מספר בקשה:47
לפני
כבוד השופטת יפעת שקדי שץ
תובע / מבקש
א.ב. ת”ז ——-
נגד
נתבעת / משיבה
ד.ב. ת”ז ——-
החלטה
בענין: צירוף הסדר ביניים שנערך בגישור ובקשה ליתן לו תוקף ולהורות על אכיפתו (בקשה מס’ 47)
במסגרת הליכים רכושיים המתנהלים בין הצדדים ביקשה המשיבה, —-, כי ימונה מומחה לצורך ביצוע הערכת שווי לחברות בהן יש לצדדים זכויות במישרין או בעקיפין (הבקשה הוגשה במסגרת תלה”מ 62749-06-22).
המבקש, —–, טען כי במסגרת הליך גישור גובש בין הצדדים הסכם (“הסדר הביניים”) שהסדיר מינוי מומחה מוסכם, רו”ח אשר שקלר (“המומחה”) שביצע הערכת שווי לחברות בהן יש לצדדים זכויות (“חוות הדעת” או “הערכת השווי”) וכי נקבע שהערכת השווי תשמש את הצדדים במידת הצורך גם בהליך משפטי ועל כן יש להסתמך עליה במסגרת ההליך כאן.
בהחלטות שניתנו בימים 22.12.2023 ו- 11.2.2024 נקבע, בין היתר, כי על המשיבה (כאן) לצרף את הסדר הביניים המסדיר את מינוי המומחה בכדי שניתן יהיה לבחון האם יש להסתמך על חוות הדעת במסגרת ההליכים כאן.
על החלטות אלה הוגשה בקשת רשות ערעור (רמ”ש 14907-02-24).
ביום 1.7.2024 קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי השאלה האם להסדר הביניים שערכו הצדדים קיים תוקף גם למקרה בו הליך הגישור לא יצלח והשאלה לגבי גיבוש הסכמות ביחס למעמדה של חוות הדעת במסגרת התדיינות משפטית מחייבת בחינת ההסכם על ידי בית המשפט שכן ניתן לקבוע את תוקף ההסכם בהתאם לנסיבות.
כך, “בשלב הראשון על בית המשפט קמא לבחון את תוכן ההסכם ביחס להסכמות הנטענות ולקבוע האם צד רשאי להסתמך עליה ולהגישה בגדרי ההתדיינות לפניו, אף שהיא הוכנה והתקבלה אגב הליך גישור”.
בהתאם ובהסתמך על האמור הוגשה הבקשה שלפניי. המבקש צרף את הסדר הביניים שנערך בגישור וביקש, כאמור, להורות על מתן תוקף ואכיפת חוות הדעת.
המשיבה התנגדה למתן תוקף לחוות הדעת וטענה, כי היא הוכנה כחודש וחצי לאחר שהליך הגישור “התפוצץ” בשל המחלוקות בענין הכנת חוות הדעת והפרמטרים שהיא תכלול וזאת שעה שהמבקש ממשיך ופועל המומחה שמונה וזאת לאחר שהליך הגישור נכשל, ללא ידיעת המשיבה וללא הסכמתה.
לטענתה, מדובר היה במסמך שנועד לצרכי גישור ומו”מ בלבד ואשר לא יוצג בשום הליך משפטי ועל כן אין להציג את ההסדר ביחס למינוי המומחה ועריכת חוות הדעת ואין לעשות בו כל שימוש.
עוד נטען, כי חלק נכבד מן ההסכמות בהסדר הביניים לא קוימו או הופרו – לא נשלחו שאלות הבהרה למומחה, המומחה לא נחקר על חוות הדעת, חוות הדעת לא נמסרה למשיבה, סוגיית המוניטין האישי של המבקש לא נבחנה והערכת השווי לא נערכה במהלך הגישור. בהקשר זה נטען, כי מדובר בתנאים נדרשים לשם הסתמכות על חוות הדעת ושעה שהם לא התקיימו, לא ניתן לעשות בה שימוש.
טיעון נוסף שהוצג הוא שקיימים ליקויים בחוות הדעת – חברות נוספות, נכסים והשקעות לא נבדקו וכי מדובר בחוות דעת שאינה מוסכמת, לא ניתנה במסגרת הליך גישור והמשיבה לא היתה שותפה כלל לתהליך.
