לפני כבוד הנשיא ניר מישורי לב טוב
הקובל
שאול אהרן ת”ז 042869388
נגד
הנאשמים
.1 דויד חננאל ת”ז 051248771
.2 דניאל שטרית ת”ז 061307054
<#1#>
נוכחים:
הקובל בעצמו
הנאשמים בעצמם
פרוטוקול
<#2#>
גזר דין
הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ”ה – 1965 (להלן: “חוק איסור לשון הרע”), ביחס לשני פרסומים שפרסם נאשם 1 ושני פרסומים שפרסם נאשם 2.
להלן עובדות כתב הקובלנה לפיה הורשעו הנאשמים:
שני הנאשמים גרים בנווה הדר ברחוב אחד העם 1-3 (אחה”ע 37-39) בטבריה, בית דירות בהליך רישום כבית משותף ומנוהל כבית משותף והידוע כחלק מחלקה 21 בגוש 15041 (להלן: “הבית המשותף”). הנאשם 1 הוא שוכר ו/או בעלים של דירה 12B בבית המשותף ומתגורר בה מזה שנים רבות. הנאשם 2 הוא בעלים של דירה 21C בבית המשותף ומתגורר בה שנים רבות.
נציגות הבית המשותף הגישה נגד שני הנאשמים תביעות למפקח/ת על רישום המקרקעין בנצרת בגין אי תשלום מיסי וועד הבית המשותף. התביעות הוגשו באמצעות הקובל כבא כוח הנציגות. כנגד נאשם 1 הוגשו שתי תביעות, בתיקים 23/12 ו- 9/101/2017. כנגד הנאשם 2 הוגשה תביעה אחת בתיק 9/38/2019. בשלושת התיקים הנ”ל ניתנו פסקי דין שחייבו את הנאשמים לשלם כספים לנציגות. כיוון שהנאשמים לא שילמו את חובם שבפסקי הדין לנציגות נפתחו נגדם תיקי הוצל”פ לגביית החובות בהתאם לפסקי הדין. נגד נאשם 1 נפתחו שני תיקי הוצל”פ (תיק 0145728133 ו-5054301018) ונגד נאשם 2 תיק הוצל”פ (תיק 5351501219).
בבעלות אשת הקובל שתי דירות בבית המשותף. הקובל הינו עורך דין ותיק שכיהן בנציגות הבית המשותף שנים רבות וכן שימש כבא כוחה של הנציגות בתביעות אזרחיות שהוגשו כנגד הנאשמים ונגד בעלי דירות אחרים שלא שילמו את מיסי הוועד. הקובל ידוע ומוכר לדיירי הבית המשותף ושירתם כ-35 שנים. בין היתר ולבקשת הנציגות מונה הקובל על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ככונס נכסים לצורך רישום הבית כבית משותף בלשכת רישום המקרקעין ולרישום הדירות על שם רוכשיהן כיחידות נפרדות בבית המשותף.
הקובל עדיין משמש כבא כוח הנציגות של הבית המשותף בתיקי הוצל”פ אחדים שהגביה בהם טרם הסתיימה וביניהם שלושת תיקי הוצל”פ שפורטו לעיל נגד הנאשמים.
דיירי הבית המשותף הקימו קבוצת ווטסאפ באינטרנט בה חברים לפחות 86 אנשים (להלן: “הקבוצה”) כאשר כל פרסום בקבוצה עובר ישירות ובמלואו לכלל החברים וכל אחד מהחברים בקבוצה יכול ובקלות להעביר את ההודעות לכל אדם נוסף שמחובר במרשתת.
עניינה של קובלנה זו, פרסומים “חמורים ומכוערים” של שני הנאשמים שנעשו בזדון תוך ניצול המרשתת במסגרת הקבוצה לשם ביצוע עבירות ועוולות כנגד הקובל בניגוד לקבוע בחוק והכל במטרה להשמיץ , להכפיש ולפגוע בקובל ובעיסוקו כעורך דין וכדי להרתיעו מלפעול נגדם בהוצל”פ לגביית החובות שהם חייבים לנציגות הבית המשותף ובמטרה להטיל עליו אימה ופחד.
הדברים שפורסמו על יד הנאשמים מהווים לשון הרע חמורה ביותר ומכוערת שהנאשמים פרסמו בזדון וגרמו נזק לקובל ולשמו הטוב ולמשפחתו ולעיסוקו.
הפרסומים ומעשי הנאשמים פורסמו להרבה יותר משני בני אדם זולת הקובל ולכן אינם רק בגדר עוולה אזרחית לפי החוק אלא מהווים עבירה פלילית של פרסום לשון הרע כאמור בסעיף 6 לחוק משום שנעשו מתוך כוונה לפגוע בקובל ובעיסוקו ולעלוב בו בפומבי ובצורה קשה והמכוערת ביותר.
בגין הפרסומים נשוא קובלנה זו הגיש הקובל תלונה פלילית במשטרה ביום 04.02.21. ביום 25.02.21 החליטה משטרת ישראל שלא לחקור את התלונה ולכן מוגשת קובלנה זו בהתאם לסעיף 8 לחוק.
חלק מחברי הקבוצה הגיבו לפרסומים ולהשמצות שיפורטו בהמשך והביעו הסתייגות והתנגדות להם. בתגובה למגני ומתנגדי השמצות הנאשמים, הגיב נאשם 1 ביום 31.03.21 בקבוצה וזאת בהמשך ההשמצות ודברי כיעור נגד הקובל.
ביום 07.04.21 שלח הקובל לכל אחד מהנאשמים מכתב התראה ודרישה להתנצלות בגין ובקשר לפרסומים נשוא קובלנה זו. הנאשם 2 כלל לא הגיב למכתב. הנאשם 1 הגיב בקבוצה וגם אז המשיך בהשמצות הקובל ואף הזמין את הקובל להגיש נגדו תביעה ואיים עליו.
האישומים:
אישום ראשון כנגד נאשם 1: ביום 31.01.21 בשעה 17:23 או בסמוך לכך הנאשם 1 פרסם בקבוצה הודעה בה כתב כך: “קראתי והפנמתי לכול הטענות אלה ואחרות אני תומך בכול מי שטוען. מלבד הטענות של השרץ ביצה סרוחה טעלובה וכוונתי על שאול אהרן שעשק וגזל את כספי הוועד במשך עשרות שנים. ואם יבצר מצב שהוועד הקיים לא יטפל בו אני בבחירות הקרובות לבחירות וועד שעתידים להתקיים אני יגיש מועמד להיות חבר בוועד ואני יטפל בכול נושא הכספים שעשק וגזל מהדיירים תממי דעים ונעדרי מרפקים להאבק על זכויותיהם מאת דויד חננאל דירה 13” שגיאות הכתיב במקור. לשון הרע הינה במילים המקווקות ומודגשות על ידי הקובל. במעשה זה של הנאשם 1 יש משום פרסום לשון הרע אסור על פי חוק כנגד הקובל.
