לפני
כבוד השופט טרסי
כבוד השופט דרויאן-גמליאל
כבוד השופטת רוזנברג שיינרט
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
1. פלוני (קטין)
2. פלוני (קטין)
ע”י ב”כ עו”ד אורן ששון
גזר דין – נוסח מותר לפרסום
השופטת הדס רוזנברג-שיינרט-
העובדות הצריכות לעניין-
1. בתאריך 13.2.24 קבענו, על יסוד הודאת הנאשמים שנתנה במסגרת הסדר טיעון, כי הנאשם 1 יליד 2005, ביצע את העבירות הבאות: ניסיון רצח, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, שיבוש מהלכי משפט, חבלה חמורה והחזקת סכין – עבירות על סעיפים 305 (1),447, 244, 333 ביחד עם 335 (א) (1) + (2) ו- 186(א) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין”).
עוד קבענו, כי במסגרת תיק הצירוף (ת”פ 34090-03-23 נוער רחובות) עבר הנאשם 1 שתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות – עבירה על סעיף 380 ביחד עם סעיף 382 (א) לחוק העונשין.
ביחס לנאשם 2, יליד 2005, נקבע כי במסגרת האישום הראשון ביצע עבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, שיבוש מהלכי משפט וחבלה בכוונה מחמירה – עבירות על סעיפים 447, 244 ו – 329 (א) (2) לחוק העונשין, וכי באישום השני ביצע עבירה של קשר לפשע – עבירה על סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין.
2. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בתיק העיקרי, בתקופה הנוגעת לכתב האישום, למד א.א., קטין יליד 2007, בביה”ס בעיר במרכז הארץ. בתאריך 13.12.22 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, גמלה בליבו של נאשם 1 ההחלטה לגרום למותו של א.א. ובליבו של נאשם 2 גמלה החלטה להטיל בא.א. נכות או מום או לגרום לו לחבלה חמורה (להלן: “התכנית”).
לשם ביצוע התכנית, הצטיידו הנאשמים בפריטי לבוש שיסייעו להם להסוות את זהותם, כאשר נאשם 1 לבש מיזע ולו כובע קפוצ’ון אותו הניח על ראשו וכן הצטייד במסכת פנים אותה חבש על פניו. נאשם 2 לבש מעיל ולו כובע קפוצ’ון אותו הניח על ראשו וכן הצטייד במסכת פנים אותה חבש על פניו. עוד הצטיידו הנאשמים בכלי תקיפה, כשנאשם 1 נשא בכיסו סכין מתקפלת ונאשם 2 נשא בידיו אבן.
בסמוך למתואר, יצאו שני הנאשמים יחדיו מהדירה בה שהו ברחובות ועשו את דרכם אל בית הספר. בעודם בדרך, התקשר נאשם 2 מספר פעמים אל קטין יליד 2005 ושאל האם א.א. נמצא בבית הספר. בסמוך להגעת הנאשמים לבית הספר ומשמסר אותו קטין לנאשם 2 כי א.א. מצוי עמו בבית הספר בתוך פרגולה שבחצר, קפצו שני הנאשמים מעל לגדר בית הספר ופרצו בריצה לתוך החצר ולעבר הפרגולה בה שהו אותה עת א.א. ואחרים.
משהבחינה ג.ג. בפריצת הנאשמים את גדר בית הספר, כשנאשם 1 אוחז בסכין בידו ונאשם 2 אוחז באבן בידו, היא קראה לעבר א.א. לברוח והוא בתגובה נמלט בריצה אל תוך מבנה ביה”ס, נכנס אל קומת הכניסה והכל כששני הנאשמים דולקים אחריו. א.א. המשיך במנוסתו מפני הנאשמים, עלה בריצה במדרגות אל הקומה העליונה ואל עבר חדר מנהל בית הספר, כשנאשם 1 דולק אחריו עם הסכין בידו. באותו המועד, כשא.א. והנאשם 1 כבר היו בקומה העליונה בבית הספר, בעוד נאשם 2 עומד בתחתית גרם המדרגות המוביל לקומה העליונה, השליך נאשם 2 את האבן בסמוך לפני המדרגות.
בהמשך, יצא נאשם 2 לחצר בית הספר ושב חזרה אל מבואת הכניסה כשהוא אוחז בידו הפעם אבן שפה, אותה השליך גם כן לעבר מקום הימצאו הקודם של א.א. באזור המדרגות, כשא.א. כבר אינו במקום.
במקביל למתואר ובהגיע א.א. לחדר המנהל, הוא סגר אחריו את הדלת. או אז, הדף נאשם 1 את דלת חדר המנהל, נכנס אחרי א.א. ובעוד א.א. ישוב על כיסא המנהל, תקף אותו נאשם 1 באגרופיו ודקר אותו, מספר פעמים, בפלג גופו העליון ובראשו. באותה עת, הפצירה ד.ד., ששהתה בחדר, בנאשם 1, לחדול ממעשיו, בעוד א.א. זועק לעברה שתעזור לו. נאשם 1 לא שעה להפצרותיה של ד.ד. ובמקום זאת פנה לעברה בעודו אוחז בסכין והפנה אליה מבט מאיים. בתגובה, נמלטה ד.ד. מהמקום. בסמוך לאחר מכן, נמלט נאשם 1 מהמקום, כשהוא אוחז בסכין, חבר לנאשם 2 ליד גדר בית הספר, ולאחר שקיפל את הסכין והכניסה לכיס המיזע שלבש, קפצו השניים מעבר לגדר ונמלטו בחזרה אל הדירה בה שהו קודם לכן.
בהגיעם לדירה, פשטו הנאשמים או מי מהם בידיעתו ו/או בנוכחותו של האחר את בגדיהם והכניסו אותם אל מכונת הכביסה שבדירה. עוד הוכנסה הסכין לתוך שקית שחורה ובעת שהגיעו השוטרים אל הדירה, במטרה לעצרם, השליכו הנאשמים או מי מהם בידיעת האחר, את השקית ובה הסכין מעבר למרפסת הדירה.
כתוצאה ממעשיו של נאשם 1 איבד א.א. את הכרתו כבר בחדר המנהל והובהל ע”י צוות מגן דוד אדום אל מיון בית החולים “קפלן” כשהוא מחוסר הכרה, חיוור, ללא הזעה, עם התכווצות בגפיים, דפוסי נשימה משתנים, מחרחר ממקור עליון ובראשו חתך מדמם, חתך בזרוע שמאל ומספר חתכים ברגל שמאל עם דימומים קלים. במהלך הפינוי לבית החולים הוחל טיפול בחמצן ואישוני הקטין היו מורחבים. עם קבלתו לחדר טראומה במיון, הונשם א.א., הורדם והוכנס לחדר הלם. אובחנו פצע דקירה בראש חודר גולגולת ופרנכימה, חתך שטחי בבית השחי מצד שמאל, 3 חתכים שטחיים בשוק שמאל וחתך ברגל ימין. לאחר ביצוע בדיקת CT הודגם דימום מוחי פעיל ואובחן שבר בגולגולת עם סימני סבל של גזע המוח, הרושם הוא כי הסכין ככל הנראה עברה את הגולגולת.
א.א. נותח ונזקק לשתי מנות דם עקב אי יציבות המודינמית, בסיום הניתוח אושפז במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים “שניידר”. בהמשך עבר א.א. התערבויות כירורגיות ונוספות ואושפז בבית החולים. עובר למועד הגשת כתב האישום, היה א.א. מאושפז, כשהוא נושם עצמונית ומגיב להוראות אך אינו מדבר, משותק ברגל שמאל ואינו מתפקד באופן עצמאי.
בהתאם לאמור באישום השני, במהלך חודש אוקטובר 2022 או בסמוך לכך, קשר הנאשם 2 קשר עם אחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, לנשיאת נשק מסוג רוס”ר M16 וכן מחסנית מתאימה.
3. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בתיק הצירוף בעניינו של נאשם 1, בין המתלונן (קטין יליד 2005) לבין נאשם אחר באותו תיק, הייתה היכרות מוקדמת במסגרתה, לטענת הנאשם האחר, היה המתלונן חייב לו כ-700 ₪. כשבועיים עובר לתאריך 17.10.22, בהגיע מועד התשלום לנאשם האחר, נפגשו המתלונן והנאשמים. המתלונן אמר לנאשם האחר שיש לו 300 ₪ וביקש הזדמנות לשלם את היתרה ביום למחרת. הנאשם האחר לקח את הכסף, אמר למתלונן שזה לא מספיק והורה למתלונן לבוא עמו. המתלונן והנאשם האחר נכנסו למעלית, שם סטר הנאשם האחר למתלונן ונתן לו אגרוף. בחלוף כדקה, יצאו המתלונן והנאשם האחר מהמעלית. בעת שהמתלונן התקדם לעבר בית חברו, רצו הנאשם 1 וחברו הנאשם האחר לכיוון המתלונן, אשר נמלט למגדלים סמוכים. הנאשם 1 השיג את המתלונן, בעט ברגלו וגרם לנפילתו ארצה. או אז, היכו אותו הנאשמים בצוותא חדא, כשהוא שרוע על הרצפה, באגרופים ובבעיטות וריססו את פניו בגז פלפל. לאחר מכן, עזבו הנאשמים את המקום.
בהמשך לאמור לעיל, ועל רקע דרישת התשלום של הנאשם האחר, בתאריך 17.10.22 בשעת ערב, התקשר הנאשם האחר למתלונן ואמר לו להגיע למקום ברחובות, שם המתינו לו הנאשמים כשכל אחד מהם מצויד בחפץ חד הנחזה להיות סכין. בהגיע המתלונן למקום, שאל הנאשם האחר את המתלונן אם יש לו כסף ומשהשיב בשלילה, הנאשם 1 דחף אותו לעבר שידה והפילו לרצפה. הנאשם 1 ניסה לדקור את המתלונן אך הסכין שאחז נשברה וכתוצאה ממעשיו נשרט המתלונן בכתף. הנאשם האחר דקר את המתלונן בירכו וגרם לו לחבלות.
4. הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים כלל הסכמה לפיה לאחר קבלת תסקירי שרות המבחן, כמתחייב בדין נוכח גיל הנאשמים בעת ביצוע העבירות, יורשעו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.
עוד הוסכם, כי ביחס לנאשם 2 יעתרו הצדדים במשותף להשית עליו עונש מאסר בפועל בן 30 חודשים בניכוי ימי המעצר, ולהפעיל את עונש המאסר המותנה בן 8 חודשים מת”פ 6272-01-22 (נוער רחובות), חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שסך הכל יישא הנאשם 2 בעונש מאסר בפועל של 36 חודשים בניכוי ימי מעצרו מתאריך 13.12.23, לצד מאסר מותנה ופיצוי שלא יפחת מ – 20,000 ₪, אשר גובהו הסופי יקבע ע”י ביהמ”ש לאחר שמיעת טיעוני הצדדים.
באשר לנאשם 1, הוסכם כי הטיעון לעונש בתיק העיקרי יהיה פתוח, בכפוף לכך שבמסגרתו יושת פיצוי לנפגע העבירה שלא יפחת מ – 20,000 ₪, אשר גובהו הסופי יקבע ע”י ביהמ”ש לאחר שמיעת טיעוני הצדדים.
