לפני
כב’ השופטת – נשיאה רות לורך,
כב’ השופטת דבורה עטר,
כב’ השופט, סגן נשיאה עמי קובו
המאשימהמדינת ישראל
נגד
הנאשםפלוני
נוכחים:
ב”כ המאשימה עו”ד יעל עצמון
הנאשם וב”כ עו”ד שמעון אמיר
ב”כ נפגע העבירה עו”ד קרן מכלוף טוליס
נוסח זה של גזר הדין מותר בפרסום
גזר דין
הנאשם הודה בעובדות כתב אישום שתוקן בשנית, במסגרת הסדר טיעון, והורשע בביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) יחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין התשל”ז-1977 (להלן: “החוק”), וכן בביצוע שתי עבירות של גרם מעשה מגונה בקטין בן משפחה לפי סעיף 351(ג)(2) יחד עם סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 350 לחוק.
בהסדר הטיעון שנערך בין הצדדים הוסכם כי כל צד יהא חופשי בטיעוניו ואולם בכפוף להמלצת שירות המבחן בתסקיר שיוגש, ומעון “נווה מנשה” בו שוהה הנאשם כיום, ככל שיוטל עליו מאסר בפועל ירוצה במעון נעול מכוח סע’ 19ד לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) התשכ”ט-1969) (להלן : “חוק הסעד”)
עובדות כתב האישום המתוקן בשנית
הנאשם, יליד שנת 1977, הוא דודו של הקטין יליד שנת 2014. בתקופה הרלוונטית התגורר הנאשם בבית אביו של הקטין בראשון לציון.
בתקופה שבין אוקטובר 2021 לבין אפריל 2022 (בעת שהקטין היה כבן 7) נגע הנאשם באיבר מינו של הקטין בהזדמנות אחת, עת שהה הקטין בחדרו. באותה הזדמנות, הורה הנאשם לקטין לגעת באיבר מינו של הנאשם והקטין, בהוראתו, שיפשף את איבר מינו, לשם גירוי או סיפוק מיני.
בהזדמנות נוספת, במהלך אותה התקופה, עת שהה הקטין בבית, נכנס הנאשם להתקלח עם הקטין ובמהלך האמור נגע בגופו ושיפשף את איבר מינו של הקטין. כמו כן במהלך המתואר, הורה הנאשם לקטין לגעת באיבר מינו של הנאשם, תוך שהוא מדריכו כיצד לשפשף את איבר מינו, והקטין, בהוראתו, עשה כן, עד הגיע הנאשם לפורקן.
תסקיר שירות המבחן
[הושמט].
תסקיר נפגע העבירה
[הושמט].
תמצית טיעוני הצדדים לעונש
ב”כ המאשימה, עו”ד גל רוזנצוויג, התייחס לנסיבות ביצוע העבירות כמפורט בכתב האישום, בהדגישו כי בוצעו על ידי הנאשם, נעדר עבר פלילי, דודו של הקטין, שהיה כבן 45 בעת ביצוע המעשים בעוד הקטין בן כ-8 שנים. בצד האמור התייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, היותו מאובחן ברמה גבולית אך מתפקדת, היעדר עבר פלילי והודייתו תוך חיסכון בזמן שיפוטי.
עוד עמד על העולה מהתסקיר כי לנאשם עיוותי חשיבה, דחפים ומשיכה לקטינים, הוא זקוק למסגרת סגורה נוכח רמת סיכון לא מבוטלת הנשקפת ממנו, וכי שירות המבחן המליץ על מאסר במעון נעול תוך שילובו בטיפול. לצד זאת, עלה כי הנאשם ביטא צער וחרטה על מעשיו.
ב”כ המאשימה הדגיש את ההשלכות המשמעותיות של הפגיעה בקטין, הקושי במתן אמון כדי להסתייע בטיפול, והשפעת הפגיעה על כל התא המשפחתי.
ב”כ המאשימה עתר לקבוע את מתחם העונש ההולם בטווח הנע בין 5 ל- 8 שנות מאסר, לצד מאסר מותנה ופיצוי משמעותי לנפגע העבירה, בהתחשב בין היתר בחומרת נסיבות ביצוע העבירות, הנזק שנגרם לקטין וכן בעונש המזערי הקבוע בחוק (3 שנים ותשעה חודשים), בהגישו פסיקה התומכת לשיטתו, במתחם זה.
