וועדת ערר לפי חוק הנכים תגמולים ושיקום תשי”ט 1959, פסק הדין עוסק בעניין זכאותה של חיילת שחלתה במהלך שירותה הצבאי לתגמולים ממשרד הביטחון.
מספר תיק: 35643-04-20
סוג ההליך: מינהלי לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי”ט – 1959 [נוסח משולב].
הרכב: חברי הועדה השופטת( דימ.) יעל אחימן יו”ר, ד”ר הדר ירדני חברה, עו”ד ירון מויאל, חבר.
בית משפט: בית משפט השלום בירושלים.
מועד פסק הדין: 11.9.24
תקציר פסק הדין שניתן בע”נ 35643-04-20
פסק הדין שניתן ביום 11.9.24 דן בזכותה של חיילת שחלתה במחלת נפש דו – קוטבית, במהלך שירותה הצבאי להכרה בפגיעתה על בסיס חוק הנכים תגמולים ושיקום. החידוש בפסק הדין הוא, שחברי הוועדה ניתחו את מהלכיו של קצין התגמולים בעניין הנדון, מתוך פרספקטיבה רחבה יותר מן המקובל. לא רק שחברי הועדה קיבלו את הערעור שהוגש על ידי החיילת המערערת, אלא שהם אף עמדו על הכשל המערכתי המתגלה באופן שבו מתקבלות החלטותיו של קצין התגמולים וזאת בנוגע לכלל הנפגעים, הפונים למימוש זכויותיהם על פי חוק.
תביעתה של החיילת שטענה, כי לא הצליחה להתמודד עם תנאי השירות הקשים שבהם היתה נתונה לאחר גיוסה לצה”ל, נדחתה על ידי משרד הביטחון בהסתמך על חוות דעתה של המומחית ד”ר ברוריה פסטרנק גונן. הנימוק שעמד ביסוד הדחייה היה, כי החיילת נשאה בגופה נטייה תורשתית למחלה מסוג זה, סבלה בעברה מדיכאון ומקשיים חברתיים, כך שאין להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין התפרצות מחלתה ובין תנאי שירותה.
במסגרתו של דיון זה, נדרשו חברי הועדה למאפייניהם של יחסי הגומלין, הקיימים בין משרד הביטחון ובין המומחים המייעצים, אלה הבודקים את הנפגעים ומייעצים למשרד הביטחון אם לקבל את התביעה, או לדחותה. בין השאר, עמדו חברי הועדה על מעמדו המיוחד והמורכב של הרופא המומחה, ככזה הנושא מאפיינים של נאמנות, הן כלפי הנבדק והן כלפי קצין התגמולים. לפיכך, כך קבעו חברי הועדה את המובן מאליו, מוטלת עליו העירנות והחובה לדחייתו של כל נסיון להטות את חוות דעתו לכיוון זה או אחר. חובתו כלפי הנבדק, אינה פחותה מחובתו כלפי משרד הביטחון, שכן מעמדו אינו כשל רופא “מטעם”, הוא אף איננו בגדר “זרועו הארוכה” של משרד הביטחון. מדובר בתפקיד של בודק אובייקטיבי, המחויב לאתיקה המקצועית של הרופאים, לפעולה על פי הסטנדרטים הרפואיים המקצועיים המקובלים ולעריכת כל הבדיקות הנוספות, ככל שאלה נדרשות לו, לשם גיבוש דעתו העצמאית והאובייקטיבית.
מן הצד השני, קצין התגמולים שאמור להיות מודע לדברים אלה, נדרש להמנע מכל התערבות בשיקוליו הרפואיים של המומחה שבו בחר לחוות את דעתו. לפיכך, עליו להזהיר את עצמו מפני כל נגיעה בשיקוליו של המומחה, אם במישרין ואם בעקיפין, ולהקפיד על גבולות תפקידו שנועד לשמש, בשלב זה, כ “צינור” להעברת המידע הממוסמך הקיים בידיו למומחה. האחרון, הוא שישקול את כל השיקולים ויבצע את הבדיקות המיטביות הנדרשות, לשם חשיפת האמת הרפואית.
אלא שחברי הועדה, בניתוחם את מהלך הדברים בתיק שנדון בפניהם, התריעו כנגד מה שנראה בעיניהם, כהיווצרותה של תרבות שונה. זו המנרמלת את היווצרותם של יחסי גומלין לא רצויים, בין משרד הביטחון ובין המומחים המייעצים לקצין התגמולים. כך הצביעו חברי הועדה, במקרה הקונקרטי שנדון לפניהם, על נסיונותיו של קצין התגמולים להשפיע על מסקנותיו של המומחה שמונה מטעמו, באמצעות רמזים מתוחכמים מוסווים. לשם כך עשה קצין התגמולים שימוש במכתב ההפניה, המלווה את התיק המועבר לבחינת המומחית, כדי להנחותה, או למצער לרמוז לה על המסקנות המועדפות בעיניו. רמיזות אלה, שכללו הנחות רפואיות כאלה שבהן היה על המומחה להכריע כחלק מעבודתו, חושפות את ציפיותיו של משרד הביטחון לכיוון מסויים דווקא.
ודוק. בהינתן כי רשימת המומחים שבהם נעזר קצין התגמולים היא כזו ששכרה בצידה, ומומחים מעוניינים להיכלל בה, יותר מסביר להניח, כי אלה יהיו רגישים לרמזים מסוג זה, העלולים להעמידם מראש, בסיטואציה של ניגוד אינטרסים מובנה שבעטיה תיווצר הטיה. לא מפתיע היה להיווכח בכך שפסטרנק אכן פסקה את פיסקה בהתאם להנחיות אלה, מבלי להרהר אחריהן משל היו נתון אכסיומטי, אך נחשפו על ידי חברי הועדה כמוטעות.
המסר העולה מפסק הדין שניתן, מבוסס על רושם שאינו חד פעמי. לפיו, אם לא ייעשו שינויים משמעותיים בתחום זה, שמטרתם למנוע היווצרותה של תלות, או ניגוד אינטרסים, שהובנה לתוך טיב היחסים שנוסדו בין המומחים וקצין התגמולים, עלולה הפגיעה בציבור, שלהגנתו נועד הקמתו של מוסד קצין התגמולים, להתרחב עוד יותר. בכך – מוסיפים ואומרים חברי הועדה – יש כדי לשמש כתמרור אזהרה נוסף, שעדיף להתייחס אליו ברצינות ובמהירות הראויים.
עותק פסק הדין מצורף בזאת.
