בית משפט לענייני משפחה באילת
תלה”מ 36444-12-19 ב. נ’ ב.
בפני
כב’ סגן הנשיא, השופט מרדכי (מוטי) לוי
תובעים
א.ל. ב.
מיוצגת ע”י עוה”ד אולגה שלמן ובן ציון אליאב
נגד
נתבע
ר.ב.
מיוצג ע”י עוה”ד שמשון דוידי ועוז עזריה
פסק דין
מונחת לפני תביעה שהוכתרה כתביעה ל “ביצוע פסק דין לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה”.
פסק הדין אותו מבקשת התובעת לאכוף הוא פסק דין אשר נתן תוקף להסכם שנחתם בינה לבין הנתבע, בן זוגה לו נישאה בשנת 2014.
הרקע העובדתי:
1. ביום 6/9/2018 נחתם בין הצדדים “הסכם בין בני זוג” שתכליתו שלום בית בין הצדדים וככל שלא יעלה הניסיון יפה נקבעו הכללים וההסכמות לפרידתם (להלן- ההסכם).
בעריכת ההסכם היו הצדדים מיוצגים: התובעת על ידי משרד עוה”ד זמרן באילת (שהוחלף ע”י המייצגים היום) והנתבע על ידי מייצגו גם בתביעה זו היום.
ביום 6/9/2018 במעמד הצדדים ובאי כוחם ולאחר דיון ניתן להסכם תוקף של פסק דין (להלן-פסק הדין).
הצדדים:
2. הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים ביום 26/7/2014. התובעת היא רופאה בהכשרתה אשר ניהלה קליניקה לקוסמטיקה רפואית בבית המשותף לצדדים והנתבע הוא בעל עסק להובלות במסגרת עוסק מורשה ב.ר. שמו.
קביעה מקדמית:
3. טרם המעבר להבאה של עיקר טיעוני הצדדים אקדים ואומר שבתביעתה מגוללת התובעת הליכים, פעולות והתחשבנויות בין הצדדים עובר לחתימה על ההסכם ותיקופו בפסק הדין. בסעיף 13 לכתב התביעה הדגישה התובעת ש”מתוך רצונה הכנה להשכין שלום בית אמיתי ומתוך אהבתה לנתבע, עשתה ויתורים מפליגים לטובת הנתבע בשווי של מאות אלפי ₪ בניגוד לדין ולחוק” אותם סכומים מפליגים הובאו בסעיפים 17 ו-18 לכתב התביעה והועמדו על סך של 600,000.
כל אלו אינם מעניינו של פסק דין זה, שהוא פסק דין לאכיפת ההסכם, שהמועד לבחינת טענות הצדדים על ציר הזמן הוא ממועד מתן פסק הדין. כך, הבחינה היא של טענות התובעת בדבר מהות האכיפה הנדרשת על פי פסק הדין.
עיקר טענות התובעת:
4. ההסכם עליו חתמה הושג “…במרמה, טעות והטעיה תוך עושק התובעת לאור הבטחת שלום הבית, הרי שהתברר מהר מאוד כי הנתבע מעולם לא רצה שלום בית ומיידית ובסמוך לאישור ההסכם, הודיע חגיגית על רצונו בגירושין, כאשר עוד לא יבשה הדיו על ההסכם, דבר המעיד על תכנית זדונית לעשוק את התובעת ולנשל אותה מזכויותיה המגיעים לה על פי דין ועל כן דינו של ההסכם להתבטל” (הדגש בקו תחתי לא במקור).
ההסכם נוסח באופן חד צדדי לטובת הנתבע תוך ניצול, כאמור, של רצונה לשלום בית. היא עולה חדשה. לעת החתימה על ההסכם הייתה 5 שנים בישראל, לא שלטה בשפה העברית מקל וחומר בשפה משפטית שבניסוח ההסכם.
חולשתה ” התחדדה והחריפה עוד יותר, והיה קל לעשוק אותה, לרמות ולהונות אותה שכן באי כוחה דאז אינם דוברי השפה הרוסית…” והם לא”…הואילו בטובם להסביר לעומק את כל ההסכם, עם כל תכניו וכמובן שלא הסבירו לתובעת את כל זכויותיה, וזכויותיה קופחו”.
