בית משפט לענייני משפחה באילת
תלה”מ 35184-07-22 ב. נ’ ח
לפני
כב’ השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
תובעת
(מבקשת)
י. ב
מיוצגת ע”י עו”ד ליאורה בירן
נגד
נתבע
(משיב)
ד. ח.
מיוצג ע”י עו”ד שי גור
החלטה
בבקשה להוספת ראיות
1. לפניי בקשה מיום 1.8.2023 שכותרתה “בקשה לצרף ראייה מהותית שנתגלתה לאחרונה וזימון עד מטעם התובעת” (להלן-הבקשה).
2. בהחלטה עוקבת לדיון לשמיעת ראיות שהתקיים ביום 29.5.2023 נקבע “הגם שלא נכתב בפרוטוקול “אלו עדיי”, התובעת סיימה את עדותה.
בשל אילוצי בית המשפט הדיון הופסק ומועד חקירת הנתבע באורך 30 דקות נקבע ליום 08.06.23 בשעה 11:30 עד 12:00.”
3. לבקשה צירפה התובעת תצהיר מיום 30.7.2023 של עו”ד אליהו מזור (בהתאמה-עו”ד מזור, התצהיר הראשון) בו אישר, את דבר התייעצותה של התובעת עמו בקשר עם סוגיות העולות, עתה, במסגרת הליך זה. וזה נוסח התצהיר הראשון:
“1. בתחילת שנת 2018 פנתה אלי הגב’ י. ב. בבקשה לבדוק בעבורה טיוטת הסכם פירוד שבינה לבין מר ד. ח., ולאחר מספר חודשים, משהסכם זה לא נחתם-ביקשה שאבדוק את נוסח טיוטת הסכם הממון שביניהם [מחודש מאי 2018].
2. בעבור יעוץ משפטי זה, גב’ ב. שילמה לי בזמנו את הסך של 1,755 ₪ [מצ”ב צילום חשבונית מס/קבלה 03080 מיום 3.7.18 כחלק בלתי נפרד מתצהירי זה].”.
4. ביום 29.11.23 הגישה התובעת בקשה נוספת שהוכתרה בכותרת “בקשה חוזרת לצרף ראיות מהותית שנתגלו לאחרונה” אליה צירפה תצהיר נוסף של עו”ד מזור (להלן-התצהיר השני) בו הצהיר כדלקמן:
“1. את תצהירי אני נותן כתצהיר משלים לתצהיר מיום 30.7.23 בעניינה של גב’ י.ב.
2. בתקופה זו, אני נמצא בשלב של סגירת משרדי עקב יציאתי לגמלאות.
3. תוך כדי מיון התיקים והמסמכים השונים (לגניזה או לגריסה) מצאתי את המסמכים המפורטים להלן והקשורים לתצהירי הקודם בעניינה של הגב’ י. ב..
א. עותק מקורי מהקבלה מספר 03080 מיום 03.07.18.
ב. עותק מטיוטת הסכם יחסי ממון שילם מר ד. ח. לגב’ י. ב., מחודש מאי 2018 אשר ביחס אליו התבקשתי על ידי גב’ י. לחוות דעתי.
ג. מכתבי תשובותיי לגב’ ב. מיום 25.2.2018 ו-29.05.2018 ובו התייחסותי והערותיי לטיוטות ההסכמים הנ”ל.
ד. מכתבי תשובותיי הנ”ל נשלחו לגב’ ב. באמצעות הפקסימליה, ובידיי מצויים האישורים בדבר שיגורם בהצלחה.
4. מצ”ב כחלק בלתי נפרד מתצהירי זה, צילומי טיוטות ההסכמים, כתבי תשובותיי ומהאישור על שיגורם בפקס לגב’ י. ב..
5. אני מצהיר כי ההסכמים היו לנגד עיניי בתאריכים הרלוונטיים משעת 2018″.
עיקר טענות התובעת:
5. לאחר חקירתה הנגדית (בדיון מיום 29.5.2023) נזכרה שפנתה לעו”ד והתייעצה עמו בקשר לטיוטות הסכם פרידה והסכם ממון בינה לבין הנתבע. זיכרונה ‘נעור’ לאחר שבחקירתה הנגדית עומתה עם שני המסמכים האמורים.