אישום שני כנגד נאשם 1: ביום 01.02.21 בשעה 14:05 או בסמוך לכך הנאשם 1 פרסם בקבוצה הודעה בה כתב כך: “שאול אהרן אני בדרך כלל איש תרבות ונמנע מלרדת ללזות שפתיים אבל עם שרץ גנב וניכל כמותך אין דרך תרבותית כאשר אתה נבחרת לוועד 2012 הייתה חייב המון כסםים ועקב זה שרוב הדירים תממי דעים נסחפו שול אחריך עוד ניפגש בבחירות הוועד ונראה את התוצאה אני כעת זוחל כמו כלב מדמם בשביל לחזור לעטנים ששדדת כול כך הרבה שנים זבל ביצה סרוחה” שגיאות הכתיב במקור. לשון הרע הינה במילים המקווקות ומודגשות על ידי הקובל. במעשה זה של הנאשם 1 יש משום פרסום לשון הרע אסור על פי חוק כנגד הקובל.
אישום ראשון כנגד נאשם 2: ביום 01.02.21 בשעה 13:54 או בסמוך לכך הנאשם 2 פרסם בקבוצה הודעה בה כתב כך בהתכוונו לקובל: “שקרן הייתה ושקרן תישאר על הנוכלות שלך כולם יודעים אף פעם לו שתפת וקורת הבניין אף אחד עשיתה רק לבתכה ישבות וועד מעולה לו הזמנתה יש עוד דברים שאתה מסתיר כלב יבוא היום שלו” שגיאות הכתיב במקור. לשון הרע הינה במילים המקווקות ומודגשות על ידי הקובל. במעשה זה של הנאשם 2 יש משום פרסום לשון הרע אסור על פי חוק כנגד הקובל.
אישום השני כנגד נאשם 2: ביום 01.02.21 בשעה 14:51 או בסמוך לכך הנאשם 2 פרסם בקבוצה הודעה בה כתב: “שאול התרגלתה לחיות על חשבון הוועד קעט נימנע ממך אתה מחפש דרך חזרה אתה רגיל לתת קבלות על נייר של מחברת ולקחת למשרד כל פעם תשלום ולו שולח החזקתה לפחות 5 דירות מעולה לא שלמתה ועוד דאגתה למקורבים שלך לו לשלם ואתה עושה מעצמך צדיק חבל על התפלה שאתה כביכול מתפלל אני חייב ל6 שנים 1800 לשנה אתה אתה ברמאותך גרמתה לחוב גדול יותר אתה חיי על זה ” שגיאות הכתיב במקור. לשון הרע הינה במילים המודגשות על ידי הקובל. במעשה זה של הנאשם 2 יש משום פרסום לשון הרע אסור על פי חוק כנגד הקובל.
מבלי לגרוע ו/או לשנות מהכללים והנטלים הקבועים בחוק הוסיף הקובל וטען כי הנאשמים ידעו שהדברים שפרסמו והמודגשים ומסומנים בקו תחתון לעיל הינם שקר השמצה וכזב. במעשים האמורים לעיל, פרסמו הנאשמים לשון הרע ופעמיים כל אחד, זאת בכוונה לפגוע בקובל ולשני בני אדם ויותר זולת הקובל.
ביום 06.10.24 טענו הצדדים לעונש, בית המשט התיר לנאשם 2 להשלים טיעוניו בכתב ולאפשר הגשת תגובה הקובל להשלמת הטיעונים.
טענות הצדדים:
טיעוני הקובל:
הקובל הפנה לע”א 802-87 עקיבא נוף נ’ אורי אבנרי שם קבע בית המשפט העליון עקרונות הפיצוי והענישה. נקבע כי תכלית הפיצוי הנפסק לנפגע מעוולת לשון הרע היא כפולה; ראשית, ליתן סיפוק לנפגע בהכרה שנעוולה כלפיו עוולה ובאפשרות לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר – עד כמה שכסף יכול לתרום לכך – למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה; שנית, להחדיר לתודעת הציבור ולחנכו להבין כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, ובכך יש בפסיקתו מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחת וכי יש ממש במה שנאמר בספר קהלת: “טוב שם משמן טוב”. הקובל הפנה למקורות וטען כי לשון הרע הורגת, וכל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים, מסכת בבא מציאה דף נח’ עמוד ב’.
עוד הוסיף כי הפגיעה אינה מוגבלת ברף העליון של סעיף 7 א’ בכל מה שנוגע לשם טוב. הפנה לת”א 2411-84 קליש נ’ גנות ואח’ שם הוגשה בקשה במסגרתה ניתן פיצוי של 10,000 שקל ו-2,000 שקל הוצאות. הפנה לטבלה בעמוד 500, וטען כי הסכום הוערך אז בהתאם ליום 01/01/1997 והגיע ל-280,000 שקל ואם מעריכים אותו להיום הוא עומד על 600,000 שקל. לאחר שניתן פסק הדין, באי כוח הנתבעים הגישו בקשה לעיכוב הביצוע, משום שהטענה הייתה שזה סכום עצום ושעוד לא היה כמוהו בארץ. השופט שטרוזמן בפסק הדין משיב “כך סברתי ואני סובר ששמו הטוב של אדם הוא כס יקר מאוד, שהרי למדנו שטוב שם משמן טוב. הפגיעה בשמו הטוב של אדם היא פגיעה חמורה, איננו יודעים עד כמה יכולה לחלחל לשון הרע בציבור ולתת תוצאותיה בעתיד”. ביחס לגובה הפיצוי, הוא אומר “ידעתי בעת קביעת הפיצוי שהסכום יעלה מעל 100,000 ש”ח והתכוונתי לכך. ידעתי ורציתי שהסכום יהיה גבוה ונתתי ביטוי לכך בפסק הדין באומרי כי ראוי שהפיצוי יהיה כזה שיגרום לריסון היד הפזיזה והעט הקלה ויעודד כובד ראש בהקפדה על אמיתותן של העובדות המתפרסמות ברבים”. הפנה לעמ”ש 47311-10-13 פלוני נגד פלונית ולרע”א 3832-11 אמיר פישביין נגד אילן בומבך בשניהם נקבע שכאשר עסקינן בנזק בלתי ממוני בגין פרסום לשון הרע, כגון פגיעה בשמו הטוב, אין כל מניעה לפסוק על דרך האומדן ואין הגבלה לרף העליון של סעיף 7 א’ לחוק.
