בית משפט לענייני משפחה באילת
תלה”מ 42498-04-24 מ. נ’ ש.
בפני
כב’ השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
מבקשת
י. ש.
מיוצגת ע”י עו”ד ניר פייטלוביץ
נגד
משיב
ע.ש.
מיוצג מטעם הסיוע המשפטי ע”י
עוה”ד נועה כהנא ויבגני פרחיה
החלטה
לפניי בקשה שהוכתרה כ- “בקשה בהולה ביותר לעניין קטין בהתאם לנוהל נשיאת בית המשפט העליון בעניין ניכור הורי”. הבקשה הוגשה במסגרת תביעתה בעניין זה.
1. בבקשתה טענה המבקשת שהיא לא בקשר עם הילדים מזה כשלושה שבועות, זאת משום ש”… המשיב חטף אותם לחזקתו בניגוד לזמני השהות הקבוע בפסק הדין, בניגוד לשלוש החלטות של ביהמ”ש המורות לו להשיב את הקטינים לבית האם, שוטף להם את הראש בהבטחות וסיפורים, מנע מהם ללכת לבית המבקשת, הפסיק לשלוח אותם לבית הספר תוך שהוא מוציא אישור רפואי פיקטיבי או רטרואקטיבי למחלת ילד מקופ”ח, והכול תוך הפרה בוטה של ההחלטות שיפוטיות הניתנות פעם אחר פעם כאילו החלטותיו של ביהמ”ש הנכבד המלצות הם”.
המבקשת הדגישה שהיא לא “…מתנגדת לשוחח על זמני שהות נרחבים יותר בין הקטינים לבין המשיב, ואף הציעה זאת בתחילת הדרך בזמן הפרידה כאשר מי שהצהיר בפני ביהמ”ש כי אינו מעוניין לזמני שהות מעבר לסופ”ש לסירוגין היה המשיב עצמו”.
2. זה המקום להדגיש שעל פי הסכמות הצדדים לפני כ- 5 חודשים (4/12/2023) בהסכמת הצדדים (תלה”מ 4938-06-23) ניתן פסק דין הקובע אחריות הורית לאם. מצאתי להביא מדברי המשיב בפרוטוקול עובר למתן פסק הדין ” “כשבית המשפט אומר לי שהיא מבקשת להיות האם עם האחריות ההורית אני משיב, שכבר הסכמנו על משמורת מספטמבר. הסכמנו שהאם היא תהיה האם המשמורנית. כרגע בגלל שיצאתי מהעיר אני לא יכול לראות אותם באמצע השבוע, כל שבת שנייה אראה אותן. אני אבוא לפה להורים שלי ואני אשהה עם הילדים אצל ההורים שלי ובמוצאי שבת אני אחזיר אותם. …כשבית המשפט שואל אותי ביחס לחגים ולחופשות לחלוקה שוויונית ביני לבין האם אני משיב – מעולה. בחופש הגדול אני לא יכול לקחת אותם. אם יהיה לי חופש מהעבודה ברור שאני אקח אותם. לגבי חופשת פסח וחול המועד, אין בעיה, חצי חצי. גם בסוכות וגם בחנוכה חצי חצי.”.
3. הבקשה נמסרה למשיב ביום 30/4/24 וחרף המצאה כדין הוא בחר שלא להשיב לה.
4. הבקשה נקבעה לדיון ונשמעה ביום 7/5/24.
5. בדיון שב בא כוחה של המבקשת על טענותיה.
בא-כוח המשיב טען בדיון בין היתר :
“שמעתי בקשב רב את חברי בלא מפריע ורשמתי נקודה נקודה.
האמת לא יכולה להיות רחוקה יותר. הילדים אצל האבא.
כיצד זה האב צריך להחזיר את הילדים כאשר מה שעושה האימא זה מחזירה את הילדים. האיימא משחקת איזה משחק. בניגוד לטענות חברי מצד האמא, לנו כן יש ראיות, אדוני לא צפה בסרטון שבו האמא זרקה את הילדים מהבית. זה היה לפני כחודש לפני פורים. … גם כשהוא אומר לילדים ללכת לאימא היא אומרת שאינה רוצה ומחזירה אותה היא באה לבימ”ש ואומרת אחרת.
זה משחק חולני ופסול.
יש פה מצב בלתי אפשרי. הפסיקה אומרת כי בימ”ש שם דעתו לעמדת הילד עצמו…
מרשי טוען שהיא לא רוצה לשלוח אותם לבית הספר ולא נותנת להם תיקים.
זה לא העיקר, אנחנו התכנסנו פה בגלל עתירת האם לעניין סוגיית החזרת הילדים אליה.
אני מבקש כי ביהמ”ש יורה על הגשת תסקיר, ועד אז הילדים יהיו אצלו.
כשמדובר על החזקת ילדים ואדוני נותן החלטה, אדוני צריך לתת החלטה ישימה ואכיפה.
הילדים לא רוצים ללכת לאימא. ” (פרוטוקול עמ’ 3-2).
6. ביום 24/3/24 הגישה המבקשת בקשה למתן צו הגנה (ה”ט 54168-03-24) במסגרתו עתרה לצו הגנה שיאסור על המשיב ליצור איתה קשר מכל סוג שהוא שלא להתקרב אליה ברדיוס של 500 מטר ושייקבע שהסדרי השהות של המשיב עם הקטינים יתקיימו על פי פסה”ד בלבד. עוד ציינה המבקשת שמאז מתן פסה”ד לא קיים המשיב את הסדרי השהות שנקבעו אפילו פעם אחת וכן שבחלק מן הפעמים בהם פגש את הקטינים לא השיב אותם הביתה כפי שנקבע ועוד דרש לקחת אותם במועדים שימנעו מהם ללכת לביה”ס. צו הגנה ניתן במעמד צד אחד והדיון נקבע לדיון במעמד הצדדים ליום 28/3/24.