הוא עתר לעונש בתחתית המתחם לאור מכלול הנסיבות לקולה וחזר על הסכמת המאשימה לריצוי המאסר במעון נעול.
ב”כ הנאשם, עו”ד שמעון אמיר, ציין כי מדובר בנאשם בן 47 נעדר עבר פלילי שהביע צער על מעשיו, ועד לאירועים הנדונים עבד בדואר שנים רבות. עוד התייחס לתגובתם המהירה של בני משפחת הנאשם, שעם חשיפת האירועים לקחו את הנאשם לטיפול פסיכיאטרי ולא טמנו ראשם בחול.
ב”כ הנאשם טען להגנה מן הצדק על רקע הפרת זכותו של הנאשם לחוקר מיוחד בשלב מעצרו לצרכי החקירה, למרות האינדיקציות שהיו למשטרה בנוגע למצבו הקוגניטיבי וחרף הוראת בית משפט בהקשר זה ובדבר מנוי חוקר מיוחד (צורף וסומן ע/2). גם מטעם זה עתר להקל בעונשו של הנאשם.
אשר למתחם, ציין כי מדובר במי שיש לו קרבה לסייג, שכן מאובחן במצב גבולי, ולא בכדי הסכימה המאשימה שירצה את עונשו במעון נעול. גם אם מצבו המיוחד אינו מצדיק פטור מאחריות פלילית עדיין יש מקום, לגישתו, להקל בעונשו על רקע מצבו המיוחד.
ב”כ הנאשם הדגיש כי עפ”י התסקיר סיכויי שיקומו גבוהים ולכן, ראוי לשיטתו, להקל בעונש ולחרוג ממתחם הענישה. ב”כ הנאשם סמך ידיו על פסק דין אחר של מותב זה (תפ”ח 27796-06-20 מדינת ישראל נ’ פלוני) ומדיניות הענישה המפורטת בו והגיש מסמכים בנוגע למצבו הרפואי המורכב של אבי-הנאשם (ע/1).
עוד עתר ב”כ הנאשם להתחשב בתקופה שבה שהה הנאשם מאחורי סורג ובריח (יותר משלושה חודשים), ובתקופה ארוכה מאוד בה שוהה במעון, כשנראה כי הוא מתפקד, סיכויי שיקומו גבוהים, וניתן גם להתרשם מהאותנטיות שלו ומרצונו האמיתי להשתקם.
לאור האמור עתר ב”כ הנאשם לחרוג ממתחם העונש ההולם, בסוברו כי המתחם (בניכוי ימי מעצרו) נע בין 9 לבין 15 חודשי מאסר.
דבר הנאשם
הנאשם הביע בבכי צער וחרטה על מעשיו, ואת הכאב שהוא חש נוכח ביצועם. הוא הדגיש בנוסף את רצונו בטיפול ורצונו להמשיך ולשהות ב”נווה מנשה” לשם מיצוי הליך זה.
דיון והכרעה
מתחם העונש ההולם
על פי מבחני הפסיקה (ע”פ 4910/13 ג’אבר נ’ מדינת ישראל (29.10.2014)) ובנסיבותיו של תיק זה, ראינו לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות בהן הורשע הנאשם, משמדובר במספר מעשים שנעשו באותו הקטין, כחלק מאותה תכנית עבריינית.
הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו
הערכים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם בקטין, הם, ערך כבוד האדם וההגנה על שלמות הגוף והנפש של קטינים, הפגיעה באוטונומיה של הקטין, ותחושת הביטחון האישי בתא המשפחתי.
חומרה יתירה נודעת לביצוע עבירות מין בקטינים בתוך התא המשפחתי והלכה היא כי יש ליתן ביטוי לחומרה יתירה זו בענישה מחמירה אשר תבטא את ההוקעה החברתית והפסול המוסרי שבמעשים.
