פתוחה בפניה הדרך לנקוט “בהליך המתאים בערכאה המתאימה”.
6. העובדה שמנהלת העיזבון משמשת משקיפה בדירקטוריון החברה, אין משמעותה מתן היתר או הסמכה לפנות לביהמ”ש קמא בבקשות כנגד החברה כשהחברה כלל אינה צד להליך. קולה של החברה לא נשמע באופן עצמאי ולא היה באפשרותה להשיב לבקשה.
7. המונח “משקיף” לא מוגדר בחוק החברות וסמכויותיו ואופי תפקידו נגזרים מההסכמות או החלטת בית המשפט שמינה אותו למשקיף. המשקיף אינו נושא משרה בחברה ואינו בעל זכות הצבעה בדירקטוריון. בענייננו, סמכויות מנהלת העיזבון כמשקיפה בדירקטוריון נגזרו מהסכמת המבקשות 1-2 מתוקף תפקידן בחברה והן הוגדרו בפס”ד ברמ”ש. חובת המבקשות 1-2 היא חובת יידוע בלבד של מנהלת העיזבון הזמנית מראש ובכתב בדבר הפעולות הנעשות בחברה – הא ותו לא.
8. העובדה שמנהלת העיזבון משמשת משקיף בדירקטוריון אין משמעה שניתן היתר למנהלת העיזבון להגיש בקשות לביהמ”ש קמא “מעל ראשה” של החברה ומבלי שנשמע קולה של החברה באופן עצמאי.
9. מנהלת העיזבון טענה בבקשה בצורה לקונית וסתמית שלא נמסר לה מידע מלא שהתבקש על ידה. אולם, היא לא טרחה לציין בבקשה מהם בדיוק המסמכים החסרים לה, אילו מסמכים לא קיבלה וכדומה. היא אף לא טרחה לציין שפנתה לב”כ החברה וכחודש לפני הגשת הבקשה, כבר קיבלה את מרבית או כל המסמכים שדרשה. טענות אלה נתמכו בתצהיר המבקשת שצורף לתשובה לבקשה. אולם, ביהמ”ש קמא לא ערך בירור עובדתי כלשהו ונעתר לבקשת מנהלת העיזבון באופן מוחלט.
10. ביהמ”ש קמא אף לא נימק באופן ספציפי מדוע הוא דוחה את עמדת המבקשים חרף טענותיהם בתשובה שהגישו.
ג. תמצית טענות המשיבה – מנהלת העיזבון
1. ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור היא כבר מעשה עשוי ולכן הדיון הוא תאורטי בלבד. המבקשים הגישו את הבקשה כשלושה שבועות לאחר מתן ההחלטה, הם לא הגישו בקשה לעיכוב ביצוע ולא עדכנו שבכוונתם להגיש בקשת רשות ערעור. לכן, בפרק זמן זה פנתה כבר מנהלת העיזבון הזמנית לא’ ובהמשך לכך הועברו אליה המסמכים המבוקשים. לכן ההחלטה כבר בוצעה והבקשה הפכה לתיאורטית.
2. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים. גם בבקשה וגם בתגובה לבקשה לגילוי מסמכים שהגישה מנהלת העיזבון לביהמ”ש קמא, המבקשת לא טענה שהמסמכים הנדרשים אינם רלוונטיים לפעולותיה של המשיבה כמשקיפה ולא הועלו טענות בדבר היקפם או זהותם של המסמכים המבוקשים.
3. יתרה מכך, המבקשת טוענת שהמסמכים הומצאו בפועל על ידי החברה, כלומר, גם לעמדתה היה מקום לבקש את המסמכים מכוח תפקידה של מנהלת העיזבון הזמנית. בנוסף, המבקשת מעלה טענות סותרות, מחד היא טוענת שלא ברור אילו מסמכים מבוקשים, מאידך היא טוענת שהחברה כבר העבירה את כל המסמכים שביקשה מנהלת העיזבון. מנהלת העיזבון הציגה בביהמ”ש קמא פירוט של כל המסמכים המבוקשים והמבקשת לא יכולה לטעון שלא ידעה באילו מסמכים מדובר.
4. אין בסיס משפטי לטענה שהיה על ביהמ”ש קמא לערוך דיון הוכחות כדי לקבוע ממצאים עובדתיים. ביהמ”ש קמא רשאי לבסס את החלטותיו על ראיות שצורפו לכתבי הטענות. דרישה לקיום דיון במקרה כגון זה, תביא להצפה בלתי מתקבלת על הדעת של בתי המשפט.