היא לא ידעה שנישואיה הותרו עד “…שגורשה מביתה שלא כדין ביום 23.2.2019”.
5. עיקר טענותיה על הקיפוח הכספי אליו הפנתה, כאמור, התובעת התייחס למכתב דרישה מיום 18/2/2019 של בא כוחו של הנתבע (להלן-מכתב הדרישה).
6. בסעיף 26 על סעיפי המשנה שלו פרטה התובעת את התייחסותה לדרישות הנתבע במכתב הדרישה.
לצדדים בית בכתובת XXX באילת הידוע כגוש XX חלקה XX תת חלקה XX (להלן- הבית). הבית הוערך על ידי שמאי מקרקעין בשווי 2,000,000 ₪. התובעת טענה שבמכתב הדרישה ביקש הנתבע לקזז את יתרת המשכנתא שרבצה על הבית המשותף בסך של 1,1265,519 (כך במקור) “…נכון ליום 18.1.18, נסיון זיוף, מרמה וגניבה של הנתבע, שכן במשך שנה שילמו הצדדים וסילקו סכום של מעל 72,000 ₪, …יתרה עדכנית של אישור היתרה לסילוק משכנתא מיום 5.2.2019 מעיד כי היתרה לסילוק עומדת על סך של 1,089,793 ₪”.
על פי מכתב הדרישה החליט הנתבע לקזז את ההלוואות המשותפות “ללא זכות וסמכות בסך של 389,180 ₪ ” והיא רוצה לשלם בעצמה ובאופן ישיר “…למלווים בכספים שתקבל מאת הנתבע בגין חלקה בבית המשותף”. בקיזוזים שערך הנתבע הוא מנסה “…להונות ולרמות את התובעת בשער הדולר העומד על שער יציג של 3.49 ₪ לדולר …ועל כן מנסה הנתבע להונות ועשוק את התובעת בעוד כ 20,000 ₪ לכל הפחות … ברצונה של התובעת לקבל את הכספים בחלקה ולשלם למלווים בעצמה והנתבע אינו רשאי לבצע קיזוזים”.
הנתבע השאיר המחאה על סך 92,000 ₪ אצל באי כוחה הקודמים “…וכמובן שהתובעת לא לקחה את השיק ולא הסכימה לחתום על סכומים מגוחכים בנסיון לעשוק אותה שלא כדין ובניגוד להסכם”.
אין לה כל חוב אל הנתבע מתקופת מגוריה בדירה עד לסילוקה.
הנתבע מסרב לקיים את ההסכם, מסרב לאפשר לה “…לקחת את חפציה וציוד המלאי השייכים לעסק עצמאי של התובעת וכן מסרב לחלוקה של התכולה המשותפת”. בהקשר זה טענה ש”…במידה ויחסר דבר מה מהתכולה ומחפציה האישיים של האישה כולל הציוד והחומרים של העסק, השייכים לתובעת, הנתבע יישא באחריות…הרי שהוא החסיר ואו גנב את חפציה ועל כך יתן את הדין”.
7. לאור האמור וחרף האמור עתרה בזו הלשון:
“א. לשלם לתובעת את מלוא התמורה שהינה זכאית לה לפי ההסכם בקיזוז יתרת
המשכנתא.
ב. מתוך התמורה תשלם התובעת החזר חוב למלווים בסך של 35,000 $.
ג. הנתבע ישלם למלווים את חלקו במחצית החוב בסך 35,000 $ וימציא לתובעת אישור וקבלה של סילוק החוב, חתום ומאומת על ידי נוטריון ואפוסטיל והצהרת המלווים על סילוק החוב במלואו והיעדר תביעות כלפי התובע (כך במקור) והנתבע.
ד. הנתבע ימציא אישור וקבלה ששילם לאמו הגב’ ב. את מלוא החוב בסך של 125,000 ₪ ולחילופין ויתור או מתנה והעדר תביעות של המלווה כלפי התובעת”
ה. … (לא רלוונטי לעת הזו)
ו. לחייב הנתבע לחלוק את מחצית התכולה המשותפת וכן למסור לתובעת את כל הציוד העסקי, מסמכים חפצים אישיים, באופן מיידי.
