centercenter
00
בית משפט השלום באילת
ה”ט 24320-06-24 מ. נ’ ל. ואח’
בפני
כב’ השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
מבקש
א.מ.
בעצמו
נגד
משיבים
1. ל. י.
2. י. י.
מיוצגים ע”י עו”ד יעקב בלס
החלטה
1. לפני בקשה למתן צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א-1991 (להלן-החוק).
הבקשה:
2. הבקשה הוגשה על ידי המבקש בשמו ובשם שני ילדיו הקטינים כנגד גיסתו (אחות אשתו) ובעלה (להלן- המשיבים).
3. בבקשתו טען המבקש שביום 4/6/24 הגיש תלונה במשטרה וייחס למשיבה 1 את הדברים הבאים: “הגב’ ל.י. מהלכת אימים על ילדי ושולחת דרכם איומים ברצח שלי ומציגה בפניהם אקדח של בעלה י.י.”
4. לבקשתו צירף נספח שכותרתו “בקשה למניעת הטרדה מאיימת/צו הגנה לקטינים”. בנספח כתב המבקש:
“מאז גיל ינקות של הקטינים, הדודה שלהם ל’ מסיתה אותם כנגד אביהם ובהמשך לאורך כל הליך הגירושין וללא הפסקה גם היום. הדודה מנסה להרחיק את הקטינים מהם בכל דרך אפשרית. לרבות הפעלת מכבש לחצים על האם כדי שזו תשתף איתו פעולה. בתחילה הם הצהירה בפני אחותה כי אינה יכולה לסבול את המחשבה שילדיה לא יראו את אביהם מדי יום, […] אך בהמשך נכנעה ללחץ אשר הגיע גם משאר משפחתה הגרעינית, והחלה לשתף פעולה ולנסות להרחיק את האב מילדיהם המשותפים. […] ניסיונותיה אלה של המשיבה להרחיק את הקטינים מאביהם אינם בוחלים באמצעים וכוללים שידול של האם להגיש תלונות שווא במשטרה בנוכחות הילדים על מנת שאלו יראו את אביהם נעצר ונאזק ולוקחים אותו בניידת משטרה מהבית וזה טוב לאימם על פי לשון הציווי שקיבלה האם על ידי המשיבה. המשיבה מודעת היטב לנזק הנפשי שנגרם לילדים עם מעשיה אך על פי מחשבת מעוותת יהיה ניתן לטפל בילדים אח”כ.[…] בקלות יחסית ניתן לראות כיצד המשיבה: במסכה של “דודה דואגת” ובאמצעות כלים ומזימות בזויות כי עוינת מלאה בזדון כנגד הקטינים. התנהגויות או פעולות זדוניות אלו של המשיבה הופכות קשות ומצלמות מיום ליום.[…] על מנת לקדש את משאלת ליבה ולהרחיק את הילדים מאביהם פועלת המשיבה כלפי הקטינים באכזריות שאינה יודעת גבולות, וביתר שאת בחודש האחרון שבו מעבר לכל דמיון אפשרי מעבירה היא לאב איומים ברצח, לא פחות מאשר דרך ילדיו הקטינים. המבקשת אף “הגדילה” לעשות לאחרונה כאשר הציגה בפני הקטינים את האקדח שבו היא מתכוונת לרצוח את אביהם. אקדח אשר באורח פלא הגיע אל המשיבה הישר מבעלה י.י. שמחזיק בו ככל הנראה ברישיון. הקטינים מתארים לאביהם את הנשק שהדודה הראתה להם כבר יותר מפעם אחת, ומספרים שהם דואגים ומפחדים שהדודה תפגע באביהם. לאחרונה אף שומע מהילדים כל הזמן פחות או יותר אותו הסיפור בדיוק, על זה שהדודה שלהם מתקשרת בפניהם למשטרה ומבקשת מהם לשים את אביהם בכלא, ומכיוון שהמשטרה, כך הילדים מספרים, עדיין לא שמו את אבא בכלא אז עדיין אינה מתכוונת להרוג אותו והם צריכים לשמוח על כך כי הם לא באמת אוהבים את אביהם כך מסבירה להם הדודה[…] ביום שישי האחרון בתאריך 7 ליוני כאשר אסף האב את בנו בן ה 5 מהגן […] מיד סיפר לו הילד על זה שהוא ממש דואג וחושש מזה שהדודה שלו ל. עושה עכשיו את דכה לאילת, והוא גם מבקש מאבא להיזהר שהיא לא תפגע בו כי בפעם הקודמת שהיא הגיע לאילת היא הראתה לו שוב את הנשק שאיתו מתכוונת לרצוח את אביו. על פי הנחיות גורמי המקצוע בטיפול וחינוך ילדים בהם, נעזר האב באופן קבוע, הוא תודרך להרגיע את הילד ולהסביר לו שמדובר ברובה צעצוע/ רובה מים ושאין באמת כוונה אמיתית לפגוע באביו […] ביום שישי האחרון כאשר הופתע לשמוע מהילד שהדודה שלו שוב בדרך לאילת וזה המסרים שהוא מקבל. בתחילה היה נדמה לה אב שהצליח להרגיע את הקטין וגם להצחיק אותו […] אך במהלך סופה”ש שוב חזר הקטין מספר רב של פעמים וסיפר לאבא על החששות שלו מפני הדודה שכבר הספיקה להגיע לעיר, ועל כך שהוא לא רוצה לפגוש אותה. כאמור ברור שלמרות מהמצב של האב להרגיע את הקטינים הדודה מצליחה בחוסר תום לב ובכוונת זדון, להמשיך ולהלך אימים על הילדים.”(הטעויות במקור).
הדיון במעמד צד אחד:
5. ביום 11/6/24 ניתן צו הרחקה על ידי כבוד השופט אדלמן והדיון נקבע לפני ליום 18/6/24.