בע”פ 5808/14 פלוני נ’ מדינת ישראל (מיום 7.10.2015) נאמר:
“בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן הרבה של עבירות מין במשפחה ועל חובתו “להשיב על עבירות אלו בענישה משמעותית, כגמול על מעשיו של העבריין וכביטוי לסלידתה של החברה ממעשים אלו” (ע”פ 677/09 פלוני נ’ מדינת ישראל, … (25.10.2009); ע”פ 7461/05 דדוש נ’ מדינת ישראל … (30.4.2006)) ” (פסקה 22)
עוד נאמר בע”פ 6086/09 פלוני נ’ מדינת ישראל (08.06.2010):
“… חומרתן הרבה של עבירות מין בתוך המשפחה נובעת בין היתר מכך שקטינים חשופים בתוך ביתם לפגיעה ללא יכולת להתגונן ולהימלט מפניה, כאשר המבוגר הפוגע משתמש באמונם, בכוחו ובסמכותו כלפיהם על מנת לספק את רצונותיו המיניים. לפיכך עלינו להעביר מסר חד וברור כי המנצל את חולשתם ופגיעותם של קטינים ייענש על כך בחומרה רבה” (פסקה 8).
בע”פ 6898/17 פלוני נ’ מדינת ישראל (31.01.2019) הדגיש בית המשפט את הנזק הנגרם מעבירות מין בתוך המשפחה:
“… מעשים אלה מצלקים את נפשם של הנפגעים וצלקות אלה משפיעות על תפקודם לכל אורך חייהם (ראו: ע”פ 7433/15 פלוני נ’ מדינת ישראל … (17.5.2016)). על כן חזר ושנה בית משפט זה כי נדרשת ענישה מחמירה ומרתיעה במקרים של עבירות מין בתוך המשפחה המכוונות כלפי קטינים. ענישה שתשקף את סלידתה העמוקה של החברה ממעשים אלה ואת האינטרס הציבורי הרב במיגור התופעה” (פסקה 10).
ביטוי נוסף לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם נמצא במסגרת הוראת סעיף 355 לחוק, הקובעת הטלת עונש מזערי, העומד על רבע מהעונש המרבי הנקוב בצדן של העבירות (15 שנים), “..אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו” . כשבענייננו העונש המזערי עומד על 45 חודשים.
בענייננו מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית, לנוכח חומרת המעשים המתבטאת בכך שבוצעו בתוך התא המשפחתי, באחיין רך בשנים, בביתו-מבצרו, ותוך פגיעה באמונו על ידי הנאשם, דודו שהתגורר בבית אביו.
נסיבות הקשורות לביצוע העבירות
מתיאור המעשים עולה כי הנאשם ניצל את קרבתו לקטין וביצע בו בשתי הזדמנויות מעשים מיניים חמורים, פוגעניים ומבזים, לסיפוק מאווייו המיניים.
באחת מההזדמנויות, עת שהה הקטין בחדרו, נגע הנאשם באיבר מינו של הקטין והורה לו לגעת באיבר מינו של הנאשם ולשפשף אותו. בהזדמנות נוספת, עת שהה הקטין בבית, נכנס הנאשם להתקלח עמו, נגע בגופו של הקטין ושיפשף את איבר מינו והורה לקטין לגעת באיבר מינו של הנאשם, תוך שהוא מדריכו כיצד לשפשף את איבר מינו, עד שהנאשם הגיע לפורקן.
בכך, ניצל הנאשם לרעה את האמון שרחשו כלפיו הורי הקטין, עת פתחו בפניהם את ביתם, כמו גם את פער הגילאים בינו לבין הקטין, את תמימות הקטין והאמון שרחש כלפי הנאשם, כמי שהוא דודו.
מתסקיר נפגע העבירה עולות ההשלכות החמורות של הפגיעות המיניות שחווה הקטין בכל מישורי חייו. כן עולה המצוקה אליה נקלעה המשפחה כולה בעקבות הטראומה של הקטין, והקונפליקט הפנימי, של הוריו שמצד אחד, כואבים ודואבים על בנם הקטין, ומצד שני מביעים דאגה כלפי הנאשם, אחי-האב, כשגם הקטין מודע לכך וחווה את הדברים.
מדיניות הענישה הנוהגת
במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר במנעד רחב. בבואנו לקבוע את מתחם העונש ההולם, התחשבנו בגזרי הדין שיפורטו להלן, שעניינם עבירות מין שבוצעו במשפחה, וזאת בשינויים המחויבים:
ע”פ 1605/13 פלוני נ’ מדינת ישראל (27.8.2014) (ערעור נאשם וערעור המדינה על קולת העונש) – המערער הודה בביצוע עבירות מין בחמישה אישומים ובין היתר, בעובדות האישום הראשון הרלבנטי לענייננו, אשר יובא לעניין המתחם בלבד.