התובעת נמקה את אי העלאת הטענה בדבר שני הסכמים אלו במועד הנכון הגשת התביעה בכך ש”…זיכרונה בוגד בה לסירוגין והיא מוכרת ע”י המל”ל כנכה, בין יתר מחלותיה, גם בהפרעת קשב וריכוז” (ס’ 1 לבקשה).
התובעת טענה, שבמסגרת עימותה עם המסמכים האמורים, עשתה ב”כ הנתבע “תרגיל” והציגה מסמך לא חתום במטרה לפסול את עצם קיום הסכם הממון ואת הסכם הפירוד, שאינם חתומים ועל כן משל לא היו קיימים כלל בזמן הרלוונטי ומשקלם אפסי.
בעקבות הדיון, באת כוחה ביקשה ממנה “ל”הפוך אבן לאבן” ולחפש ראיה המוכיחה את ההתייעצות שלה עם עו”ד שבדק ב 2018 את ההסכם” (ס’3 לבקשה).
תוך כדי הבדיקה, מצאה חשבונית מס/קבלה מאותו עורך דין שטענה שייעץ לה (עו”ד מזור). בעקבות הקבלה, איתרה את אותו עורך דין וזה הסביר לה על אותה התייעצות בזמן אמת ואף נתן תצהיר. הקבלה ותצהירו של עורך הדין האמור, שצורפו לבקשה, מעידים לטענתה כאלף עדים על הייעוץ המשפטי שקיבלה על הסכם הממון משנת 2018.
לטענתה, עורך הדין שנתן את התצהיר, מוכן לבוא ולהיחקר על תצהירו.
בנסיבות אלה, ביקשה להורות על צירוף המסמכים ומתן רשות להזים את טענות הנתבע על דרך זימונו של עורך דין מזור לעדות בבית המשפט.
עיקר טענות הנתבע:
6. ב”כ הנתבע טענה לעיתוי בהגשת הבקשה וטענה, שלא היה מקום לצרף את אותם מסמכים, אותן ראיות הזמה, טרם מתן ההחלטה בבקשה לצירופה.
ב”כ הנתבע דחתה את הטענה שיוחסה לה על ידי ב”כ התובעת כמי שעשתה “תרגיל” בהצגת המסמכים ללא החתימה. עורכת הדין נימקה את התנגדותה להגדרה זו, “תרגיל” בכך שמשעה שהמסמכים לא חתומים, איזו רבותא יש לכך שהתובעת עצמה לא ערכה אותם? עוד טענה, שמשעה שבית המשפט לא פסל את קו החקירה, הרי ממילא לא ניתן לראות בכך “תרגיל”. התובעת הצהירה “”אלו עדיי”, התובעת סיימה את עדותה…” לא ייתכן כי כעת תמשיך להוסיף תצהירים, עדים ומקצה שיפורים לתביעתה, לאחר חקירתה שהיא לא נשאלה עליהם. כללי סדר הדין לא בכדי קיימים. בבקשת המבקשת עלה שעיקר טענותיה: בגלל התשובה שהיא נתנה בדיון ההוכחות מתבקש להתקן (כך במקור) ולהוסיף ולהרחיב ולשנות … המבקשת היא התובעת, היא קיבלה יומה באופן נדיב בבית המשפט, הרחבת יריעה, כתב תשובה וכו’, אך לתת לתובעת את יומה אינו אומר לבצע עיוות דין לנתבע, היה על התובעת לכלכל צעדיה ולשים את כל טענותיה ומסמכיה בקלפים פתוחים”.
עוד טען הנתבע, שלא מדובר בראייה שיש בכוחה לשנות, “כגון הסכם “””חתום””” (כך במקור) ע”י המשיב שלכאורה נמצא. מדובר לכל היותר בעדות מפי השמועה, לפיה התובעת טוענת ששאלה עו”ד פלוני אלמוני שאלות, ייעוץ משפטי לפני שנים לכאורה, גם נניח לצורך בחינת הטענה שהיא נכונה לכאורה-אזי גם בה יש הרחבת יריעה פסולה.”
בנסיבות אלו עתר לדחיית הבקשה ולפסוק “הוצאות עונשיות” כנגד המבקשת.