לבסוף נטען, כי המבקש שילם למומחה ויש בכך טעם לפגם וכי ממצאי חוות הדעת אינם הגיוניים שכן לא יתכן השווי שהוערך בשים לב להיקף הפרויקטים של החברה האֵם.
בהתייחסות משלימה שהגיש המבקש נטען, כי הצדדים פנו להליך גישור אצל עו”ד בני ברץ (“המגשר”) ולא היתה ביניהם מחלוקת בשאלת הצורך בביצוע הערכת שווי לקבוצת החברות ועל כן הוסכם, כבר בתחילת הגישור לפנות למעריך שווי מוסכם.
נטען, כי המגשר הציע מספר אפשרויות והצדדים בחרו, בהסכמה, את המומחה, רו”ח שקלר, כמעריך שווי לקבוצת החברות.
לאחר שנבחר המומחה ולאחר שנשלחה אליו פניה מוסכמת, במהלך פגישת גישור, ביום 1.2.2023, חתמו הצדדים, באי כוחם והמגשר על הסדר ביניים ובהסתמך עליו החל המומחה בעבודתו ושולם לו סך של 120,000 ש”ח המהווים כ-75% משכר הטרחה שהתבקש.
המשיבה ביקשה שהמבקש יישא בעלויות המומחה כ”מימון ביניים” עבורה וכן ביקשה שהערכת השווי תכלול גם פרויקטים שטרם קיבלו היתר בניה. שתי בקשות אלה לא הוסדרו לכתחילה בהסדר הביניים, אך המבקש הסכים להן.
בתחילת חודש אפריל 2023 הודיעה המשיבה כי הוא חוזרת בה מהסכמות נוספות שגובשו בין הצדדים בכל הנוגע לנכס מקרקעין בבעלות משותפת וביום 30.4.2023 פיטרה את באת כוחה והעלתה דרישות שונות כתנאי להמשך הליך הגישור.
בתום אותה ישיבה התבקשה המשיבה להודיע למגשר אם היא מסרבת להמשיך בהליך הגישור בכתב ואולם עד היום לא ניתנה הודעה בענין.
ההבנה כי ההליך נכשל התגבשה רק עת חידשה המשיבה את ההליך המשפטי, בסוף חודש מאי 2023.
לטענת המבקש המשיבה לא הודיעה למומחה בשום שלב כי היא מבקשת שיחדל מביצוע הערכת השווי וביום 15.6.2023 סיים המומחה את הכנת חוות הדעת (אשר כללה התייחסות גם לפרויקטים שלא קיבלו היתר, לבקשת המשיבה) וזו נשלחה למגשר ולבאי כח הצדדים (כאשר המומחה לא עודכן על ידי המשיבה על החלפת הייצוג).
הערכת השווי הוגשה לתיק בית המשפט ביום 18.6.2023, כשלושה ימים לאחר שהושלמה.
במענה לטענות כי חלק נכבד מן ההסכמות לא קוימו או הופרו וכי מדובר בתנאים הכרחיים השיב המבקש, כי מדובר בתנאים שנדרשים להתקיים לאחר שיקבע כי ניתן להסתמך על חוות הדעת במסגרת הליך משפטי וכי מדובר בתנאים שטרם הגיע המועד להתקיימותם.
בהתייחס לטענה, כי המוניטין האישי של המבקש לא נקבע, הפנה המבקש להוראות סעיף 4 להסדר הביניים וציין, כי העובדה שהמוניטין לא נקבע לא אומרת שהוא לא נבדק.
בהתייחס לטענה אודות חברות, נכסים ועסקים שלא נבדקו טען המבקש, כי בידי המשיבה לפנות למומחה ולבקש הבהרות בענין זה וכי עצם העלאת ענין זה מלמד על חוסר הבנה בסיסי.
דיון והכרעה:
השאלה העומדת להכרעה – האם ניתן לקבל חוות דעת שהוכנה במסגרת הליכי משא ומתן בין הצדדים, כתוצר של הסכם ביניים שערכו, במסגרת ההליך המשפטי המתנהל בין הצדדים.
במילים אחרות וביתר פירוט –
האם מתקיימות נסיבות בהן – על אף הוראות סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד-1984 והוראות תקנה 2א לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ”ג-1993 אשר קובעות את המסגרת הנורמטיבית של חיסיון ואי קבילות סטטוטורית מסמכים ודברים שהוכנו או נאמרו בהליך גישור – יש לאפשר הסתמכות במסגרת הליך משפטי על תוצר שגובש במסגרת הליכי משא ומתן שלא הבשילו לפשרה.