5. המסמכים שהועברו מא’ למנהלת העיזבון מאששים את חשדות ביהמ”ש קמא כי התחמקויות החברה מהעברת המסמכים נעשו בחוסר תום לב.
6. המבקשים ציינו בבקשה שחברת א’ ביטלה את ההסכם עם החברה אולם הם לא גילו שחברת א’ העלתה טענות קשות הנוגעות להתנהלותה של המבקשת כדירקטורית בחברה, וקיימים מסמכים המגבים טענות אלו.
7. לצורך גילוי מסמכים מהחברה די שהמבקשת שולטת בחברה ואין צורך בצירוף החברה. אין מחלוקת שהמבקשת היא בעלת השליטה היחידה והמלאה בחברה, הן כדירקטורית יחידה והן כמחזיקת מניית ניהול יחידה וניתן לבקש גילוי מסמכים מחברה המצויה בשליטת בעל דין. המבקשת היא שמציגה את עמדת החברה בנוגע לגילוי המסמכים הן בביהמ”ש קמא והן כאן והיא אף חותמת על תצהירים בשם החברה.
8. החברה קיבלה את יומה באופן מעשי שכן ביהמ”ש קמא קבע בהחלטה שדחתה את בקשת החברה להצטרף כצד להליך, שאין מקום לצרף את החברה, שכן כל הטענות שנטענות על ידי החברה יכולות להיטען על ידי דירקטורית החברה – המבקשת. הלכה היא שצירוף חברה בע”מ להליך יעשה במשורה ואין צורך בצירוף החברה כאשר ניתן להגיע לאותה תוצאה באמצעות הליכים פוגעניים פחות כגון הוצאת צווים נגד בעל השליטה בחברה שהוא צד להליך. המבקשת והחברה לא ערערו על ההחלטה שדחתה את הבקשה לצירוף החברה להליך.
9. המבקשת העלתה בשם החברה את הטענות וטענה שהחברה המציאה את המסמכים. היא אף הגישה תצהיר בשם החברה במסגרת ההליכים מול מנהלת העיזבון וזאת בתור מייצגת החברה. המבקשת אינה רואה את עצמה כצד להליך וכ”יורשת פוטנציאלית” בלבד אלא היא מתייחסת לעצמה ובצדק, כצד ישיר להליך בכובעה כבעלת השליטה בחברה.
10. חברת א’ לא התנגדה ואינה מתנגדת להמצאת המסמכים המבוקשים ואף פעלה בהתאם לפסיקתא שהומצאה לה. המבקשת טוענת בשם החברה ולא בשם צד ג’.
11. בנוסף, לביהמ”ש לענייני משפחה סמכות רחבה לסטות מסדרי הדין הרגילים גם בנוגע לגילוי מסמכים. כמו כן, יש לדחות את טענות המבקשים בנוגע להיעדר הנמקה. ההחלטה מנומקת ומתייחסת לטענות המבקשים.
12. המשיבים 2-3 הודיעו שהם מצטרפים לעמדת מנהלת העיזבון. ב”כ המשיב 3 הוסיף וטען שלמעשה “המבקשת היא החברה” וכל טענה שנשמעת מפיה היא למעשה בשמה ובשם החברה ולכן יש לדחות את הבקשה.
ד. תמצית טענות המשיבים 4-11
1. כפי שציינה מנהלת העיזבון, הבקשה הוגשה לאחר שהצו כבר יושם ולאחר שמלוא המסמכים שהתבקשו ע”י מנהלת העיזבון התקבלו בפועל. מטרת המבקשים היא רק להטריד את המשיבים.
2. הבקשה הוגשה מבלי לצרף את כל הצדדים הרלוונטיים שהיו צד בבית המשפט קמא. חלק מהמשיבים כונו “משיבים פורמאליים” וזאת בחוסר תום לב מובהק. מטרת המבקשים להתל בבית המשפט ובמנהלת העיזבון ולמנוע ממנה לבצע את תפקידה נאמנה.
3. התברר שהמבקשת השתלטה על החברה באמצעות שינוי תקנון החברה באופן בלתי חוקי והקניית מניית ניהול, העבירה על שמה זכויות בשתי דירות בפרויקט שבנתה החברה, ניצלה את מעמדה בחברה על מנת להעביר דירות השייכות לחברה לקרובי משפחתה, השתלטה על עמותה של החסידות וכל נכסיה, משכה לכיסה הפרטי כספים של החברה והיא עושה בחברה ובנכסיה כבתוך שלה.