באישום הראשון הורשע המערער במספר עבירות של מעשה מגונה בבן משפחה. הוא ניצל את שהותה התכופה של אחייניתו בביתו ובמשך ארבע שנים כשהיתה קטינה מתחת גיל 14, ביצע בה מעשים מגונים שונים ובהזדמנות אחת הביא לכך שאחייניתו תיגע באיבר מינו לאחר שהתפשט. בית משפט קמא קבע מתחם של 2-6 שנות מאסר בפועל.
ערעור המדינה התקבל ועונשו של המערער הוחמר מ-7 ל-12 שנות מאסר. בהתייחס למתחם האישום הראשון החמיר בית המשפט העליון וקבע כי יהא בין 3-7 שנות מאסר בפועל.
ע”פ 4846/13 פלוני נ’ מדינת ישראל (18.6.2014) – המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע מעשים מגונים בבתה של אשתו, בהיותה כבת 13-12 שנים. בתדירות של מספר פעמיים בשבוע, דגדג אותה המערער באזור החזה שלה, הכניס את ידו מתחת לבגדיה ונגע באיבריה האינטימיים, כולל באיבר מינה. במספר אירועים, כשישנה הקטינה, נגע המערער בגופה. במספר אירועים, אחז בידה, הניחה על איבר מינו וביקש שתשפשף את איבר מינו. לעיתים סירבה, ולעיתים נענתה. באחת ההזדמנויות אונן בפניה והגיע לסיפוקו. הושתו עליו בין היתר 5 שנות מאסר בפועל. הערעור נדחה.
ע”פ 989/19 פלוני נ’ מדינת ישראל (19.12.2019) – המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בכך שביצע במשך כ-4 שנים, ריבוי עבירות של מעשה מגונה, בבתה של חברתו, החל מהיות המתלוננת כבת 8 או 9 שנים. המערער הכניס את ידו מתחת לבגדיה של המתלוננת ונגע באיבר מינה ובחלקי גופה. בימ”ש קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 45 חודשים ל-7 שנות מאסר בפועל, וגזר עליו בין היתר, 47 חודשי מאסר בפועל. הערעור נדחה.
ע”פ 1831/21 מדינת ישראל נ’ פלוני (31.1.2022) – המשיב הורשע על פי הודאתו, בעבירה של מעשה מגונה במשפחה בידי אחראי על חסר ישע בנסיבות מחמירות. המשיב, סב הקטינה, כבת 13 בעת ביצוע המעשים הסובלת מליקוי ראיה הגיע לדירת בתו בה שהתה הקטינה, וביצע בה מסכת מעשים מגונים שכללו נגיעות בחזה, עיסוי איבר מינה מעל ומתחת לבגדיה תוך שהוא נוגע באיבר מינו, הצמדת ידה לאיבר מינו על מנת שתשפשפו וכן חשיפת איבר מינו. בימ”ש קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 26 לבין 48 חודשי מאסר בפועל, וגזר על המשיב, בין היתר, 30 חודשי מאסר בפועל. ערעור המדינה התקבל וביהמ”ש העליון החמיר בעונשו והעמידו על 42 חודשי מאסר בפועל.
ע”פ 2158/23 פלוני נ’ מדינת ישראל (18.1.2024)– המערער הורשע עפ”י הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בריבוי עבירות של מעשה מגונה במשפחה וכן בשתי עבירות של הטרדה מינית, אותן ביצע בבתה של אשתו, קטינה כבת 13, בעת ביקוריה בביתם מפנימייה בה שהתה. באחת ההזדמנויות בעודו ללא חולצה נעמד המערער מול הקטינה, אחז במותניה, נישק אותה בפיה, תוך שהוא מכניס את לשונו לפיה, אחז בשדיה ושם את ידו על חלקו הקדמי של איבר מינה, מעל הבגדים. כמו כן נכנס למקלחת וחשף את איבר מינו בפניה עד שהגיע לסיפוק מיני. בהזדמנויות נוספות בעת ביקוריה, נצמד אליה מאחור, אחז בשדיה, חיבק אותה בכוח ונגע בגופה, וזאת בזמן שהיא ניסתה להימלט ממנו. בנוסף השמיע לקטינה אמירות מיניות, ולאורך כל התקופה, הפציר בה לבל תספר לאיש אודות מעשיו. בימ”ש קמא קבע מתחם הנע בין 45 חודשים לבין 6 שנות מאסר, וגזר עליו (תוך חריגה לקולא משיקולי שיקום) 18 חודשי מאסר בפועל. הערעור נדחה.
