מבקשת
ע’ ח’
ע”י ב”כ עוה”ד אביבה אטיאס לנקרי
נגד
משיב
ע’ ח’
ע”י ב”כ עוה”ד עידית לוי אגוזי
פסק דין
1. המבקשת (להלן-האם) והמשיב (להלן-האב) גרושים משנת 2019 ולהם בת משותפת, ג’ ילידת 00.00.0000, בת חמש וחודשיים (להלן-הקטינה).
השניים חתמו על הסכם גירושין ויחסי ממון אשר קיבל תוקף ביום 2.9.2019 על ידי בית הדין הרבני. בהסכם זה נקבע כי ההורים חולקים את האחריות ההורית על הקטינה, “משמורת משותפת”, כאמור בסעיף 10 להסכם וכי זמני השהות עמה שווים, כאמור בסעיף 21 להסכם.
2. ביום 7.3.2023 הגישה האם בקשה למתן צו הגנה כנגד האב בשל טענות אלימות ופגיעה מינית בקטינה וזאת במעמד צד אחד. האם ציינה שהקטינה דיווחה לה כי האב נוהג כלפיה באלימות (הרביץ לה, משך לה ברגל, זרק מהמיטה, איים וקילל אותה) לצד נגיעות מיניות שלא היו לה נעימה. כנטען הקטינה סיפרה לה זאת ביום שלישי ובשבת, לאחר התייעצות פנתה האם למשטרה כדי לקבל “בדיקה מקצועית” כלשונה אגב מעורבות חוקר ילדים (להלן-התלונה הראשונה).
3. לנוכח מהות הטענות נאסר על המשיב ליצור קשר עם הקטינה זולת בנוכחות המבקשת ובאופן ענייני ושאינו קשור לטענות המתבררות, נקבע כי המפגשים ייערכו בנוכחותה וכי חל איסור על ההורים לשוחח עם הקטינה על ההליך. בנוסף הוזמן תסקיר.
4. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ובאי כוחם ולאחר שהוגש תסקיר ראשוני נקבע בהתאם להסכמות הצדדים כי זמני השהות יתקיימו בפיקוח אמו של האב.
5. כשבועיים לאחר הדיון, הוגש דיווח מטעם העו”ס לסדרי דין שבו צוין כי התקבל עדכון ממשטרת X לפיו פעולות החקירה הסתיימו והתיק נגנז, עילת הסגירה היא: “אין עבירה פלילית” ופירוט סגירה: “ילדה לא מסרה אשמה”.
6. לנוכח גניזת התלונה, האב ביקש להסיר את המגבלות על זמני השהות. האם התנגדה ונימקה זאת בכך, שסגירת החקירה הפלילית אינה מצביעה, שלא היה בסיס לתלונות הקטינה והוסיפה כי העובדה שאין די ראיות להעמיד לדין פלילי אינה מלמדת שלא נשקפת סכנה לקטינה. משכך נקבע דיון במעמד הצדדים.
7. יומיים לאחר הגשת עמדת האם בזיקה לגניזת התלונה הראשונה, הגישה “בקשה בהולה לנוכח חשדות לפגיעה מתמשכת” בגדרה האם ציינה, שהקטינה תיארה באופן ספונטני “משחק” עם האב בעל גוון מיני מובהק ובהמשך, לטענתה, דובר בתיאור “שמציף חשש משמעותי לתקיפה מינית שלא לומר מעשה אונס ממש” (בקשת האם מיום 5.4.2023 סעיף 7, ההדגשה הוספה).