בגין תיק הצירוף, עתירתם המשותפת של הצדדים היא להטיל על הנאשם 1 עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו בתיק הצירוף, קרי: מתאריך 1.3.23, לצד מאסר מותנה ופיצוי לנפגע העבירה בגובה של 2,000 ש”ח. עונשי מאסר מותנים, שנגזרו על הנאשם 1 בת”פ (מחוזי י-ם) 14086-02-22 ובת”פ 25693-04-20 (בני 5 ו-6 חודשים בהתאמה), יופעלו וירוצו חודשיים במצטבר והיתר בחופף, כך שסך הכל ירצה הנאשם 1 בגין תיק הצירוף עונש מאסר בפועל של 12 חודשים.
הובהר בהסדר הטיעון, כי תקופת ימי המעצר הכוללת והסופית שתנוכה מעונשי המאסר שיוטלו על נאשם 1 בתיק העיקרי ובתיק הצירוף, הינה בין התאריכים 13.12.22-1.3.23.
עוד הסכימו הצדדים, כי המאשימה תטען לצבירה מלאה של עונש המאסר בתיק הצירוף לעונש שייגזר בתיק העיקרי, בעוד שההגנה תטען לחפיפה חלקית של עונשים אלו.
ההבנות הדיוניות אליהן הגיעו הצדדים כללו בקשה לקבלת תסקיר נפגע עבירה לגבי א.א. בתיק העיקרי וכן הגשת ראיות קבילות לעונש, לרבות מסמכים רפואיים וחוות דעת בנוגע לנפגע העבירה, תמונות וסרטונים (סעיפים 11-12 להסדר הטיעון).
5. בתאריך 12.7.21, על רקע המתואר בתסקיר שרות המבחן בעניינו, הבהירו הנאשם 1 ובא כוחו כי הנאשם עומד על הודאתו בכתב האישום המתוקן בתיק העיקרי במלואו, ככתבו וכלשונו.
6. בהתאם להמלצות שרות המבחן ועל יסוד הסכמת הצדדים, אנו מרשיעים את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן בתיק העיקרי; נאשם 1 מורשע אף בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בתיק הצירוף; כל זאת כסמכותנו לפי סעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל”א-1971 (להלן: “חוק הנוער”).
תסקירי שרות המבחן-
7. תסקיר שרות המבחן מיום 16.5.24 בעניינו של נאשם 1-
הושמט…
לאורך השנים, עד למעצרו בתיק זה, נעצר הנאשם בגין מעורבות בעבירות שונות, בעיקר מתחום האלימות. בקשר עם שרות המבחן, התקשה לשתף פעולה, לא אחת סרב לפגוש קצין מבחן ואף סרב להשתלב במסגרות טיפוליות. הרושם הוא כי הנאשם סיגל לעצמו דפוסי התנהגות עברייניים ומסוכנים מאוד, הסתגל לתנאים בכלא והוא חסר אמון כלפי הגורמים הטיפוליים. הנאשם ריצה 3 חודשי מאסר קודם למעורבותו בתיק שבנדון.
לאחר מעצרו של הנאשם בתיק זה, הוא שהה בכלא “אופק” עד לבגירותו. מדיווחי העו”ס בכלא ניתן ללמוד כי הנאשם לא שיתף פעולה עם גורמי הטיפול, התנהג בתוקפנות ואף נקט באלימות מילולית כלפי גורמי הכלא, שפתו בוטה ועבריינית והוא היווה השפעה שלילית על עצורים אחרים.
כיום נמצא הנאשם בכלא “אוהלי קידר”, הסתגל לתנאיו ואינו חווה קשיים מיוחדים, פרט לכך שלא זוכה לביקורי משפחה ולהפקדת קנטינה גבוהה. הנאשם אינו משולב במסגרת חינוך או תעסוקה.
ביחס לעבירות המיוחסות לו בתיק העיקרי, סיפר הנאשם כי הכיר את הקורבן דרך אפליקציית האינסטגרם, השניים השתתפו בשידור חי באפליקציה והחלו לגדף אחד את השני. בשלב מסוים, אמר הקורבן לנאשם באיזה בית ספר הוא לומד ובשל כך החליט הנאשם ללכת לאותו בית ספר עם שותפו לעבירה כדי להפחידו. הנאשם אמר כי לא רצה להרוג את הקורבן אלא רק לפצוע אותו על מנת להפחידו, אף כי הבין שמעשיו בפועל בהחלט היו יכולים להביא למותו של הנפגע. הנאשם ביטא בושה ואשמה על העבירה הקשה שביצע ועל תוצאותיה הקשות.
באשר לתיק הצירוף, מסר הנאשם כי אדם אליו חבר לאחר שחרורו ממאסר קודם ביקש את עזרתו והוא חש מחויבות לסייע לו. כיום חש חרטה ובושה מאחר ומדובר בסכסוך שכלל לא היה קשור אליו ולמעשה פגע באדם שאינו מכיר. הנאשם הביע רצון לאורח חיים נורמטיבי לאחר ריצוי עונשו אך עולה דאגה באשר למידת ההפנמה של דרכים בהן יוכל לבצע שינוי הלכה למעשה.
שרות המבחן ציין כי גורמי הסיכון הנוגעים לנאשם כוללים מעורבות חוזרת בפלילים ובעבירות קשות גם לאחר שפיטה וריצוי מאסר בפועל, רקע אישי ומשפחתי מורכב ללא עורף משפחתי, משיכה לעולם העבריינות ונטייה לחבירה לגורמים עברייניים, תפקוד לקוי במסגרות טיפוליות שונות בהן שולב, סירוב לטיפול ולשיתוף פעולה עם שרות המבחן הן בהליך זה והן בהליכים קודמים, היעדר שילוב בחינוך או בתעסוקה בכלא ומעורבות באירועים חריגים בתקופת המעצר והיעדר כלים טיפוליים שעשויים לסייע בהתרחקות מן העולם העברייני.
כגורמי סיכוי בעניינו של הנאשם צוינו הודאתו במרבית עובדות כתבי האישום המיוחסים לו, זיהוי הגורמים שהובילו לביצוע העבירות, הבעת חרטה, הכרה בפגיעות שגרם ונכונות לתיקון הנזק, ביטוי שאיפות נורמטיביות לעתיד, יכולת ביטוי ואינטליגנציה רגשית טובה.
להתרשמות שרות המבחן, בשקלול הנתונים מצוי הנאשם בסיכון גבוה לביצוע עבירות נוספות ואין המלצה טיפולית בעניינו.
8. תסקיר שרות המבחן מיום 9.4.24 בעניינו של נאשם 2-
הושמט…
מאז מעצרו בתיק דנן, הנאשם לא ביטא קושי להסתגל לכלא, לא זיהה גורמי סיכון ולא ביטא צורך בקשר טיפולי. הנאשם סרב להתייחס לעבירות בהן הודה בבית המשפט, לא ביטא הבנה למניעים שעמדו בבסיס מעשיו וסרב לבטא עמדה כלשהיא ביחס לנפגע העבירה.
בין גורמי הסיכון שנמנו ביחס לנאשם מצויים חומרת העבירות הנוכחיות, עבירות קודמות והסלמה בחומרתן, בעיות משמעת ואלימות מגיל צעיר, קושי של האם להכיר בחומרת המצב, חבירה לנערי שוליים וקושי לשתף פעולה עם גורמי טיפול. כגורם סיכוי צוינה התנהגות חיובית, לסירוגין, בביה”ס ובמסגרת חסות הנוער, שהדגימה כי הנאשם בעל יכולות תפקודיות טובות, כשהוא נתון תחת החזקה ויש לו מוטיבציה.
בשקלול הנתונים, לא בא שרות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.
תסקיר נפגע העבירה-
9. מפאת צנעת הפרט, לא יפורט כל האמור בתסקיר אלא יצוינו עיקרי הדברים הדרושים לצורך גזר הדין. נפגע העבירה הוא קטין שהיה בן פחות משש עשרה שנים בעת האירוע, בן למשפחה נורמטיבית הכוללת זוג הורים ואחות בת 20. הושמט… מבחינה חברתית היה ילד אהוב ומקובל. מדברי הנפגע להוריו עולה כי לא היה לו קשר מהותי מקדים עם הנאשמים, הוא ידע מי הם והיה לו סכסוך מילולי איתם אך מעולם לא חש בסכנה מפניהם. כתוצאה מפגיעת הנאשמים, שהתרחשה במהלך יום לימודים בבית הספר, סבל הנפגע מפציעות חמורות ומסכנות חיים, הורדם והונשם. בימי האשפוז הראשונים של נפגע העבירה, נאמר להוריו כי לא ברור אם יצליח לשרוד את הפגיעה בו, רק מקץ שבועיים התעורר והחל לאט לתקשר עם הוריו. הנפגע עבר תהליך שיקום ארוך ומייסר, במסגרתו היה מאושפז ארבעה חודשים, תחילה במצב סיעודי ובהדרגה למד מחדש לדבר, ללכת, לאכול ולתפקד בצורה עצמאית יחסית. כיום, מוכר הקטין הנפגע ע”י ביטוח לאומי כנכה בדרגה של 100%. הושמט….
על רקע הפחד מפגיעה חוזרת מצד הנאשמים, נאלצו בני המשפחה לעקור את חייהם, עברו להתגורר בעיר אחרת והעבירו את הנפגע למסגרת לימודים חדשה.
הפגיעה הייתה בעלת השלכות משמעותיות וקשות אף על בני משפחתו של הקטין. הושמט…
הוריו של הקטין נפגע העבירה סבורים כי יש למצות את הדין עם הנאשמים ולגזור עליהם עונש מרתיע.
ראיות לעונש-
10. מטעם המאשימה הוגשו גיליונות מרשם פלילי ביחס לשני הנאשמים; כתב אישום וגזר דין בת”פ 14086-02-22 (מחוזי נוער ירושלים) בעניינו של נאשם 1; גז”ד בת”פ 69407-05-18 (שלום נוער רחובות) בעניינו של נאשם 2 (מדובר בצירוף תיקים); חוות דעת מומחה של ד”ר אלון קריספין ביחס לחבלות מהן סבל נפגע העבירה, ביחס לעוצמת הפגיעה וביחס לפוטנציאל הקטלני של חבלות אלו. במהלך ישיבת הטיעונים לעונש, הוקרנו בפני ביהמ”ש סרטונים קצרים ממצלמות הגוף של השוטרים שהגיעו לזירה, באמצעותם ניתן היה להתרשם ממצבו של נפגע העבירה בסמוך לאחר דקירתו ע”י הנאשם 1.
מן הרישום הפלילי ביחס לנאשם 1 עולה כי לחובת הנאשם חמש הרשעות קודמות בעבירות של ניסיון שוד, איומים (מספר עבירות), תקיפה הגורמת חבלה של ממש (מספר עבירות), פריצה לבניין והתפרצות (מספר עבירות), היזק לרכוש במזיד, גניבה ותקיפה. הנאשם ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל. הרשעתו הראשונה של הנאשם משנת 2019 וההרשעה האחרונה הנה מתאריך 28.6.22 בביהמ”ש המחוזי לנוער ירושלים בגין עבירה של ניסיון שוד. לא למותר להוסיף, כי פסק הדין שניתן כנגד הנאשם בביהמ”ש המחוזי לנוער ירושלים, כחצי שנה בלבד טרם האירוע מושא כתב האישום דנן, התייחס לניסיון שוד אותו ביצע הנאשם בעודו אוחז בסכין ואשר במהלכו ריסס בגז פלפל את המתלונן. באותו עניין הושתו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה בן 5 חודשים על כל עבירת אלימות כנגד הגוף מסוג פשע או עבירת שוד.