ז. להורות לנתבע להעביר ולרשום את המשכנתא על שמו ולהוציא את התובעת מהמשכנתא ולהעביר את הבית על שמו תוך חודש ימים מיום תשלום מלוא התמורה לתובעת”.
8. התובעת לא הפנתה לסעיפי ההסכם הקובעים תנאים אלו בין הצדדים.
עיקר טענות הנתבע:
9. מדובר בתביעה קנטרנית, טורדנית שדינה להימחק על הסף.
10. התביעה היא ביטוי לדואליות שבהתנהלותה של התובעת כאשר מצד אחד היא מלינה על ההסכם ומצד שני מבקשת לאוכפו.
ההסכם מבטא ויתורים הדדיים בין הצדדים זה לטובת זו ולהפך מתוך מסת הנכסים שצברו בחייהם המשותפים. כך, שווי עסקה של התובעת עולה עשרות מונים על עסקו של הנתבע הכולל משאית אחת.
“התובעת לא הייתה מעורבת במעורבות סתמית אלא נעזרה בשירותיי חברותיה לצורך תרגום הסכם הגירושין והבנתו על כל תתי סעיפיו וגם בהמשך כל מסמך בו ניתנה הסכמת התובעת לפעולה זו או אחרת, תורגם לה לשפה הרוסית ואף נלקחה לצורך התייעצות עם עורכי דין אחרים, בנוסף לבאת כוחה דאז.”
11. כאשר ראה הנתבע שהתובעת אינה מעוניינת בשיקום אמיתי של התא המשפחתי “…ומשתמשת בו ובבית המשותף לקידום ענייניה העסקיים” שלח לה ביום 21/10/2018 את ההודעה על רצונו להתגרש ממנה.
12. הנתבע גולל את ההתנהלות של התובעת מול שמאי המקרקעין מר עידן אזולאי, שמונה מלכתחילה בהסכמת הצדדים לשום את הבית, עד שהיה צורך להחליפו בשמאי אחר, מר דוד שטרית. בסופו של יום העריך האחרון את שווי הבית בחוות דעתו מיום 13/12/2018 על סך של 2,000,000 ₪. הנתבע סבר שמדובר בסכום גבוה ממחיר השוק האמיתי של הבית. (הדגיש שהשמאי שהוחלף בשל התנהלות התובעת מר אזולאי “…אליו פנתה התובעת על דעת עצמה, בנוגע להערכה גסה של שווי הבית סביב ה- 1,800,000 ₪ שככל הנראה לא מצא חן בעיניה.”
מי שעכבה את הליך מכירת הבית הייתה התובעת. הנתבע ביקש מהתובעת להציג אישור המאשר את יכולתה לקחת על עצמה את תשלומי המשכנתא וכן “…התחייבות להחזר מידי של הלוואות חוץ בנקאיות המפורטות בהסכם גירושין בין הצדדים וזאת בנוסף לרכישת חלקו של הצד שכנגד בזכויות בבית, לרבות סך של 150,000 ₪ על פי התחייבותה”. התובעת לא הצליחה להציג אישור כזה מהבנק.
ביחס למיטלטלין טען הנתבע שבד בבד עם סיכול יכולתו של השמאי להיכנס לבית לצורך עריכת חוות הדעת היא החלה “…להוציא ולהבריח את הרכוש המשותף מהבית המשותף.”
ביום 24/12/2018 הודיעה באת כוחה דאז של התובעת שהתובעת ויתרה על זכותה לרכוש את חלקו של הנתבע בבית. מאותו רגע “…החל שלב חדש, ארוך ומענה במיוחד של התעלמות התובעת מחובותיה והתחייבויותיה בהתאם להסכם הגירושין, כאשר עשתה כל אשר ביכולתה כדי לחבל במאמציו של הנתבע להביא להעברת זכויותיה בבית המשותף על שמו”. לא מצאתי להרחיב בפירוט אותם מהלכים שנקטה התובעת על פי טיעוני הנתבע.
13. “הסכום בסך 92,150 ₪ לתשלום עבור חלקה של התובעת בבית המשותף נקבע בין הצדדים על פי המסמכים שהועברו לידי ב”כ התובעת ולאחר ניהול משא ומתן ביניהם”.