8. כשבוע לאחר מכן הגישה האם “בקשה דחופה” נוספת בת 51 עמודים. בבקשה זו טענה להפרת צו ההגנה “באופן בוטה” כלשונה, שכן האב רחץ את הקטינה ספק בפיקוח אמו (סעיף 5 לבקשה מיום 18.4.2023) ובנוסף “נכנס לחצר הגן” שבו שוהה הקטינה וזאת ללא פיקוח האם (סעיף 8). אגב כך ציינה כי לנוכח ממצאים שונים נלקחה הקטינה לבדיקה רפואית ונמצא שיש לה פטריה בנרתיק. עוד הצביעה על נסיגה התנהגותית של הקטינה (בריחת שתן בשינה, חוסר שקט, חריקת שיניים, רוגז ועוד). בבקשה זו עתרה למספר סעדים: להורות על מפגשי האב עם הקטינה תחת פיקוח במרכז קשר; לאסור על האב להגיע לבקר את הקטינה במסגרת החינוכית; להורות למשטרה להמציא את תיק החקירה עובר לדיון; להורות על הפניית הקטינה באמצעות האם לאבחון אצל פסיכולוג ילדים לשם בדיקה יסודית של המתרחש בסביבת הקטינה ולהפנות את האב למכון “שלם” לבדיקת מסוכנות.
9. עובר לדיון (27.4.2023) הוגש תסקיר נוסף שנכתב בשיתוף ובהתייעצות עם עו”ס לחוק נוער שבו נכתב כי תיאורי האם את אמירות והתנהגות הקטינה מעוררים דאגה בעוד ממצאי החקירה אינם מלמדים על וודאות כי קיימת פגיעה שמקורה באב. לגופו של עניין, בתסקיר לא נכתב מאום באשר למגבלות זמני השהות אך הומלץ על טיפול לקטינה שיאפשר את הערכת מצבה ויחסיה עם ההורים וטיפול מותאם. שני ההורים הסכימו לכך בנוסף נקבעה וועדת תכון טיפול והערכה. במסגרת התסקיר אף נכתב כי לאחר שנגנזה התלונה הראשונה הוגשה תלונה נוספת על ידי האם (להלן-התלונה השנייה). בעקבות התלונה השנייה נערכה חקירת ילדים נוספת וגם תיק זה נסגר.
10. בדיון (30.4.2023) נחקרה העו”ס לסדרי דין. כל צד התבצר בעמדתו: האם עמדה על כך שזמני השהות יתקיימו מעתה בפיקוח במרכז קשר והאב עתר לביטול המגבלות לחלוטין.
בקשת האם לזמני שהות בפיקוח מרכז קשר נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 1.5.2023, שעליה לא הוגשה השגה. כן, התבקש דיווח נוסף מוועדת תכנון טיפול והערכה לצד התייחסות מפורשת של העו”ס לסדרי דין לאופן קיום זמני השהות. כמו כן ולנוכח חומרת טענות האם שהחריפו עם התקדמות ההליך, ובשים לב להסכמת האב לקבל אבחון לשלילת מסוכנות, מונה “מכון ארגמן” לערוך חוות דעת בדבר הערכת מסוכנות מינית במימון ביניים של האב.
11. חוות דעת ל”הערכת צרכים, התנהגות וסיכון” בעניינו של האב הוגשה ביום 17.7.2023. (להלן-חוות הדעת הדעת). האם התנגדה לממצאי חוות הדעת וביקשה לחקור את המומחית. מנגד האב ציין כי יש להסיר את המגבלות בהתאם למסקנות חוות הדעת. לנוכח הטענות הקוטביות, ובקשת האם לחקור את המומחית, נקבע מועד דיון בעיצומה של הפגרה.
12. בדיון נחקרה המומחית, גב’ אטי קמחי, אשר ערכה את חוות הדעת. בתום חקירת המומחית, ב”כ הצדדים סיכמו בעל פה.
דיון
13. לאחר בחינת הטענות, המסמכים והנתונים נמצא שיש להורות על ביטול המגבלה שהוטלה על זמני השהות של האב עם הקטינה. ביטול המגבלה (פיקוח האם) יחל משבוע הבא וזאת על מנת לתווך לקטינה את החזרה לשגרה. בעניין זה מוצע לאב להתייעץ עם העו”ס המכירה את המשפחה או עם כל גורם טיפולי אחר.