הקובל הגיש לבית המשפט ביום 11.10.24 אסופת פסיקה: ביחס לעקרונות לתשלום פיצויים מגמת פיצוי הרתעה הפנה לע”א הוצאת עיתון הארץ בע”מ ואח’ נ’ מזרחי, לעמ”ש 47311-10-13 פלונית נ’ פלונית הוגדל הפיצוי ל- 400,000 ₪.
ביחס לחומרת הפרסומים וייחס לקובל עבירות פליליות חמורות של מרמה, גניבה, עושק ושחיתות ובהם הוגדלו הפיצויים הפנה לרע”א 10520/03 איתמר בן גביר נ’ אמנון דנקנר, לת”א (י”ם) 1999/86 אלוני נ’ שמעון, ע”א 256/57, 263/57 אפלבוים נ’ בן גוריון, ע”א 492/89 סלונים נ’ דבר, ע”א אבנרי ואח’ נ’ קורפו.
ביחס לעשיית שימוש בנוסח פוגעני במיוחד, חריף וזדוני ושימוש בנוסח של “השתוללות לשונית” הפנה לת”א (י”ם) 1999/86 אלוני נ’ שמעון, לע”א 4607/92 קליין נ’ רונן ולת”א (ת”א) 2384/61 לורנץ נ’ צאנין ואח’.
ביחס לפיצויים עונשיים הפנה לע”א 140/00 עזבון אטינגר ז”ל נ’ החברה לשיקום…, לרע”א 9670/07 פלונית נ’ פלוני, לע”א 216/54 שניידר נ’ גליק ולע”א רבינוביץ נ’ סלע בע”מ.
ביחס לפיצויים בגין עוגמת נפש טען הקובל כי בעניינו נתגלה היקף לשון הרע שאין לו אח ורע הן מבחינת חומרתו והן בשל המתקפה האובססיבית הבלתי פוסקת של הנאשמים כנגד הקובל. הפרסומים מקבלים משנה חומרה לאור העובדה שהנאשמים חזרו עליהם במצח נחושה לאחר שהתבקשו להתנצל. הפנה לע”א 8588/06 דלג’ו נ’ אכ”א לפיתוח בע”מ ולע”א 3437/93 אגד נ’ אדלר.
הקובל טען כי הפיצוי הכספי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק בהתאם לסעיף 7(א)ה נכון להיום הוא 82,000 ₪. בהתאם מבקש בגין ארבעת האישומים סך של 328,000 ₪ שקל מכל אחד מהנאשמים. בנוסף, ביקש שבית המשפט יקבע סכום נוסף בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו נוכח הסירוב להתנצל ובהתאם לסעיף 9 לחוק לאסור הפצה של פרסומים, לצוות על תיקון והכחשה בנוסח שיקבע בית המשפט בקבוצת הוואטסאפ של הדיירים ולצוות על פרסום גזר הדין כולו בקבוצת הוואטסאפ של הדיירים וכן על פרסום גזר הדין כולו או מקצתו במקומון “כוכב הצפון” המופץ בעיר טבריה על חשבון הנאשמים.
ביום 30.10.24 הגיש הקובל תגובה לבקשת הנאשם 2 להשלמת טיעוניו. בתגובתו טען הקובל כי החלטת בית המשפט לקבל את הבקשה לפנים משורת הדין מעידה על התחשבות בית המשפט בנאשם 2. ביחס לטענת העדר ייצוג- הקובל טען כי מתחילת הדיונים הנאשם 2 הצהיר כי הנאשם 1 מייצג אותו ויטען בשמו. למרות זאת במהלך ההליך ביקש להוסיף דברים ובית המשפט התיר לו. דוגמא נוספת לייצוג על ידי הנאשם 1 ניתן לראות בפסיקה שהוגשה לבית המשפט בה הנאשם 2 חתום ביחד עם הנאשם 1. עוד הוסיף הקובל כי למרות כותרת הבקשה להשלמת טיעונים, מעיון בה עולה כי הנאשם 2 מבקש לבטל את הכרעת הדין כנגדו. ביחס לכך טען הקובל כי לא ניתן שום נימוק מבוסס והסמכות לביטול הכרעת הדין נתונה לבית המשפט לערעור בלבד. עוד ציין כי הנאשם 2 העלה על הכתב שקרים שכן טען כי הפרסומים בגינם הורשע לא היו מכוונים לקובל. מכאן מבקש הקובל להגדיל את העונש ולהוסיף מאסר על תנאי בהתאם.
טיעוני הנאשמים- נטענו על ידי נאשם 1:
הנאשם 1 טען כי מהעדויות עולה שלא הייתה כוונה לפגוע בקובל והתכתובות נסמכו מהמידע שנתנה הגברת לימור בצלי ואף העד פדלון ויקטור טען בברור כי הקובל חייב כספים, שנעשה הסדר אך הקובל לא עמד בו.
הנאשם 1 בן 73, טען שמצבו הרפואי קשה מאוד, עבר מספר ניתוחים להסרת גידולים לאורך השנים. טען שהינו מוכר על ידי המל”ל ומתקיים מקצבת זקנה וקצבת סיעוד. עוד הוסיף כי מצבו הכלכלי גובל בחרפת רעב, מתקיימים כנגדו הליכי הוצאה לפועל רבים, התבקש מימוש נכס שבבעלותו ואף נפתח כנגדו הליך חדלות פירעון.(לא הוגשו אסמכתאות).
הנאשם 1 מבקש מבית המשפט להסתפק בעונש מותנה ללא הטלת קנס. ציין שכיום יש וועד בית חדש כך שהחיכוך בינו לבין הקובל נמוך.
נאשם 1 טען גם בשם נאשם 2. מדובר באדם בן 72 גרוש, מתקיים מקצבת זקנה ופנסיה בסך 6,000 ₪ מחברת תנובה. מתגורר בשכירות במושבה מגדל ואין בבעלותו נכסים (לא הוגשו אסמכתאות). הנאשם 2 כתב את המתואר בכתב הקובלנה בתום לב והוסיף את המילה “לכאורה” ולא הייתה לו כל כוונת זדון. עוד הוסיף שהנאשם 2 מביע חרטה.