7. בתום הדיון בבקשה במעמד הצדדים ניתנה החלטה המאריכה ב-90 יום את הצו בכל הקשור למבקשת (יודגש שגם החלטה זו הופרה על ידי המשיב בדיון מיום 07/05/24 בבקשה זו העיד המשיב “יש לי סרטון שבעצם ניגשתי אליה לדבר איתה כדי לשכנע אותה ולעזור שהילדים כן יישארו לישון אצלה …” (שם עמ’ 3 ש’ 36-35)).
לעניין הסדרי השהות של המשיב עם הילדים כי “הסדרים אלו יחזרו למתכונת שהייתה לפני הגשת הצו ובאופן ביתם המרכזי של הילידים הוא בית האם לשם יוחזרו”.
8. בו ביום, הוגשה בקשה בכתב ידו של המשיב שטען שהילדים אינם רוצים לחזור לבית האם. בהחלטה על בקשה זו נקבע: “המבקש ינהג על פי החלטתי ויביא הילדים לבית האם”.
ביום 31.3.24 הגיש המשיב בקשה נוספת בה עתר “לעזרה” להחזיר את הילדים לבית אמם וטען “לאחר ניסיונות חוזרים הילדים לא רוצים ללכת פניתי בבקשה גם לביהמ”ש וגם לתחנת משטרת אילת וגם לרווחה”. בהחלטה עוקבת נקבע “זו בקשה נוספת של האב חרף החלטותיי הקודמות. התנהלותו של האב עולה כדי ביזיון ביהמ”ש ככל שהאב לא ישיב את הילדים לאלתר לבית האם יחויב בתשלום סך 200 ₪ לאוצר המדינה על אי החזרתם, האב יודיע על החזרתם לבית המשפט”.
ביום 4.4.24 הגישה המבקשת הודעה לפיה הילדים טרם שבו לביתה.
ביום 18.4.24 הוגשה בקשה נוספת של המשיב בכתב יד. בקשה זו הוגשה בכתב יד באופן בלתי קריא והוריתי על הגשתה באופן קריא. המשיב לא עשה כן.
9. אין מחלוקת שלעת הזו הילדים עדיין שוהים אצל האב וטרם הושבו לבית האם בניגוד לכל החלטותיי. מצאתי להדגיש שבמענה לשאלתי בדיון מיום 7/5/24 בבקשה מושא החלטה זו ולאור טענת המבקשת שהילדים אינם פוקדים את בית הספר אם הילדים נכחו בתאריך 6.5.24 בבית הספר, ענה בא כוחו של המשיב בשלילה ותירץ זאת “…הילד הגדול האבא אישר לו ללכת לכדורגל, יש לו משחק מחוץ ך לעיר והילד הקטן לא רצה לעזוב את אבא” (פרוטוקול עמ’ 3 ש’ 7-6).
10. בין לבין ביום 18.4.24, הגיש האב תביעה לאחריות הורית (תלה”מ 44056-04-24) בה עתר לקביעת אחריות הורית לשני הבנים וללא אחותם, בתם המשותפת הנוספת של הצדדים. במסגרת תביעתו הגיש האב בקשה ל”משמורת זמנית” וביום 5.5.24 הוזמן תסקיר עו”ס לסדרי דין.
11. בשולי החלטה זו יאמר בדיון שהתקיים בבקשה זו העלה האב טענות קשות כנגד האם וטען שהאם “…למעשה מתעללת בילדים התעללות נפשית” (פרוטוקול עמ’ 3 ש’ 1) טענות אלו של האב מפי בא כוחו מעוררות תהייה כפולה: האחת, שלא נעשתה כל פנייה לשירותי הרווחה טרם הגשת הבקשה לצו ההגנה על ידי המבקשת והשנייה שבתביעתו “למשמורת” ביקש משמורת רק על הבנים. האם סבור האב שיש להותיר את הבת בחזקתה של אם מתעללת? אל לנו להרחיק במחשבתנו. התשובה השוללת טענות אלו עולה מדברי המשיב עצמו באותו דיון “אני באמת רוצה שהם יהיו אצלה ויהיה להם גם אימא וגם אבא.” (פרוטוקול עמ’ 4 ש’ 2) יש לדחות דברי המשיב בהמשך המנסה להציג את האם כגורם המרחיק מעליה את הילדים.
12. החלטות בית משפט יש למלא כלשונן וכל עוד הסדרי שהות לא שונו, יש, כאמור, לכבדם.
אין לקבל מצב בו המשיב עשה ועושה דין לעצמו, הפר ומפר את החלטות בית משפט ובסופו של יום טופל את הנימוק להפרת ההחלטות ברצון הילדים.
13. לאחר ששקלתי בדבר אני שב ומורה על השבת הילדים לאלתר לבית האם. לצורך ביצוע החלטה זו, האם רשאית לפנות לשירותי הרווחה בעיריית אילת ואלו רשאים להסתייע במשטרת ישראל לשלם העברת הילדים לביתה.
14. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 2,500 ₪.
15. מתיר פרסום החלטה זו בהשמטת פרטים מזהים.
16. תואיל המזכירות ליידע הצדדים על החלטה זו בדחיפות.
ניתנה היום, א’ אייר תשפ”ד, 09 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