14. האם הביעה חשש מפני פגיעות האב בקטינה, בין היתר לנוכח תיאורי הקטינה, התנהגותה וממצאים פיזיים כנטען. טענותיה נדרשו בבדיקה, לכן מפאת הזהירות הננקטת בעת העלאת טענות לפגיעה מינית בפרט כשמדובר בקטינה בת כחמש שנים, ננקטו מגבלות על זמני השהות של האב עם הקטינה. יודגש, זמני השהות השווים לא צומצמו, חלוקת הימים נותרה כשהייתה, אלא ששהות האב עם הקטינה נעשית בנוכחות אמו. מגבלה זו נועדה להבטיח את שלומה וביטחונה של הקטינה עד למיצוי הבדיקות לשם קבלת תמונה מלאה על אודות הטענות החמורות שעלו.
15. לאחר בירור מעמיק על ידי גורמים בלתי תלויים כגון, משטרת ישראל, חוקרת ילדים, עו”ס לסדרי דין, עו”ס לחוק נוער, גורמים ממסגרות החינוך וחוות דעת מסוכנות, לא נמצאה כל אינדיקציה שעשויה לבסס חשש למוגנות הקטינה בעת שהייתה במחיצת האב.
מנגד טענות האם בדבר תיאורי והתנהגות הקטינה לא מצאו ביטוי חיצוני איתן, נהפוך הוא שיחות עם הקטינה והתרשמות ישירה ממנה במסגרות השונות לא לימדו על מצוקה כלשהי בקשר שבינה לבין האב. הקושי העיקרי שצף ובגינו הומלץ על טיפול הוא בוויסות וכן בהתמודדות עם הסכסוך שבין ההורים, שהוא בעל השפעה ניכרת על הקטינה.
16. בדיון הראשון שאליו התייצבה האם בגפה, הביעה דאגה והצהירה כי טובת הקטינה בראש מעיניה. האם הדגישה כי מטרתה לערוך בדיקה ולכן מצאה לנכון להגיש תלונה למשטרת ישראל על מנת שתהיה מעורבת חוקרת ילדים לשלול פגיעה מינית ופיסית בקטינה.
17. ואמנם תלונות האם נבדקו על ידי המשטרה, חוקרת ילדים הייתה מעורבת (פעמיים, לנוכח הגשת תלונה חוזרת). לאחר בדיקת המשטרה נמצא שיש לסגור את התלונה הראשונה בעילה של “אין עבירה פלילית” לאחר שנקבע כי הקטינה “לא מסרה אשמה” (27.3.2023) ואף את התלונה השנייה בעילה זהה של “אין עבירה פלילית” (24.4.2023).
18. לכאורה ניתן היה להסתפק בממצאי המשטרה באופן שעונה על תכלית הגשת בקשת האם, לאחר שגורמים מקצועיים בדקו את הטענות והתמונה התבהרה – אין אשם.
אלא שלאם לא היה די בגניזת התלונות: בעמדתה מיום 3.4.2023 (סעיף 6(א)) ציינה כי סגירת החקירה הפלילית אינה סופית וכי היא רשאית להגיש ערר על החלטת הסגירה, לאחר עיון בחומר הראיות ובסוגריים הוסף “מה שבכוונת המבקשת לעשות בהקדם” (ההדגשה הוספה). בסעיף 8 הודגש כי “המבקשת עשויה להגיש ערר על החלטת הסגירה…”. בבקשה דחופה מטעם האם מיום 18.4.2023 ציינה, כי בימים אלה שוקדת האם על הגשת ערר על החלטת משטרת ישראל בדבר גניזת התיק כמו גם בקשה לקבלת חומר החקירה (סעיף 11). בדיון מיום 30.4.2023 ציינה כי הגישה ערר על התלונה הראשונה בתחילת חודש אפריל (עמוד 12 ש’ 30). לבקשה מיום 4.6.2023 צורף העתק פרוטוקול, שבו בית המשפט נעתר לבקשת האם והורה למשטרת ישראל להתיר לאם לעיין בחומר חקירת הילדים. אולם מיני אז ועד היום בחלוף מספר חודשים לא נטען מאום בעניין זה על ידי האם, לא צורפו אסמכתאות בדבר הגשת הערר ותוצאותיו, נדמה שלא בכדי.