מן הרישום הפלילי ביחס לנאשם 2 עולה כי לחובתו שתי הרשעות קודמות בשנים 2022-2023, בגין עבירות של גניבת אופניים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש (מספר עבירות), איומים (מספר עבירות), תקיפה (מספר עבירות), הפרעה לשוטר, הפרת הוראה חוקית, פריצה, היזק לרכוש במזיד ודרישת נכס באיומים. הנאשם ריצה מאסר קצר בפועל. יוער, כי במסגרת הרשעותיו הקודמות, פרץ הנאשם לבית ספר תוך טיפוס על גדר וכן תקף באלימות קטינים אחרים, לרבות בצוותא. בגזר הדין שהוטל על הנאשם בתאריך 24.3.22 בת”פ 69407-05-18 (שלום רחובות), נגזרו על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל וכן 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, בגין עבירת אלימות מסוג פשע.
מחוות דעת ד”ר קריספין מן המרכז לרפואה משפטית, ניתן ללמוד כי הקטין נפגע בראשו מחבלה חודרת, שעברה דרך הגולגולת וקרומי המוח אל תוך רקמת המוח. החבלה גרמה לדימום ולבצקת של רקמת המוח. ההסתמנות הקלינית בעקבות כך התבטאה באובדן הכרה ובסימני לחץ על גזע המוח. לחץ על גזע המוח צפוי לגרום למוות תוך זמן קצר במידה שהוא לא מופסק ומכאן הבהילות בביצוע הניתוח הנוירוכירורגי להפחתת הלחץ התוך גולגולתי, שלמעשה הציל את חיי הנפגע שהיו בסכנה מידית. עוד צוין, כי עצמת הדקירה הנדרשת על מנת שסכין תחדור את עצם הקדקוד היא גדולה בסדר גודל מהכוח הנדרש לחדור עור ומוגדרת כ”עוצמה קיצונית”.
11. מטעם ההגנה נשמעה הגב’ … (השם הושמט), אשר משפחתה שימשה כמשפחת אומנה עבור הנאשם 1 בעת שהיה בגילאים 6-9. העדה ספרה כי הנאשם הגיע למשפחתה כילד מבוהל, עם סף תסכול נמוך, שהתקשה לווסת את רגשותיו. העדה עשתה מאמץ לשלבו בחינוך רגיל ולדאוג לטיפולים עבורו, היה צורך להתמודד אף עם הקושי שבהפרדת הנאשם מאחיו, שהוצא מן הבית יחד עם הנאשם. לדברי העדה, הנאשם לא חווה ביטחון ויציבות לאורך חייו ולא הרגיש שייך בשום מקום. נוכח גילויי אלימות, התפרצויות ובריחות הוצא הנאשם ממשפחת העדה, אולם בני המשפחה שמרו עמו על קשר לאורך השנים. העדה בקשה להקל עם הנאשם ולאפשר את שיקומו במסגרת טיפולית.
תמצית טיעוני הצדדים-
12. ב”כ המאשימה, עו”ד הילה צור, טענה בטיעוניה בכתב ובעל פה, כי מעשי הנאשמים פגעו קשות בערכים המוגנים הנוגעים לשמירה על קדושת החיים, על שלמות הגוף ועל ביטחון הציבור, תוך שהדגישה את החומרה הנגזרת מן העובדה שתקיפתו של א.א. בוצעה בתוך בית הספר, לעיני תלמידים ומבוגרים. הפרקליטה הפנתה לנסיבות המחמירות הגלומות במעשי הנאשמים, לרבות התכנון המוקדם שכלל הצטיידות בכלי תקיפה, שימוש בכיסוי פנים, הגעה לבית הספר ובחינת הדרך הטובה לחדור אליו מבלי להתגלות והמתנה לקבלת עדכון כי הקורבן הקטין אכן מצוי בבית הספר. עוד צוין, כי הנאשמים תקפו את א.א. במטרה לפגוע בחייו ובגופו ללא מניע ברור, כאשר נאשם 1 רדף אחריו בתוך בית הספר אל עבר חדר המנהל ושם תקף אותו בעצמה ובאלימות ניכרת, לרבות באמצעות החדרת סכין בכוח לתוך גולגלתו של הקטין הנפגע. נסיבה נוספת לחומרה אליה הפנתה התובעת היא שמעשי הנאשם 1 בוצעו כשנוכחת בחדר קטינה אחרת, תלמידת בית הספר, אשר צעקה לעבר הנאשם שיחדל ממעשיו, אך הוא לא שעה לתחינתה אלא הסתובב לעברה עם הסכין עד שנאלצה לברוח מן המקום. ב”כ המאשימה הפנתה לפגיעה האנושה שגרמו מעשי הנאשם 1 לקטין א.א., שהיה בן 15 וחודש בעת שהותקף, כמו גם לבני משפחתו, כעולה מן התיעוד הרפואי ומתסקיר נפגע העבירה.
באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם 1, נטען כי היה על סף הבגירות עובר לניסיון הרצח של א.א. (בן 17 ותשעה חודשים) וכי מבלי להתעלם מנסיבותיו האישיות המורכבות ומהודאתו, הרי שנוכח ההסלמה במעשיו לאורך השנים, נוכח עברו הפלילי, נוכח סירובו לשתף פעולה עם שרות המבחן, המשיכה שלו לעולם העברייני ונוכח המסוכנות הטמונה בו, יש ליתן את הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה.
התובעת המלומדת ציינה את הקושי למצוא בפסיקה מקרים דומים שבוצעו ע”י קטינים. לצד זאת, הופנה ביהמ”ש לפסיקה ביחס לעבירת ניסיון הרצח ע”י בגירים ולקביעות של ביהמ”ש העליון לפיהן קטינות איננה מהווה חסינות ולפיהן יש להחמיר בעונשם של קטינים הדוקרים בסכין נוכח שכיחות התופעה בקרב צעירים.
לשיטת המאשימה, יש לקבוע בתיק העיקרי בעניינו של נאשם 1, שהינו בגיר כיום, מתחם עונש הולם שנע בין 9-14 שנות מאסר, לצד מאסר מותנה ופיצוי. מבוקש לגזור על הנאשם עונש המצוי ברף העליון של השליש התחתון של המתחם.
הוסיפה הפרקליטה וטענה, כי יש להורות על ריצוי העונש העיקרי במצטבר לעונש שייגזר על הנאשם 1 בתיק הצירוף, הן משום שזהו הכלל והן משום שבנתוניו של הנאשם לא קיים נימוק המצדיק חפיפה של עונשי המאסר, מה גם שעד כה הופעלו בעניינו מאסרים מותנים בחופף ולא היה בכך כדי להרתיעו.
ביחס לפיצוי שיש לגזור על הנאשמים, הפנתה התובעת להוראות סעיפים 24א, 26 לחוק הנוער ולהוראת סעיף 77 לחוק העונשין, תוך שציינה שניתן לחייב כל אחד מהנאשמים או הוריו בסכום הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק. בשקלול נתוניהם האישיים של הנאשמים אל מול הנזקים הגופניים, הבריאותיים והנפשיים שנגרמו לקטין נפגע העבירה והנזקים העקיפים שנגרמו לבני משפחתו, עותרת המאשימה להשית על כל אחד מן הנאשמים פיצוי בסך של 100,000 ₪ לטובת א.א..
עתירת המאשימה ביחס לנאשם 2, הנה כי יכובד הסדר הטיעון בעניינו, נוכח העובדה שהוא מגלם איזון ראוי בין חומרת מעשיו של הנאשם והתמונה העגומה הנשקפת מעברו ומתסקיר שרות המבחן, לבין הודאתו של הנאשם וגילו בעת ביצוע העבירות. התובעת טענה כי בבסיס ההסדר הנוגע לנאשם 2 עומדת הבחנה ברורה בינו לבין הנאשם 1 הן ביחס לעובדות ולעבירות בהן הורשע והן ביחס לנסיבותיהם האישיות של השניים. כך, באשר למעשים בהם הורשע הנאשם 2 נטען, כי בשלב שבו הגיעו הנאשמים לגדר בית הספר, לא נראה הנאשם 1 מחזיק את הסכין עמה הגיע וכי הנאשם 2 נותר ברחבת הכניסה לבית הספר בקומה הראשונה מבלי שהיה נוכח בחדר המנהל במהלך תקיפתו האכזרית של א.א. ע”י נאשם 1. נאשם 2 השליך שתי אבנים בסמוך לגרם המדרגות בבית הספר, אולם זאת בשלב בו א.א. כבר לא היה במקום. ביחס לנסיבות האישיות ציינה הפרקליטה, כי נאשם 2 היה צעיר מנאשם 1 בעת ביצוע העבירות וכי עברו הפלילי של נאשם 2 מכביד פחות מעברו של נאשם 1.
13. ב”כ הנאשמים, עו”ד אורן ששון, הצטרף לעתירה לכבד את הסדר הטיעון הסגור אליו הגיעו הצדדים בנוגע לנאשם 2. באשר לנאשם 1, טען הסנגור המלומד כי יש לזקוף לזכותו את נטילת האחריות על עובדות כתב האישום המתוקן, תוך חיסכון משמעותי בזמנו של ביהמ”ש ובעיקר בזמנם של העדים, לרבות הקטין נפגע העבירה וקטינים נוספים שנכחו באירוע. עוד ביקש הסנגור, לתת משקל לנסיבותיו האישיות המורכבות והקשות של נאשם 1, אשר לא גדל בבית נורמטיבי ואשר לא זכה לתמיכה ראויה לאורך חייו, כעולה מדברי הגב’ כהן ומתסקיר שרות המבחן. נטען, כי עד היום לא עבר הנאשם טיפול של ממש וכי יש לתת את הדגש לשיקומו במהלך תקופת כליאתו. לשיטת ההגנה, הנאשם 1 למד את לקחו, הבין את חומרת מעשיו וניתן להסתפק לגביו בהטלת עונש של 7 שנות מאסר בפועל, לצד עונש מאסר מותנה מרתיע ופיצוי.
באשר לגובה הפיצוי נטען, כי בקשת המאשימה הנה חריגה, בלתי מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוהגת. לשיטת ההגנה, נוכח היות הנאשמים קטינים, נוכח מצבם הכלכלי הרעוע של משפחותיהם, נוכח הודאת הנאשמים במיוחס להם ובשים לב למשך המאסר הצפוי להם, יש להסתפק בהטלת פיצוי של 20,000 ₪ על כל אחד מן הנאשמים, בהתאם לרף התחתון שנקבע בהסדר הטיעון. הוסיפו באי כוח הנאשמים והדגישו, כי חלקו של נאשם 2 בפגיעה בנפגע העבירה הנו מינורי יחסית ומשכך אין מקום לגזור עליו פיצוי בשיעור זהה או דומה לזה שייגזר על נאשם 1.
באי כוח הנאשמים הפנו לפסיקה ביחס לגזירת פיצוי בעבירות דומות.
בדברו האחרון, אמר נאשם 1 שהוא מצטער על מעשיו וחפץ להשתנות. נאשם 2 אמר שהוא מביע חרטה מלאה על מה שעשה ומשתדל לעשות טיפול.
דיון והכרעה-
גזירת דינו של נאשם 1 בתיק העיקרי-
14. בהתאם להוראות סעיף 40טו לחוק העונשין, על ענישת קטין יחולו הוראות חוק הנוער. בהתאם לחוק הנוער, קביעת עונשו של קטין תעשה “תוך שמירה על כבודו של הקטין, ומתן משקל ראוי לשיקולים של שיקומו, הטיפול בו, שילובו בחברה ותקנת השבים, וכן בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו”. עוד נקבע בחוק העונשין, כי “בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים בענישה המנויים בסימן זה, תוך התאמתם לענישת הקטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה” (סעיף 40טו(ב) לחוק העונשין).