הדיון במעמד הצדדים:
6. כאמור הדיון התקיים ביום 18/6/24. בדיון טענו הצדדים:
א. הקדים וטען ב”כ המשיבים: “הבקשה מתפצלת ל2 סעדים, הראשון הוא הטרדה
שהמבקש הגיש, לא צו הגנה אלא הטרדה מאיימת, שלא יטרידו אותו. עם זה אין שום בעיה, אנחנו מסכימים לצו הדדי, הם מעולם לא הטרידו אותו וגם לא יטרידו ולא הוא אותם.
לגבי החלק השני יש בעיה, הבקשה מהווה פירוק של המשפחה. הם גרים בירושלים ומגיעים פעם ב3 שבועות או חודש לאילת, לאמא של המשיבה שהיא הסבתא של הקטינים. בנוסף הילדים של המשיבים הם חברים טובים ומתראים עם הילדים של המבקש. מה שהוא מבקש זה ניתוק מוחלט והיפרדות של המשפחה. כל הבקשה עורבא פרח, מפנה את ביהמ”ש לעמ’ 4 לבקשה סעיף 5, יש מחיקה. אני לא פסחתי על זה, בדקתי את זה ויש פה בעיה. במקום 17 למאי הוא כתב 4 ליוני. מה זה 17 למאי? הלכנו למשטרה ובדקנו את זה, הוא אומר שיש אקדח על השולחן מול הילדים. במשטרה אמרו ש04.06 זה תאריך שהוא המציא שיהיה קרוב לבקשה. אם הוא כ”כ פוחד למה לא הגיש את הבקשה קרוב לאירוע ב17.05? בדקנו במשטרה, התיק נסגר, לפי מספר התלונה התיק נסגר ולא חקרו אותם אפילו כי הבינו שזה עורבא פרח. הוא כותב 04.06 כי זה פחות או יותר צמוד לבקשה שהגיש לביהמ”ש, כדי שביהמ”ש לא ישאל אותו אם כ”כ פחד למה לא הגיש את הבקשה צמוד לאירוע.
גם אם נלך לגישתו שזה 04.06, שיראה לביהמ”ש אישור שהגיש תלונה במשטרה בתאריך הזה. זה שקר מוחלט. אבל גם אם כן איך זה מסתדר עם הבקשה? הוא כותב על גבי הבקשה שהילדים אמרו לו ב07.06 על עניין האקדח כשהיו אצלו, איך התלונה הוגשה ב04.06? כמובן שזה לא היה ולא נברא, אבל כביכול איך זה מסתדר? זו שאלה נוספת שמתבקשת פה.
בנוסף הוא טוען שהיה אקדח, מתי? באיזה תאריכים? ביוני או במאי? במאי הגיש תלונה במשטרה. ובנוסף אם הוא פוחד שיירצחו אותו למה לא הגיש בקשה לצו הגנה גם כן? זה ברור שהוא רוצה להפריד את הילדים מהמשפחה. הילדים נמצאים בירושלים.
כמו כן המשיב היה דמות בכירה במשטרה, זה נשק שהוא קיבל ונמצא אצלו והם נמצאים בירושלים במקומות שהם לא במרכז העיר, באזור השטחים ליד גילה והוא צריך את הנשק. כב’ הש’ בשלום שדן בתיק כנראה לא רצה לדון בעניין, נבהל ושמע “אקדח על השולחן”, אז בא ולקח את הנשק וזהו. אבל נרשם שם תצהיר לא נכון, מדוע מה17.05 לא הוגשה כל בקשה? הרי אין פה שום פחד ושום סכנה ממשית. וגם מה קרה שכתב 04.06 אם הילדים היו אצלו ב07.06? […] אין לנו בעיה להיות מרוחקים מהאיש הזה, הם לא רוצים להתקרב אליו, אף אחד לא ידבר ולא יתקרב אליו. אבל הילדים האלה שבאים למשפחה לאמא ונמצאים שם, זה עוול ולא הוכח שום דבר. יש פה רק שקרים.”
ב. במענה ובמסגרת העלאת טענותיו טען המבקש:
“אני נוטה להסכים עם עורך הדין המלומד, בטוח ואין ספק שמקובל צו הרחקה הדדי. […]
חברי טוען שנמחק תאריך מהבקשה שלי, זה נכתב מול חוקרת משטרה בזמן שהגעתי להגיש תלונה, נסעתי לתחנה וישבתי מולה והיא נותנת לי מספר תלונה ותאריך וכשהיא רואה שאני מוציא את הדף של ביהמ”ש ומוחק היא אומרת לי “סליחה שנייה התיק הזה נסגר והתלונה שלך סופחה לתיק אחר, הוצמדה לתיק אחר, אז תרשום בבקשה תאריך חדש” אני מוחק מולה את התאריך ורושם את התאריך שהיא נותנת לי. אם יש טענות לגבי התאריכים אתה מוזמן ללכת להביא לשופט את כל התלונות עם כל התאריכים.
לענייננו, אני מבקש מכב’ הש’ להאריך את הצו לפחות ב90 יום, העניין פה הוא מזמן ולאורך כל החודשים האחרונים הוא ניכור הורי […]
אני יודע שאי אפשר לקחת את הכוונה של הגב’ י. לרצוח אותי, יש אינספור הוכחות לזה. מעורב בעלה, והיא לא מעוניינת לרצוח רק אותי אלא עוד מישהו שעדיף שבעלה לא יידע מי. אני יודע שאין באפשרות ביהמ”ש לקחת ממנה את הכוונה לרצוח אותי וגם את המניע. יש פה שיחה שהיא מדברת עם אחותה ומסבירה לה שאם היא תרצח אותי היא תזכה בכל הקופה, אם היא תצליח לגרום למותי.