בשל קושי במסירת ההמחאה לידי התובעת עצמה ואי שיתוף פעולה מצידה נמסר השיק האמור במשרד באי כוחה לעת ההיא. הנתבע טען שהשיק הושאר בידי מזכירתה של באת כוחה של התובעת שכן לתדהמתו לא עורכת הדין ולא התובעת נכחו במשרד למועד שנקבע לפגישה במשרד עורכת הדין המייצגת שנקבע ליום 6/3/2019.
הוסכם בין הצדדים שלאחר העברת המשכנתא על שם הנתבע, חובה של התובעת בסך 150,000 ₪ ונטילת מלוא ההלוואות של הצדדים 389,182 ₪ על ידי הנתבע יעמוד חלקה של התובעת באיזון שבין הצדדים על הסך האמור של 92,150 ₪ .
רצונה של התובעת לשלם ישירות לנושים אינה מובנת שכן “…אין לתובעת כל התחייבות אישית כלפיהם… בנסיבות העניין, היה עליה להסתפק במתן התחייבות אישית של הנתבע לסילוק ההלוואות”. דרישות התובעת בהקשר זה נועדו על מנת להקשות על הנתבע להעביר הבית על שמו.
14. התובעת ביקשה להמשיך ולהשתמש בבית לטובת עסקיה, אך נתקלה בסירוב הנתבע. או אז איימה עליו בהגשת תביעה וזאת לאחר שסיכלה משך כ- 4 חודשים את ביצוע ההסכם.
15. התביעה להחזר מיטלטלין לאחר שהתובעת נטלה את מרבית התכולה הוא בניגוד להסכם.
16. ביום 1/4/2019 התקבל אצל בא כוחו מכתב מעורכי הדין הנוכחיים של התובעת בו צוין שהתובעת אינה מעוניינת בשיק שהופקד, השיק צורף למכתב והוסף ש”…ישנו הפרש של 20,954 ₪ בלבד בהסתמך על אישור יתרת משכנתא 05.02.2019, אשר הופחת באופן משמעותי על ידי הנתבע בלבד, החל מיום מתן ההודעה לידי התובעת, שנכון מיום קבלת הודעת הגירושין של הנתבע, הפסיקה לשלם את חלקה בגין תשלום חודשי עבור המשכנתא” .
בשיחה טלפונית בין באי כוח הצדדים, הוסכם שהסכום של 92,150 ₪ אכן משקף את הסכום שעל הנתבע לשלם לתובעת על פי ההסכם. כך, הוסכם ש”…הסכם הגירושין הגיע לסיום עריכתו ורק שנותר הינו ציון של סכום התשלום להחזר מחצית הוצאות הבית על התחייבותה של התובעת” (צורפו טיוטות שהועברו בין הצדדים כנספח כ”ב לכתב ההגנה).
17. הטענות המועלות כלפי עו”ד זמרן הן טענות “סתמיות” ללא בסיס ומשחירות את פני באי כוחה הקודמים “…ללא עוול בכפם”.
18. התובעת מנסה לחזור בה מהסכמותיה ולהביא לשינוי ההסכם. הנתבע הפנה למכתבה של באת כוחה הנוכחית של התובעת (נספח כ”א לכתב הגנתו) שם טענה להפרש בסך 20,954 ₪ לרעת התובעת וזאת בשל הפרשים בשער הדולר שבין מועד הודעת הגירושין לבין המועד על דעתה כרלוונטי. הנתבע הפנה לחוסר ההלימה בטענות התובעת בהשוואה בין מכתבה האמור של באת כוחה ודברי בא כוחה הנוסף בדיון מיום 25/2/2019 (עמ’ 2 ש’ 24-21) שם הועמד הסכום על סך של 37,000 ₪.
19. בשים לב לאמור ביקש הנתבע לדחות התביעה על הסף תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט.
דיון והכרעה:
20. על אתר יאמר שהתביעה שלפני מעלה תהיות קשות למהותה. מצד אחד טענה התובעת שמדובר בהסכם אשר מבטא עושק, ניצול, מרמה, טעות והטעיה, הסכם מנוגד לדין המנשל אותה מזכויותיה “ועל כן דינו של ההסכם להתבטל”. מצד שני, עתרה התובעת לקיים את ההסכם, ובתוספת קביעת תנאים שחלקם אינו מצוי בהסכם. כך, למשל, עתרה לחייב הנתבע להציג לה אישור נוטריוני על החזר ללווים שפרטיהם מצויים בהסכם.