לאחרונה נדרש בית המשפט העליון לסוגיה משיקה לסוגיה המוכרעת כאן:
בבע”מ 2348/24 פלונית נ’ פלוני (9.9.2024) (“ענין פלונית”) נדרש בית המשפט לשאלה באילו נסיבות הסכמות ומסמכים שהועברו או גובשו במסגרת הליכי משא ומתן עשויים לקבל תוקף בהתדיינות משפטית בין הצדדים ולשמש ראיות קבילות במסגרתה.
במקרה שם, במהלך ניהול הליך ליישוב סכסוך גיבשו הצדדים מסמך “הודעה על הסכמות” אשר הוגש לבית המשפט של הליך יישוב הסכסוך. במסגרת הודעה זו הסכימו הצדדים, בין היתר, על תקופת השיתוף, על מינוי מומחים ועל הליכי בירור ביחס לחוות הדעת שתוגשנה.
בית המשפט שם נתן תוקף של החלטה להסכמות, הצדדים פעלו בהתאם למוסכם, מונו מומחים, הוגשו חוות דעת ונשלחו שאלות הבהרה אשר נענו על ידי המומחים.
מאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות המסיימות את המחלוקות ביניהם, נסגר הליך יישוב הסכסוך והוגשו תובענות רכושיות. בנקודה זו נחלקו הצדדים האם יש להכריע בתביעות שהוגשו על יסוד חוות הדעת שהוגשו בהליך יישוב הסכסוך במסגרת המשא ומתן לפשרה.
כנקודת מוצא קבעה כבוד השופטת י. וילנר, כי ככלל, מידע שנמסר במהלך הליך ליישוב סכסוך, כמו גם מידע שמועבר במסגרת משא ומתן לפשרה הוא חסוי ואינו קביל כראיה בהליך משפטי.
הובהר, כי נקבע בפסיקה כלל של אי קבילות ביחס למסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במסגרת משא ומתן לפשרה (בסעיף 22 לפסק הדין האמור מפנה כבוד השופטת י. וילנר לע”א 172/89 סלע חברה לביטוח בע”מ נ’ סולל בונה בע”מ, פ”ד מז(1) 311).
עם זאת נקבע, כי קיימים חריגים “שהוצאו מגדר תחולת כללי החיסיון ואי הקבילות האמורים” למשל במקרה בו “הצדדים הסכימו באופן מפורש כי להסכם יהיה תוקף ומעמד אף מחוץ לחדר הגישור וזאת אף אם הליך הגישור כולו לא יצלח”.
נקבע, כי “הדין דורש הסכמה מפורשת של הצדדים להחרגת מידע מסוים מגדר תחולת כללים אלו ובאופן קונקרטי יותר לענייננו נפסק כי ככלל, הסכמי ביניים בין צדדים להליך יישוב סכסוך בהסכמה, או חוות דעת מומחה שהוגשה לצורך הליך כאמור, לא יחייבו את הצדדים בהתדיינות משפטית ביניהם אלא אם ניתנה הסכמתם המפורשת לכך”.
בהתייחסות למקרה שהובא לפניה הדגישה כבוד השופטת י. וילנר, כי לאור המאפיינים היחודיים של סכסוכי משפחה כללי אי הקבילות והחיסיון החלים על מסמכים שהוכנו במסגרת משא ומתן מקבלים משנה תוקף ונדרשת, לכל הפחות “הסכמה מפורשת מטעם הצדדים לקבילות המידע…” (סעיף 31 לפסק הדין).
בהקשר האמור ניתן משקל לכך שהסדר הביניים לא כלל כל התייחסות לשימוש במידע שהתקבל במסגרת המשא ומתן מחוץ להליך יישוב הסכסוך.
במקרה שם קבעה דעת הרב, כי לא התקבלה הסכמה מפורשת לשימוש במידע מחוץ להליך המשא ומתן ולכן נקבע שאין להסתמך על הסדר הביניים ותוצאותיו.