לשאלת ביהמ”ש האם אני מייחס לשני המשיבים רצון לרצוח אותי, אני משיב שיש לי את כל ההוכחות להוכיח שכן. גם יש לגברת את הרצון ואמרתי את זה, יש לה גם מניע וכוונה ברורה. יש תמלול שיחה נוסף שבה היא מודה בזה.
לשאלת ביהמ”ש אם הצגתי למשטרה את הכוונה, הרצון והמניע המדוברים, משיב שבוודאי. בפעם האחרונה שהייתי שם התיק היה עדיין בחקירה, זו התשובה שאני מקבל כל הזמן. גם במשטרת ישראל לא רוצים לחשוף את כל המידע שלהם, למיטב הבנתי התיק עדיין בחקירה. אולי הם לא רוצים לחשוף את ידידנו המלומד לכל חומר החקירה. אני יוצא מהדיון הזה והולך למשטרה להגיש שוב תלונה.
אני מחזיק כאן את הכוונה, לא רק את הרצון והמניע, יש כוונה ברורה לרצוח אותי והיא מודיעה על כך ומדברת על זה מדם ליבה בשיחה עם אחותה, שהיא חושבת שרק היא ואחותה בשיחה ולימים כמה חודשים אחרי זה כשמצאתי את מכשיר ההקלטה נחשפתי לשיחה הזו. היא אומרת שם “בא לי להביא לו ברזל לתוך הגולגולת, את מבינה כמה פעמים ב8 השנים האחרונות אני מדמיינת איך אני רוצחת אותו?”.
יש לכב’ השופט ואני סמוך ובטוח בזה את האפשרות כן לקחת את האמצעי לרצח, באמצעותו מאיימים ברצח. האמצעי הוא נשק של בעלה.
לשאלת ביהמ”ש אם הצו שמתבקש נגד האיש זה בגלל שיש לו נשק, אני משיב שבין היתר. זה גם בשם ילדיי, זה שהיא מרשה לעצמה לדבר עם אחותה בחדרי חדרים על כוונתה לרצוח אותי זה עניין אחד, אבל הדודה דואגת לשתף את הילדים בני ה5 ו7 בדבר הזה. האקדח של בעלה הגיע לידיים שלה באורח פלא. הילדים מספרים בנפרד שהם פוגשים את אבא, מספרים לי את אותו הסיפור בדיוק. אני אוסף את הבן מבית הספר והוא מספר לי שדודה מראה לנו את הרובים של דוד י. ואומרת שהיא הולכת להרוג אותך עם הרובה הזה. ילדים בגיל הזה מסוגלים לתאם גרסאות? אני אוסף את הילדה מבית הספר והיא מספרת את אותו הסיפור. האם זה יעלה על הדעת?
לשאלת ביהמ”ש מתי הילדים מספרים לי את זה, אני משיב שהחל מחודש מרץ, לקראת סוף מרץ.
לשאלת ביהמ”ש איך ייתכן שמראים לילדים שלי אקדח מחודש מרץ ומאיימים לרצוח אותי ואני מגיע לביהמ”ש בחודש יוני, אני משיב שאני נעזר באנשי מקצוע, מחנכות ויועצות בבית הספר בין היתר, יש מחנכות נוספות שגרות איתי בבית ומכינות להם אוכל ועושות איתם שיעורי בית.
יש לי 2 יחידות דיור היום בבית, הן לא גרות איתנו בתוך הבית, גרות שם 2 מחנכות מבתי ספר שונים. הן עושות בייביסיטר לילדים בזמן שאני בלימודים ועושות איתם שיעורי בית, והם משתפים אותן. אני מתייעץ איתן ועם עוד גורמים, אני לא מתמודד עם משהו נורמטיבי.
לשאלת ביהמ”ש עם איזה עוד גורמים אני מתייעץ, אני משיב שעם היועצת הפדגוגית של ביה”ס, ועם עוד ידידה טובה של המשפחה שהיא מורה לחינוך מיוחד.
לשאלת ביהמ”ש מה ייעצו לי היועצות הללו, אני משיב שכן הוגשו תלונות במשטרה, זה לא העניין, המשטרה לא יודע מאיזו סיבה כנראה רוצים לחקור את זה יותר לעומק, אני לא נכנס לזה. הדברים האלה הועלו בחקירות שלי במשטרה עוד בהליך הגירושין. אם כב’ השופט יוציא צו להוציא את העדויות שלי במשטרה מהליך הגירושין הוא ייראה.
אמרה לי אל תעשה סיפור, אל תלחיץ את הילדים, תנסה להרגיע, אל תפחיד את הילדים, גם כך רואים שהם מפוחדים.הבת שלי בת 7 מאוד אינטליגנטית וקל להסביר לה, אמרתי שמדובר באקדח שכל אזרחים שיש להם אקדח להגנה עצמית ולכן גם לדוד ולי יש אקדח. לילד קשה לקבל את זה. מה שהציעו להסביר משהו שילד בן 5 יהיה קל להסביר, מדובר באקדח מים, אקדח צעצוע. ספר לו שזה אקדח מים.
לשאלת בית משפט האם גרושתך, האמא של הילדים, איפה גרה אני משיב באותה שכונה שלנו, באילת. היא אישה מלומדת, משכילה, משכירה דירה.
לשאלת בית משפט איך נותנת לאחותה להתעלל כך בילדיה ולפגוע אני משיב הגברת הנכבדה, הדודה דאגנית, גרושתי עושה את הקריירה שלה, מנהלת בכירה ב-XXX. בזמן שהדודה מגיעה לבית לשמור עליהם כי האמא בעבודה, הגברת תפסה אותם בחדר והראתה להם את האקדח של בעלה. השאלה נשאלת, איפה דוד י. היה?
