בית משפט השלום בהרצלייה
ח”נ 52855-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52852-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52850-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52847-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52845-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52842-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52838-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
לפני
כבוד השופט צחי אלמוג
בעניין: מדינת ישראל – המועצה המקומית כפר
–
שמריהו
המאשימה
נגד
סער יהושע סגל
הנאשם
הכרעת דין
כמצוות המחוקק, בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982, הנני
מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיקים שבכותרת מהאישומים המיוחסים לו.
.1
כנגד הנאשם הוגשו שבעה כתבי אישום, המייחסים לו עבירות חניה כדלקמן:
1 מתוך 10
בית משפט השלום בהרצלייה
ח”נ 52855-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52852-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52850-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52847-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52845-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52842-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52838-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
מסי תיק
מועד
ביצוע
תיאור עבירה
סעיף אישום
מספר רכב
52838-01-23
2.2.2022
1961
העמדת
רכב על
72(א)(א2) לתקנות | 9129669
מדרכה כאשר לא התעבורה, תשכ”א-
נותר מעבר להולכי
24.1.2022
52842-01-23
9.1.2022
52845-01-23
העמדת
רגל
היסוד 17
העמדת רכב על
מדרכה כאשר לא
נותר מעבר להולכי
רגל ברח’ הזורע 17
רכב על
ברח’ קרן
72(א)(א2) לתקנות | 9503161
התעבורה תשכ”א-
1961
72(א)(א2) לתקנות | 9129669
14.1.2022
52847-01-23
רכב על
72(א)(א2)
התעבורה
2.1.2022
52850-01-23
רכב על
72(א)
מדרכה כאשר לא
נותר מעבר להולכי
-11961
מדרכה כאשר לא התעבורה, תשכ”א-
נותר מעבר להולכי
רגל ברח’ הזורע 45
העמדת
מדרכה כאשר לא
נותר מעבר להולכי
רגל ברח’ הזורע 43
העמדת
1961
לתקנות | 9129669
תשכ”א-
‘
1961
לתקנות | 2048915
התעבורה,
תשכ”א-
9.8.2022
52852-01-23
2
רגל ברח’ הזורע 43 | 5(ב)(ג) לחוק העזר
העירוני לכפר שמריהו
(העמדת רכב וחנייתו)
התשמ”א – 1980.
העמדת רכב כאשר | 72(א)(2א) לתקנות | 7495558
גלגלים על
המדרכה ברח’ קרן
היסוד 22
העמדת רכב כאשר
גלגלים
המדרכה
על
ברח’
הזורע 38
1.4.2022
52855-01-23
2
2 מתוך 10
התעבורה
1961
תשכ”א-
72(א)(2א)
לתקנות | 9129669
התעבורה
תשכ”א-
1961
בית משפט השלום בהרצלייה
ח”נ 52855-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52852-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52850-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52847-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52845-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52842-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52838-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
2. הנאשם כפר בכתבי האישום בישיבת הקראה שהתקיימה ביום 23.4.23. בתשובתו לכתבי
האישום טען כי הנאשם לא ביצע את העבירות וכי הרכבים היו בשימושו של אחר, מר בועז
חיון, וכי הדוחות נרשמו למר חיון עקב סכסוך אישי שפרץ בינו לבין ראש המועצה ומדובר
באכיפה בררנית.
.3
.4
.5
.6
באותה ישיבה ניתנה החלטה על איחוד הדיון בכל התיקים שבכותרת.
בהחלטה שניתנה ביום 26.7.23 הותר למאשימה לתקן את כתבי האישום, כך שיתווספו עוד
שני חיקוקים: עבירה לפי תקנה 114 לתקנות התעבורה (“לא יגרום אדם הפרעה לתנועת
עוברי דרך במדרכה”י) ועבירה לפי סעיף סעיף 5(א)-(ג) לחוק עזר לכפר שמריהו (העמדת רכב
וחנייתו), התשמ”א – 1980.
ביום 30.7.23 התקיימה ישיבת הוכחות.