15. חוק הנוער מעניק את הבכורה לשיקול השיקום בגזירת עונשם של קטינים. בפסיקה נקבע כי בגזירת עונשו של קטין יש להקנות משקל יתר לנסיבותיו האישיות ולסיכויי שיקומו, וזאת בשל מספר טעמים: גילו הצעיר של הקטין, הגורם לכך שהתנהגותו העבריינית עלולה להיות תוצאה של חוסר בגרות, בשלות והבנה של חומרת המעשים והשלכותיהם; הרצון להגן על קטינים מפני תנאי כליאה קשים ומהיחשפות לדפוסי התנהגות עבריינית בבית הסוהר שעלולה להיטמע בקטינים; והשאיפה לשקם קטינים שחייהם בתחילת דרכם (ראו למשל תפ”ח (מחוזי מרכז) 9411-02-21 מ”י נ’ פלוני ( 4.12.22 )).
16. בהתאם לפסיקה, “גזירת עונשו של קטין מצריכה איזון בין השיקולים הבאים שחלקם קשורים זה בזה: (א) חומרת העבירה ונסיבותיה; (ב) גילו של הקטין בעת ביצוע העבירה – ככל שהקטין צעיר יותר, כך יטה בית המשפט להעדיף הפעלה של אמצעים שיקומיים על פני אמצעים עונשיים; (ג) הבעת חרטה כנה ונטילת אחריות למעשים מהווה שיקול לקולה; (ד) סיכויי השיקום – בהקשר זה מוקנה משקל ניכר לתהליכי השיקום שהקטין עבר עד לשלב גזירת העונש כפי שהוא עולה מעמדתם של הגורמים הטיפוליים והמקצועיים כעולה בתסקיר שירות המבחן; (ה) עברו הפלילי של הקטין – עבר פלילי הוא שיקול לחומרה והיעדרו הוא שיקול לקולה” (ע”פ 49/09 הנ”ל, בפסקה 13) (ע”פ 3203/13 מ”י נ’ פלוני (20.11.2013), סעיף 9 לפס”ד).
עוד נקבע, כי אף שתיקון 113 לחוק העונשין אינו חל במישרין על ענישת קטינים, בית המשפט רשאי להתחשב בשיקולים ובעקרונות שנקבעו בו בבואו לגזור את עונשם (שם).
17. לצד המשקל המשמעותי שניתן לשיקולי השיקום, ביהמ”ש העליון שב והבהיר, כי שיקולי השיקום אינם חזות הכל:
“יש לזכור, כי גם כשבענישת קטינים “רגילה” עסקינן, ושיקול השיקום מקבל על פי רוב את הבכורה, אין שיקול זה ניצב לבדו; וידועה בהקשר זה האמרה כי “קטינות אינה מקנה חסינות” מפני ענישה הולמת, לרבות בדרך של עונשי מאסר לריצוי בפועל (ראו למשל בע”פ 49/09, בפסקה 12). ואכן, לא אחת מוצא בית המשפט כי בנסיבות מסוימות נכון לתת משקל יתר לשיקולי גמול והרתעה גם אם קיים אופק שיקומי מסוים. לעתים גם השיקול השיקומי אינו רלוונטי בנסיבות המקרה (או למצער הוא בעל משקל נמוך מאוד), וזאת כאשר ההיתכנות לשיקומו של העבריין הקטין היא נמוכה. במצב זה באים לידי ביטוי שיקולי הענישה האחרים ביתר שאת” (ע”פ 7416/15 פלוני נ’ מדינת ישראל, פס’ 15 (22.5.2016)) (ראו ע”פ 5124/23 פלוני נ’ מ”י ( 31.10.23 ), סעיף 9 לפס”ד, הדגשות שלי – ה.ר.ש).
18. בע”פ 8195/23 פלוני נ’ מ”י (29.8.2024), דחה ביהמ”ש העליון ערעור על חומרת עונשו של קטין, כבן 15.5 בעת ביצוע העבירה, עליו נגזרו 15 שנות מאסר בגין הרשעתו בביצוע רצח באדישות ממניע לא ידוע, בקבעו את הדברים הבאים, היפים אף לענייננו:
“ראוי להדגיש ולחדד – סיכויי שיקום, אשר להם כאמור חשיבות מיוחדת כשעסקינן בענישת קטינים, אינם נבחנים בעלמא. אין משמעם כי בכל מקרה שבו מונחת לפנינו סוגיית ענישתו של קטין ניתן להניח מראש ובלי בחינה ממשית ומדוקדקת כי יש להקל בעונש מחמתם. חלף זאת, על בית המשפט הגוזר את עונשו של קטין מוטל לבחון את חוות דעתם של גורמי המקצוע, ובפרט את תסקירי שירות המבחן לנוער. רק לאחר בחינה זו ניתן להקל בעונש באם המקרה שנידון נמצא מתאים לכך בהינתן מכלול שיקולי הענישה הצריכים לעניין (ע”פ 2883/23 מדינת ישראל נ’ פלוני, פסקה 23 לחוות דעתי [נבו] (21.2.2024) (להלן: ע”פ 2883/23)). אחרת – נימצא חוטאים לכלל לפיו “קטינות אינה יוצרת חסינות”; או כמו שהגדיר זאת לאחרונה השופט נ’ סולברג “שיקום אינו מילת קסם, אינו שיקול שכלל שיקולי הענישה ניגפים לפניו” (ע”פ 8179/22, בפסקה 21; כן ראו פסק דינו של חברי השופט א’ שטיין ב-ע”פ 1062/19 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 15 [נבו] (9.7.2019))” (סעיף 13 לפס”ד, הדגשות שלי – ה.ר.ש.).
וכן:
“המשקל המיוחד שניתן לסיכויי שיקום בגזירת עונשם של קטינים, מותנה בכך שמחוות דעותיהם של גורמי המקצוע הרלוונטיים אכן תצטייר תמונה של אפשרות שיקומית בעלת תימוכין בעובדות” (סעיף 18 לפס”ד).
19. הערכים החברתיים המוגנים העומדים בבסיס עבירות האלימות בהן הורשע הנאשם הינם הגנה על הערך המקודש של חיי האדם ועל שלמות גופו, שמירה על שלום הציבור וביטחונו, והגנה על תחושת הביטחון במרחב הציבורי. העבירה של שיבוש הליכי משפט נועדה להגן על הליכי אכיפת החוק ולמנוע את שיבושם ואת סיכולם.
20. קשים, אכזריים ומזעזעים הם מעשיו של הנאשם. יש בהם כדי לגלם את התגשמות הסיוט של כל הורה, השולח את ילדו לבית הספר מתוך אמונה ותקווה כי מדובר במקום מוגן ובטוח עבורו.
על רקע מניע שלא הוברר בעובדות כתב האישום המתוקן, גמלה בליבו של הנאשם החלטה לרצוח ילד בן 15, עמו לא נפגש קודם לכן, בתוככי בית ספר, בצהריי היום, מבלי שנוכחותם של קטינים ומבוגרים אחרים במקום מהווה שיקול מרתיע כלשהו.
א.א., הקטין נפגע העבירה, יצא את ביתו באותו יום רע ונמהר ללא שמץ של מושג אודות האסון שעומד להתרחש, כשהוא מלא חיים ושמח בחלקו, וסיים אותו כשהוא מורדם, מונשם ומצוי בסכנת חיים מידית, בעקבות דקירתו האכזרית ע”י הנאשם. במשך ימים הטלטל א.א. בין חיים למוות כשהוריו אינם יודעים אם ישרוד את הפגיעה בו ובאיזה אופן.
בניגוד למרבית תיקי האלימות המבוצעים ע”י בני נוער, המגיעים לפתחו של ביהמ”ש, בהם נשלפת הסכין בסערת רגשות, בלהט הרגע, בהמשך לוויכוח שמסתבך או לריב שמדרדר ומאבד שליטה, במקרה דנן מדובר בניסיון רצח מתוכנן היטב, שלא קדמה לו כל התגרות תכופה מצד קורבן העבירה. הנאשם החליט בצורה מודעת ונחושה להמית את א.א., תוך השקעת מחשבה ותכנון מוקדם ובשיתוף עם נאשם 2, שהחליט לגרום לא.א. נכות, מום או חבלה חמורה. כך, הנאשמים הצטיידו בטרם יצאו לכיוון בית הספר בפריטי לבוש שיסייעו להם להסוות את זהותם ובכלי תקיפה מסוג סכין ואבן. בדרכם אל בית הספר, התקשר נאשם 2 לקטין ששהה בבית הספר מספר פעמים על מנת לוודא שהקורבן נמצא בין כתלי בית הספר. משהגיעו הנאשמים לבית הספר, לא היססו לפרוץ את גבולו בדרך של טיפוס וקפיצה מעבר לגדר ואז פתחו בריצה לעבר מקום שהייתו של קורבנם, כשהנאשם 1 אוחז בסכין בידו.
ניתן היה לצפות כי משניסה א.א. להימלט בריצה מן החצר לתוך מבנה בית הספר, יגרום הדבר לנאשמים להסס או לוותר על תכניתם, אך לא כך היה הדבר. הנאשם היה נחוש להמית את א.א. ודלק אחריו בתוך בית הספר. אף משניסה א.א. להסתתר מפני הנאשם בחדר שאמור היה להיות הבטוח והמרתיע ביותר, קרי: חדר המנהל, הדף הנאשם את דלת החדר ותקף את א.א. בעת שהיה ישוב על כיסא המנהל ומבלי שעשה דבר כנגד הנאשם. אכזריות יוצאת דופן גילה הנאשם עת בחר לא רק לתקוף את הקורבן באגרופיו אלא לדקור אותו מספר פעמים בפלג גופו העליון ובראשו. העוצמה שבה החדיר הנאשם את הסכין לתוך גולגולת הקורבן הייתה כה ניכרת עד שהסכין חדרה את עצם הגולגולת.
לדאבון הלב, יושב ביהמ”ש חדשות לבקרים בתיקים בהם נהגו נאשמים באלימות קשה כלפי קורבנותיהם, לרבות תוך שימוש בסכין. עם זאת, קשה להיזכר במקרה נוסף בו נהג קטין באלימות כה קשה ומשולחת רסן כלפי קטין אחר, תוך שבחר להטיח סכין בכוח ניכר דווקא לתוך גולגולתו של קורבנו, אף שהלה לא היה חמוש ולא סיכן אותו בדרך כלשהי.
נסיבה נוספת לחומרה כרוכה בעובדה שהנאשם רדף אחרי א.א. ופגע בו אנושות לעיני קטינים אחרים. ליבו של הנאשם היה גס ונטול רחמים והוא לא שעה הן לזעקותיו של הקורבן והן להפצרותיה של קטינה נוספת ששהתה בחדר, אשר התחננה כי הנאשם יחדל ממעשיו. תחת להתעשת ולעצור את פגיעתו בא.א., פנה הנאשם לעבר אותה קטינה בעודו אוחז בסכין במבט מאיים באופן שגרם לה להימלט מן המקום. נקל לשער את עצמת החרדה, חוסר הביטחון והפחד שגרמו מעשיו של הנאשם לא רק לקורבנו הישיר, אלא לכל הילדים והמבוגרים שהיו עדים, מרחוק או מקרוב, לתקיפתו האכזרית וחסרת הרסן.