כבוד השופט (כתוארו אז) י. עמית חלק על הקביעה האמורה כאשר הוא מסתמך, בין היתר, על פעולות שביצעו הצדדים על סמך אותה הסכמה ואשר “גלשו מחדר הגישור לתיק בית המשפט” ובהם יש לראות הסכמה מפורשת לתת להסדר הביניים מעמד ותוקף גם מחוץ לחדר הגישור ולוותר על אי הקבילות והחיסיון.
כך, מענין פלונית נלמד, כי הכלל הוא החלת חיסיון ואי קבילות על מסמכים שהוחלפו במסגרת משא ומתן לפשרה וכי בסכסוכי משפחה ענין זה מקבל משנה תוקף. יחד עם זאת, במקרה של הסכמה מפורשת וברורה בדבר ויתור על החיסיון או על אי הקבילות יוחרג המידע מגדרן של המגבלות האמורות.
אציין, כי נדמה שענין פלונית מהווה חידוש רק בשל ההקשר של הליכי יישוב סכסוך וההוראות הספציפיות הקבועות בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995 בדבר איסור פרסום, חיסיון ואי קבילות של מידע שנמסר ליחידת הסיוע שכן הרציונל המנחה בכל הנוגע לחיסיון ואי קבילות (על פי הענין) בכל הנוגע להליכי משא ומתן באופן כללי ואכיפת הסכם ביניים שגובש במסגרת גישור קיים, מבוסס וידוע בפסיקה תוך הדגשה למשקל שניתן למידת הבהירות ביחס לכוונת הצדדים שהסכם הביניים יהיה בר תוקף ובר אכיפה אף מחוץ להליך הגישור (רע”א 86/23 בלו מרבל בע”מ נ’ רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע”מ (13.2.2023); רע”א 5273/19 אביבי נ’ אסולין (19.12.2019))
עוד אציין, כי גם בענייננו כבר נקבע, במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה בענין הגשת הסדר הביניים, כי “בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש לבחון באופן דווקני האם הצדדים הסכימו שיהיה להסכם הגישור מעמד ותוקף שיאפשרו את אכיפתו” (רמ”ש 14907-03-24, סעיף 31 לפסק דינו של כבוד השופט ס. ג’יוסי).
אפנה אם כן לבחינת הוראות הסדר הביניים כדי לקבוע האם ניתן ללמוד הסכמה ברורה, מפורשת ובהירה ביחס לאכיפתו ויחס להסתמכות על תוצריו.
הוראות הסדר הביניים:
בסעיפי המבוא הסכימו הצדדים “למנות מעריך שווי להערכת שוויה של חברת האחזקות, הערכה אשר תביא בחשבון גם את שווין של האחזקות בחברות”.
בסעיפים 5-1 קבעו הצדדים את זהותו של המומחה, את המועדים הרלבנטיים לצורך הערכת השווי, את נושאי הערכת השווי ואת סמכותו של המומחה לאתר כל מידע לגבי החברות.
בסעיפים 8-7 להסדר הביניים קבעו הצדדים, כך:
“הצדדים מסכימים כי הערכת השווי שנערכת במסגרת הליך הגישור תשמש את הצדדים גם במסגרת ההליך המשפטי, ככל שיהא בכך צורך, כחוות דעת מוסכמת מטעמו של בית המשפט, בכפוף לאמור בסעיף 8 להלן.
הערכת השווי תימסר בו זמנית לידי שני הצדדים ולמגשר ותהא כפופה להגשת שאלות הבהרה. ככל שהערכת השווי תוגש לבית המשפט, אזי יעמוד המומחה לחקירה על חוות דעתו לבקשת מי מהצדדים”.
בסעיף 12 נקבע:
“הצדדים מצהירים ומאשרים בזאת כי חתמו על הסדר גישור זה לאחר שהוסבר להם תוכנו, מהותו, התחייבותיהם הכלולות בו והמשמעויות המשפטיות שלו על ידי באי כוחם ובאי הכוח מצהירים ומאשרים בזאת כי חתמו על הסדר הגישור לאחר שהסבירו ללקוחותיהם כאמור”.
הסדר הביניים נחתם על ידי הצדדים, באי כוחם והמגשר ביום 29.12.2022 (הסדר הביניים צורף כנספח 2 לבקשה מיום 4.7.2024).
כך, נקבעה בלשון ברורה ומפורשת ההסכמה להסתמך על חוות הדעת במסגרת הליך משפטי במקרה בו הליך הגישור יכשל.