דיון והכרעה:
מתווה נורמטיבי:
7. ההלכה הנוהגת היא, שעל בית המשפט לנהוג בליברליות באשר לזכות הטיעון ואין עוד צורך לשוב על ההלכות אשר מסיגות את הפרוצדורה מפני המהות. יחד עם זאת, גם הליברליות הדיונית מחייבת כללים אימתי לא תנוצל הליברליות השיפוטית לאנרכיה התנהגותית.
בפרשת רוזין נקבע: “אמנם כן הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות …ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית…כלל הוא לעניין הגשת ראיות , שבעל דין אמור וחייב להגישן ב”חבילה אחת” – כך, לא בתפזורת, זעיר שם וזעיר שם”. (ע”א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ’ צפורה בן נון פ”ד מו (3) 738, (05/07/1992)).
“אשר לליברליות בשמירה על קיום תקנות סדר הדין ונטיית בית משפט זה שלא לקפח זכות מהותית בשם פגם פורמליסטי, נטייה זו מצאה לה ביטוי הולם ב-ע”א 189/66 [4], בע’ 479, לו הייתי שותף גם אני ואשר בו אמר השופט ברנזון כי “הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן”. אולם, אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן לכל בעל דין לנהוג בתקנות כאוות נפשו, רוצה – מקיימן, לא רוצה – אינו מקיימן.” (ע”א 103/71 יום טוב נורדיה נ’ ברוך בכר (17.1.1972)).
8. “הכלל האוסר קבלת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו כלל דיוני גרידה, אלא הוא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא ייפגע ניהולו התקין של המשפט. יש לשמור על האיזון העדין שבין הצדדים אשר עליו מושתת השיטה אדברסרית המכתיבה את סדר ניהול ההליך, על עקרון סופיות הדיון ועל השאיפה לנהל משפט בצורה יעילה. לצד זאת, ישנם מקרים שהצורך בגילוי וחשיפת האמת כה רב עד כדי להביא להטיית הכף לכיוון קבלת הראייה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסוימת בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים. הפסיקה הצביעה על כמה מבחנים שעלינו להביא בחשבון בבחינת השאלה האם להתיר הגשת שאלה מסוימת באיחור, אם לאו. למשל: תרומתה של הראייה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת. יש לבחון האם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים? בכדי להכריע בשאלה, בית המשפט יתחשב בין היתר בשלב בו נודע לצד המבקש הבאת הראייה דבר קיומה. במלים אחרות, האם הצד ידע או יכול היה לדעת על קיומה של הראייה בשלב מוקדם יותר”. (רע”א 2715/13 חוסיין וורדה נ’ מנהל מקרקעי ישראל ואח’ [28.11.2013] סעיף 4 להחלטה). (כן ראו ע”א 189/66 עזיז ששון נ’ קדמה בע”מ, בית חרושת למכונאות וציוד פד”י כ(3)477 (18.7.1966)).
9. אמנם, בנסיבות מסוימות יותר לבעל דין להוסיף ראייה אף בשלב ערעור, ועל כן, חזקה שיכול בעל דין, באישור בית המשפט, להגיש ראייה, בפני הערכאה הדיונית, גם בשלב בו מצוי תיק זה לאחר תום עדותה של התובעת וטרם עדותו של הנתבע. ברם, הוספת ראייה בשלב זה של התיק, מחייבת עמידה בכללים הקבועים לצורך כך “וככלל יש להקפיד על סדרי דין תקינים, לרבות המצאת ראיות בשלב הנועד לכך”( ע”א 714/88 שנצר נ’ ריבלין פ”ד מה (2) 89, 95 (21/02/1991)).
לצורך קבלת הראיה הנוספת על בית המשפט לבחון הן את מרכזיותה של הראיה וחשיבותה של הראיה והן את קבילותה לו הייתה מוגשת במועד. המבקשת לא העלתה כל הסבר או תשתית לכך. הסבר שכזה הוא מהותי ובהעדרו די בכך כדי לדחות הבקשה.(עניין ע”א 189/66 ששון נ’ קדימה הנ”ל). זאת ועוד, הגשת הבקשה לעת הזו עשויה “…להפר את האיזון העדין שבין הצדדים” (בש”א (מחוזי ירושלים) 7984/09 רוזן נ’ ארזי הבירה בע”מ (09/07/2009)).