עדכון בנדון הוגש דווקא על ידי האב שלפיו אכן הוגש ערר על סגירת התלונה אולם אף הוא נדחה (סעיף 15 לעמדת האב מיום 23.7.2023).
19. בד בבד עם גניזת התלונה הראשונה החלו תיאורי האם באשר לפגיעה המינית הנטענת של האב בקטינה לקבל נופך של חומרה נוספת, לצד זאת קמה דרישה לקיום זמני השהות במרכז קשר “עד אשר תוסר העננה” מעל לראש האב (ר’ דברי ב”כ המבקשת בדיון 30.4.2023 עמוד 12 ש’ 32). יפים לעניין זה דברי כבוד השופט ס’ ג’יוסי ציין ברמ”ש 44364-01-21 נ’ ב’ נ’ י’ ב’, (9.3.2021): “החלטה לפיה ילדים יוכלו לפגוש את הוריהם במרכז-קשר אינה ברירת-מחדל היא “נשק יום-הדין” (פסקה 11). קיום זמני השהות ללא הגבלות היא ברירת המחדל, בפרט כשההורים ניהלו חלוקת זמנים שווה במשך שנים.
ההגבלות והפיקוח נבעו אך ורק מתלונות האם שהוגשו למשטרה על יסוד דבריה מפי הקטינה לכאורה וחששותיה למוגנות הקטינה. שעה שנסגרו תלונות האם במשטרה, והתקבלה חוות דעת חד משמעית המלמדת כי לא נשקפת מסוכנות מהאב, התמונה הראייתית המונחת בפני בית המשפט חותרת תחת הבקשה להותיר את המגבלות על כנן והטעמים בעטיים הוטלו ההגבלות לכתחילה נשמטו כלא היו. הרציונל של ביטול מגבלה לאחר קבלת תמונה רחבה יותר עובר כחוט השני בפסיקת בתי המשפט והוא חל גם בענייננו (ר’ למשל דברי כבוד השופט שוחט ברמ”ש (תל אביב-יפו) 35283-09-22 פלונית נ’ אלמוני, (18.9.2022)).
כך או אחרת האם ציינה, שהקטינה תיארה באופן ספונטני “משחק” המלמד על תקיפה מינית של האב ומעשה אונס, לא פחות.
בסמוך לכך הוגשה בקשה נוספת שבה טענה להפרת הפיקוח, אגב הטחת טענות בדבר “כניסה לחצר הגן” רחצת הקטינה. בזיקה לטענות החדשות האם הגישה תלונה שנייה, שכאמור אף היא נסגרה בלא כלום. בחודש יוני, לאחר ששתי התלונות למשטרה נסגרו, הוגשה “הודעה” מטעם האם. בהודעתה, הטענות כלפי האב קיבלו גוון שונה בדמות אלימות המתבטאת בבוקסים לפנים ונשיכות ביד ובמפשעה של הקטינה, לצד טענה חוזרת בדבר הפרת הפיקוח בעת קיום זמני השהות. האם דיווחה לעו”ס בנדון. לנוכח חומרת הטענות הגיעה עו”ס לביקור בית ושוחחה עם הקטינה, אלא שהיא לא מצאה לנכון לעתור בבקשה כלשהי לבית המשפט ויוזכר כי עו”ס לחוק נוער אף היא מעורבת לנוכח התלונות למשטרה. חזקה שלו גורמי הטיפול סברו שיש ממש בטענות בדבר אלימות פיזית כה קשה של האב כלפי הקטינה, היו פועלים לאלתר.