מטעם המאשימה העידו הפקחים מר עידו מור חיים ומר יוסי פסי. הנאשם העיד לעצמו וכן
העיד מטעמו מר בועז חיון.
7. הפקח מור חיים העיד ביחס לדוחות שרשם. בתיק 52855-01-23 סיפר כי ראה רכב חונה עם
שני גלגלים על המדרכה; בתיק 52847-01-23 סיפר כי ראה רכב חונה על המדרכה 4 גלגלים,
וכך גם לגבי תיק 52850-01-23 ולגבי תיק 52842-01-23.
8. הפקח פסי העיד גם הוא ביחס לדוחות שרשם. בתיק 52852-01-23 העיד כי ראה רכב חונה על
גלגלים על המדרכה; בתיק 52845-01-23 ראה רכב חונה עם 4 גלגלים על מדרכה; בתיק
52838-01-23 העיד כי ראה רכב חונה עם 3 גלגלים על המדרכה.
3 מתוך 10
בית משפט השלום בהרצלייה
ח”נ 52855-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52852-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52850-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52847-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52845-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52842-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52838-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
9. לעצם תיאור ביצוע העבירה של חניה על מדרכה מצאתי לקבל את עדות הפקחים. הוכח כי
הרכבים אכן חנו על המדרכה בצורה כזו או אחרת. הדבר אף עולה בבירור מהתמונות שצורפו
לכל אחד מהדוחות נשוא כתבי האישום אשר צולמו בעת מתן כל דויים. העבירות הונצחו
בצילום והפקחים מתעדים במקרה זה את העבירה במלל והתמונה נועדה לשמש כראיה
לתמיכה בעדותם.
10. החניה היתה באופן אסור, בניגוד לתקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה, תשכ”א
הקובעת כך :
–
,1961
“לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו,
באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה
מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות:
(2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר
שהותקן על פי סעיף 77 לפקודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל”
11. האיסור על חנייה על המדרכה הוא איסור קטגורי, ולשון התקנה מלמדת באופן ברור כי
החנייה על המדרכה אסורה היא, ללא כל קשר לשאלה, האם יש בחנייה משום הפרעה לתנועת
הולכי הרגל, אם לאו. כידוע, הכלל הוא כי החנייה אסורה כל זמן שלא הותרה בתמרור, ואין
נפקא מינה אם יש בכך הפרעה, אם המדרכה רחבה או צרה ואם צבעה אחיד או מתחלף (ראו
לעניין זה: עפ”א (ת”א) 30591-07-10 בקרמן נ’ עיריית תל אביב-יפו (20.9.10); עפייא -34483
11-12 לוי נ’ עיריית תל-אביב (19.11.12); עפמייק (ב”ש) 10993-06-21 (15.12.22)). ברור
מלשון התקנה, כי אין חובה על הרשות להציב תמרור המורה על קיומה של מדרכה (ראו גם :
עייפ (י-ם) 23895-04-12 ממן נ’ מדינת ישראל (18.06.12)). נהפוך הוא, התקנה מורה מפורשות
4 מתוך 10
בית משפט השלום בהרצלייה
ח”נ 52855-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52852-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52850-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52847-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52845-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52842-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52838-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
שאין לחנות על המדרכה אלא במקום שהוסדר לשם כך ובמקום שכזה יוצב תמרור. לפיכך,
יש לדחות את הטענה לפיה היה על הרשות לתמרר את מקטע הדרך בו חנו הרכבים, ככזה בו
אסור לחנות על המדרכה.
12. אופן החנייה בכל אחד מהתיקים, מהווה עבירה לפי התקנה הנייל (לנוכח תוצאת הכרעת הדין,
וכדי לא להאריך, לא אדרש לשאלה האם מדובר גם בעבירה לפי החיקוקים שהותר להוסיפם
לכתב האישום, כאמור לעיל. למעשה, הוכח כי בוצעה עבירה בניגוד לתקנה 72(א)(2א) לתקנות
התעבורה, ודי בכך).
13. הנאשם בדיון ההקראה, טען כאמור, שאחר (מר חיון) הוא שעשה שימוש ברכבים במועד
הרלבנטי לכתבי האישום.
14. בסעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] הקובע את חזקת “אחריות בעל הרכבי לביצוע
עבירה ברכב נקבע כי לצורך הפרכת החזקה נדרש בעל הרכב להוכיח יימי נהג ברכב, העמידו
או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי
ידיעתו או בלי הסכמתו”. מדובר בחזקה מוגברת והיא מתקיימת גם אם הוכח פוזיטיבית, כי
בעליו של הרכב לא נהג ברכב בעת ביצוע עבירות התעבורה ואדם אחר שזהותו אינה ידועה,
הוא שנהג (ראו בעניין זה, רע”פ 9/11 צמח נ’ מדינת ישראל, (פורסם בנבו ביום 11.4.11), וכן
עייפ 1160/99 הכהן נ’ מדינת ישראל, פ”ד נד(2), בעמ’ 205).
15. הלכה ידועה היא שסתירת חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 27 ב’ לפקודה מחייבת את הנאשם
בעמידה בנטל כבמשפט אזרחי, קרי עמידה במאזן ההסתברויות ואין צורך בהוכחה מעבר
לספק סביר. מכאן כי הנאשם אינו יוצא ידי חובתו על ידי הקמת ספק סביר, אלא עליו להוכיח
את גירסתו ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות לזכותו (עייפ 1964/91 דוד בן דוד נ’ מדינת
ישראל, פייד מו(3) 70 ; עייפ 7475/95 מדינת ישראל נ’ בן שטרית, פייד נב(2), עמ’ 38).
5 מתוך 10
בית משפט השלום בהרצלייה
ח”נ 52855-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52852-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52850-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52847-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52845-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52842-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52838-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
סבורני כי הנאשם עמד בנטל אזרחי זה כנדרש ממנו.
16. אין חולק כי במועד ביצוע העבירות היו הרכבים רשומים בבעלות הנאשם (דברי ב”כ הנאשם
עמ’ 11 ש’ 1-3 פרוט 30.7.23). על פי פסיקת בית המשפט העליון, רישום הבעלות של כלי רכב
במשרד הרישוי הוא בעל ערך דקלרטיבי בלבד, והבעלות אינה נקבעת על פיו, כי אם על פי
מבחנים קנייניים. הרישום אינו יוצר בעלות ואינו משנה בעלות (ראו, למשל: רעייא 5379/95
“סהר” חברה לביטוח בע”מ נ’ בנק דיסקונט לישראל בע”מ ואח’, פ”ד נא(4) 464). לפיכך,
לא די בעובדה כי הבעלות ברכבים היתה רשומה על שם הנאשם כדי לקבוע כי הוא זה שביצע
את העבירות.
17. הנאשם העיד כי הוא עוסק במסחר ברכבים והציג תדפיס אתר אינטרנט של העסק שלו (נ/5).
לדבריו, כל כלי הרכב המצויינים בדוחות היו בשימושו של מר חיון, והסיבה שהבעלות עדיין
נותרה על שמו היא שהוא המתין שמר חיון יסיים לשלם את מלוא תשלומי הרכב, ורק לאחר
מכן הוא מעביר בעלויות. מר חיון חיזק את דברי הנאשם (עמ’ 21 ש’ 6-11):
ייסער סגל מספק לי ולחברה שבבעלותי רכבים, עוד מעט 15 שנה. חלק מהרכבים בבעלותו,
חלק בתהליך, חלק מהרכבים עוברים לבעלותנו ברגע שמסתיים תשלום. זה מערכת יחסים
מאד ארוכה. אין שום דבר שונה. הרכבים תמיד היו שלי ובבעלותי, ועשיתי בהם שימוש.”