קו זה של התובעת המשיך גם במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע שמהלכה נשאל שאלות רבות ביחס לנושאים הקשורים למערכת הכלכלית של הצדדים עובר לחתימה על ההסכם.
בטיעוני התובעת שזור כחוט השני הטעון שההסכם עליו חתמה הוא הסכם שתוכנו לא הובן לה, הוא הסכם עושק, מרמה הטעיה וטעות. עוד טענה שהיא נאלצה לחתום על ההסכם. להלן חלק מעדותה בנושא זה במסגרת חקירתה הנגדית:
א. “ש. את אומרת שאת ויתרת בעצם על הזכויות שלך בנכסים המשותפים. זה
נכון?
ת. הייתי חייבת לעשות את זה מלחצים שלו. הוא התעקש על זה שאחתום על
הסכם, כדי להוכיח לו שאני אוהבת אותו ולא רק בשביל השימוש הכספי.” (פרוטוקול מיום 19/7/2021 עמ’ 16 ש’ 23-21).
ב. “ש. את זוכרת מתי חתמת על ההסכם?
ת. כן.
ש. את זוכרת שהיית כאן בבית המשפט?
ת. כן.
ש. היית בפני מותב זה?
ת. כן.
ש. בית המשפט שאל אותך אם את מבינה את המשמעות של ההסכם ואת תוצאותיו.
ת. אני זוכרת שבית המשפט שאל אותי, אבל אני מבקשת שוב להגיד שחתמתי על
ההסכם הזה אני חתמתי על הסכם שלום בית. אנחנו דיברנו רק על הסכם שלום בית. כשאנו דנו עם עורך הדין שלי על ההסכם היא טענה שזה רק שלום בית, היא אמרה שזה הסכם מעולה ואני יכולה לחתום, היא אמרה לי את חותמת לטובת המשפחה והמשך החיים. היא אמרה שאני יכולה לקחת את ההסכם ולשים אותו בארון ולשכוח מזה ולהמשיך לחיות את החיים. רק מהסיבה הזו חתמתי על ההסכם. אני לא עשיתי ביטוח על השם שלנו ולא התעמקתי בכל ההוצאות, זה רק נעשה כדי שיהיה שלום בית.” (שם עמ’ 17 ש’ 36-24)
ג. ש. אז תגידי לי, ז”א לפי מה שאת חשבת, שמדובר לא בהסכם גירושין, נכון?
ת. נכון.
ש. אז עכשיו תגידי לי, למה הסכמת לשלם לר. במקרה של גירושין 150,000 ₪? למה בכלל דיברתם על זה שצריך להחזיר את ההלוואות?
ת. אני לא חשבתי משהו אחר, חשבתי רק על שלום בית וחיים משותפים שלנו, לא היה לי בכלל בראש גירושין. אם אנחנו חותמים זה בשביל לשמור על המשפחה. אני לא חשבתי שיש הבדל מה אני חייבת לו ומה לא. ” (שם עמ’ 18 ש’ 7-1).
ד. ש. אם ביקשת טיפול זוגי אז למה הגשת בקשה לעקל את כל הנכסים
במסגרת י”ס?
ת. כי הוא ביקש ממני לחתום על הסכם לפני זה שלי לא מגיע לי כלום
ולא שייך לי כלום, לא מהעסק המשותף, לא מהמכוניות, לא מהבית שקנינו יחד, כאילו לא הייתי נשואה לו, כאילו לא הייתי חלק. לכן כשהגעתי לטיפול זוגי אני חשבתי שבזמן הזה הוא יכול למכור את כל הנכסים. בנוסף הוא לקח ממני את האוטו ואמר שמכר אותו, ידעתי שהוא לא מכר אותו” (שם עמ’ 18 ש’ 36-32).
ה. ש. את ידעת שר. הביא לעורכת הדין שלך כ – 92,000 כתמורה סופית ממה
שהיה מגיע לך?
ת. אני ידעתי על ה – 92,000 ₪ כשבאתי לעו”ד, כשהגעתי הוא מסר לי שר.