הנאשם 1 ציין כי הנאשמים נהלו את התיק בהעדר הגנה מקצועית ויש לתת משקל לסוגיה זו ובשם הנאשם 2 מבקש מבית המשפט להסתפק בעונש מותנה מבלי להטיל קנס כספי. נאשם 1 ביקש מבית המשפט לשאת בעונש המלא וציין שנאשם 2 נשאב לסיטואציה ופעל מתום לב.
כשהנאשם 2 נשאל לגבי העונש השיב: “הוא לא חושב שמגיע לו עונש בכלל אולי לו מגיע”.
ביום 10.10.24 הגישו הנאשמים אסופת פסיקה במסגרתה העלו טענות נוספות (הגם שלא קיבלו אישור בית המשפט לכך לא התעלם בית המשפט מטענות אלו:
הנאשמים הציגו כי בכתב הקובלנה הקובל לא ביקש כל סעד פלילי כנגדם, טענו שבהעדר התייחסות ספציפית לסעד יהיה קשה לקבוע מהו הסעד הראוי ולפיכך הדרך מוליכה אותנו אל מנעד הפסיקה המקובל בכל הנוגע להוראות לשון החוק. סעיף 6 לחוק קובע כי דינו של המורשע לפי חוק זה עד שנת מאסר בפועל. לצד זאת מקובל בדין הפלילי ולבית המשפט סמכות להשית סנקציות כלכליות.
ביחס לפן הכספי טענו הנאשמים שהקובל לא עתר לפיצוי ואף לא להוצאות. לפיכך הוא זכאי לכל היותר להוצאות בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין- 3(ב)1 הקובע כי ייצוג באישום בחטא הינו שכ”ט בשיעור 1,282 ₪ בתוספת מע”מ. ובנוסף בפני הקובל פתוחה הדרך להגשת תביעה אזרחית. עוד טענו כי יש להתחשב בגילם המופלג (72-73) והעובדה שהינם נתמכים מקצבה שהנאשם 1 בעל עבר צבאי במסגרתו שירת כלוחם ומפקד ביחידה מובחרת במשך 5 שנים והשתתף במלחמות ישראל לרבות מלחמת יום הכיפורים.
ביחס לרכיב העונשי טענו כי עצם הרשעתם בדין מהווה מכה אנושה מבחינתם. מנעד הפסיקה המקובל במקרים דומים מצביע בעיקרו על התחייבות להימנעות מעבירה ובמקרים חריגים מאסר על תנאי או אף רכיבים עונשיים נעדרי מאסר. הפנו לק”פ 106/07 זפט נ’ הרמן שם נקבע מאסר על תנאי למשך חודשיים, לק”פ (ראשל”צ) 100/01 ד”ר זיסמן נ’ זיסמן אסתר שם נקבע פיצוי על סך של 10,000 ₪, קנס על סך של 1,000 ₪ והתחייבות כספית ללא רכיב מאסר. עוד הוסיפו כי ענישה ברף הגבוה תהווה במקרה זה מעין ענישה חורגת בשל הצטברות מכלול חייהם, הכולל חובות במיליוני שקלים של נאשם 1 וגירושין שעבר לאחרונה שהשפיעו על מצבו הנפשי. ציינו כי לאחר בדיקה באתר “נבו” נמצאו רק 7 גזרי דין שבאף אחד מהם לא נגזר עונש מאסר בפועל או עונש מאסר מותנה ממושך. מכאן למטרת הענישה היא הרתעה. לאור האמור, מבקשים להסתפק בהרשעה לצד קנס ופיצוי שיאזן בין מצבם הכלכלי לבין שיפוי הקובל.
בנוסף ביום 27.10.24 הגיש הנאשם 2 טיעונים נוספים (הגשתם אושרה לאחר שהוגשו) במסגרתם טען שנשאב להליך ואינו מבין דבר ברזי המשפט, נגרר אחרי נאשם 1 שמגדיר עצמו כמשפטן ושהוא לא העלה טענות הגנה מתחילת המשפט והוא הושאר בצד כמי שאינו צד בהליך.
ציין כי בתחילת ההליך ביקש למנות לו סנגור מטעם הסנגוריה, בקשתו לא נענתה, הוא לא קיבל ייצוג ראוי ודי בטענה זו לביטול הכרעת הדין.
הוסיף כי בית המשפט לא התייחס לשני מקרים חשובים: הראשון הוא שהקובל ללא סמכות מהוועד הגיש כנגדו תביעה כספית בפני המפקח על המקרקעין (מקרה שני לא צוין).
ביחס לקובלנה זו טען שהוגשה על בסיס שקר ורמייה ויסודותיה מונחים על קרעי תרנגולת. ביחס להודעה שכתב טען הנאשם 2 כי לא מופיע שמו של הקובל והנכתב מיועד לאדם אחר ששימש תפקיד בוועד. ושלא ניתן להתעלם מהעובדה שהקובל הכפיש את שמו של המבקש במספר הזדמנויות בשיח הקבוצתי.
דיון והכרעה
גזירת הדין על פי תיקון 113 לחוק העונשין, התשל”ז – 1977 (להלן :”חוק העונשין”).
1. גזירת דין מורכבת משלושה שלבים עיקריים כלהלן:
א. קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין).
ב. בחינה האם יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא
(שיקום, הגנה על שלום הציבור).
ג. קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(ב) לחוק
העונשין).
השלב הראשון – קביעת מתחם העונש ההולם
לצורך קביעת העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בשיקולים שלהלן:
א. הערך החברתי שנפגע מביצוע עבירה ובמידת הפגיעה בו.
ב. מדיניות הענישה הנהוגה.
ג. נסיבות הקשורות בביצוע עבירה ומידת אשמו של הנאשם.
במקרה שבפני מדובר בקובלנה פלילית המתייחסת לפרסום 4 אמירות אשר נקבעו על ידי מותב זה כלשון הרע באותה קבוצת וואטסאפ ופרסמו בפרק זמן קרוב ומכאן כי עסקינן באירוע אחד אשר יש לקבוע בעניינו מתחם עונש הולם אחד.
הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה וממידת הפגיעה בו
חוק איסור לשון הרע מאזן בין שתי זכויות יסוד בעלות מעמד חוקתי: חופש הביטוי והזכות לשם טוב (והזכות לפרטיות) (תמר גדרון, חופש הביטוי וחוק איסור לשון הרע, תשכ”ה-1965, נקודת איזון חדשה? המשפט ה’, התשס”א, ע’ 10). שתי הזכויות נגזרות מהערך היסודי של כבוד האדם )ע”א 3199/93 קראוס נגד ידיעות אחרונות בע”מ, פ”ד מט(2) (843, 854יתר על כן, שתי הזכויות חיוניות למשטר המושתת על אדנים של חירות, שוויון ומשטר דמוקרטי )בג”ץ 6126/94 גיורא סנש נגד רשות השידור, פ”ד נג (3) 817, בעמ’ 832). חשיבותן של כל אחת מהזכויות מקשה על האיזון ביניהן, המחייב דחייה של אחת מפני רעותה (ע”א 9462/04 בן ציון מורדוב נגד ידיעות אחרונות בע”מ ואח’, פ”ד ס (4) 13).
ר’ התייחסות של כב’ שופטת בית המשפט העליון בדימוס עדנה ארבל בדנ”א 2121-12 פלוני נ’ ד”ר אילנה דיין אורבך , סז(1) 667:
“החוק מגן על כל אדם מפני פגיעה בשמו הטוב. שמו הטוב של אדם הינו ערך מורכב ומקיף הכולל בין השאר אינטרס לכבוד אישי, לגאווה אישית ולהכרה אישית בין בני אדם. “כבוד האדם, ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר” (הנשיא ברק בעניין אבנרי, בעמ’ 856). פרסום המכיל לשון הרע כנגד אדם עלול לפגוע קשות בשמו הטוב ובכבודו. פגיעה כזו יכולה להשליך על מכלול חייו של מי שנפגע מהפרסום ולשנותם מקצה לקצה. היא עלולה להשפיע על קשריו האישיים, על דרכו המקצועית, על התנהלותו ואורח חייו. היא עלולה להשפילו ולבזותו בעיני אחרים לעיתים באופן שלא ניתן לתיקון”
בענייננו מדובר בזכותו של אדם, ועורך דין במקרה של הקובל, הפועל במיטב כישוריו המקצועיים בשליחות לקוחותיו, להגנה על שמו הטוב ולאי הכפשת יושרו המקצועי בכינויי גנאי, כל עוד לא הוכח בפני כל ערכאה מוסמכת כי נפל פסול בהתנהלותו המקצועית כעו”ד.
מעיון בנוסח האמירות הפוגעניות, קבוצת התפוצה הכוללת את שכניו ולקוחותיו של הקובל הרי שמידת הפגיעה בערכים המוגנים מצויה ברף נמוך עד בינוני.
מידת האשם ומידת הנזק:
מידת האשם של הנאשמים במקרה זה הינה מלאה למדי. במקרה שבפניי קבעתי בהכרעת הדין כי הוכח בפניי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמים עשו את הפרסומים שלא בתום לב, ללא שבידיהם ראיה לאמיתותם, בכוונה לפגוע בקובל, תוך שימוש חוזר בשפה מכפישה ובוטה אשר חורגת מכל התבטאות סבירה ועניינית שאין לה דבר ועניין עם תרשומת הגב’ בצלי שהייתה מסויגת ולא מתלהמת. מתוכן האמירות עולה כי מטרתן הייתה הכפשת הקובל ברבים, נועדו להטיל ספק של ממש בלגיטימיות ממנה נהנה הקובל בקרב דיירי הבניין, לפגום בהערכתו בפני הבריות, להציג אותו כמטרה לשנאה ובוז כגזלן החי על חשבון הועד ולפגוע בעסקו ובהימנותו. הנאשמים לא עשו מאמצים סבירים, לא ווידאו כי הדברים אותם הם מעלים על הכתב ומפיצים בתפוצה נרחבת הם נכונים, לא חזרו בהם ולא פרסמו התנצלות למרות שנדרשו לכך, הגשת הקובלנה הפלילית וחזרו על השמצותיהם באולם בית המשפט גם לאחר שנוכחו לשמוע את עדות הגב’ לימור בצלי שהעידה מטעמם. זאת ועוד, נוכח קביעתי שם כי תרשומת הגב’ בצלי אין בה כדי לבסס פרסומי הנאשמים , לא בתוכנם ובוודאי לא בבוטות המאפיינת אותם, הרי שלא ניתן לראות בפרסומי הנאשמים כאמור בכתב האישום ככאלו שנרשמו בתום לב.
בבחינת הנזק שנגרם בפועל לקובל כתוצאה מאמירות לשון הרע נתתי דעתי לעובדה כי האמירות הפגעניות התייחסו לתפקודו של הקובל כעורך דין המייצג את וועד הבית , חשיפת דיירי הבית המשותף , חלקם שכניו של הנאשם בעבר ובהווה, לאמירות השקריות, המבזות והפוגעניות, הפגיעה ביושרתו של הקובל ששמו הטוב כעורך דין וכאדם ישר הינו תנאי הכרחי במקצועו של עורך דין וכוונת הנאשמים כפי שהוכחה מעבר לכל ספק סביר במסגרת הכרעת הדין לפגוע בקובל באמירות הפוגעניות. מכאן הוכח מצאתי כי הנזק הפוטנציאלי בביצוע העבירות רב וניכר. כמו כן ניכרת עוגמת הנפש שנגרמה לקובל כפי שמקבלת ביטוי בעובדות כתב הקובלנה ועדותו בפני בית המשפט אותה מצאתי לאמץ. לעוגמת הנפש מהפרסומים יש לצרף משאבי זמן וכסף שהשקיע הקובל בניהול הקובלנה. יחד עם זאת לא הוגשו אסמכתאות בידי הקובל להוכחת הנזק בפועל שנגרם לו והגם שזה מסתבר ממעשי הנאשמים הרי שיקשה לכמתו (ראיות לעניין ירידה בהשתכרות הקובל לאחר הפרסומים לרבות בקשר המקצועי עם וועד הבית וכד’).
מדיניות הענישה הנוהגת
להלן התייחסות לפסיקה:
בק”פ (פ”ת) 19346-06-09 ישראל עזיאל נ’ מאיר שרבט (ניתן ביום 21.02.17 פורסם בנבו): הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בקובלנה פרטית שהגיש הקובל, בארבע עבירות של פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע ובשלוש עבירות של איומים. במכתבים (ארבעה במספר) נכללו דברי לשון הרע חמורים נגד הקובל, תוך הכפשת יושרתו והגינותו האישית והמקצועית בכינויים פוגעניים ומבזים (“נוכל בגלימה של עורך דין”, “נבל”, “שקרן”, “רמאי”, “גנב”, “נבל ברשות המשפט”). בית המשפט הטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי (ביחס לעבירת האיומים), 3 חודשי מאסר על תנאי (ביחס לעבירת לשון הרע), פיצוי לקובל על סך של 30,000 ₪, קנס בסך 10,000 ₪ והתחייבות על סך 10,000 ₪.