הסכמת הצדדים בדבר הגשת התוצר – חוות הדעת, לבית המשפט במקרה של כישלון המשא ומתן אינה משתמעת לשני פנים, היא ברורה וחד משמעית.
אתייחס לטענות המשיבה בכל הנוגע להוראות ההסכם (בהתאם לפירוט הטענות בתגובה וכלשונן):
חוות הדעת הוכנה כחודש וחצי לאחר שהליך הגישור “התפוצץ”.
ראשית, המשיבה לא הציגה הודעה בדבר הפסקת הליך הגישור (המבקש טוען, כי מעולם לא ניתנה הודעה כזו והדבר נלמד מחידוש ההליכים המשפטיים) ואולם, ממילא הכוונה היתה שחוות הדעת תשמש ראיה, “ככל שיהיה בכך צורך”, במסגרת הליך משפטי אם הליך הגישור יכשל; על כן אין בכך שחוות הדעת הושלמה בפועל אחרי שהופסק הליך הגישור כדי להוביל לקביעה שאין להסתמך עליה שכן זוהי בדיוק תכליתה של ההוראה בדבר השימוש בהערכת השווי במסגרת ההליך המשפטי – כדי לייעל ולחסוך זמן ומשאבים היה והליך הגישור “יתפוצץ”, כפי שנטען שקרה.
מדובר היה במסמך שנועד לצרכי גישור ומו”מ בלבד ואשר לא יוצג בשום הליך משפטי ועל כן אין לעשות בו כל שימוש במסגרת ההליך המשפטי.
טענה זו אינה ברורה ואינה עולה מלשון הסדר הביניים. נקבע במפורש, כי “הערכת השווי שנערכת במסגרת הליך הגישור תשמש את הצדדים גם במסגרת ההליך המשפטי, ככל שיהא בכך צורך, כחוות דעת מוסכמת מטעמו של בית המשפט” על כן הטענה שנקבע שהמסמך לא יוצג בשום הליך משפטי סותרת במפורש ובאופן ברור את הסכמת הצדדים.
חד המשמעיות ביחס לכוונה עולה גם מכך שנקבעו התנאים ביחס לחוות הדעת היה ותוגש לבית המשפט – נשמרה לצדדים הזכות להגיש שאלות הבהרה ולחקור את המומחה. על כן לא ניתן לטעון שהוסכם שלא להציג את המסמך במסגרת הליך משפטי שעה שנקבעו במפורש התנאים להתייחסות אל חוות הדעת במסגרת הליך משפטי.
חלק נכבד מן ההסכמות בהסדר הביניים לא קוימו או הופרו – לא נשלחו שאלות הבהרה למומחה, הוא לא נחקר על חוות הדעת, חוות הדעת לא נמסרה למשיבה, סוגיית המוניטין האישי של המבקש לא נבחנה והערכת השווי לא נערכה במהלך הגישור. מדובר בתנאים נדרשים לשם הסתמכות על חוות הדעת ושעה שהם לא התקיימו, לא ניתן לעשות בה שימוש.
ראשית, מאחר שהיתה בין הצדדים מחלוקת בדבר תוקף חוות הדעת והיכולת להסתמך עליה במסגרת ההליכים, עוד לא נקבע מעמדה בהליך זה וטרם הגיע המועד למשלוח שאלות הבהרה וחקירת המומחה, כך שברור שהתנאים לא התקיימו. מעבר לכך אין הגיון בטענה, כי אי התקיימות תנאים שנועדו להתקיים לאחר שתוגש חוות הדעת לבית המשפט מונעים הגשת חוות הדעת לבית המשפט.
שנית, מקובלת עליי הטענה, שאין בכך שאין התייחסות לסוגיית המוניטין כדי לקבוע בהכרח שהענין לא נבחן. ענין זה נדרש לבירור מול המומחה (בין בשאלות הבהרה ובין בחקירה) ואין בכך שהמומחה לא קבע מוניטין כדי לפסול את חוות הדעת מלכתחילה או למנוע הסתמכות עליה וענין זה דורש בירור והעמקה מול המומחה.
שלישית, בהתייחס לטענה, כי המומחה לא שלח את חוות הדעת למשיבה – מעיון בנספח 5 לתגובה לתשובה שהגיש המבקש (הוגשה ביום 16.9.2024) עולה, כי חוות הדעת נשלחה ביום 15.6.2023 לעורכי הדין של שני הצדדים.