מן הכלל אל הפרט:
10. על אתר יאמר שהמסמכים אותם מבקשת התובעת לצרף לתיק לאחר תום חקירתה הנגדית היו אמורים להיות מוגשים עם הגשת התביעה. דומה שאין צורך להכביר מילים על חובת הגילוי המורחבת שחלה על צדדים המתדיינים בבית משפט לענייני משפחה (תקנה 17 ל-תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ”א-2020).
11. בבקשתה של המבקשת אין כל הסבר מה טעם לא חיפשה את עו”ד מזור, את הקבלה שהובילה אליו טרם הגשת התביעה. הסברה הוא, כאמור, שחקירתה הנגדית ועימותה עם המסמכים רעננה את זיכרונה. הקושי העולה מהסברה של התובעת ש”זכרונה בוגד בה לסירוגין” מובילה דווקא לדחיית הבקשה שכן לא ברור אם בעת הגשת הבקשה או התביעה זיכרונה לא בגד בה בפריסת והעלאת העובדות. כך, למשל, האם אכן כטענתה שנזכרה בהתייעצותה עם עו”ד מזור רק לאחר חקירתה הנגדית, או שמא ביקשה להתעלם מאותה התייעצות ומשהועלתה ביקשה לצרף המסמכים לתיק. לא ברור לבית המשפט לאיזה חלק בעדותה בהקשר זה הוא אמור להאמין או לקבל את אותה עדות שאולי אינה מתוך זיכרונה שלה.
קושי זה מתעצם שבעתיים שעה שהמבקשת לא צירפה לבקשתה תימוכין לטענה זו-אותה נכות נטענת-מכוחה היא זכאית לנכות מאת המוסד לביטוח לאומי.
בסעיף 10 לכתב התביעה טענה התובעת שהיא נכה 100% לצמיתות. גם לכתב התביעה לא צירפה התובעת אישור מהמל”ל התומך בטענה זו או הסבר על מהות נכותה המקרינה על בקשתה זו. כך, בהרצאת הפרטים ציינה התובעת ששכרה עומד על סך של 3,217 ₪ ברוטו לחודש, אך אין בכתב התביעה ראיה לכך זולת טענתה בסעיף 35 לכתב התביעה שזה סכום אותו היא מקבלת מהמל”ל.
אם בכל האמור לא די נטען על ידי התובעת שחלק ממחלותיה מכוחן נכותה היא שזיכרונה שבוגד בה והיא סובלת מבעיית קשב וריכוז.
אין לפני כל ראיה או תימוכין לכך שבעיית קשב וריכוז של התובעת אכן קיימת ומעבר לכך שהיא מגיעה כדי הפיכתה לנכה זולת קביעתה של באת כוחה. לא ברור איך בעיית קשב וריכוז, מטופלת, מהווה מסד להסברה על אי הגשת המסמכים במועד. בהקשר זה נקבע “… מציעה אני, שלא נלך בדרכו ולא נעשה עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים…” (ע”א 472/81 קצין התגמולים נ’ גבריאל פנחס אברג’ל פד לז(2) 785, 9.9.1983 (עמ’ 795-796)).
14. יודגש, המסמכים אותם מבקשת המבקשת לצרף עתה, היו בחזקתה ובידיעתה או אמורים היו להיות בידיעתה כבר מתחילת הדיון (כעולה מהבקשה עצמה, למשל, עניין הקבלה). אין בבקשה הסבר כלשהו מה טעם לא נקטה בפעולה כדי לאתרה. המבקשת לא הציגה כל מעשה או פעולה שנעשו עובר להגשת התביעה לצורך בדיקת הדברים זולת טענתה הלאקונית על זיכרונה שבגד בה.
15. זאת, ועוד. לצורך קבלת הבקשה על בית המשפט להתרשם בדבר חשיבות המסמכים להליך. האם מדובר בראיה מרכזית האמורה להשפיע על ההליך. גם בעניין זה אין בבקשה הסבר לחשיבותם של המסמכים לביסוס טענותיה של התובעת. ההסבר שניתן הוא הצורך ב”…ראיה המוכיחה את ההתייעצות שלה עם עו”ד שבדק ב 2018 את ההסכם”. מעבר לכך אין בבקשה דבר וחצי דבר בדבר חשיבות ההתייעצות למושא התביעה.