בק”פ (ראשל”צ) 1001/01 ד”ר זיסמן גלצאנו גבריאלה נ’ זיסמן אסתר נוכח (ניתן ביום 11.03.03 פורסם בנבו): הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות בפירסום לשון הרע ביחס למכתבים ששלחו. בית המשפט הטיל על כל אחד הנאשמים פיצוי לקובלת בסך 10,000 ₪, קנס בסך של 10,000 ש”ח והתחייבות על סך של 10,000 ₪.
בק”פ (ת”א) 112/02 מיכאל סלוצקי נ’ אורגד ורדימון ואח’, (ניתן ביום 12.7.2007, פורסם בנבו), לאור מכתב אשר שוגר ל-8 חברות על ידי הנאשמים שכלל דברי דיבה ולשון הרע הוטל על נאשם 1 מאסר מותנה למשך 3 חודשים, ועל הנאשמים פיצוי כספי לקובל בסך של 50,000 ₪, ביחד עם הוצאות משפט על סך 30,000 ₪ ופרסום מכתב התנצלות.
בק”פ (עכו) 17393-08-20 רז טישלר נ’ רינה גרינברג (ניתן ביום 06.07.23 פורסם בנבו): הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירה המיוחסת להם בקובלנה הפלילית הפרטית אשר כוללת שני אישומים בעבירה של פרסום לשון הרע (ריבוי מקרים). הראשון מייחס לנאשם פרסום לשון הרע בהגשת תלונה במשטרה והשני מייחס לנאשמת שתי עבירות פרסום לשון הרע ואילו לנאשם עבירה אחת של פרסום לשון הרע. בית המשפט הטיל על הנאשמת התחייבות כספית על סך של 20,000 ₪ ופיצויים לקובל בסכום של 10,000 ₪. ועל הנאשם מאסר על תנאי למשך שנה, התחייבות כספית על סך של 20,000 ₪ ופיצויים לקובל בסכום של 20,000 ₪.
בק”פ (חי’) 1001-07 אניס שקור נ’ ג’נט ידיד (ניתן ביום 25.06.08, פורסם בנבו): הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בעבירה בעבירת לשון הרע, הנאשמת אמרה לקובל משפט בשפה הערבית בגדרו כינתה אותו “גנב”. כל זאת, בסניף בנק בו היא עובדת, כפקידה, אליו הגיע הקובל לבירור פרטים אודות חשבון משותף לנאשמת ולרעייתו, אשר הינה אחותה. בית המשפט הטיל על הנאשמת לשלם קנס על סך של 1,000 ₪, חתימה על התחייבות בסך של 2,500 ₪ ופיצוי לקובל על סך של 1,000 ₪.
להלן פסיקה בנושא לשון הרע במישור הדין האזרחי בסוגיות דומות:
בת”א (אש’) 51313-10-20 אלישע כהן נ’ יגאל גולדשטיין (ניתן ביום 29.09.24, פורסם בנבו): בית המשפט קבע כי מדובר בלשון הרע במקרה בו הנתבע פרסם מכתב לבעלי המניות בה משמש כיועץ משפטי. נפסק כי על הנתבע לשלם פיצויים לתובע על סך של 40,000 ₪ והוצאות משפט ושכ”ט על סך של 20,000 ₪.
בת”א (שלום-פ”ת) 31817-05-21 רון נ’ ורסנו ואח’ (ניתן ביום 05.08.24, פורסם בנבו): התובע עורך דין אשר פרסם בדף הפייסבוק הפרטי שלו פוסט שבו הסביר מדוע לשיטתו ראוי להפעיל סעיף בפקודת הבריאות המחייב בחיסונים למניעת התפשטות נגיף הקורונה בישראל. באמצעות הפוסט הוא ביקש לצרף אליו גולשים לעתירה שבכוונתו היה להגיש לבג”ץ. הפוסט זכה לתגובות נאצה על ידי הנתבעים, ובהן “ד”ר מנגלה היה גאה בך”, “אתה חולה נפש”, “פשוט תתגייס לאס.אס ותזריק לאנשים בכוח”, “תבנה מחנות עבודה כמו הנאצים… ותתחיל לחסן”, “פאשיסט, גרמניה 1933 זה כאן!”, “גם בגרמניה הנאצית היו אנשים כמוך ששיתפו פעולה עם השלטון וראינו לאן זה הגיע”. בית המשפט קבע שמדובר בלשון הרע ונפסק כי על הנתבעים לשלם פיצויים לתובע: הנתבעת 2 פיצוי בסך של 10,000 ₪, הנתבעת 10 פיצוי בסך של 12,000 ₪, הנתבעת 12 פיצוי בסך של 8,000 ₪ והוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך כולל של 10,000 ₪.
תאד”מ (אשד’) 35691-07-22 דימטרי בקסנסקי נ’ נטליה פושקה (ניתן ביום 15.06.24, פורסם בנבו): התובע הינו עורך דין אשר ייצג את הנתבעת תחילה, מטעם הסיוע המשפטי, בהליכים שהתנהלו בבית המשפט, ובהמשך באופן פרטי בהליכי הוצאה לפועל שניהלה הנתבעת כנגד מי שהיה בן זוגה לשעבר.הנתבעת פרסמה במנוע החיפוש של “גוגל”, תחת פרטי משרדו של התובע, דברים המהווים לשון הרע בהתאם לקביעת בית המשפט. נפסק כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך 6,500 ₪ והוצאות בסך 3,000 ₪.
עיון בפסיקה הנוהגת ובמיוחד זו בתחום הפלילי מגלה מנעד רחב של עונשים החל מהסתפקות בהטלת קנסות ועד הטלת מאסר מותנה.
על פי הוראות סעיף 40 ח’, לחוק העונשין התשל”ז – 1977, בקביעת מתחם הענישה ההולם בהתייחס לרכיב הקנס שומה על בית המשפט לבחון את יכולתם הכלכלית של הנאשמים כחלק מהשיקולים לקביעת מתחם הענישה.