4. לחברה אין תקנון בתוקף, אין דירקטוריון חוקי ואין לה כל יכולת לקבל החלטות או לבצע פעולות כלשהן. לכן, אין לה גם יכולת “להשמיע את קולה”. מטרת המבקשים למנוע את יישום פסה”ד ברמ”ש ולמנוע ממנהלת העיזבון למלא את תפקידה. משהמבקשת שינתה את התקנון באופן לא חוקי והוא נחתם ע”י גורם בלתי מוסמך, לא ניתן “לשמוע” את עמדת החברה. הגורם היחיד שיכול “לדבר” בשם החברה היא מנהלת העיזבון.
5. לא היה כל צורך לקיים בירור עובדתי בבית המשפט קמא. שהרי, זכותה של מנהלת העיזבון לקבל את מלוא המידע והמסמכים לצורך עבודתה כמשקיפה על פעולות החברה. מכל הנימוקים הנ”ל יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים בהוצאות.
ה. דיון והכרעה
1. מכוח סמכותי לפי הוראת סעיף 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור בעיקרו, כך שהחלטת בית המשפט קמא מיום 25.9.24 תבוטל וכך גם הפסיקתא שנחתמה בעקבותיה וזאת ככל שהמסמכים טרם נמסרו, מהנימוקים שיפורטו להלן:
2. ביהמ”ש קמא ביסס את החלטתו בין היתר על הקביעה שעל מנת שמנהלת העיזבון תוכל “לפקח על פעולות החברה לצורך שמירת נכסי העיזבון, חובה שיהיו בידי מנהלת העיזבון כל המסמכים הרלוונטיים” למילוי תפקידה. אולם, לא הובהר בשום שלב מה בדיוק הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים ומה החשיבות שלהם לצורך שמירת נכסי העיזבון. מנהלת העיזבון בבקשתה, ובעקבות כך גם ביהמ”ש קמא בהחלטתו, לא פירטו מדוע הסכמי מתן האשראי בין א’ וי’ לבין החברה וכן יתר המסמכים שפורטו בפסיקתא, רלוונטיים למילוי תפקיד מנהלת העיזבון כמשקיפה. זאת, במיוחד כשנטען ע”י המבקשים שממילא ההסכמים עם א’ וי’ בוטלו על ידם. ביהמ”ש קמא לא היה רשאי לתת צו גורף ורחב כפי שניתן, ללא שנטען והוסבר מדוע המסמכים המבוקשים רלוונטיים לצורך מילוי התפקיד. ביהמ”ש קמא לא ערך בחינה של רלוונטיות המסמכים המבוקשים ואף מנהלת העיזבון לא פירטה את הרלוונטיות שלהם ומדוע יש בחשיפתם והגשתם כדי לשמור על אינטרס החברה.
3. מנהלת העיזבון ציינה בתשובתה לתגובה בבית המשפט קמא, שאם במסגרת “היידוע” יעלו אצלה תהיות או שאלות – יש לה את מלוא הסמכויות לדרוש הבהרות, השלמות וגם מסמכים. אולם, מנהלת העיזבון לא הסבירה אילו תהיות או שאלות מצדיקות את עצם המצאת המסמכים, אילו מסמכים ספציפיים מבוקשים ומה הרלוונטיות של כל מסמך ומסמך מבוקש לתהיות או לשאלות שעלו על ידה. הטענה שעלו טענות רבות כנגד המבקשת, אין בהם כשלעצמם כדי להצדיק את מתן הפסיקתא ויש צורך להסביר מדוע המסמכים הספציפיים יתרמו לבירור הטענות והתמיהות שהתגלו.
4. לאחר שהמבקשת בהתנגדותה לבקשה טענה שהמסמכים המבוקשים הם מסמכים הכוללים בין היתר נתונים כספיים, מסחריים ועסקיים רגישים וחסויים, הקשורים לצדדים שלישיים ומהווים את “לב ליבה” של החברה, ולאחר שהתייחסותה של מנהלת העיזבון לטענה זו בתשובתה לא הייתה מספקת והיא רק ציינה ש”מדובר באותם משיבים שלא הגישו בר”ע על ההחלטה שלא לצרף את החברה להליך…” ואף טענה שהחברה עצמה כבר העבירה חלק מהמסמכים, היה על ביהמ”ש קמא לערוך איזון בין טענות המבקשת בדבר סודיות המידע המבוקש ורגישותו לבין חשיבות המידע לצורך ניהול ושמירת נכסי העיזבון.