התנהלות הנאשם לאחר שהשלים את תקיפת קורבנו משקפת אף היא היעדר חרטה ודפוסים עברייניים, שעה שהנאשם ושותפו נמלטו מן הזירה מבלי להושיט עזרה כלשהי לא.א., דאגו להכניס לאחר מעשה את בגדיהם למכונת הכביסה והשליכו את הסכין ששמשה לניסיון הרצח, עטופה בשקית, מעבר למרפסת הדירה, על מנת שלא תיתפס ע”י השוטרים.
הפוטנציאל הקטלני במעשיו של הנאשם, אשר דקר את א.א. הן בראשו והן בפלג גופו העליון, גלוי וברור לעין כל.
בפועל, גרמו מעשיו של הנאשם לפציעתו האנושה של א.א., אשר הורדם והונשם והיה נתון בסכנת חיים מידית. במשך ימים היטלטלו בני משפחתו האוהבים בין ייאוש לתקווה, כשהרופאים לא יכלו להבטיח להם שיקירם ישרוד את הפגיעה הקשה בו. תמונת הנזק המצטיירת למקרא המסמכים הרפואיים ותסקיר נפגע העבירה קשה ומכמירת לב. א.א., כבן 15 בעת שהותקף ע”י הנאשם, הפך מילד אהוד ומקובל חברתית לנכה בדרגה של 100%. א.א. עבר תהליך שיקום ארוך ומייסר, במסגרתו היה מאושפז ארבעה חודשים, תחילה במצב סיעודי ובהדרגה למד מחדש לדבר, ללכת, לאכול ולתפקד בצורה עצמאית יחסית. גם כיום סובל הקטין מהשלכות פציעתו, הוא נותר עם צלקות גופניות ונפשיות ונאלץ להקדיש שעות לטיפולים שונים. תמורות אלו הובילו להתרחקות של הנפגע מבני גילו והפכו אותו מילד חברותי ואהוב לנער מבודד חברתית. יתרה מזאת, על רקע הפחד מפגיעה חוזרת מצד הנאשמים, נאלצו בני המשפחה לעקור את חייהם ועברו להתגורר בעיר אחרת, כך שא.א. מתמודד גם עם הסתגלות למסגרת לימודים חדשה.
כעולה מן התסקיר, הפגיעה המשמעותית בא.א. שנתה לבלי הכר גם את חיי הוריו ואחותו, הסובבים בעת הזו סביב הקטין וצרכיו בלבד. הושמט…
21. “העבירה של ניסיון לרצח היא מהחמורות שבספר החוקים, והיא מגלמת הגנה על הערך העליון של קדושת חיי אדם. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי מדיניות הענישה בעבירה זו מחייבת גישה מחמירה, שתבטא באופן הולם את חומרת הפגיעה בזולת ואת מעמדו של הערך המוגן (ע”פ 3030/15 בעניין מוגרבי). שיקולים של גמול והרתעה אף מקבלים את משקל הבכורה ומחייבים השתת מאסר לתקופה ממושכת (ע”פ 4372/13 סיסאי נ’ מדינת ישראל (6.8.2014)). בהתחשב באמור, לא בכדי העונש המקסימלי על מעשה עבירה אחד של ניסיון לרצח עומד על עשרים שנות מאסר” (ע”פ 10025/16 פלוני נ’ מ”י (10.8.2017), סעיף 43).
מכלול נתוניו של מקרה זה חריג למדי והיה קושי לאתר בפסיקה מקרים זהים בנסיבותיהם. יחד עם זאת, בחינה של הפסיקה הנוהגת ביחס לקטינים ובגירים צעירים, שהורשעו בעבירות אלימות חמורות מאוד מצביעה ככלל, חרף האינדיבידואליות המאפיינת את ענישתם של אלה, על השתת עונשים מוחשיים בדמות מאסר בפועל לתקופות לא מבוטלות.
לשם המחשה של מקרים בעלי קווי דמיון לענייננו ניתן להפנות לפסקי הדין הבאים;
בע”פ 8515/23 פלוני נ’ מ”י (17.7.2024)- נדון לאחרונה ערעור על חומרת גזר הדין של נאשם, שהורשע בתום ניהול הוכחות, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין, לאחר שזוכה מעבירה של ניסיון לרצח. עוד הורשע הנאשם בעבירות גניבה וניסיון לגניבת רכב.
בזמן ביצוע העבירות, היה המערער בן 18, ואילו נפגע העבירה היה בן-75. השניים נפגשו על רקע יחסים שקיימו בעבר, לשם קיומו של מגע מיני בעקבות תיאום מוקדם. נפגע העבירה אסף את המערער לרכבו, נסע עמו לאתר בנייה, וחנה את רכבו. השניים יצאו מהרכב וצעדו אל חלל פנימי בכניסה לבניין. בשלב זה, נטל המערער לידיו חפץ קהה שמצא במקום והכה עמו על ראשו של נפגע העבירה, אשר התמוטט ונפל על הרצפה. המערער נטל מנפגע העבירה את מפתחות הרכב ועזב אותו לאנחות בעודו שרוע על הרצפה ומדמם. כן גנב המערער מתוך הרכב את תיקו של נפגע העבירה ובו ארנק עם כרטיס אשראי וטלפון סלולרי.
נפגע העבירה אותר רק למחרת היום והובהל לבית החולים. החבלות שנגרמו לו כללו שבר בגולגולת, דימום ובצקת בראשו, שברים בגג ארובות העיניים ושבר בידו השמאלית. תסקיר נפגע העבירה שהוגש לביהמ”ש תיאר את נפגע העבירה כשבר כלי וכאדם שבבת אחת נהפך מפעיל לנכה סיעודי אשר מתקשה לתפקד בחיי היומיום ותלוי בעזרת הזולת.
ביהמ”ש קמא גזר על הנאשם 10 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר על-תנאי ופיצוי בסך של 120,000 ש”ח לנפגע העבירה.
ביהמ”ש העליון דחה את ערעורו של הנאשם וקבע כי “בשים לב לחומרתם המופלגת של מעשי המערער – אשר כללו, לצדה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירות נגד הרכוש – עשר שנות מאסר מאחורי סורג ובריח אינן בגדר עונש חמור כלל ועיקר”.
יוער, כי הנאשם בעניין פלוני לעיל היה מבוגר מן הנאשם שבפניי בחודשים ספורים בלבד, וקיים דמיון ממשי בחומרת תוצאות המעשים, אף כי נסיבות ההיכרות בין הנאשמים לקורבנותיהם שונות בתכלית. יתרה מזאת, הנאשם בעניין פלוני הורשע בעבירה פחותה בחומרתה של חבלה בכוונה מחמירה ולא בניסיון רצח. לצד זאת יצוין, כי מדובר במי שביצע העבירות ונשפט כבגיר, מבלי שחלו עליו הוראות חוק הנוער והנחיות הפסיקה ביחס לקטינים.
בע”פ 10025/16 פלוני נ’ מ”י (10.8.2017) – נדון ערעורו של קטין כבן 14 שנים, שהורשע בביצוע שתי עבירות של ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין ובעבירה של נשיאת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק. בעקבות ההרשעה, הושתו על אותו נאשם 12 שנות מאסר לריצוי בפועל לצד מאסר מותנה ופיצוי לשני מתלוננים בסך כולל של 180,000 ₪.
הנאשם וקטין נוסף החליטו לרצוח יהודי בשל יהדותו. הם הצטיידו בסכינים ומשאיתרו יהודי כבן 20 מהלך ברחוב, התקרבו לעברו עם סכינים שלופות והקטין האחר דקר את הקורבן פעמיים בפלג גופו העליון, בבית החזה בצד ימין. בהמשך, הבחינו הנאשם וחברו בילד כבן 12 שנים היושב על אופניו. השניים התקרבו לילד והקטין האחר דקר אותו בסכין ארבע פעמים בצד ימין של הגוף באזור הכתף ובית השחי. עוברי אורח שהבחינו בנעשה חשו לעזרת הילד והנאשם וחברו החלו לברוח. לשני הפצועים נגרמו פציעות מסכנות חיים.
ביהמ”ש העליון קבע כי העונש שנגזר על המערער, הכולל 12 שנות מאסר בפועל, אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בדרך כלל בעבירות דומות. יחד עם זאת, נוכח חלקו המשני יחסית של הנאשם בביצוע העבירות, נוכח גילו הצעיר ובעיקר בשים לב להליך השיקומי המשמעותי שעבר, שלווה בהמלצה חיובית של שרות המבחן, הופחת עונש המאסר בפועל והועמד על 9.5 שנות מאסר בפועל. הערעור על שאר חלקי גזר הדין, לרבות סכום הפיצוי, נדחה.
יוער, כי מבחינת נסיבות ביצוע העבירות, נבדל פס”ד זה לחומרה מענייננו בכך שהמניע לניסיונות הרצח היה לאומני ובכך שהנאשם שם היה שותף לתקיפת שני מתלוננים שונים. יחד עם זאת, באותו עניין נסיבות מהותיות לקולה יחסית למקרה שבפניי, שכן הנאשם בעניין פלוני לעיל היה צעיר בהרבה מהנאשם בענייננו (14 לעומת 17 ותשעה חודשים), נטל חלק בצורה חיובית בהליך טיפולי שיקומי ובעיקר – הנאשם בעניין פלוני, בניגוד לענייננו, לא היה זה שדקר בפועל את נפגעי העבירה.
בע”פ 1554/13 פלוני נ’ מ”י (19.5.2015) – נדון ערעורו של נאשם בן פחות מ-19 עובר לביצוע העבירות, בעל עבר בעבירות אלימות ותסקיר שלא היה חיובי, שהורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה סתם ושיבוש מהלכי משפט. המערער נידון לשבע וחצי שנות מאסר בגין עבירות האלימות וכן ל- 6 חודשי מאסר, במצטבר, בגין העבירה של שיבוש מהלכי משפט. בנוסף, הופעל, במצטבר, מאסר על תנאי של שבעה חודשים שנגזר על המערער בתיק קודם, כך שסך הכל הוטל על המערער עונש של 8 שנים ו- 7 חודשים לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי בסך של 60,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים.
דובר בכך שבין המערער לבין צעירים אחרים התפתחה קטטה במתחם תחנת דלק, שכללה דחיפות הדדיות. לאחר התערבות אנשים אחרים, הלך המערער לכיוון חנות אופטיקה בסמוך לכיכר שליד המתחם, שם צעק “אני אהרוג אותו” ו”אני אחסל אותו”. בשלב זה הוציא המערער חפץ חד באמצעותו חתך מתלונן אחד בצווארו ובפניו מספר פעמים עד שנפל ארצה מדמם. בהמשך, היכה המערער צעירה נוספת בפניה ובעט בה בצלעותיה, בתגובה לכך שצעקה עליו. לאחר מכן תקף המערער אדם נוסף שהגיע למקום וחתך אותו בצווארו באמצעות החפץ החד. כתוצאה ממעשי המערער, נגרמו לאחד המתלוננים חתכים בלחי שמאל, באזור הצוואר, בקרקפת ובאוזנו השמאלית, סבל מדימום עורקי, נזקק לעשרות תפרים באפרכסת האוזן ובצוואר, ואושפז בבית החולים למשך 4 ימים. למתלונן אחר נגרם חתך בצווארו, ואף הוא נזקק לעשרות תפרים. לאחר האירוע, נמלט המערער לביתו, שם העיר את אמו וביקש ממנה שתכבס את בגדיו שהיו מוכתמים בדם.