הנאשם 1 טען בשמו ובשם נאשם 2 כי ביחס לנאשם 1 הינו מוכר על ידי המל”ל ומתקיים מקצבת זקנה וקצבת סיעוד. עוד הוסיף כי מצבו הכלכלי גובל בחרפת רעב, מתקיימים כנגדו הליכי הוצאה לפועל רבים, התבקש מימוש נכס שבבעלותו ואף נפתח כנגדו תיק חדל”פ יחד עם זאת לא הוגשו אסמכתאות בהתאם לתמוך בטענות אלו ומכאם כי נטענו בעלמא. לציין כי נאשם 1 העיד על עצמו והתנהל בדיון שבפניי כמי שהינו בעל השכלה משפטית והתנהלותו במשפט מראה כי מודע לצורך בתמיכה בטענות כפי שעשה במהלך ניהול משפטם של הנאשמים.
ביחס לנאשם 2 נטען שמתקיים מקצבת זקנה ופנסיה בסך 6,000 ₪ מחברת תנובה. מתגורר בשכירות במושבה מגדל ואין בבעלותו נכסים אך גם לכך לא הוגשו אסמכתאות שיתמכו בטענות אלו.
נוכח האמור מצאתי כי אמנם מצבם הכלכלי של הנאשמים אינו שפיר אך לא הוכח בפניי כי הינו קשה מאוד.
נוכח האמור לעיל, אני קובע בהתאם להוראות בהתאם לסעיף 40 יג’ לחוק העונשין, כי מתחם העונש ההולם הינו מהימנעות מהטלת מאסר (לרבות מאסר על תנאי) ועד מאסר לתקופה של חודשים בודדים שיכול ויבוצע בעבודות שירות, פיצוי כספי הנע בין 10,000 ₪ – 35,000 ₪ , חתימה על התחייבות כספית בין 10,000 ₪ – 30,000 ₪ ופרסום התנצלות בהתאם.
סטייה ממתחם העונש הראוי :
סעיף 40ד לחוק העונשין מורה כי בשלב שלאחר קביעת טווח הענישה הראוי בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם.
נוכח הפגיעה בערכים המוגנים , התכנון המוקדם, אשמם המלא של הנאשמים , הנזק התדמיתי שנגרם לקובל, החשש הממשי לפגיעה בעיסוקו ובשמו, העדר הבעת חרטה ומדיניות הענישה הנוהגת כאמור לעיל, לא מצאתי מקום לסטות לקולא ממתחם העונש ההולם.
יחד עם זאת, בשל העדר עבר פלילי של הנאשמים, מצבם הכלכלי הנטען של הנאשמים על אף שלא הוגשו אסמכתאות בהתאם (למעט טענת הקובל להליך הוצל”פ ביחס לנאשם 2) ומתחם העונש ההולם הרחב דיו גם לא מצאתי מקום לסטות לחומרא ממתחם העונש ההולם במקרה זה.
קביעת העונש הראוי :
נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
לצורך קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כדלקמן :
פגיעת העונש בנאשמים: מדובר בנאשמים בני 73, 72 נעדרי עבר פלילי. מטיעוני הנאשם 1 נראה כי קיים קושי כלכלי אך לא הוגשו אסמכתאות בהתאם לנטען. מכאן כי בעוד הטלת מאסר על תנאי תהווה פגיעה לא חמורה בנאשמים הרי שהטלת פיצוי וקנס בגובה משמעותי כפי שעתר הקובל בטיעוניו תפגע פגיעה קשה בנאשמים.
הנאשמים לא הודו בביצוע העבירות, לא נטלו אחריות כלשהי על מעשיהם בפני בית המשפט או הביעו חרטה כנה ואף לאחר הרשעתם עדיין ממשיכים בטיעוניהם כנגד הקובל..
הנאשמים נעדרי עבר פלילי.
הרתעה יחיד:
הנאשמים לא נטלו אחריות ולא הביעו חרטה על התנהגותם. הם סירבו להתנצל בפני הקובל, גם כאשר הוצע להם אפיק זה כדי לייתר את ניהול ההליך המשפטי. מכאן שאין ספק שעל העונש שיטול על הנאשמים להרתיע הנאשמים מלשוב על מעשיהם כנגד הקובל ובכלל.
הרתעת הרבים :
כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, ר’ בפרשת ע”א 89/04 ד”ר יולי נודלמן נ’ נתן שרנסקי (פורסם בנבו 04.08.08), ביחס להיבט הרתעתי בעבירות לשון הרע:
” ההיבט העונשי-הרתעתי עשוי להשתלב גם הוא בשיקולי החומרה והקולא שבפסיקת הפיצוי. בהערכת הנזק יש מקום לשיקולים הנוגעים למידת הסטייה המוסרית והחברתית של הנתבע מהתנהגות נורמטיבית, גם אם אין לסטייה זו השלכה ישירה על היקף הנזק שנגרם לתובע (שנהר, 390). החוק עצמו מצביע על אבחנה בין נתבע תם לב לנתבע זדוני, לא רק בהקשר למידת הפגיעה בנפגע, אלא גם כשיקול עצמאי הבוחן את התנהגותו עומדת לעצמה, כך, בין לחומרה ובין לקולא (השוו סעיף 19 לחוק). הערכת הפיצוי על פי דיני לשון הרע אינה מתמקדת בנזק שנגרם לנפגע בלבד, אלא היא רואה לנגד עיניה גם שיקולים ציבוריים כלליים שיש להגשימם במסגרת הסעדים המוענקים, ובהם הגנה על האיזונים הראויים ברמתו של השיח הציבורי, הרתעה וגמול על ביצוע עוולות לשון הרע, והתחשבות בשיקולים מחמירים ומקילים הקשורים הן בפוגע והן בנפגע … ” (שם, בפסקה 59).
לענייננו, השיח אשר קיבל ביטוי בפרסומים המבזים והפוגעניים שערכו הנאשמים במקרה שבפניי אינו לדאבון הלב עוד אירוע חריג בנוף ארצנו ובמיוחד אמורים הדברים בביטויים הנכתבים במרשתת ועל בית המשפט לסייע במיגור תופעה נלוזה זו.
לבסוף, גם מעמדו הכלכלי של המפרסם הוא שיקול שיש להביא בחשבון בעת קביעת סכום הפיצויים:
“האופי הייחודי של עוולת לשון הרע, והתכלית המורכבת של הסעדים הניתנים בגין עשייתה, מצדיקים, אפוא, התייחסות, בין שאר המרכיבים, גם לזהותו של המפרסם, למצבו הכלכלי והאישי, ולשאר גורמים רלבנטיים שעשויה להיות להם השלכה חשובה על השגת תוצאה צודקת בקביעת שיעור הפיצוי. הבחנות בסיסיות בין תאגידים רבי כוח לבין פרטים, ובין פרטים בעלי אמצעים כלכליים, למיעוטי יכולת, מאפשרות לשרטט קווי מיתאר לגבולות הראויים בקביעת היקף הפיצויים המושתים על המפרסם עוולת לשון הרע. ” (-Hyperlink Removed- נודלמן הנ”ל, בפסקה 73).