נתן שיק על סך 92,000 ₪, לא הסכמתי בשום פנים ואופן, אפילו לא לקחתי ביד את השיק הזה.
ש. איך השיק הזה עבר מעו”ד זמרן לעו”ד שלך כיום, מי העביר את השיק?
ת. אני טוענת שהשיק הזה לא הגיע לאולגה מעולם. כשהגעתי לזיו זמרן עו”ד הוא הציג לי את השיק ואמרתי לו שאני לא לוקחת את זה. עורך הדין הגיב בזעם, אמר לי מה את רוצה שאני אעשה עם השיק, אשים אותו בארנק שלי, אמרתי שלו שיעשה מה שהוא רוצה אני לא אקח את השיק הזה.
ש. מתי זה היה?
ת. זה כתוב במסמכים, לא זוכרת.
ש. השיק שהוצא מיום 17.02.19, אני מציג לך אותו.
ת. כן, זה השיק.
ש. למה החזרת את השיק הזה רק כעבור חודשיים?
ת. אני לא החזרתי אותו, אני לא נגעתי בו. בלי קשר לזה, לשיק הזה מצורף
מסמך שצריך להפקיד אותו בעוד חודשיים. אני בכלל חוששת שהוא חזר. זה בין עורכי הדין, לא השתתפתי בזה בכלל. אני לא לקחתי את השיקים ולא חתמתי, גם חתמתי על זה שאני לא לוקחת על זה וגם יש התכתבות של עורכי הדין וגם יש לי שיחות בטלפון שאני לא לוקחת את השיק, כי מהרגע הראשון לא הסכמתי לזה. ”
21. בסיכומיה שבה התובעת על טענותיה שמדובר בהסכם מקפח ועושק. תחת ראש פרק “ביטול הסכם שנחתם מתוך טעות והטעיה, ומצג שווא ובתנאי עושק קשים”, הבהירה התובעת שאינה מבקשת לבטל את ההסכם “…היות וניתן לו תוקף של פס”ד בפני מותב נכבד זה ואין לה כל טענה על הליך אישור ההסכם בבית המשפט הנכבד” (ס 5 לסיכומים).
זו אינה סיבה וזה אינו הסבר לעתור לאכיפתו של הסכם מקפח ברמה הנטענת ונשמעת מפפי התובעת.
המשיכה התובעת וטענה בסיכומיה “כל טענות התובעת הינו בגין כל ההליך של עריכת ההסכם טרם אישורו בבית המשפט, וזאת תוך הטעיה זדונית של התובעת וביהמ”ש הנכבד והסתרת תנאי העושק שבהם חתמה התובעת ועל כן למרות זאת טענות הביטול נטענות בכדי לחשוף את העוול שנעשה לתובעת ולעשות צדק עם התובעת באופן ביצוע ומימוש ההסכם, היות והסכם זה עושק ומקפח את התובעת בסכום של לפחות 600,000 ₪ ואף יותר מכך” . (ס’ 6 לסיכומים). (הגדלת גודל הכיתוב במקור)
אמור מעתה שהתביעה כהבנת התובעת אינה תביעה לאכיפת ההסכם כפי מהות התביעה אלא אכיפת הסכם אחר, חדש, אשר ייתן מענה לטענותיה של התובעת ביחס לטענה שמדובר בהסכם עושק שנחתם תחת טעות והטעיה ויפתור, אם תרצה, את העוול שהתרחש טרם עריכתו.
זו לא תביעה לאכיפת הסכם.
לאחר פרק ארוך בסיכומים תחת הכותרת “להלן תמצית העובדות נאמנה כפי העולה גם מחקירת הצדדים הדרושים לעניין” שבה התובעת והדגישה את העוול שההסכם גרם לה.
בפרק ההמשך לסיכומיה “הסכם גירושין מקפח ועושק את התובעת” טענה התובעת:
“20. הסכם הגירושין שנחזה להיות הסכם שלום בית הגורם לתובעת עוול נוראי, כאשד התובעת לא נתנה דעתה למגיע לה על פי חוק …והתוצאה היא נוראית וחסרת כל איזון וקיפוח קשה של התובעת אשר הושג ע”י מצג שווא …” התובעת מפרטת בהמשך הפרק את העובדות, מבחינתה לאותו עושק, לאותה טעות, לאותה הטעיה.