18. גרסת המבנה המסחרי של עסקאות הרכבים בין הנאשם לבין מר חיון לא נסתרה. אכן לא
נערכו הסכמים בכתב לרכישת הרכבים, אולם, אין הכרח בדין לערוך הסכם בכתב למכירת
כלי רכב. התרשמתי כי בין הנאשם לבין מר חיון מערכת יחסים ארוכת שנים (עמ’ 17 ש’ -15
6 מתוך 10
בית משפט השלום בהרצלייה
ח”נ 52855-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52852-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52850-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52847-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52845-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52842-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52838-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
20), וזהו דפוס ההתקשרות המסחרית שהם בחרו בו. אין סיבה שלא לקבל דפוס כדפוס בין
השניים המבוסס על יחסי אמון. הנאשם ענה בפירוט לכל שאלה שנשאל בעניין העסקאות
והעברת הבעלות והשיב תשובות מלאות וענייניות ללא התחמקות. העברת בעלות לאחר
השלמת מלוא תשלומי עסקת הרכישה היא דבר מקובל וידוע ומטרתה להגן על הבעלים
הרשום עד להשלמת מלוא התמורה.
19. מר חיון אישר בעדותו כי בתקופה אליה מתייחסים הדוחות (2.1.22 עד 9.8.22) היו הרכבים
שלו בפועל (עמ’ 21 ש’ 1-3) ומדבריו בחקירה שכנגד עולה כי הוא זה שעשה בהם שימוש בפועל,
ולא הנאשם (עמ’ 23):
ייש.
אתה טוען שהחנית את כל הרכבים, 7 כתבי האישום, מדוע ב-5 מהם סגל הגיש
בקשה להישפט?
ת.
ש.
ת.
ש.
כמו שאמרתי, כל הרכבים בבעלותי, בשימוש שלי. מעולם לא היו בשימוש של סער.
הם נמצאים אצלי. אתם יודעים את זה. אתם נתתם לי תג לכל רכב. הצהרתי
שהרכבים שלי. כדי לקבל, חייבים להראות בעלות, וכך עשיתי.
אם הדברים פשוטים, למה ב-5 מתוך 7 הדוחות הגיש בקשה להישפט מר סגל?
•
תשאל אותו. כל הרכבים האלה מהיום שהגעתי לכפר, כולם מכירים את הרכבים,
קיבלתי תג לכל אחד מהם, בידיעה שהוא בשימוש שלי. יש תג שקיבלתי והוא
ממוספר, זה הקצאה פר רישיון רכב.”
תג חנייה מאפשר לך לחנות איפה שאתה רוצה במועצה?
7 מתוך 10
בית משפט השלום בהרצלייה
ח”נ 52855-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52852-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52850-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52847-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52845-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52842-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52838-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ת.
לא, שהרכב של הכפר, וחונה, ולא אמור לשלם חנייה.
ש.
רוב הדוחות, שחנית על המדרכה, או 2 גלגלים על הכביש, זה מותר לשיטתך גם אם
יש תווי חניה?
ת.
אני חונה בדיוק כמו שחניתי ביום שהגעתי לכפר, כמו היום, ומעולם לא ניתנו דוחות.
זו כניסה לבית שלי. כל תושבי הכפר חונים בכניסה לבית שלהם. הפקח עובר, ואני
מקבל דוחות והשכן לא, כי יש הנחייה כזו.”
20. בדברים אלו מאשר מר חיון מפורשות כי לא רק שהנאשם לא עשה שימוש מעולם ברכבים
נשוא כתבי האישום, אלא שהוא מאשר מכללא כי הוא זה שהחנה את הרכבים כאמור
בדוחות.
21. עוד מעדותו של מר חיון עולה כי כל הדוחות נשוא כתבי האישום נרשמו ליד ביתו או בסמוך
לביתו ברחוב הזורע בכפר שמריהו (עמ’ 24), דבר המחזק את גרסתו ואת גרסת הנאשם כי
הרכבים היו בשימושו בפועל לאורך כל התקופה הרלוונטית לכתבי האישום, שכן ישנה זיקה
בין מקום מגוריו של מר חיון לבין הסביבה בה נרשמו הדוחות, להבדיל מהעדר זיקה לנאשם.
הנאשם אף נשאל וענה כי ברגע שקיבל את הדוחות העביר אותם לטיפולו של מר חיון.