לשאלת בית משפט איך האמא שיודעת שפוגעים בנפש של הילדים שלה לא עושה כלום אני משיב אמרתי בחקירת המשטרה, גרושתי לא מודעת למצב. יש בינינו צו הרחקה, אנו לא מדברים.
לשאלת בית שמפט האם רק לי הילדים מספרים אני משיב אני ביקשתי כמה וכמה מהפעמים לספר על כך לאמא. אני מתאר לעצמי שעשו זאת לאחרונה. אני ביקשתי מהם לספר לאמא. אמרתי לילדים תפסיקו עם הסיפורים, כבר אי אפשר לשמע, תקשיבו רק לאמא. הקטין אמר, אבל אני לא רוצה שתבוא אלי לבית יותר, לא רוצה לראות אותה ולא לשמוע אותה, הוא אומר לי עם דמעות בעיניים.”
ג. בהמשך לדברים אלו ביקש ב”כ המשיבים לשאול את המבקש מספר שאלות שתוכנן ותשובות המבקש יובאו להלן:
“ש. מתי הגשת נגדם בפעם ראשונה תלונה שידעת שמאיימים לרצוח אותך והראו אקדח לילדים שלך.
ת. לא זוכר תאריכים מדויקים בעל פה. במהלך מרץ – אפריל.
ש. ממרץ – אפריל למה לא הגשת בקשה לבית המשפט, למה רק עכשיו בדיון בבית משפט.
ת. ביני לבין גרושתי התקיים הליך גירוש על מנת לשים את הדברים אחורינו ושיהיה לנו אפשרות לפי המלצת השופט מרדכי לוי לשים את הדברים הכספים בצד שנוכל לגדל את הילדים ביחד. הסכמתי לשלם 100,000 ₪ נוספים כדי לשים את הדברים אחרינו וחתמנו מול מגשר שאנו לא מתכוונים לבוא שוב לבית משפט מכאן והלאה, כל הטענות הסתיימו, כל התביעות הסתיימו. תוגש בקשה לבית המשפט לסגור.
ש. ב- 17.5. הגשת תלונה במשטרה, 17.5 לא היה כבר גישור, למה לא ניגשת לבית משפט בקשה לצו הגנה או צו הטרדה מאיימת.
ת. התייעצתי עם המגשר מה עושים עם העניין הזה לגבי הדיונים בבית משפט ואני חתום שאני לא פונה לבית משפט, אני פונה שוב להליך גישור. חתום בהסכם מול המגשר שאני לא מגיש שום דבר לבית משפט מבלי לפתוח שוב את הליך הגישור.”
ד. ב”כ המשיבים ביקש להוסיף:
“לא מסתדר התשובות של המבקש. ב- 17.5 ולפני כן טוען שהגיש תלונות במשטרה, לעשת סיפור הוא עשה את זה. ברור שהוא הגיש תלונה במשטרה לפי מה שאומר. אם הגיש תלונה במשטרה, הרי לא יכול היה להגיש בקשה לצו הגנה, איזה סיפור יותר מזה? אין שום חקירה במשטרה, אף אחד לא קרה להם למשטרה. האמת אחד ויחידה וגם כתב את זה בבקשה, הוא טוען מסיתים את הילדים נגדו, הוא טוען לניכור הורי. הסתה וניכור הורי לא שייך לצו הגנה.
הוא טען בתחילת הטיעון שיש הסתה, טען לניכור הורי, זאת האמת ולכן הוגשה הבקשה. אם המשטרה היתה חושבת מניע, איום, הם היו נעצרים. אפילו לחקירה לא קראו להם.”
דיון והחלטה:
7. על אתר וטרם נימוקי ההחלטה יאמר שדין הבקשה להידחות ויש להורות על ביטול הצו שניתן במעמד צד אחד.
8. לאור הדברים שהובאו לעיל בקשתו של המבקש נסמכת על שני אדנים: האחד, בקשה למניעת הטרדה מאיימת/הגנה שהפנה כלפי המשיבים ביחס אליו בטענה לאיומים ברציחתו (המשיב 2 בהיותו בעל רישיון לנשק אותו אקדח, לכאורה, שהוצג לילדים ע”י משיבה 1). האדן השני, בקשה למתן צו הגנה המופנה כלפי המשיבים אשר ימנע מהם להיפגש עם ילדיו המשותפים עם גרושתו בני 5 ו- 7 משום השמעת איומים באזניהם לרציחת אביהם.
צו הגנה/הטרדה בין המבקש למשיבים:
9. אין זה ההליך הראשון שבין הצדדים. התייחסותו של המבקש אל משפחתה של גרושתו היא כ”ארגון מלחמתי” המנסה לסחוט אותו מבחינה כלכלית וליצור נתק בינו לבין ילדיו שכונה על ידו ‘ניכור הורי’. המבקש האשים ומאשים את המשיבים וגורמים נוספים במשפחתה של גרושתו שאלו מאיימים עליו, סוחטים אותו לתשלום כספי בסך חצי מיליון ₪ “…בקלות רבה יחסית אפשר להוכיח לכבוד בית המשפט כי מי שמרבה להתכתב איתי בחשבון הווטסאפ האישי של המבקשת (גרושתו של המבקש –מ.ל) הם לא אחר מאביה מאשר אביה. שבעבר איים עלי עם נשקו וניסה לסחוט ממני באיומים חצי מיליון שקל! אחת נוספת שמרבה להתכתב איתי היא אחותה של המבקשת, אחות מאוד נחמדה ודאגנית שאשלם להם חצי מיליון שקל, אשר מוקלדת ומתועדת כשהיא מספרת למבקשת על זה שכבר שנים היא מתכננת לרצוח אותי, ובהקלטות היא גם מפרטת איך היא מתכוונת לעשות את זה” (ראו: תגובת המבקש (שם המשיב) מיום 4/4/2024 ב- ה”ט 55064-03-24 שהוגש כנגדו על ידי גרושתו).