20. דיון במעמד הצדדים שבו הם נחקרו וגם העו”ס התקיים ביום 30.4.2023. בדיון זה ציינה העו”ס לסדרי דין: “כאן נערכו שתי חקירות בטווח זמן קצר וזה חריג כי אין לנו היכרות מוקדמת עם המשפחה ואין לנו בסיס אחר להערכה וכרגע מבחינתנו אין קשר בין מה שעובר על הילדה לבין המסוכנות הנטענת, אין לנו ראיה להגיד שהילדה נמצאת במצב רגשי כזה. כל עוד אין לנו בסיס ראייתי לעניין זה שהילדה נפגעת על ידי האב אז מבחינתנו עניין המסוכנות הוא לא העניין. שירותי הרווחה הם לא גורמי חקירה ואנו נסמכים על שירותי המשטרה” (עמוד 9 ש’ 25-21). ולשאלת ב”כ האם “אני מבינה מתשובתך לבימ”ש כי למעשה כל עוד לא הומצאו בידיכם ראיות אין על מה להתבסס מבחינת מסוכנותו של האב”, השיבה העו”ס בחיוב (עמוד 10 ש’ 3-1).
21. בהמשך, בתסקיר מיום 16.5.2023, לאחר שהתקיימה ועדת תכנון וטיפול, בגדרה נקבע כי הקטינה בסיכון בין אם נפגעה ובין אם מעצם העיסוק בכך, ציינה העו”ס כי בהתייעצות עם גורמי הטיפול ברווחה, עלתה השאלה לגבי הצורך בהמשך הפיקוח מפאת העובדה שבשלב זה לא עלו ממצאים הקושרים את האב לחשדות בדבר פגיעה מינית. בסיפא התסקיר, הומלץ על הארכת הפיקוח עד לקבלת תוצאות חוות דעת מסוכנות שהסכים האב לעבור. מכאן שניתן לגזור כי עמדת העו”ס היא ככל שחוות הדעת תשלול מסוכנות, כפי שאכן נקבע בה, אזי לא יידרש פיקוח.
22. כאמור בשים לב לנוכח הטענות המתפתחות והמסלימות כלפי האב, וחרף העובדה שהתסקירים על פניהם לא הצביעו על כך שישנן פגיעות מיניות בקטינה ושככל שישנם מקורם באב, הוצע בגדרי הדיון, כי האב יפנה לשם קבלת חוות דעת לשלילת מסוכנות ולו כדי למנוע טענות חוזרות ונשנות כלפיו. האב הסכים ואף נשא כמימון ביניים בעלויות חוות הדעת.
23. באמצע חודש יולי התקבלה, חוות דעת מפורטת מנומקת, נרחבת ויסודית בת 20 עמודים. חוות הדעת נערכה על ידי גב’ אטי קמחי, עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית, מטפלת ייעודית ומעריכת מסוכנות ממכון ארגמן (להלן-המומחית או גב’ קמחי).
בדיון הבהירה המומחית את אופן חלוקת העבודה בין שלוש הבודקות בהן היא. עוד ציינה שחוות הדעת נערכה על ידה בשיתוף ולאחר שיח עם שתי עמיתותיה בעלות רזומה רלוונטי (כשאחת מהן קרימינולוגית קלינית והאחרת בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית ומטפלת ייעודית).
זה המקום לציין כי טענת המבקשת שלפיה העובדה שהתייצבה לחקירה מומחית אחת מבין השלוש אינה פוגמת בתוקפה ובמקצועיות של חוות הדעת. ממילא המבקשת לא עתרה בבקשה סדורה לזימון כל הבודקות, אלא עתרה לחקירת “המומחה” ממכון ארגמן (ר’ בקשתה מיום 23.7.2023, סעיף 11). מעת שגב’ קמחי היא זו שריכזה את הנתונים וערכה את חוות הדעת מובן כי די בחקירתה. משנה תוקף יש לדברים מקום שהרושם שהתקבל בדיון הוא כי המומחית מעורה היטב בכל פרטי חוות הדעת והשיבה ברורות לכל השאלות שנשאלה בדיון. כך למשל ידעה לציין כי בניגוד לטענת ב”כ המבקשת שלפיה לא הוזכר נושא הטיפול בכדורים בחוות הדעת, כי ניתנה התייחסות מפורשת לנושא בחוות הדעת (עמוד 19 ש’ 24-21).