ביהמ”ש העליון קבע שיש להעמיד את מתחם העונש ההולם בנוגע לעבירות האלימות על 8-5 שנות מאסר (סעיף 26 לפס”ד). בהמשך לזאת, הופחת עונשו של הנאשם והועמד על 7 שנים ו-7 חודשים (כולל הפעלת עונש המאסר המותנה).
יובהר, כי הנאשם שבפניי היה צעיר בשנה לערך מן המערער בפס”ד האמור ונשפט כקטין, ויש ליתן את המשקל לקולה לשוני בגילאים, כמו גם לעובדה שאותו מערער תקף שלושה מתלוננים ולא אחד. יחד עם זאת, ענייננו חמור בהרבה מהמקרה שנדון בערעור זה, שכן הנאשם שבפניי הורשע בניסיון לרצח ולא בחבלה בכוונה מחמירה, כאשר ניסיון הרצח בוצע לאחר שקילה ותכנון מוקדם ולא בהמשך לקטטה שהתפתחה בלהט הרגע. הפגיעה הגופנית והנפשית שהסבו מעשיו של הנאשם דנן לקטין נפגע העבירה קשה לעין ערוך מן הפגיעות שגרם המערער בעניין פלוני לעיל.
בע”פ 2555/15 מוהלוס נ’ מ”י (19.7.16) – נדון ערעורו של נאשם בן 21, ללא עבר פלילי, אשר הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של ניסיון רצח. המערער ושני חבריו שתו משקאות אלכוהוליים ובדרכם הביתה נתקלו באקראי במתלונן. ללא כל התגרות קודמת מצד המתלונן, אחזו בו חבריו של המערער ואילו המערער שלף סכין יפנית ושיסף את גרונו של המתלונן לאורך צווארו. גם לאחר שהמתלונן הצליח להסתובב המערער המשיך לתקוף אותו באמצעות הסכין, חתך אותו בעורפו ובראשו מאחור ודקר אותו בזרועו. המתלונן פונה לטיפול רפואי כשהוא במצב קריטי ונשקפה סכנה לחייו. הוא איבד את הכרתו, נזקק להחייאה ולאחר מכן לניתוח בהרדמה מלאה. המתלונן נותר עם צלקות ועם קשיים נפשיים ניכרים.
ביהמ”ש קמא קבע מתחם עונש הולם שנע בין 10-16 שנות מאסר וגזר על המערער 15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך 100,000 ₪.
ביהמ”ש העליון דחה ערעור על חומרת גזר הדין וקבע את הדברים הבאים, שיפים אף לענייננו:
“עיקרו של דבר, בנסיבות העבירה, העונש שהוטל על המערער הולם את חומרת המעשה. הנפגע יצא את ביתו, ונתקף באכזריות – בלא כל סיבה – על ידי המערער שביקש לטול את חייו. …משסיים המערער לעשות זאת, נטש את המקום ופנה לדרכו כאילו דבר לא ארע.
חומרתה הרבה של העבירה נובעת, בין היתר, גם מהסתמיות שבה. המערער לא נתן הסבר למעשיו. בלא כל מניע ובלא כל סיבה הנראית לעין, ביקש המערער ליטול חיים של בן-אנוש. מעשה אלימות זה חורג מנזקו הקשה של הנפגע, ופוגע פגיעה קשה בביטחון הציבור. את השלום והשלווה ברחובות העיר מחליפים הפחד והאימה מהסכין והמאכלת שאינם מבחינים בין דם לדם. הסתמיות שבמעשה חותרת לא רק תחת כבודו של האחר – אשר בנסיבות אלה, הוא שנקלע במקרה לדרכו של המערער – כי אם בכבוד האדם באשר הוא” (הדגשה שלי – ה.ר.ש).
ברי, כי נוכח העובדה שהמערער בעניין מוהלוס היה בגיר-צעיר ולא קטין בעת ביצוע העבירה, לא ניתן לגזור גזרה שווה מן המתחם והעונש שנקבעו בעניין זה, אולם יש בפסק הדין כדי לשרטט את ההתייחסות הראויה למעשי הנאשם לולא היה קטין ואת עונשו הראוי של הנאשם בשינויים המחויבים נוכח קטינותו בעת ביצוע העבירות.
בת”פ 13761-02-22 (מחוזי לנוער ב”ש) מ”י נ’ פלונים (20.2.23) (הוגש מטעם המאשימה)- נדון עניינם של נאשמים קטינים אשר אחד מהם, בן 17.3 בעת ביצוע המעשים, הורשע עפ”י הודאתו, בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, איומים, נשיאת נשק וחבלה במזיד ברכב. בתמצית דובר בכך שעל רקע סכסוך בין פלגים במשפחות אליהן משתייכים הנאשמים, הגיע הנאשם למתחם בית המתלוננים כשהוא מצויד בנשק, איים וירה כדורים לעבר המתחם. עוד ירה הנאשם מטווח קצר לעבר רכב בו ישב מתלונן ופגע בשמשה האחורית. למחרת, ירה הנאשם לעבר מתלונן אחר שישב ברכב ופגע בו ברגליו וכן ירה לעבר בנו של אותו מתלונן, שבא לסייע לאביו, אך החטיא. למתלונן נגרמו פגיעות בברכיו, הוא נותח, אושפז למשך שישה ימים ונזקק להמשך טיפול. ביהמ”ש גזר על הנאשם, נטול עבר פלילי, 6 שנות מאסר בפועל ופיצוי כולל בסך של 60,000 ₪.
מקרה זה נבדל לחומרה בכך שהמעשים נמשכו על פני יומיים וכללו שימוש בנשק חם. מנגד, ומבלי להקל ראש, תוצאות המעשים קלות בהרבה מתוצאות מעשיו של הנאשם שבפניי, מה גם שדובר באותו עניין בנאשם ללא הרשעות קודמות.
יובהר, כי עיינתי בפסיקה נוספת אליה הפנתה המאשימה, ברם לא מצאתי כי ניתן לגזור ממנה גזרה שווה לענייננו, נוכח שוני מהותי בנסיבות ביצוע המעשה והעושה.
22. משנסקרו נסיבות ביצוע העבירות וחומרתן, לצד רמת הענישה הנוהגת, יש לפנות כעת לבחינת נסיבותיו האישיות של הנאשם וסיכויי שיקומו בהתאם לשיקולים שהותוו בהלכה הפסוקה בנוגע לענישה של קטינים.
גילו של הקטין והחשש מפני חשיפה לנורמות עברייניות- הנאשם היה בן 17 ותשעה חודשים, על סף הבגירות, בעת ביצוע העבירות, באופן המקטין את המשקל שיש ליתן לקטינות בעת גזירת הדין. יתרה מכך, ניסיון הרצח בוצע לאחר שקילה, תכנון מוקדם והצטיידות, כאשר גם מיד לאחר דקירת נפגע העבירה, הבין הנאשם את משמעות מעשיו ועשה פעולות שונות לשם הסתרתם ולצורך שיבוש החקירה. פעולותיו של הנאשם אינן משקפות אופן פעולה ילדותי וחסר תובנה לחומרת המעשים, אלא עולות בקנה אחד עם התנהלות קרת רוח ובוגרת על בסיס דפוסים עברייניים. הרושם המתקבל למקרא עובדות כתב האישום עולה בקנה אחד עם התרשמות שרות המבחן, לפיה הנאשם “סיגל לעצמו דפוסי התנהגות עברייניים ומסוכנים מאוד, הסתגל לתנאים בכלא והוא חסר אמון כלפי הגורמים הטיפוליים” (ע’ 7 לתסקיר).
הבעת חרטה כנה ונטילת אחריות- הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, ללא צורך בשמיעת ראיות, תוך חיסכון בזמן השיפוטי ובעיקר תוך מניעת הצורך בשמיעת עדויות עדי התביעה, בדגש על הקטין נפגע העבירה, בני משפחתו וקטינים נוספים ששהו בבית הספר ביום האירוע. כן הביע הנאשם חרטה על מעשיו בפני שרות המבחן. עובדות אלו תישקלנה לזכות הנאשם ויש בהן כדי להביא למיתון העונש שייגזר עליו. לצד זאת יוער, כי בשיח עם שרות המבחן ניסה הנאשם למזער מחומרת פעולותיו ולצמצם מאחריותו לעובדות כתב האישום המתוקן (ס’ 6 לתסקיר).
עברו הפלילי של הנאשם- אין מדובר בנאשם נטול עבירות קודמות, אשר מעד באופן חד פעמי, אלא במי שביצע בעבר עבירות אלימות חוזרות, בדרגת חומרה שהלכה והסלימה עם השנים. לחובת הנאשם חמש הרשעות קודמות בעבירות של ניסיון שוד, איומים (מספר עבירות), תקיפה הגורמת חבלה של ממש (מספר עבירות), פריצה לבניין והתפרצות (מספר עבירות), היזק לרכוש במזיד, גניבה ותקיפה. הנאשם ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל ולא היה בהם כדי להרתיעו. פסק הדין האחרון שניתן כנגד הנאשם בביהמ”ש המחוזי לנוער, בגין עבירה של ניסיון שוד, ניתן כחצי שנה בלבד טרם האירוע נושא כתב האישום דנן. באותו עניין הושתו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה בן 5 חודשים, ברם הנאשם שב לסורו תוך זמן קצר והוכיח שאין עליו מוראו של הדין. לא למותר לציין, כי גם במהלך ניסיון השוד אותו ביצע הנאשם בתיק הקודם, אחז הנאשם בסכין.
לא זו אף זו, חודשיים לפני האירוע מושא התיק העיקרי, היה הנאשם מעורב בעבירות אלימות חמורות נוספות בצוותא כנגד קטין אחר, במהלכן היכה קטין אחר באגרופים וניסה לדקור אותו בסכין (תיק הצירוף).
עברו הפלילי של הנאשם, שחרף גילו הצעיר של הנאשם משתרע על פני שנים (החל משנת 2018), מצביע על מסוכנות ניכרת לציבור ומהווה שיקול לחומרה בגזירת עונשו של הנאשם.
נסיבות אישיות וסיכויי שיקומו של הנאשם- כעולה מתסקיר שרות המבחן, הנאשם כבן 19 כיום, גדל בנסיבות קשות ומורכבות, ללא גורמי תמיכה יציבים. הושמט…
לאורך השנים, עד למעצרו בתיק זה, נעצר הנאשם בגין מעורבות בעבירות שונות, בעיקר מתחום האלימות. בקשר עם שרות המבחן, התקשה הנאשם לשתף פעולה, לא אחת סרב לפגוש קצין מבחן ואף סרב להשתלב במסגרות טיפוליות. הרושם של שרות המבחן הוא כי הנאשם סיגל לעצמו דפוסי התנהגות עברייניים ומסוכנים מאוד, הסתגל לתנאים בכלא והוא חסר אמון כלפי הגורמים הטיפוליים. לאחר מעצרו של הנאשם בתיק זה, הוא שהה בכלא “אופק” עד לבגירותו. מדיווחי העו”ס בכלא “אופק” ניתן ללמוד כי גם בפעם הזו לא שיתף הנאשם פעולה עם גורמי הטיפול, התנהג בתוקפנות, נקט באלימות מילולית כלפי גורמי הכלא והיווה השפעה שלילית על עצורים אחרים. כיום נמצא הנאשם בכלא “אוהלי קידר”, הסתגל לתנאיו, אינו חווה קשיים מיוחדים ואינו משולב במסגרת חינוך או תעסוקה.