לאור כל האמור לעיל, ובהינתן מחד גיסא שיקולי הגמול, הרתעת הנאשמים והרתעת הרבים ונזק פוטנציאלי רב שעלול היה ליגרם לקובל מעבר לעוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו ומאידך גיסא מצבם הכלכלי של הנאשמים, היעדר עבר פלילי ומידת הפגיעה בערכים המוגנים שאינה מצוייה ברף גבוה מצאתי למקם העונש הראוי בחלקו הנמוך- בינוני של מתחם העונש ההולם.
הגם שמצאתי כי אכן מצבם הכלכלי של הנאשמים אינו שפיר (ולא הוכח בראיות כי הינו קשה מאוד) נפסק לעניין הטלת פיצויים וגובהם כי אין גובה הפיצוי נגזר או מושפע ממצבו הכלכלי של הנאשם ור’ קביעת בית המשפט העליון בע”פ 5761/05 – וחידי מג’דלאוי נ’ מדינת ישראל ואח’, פורסם במאגרים המשפטיים (24/07/2006) :
“(2) לגוף הדברים, אין הסכום קשור מטבעו ביכולתו הכלכלית של החייב, כשם שבמשפט אזרחי אין בודקין בקביעת חיוב את יכולתו של החייב, ובהליך אזרחי דבר אחרון זה הוא עניין להוצאה לפועל לענות בו; ולכן הנושא שהעלה בא כוחו המלומד של המערער כעיקר טיעונו, קרי, אי יכולתו הכלכלית של שולחו, אינו יכול לשמש אמת מידה”
ור’ לעניין זה קביעת בית המשפט העליון בתיק 3311/17 קשוע נ’ מ”י, פורסם במאגרים המשפטיים (12/6/17) :
“עוד יש להזכיר כי, ככלל, יכולותיו הכלכליות של הנאשם לא אמורות להילקח בחשבון לצורך קביעת שיעור הפיצוי הראוי (עניין בן פורת; -Hyperlink Removed- פלוני נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.8.2015)). לא למותר הוא לציין, כי למבקש שמורה הזכות לפנות אל המרכז לגביית קנסות, בבקשה לדחיית מועדי התשלום או לפריסה נוספת של סכומי הפיצויים, בהתאם להוראת -Hyperlink Removed- ל-Hyperlink Removed-, התשנ”ה-1995.”
בקביעת סכום הפיצוי נתתי דעתי לעוגמת הנפש שנגרמה לקובל כתוצאה מהפרסומים והטירחה הרבה שנגרמה לו בניהול הקובלנה עת היה מיוצג בתחילת הדרך והופעתו לדיונים רבים לצורך ניהולה בעצמו אך גם להיעדר ראיה בדבר נזק כלכלי שנגרם לקובל בעטיין של הפרסומים המבזים והשקריים.
טרם סיום אציין כי אין ממש בטענת נאשם 2 כי נפגע בהגנתו בהיותו בלתי מיוצג או כי קופחה הגנתו. על פי בקשתו המפורשת של נאשם 2 התיר בית המשפט לנאשם 1 לחקור עדי התביעה וההגנה גם בשמו של נאשם 2 לרבות השמעת סיכומיו וטיעוניו לעונש אותם השלים אף בעל פה ובאופן רהוט. מדבריו של נאשם 1 אף עולה כי הינו בעל השכלה משפטית ובמסגרת הטיעונים לעונש הועלו טענות משפטיות ועובדתיות גם בשמו של נאשם 2.
לאור כל האמור לעיל ובשים לב לנסיבות אשר קשורות בביצוע העבירה והנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:
מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים והתנאי הוא כי במשך שנתיים החל מהיום לא יעבור את העבירה בה הורשע בתיק זה ויורשע בגינה בתקופת התנאי או לאחריה.
פיצוי כספי לקובל בסך 15,000 ₪. הפיצוי ישולם ב – 15 שיעורים חודשיים שווים ורצופים, תשלום ראשון עד יום 1.4.25 ובכל 1 לחודש ועד התשלום המלא בפועל. אי תשלום אחד מהשיעורים, יעמיד את היתרה לפירעון מיידי.
קנס בסך 2,000 ש”ח או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב – 10 שיעורים חודשיים שווים ורצופים, תשלום ראשון עד יום 1.4.25 ובכל 1 לחודש ועד התשלום המלא בפועל. אי תשלום אחד מהשיעורים, יעמיד את היתרה לפירעון מיידי.
ניתן יהיה לשלם את הקנס והפיצוי כעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/ גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:
• בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, -Hyperlink Removed-
• מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000
• במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).
אני מחייב את הנאשמים לפרסום מודעת התנצלות עד ליום 01.1.25 במקומון בעיר טבריה. במסגרת ההתנצלות שתפורסם על גבי חצי עמוד הנאשמים יפרסמו את הנוסח המצורף לגזר דין זה ומסומן “נספח א”, העתק מהפרסום יועבר במקביל לקובל.
אני מחייב את הנאשמים לפרסם בקבוצת הוואטסאפ של דיירי הבניין מושא כתב הקובלנה את הודעת ההתנצלות “נספח א” ולצרף העתק של גזר הדין הנ”ל.
הוסבר לנאשמים כי במידה ולא יקיימו את הוראות בית המשפט כאמור בסעיפים 4,5 לעיל עשויים להינקט בעניינם הליכים בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בנצרת.
“נספח א'” לגזר דין מיום 11.11.24.
התנצלות
במהלך שנת 2021 עו”ד שאול אהרון שימש כעו”ד מטעם נציגות הבית המשותף נווה הדר ברח’ אחד העם 1-3 בטבריה. באותה השנה בקבוצת “WHATSAPP” של דיירי הבניין נשלחו הודעות שתוכנן לא היה אמת אשר פגעו מאוד בשמו הטוב של עו”ד שאול אהרון והכילו לשון הרע עליו. אנחנו מבקשים לחזור בנו מכל דברי הדיבה.
אני מר דויד חננאל ומר דניאל שטרית, מיצרים על עוגמת הנפש שגרמנו לעו”ד שאול אהרון ומתנצלים על כך.”
5129371
<#3#>
ניתנה והודעה היום י’ חשוון תשפ”ה, 11/11/2024 במעמד הנוכחים.
ניר מישורי לב טוב, נשיא
הוקלד על ידי שני כספי