ע”פ 3227/10 פלוני נ’ מדינת ישראל (מיום 24.1.2011) (הוגש מטעם התביעה)- המערער, דודו של אבי-הקטין, הורשע עפ”י הודאתו, בביצוע עבירה של מעשה מגונה ובעבירה של נסיון לבצע מעשה מגונה. במהלך שנתיים, ובין היתר, בהיות הקטין כבן 9.5 עד 11 שנים, נהג המערער לגעת באיבר מינו של הקטין בהזדמנויות רבות כשנותר לבדו עם הקטין בביתו, בין היתר, הסיר את מכנסיו ותחתוניו של הקטין ונגע באיבר מינו חרף התנגדותו, וכשישבו על הספה ניסה לגעת באיבר מינו של הקטין מעל לבגדיו, וכשהיו בבית המערער ביקש המערער מהקטין שיגע באיבר מינו, וחרף סירובו של הקטין אחז בידו של הקטין והכניסה לתחתוניו עד שהגיע לסיפוקו. כך גם כשהשניים לנו על מזרן משותף בסוכה. במספר הזדמנויות כשהיו יחד במקום ציבורי נהג המערער לגעת באיבר המין של הקטין וכן ביקש ממנו שייגע באיבר מינו שלו. בימ”ש קמא גזר עליו בין היתר, 42 חודשי מאסר בפועל. הערעור נדחה.
ע”פ 5421/12 פלוני נ’ מדינת ישראל (29.8.2013) – המערער הורשע, על-פי הודאתו, בביצוע מעשים מגונים לאורך תקופה, בנכדתו , בעת שביקרה בביתו ומאז היותה בת 6 שנים. עת שכבה הנכדה עם המערער במיטתו, הוא ליטף ועיסה, שוב ושוב, את חזה מתחת לגופיה והמשיך במעשיו גם כשהדפה את ידו מעליה והכניס את ידו מתחת למכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, ליטף ועיסה את איבר מינה. בהמשך הוציא המערער את ידו מאיבר מינה של המתלוננת, ליקק אחת מאצבעות ידו ונגע באיבר מינו, מתחת לשמיכה בה התכסה. בהמשך, עיסה המערער בידו את גבה של המתלוננת. המערער חזר על מעשיו אלה גם בהזדמנויות נוספות. בימ”ש קמא גזר עליו, בין היתר, 4 שנות מאסר. הערעור נדחה.
יצוין כי ב”כ הנאשם הפנה לפסיקה שאוזכרה במסגרת גזר דינו של מותב זה, שנסיבותיו בחומרה פחותה מענייננו (תפ”ח (מרכז) 27796-06-20 מ”י נ’ פלוני (1.5.2022)) ומטבע הדברים, הפסיקה שבו מאפיינת מקרים קלים יותר בנסיבותיהם, חלקם תוך הסכמה לעניין העונש במסגרת הסדר טיעון, ובשונה מענייננו.
נקבע בפסיקה כי לעונש המזערי שקבע המחוקק ראוי גם שתהיה השפעה על מתחם העונש ההולם, כך שככלל הרף התחתון של מתחם העונש ההולם לא יהיה נמוך מהעונש המזערי, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים שיצדיקו קביעת רף תחתון נמוך יותר (כב’ השופט סולברג בע”פ 4876/15 פלוני נ’ מדינת ישראל (3.12.2015); כב’ השופט אלרון בע”פ 5617/19 מדינת ישראל נ’ פלוני (26.8.2021)).
במכלול האמור מצאנו לקבוע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם נע בין 45-85 חודשי מאסר בפועל.
העונש הראוי לנאשם
המדובר בנאשם כבן 47 שנים, המאובחן כמתפקד ברמה גבולית עפ”י חוות דעת ועדת האבחון מיום 4.12.22 , אשר עבד עד למעצרו באופן מסודר. הנאשם הודה בביצוע העבירות, תוך הבעת חרטה על מעשיו. הוא נעדר עבר פלילי והיה נתון לראשונה בחייו כחודשיים במעצר מאחורי סורג ובריח. לאחר מכן שהה הנאשם פרק זמן בלתי מבוטל במעצר במעון “נווה מנשה”.