5. חשיבות בירור הרלוונטיות של המסמכים שמנהלת העיזבון ביקשה לקבל לידיה עולה במיוחד עת מדובר בצו שמופנה כלפי צדדים שלישיים שכלל אינם צד להליך ועמדתם ביחס לבקשה כלל לא הושמעה. הצו שניתן בהחלטה ובפסיקתא מורה לצדדים שלישיים להעביר מסמכים הנוגעים ליחסים עסקיים עם צד שלישי נוסף, החברה. כלומר, אף אחד מהצדדים המושפעים באופן ישיר מההחלטה ומהפסיקתא לא נתן את עמדתו לבקשה. כפי שקבע כב’ השופט שוחט בפס”ד ברמ”ש: “בדחיית הבקשה להצטרפות החברה להצטרף להליך אין משום מתן היתר לתת החלטות מאוחרות שיש בכוחן כדי לפגוע בה. ההיפך הוא הנכון, דווקא משום שהחברה, כצד ג’, לא צורפה להליך וקולה לא נשמע באופן עצמאי (גם אם ניתן להניח שעמדתה תהא כעמדת המבקשת 1) על ביהמ”ש קמא היה להיזהר שבעתיים במתן כל החלטה מאוחרת שיש לה פוטנציאל להשפיע עליה באופן כה מהותי…”.
6. בכל הכבוד, הנימוק לפיו מנהלת העיזבון הוכיחה שפנתה לב”כ החברה שהפנה אותה לנציגי א’ וי’ “ואלה נתנו הסכמתם להמציא את המבוקש ובלבד שתומצא להם פסיקתה”, אינה יכולה להוות תחליף לקבלת עמדת החברה בנוגע למסמכים המבוקשים במסגרת הבקשה. שהרי כלל לא ברור לגבי איזה מסמכים “אלה נתנו הסכמתם”. היה צריך לקבל את עמדת נציג החברה. העובדה שהמבקשת משמשת נושאת משרה בחברה אינה פוטרת את בית המשפט מלקבל את עמדת החברה עצמה באמצעות נציגיה המוסמכים.
7. מנהלת העיזבון טענה בתשובתה לבקשה דנן שלמעשה היא כבר קיבלה את המסמכים מי’ וא’ לאחר שנחתמה הפסיקתא הנוספת ומדובר במעשה עשוי. גם המשיבים 4-11 טענו שהמסמכים כבר נמסרו ולכן הבקשה תיאורטית. ברם, המבקשים עמדו על מתן החלטה בבקשה דנן על מנת שלפחות מכאן ולהבא יובהר שיש צורך בקיום בירור עובדתי אודות מסמכים שיתבקשו ויהיה צורך בקבלת עמדת החברה. לפיכך, ניתנת החלטה דנן שאף אם היא תחול בפועל בעיקר מכאן ולהבא, היא תשמש כהחלטה מנחה ביחס לבקשות עתידיות.
8. המשיבים 4-11 טוענים שלאור העובדה שהמבקשת שינתה שלא כדין את תקנון החברה, בפועל אין מי שיכול כיום לתת את עמדת החברה וכי החברה “אילמת” ואין לה נציג שהוסמך כדין. מדובר בטענה נכבדה המצריכה בירור מעמיק ועל ביהמ”ש להידרש לה, על מנת שככל שתידרש תגובת החברה, היא תימסר בידי מי שמוסמך כדין למסור את עמדת החברה.
9. יש לזכור שמינוי המבקשת כמשקיפה נעשה בעקבות הסכמת המבקשים. יש לוודא שמחד תפקיד מנהלת העיזבון כמשקיפה יהיה אפקטיבי ומאידך, שלא ייפגעו שלא לצורך זכויות החברה או צדדי ג’ אחרים שאינם צד להליך.
10. סיכומו של דבר: הבקשה מתקבלת בעיקרה וההחלטה מבוטלת, ככל שטרם נמסרו כל המסמכים. ככל שמנהלת העיזבון מעוניינת לקבל מסמכים נוספים, אזי הבקשה למתן פסיקתה תושב להכרעת בית המשפט קמא וזאת לאחר שמנהלת העיזבון תפרט את הרלוונטיות של כל מסמך ומסמך שהיא מבקשת לקבל לצורך תפקידה כמשקיפה ולאחר שתתקבל אף עמדת החברה שאינה צד להליך.
11. מאחר שכנראה המסמכים לפחות ברובם כבר נמסרו ולמעשה נראה שמדובר היה בבקשה שבעיקרה הפכה כבר לתאורטית, לא יינתן צו להוצאות. הערובה שהפקידו המבקשים, על פירותיה, תושב להם באמצעות ב”כ.
12. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתנה היום, כ”ו חשוון תשפ”ה, 27 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