זאת ועוד יש לדחות את הטענה שעלתה בין השיטין שממנה השתמע, כי לכאורה אין די בהכשרת עו”ס לצורך חוות הדעת. הטעם לכך נעוץ בכך שלחוות הדעת שותפות שתיים נוספות ולכל אחת הכשרה מתאימה והן משום שהמבקשת לא העלתה טענות בנדון, בעת שניתנת החלטת המינוי (בראשית חודש מאי), אף לא במהלך הפגישות שנערכו עם הצדדים ועם הקטינה (בחודשים מאי ויוני). יתרה מכך, טענה מעין זו אינה מתיישבת עם הבקשה המוסכמת של ההורים, שהוגשה על ידי ב”כ המבקשת, כי הקטינה תאובחן אף היא במכון ארגמן (הודעת המבקשת מיום 27.6.2023).
יתר על כן, האם נסמכת בטיעוניה על המלצת חוות הדעת בדבר טיפול מתמשך לקטינה ממנה גוזרת מסקנה שיש להמתין עד לסיום אותו טיפול מתמשך בקטינה, לשם קביעה סופית באשר למסוכנות האב כלפי הקטינה. כלומר הטענה המשתמעת כי חוות הדעת אינה מקצועית דיה חותרת תחת בקשת האם להתבסס על המלצותיה.
24. חוות הדעת קובעת באופן ברור וחד משמעי כך:
“לא התרשמנו מפתולוגיה בתחום המיני או מביצוע פגיעות מיניות” (עמוד 15, פסקה 2) וביחס לקטינה נכתב “הבת לא תיארה בשלב זה התנהלות בעייתית מצד אביה כלפיה, היא לא ביטאה מצוקה כלשהיא בהתייחס למגעים גופניים/אלימות כלפיה…” (עמוד 15, פסקה 4).
למעשה בכך חוות הדעת סותמת את הגולל על בקשת האם להותיר את מגבלת הפיקוח על כנה ולבטח על הדרישה להרחיבה בדמות מפגשים במרכז קשר בלבד.
25. מוטב היה כי למקרא חוות הדעת תיסוג האם מעמדתה, בפרט כשחוות הדעת מצטרפת לגניזת התלונות במשטרה לאחר מעורבות חוקרת ילדים, אשר ניקתה את האב מכל חשד בנדון ובשים לב לעמדות העו”ס לסדרי דין לאחר מעורבות עו”ס לחוק נוער.
ברם האם בחרה לנקוט בגישה שונה. תחת קבלת ההמלצות של חוות הדעת הבלתי תלויה, הגישה עמדה נחרצת, שבה ציינה כי לדידה במסגרת חוות הדעת טרם ניתן לקבוע התקיימות של מצבי סיכון בין האב לקטינה לנוכח ההמלצה לשילובה בטיפול רגשי שבו ניתן יהיה להעמיק ולבחון האם התקיימו מצבי סיכון כאמור. האם דרשה להורות על מסגרת טיפולית מתמשכת לקטינה שבה ייבדק לעומק מצב סיכון בקשר שבין האב לקטינה, לחלופין ביקשה להורות על מפגשים במרכז קשר או בפיקוח האם (סעיף 10 לעמדה מיום 23.7.2023), וכחלופה נוספת עתרה לקבוע מועד לחקירת המומחית או להגשת שאלות הבהרה (סעיף 11).
26. בהמשך, הגישה האם שלושה עמודים של שאלות הבהרה, חלקן נמצאו כחורגות ממסגרת הדיון הענייני (ר’ למשל שאלות שבהן נקבע כי לא הוזכרו פרטים מסויימים, הגם שהוזכרו בה, שאלה על אודות הטעם בגינו נפרד מבת הזוג האחרונה ושאלה ביחס לאירוע אינטימי מחיי בני הזוג). לגופו של עניין מפאת הרחבה שלא לצורך ועל מנת לייעל ולקדם את הדיון, זומנה המומחית לחקירה על מנת שניתן יהיה להתרשם באופן ישיר מדבריה במענה לשאלות ב”כ הצדדים.