התמונה המתקבלת מן התסקיר עגומה למדיי ואיננה מבשרת טובות. הנאשם גדל, שלא בטובתו, בנסיבות קשות ונטולות מעגל תמיכה מספק והולם, לאורך השנים סרב לקחת את היד שהושטה לו מגורמי טיפול שונים, לא השכיל להשתלב בהליך שיקומי ואימץ לעצמו התנהלות עבריינית ואלימה כדרך חיים. מבלי להתעלם מגורמי הסיכוי בעניינו של הנאשם, הכוללים הודאה וחרטה, זיהוי גורמי סיכון, הכרה בפגיעות שגרם, נכונות לתיקון הנזק וביטוי שאיפות נורמטיביות לעתיד, הרי שגורמי הסיכון בעניינו של הנאשם רבים ומשמעותיים. כך, לנאשם מעורבות חוזרת בפלילים ובעבירות קשות גם לאחר שפיטה וריצוי מאסר בפועל, משיכה לעולם העבריינות ונטייה לחבירה לגורמים עברייניים, תפקוד לקוי במסגרות טיפוליות שונות בהן שולב, סירוב לטיפול ולשיתוף פעולה עם שרות המבחן הן בהליך זה והן בהליכים קודמים, היעדר שילוב בחינוך או בתעסוקה בכלא, מעורבות באירועים חריגים בתקופת המעצר והיעדר כלים טיפוליים שעשויים לסייע בהתרחקות מן העולם העברייני.
בשקלול הנתונים סבור שרות המבחן, כי הנאשם מצוי בסיכון גבוה לביצוע עבירות נוספות ואין המלצה טיפולית בעניינו. נוכח סירובו של הנאשם ליטול חלק בהליך טיפולי, אין לעת הזו צפי להפחתה במסוכנותו ולא ניתן לומר כי קיים ביחס אליו אופק שיקומי, היכול להוות משקל ממשי כנגד שיקולי הגמול וההרתעה.
23. באיזון בין מכלול השיקולים שנסקרו מעלה, נוכח המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, נוכח חומרת העבירות ותוצאותיהן, נוכח גילו של הנאשם שהיה על סף הבגירות, נוכח סירוב הנאשם להשתלב בטיפול ובהתחשב בהמלצת שרות המבחן, מצאתי כי על שיקולי שיקומו של הנאשם לסגת במקרה זה מפני שיקולי הגמול, ההרתעה והמניעה. צירופם של הנתונים מחייב את ענישתו של הנאשם במאסר בכליאה לתקופה משמעותית, על-אף גילו בעת ביצועם של המעשים, ברם בקביעת תקופת המאסר יינתן משקל לקטינותו של הנאשם ולנטילת האחריות שלו על מעשיו. יובהר, כי אלמלא היה הנאשם קטין בעת ביצוע העבירות ולולא בחר להודות במיוחס לו, היה מקום לגזור עליו עונש חמור בהרבה, נוכח חומרת המעשים והעובדה שכחוט השערה היה בין מעשיו של הנאשם לבין התוצאה הקטלנית אותה ניסה להשיג.
24. נתתי דעתי, טרם גזירת דינו של הנאשם, לעובדה שביחס לשותפו לאירוע, הנאשם 2, הגיעו הצדדים להסדר טיעון “סגור” המבקש להטיל עליו עונש של 3 שנות מאסר (העונש כולל הפעלת מאסר מותנה בן 8 חודשים). בהתאם לעקרון אחידות הענישה, יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות כשהם בעלי נסיבות אישיות דומות. עת מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה, מצדד עיקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעים שונים של העבירה בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם (ראו כב’ השופט מזוז בע”פ 2166/18 פלוני נ’ מדינת ישראל [17.5.18] וכב’ השופט י’ דנציגר בע”פ 2580/14 חסן נ’ מדינת ישראל [23.9.14]).
קיים שוני מהותי בין הנאשם 1 לבין נאשם 2 הן ביחס לעבירות בהן הורשעו, הן ביחס לנסיבות ביצוע העבירות והן בנוגע לעבר הפלילי של הנאשמים, באופן המצדיק יצירת הבחנה משמעותית בין השניים.
ראשית, נאשם 1 הורשע בעבירה של ניסיון רצח בעוד שנאשם 2 הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. שנית, ועיקר, מעשיו של נאשם 1 חמורים לאין שיעור ממעשיו של נאשם 2. בעוד שנאשם 2 “הסתפק” בזריקת שתי אבנים לעבר מקום, רק לאחר שנפגע העבירה כבר לא היה בו, ונמנע מרדיפה אחר נפגע העבירה לתוך חדר המנהל ומהשתתפות בתקיפתו הפיזית, היה זה הנאשם 1 אשר דלק אחר נפגע העבירה לתוך חדר המנהל ודקר אותו באכזריות רבה, כמתואר בהרחבה קודם לכן. נאשם 2 לא נכח בחדר המנהל בעת דקירת א.א. ולא היה בעל יכולת השפעה על מה שהתרחש באותה עת בתוכו. שלישית, קיים שוני בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים. נאשם 2 צעיר מנאשם 1 בשמונה חודשים ועברו הפלילי מכביד פחות מזה של נאשם 1 הן כמותית והן מבחינת טיבן של העבירות.
25. בהתאם להלכה הפסוקה, מצבו הכלכלי של הנאשם ויכולת התשלום שלו אינם משפיעים על קביעתו של פיצוי, כדין פיצוי אזרחי, אף כאשר עסקינן בנאשם קטין [ראו למשל ע”פ 990/21 פלוני נ’ מ”י (30.11.22), פסקה 49; ע”פ 5761/05 מג’דלאוי נ’ מ”י (24.07.06); וע”פ 2661/12 פלוני נ’ מ”י (19.11.12)]. גם אם תילקח בחשבון הגישה לפיה יש ליישם את הכלל הנ”ל באופן גמיש בקביעת הפיצוי בעניינם של קטינים [ראו ע”פ 5359/20 פלוני נ’ מ”י (13.4.21) וכן ע”פ 8378/22 פלוני נ’ מ”י (26.7.23)], הרי כשמדובר בפגיעה כה קשה בקורבן, על ידי מי שביצע את המעשים על סף הבגירות, ואשר אינו משולב בהליכי טיפול ושיקום, ברי כי על סכום הפיצוי להיות משמעותי ביותר.
לשם המחשה, בע”פ 10025/16 פלוני לעיל, דחה ביהמ”ש העליון ערעור על גזר דין שכלל פיצוי בסך של 100,000 ₪ למתלונן אחד ו-80,000 ₪ למתלונן שני, שנגזר על קטין בן 14 שהיה שותף לדקירת שני מתלוננים, בקבעו: “העובדה שמדובר בקטין אינה יכולה לפטור אותו מתשלום פיצוי על הנזק שגרם לו, וכך גם אין במצוקה כלכלית של בני משפחה כדי למנוע השתת פיצוי” (ס’ 49-51 לפס”ד).
עוד אפנה לכך, שלאחרונה אישר ביהמ”ש העליון בע”פ 8195/23 פלוני לעיל, השתת פיצוי מרבי של 258,000 ₪ על קטין בן 15.5 שהורשע בביצוע עבירה של רצח באדישות.
בהמשך לזאת, ובשים לב לנזק הנרחב והמשמעותי שנגרם לא.א. ולמשפחתו, הכולל בחובו נכות קבועה וצלקות גופניות ונפשיות עמן ייאלץ א.א. להתמודד בשארית חייו, יכלול עונשו של הנאשם גם מרכיב מהותי של פיצוי לקטין נפגע העבירה.
גזירת הדין בתיק הצירוף והיחס בין העונשים בשני התיקים-
26. בתיק הצירוף, הורשע הנאשם עפ”י הודאתו, בביצוע שתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות – עבירה על סעיף 380 ביחד עם סעיף 382 (א) לחוק העונשין.
עובדות כתב האישום המתוקן, שעניינן אירועים שהתרחשו כחודשיים בלבד טרם האירוע מושא התיק העיקרי, משקפות התנהלות אלימה נוספת של הנאשם 1, בצוותא עם אחר, בדפוסי פעולה עברייניים הכוללים אלמנטים דומים של שימוש בסכין לצורך איום וניסיון דקירה של קטין אחר, תוך סיכון בריאותו ושלמות גופו. פוטנציאל הנזק היה לא מבוטל ובפועל נגרמו לקטין נפגע העבירה חבלות. הנאשם 1 לא היה הרוח החיה ומוביל האירוע, ברם תרומתו לו הייתה חיונית ומשמעותית. בתמצית אציין, כי על רקע היכרות מוקדמת בין נפגע העבירה (קטין יליד 2005) לבין נאשם אחר באותו תיק, וטענה בדבר חובו לנאשם האחר, פגשו הנאשמים במתלונן, דרשו ממנו כסף, היכו אותו יחד, כשהוא שרוע על הרצפה, באגרופים ובבעיטות וריססו את פניו בגז פלפל. בהמשך, ועל רקע דרישת התשלום של הנאשם האחר, הזמינו הנאשמים את הקטין למקום מפגש, שם המתינו לו כשכל אחד מהם מצויד בחפץ חד הנחזה להיות סכין. בהגיע הקטין למקום, שאל הנאשם האחר אם יש לו כסף ומשהשיב בשלילה, הנאשם 1 דחף אותו, הפילו לרצפה וניסה לדקור אותו. הסכין שאחז הנאשם 1 נשברה וכתוצאה ממעשיו נשרט המתלונן בכתף. הנאשם האחר דקר את המתלונן בירכו וגרם לו לחבלות.
27. בגין תיק הצירוף, עתירתם המשותפת של הצדדים היא להטיל על הנאשם עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו בתיק הצירוף, קרי: מתאריך 1.3.23, לצד מאסר מותנה ופיצוי לנפגע העבירה בגובה של 2,000 ש”ח. שני עונשי מאסר מותנים, שנגזרו על הנאשם 1 בת”פ (מחוזי י-ם) 14086-02-22 ובת”פ 25693-04-20 (בני 5 ו-6 חודשים בהתאמה), יופעלו וירוצו חודשיים במצטבר והיתר בחופף, כך שסך הכל ירצה הנאשם 1 בגין תיק הצירוף עונש מאסר בפועל של 12 חודשים.
בבסיס הסדר הטיעון מצוי איזון בין חומרת מעשיו של הנאשם, מאפייניו והמסוכנות הנשקפת ממנו, כעולה מעברו הפלילי ומתסקיר שרות המבחן, לבין התחשבות בנסיבותיו האישיות המורכבות, בגילו עובר לביצוע המעשים ובהודאתו בעבירות ללא צורך בשמיעת ראיות.
28. לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין ולטעמים העומדים בבסיס הסדר הטיעון הנוגע לתיק הצירוף, מצאתי כי יש בו איזון ראוי בין האינטרס הציבורי לבין טובת ההנאה המוענקת לנאשם וכי הוא עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוהגת במקרים דומים. משכך, אציע לחבריי לכבדו.
באשר לאופן ריצוי העונשים בשני התיקים, אציין כי הסדר הטיעון ביחס לתיק הצירוף כבר כולל בחובו הקלה בדמות חפיפה ניכרת בין שני עונשי מאסר מותנים, שהיו בני הפעלה, למשך 5 ו-6 חודשים, לבין העונש שייגזר בתיק הצירוף.