10. באשר לאדן הראשון, הסכימו המשיבים בדיון ל”…צו הדדי , הם מעולם לא הטרידו אותו וגם לא יטרידו אותו. […] אין לנו בעיה להיות מורחקים מ מהאיש הזה, הם לא רוצים להתקרב אליו, אף אחד לא ידבר ולא יתקרב אליו…” מצדו טען המבקש בהקשר זה “אני נוטה להסכים עם עורך הדין המלומד, בטוח ואין ספק שמקובל צו הרחקה הדדי”.
משכך, נראה שיש לתת צו הרחקה הדדי בין הצדדים. ברם, עמדת המבקש מעלה תהייה גדולה על מהות ההליך כולו. כזכור לטענת המבקש המשיבה 1 איימה ומאיימת לרצוח אותו “כבר הרבה שנים שהיא רוצה לרצוח אותי” (ראו בקשת המבקש מיום 4/4/24 לאפשר לו להשתתף ביום 7/4/24 בחגיגת יום הולדת של בנם של הצדדים בגן חרף צו הגנה שניתן כנגדו במעמד צד אחד ב- ה”ט 55064-03-24) . חרף העובדה שהוא נסחט ומאוים ברציחתו הסכים המבקש לצו הרחקה הדדי? תמוה. דומה שתשובה זו מבלי לסייגה כלל מעידה בצורה מסוימת על המסד לבקשתו – אותה הצגת אקדח בפני הילדים והאיום ברציחתו.
הנלמד מההסכמה של המבקש נע בין הקטבים או שאין ממש בטענה או שהוא מודע שנאמרה שלא ברצינות שעשויה להפחידו – הוא אינו פוחד מהכוונה המיוחסת למשיבה 1. בזהירות הראויה ביני לביני קשה לקבל התייחסות בשלוות נפש לאיומים ברצח הנמשך לטענת המבקש מספר שנים והגורמים המאיימים מסתובבים חופשיים ומסלימים את האיומים תוך כדי שימוש בילדים של המבקש וגרושתו.
כך או כך משעה שהצדדים הסכימו לכך ניתן בזאת צו למניעת הטרדה מאיימת הדדית בין הצדדים. ברם, אין בכך כדי להעיד על צורך במתן צו על פי בקשת המבקש או לאיין/למעט את הקביעה שדין הבקשה להידחות והיעתרות להסכמה ההדדית אינה מעלה ואינה מורידה ביחס להחלטה זו.
צו הגנה כלפי המשיבים ביחס לקטינים:
11. גרסתו של המבקש בהקשר זה מטרידה עוד יותר אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים. ראש וראשון יאמר שאני דוחה את הסבריו של המבקש שלא פנה לבית המשפט או למשטרה משך מספר חודשים בשל ייעוץ שקיבל מגורמי מקצוע בתחום החינוך. איני מכיר גורם מקצועי, שהוא אכן איש מקצוע, אשר ייעץ להורה המאוים ברצח בפני ילדיו באופן מוחשי (הצגת כלי הרצח – האקדח) להתעלם מכך, לשוות לכך היבט היתולי ומרגיע לילדים. האמנם? איני מכיר גורם מקצועי, ככל שהוא איש מקצוע בתחום שיותיר את הטיפול בחוויה הקשה העולה מדברי המבקש הקשורה בנזק בלתי הפיך לנפשם של הקטינים להיתוליו של אביהם ולא ימליץ על טיפול תומך של גורם מקצועי אשר יתמודד מיד עם הטראומה הנטענת.
הדברים אינם עולים בקנה אחד עם הצורך במתן צו לעת הזו: לא ברור מדברי המבקש מה הוא אותו זרז שגרם לו לנטוש את העצות שקיבל, לכאורה, מ’גורמי המקצוע’ עמם הוא מתייעץ ולפנות לבית המשפט שעה שעל ציר הזמן לא חל כל שינוי בידיעתו את המסכת שעברו הילדים “…החל מחודש מרץ, לקראת סוף מרץ” (פרוטוקול עמ’ 6 ש’ 36).
בהגנת המבקש (שם הנתבע) מיום 30/5/2024 ב- תלה”מ 22228-05-24 (תביעתה של גרושתו של המבקש שהוגשה לאחר אישור ההסכם ועניינה שינוי הסדרי האחריות ההורית והסדרי השהות המוסכמים בהסכם – (להלן-התביעה החדשה)) ידע המבקש להדגיש שהילדים במצוקה נפשית. המבקש טען שם שתודרך על ידי משטרת ישראל “…להביא ראיות ולהקליט את הילדים כשהם מדברים ומספרים על האיומים ברצח שלו, אחרת לא יוכלו לטפל ולסייע לו ויאלצו לסגור את החקירה. בניסיונות נואשים לשים קץ לניכור ההורי, למסרים והאיומים אין ספור אותם מעבירים בני משפחת התובעת דרך הילדים הקטינים שעליהם הם מהלכים אימים ביתר שאת בחודשים האחרונים, נאלץ האב כאמור לבקשת משטרת ישראל להקליט את הילדים כדי לעזור להם להגיע לחקר האמת, ולמנוע מהמשפחה של התובעת לעשות שימוש בקטינים כנשק לסחיטה באיומים, של כסף מהאב. […] ההקלטות הועברו על ידי האב לבני משפחתה של האם ומיד לאחר מכן גם למשטרת ישראל […] האזנה להקלטת השיחה של הילדים עם האב לא משאירה ספק לכל בר דעת כי משפחתה של האם עושה שימוש ציני ואכזרי בנפשם של הקטינים על מנת שאלו ישמשו ככלי מלחמה כנגד אביהם לסחיטה באיומים של כסף […] האב פנה לפני כחודש (קרי בחודש 04/24 –מ.ל) לשירותי הרווחה ולעו”ס של עירית אילת […] ופרט בפניה את המצוקה על מנת שהיא תנסה לתאם עם התובעת תיאום הורי לטובת הצלת נפשם של הקטינים. […] כל בר דעת אשר יאזין לשיחה אשר הקליט האב, כאמור בהורה ובקשה מפורשת של משטרת ישראל, יוכל להיווכח בבירור ומעבר לכל ספק כי האב לא רק שאינו מדובב את הקטינים אלא ההפך הוא הנכון, לאחר שהאב מטיל ספק בסיפורם של הקטינים אודות האיומים של בני משפחתה של בני משפחת האם לפגוע בו, מנסה להרגיע אותם ולהסביר להם שאין להם מה לדאוג ולחשוש כי לא באמת יפגעו באביהם”.