27. חרף הניסיון לקעקע את קביעות חוות הדעת בדבר העדר פתולוגיה מינית ופגיעה מינית בגדרי חקירת המומחית הדבר לא צלח.
המומחית עמדה על המסקנות, הסבירה אותן היטב והייתה בהירה בתשובותיה. כך למשל כאשר הקשתה ב”כ המבקשת על המומחית ושאלה כיצד ניתן לחלץ מהקטינה תיאורים באשר לפגיעות מיניות. ציינה כי השיח עמה נעשה בעקיפין והוסיפה כי מדובר בקטינה ורבלית מאוד שיודעת להביע את עצמה בבהירות וכי הקטינה התעקשה שלא נפגעה פרט לכך שהרביצו לה בגן ונקבה בשמות (והשוו לעניין זה לדברי האם המציינת כי הילדה ורבלית ומתארת מקרים כך טענה בדיון במעמד צד אחד: “היא מדהימה ויודעת לדבר, יש גם המון מקרים שסיפרה על מקרים שהיו בגן ובאמת קרו” (עמוד 1 דיון 7.3.2023 ש’ 19-18 וכך גם בתגובתה מיום 3.4.2023 סעיף 9). טענות אלה של האם בדבר ילדה תקשורתית שיודעת לבטא, לתאר ולהביע את עצמה קיבלו אישוש בקרב חוות דעת המסוכנות. הגורמים המאבחנים מצאו את הילדה ורבלית ותקשורתית ובשום מקום לא נאמרו הדברים שהאם טוענת כי נאמרו לה. בהקשר זה יצוין כי טענת ב”כ המבקשת בסיכומיה הפנתה לכך שהמומחית אינה חוקרת ילדים ולכן הטעימה כי לא ניתן להסתמך על אמרות הקטינה (עמוד 24 ש’ 7-6) ברם יש להזכיר כי חוקרת ילדים הייתה מעורבת, פעמיים שמעה את הקטינה וחרף זאת נסגרו התלונות כנגד האב.
28. האם תלתה יהבה בהמלצות חוות הדעת כדלקמן:
” עבור הבת – השתלבות בטיפול רגשי להבנת מצבה הרגשי לעומק והבחנה כיצד הקונפליקט ההורי משפיע עליה. כמו כן, במסגרת טיפול מתמשך ניתן יהיה להעמיק ולבחון האם התקיימו מצבי סיכון שלכהן בקשר בין האב והקטינה” (ההדגשה הוספה).
על יסוד המלצה זו סברה שיש להמשיך לבצע המשך טיפול נמשך, עד אשר שתהיה וודאות כי לא נשקפת מסוכנות לקטינה. ב”כ המבקשת הוסיפה בדיון כי לנוכח ההמלצה לטיפול מתמשך הרי שחוות הדעת אינה חד משמעית.
אלא שאל מול מסקנה זו ניצבו תשובות המומחית בחקירתה והבהרתה כי המלצת הטיפול לקטינה אינה מאיינת את המסקנה הברורה שעל יסוד הנתונים הנבחנים לא נשקפת מהאב מסוכנות מינית. במענה לשאלת ב”כ המבקשת, האם לנוכח ממצאי חוות הדעת יש להשיב את זמני השהות על כנם ללא פיקוח, השיבה המומחית נחרצות “כן”.
29. זה המקום להדגיש כי חוות הדעת של המומחית היא בבחינת כלי עזר משמעותי העומד לרשות בית המשפט לשם מתן החלטה בעניינה של משפחה נתונה. בהינתן שמדובר בגורם מקצועי נייטרלי ובלתי תלוי, ככלל בתי המשפט אינם נוטים לסטות מהמלצותיו אלא אם ישנם טעמים כבדי משקל לעשות כן (בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלונית (1.5.2006)). כך גם בענייננו לא נמצאו טעמים המצדיקים סטייה מההמלצותיה.