המעשים נושא תיק הצירוף בוצעו כארבעה חודשים בלבד לאחר שהנאשם נשפט בביהמ”ש המחוזי לנוער בגין ניסיון שוד, כאשר עונש מאסר בפועל של שנה ועונש מאסר מותנה לא השכילו להרתיע ולא מנעו חזרה להתנהלות עבריינית בוטה ואלימה, הן במסגרת תיק הצירוף והן במסגרת התיק העיקרי. יתרה מזאת, הנאשם סירב בצורה עיקשת להשתלב בהליכי טיפול בעקבות מעורבותו בתיקים שבנדון, כך שלא ניתן לומר שעלה על דרך חדשה העשויה להצדיק התייחסות אל מכלול העבירות כאל מקשה נמשכת אחת, שנקטעה נוכח שיקום, תוך חפיפת העונשים בגינם.
הלכה למעשה, התנהלות הנאשם לאורך זמן מבטאת זלזול במערכת אכיפת החוק ובערכים הנורמטיביים, כך שקשה לבסס הצדקה של ממש לחפיפה בין העונשים, המייצגים אירועים שונים לחלוטין בזמן, במקום ובנפגעי העבירה. נדמה כי ההכרה במשמעות המקלה של הודאת הנאשם מצאה ביטויה בחפיפה בין עונש המאסר שייגזר בתיק הצירוף לבין עונשי המאסר המותנים שיופעלו ואין מקום להקלה מהותית נוספת תוך חפיפה בין העונש בתיק הצירוף לעונש בתיק העיקרי.
נוכח האמור עד כה, אציע לחבריי להורות כי עונשי המאסר בתיק העיקרי ובתיק הצירוף ירוצו במצטבר.
גזירת דינו של נאשם 2-
29. בגדרו של האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם עפ”י הודאתו, במסגרת הסדר הטיעון, בביצוע עבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, שיבוש מהלכי משפט וחבלה בכוונה מחמירה – עבירות על סעיפים 447, 244 ו – 329 (א) (2) לחוק העונשין. בהתאם לאישום השני, הורשע הנאשם בביצוע עבירה של קשר לפשע – עבירה על סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין.
התייחסתי בפרוט למכלול האירוע נושא האישום הראשון במהלך ניתוח הנתונים הנוגעים לגזירת דינו של נאשם 1 ולפיכך לא אשוב ואתאר אותו במלואו, אלא אתמקד בציון היבטי החומרה והקולה הנוגעים לנאשם 2.
לחומרה אציין, כי הנאשם גיבש לאחר שקילה ותכנון מוקדם, ללא כל סיבה נראית לעין, החלטה הרת גורל וקשה להטיל בא.א. נכות או מום או לגרום לו לחבלה חמורה. לשם כך הצטייד הנאשם יחד עם שותפו בפריטי לבוש שיסייעו לו להסוות את זהותו וכן בנשק קר מסוג אבן. הנאשם 2 הוא שהתקשר מספר פעמים לקטין אחר ששהה בבית הספר על מנת לוודא את הימצאו של א.א. במקום. הנאשם 2 היה שותף לפריצה של גדר בית הספר ולריצה אל עבר החצר, שם שהה א.א. וכן היה שותף למרדף אחר א.א. אל תוך קומת הכניסה של בית הספר. עם זאת, הנאשם 2 נותר בתחתית גרם המדרגות בזמן שהנאשם 1 דלק אחרי א.א. אל הקומה העליונה ואל תוך חדר המנהל, בו ניסה להסתתר. הנאשם 2 זרק שתי אבנים באזור גרם המדרגות, בזמן שא.א. כבר לא שהה במקום, באופן שהיה עלול להפחיד ולסכן קטינים ומבוגרים אחרים ששהו באזור.
לצד זאת, יש להבהיר כי חלקו של נאשם 2 קל בהרבה מזה של שותפו, שכן הנאשם 2 לא פגע פיזית בנפגע העבירה ולא נכח כלל בחדר המנהל בעת שהנאשם 1 תקף אותו ודקר אותו בצורה אכזרית ונחושה.
לאחר שהנאשם 1 נמלט מחדר המנהל, ברח עמו הנאשם 2 לדירה בה שהו קודם לכן והיה שותף להכנסת בגדיהם למכונת הכביסה ולהשלכת הסכין מעבר למרפסת הדירה, במטרה לשבש את החקירה.
נופך חומרה נוסף טמון בכך שבחודש בו בוצעו העבירות נושא התיק העיקרי, קשר הנאשם 2 קשר עם אחר, שזהותו אינה ידועה, לנשיאת נשק מסוג רוס”ר 16M ומחסנית מתאימה. חפצו של הנאשם לשאת נשק חם התקפי מעצימה את מסוכנותו ואת נגישותו לגורמים עברייניים.
30. הנאשם היה בן 17 וחודש בזמן ביצוע העבירות המתוארות באישום הראשון, והוא כבן 18.5 כיום. מן התסקיר ניתן ללמוד כי הנאשם בן למשפחה המונה זוג הורים גרושים ושלושה ילדים משותפים והוא גדל ללא קשר עם אביו. לאורך השנים, עלו קשיים התנהגותיים ובעיות משמעת במסגרות החינוך, הנאשם חבר לנערי שוליים וביצע עבירות רכוש ואלימות, בגינן הופנה למסגרות חסות הנוער. חרף ריבוי ניסיונות טיפוליים, לא הצליח הנאשם להתמסר לתהליך טיפולי ובסופו של הליך משפטי קודם, ריצה הנאשם עונש מאסר של 4 חודשים בכלא אופק. עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים, שנגזר על הנאשם בגין כל עבירת אלימות מסוג פשע בחודש מרץ 2022, לא הרתיע את הנאשם ולא מנע ביצוע עבירה נוספת ממן העניין בדרגת חומרה קשה בהרבה.
מאז מעצרו בתיק דנן, הנאשם לא ביטא קושי להסתגל לכלא, לא זיהה גורמי סיכון ולא ביטא צורך בקשר טיפולי. הנאשם סרב להתייחס לעבירות בהן הודה בבית המשפט, לא ביטא הבנה למניעים שעמדו בבסיס מעשיו וסרב לבטא עמדה כלשהיא ביחס לנפגע העבירה.
בין גורמי הסיכון שנמנו ביחס לנאשם מצויים חומרת העבירות הנוכחיות, עבירות קודמות והסלמה בחומרתן, בעיות משמעת ואלימות מגיל צעיר, קושי של האם להכיר בחומרת המצב, חבירה לנערי שוליים וקושי לשתף פעולה עם גורמי טיפול. כגורם סיכוי ציין שרות המבחן התנהגות חיובית, לסירוגין, בביה”ס ובמסגרת חסות הנוער, שהדגימה כי הנאשם בעל יכולות תפקודיות טובות, כשהוא נתון תחת החזקה ויש לו מוטיבציה.
בשקלול הנתונים, לא בא שרות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.
31. העונש המוסכם שהוצג בפני ביהמ”ש במסגרת הסדר הטיעון כולל בחובו מרכיב משמעותי של מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי לנפגע העבירה. בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי את נסיבות ביצוע העבירות, את עברו הפלילי של הנאשם ואת עמדת שרות המבחן, כמו גם את גילו של הנאשם, את חרטתו ואת הודאתו בעבירות ללא צורך בשמיעת הוכחות, מצאתי כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הנו סביר ומתיישב עם הפסיקה הנוהגת ביחס לענישת קטינים ולפיכך אציע לחבריי לכבדו.
ביחס לפיצוי לנפגע העבירה, אציע לחבריי להטיל על הנאשם פיצוי משמעותי, התואם את חלקו של הנאשם באירוע ואת מידת מעורבותו בתקיפתו הפיזית של הנפגע.
32. טרם סיום, אבקש להפנות מילים מספר אל א.א. נפגע העבירה ואל בני משפחתו. כאבכם והקשיים העצומים עמם אתם נאלצים להתמודד היו לנגד עיני בעת גזירת הדין. ענישתם של נאשמים שהיו קטינים בעת ביצוע העבירות היא לעולם מורכבת ואף כשהלב מתקומם אל מול רוע צרוף ונטול פשר, מחויב ביהמ”ש להטיל עונש שיעלה בקנה אחד עם הדין ועם הפסיקה הנוהגת.
מן התסקיר למדתי עד כמה היה נפגע העבירה אהוד ומקובל על חבריו טרם הפגיעה בו ועד כמה מסורים הם בני משפחתו האוהבת. אני תקווה שעם סיום ההליך הפלילי יוכל א.א להמשיך ולרכז את המאמצים בשיקום ובהתקדמות האישית, ימצא שוב את מקומו החברתי הראוי ויחזור להאמין כי לצד הקשיים טומן העתיד עבורו גם אור ותקווה.
33. נוכח כל האמור מעלה, אציע לחבריי לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 1-
א. מאסר בפועל-
בתיק העיקרי: תשע וחצי שנות מאסר בפועל.
בתיק הצירוף: עשרה חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו של הנאשם בתיק הצירוף, קרי: מתאריך 1.3.23. עונשי המאסר המותנים, שנגזרו על הנאשם 1 בת”פ (מחוזי י-ם) 14086-02-22 ובת”פ 25693-04-20 (בני 5 ו-6 חודשים בהתאמה), יופעלו וירוצו חודשיים במצטבר והיתר בחופף, כך שסך הכל ירצה הנאשם 1 בגין תיק הצירוף עונש מאסר בפועל של 12 חודשים החל מיום 1.3.23.
עונשי המאסר בתיק העיקרי ובתיק הצירוף ירוצו במצטבר כך שסך הכל ירצה הנאשם עשר וחצי שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בין התאריכים 13.12.22-1.3.23.
ב. 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על עבירת אלימות כנגד הגוף מסוג פשע.
ג. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על עבירה לפי סעיפים 447, 244 או 186(א) לחוק העונשין.
ד. פיצוי-
פיצוי בסך של 100,000 ש”ח לא.א. נפגע העבירה בתיק העיקרי. הפיצוי יופקד תוך 90 יום בקופת ביהמ”ש ויועבר לנפגע העבירה לפי פרטים שתמסור המאשימה.
פיצוי בסך של 2,000 ₪ למתלונן בתיק הצירוף. הפיצוי יופקד תוך 90 יום בקופת ביהמ”ש ויועבר לנפגע העבירה לפי פרטים שתמסור המאשימה.
נאשם 2-
א. 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר מתאריך 13.12.23.
עונש המאסר המותנה בן 8 חודשים מת”פ 6272-01-22 (נוער רחובות) מופעל, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שסך הכל יישא הנאשם בעונש מאסר בפועל של 36 חודשים בניכוי ימי מעצרו מתאריך 13.12.23.
ב. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על עבירת אלימות כנגד הגוף מסוג פשע.
ג. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על עבירה לפי סעיפים 447, 244 או 499 (א)(1) לחוק העונשין.
ד. פיצוי בסך של 25,000 ₪ לא.א. נפגע העבירה בתיק העיקרי. הפיצוי יופקד תוך 90 יום בקופת ביהמ”ש ויועבר לנפגע העבירה לפי פרטים שתמסור המאשימה.
השופט חגי טרסי, אב”ד-
אני מסכים.
השופט עידו דרויאן-גמליאל-
אני מסכים.
המזכירות תעביר עותק גזר הדין לשרות המבחן לנוער.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.
ניתנה היום, כ”א אלול תשפ”ד, 24 ספטמבר 2024, במעמד הצדדים.