22. הנאשם טען בעדותו כי הוא גר במושב שדי אברהם, לשם עבר לגור מהיישוב מגשימים לאחר
גירושיו. גם בנ/5 מצויין כי עסקו של הנאשם נמצא במושב מגשימים. לא הוכח כי הנאשם
היה אי פעם תושב כפר שמריהו. כל הודעות הקנס נשלח לנאשם בכתובתו ביישוב מגשימים,
ובכך יש אינדיקציה נוספת לכך כי לא היתה לו זיקה במועדים הרלוונטיים לכפר שמריהו.
8 מתוך 10
בית משפט השלום בהרצלייה
ח”נ 52855-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52852-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52850-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52847-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52845-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52842-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52838-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
23. מר חיון ציין כי קיבל תוי חניה של כפר שמריהו לכל הרכבים נשוא כתבי האישום (הוצג
תצלום תו לג’יפ 95-031-61 נ/1 + מ/2). טענה זו של מר חיון כי קיבל תוי חניה לכל הרכבים
לא נסתרה.
24. בהתאם להוראות סעיף 13א’ לחוק עזר לכפר שמריהו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ”א –
1980, תוי חניה מחולקים רק למי שגר בתחומי המועצה. לפיכך, אילו הרכבים לא היו
בשימושו וחזקתו של מר חיון ואילו לא היה תושב המועצה, חזקה על המועצה כי לא היתה
נותנת לו תוי חניה לרכבים. גם עדי המאשימה ציינו כי התוים מחולקים רק למי שהוא תושב
ומי שאינו תושב לא יכול לקבל תו (עדות הפקח מור חיים עמי 6 ש’ 3, ש’ 19-20; עדות הפקח
פסי עמ’ 12). מאחר שכאמור לעיל לא היה הנאשם תושב המועצה, הרי שאילו לא היה מוכח
למועצה כי הרכבים הם בפועל בשימושו והחזקתו של מר חיון המתגורר בתחומי המועצה,
ברור כי לא היתה נותנת למר חיון תוי חניה, הגם שאין חולק כי הבעלות הפורמלית ברכבים
היתה על שם הנאשם.
25. זאת ועוד: הפקח פסי אישר בעדותו כי לכל הרכבים להם רשם דויים היו תוי חניה של
המועצה, וכי ידוע לו שהג’יפ הוא של מר חיון וכי ברחוב הזורע 41/45 נמצא ביתו של מר חיון
ושם רשם הפקח את הדוחות (עמ’ 12 ש’ 24 – עמ’ 13 ש’ 8). גם הפקח מור חיים אישר בעדותו
כי הדויים נשוא תיק 52842-01-23 נרשם ליד ביתו של מר חיון (עמ’ 10 ש’ 2-10). הוא נשאל
הם יכול להיות שלכל הרכבים להם רשם דוחות יש תוי חניה והשיב כי אינו יכול לשלול זאת
(עמ’ 6 ש’ 8-10). ביחס לדויים נשוא תיק 52845-01-23 אישר הפקח פסי כי הדריים נרשם
בכניסה לחניה של מר חיון (עמ’ 15 ש’ 1, 15-17). דברי הפקחים מחזקים את המסקנה כי מר
חיון הוא מי שהחיק ברכבים בפועל, עשה בהם שימוש ונהג בהם מנהג בעלים.
9 מתוך 10
בית משפט השלום בהרצלייה
ח”נ 52855-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52852-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52850-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52847-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52845-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52842-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
ח”נ 52838-01-23 מדינת ישראל נ’ סגל
26. לאור מכלול האמור, אני סבור כי הנאשם עמד במידה הדרושה בנטל לפי סעיף 27ב’ לפקודת
התעבורה להוכיח כי החזקה ברכבים בעת ביצוע העבירות היתה אצל מר חיון, ובכך נסתרה
חזקת אחריות בעל הרכב, שכן הוכיח כי מסר את החזקה ברכבים למר חיון.
27. מאחר והנאשם עמד בנטל הפרכת חזקת אחריות בעל הרכב, החלטתי כאמור לזכותו.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתנה היום, י”ט טבת תשפ”ד, 31 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים
צחי אלמוג, שופט
10 מתוך 10