כך, נבחנת חשיבות הראיה שהוספתה מבוקשת לצורך עשיית צדק וחשיפת האמת חרף המחדל של בעל הדין להגישה במועד (ע”א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ’ המועצה המקומית כפר דבוריה פד מז (1) 661, (2.9.1993) עמ’ 665).
עם זאת ראוי שתיבחן “…מה השלכה תהא לכך על היריב מבחינת יכולתו להסביר או לסתור את הראיה הנוספת […] קל וחומר עם בעל דין, שאינו מביא כל הסבר לכך וצידוק למחדל בעל דין, שאינו מביא בנדון ראיה משכנעת על שום מה לא גילה את הראיה […] יש להחמיר […] קל וחומר עם בעל דין שאינו מביא כל הסבר לכך וצידוק למחדל כזה” (ע”א 391/80מירה ומיכאל לסרסון נ’ שיכון עובדים בע”מ פ”ד לה(2) 237,( 11.2.1984), עמ’ 244).
16. סעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ”ה-1995 קובע “כל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות”.
17. על אף הכשל שבטיעוני המבקשת מבלי לקבוע מסמרות, או קביעה אפריורי כיצד תשפיע אותה ראיה על תוצאת ההליך, יש למסמכים אלו משקל לבירור המחלוקת שלפני עד כדי השגת הכשל שבהתנהלות המבקשת.
18. המבקשת עתרה גם לזימונו של עו”ד מזור לעדות. אין כל הסבר בדבר הצורך בעדותו. מה תרומתו לדיון? נושא זה לא הובא בבקשה. אין הסבר האם הצורך בעדותו היא לתמוך בטיעוניה של התובעת? כיצד? אם לכך נועד זימונו ספק אם יש מקום לכך שכן על פי תצהירו ידיעתו הסתיימה עם מתן חוות דעתו בכתב. עם זאת, קבלת הבקשה לצירוף המסמכים המוגשים מכוח תצהירו של עו”ד מזור מקימה לנתבע זכות לחקור את עו”ד מזור כנותן התצהיר. מטעם זה יהיה ראוי לאפשר זימונו של עו”ד מזור לעדות בחקירה נגדית של ב”כ הנתבע.
19. בנסיבות אלו שלנתבע תהא הזדמנות לחקור את עו”ד מזור לעניין המסמכים האמורים מתקהה הפגיעה בנתבע לאור החלטה על צירוף המסמכים.
20. לאחר שערכתי מעין “…”מאזן נוחות”” והצבתי “…זה מול זה את הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה החדשה בשלב כה מתקדם, אל מול הנזק שאמור להיגרם למבקש אם תדחה הבקשה ” (רע”א 2948/15 אחמד עבד אל חוסין נ’ רשות הפיתוח ע”י רשות מקרקעי ישראל (1.7.2015) ס’ 14), נחה דעתי שיש לאפשר הגשת המסמכים וזימונו של עו”ד מזור לחקירה. מובהר שחקירתו של עו”ד מזור תתמקד בעובדות העולות מתצהיריו ולא יתאפשר לחקור אותו על מהות ומשמעות ייעוצו לתובעת כעולה מהמסמכים שצורפו לתצהירו.
21. מבלי לגרוע בכך, וחרף החלטתי ברי שהגשת הבקשה בשלב זה ובדרך בה הוגשה, חורגת מהתנהגות סבירה של בעל דין. התוצאה המתבקשת היא שחרף קבלת הבקשה יש לחייב את המבקשת בהוצאות לטובת המשיב.
המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪.
22. עו”ד מזור יתייצב לדיון ההוכחות הקבוע וזימונו לדיון הקבוע וכל דיון נדחה תחתיו באמצעות ב”כ המבקשת.
23. תואיל המזכירות לשלוח ההחלטה לצדדים ולסגור את הבקשה.
24. מתיר פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ד’ תשרי תשפ”ה, 06 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