טענה זו לעושק שזורה בכל טיעוני התובעת. בסעיף 28 לסיכומים טענה “לפי כל אחד מהאפשרויות ישנה קיפוח ועושק של הנתבעת (כך במקור) מזכויותיה ועל כן יש לתקן את העוולה. ”
הסיכומים מבהירים לאורך הדרך כיצד יש לתקן את העוולה (ראו למשל סעיפים 42-40 לסיכומים).
במסגרת הסיכומים עתרה התובעת למחיקת סעיפים מההסכם למשל סעיפים 4.1.2 ו 4.1.3 ואין “…לקיימם לאור טעות הטעייה ומצג שווא” .
עוד טענה התובעת בסיכומיה שבשל ההפרה של הנתבע את ההסכמה בדבר רכישתו את חלקה של התובעת בזכויות בבית “לא עשה דבר” ועל כן יש לשנות מההסכמות שהושגו על ידי הצדדים שהנתבע ירכוש את חלקה של התובעת בבית וביקשה להורות על מכירת הבית לצד ג’ לאחר עריכת שמאות מחודשת או שתערך התמחרות בין הצדדים. (ס’ 57 לסיכומים)
אם בכך לא די, בסעיף 58 לסיכומיה עתרה התובעת:
“א. להורות על פירוק השיתוף בבית המשותף ברח XXX אילת, ע”י מכירתו בשוק
החופשי וחלוקת התמורה בין הצדדים שווה בשווה ו/או עריכת התמחרות בין הצדדים לאחר ביצוע שמאות מקרקעין מחודשת ולאחר סילוק המשכנתא הרובצת על הבית לחלק את התמורה בין הצדדים בשווה”
ב. להורות כי הסעיפים 4.1.2 ו- 4.1.3 אינם רלבנטיים ואין התובעת חייבת לשאת בסילוקם.
ג. לחייב את הנתבע בתשלום דמי שכירות ראויים לתובעת הן על הבית והן על יחידת הדיור הצמודה בסך צנוע של מחצית מ 9,000 ₪ לחודש מיום סילוקה שלא כדין מהבית, 2/2010 ( כך במקור) ועד לביצוע החלוקהבפועל בנכס המשותף.
ד. התובעת תשיב לנתבע את מחצית מהחזרי המשכנתא ששולמו על ידו בלבד לתקופה לאחר סילוקה מביתה ועד לחלוקת הרכוש ופירוק השיתוף בפועל…” .
22. לאחר סיכומי הנתבע הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת בה שבה על אותו רציונל של תוך הבאת נושאים וטענות ביחס להליך טרם עריכת ההסכם. זה המקום לשוב ולהדגיש שמרבית הטענות של התובעת, מטבע הדברים בשל המהות האמיתית של התביעה ולא זו שהוגשה, מתמקדים בטענות שעניינן טרם עריכת ההסכם שאכיפתו, לכאורה, מתבקשת ופרטים הקשורים בחיי הצדדים גם מבחינה פיננסית עובר לחתימה על ההסכם.
הגם שהתובעת טענה בסיכומי התשובה של שהסעד הוא אכיפת ההסכם ולא ביטולו דה פקטו (כטיעוני הנתבע) הרי שבפועל לא מדובר באכיפה אלא בביטול הסכם “3. על כן גם האמור בסעיף 10 דברי שווא המה, שכן יש לתובעת טענות לסעיפים מסוימים בהסכם שהושגו בטעות והטעיה ועל כן אין לקיימם באופן שמבקש הנתבע” (ס’ 3 לסיכומי תשובה של התובעת)
בסיכומי התשובה שלה שבה התובעת והעלתה טענות ביחס להליך לפני החתימה על ההסכם לאור אותם מצגי שווא נטענים על ידה.
בסעיף 11 לסיכומי התשובה של התובעת נכתב:
לסיכום הסעדים העיקריים המבוקשים בכתב התביעה ובסיכומיה של התובעת הינם כדלקמן:
א. להורות על ביצוע הסכם הגירושין ופסק דין לפי סעיף 7 לחוק בתי המשפט.
ב. להורות על ביצוע פירוק שיתוף ומכירה בבית המגורים המשותף הנמצא ב – XXX
אילת על ידי מכירתו בשוק החופשי לכל המרבה במחיר.