12. לא בכדי הארכתי בדברים המובאים בהגנתו של המבקש. התמונה העולה מעמידה בספק את הסבריו של המבקש שלא פנה לבית המשפט חרף חשיפת הקטינים, לכאורה, לתכנים האמורים ובכללם הצגת הנשק שישמש לרצח אביהם בשל המלצת גורמי המקצוע. פנייתו למשטרת ישראל ופנייתו לגורמי הרווחה מעידים ההפך. ובעיקר חסר הסברו של המבקש מה קרה שהחליט לזנוח את ההמלצות. הדבר עולה מתוך תיאור השיחות שלו עם הבן הקטין בסוף שבוע של 7/6/24 אולם אז אין כל הסבר להגשת התלונה כנטען על ידו ביום 4/6/24. על כך להלן.
בפריפריה לדברים אדגיש שנפלא מבינתי הצורך בשליחת הקלטת הילדים למשפחתה של הגרושה מה רצה המבקש להשיג בכך? מי היא משפחתה של הגרושה אליה נשלחו ההקלטות? אביה? אמה? המשיבים? הכתיבה המעורפלת גם היא מעידה על יצירת אפשרות להעלות כל טענה נצמחת על פי הצורך.
גם אם נניח שאכן נכונה טענתו שהקלטת הילדים נעשתה על פי הנחיית משטרת ישראל לצורך ביסוס החקירה, מדוע הקדים ושלח את ההקלטות ל”משפחה” של גרושתו ורק לאחר מכן למשטרה, האם כך הורתה המשטרה?
הקלטת המדוברת בה נשמעים הילדים בתיאור המיוחס למשיבה 2 שהיא לב ליבה של הבקשה לא צורפה לבית המשפט.
מכתב ההגנה עולה שאלה נוספת מדוע במועד בו נחשף למצוקת הילדים בשלהי חודש 03/2024 לאור האיום הנטען כלפיו והצגת האקדח שבוודאי היה לפני יום 30/5/24 לא פנה המבקש לבית המשפט בבקשה להוצאת צו הגנה לשמירה על הילדים מפני המשיבים המתעללים בהם נפשית, לכאורה. הדברים מקל וחומר שעל פי המבקש ידע על הפגיעה הנטענת בקטינים, לכאורה, היא לפחות מחודש 03/2024 (דברי המבקש בדיון מיום 18/6/24 שהובאו לעיל).
13. אני דוחה את הטענה של המבקש שלכאורה לא פנה לבית המשפט בזמן אמת משום שעל פי הסכם הגירושין הצדדים מחויבים לפנות למגשר שהביאם להסכמות שבהסכם הגירושין טרם פנייה לבית המשפט. אין בדברי המבקש בכתב ראיה לכך שאכן פנה למגשר. בדיון במעמד הצדדים טען שהתייעץ עם המגשר שהוא “איש מאוד מלומד. המגשר אמר אל תעשה סיפור, אתה יודע בדיוק כמה הילדים אוהבים אותך, למה לך להתעסק בזה.” איום ברצח של אביהם באוזני הקטינים כאשר מוצג להם אקדח – כלי הרצח המיועד לשמש את הרוצחת – ולא ‘לעשות מזה סיפור’? זו גרסה שמבקש המבקש שבית משפט יקבל? אם כך מדוע עתה כן החליט לעשות מזה סיפור והגיש את הבקשה לבית המשפט? האם פנה שוב למגשר וזה אמר לו שהגיע הזמן ‘לעשות מזה סיפור’, מה היה הזרז לכך? הרי האיומים באוזני הילדים על הכוונה לרצוח את אביהם נמשכו חודשים רבים טרם הגשת הבקשה.
ימשיך ויתמה השואל האם פנה המבקש לגרושתו אם ילדיו והציע לה הליך גישורי כמתחייב, לכאורה, מכוח ההסכם? (ראו למשל שהמבקש לא ביקש לדחות את התביעה החדשה משום שחלה על הצדדים מכוח ההסכם לפנות קודם להליך גישורי). איך מתיישבת התנהגותו עם גרסתו שלא פנה לבית המשפט כי הוא מחויב להליך גישורי? התשובה לכך נעוצה בכך שהמבקש יודע אל נכון שההסכמה לפנות למגשר לפני הגשת תביעה התייחסה רק בתביעה לשינוי גובה תשלום דמי המזונות (ס’ 5(ג) להסכם הגירושין).
כל בר ביר מבין שתהיינה ההסכמות אשר תהיינה כאשר אדם מאוים ברצח, בסחיטה והאיומים מושמעים דרך ילדים רכים בני 7 ו- 5 עליו לרוץ לבית המשפט ולא לחכות כ- 3 חודשים ולפתור הבעיה בדרך היתולית.
אני דוחה את הטענה שאי פנייה לבית המשפט בנסיבות המתוארות נעשתה כאמור לאור החתימה לכאורה, על סעיף המחייב גישור עובר לפנייה לבית המשפט. בנסיבות המתוארות ראוי היה שלא עלתה כלל טענה כזו.