לבסוף, בהתייחס לטענה שחוות הדעת לא נערכה במהלך הגישור – ראו סעיף 16.א. לעיל.
קיימים ליקויים בחוות הדעת – חברות נוספות, נכסים והשקעות לא נבדקו.
ככל שהוסכם על בחינת נושאים או ישויות נוספות והן לא נבדקו, לא מדובר בענין שמוביל לקביעה כי אין להגיש את חוות הדעת אלא שיש להגיש שאלות הבהרה בענין ולברר האם הענין לא נבדק ומדוע.
מדובר בחוות דעת שאינה מוסכמת והמשיבה לא היתה שותפה כלל לתהליך.
העדר ההסכמה אינו יכול להיות טעם המצדיק אי הסתמכות על חוות הדעת שכן אילו היתה הסכמה לגביה, הענין היה נפתר בגישור. עצם הקביעה בדבר ההסתמכות על חוות הדעת בהליך משפטי, הגשת שאלות הבהרה וחקירת המומחה מבוססת על ההבנה כי יתכן ולא תהיה הסכמה לגבי קביעותיו של המומחה.
אשר לטענה כי המשיבה לא היתה שותפה כלל לתהליך – מעיון בהתכתבויות שצורפו כנספח 2 לתגובה לתשובה עולה, כי ב”כ המשיבה היתה מכותבת לכל שלבי ההליך ומעיון בתכתובת הדוא”ל ממשרדו של המגשר מיום 23.2.2023 עולה, כי נקבעו פגישות במקביל להליך גיבוש חוות הדעת ובהקשר לאמור עם שני הצדדים.
יש טעם לפגם בכך שהמבקש שילם למומחה עבור עריכת חוות הדעת.
מעיון בהתכתבות דוא”ל מיום 15.2.2023 עולה, כי המשיבה ביקשה שהמבקש יממן את הוצאות המומחה ב”מימון ביניים” והחישוב הסופי שיעשה בין הצדדים “ייקח בחשבון את עובדת מימון הביניים על ידו”.
המבקש הסכים לשאת בעלות המומחה (כפי שעולה מהודעת הדוא”ל מיום 19.2.2023) והענין הוסדר על ידיו עבור המשיבה (כפי שעולה מההתכתבויות מיום 28.2.2023).
על כן יש קושי ממשי עם הטענה כי התשלום למומחה על ידי המבקש (שנעשה לבקשת המשיבה ובכדי להקל עליה) מהווה שיקול לפסול את חוות הדעת בהליך כאן או למנוע הגשתה.
ממצאי חוות הדעת אינם הגיוניים שכן לא יתכן השווי שהוערך בשים לב להיקף הפרויקטים של החברה האֵם.
בדומה להתייחסות בסעיף 16.ד. לעיל – ענין זה דורש בירור באמצעות העמקה בחוות הדעת, דרישה באמצעות שאלות הבהרה ובמידת הצורך, חקירת המומחה. אין בו כדי להצדיק התעלמות מהסכמת הצדדים שקבעה מנגנון היה ולא תתגבש הסכמה כוללת.
לאור כל האמור, לאחר ששקלתי את ההלכה בענין הסתמכות על הסדר ביניים שגובש במסגרת משא ומתן לפשרה שלא הבשילה; לאחר שבחנתי את הוראות הסדר הביניים כאן ואת טענות הצדדים בענין, אני מורה כי יש לאכוף את הסכמת הצדדים כמפורט בסעיפים 8-7 להסדר הביניים.
בהתאם, הערכת השווי מתקבלת כראיה במסגרת ההליכים כאן וניתנת לצדדים ההזדמנות להגיש שאלות הבהרה ובמידת הצורך לבקש לחקור את המומחה.
שאלות הבהרה יוגשו למומחה תוך 14 ימים מהיום. עותק יוגש לתיק בית המשפט.
לאחר ששקלתי את טיבו של הענין, את טענותיה של המשיבה, את לשון הסדר הביניים ואת המשמעות של קבלת הבקשה – אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקש בסך 1,150 ש”ח.
אני מתירה את פרסום החלטה זו בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא לצדדים ותקבע תזכורת מעקב עוד 14 ימים.
ניתנה היום, ז’ טבת תשפ”ה, 07 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
