לפני
כבוד השופטת אירית קלמן ברום
1.לב חיים אנרגיה בע”מ
2.שלמה בן חיים
ע”י ב”כ עו”ד יעקב כשדי
נגד
משיבה
י.ל. קרנליאן ניהול פרויקטים בע”מ
ע”י ב”כ עו”ד יעל רותם (נאמנת)
פסק דין
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים (הנתבעים) להורות למשיבה (התובעת) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.
העובדות וטענות הצדדים בקצרה
ההליך החל בהתנגדות המבקשים (הנתבעים) לביצוע שטר, ההתנגדות התקבלה בהסכמת הצדדים. הצדדים הגיעו להסכם פשרה אולם ההסכם בוטל לבקשת המשיבה (התובעת) לאחר שנפתח הליך לפירוק ובית המשפט של הפירוק נתן היתר להמשך ההליכים בתיק.
המשיבה הגישה כתב תביעה מתוקן לחיוב המבקשים בסך כ-מיליון ₪, במסגרתו טענה כי חובם של המבקשים נובע מתשלום מע”מ שהתחייבו לשלם וביטלו את השיק בגין חוב זה. המבקשים מצידם מכחישים מחויבות כלשהי למשיבה וטוענים שככל שמדובר בתשלום מע”מ, הרי שבתשלום זה חויבו בהליך אחר על כן עומדת לזכותם טענת פרעתי.
בקשת המבקשים לחייב את המשיבה להפקיד ערובה נדחתה בהחלטה מיום 22.5.24.
בית המשפט קמא דחה את הבקשה וקבע כי אף שהכלל הוא להורות על הפקדת ערובה במקרה שהתובעת הינה חברה בעירבון מוגבל, ואף שמצבה הכלכלי של המשיבה (התובעת) לאור היותה בהליכי פירוק ברור במקרה זה, מכיוון שלבית המשפט יש שיקול דעת, הרי שמקרה זה אינו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה וזאת נוכח השיהוי בהגשת הבקשה כשההליך החל לפני כמעט שנתיים וכתב התביעה המתוקן הוגש לפני כשנה. בהליך קודם הצדדים הגיעו להסכם פשרה אשר בוטל לאור בקשת הנאמנת ובנוסף קבע שמדובר בתביעה שהוגשה על ידי נאמן בפירוק, האינטרס חורג מן האינטרס של חברה פעילה, התמורה נכנסת לקופת הפירוק לכלל הנושים. קבלת הבקשה במקרה זה כשקופת הפירוק ריקה – משמעותה דחיית התביעה.
באשר לסיכויי התביעה, קבע בית המשפט קמא, בזהירות המתבקשת, מהשלב שבו נתון ההליך, כי מדובר בתביעה שטרית וחוזית, הליך דומה אשר הסתיים בפסק דין נגד הנתבעת מס’1 עשוי להשליך על ההליך הנוכחי, ועל כן אין לומר שסיכויי התביעה נמוכים.
המבקשים טוענים כי אף אם סיכויי התביעה נראים גבוהים, נתון המוכחש על ידם, אין בכך למנוע מזכותם להבטיח את הוצאותיהם, ככל שהתביעה תדחה.
העובדה שהקופה ריקה מגבירה את חששם שלא יוכלו לגבות את הוצאותיהם.
באשר לסיכויי התביעה טוענים המבקשים כי סיכויי הגנתם טובים ואין להשליך מההליך הקודם שבו נפסק לטובת המשיבה, נהפוך הוא, תביעה זו נשענת על אותה המחאת זכות שזכתה אותה בהליך הקודם והיא אינה יכולה לגבות פעמיים את אותה המחאה, בהליך זה טוענים לכישלון תמורה מוחלט.
אף אם סיכויי התביעה גבוהים כנגד המבקשת מס’ 1, הם אינם גבוהים כנגד המבקש מס’ 2, אשר נתבע באופן אישי, ולפחות לגביו היה מקום להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו.
באשר לשיהוי המוזכר בהחלטת בית המשפט קמא, נטען שאין כלל שיהוי, הבקשה הוגשה בסמוך לביטול הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים.
אין החלטה על הפקדת ערובה כמוה כמחיקת התביעה, המשיבה יכולה לפנות לבית המשפט של חדלות פירעון בבקשה למימון.
המשיבה מתנגדת לבקשה תוך שסומכת ידיה על החלטת בית המשפט קמא וטוענת כי במסגרת תפקידה כנאמנת, ביקשה לבטל את הסכם הפשרה בין המשיבה והמבקשים, בית המשפט נעתר לבקשתה ואישר לה להמשיך לנהל את ההליכים.
הבקשה לחיוב בערובה הוגשה רק לאחר שנתיים שההליכים מתנהלים ורק לאחר ביטול הסכם הפשרה.
מדובר בהליך דיוני וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.
בית המשפט קמא ערך את האיזון הראוי בין האינטרסים, זכותה החוקתית של המשיבה למול זכותם הקניינית של המבקשים. חיוב בערובה כשקופת הפירוק ריקה לא יאפשר לה להמשיך בהליך.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטת בית המשפט קמא, החלטתי לעשות שימוש בסמכות המוקנית לי על פי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע”ט-2018 (להלן: “התקנות”), לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בבקשה כבערעור – ולקבלו.
כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות בעלות אופי דיוני, ובכללן החלטות שעניינן הפקדת ערובה וגובה הערובה, אלא כאשר נמצא כי מדובר במקרה חריג או כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (ר’ רע”א 4341/24 פלוני נ’ פלוני, בפסקה 6 (4.6.2024)).
הנני סבורה כי מקרה זה נמנה עם המקרים שבהם נפלה טעות שבדין בהחלטת בית המשפט קמא. כבר נפסק בעבר כי הוראת סעיף 353(א) לחוק החברות, שהינה הוראת חוק, גוברת על תקנה 519 לתקנת סדר הדין האזרחי תשמ”ד-1984, כיום תקנה 157(א) לתקנות. יש לחייב חברה בע”מ בהפקדת ערובה להבטחת הוצאת הנתבע. בהקשר זה ראו: רע”א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע”מ נ’ בנק הפועלים בע”מ, פסקה 11 (11.2.2009). ברירת המחדל, כפי שציין בית המשפט קמא, הינה חיוב החברה התובעת בהפקדת ערבון.
יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה, האם הוא מחייב בהפקדת ערובה, או שבנסיבות העניין ניתן לפטור את החברה מהפקדה ולבחון את סיכויי התביעה, אם מדובר בסיכויי תביעה גבוהים במיוחד. ברירת המחדל הינה חיוב החברה בערובה. על החברה התובעת הנטל להוכיח כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה בהפקדת הערובה, קרי שמצבה הכלכלי לא מעורר חשש שהנתבע לא יוכל לגבות את הוצאותיו. על בית המשפט לאזן בין זכותו של נתבע להבטיח את הוצאותיו למול זכות הגישה לערכאות וסיכויי התביעה. על מנת לפטור חברה מהפקדת ערובה הנטל על התובעת להוכיח כי תוכל לשאת בתשלום ההוצאות אם תחויב, או להוכיח כי סיכויי התביעה הינם גבוהים במיוחד וכי לנתבע הגנת סרק על מנת שלא תחויב.
בענייננו, מצבה הכלכלי של המשיבה אינו שנוי במחלוקת, החברה נקלעה להליכי פירוק. נתון זה היווה את הצידוק שלא לחייבה בהוצאות. בית המשפט קמא העדיף את זכותם של הנושים האחרים על פני הנתבע. אינני סבורה כי זכותם של הנושים האחרים עדיפה באופן אבסולוטי על זכותו של נתבע וכי בשם הנושים האחרים ניתן לנהל הליך ללא כל סיכון.
המבקשים ציינו כי בהליך ביניים בבקשה לתיקון כתב התביעה, חויבה המשיבה בהוצאת בסך 3,000 ₪ אלא שאין באפשרותם לגבות הוצאות אלו. ברור שככל שהנתבע יזכה בהגנתו, ימצא עצמו מול שוקת שבורה, הן בהליכי ביניים והן בהליך הסופי.
בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על השיהוי בהגשת הבקשה, ועל סיכויי התביעה. באשר לשיהוי, הבקשה הוגשה כשנה לאחר שהוגש כתב התביעה מתוקן, הצדדים הגיעו להסכם פשרה ביניהם, הסכם אשר בוטל על ידי בית המשפט של הפירוק, לבקשת הנאמנת. לאחר ביטול ההסכם הוגשה הבקשה להפקדת ערובה, אין לראות בכך שיהוי כה קיצוני שמאיין את זכותם של המבקשים להבטחת הוצאותיהם. בכל הקשור לסיכויי התביעה, קבע בית המשפט קמא כי בשלב שבו הוא נדרש לבחינת סיכויי התביעה, מדובר בתביעה שטרית וחוזית, וכי אין לומר שסיכויי התביעה נמוכים. לא נפסק כי אלו גבוהים במיוחד אלא שאין לומר כי הם נמוכים. ראו לעניין זה את דבריה של כב’ השופטת (כתוארה אז) א’ חיות ב-רע”א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ’נוריס לפיתוח והובלות בע”מ, בפסקה 5 (23.5.2011):
“לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין).”
כניסתה של המשיבה להליך פירוק אינו מקנה חסינות מפני תשלום הוצאות ואפשרות לנהל תביעה מבלי להבטיח את זכותו של נתבע לגבות את הוצאותיו ולו בחלקם.
האיזון הראוי בין זכותה של חברה בפירוק לתבוע ולשמור על האינטרסים של כל הנושים, לבין זכותם הקניינית של המבקשים להבטיח את הוצאותיהם, תעשה על ידי קביעת גובה הערובה באופן מידתי.
בנסיבות העניין, הנני סבורה כי הפקדת ערובה בסך 25,000 ₪ תהווה איזון ראוי בין זכויות הצדדים, ותאפשר למשיבה לגייס את הסכום הנדרש על מנת לנהל את תביעתה.
אשר על כן הערעור מתקבל. המשיבה תפקיד ערובה בסכום זה תוך 45 ימים מהיום אלא אם בית המשפט קמא יורה על מועד אחר.
הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪ ישולמו על ידי המשיבה בסיום ההליך.
הפיקדון יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.
ניתן היום, ט”ז כסלו תשפ”ה, 17 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