מבלי למעט מהאמור המעיין בסעיף 5 להסכם למד שההתניה האמורה חלה רק בעניין מזונות מה שבוודאי היה ידוע למגשר.
בשל חומרת הטענה יודגש בשנית ההסבר של המבקש בעניין אי פנייה לבית המשפט נדחה מניה וביה. לא ניתן לקבל הסבר זה. דומני שכל מי שעיניו בראשו מבין שאף גורם גישורי מייעץ או הדיוט לא היה מייעץ אם כך הם פני הדברים.
שבים אנו למהות שהניעה ככל הנראה את ההליך, אותה תחושה של ניכור הורי או הסכסוך הכספי.
יוער שהדברים הנאמרים ונכתבים על ידי המבקש, “…עד כמה הילדים אוהבים אותך …”, “…האמא מדברת על האב רק דברים טובים…” וכן האופן בו הוא חותם את בקשותיו “אב מסור לילדיו שהם כל חייו!!!” מעלים תחושה של אמירות שהן חלק מהגנתו צופה פני עתיד בתביעה החדשה.
14. בשולי הדברים הללו וביחס לקשר הישיר של המבקש עם המשיבים. גם אם ניתן היה לקבל גרסתו ששעה להמלצת גורמי מקצוע ביחס לילדים האיום שהושמע, לכאורה, על פי גרסתו הושמע באזני הילדים אך כוון אליו. איך הרגעתם של הילדים מפני האיום עשוי להוות מגן לאיום עליו? מדוע משך תקופה של כ-חודשיים לא פנה לבית המשפט בצו הגנה ביחס לעצמו.
דברים אלו מתחברים ומתקשרים עם הסכמתו לצו הרחקה הדדי בינו לבין המשיבים כמובהר לעיל והתמקדותו בצו הקשור בילדים, לכאורה. יוזכר שהמבקש טען שהאיום שהושמע באוזני הילדים הוא רציחתו: הרגעת הילדים אינה מאיינת את הסכנה העולה, לכאורה, מהדברים צא ולמד, לו חשש המבקש מאלימות נטענת של המשיבה כלפיו גרסתו אינה אפשרית ואם אינו חושש לפגיעה בו כתוצאה מהאיומים הנטענים גם על דרך הצגת האקדח הרי שבאים אנו לטענה הקשורה ושזורה בבקשתו ובדבריו והיא טענה לכאורה ל’ניכור הורי’ השפעת המשפחה על גרושתו, אם ילדיו, לגרום לנתק בין הילדים לבינו מצד אחד ושימוש בילדים לצורך מחלוקת כלכלית עם משפחתה של גרושתו מצד שני..
אני דוחה את הטענה שאם הקטינים עסוקה בקריירה שלה מזניחה את הקטינים ומסכימה לשתף פעולה עם הפגיעה המתמשכת בילדים וזאת בהסתמך על דברי המבקש עצמו “…לאב אין כל טענה כלפי האם ביחס למסוגלות ההורית שלה. ההפך הוא הנכון […] האב מברך ומכבד את הפסיקה בתביעת המשמורת הקודמת אותה הגישה האם ובה ניתן פסק דין להורות משותפת ומשמורת שוויונית […]” .
15. איני מתעלם מכך שעל פי החומר שלפני וכעולה מדברי בא כוחם של המשיבים משטרת ישראל לא נקטה בפעולה כלשהי כנגד המשיבים לאחר שהמבקש התלונן על איומים ברציחתו באוזניי הקטינים. לו היה ממש בטענה זו הייתה מבקשת המשטרה לחקור את המשיבים בחקירה מעמיקה, לזמן חוקרת ילדים כדי לחקור את הילדים.
גם בהקשר זה לו ניתן ללמוד מהקלטת הילדים שאכן המשיבה 1 אכן איימה ברצח על המבקש באוזני הקטינים הכיצד לא הורחקה מהשיבה 1 ע”י קצין משטרה מהקטינים? הורחקה מאזור מגורי הקטינים? מדוע לא עוכבה/נעצרה המשיבה 1, לחקירה? הובאה בפני שופט? והשאלות רבות הן ומכרסמות בגרסתו של המבקש.
איום ברצח הוא עבירה חמורה מקל וחומר כשזה מושמע בריש גלי ובאוזני הילדים והמשטרה אינה עושה דבר? ספק בעיני.
16. כזכור, בא כוחם של המשיבים טען שניתן להסיק על הבקשה בשים לב לתאריך המחוק בסעיף 5 לבקשה (נכתב תאריך ההגשה של התלונה 17/5 שהוא “סמוך לאירוע” נמחק ותחתיו נכתב 4/6/24 כדי לשוות לכך ממד של אותנטיות).
לכאורה, בגרסתו של המבקש בדיון יש הסבר למועד הרשום ע”ג הבקשה 4/6/24 כמועד להגשת תלונה. עותק מהגשת התלונה לא צורף. “…זה נכתב מול חוקרת משטרה בזמן שהגעתי להגיש תלונה, נסעתי לתחנה וישבתי מולה והיא נותנת לי מספר תלונה ותאריך וכשהיא רואה שאני מוציא את הדף של ביהמ”ש ומוחק היא אומרת לי “סליחה שנייה התיק הזה נסגר והתלונה שלך סופחה לתיק אחר, הוצמדה לתיק אחר, אז תרשום בבקשה תאריך חדש” אני מוחק מולה את התאריך ורושם את התאריך שהיא נותנת לי.”
גם לו ממש בהסבר שהתאריך תוקן על פי הנחיית החוקרת המשטרתית מעלה הטענה יותר מספק. המסמך, הבקשה לצו הגנה, הוא מסמך המצוי בבית המשפט. הבקשה מולאה בכתב ידו של המבקש ונחתמה ביום 11/6/24. חתימת המבקש אושרה ע”י מזכירת בית המשפט ביום 11/6/24.