ג. לחייב את הנתבע בדמי שכירות ראויים על השימוש בחלקה של התובעת מיום גירושיה שלא כדין מביתה.
ד. להורות כי התובעת אינה חייבת לשאת בהחזר הלוואה בסך 125,000 ₪ לאמו של הנתבע לאור הודאתו שכספים אלו לא ניתנו לתובעת לרכישת הקוטג’ כי אם ניתנו לנתבע לרכישת דירתו הקודמת.
ה. להורות כי התובעת אינה חייבת לשלם לנתבע סך של 150,000 ₪ היות ולא הוכיח כלל שהשקיע ברכישת הבית המשותף.
ו. להורות כי לא הוכח ולא הוברר מהי יתרת סכום ההלוואה שנלקחה מהחברים (70,000$) וגם במידה וישנה יתרת חוב, הרי שהתובעת עומדת על זכותה לשלם לחברים את חלקה ביתרת החוב בעצמה ואין הנתבע רשאי לקזז סכומים אלו מחלקה והדבר נוגד את הסכם הגירושין שלפיו שני הצדדים יפעלו לכיסוי החוב.
ז. …” (השוו עם סעיף העתירות בכתב התביעה והסיכומים).
23. דרך המלך היא לדחות את התביעה. דומה שתביעתה של התובעת הלוקה באוקסימורון לוגי מבקשת מבית המשפט לאכוף הסכם המנשל אותה מזכויותיה, לאשר הסכם אשר ניצל את חוסר הבנתה ופגע בה. ומדוע לא הוגשה תביעה לביטול ההסכם? הדבר אינו מתיישב עם ההגיון.
כתב התביעה נוקט במילים קשות, לשון המעטה, כלפי ניסוח ההסכם, כלפי הנתבע וכלפי משרד עורכי הדין שייצג אותה במשא ומתן לקראת ההסכם ובעריכתו. עם זאת, חרף העושק, ההטעיה, הטעות והניצול ביקשה לאמץ את ההסכם – לאכוף אותו.
הבקשה מבית המשפט להורות על אכיפת פסק דין מקפח ברמה הנטענת ובזעקה הגדולה הנשמעת מפי התובעת אינו מתיישב עם ההגיון, וגם לא על פי הגיונם של דברים ולא ניתן לקבלו מקל וחומר לאור ההסבר המובא לעיל מדוע לא הוגשה תביעה לביטול ההסכם.
24. שקלתי את הדברים. שקלתי האם חרף האמור ביחס למהות התביעה ראוי לדון בה כתביעה לאכיפת הסכם שעה שבפועל מדובר בתביעה לביטול ההסכם ושינויו ולהידרש להליכים שקדמו להסכם: קיום דיון לגופן של טענות ומתן החלטות לגופן של הטענות המתייחסות להתנהלות הצדדים בחייהם המשותפים עובר לעריכת ההסכם, ניהול המשא ומתן עובר לעריכת ההסכם, במסגרת תביעה לאכיפת ההסכם ובאתי לכדי מסקנה שלא זה הדרך.
זאת, ועוד. דין התביעה להידחות מהעובדות של מהות התביעה. מושכלות היסוד של תקינות חתימה, היות התובעת מיוצגת על ידי עורכי דין בהליך המשא ומתן, הן במועד עריכתו והן במועד אישורו בבית המשפט שם אישרה שחתמה על ההסכם מרצונה הטוב והחופשי לאחר שהבינה אותו ואת תוכנו היו יכולים, כשלעצמם, מסד לדחיית התביעה.
התובעת היא המגדירה את תחומי התביעה והסעד הנדרש. עם זאת משעה שעיקר טענות התובעת הן להליכים שקדמו לחתימה על ההסכם ואין מקום לנהל הליך שמהותו ביטול ההסכם במסגרת תביעה לאכיפת הסכם דין התביעה להידחות גם מטעם זה.
אחרית דבר:
25. לאור האמור התביעה לאכיפת ההסכם נדחית.
26. התוהעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 15,000 ₪
27. מתיר פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.
28. תואיל המזכירות לשלוח לצדדים ולסגור התיק.
ניתן היום, כ”ב כסלו תשפ”ד, 05 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