כעולה מהתסקיר נוכח מאפייניו האישיותיים של הנאשם, התנהלותו מתוך עיוותי חשיבה ודחפים והקושי בהפנמת האיסור והשלכות מעשיו קיימת רמת סיכון בלתי מבוטלת לביצוע עבירות בתחום המין בעתיד כשלא ניתן לשלול משיכה לקטינים. בצד האמור הנאשם נרתם כפי יכולתו להליך טיפולי, הוא נתרם משהותו במעון במכלול היבטים ואף עתיד להשתלב בטיפול ייעודי בתחום המין, תוך ליווי ופיקוח, שיוכל להפחית את הסיכון להישנות התנהגות בעייתית במצבו.
במכלול הנסיבות, לרבות חקירת הנאשם שלא על ידי חוקר מיוחד ובהתאם לעתירת המאשימה, ראינו לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם שנקבע.
הסכמת הצדדים באשר לריצוי המאסר בפועל במעון נעול
הנאשם היה עצור תחילה מאחורי סורג ובריח ובהמשך שוחרר לחלופת מעצר במעון נעול “נווה מנשה”.
בראיון שנערך לנאשם במסגרת הליכי המעצר במעון הנעול המליצה העו”ס במקום על קליטתו של הנאשם הגם שלא אובחן כלוקה במוגבלות שכלית התפתחותית. בציינה כי על אף שייעודו של המעון הנעול לשמש מסגרת מעצר או מאסר לאנשים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית, נמצא לנכון לבחון גם השמתם של אנשים בעלי מאפיינים דומים ברמה התפקודית כל עוד אינם מהווים סיכון לזולתם. באשר לנאשם נקבע בהתאם לחוות דעת ועדת האבחון כי “יוכל להיתרם ממקום מעצר מוגן עקב תפקוד הסתגלותי נמוך, שיפוט לקוי במצבים בין אישיים וחברתיים וצורך בתמיכה והכוונה של צוות מטפל.”
על יסוד האמור, ובהסכמת הצדדים, שונה סטטוס הנאשם שהיה נתון בתנאים מגבילים בלבד, לעצור עד תום ההליכים כמתחייב מהוראת סע’ 19א לחוק הסעד, תוך הארכת המעצר מעת לעת בהחלטות ביהמ”ש העליון. בהמשך הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון כי היה ויוטל על הנאשם עונש מאסר, הוא ירוצה במעון הנעול “נווה מנשה”.
המלצת הגורמים הטיפוליים והסכמת הצדדים אף עולה בקנה אחד עם האמור בע”פ 2059/12 פלוני נ’ מ”י (20.8.2013) פסקה 21 ואילך), משנקבע כי ניתן להניח בעניינו של אותו מערער, שבדומה לנאשם דנן לא אובחן כלוקה בפיגור שכלי, כי בא בגדרי סעיף 19ד לחוק הסעד.
לפיכך כפי שהוסכם בין הצדדים, כהמלצת שירות המבחן, ובהתאם לסעיף 19ד’ לחוק הסעד אנו מורים כי עונש המאסר ירוצה במעון נעול “נווה מנשה”.
סוף דבר
אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 45 חודשים.
מהמאסר ינוכו התקופות שהנאשם היה עצור, מיום 9.9.22 עד 9.11.22 וכן מיום 24.1.23 ועד היום.
המאסר ירוצה במעון נעול “נווה מנשה”.
9 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת מין מסוג פשע.
6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת מין מסוג עוון.
פיצוי לקטין בסך של 40,000 ₪ אשר ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.5.24.
הפיצוי יועבר לאמו של הקטין (על פי פרטים שתמסור המאשימה), אשר תשמור כספים אלה בידיה הנאמנות עבור הקטין עד הגיעו לגיל 18, ובמועד זה תעבירם לידיו. ואולם ניתן יהיה לעשות שימוש בכספים אלה לצרכי טיפול ושיקומו של הקטין באישור בית משפט.
זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים מהיום.
<#4#>
ניתן והודע היום כ”א אדר ב’ תשפ”ד, 31/03/2024 במעמד הנוכחים.