מהסברו של המבקש עולה שהוא שהגיע לבית המשפט (מתי?) לקח את טופס הבקשה נסע לתחנת המשטרה פגש בחוקרת ומילא את הטופס בנוכחותה (האמנם?!), כשהחוקרת ראתה את המבקש כותב את תאריך הגשת התלונה ליום 17/5 הורתה לו לתקן את התאריך ליום 4/6/24 כי התיק נסגר והתלונה סופחה לתיק אחר. לא ברור אם מספר התיק שנרשם בבקשה הוא התיק הסגור, התיק החדש ובכלל אין לפני אישור כלשהו של משטרת ישראל.
הקשיים העובדתיים לא עוצרים. בנספח לבקשה, זה המתייחס לצורך בצו הגנה לילדים מפני המשיבים כתב המבקש “…ביום שישי האחרון בתאריך 7 ליוני כאשר אסף האב את בנו בן ה 5 […] מיד סיפר לו הילד על זה שהוא ממש דואג וחושש מזה שהדודה שלו ל. עושה את דרכה לאילת[…] ביום שישי האחרון כאשר הופתע לשמוע מהילד שהדודה שלו שוב בדרך לאילת וזה המסרים שהוא מקבל […] אך במהלך סופה”ש שוב חזר הקטין מספר רב של פעמים וסיפר לאב על החששות שלו מפני הדודה שכבר הספיקה להגיע לעיר, ועל כך שהוא לא רוצה לפגוש אותה….”
על פי המשתמע מהמתואר ועל פי הסיפא לבקשה “להבטחת שלומם הנפשי של הקטינים, ועל מנת לשים קץ למעלליה של המשיבה, ומכיוון שאף ילד בעולם לא מגיע לחיות בפחד וחרדה מתמדת שמא יפגעו באביו: בית המשפט מתבקש להיעתר לרישא של בקשה זו” הוגשה הבקשה במועד זה 11/6/24. (הדגש בקו תחתי במקור)
אם כך הם פני הדברים מה טעם הוגשה תלונה ביום 4/6/24. הרי הזרז לכאורה הוא הגעת הדודה פעם נוספת לאילת מידע אליו נחשף המבקש מדברי הבן רק ביום 7/6/24. אם כן מה היה המניע להגשת התלונה במשטרה דווקא ביום 4/6/24?
עוד מעלה תמיהה פרק הזמן שחלף מיום 4/6/24 המועד בו הוגשה התלונה ועד להגשת הבקשה (ללא התלונה) ביום 11/6/24. מדוע הוגשה הבקשה לצו הטרדה/הגנה רק ביום 11/6/24 ערב חג השבועות בו נדונים רק תיקים דחופים. המגמה בהגשת תלונה ביום 4/6/24 הפכה לבקשה דחופה שעה שהוגשה בערב חג על ידי שופט תורן כשלא ניתן לקבל בדחיפות את עמדת המשיבים והם הורחקו מהילדים בחג השבועות.
אין בבקשה או בדברי המבקש בדיון הסבר אמיתי ומהותי לכל השאלות שהוצפו כאן ובדיון. המבקש הכביר בנתונים ובעובדות אשר אינם מגובים בראיות. כך, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר של מי מהיועצים המומחים המעורבים, אין תצהיר של המגשר המאשר את הפנייה אליו, מי מהיועצים שלקחו על עצמם לייעץ למבקש לא להתייחס לאיומי הרצח בנוכחות הילדים לא זומן לעדות, כך לא זומן המגשר שביקש מהמבקש ‘לא לעשות סיפור’ מאיומים ברצח בנוכחות הילדים, כך, לא צורפה אותה קלטת של השיחה עם הילדים שנשלחה למשפחתה של הגרושה ולמשטרה, כך אין את התלונה שהוגשה במשטרה כל אלו ראיות בסיסיות שחובה על המבקש לצרף.
המבקש טען שפנה לשירותי הרווחה אין כל הסבר ואו טיעון מה נעשה בעקבות פנייתו מדוע לא זומנה העו”ס לדיון? כשאלו הטענות של המבקש- איומים ברציחתו באוזני הילדים הקטנים בני 7 ו-5.
הוסף על כך את חוסר הדיוק בהסברים וכתיבה המאפשרת יציאה מתוכה לכל טיעון המביאים לכדי מסקנה, על בסיס האמור, שמדובר בתחושת המבקש להליך של ניכור הורי היוצא ממשפחת הגרושה ומחלחל אל גרושתו אם הילדים וכחלק מניהול הגנתו בתביעה החדשה מצד אחד והסכסוך הכספי מצד שני.
הגם שאיני מתערב באותו סכסוך כספי נטען המגיע עד סחיטה ואיומים, לכאורה, מצד אביה של גרושתו- גם בהקשר זה אין לפני כל תיעוד התומך בגרסה זו.
17. בטרם נעילה מצאתי להדגיש שהחלטה זו מתייחסת רק למהות הבקשה–צו הגנה ואינה מתיימרת לכסות את מלוא המחלוקות העולות במישרין ובעקיפין ממערכת היחסים של המבקש עם גרושתו ועם בני משפחתה.
18. כללו של דבר בשים לב לאמור לעיל הבקשה נדחית (בכפוף לקבוע בס’ 10 לעיל ).
19. בשל מצבו הכלכלי הנטען ולפנים משורת הדין המבקש יישא בהוצאות מופחתות מאוד של המשיבים בסך 1,500 ₪ לכל אחד.
20. מתיר פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.
21. תואיל המזכירות לשלוח ההחלטה לצדדים ולסגור את התיק.
ניתנה היום, י”ז סיוון תשפ”ד, 23 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