30. בהקשר זה יש לתת משקל לעובדה כי האב הסכים ללכת לאבחון מסוכנות מינית והכל לשם הפגת חששות האם, הגם שבאותו שלב אחת התלונות נגנזה. האב לא הביע חשש מפני בדיקה של גורמים ניטרליים ושיתף פעולה כפי שעולה מחוות הדעת. האב הביע הסכמה לכל טיפול שיוצע לקטינה (כפי שאף עלה מתסקיר העו”ס קודם לכן וכן בדיון האחרון).
31. עוד יצוין, כי בחלק מבקשות ותשובות-האם, ואף בחקירת המומחית, עלו רמיזות ואף לעיתים אמירות ברורות כי האב סובל מבעיות נפשיות ונדרש לנטילת תרופות וכן, כי בעברו הרחוק, בהיותו בן 12 שנים, נפגע מינית על ידי מאן דהוא, ולפיכך מתחזקת לכאורה העמדה, שטרם ניתן לקבוע התקיימותם של מצבי סיכון בין האב והקטינה. בעניין נטילת התרופות ציינה המומחית בחקירתה כי “… מההתרשמות שלי ואני לא פסיכיאטרית, כתבתי שיש חרדות אבל לא התרשמתי שזה משהו אקוטי המשפיע על התפקוד שלו כך שהוא לא יכול להיות אב טוב או שההתנהלות שלו נפגמת כתוצאה מכך. זה חרדה שהתרשמתי ממנה שהיא טריוואלית, הסיטוציה מתוחה ויש רושם שיש לו בסיס חרדתי אבל זה לא משהו שהוא לא יכול לתפקד בגללו” (עמוד 19 ש’ 26-23) לזאת הוסף את התרשמות הגורמים הטיפוליים והחינוכיים כי מדובר באב פעיל, מיטיב ומעורב.
בעניין הטענה בדבר פגיעה מינית שחווה האב בעברו, ציינה המומחית: “מחקרים מראים קשר, אבל לא אחד על אחד, יכול להיות מצב שמי שנפגע יהפוך לפוגע. אבל זה דורש הרבה דברים אלא לא עומד בפני עצמו. צריך הרבה גורמים שיהפכו אדם מנפגע לפוגע” (עמוד 20 ש’ 9-8). מכאן שעד קביעה כי האב עלול לפגוע בקטינה בשל עברו כנטען, ארוכה הדרך.
32. יצויין, כי חוות הדעת מתייחסת להבטים רבים, כך יש בה ביטוי לחששות האם, זאת חרף העובדה כי תלונותיה במשטרה נסגרו. בגדרה הומלץ “להבנות תכנית מוגנות, שתעגן מצבי חיים, בהם ימנע מלקלח את בתו באברים אינטימיים וידאג לשמירת פרטיותה בעת לבישה, התפשטות ושינה” (עמוד 16, פסקה ראשונה). תכנית זו אמורה להפיג חששות משעיקר הטענות הן בדבר פגיעה מינית.
33. יש להזכיר, התרשמות הצוות המקצועי בחוות הדעת והמלצותיו לא נעשו בחלל ריק. שני ההורים כעולה מחוות הדעת משמשים כהורים מיטיבים עם הקטינה, כך צוין “נראה כי הילדה קשורה לשני הוריה ובוטחת בהם. נראתה נינוחה ושמחה להיות עם אביה וחיפשה קירבה פיסית עמו (בהתאמה לגילה). נראה כי קיימת קירבה לאם ונראתה בטוחה להביע עמדתה מול האם”. ההתרשמות הישירה מההורים בדיונים אף היא מצביעה כי נכון לקבל המלצות חוות הדעת.
34. בקשת האם להשהות את ההחלטה בהליך זה עד לקבלת התובענה החדשה ובחינת סעדיה באופן “שההליך ימשיך להיבדק לעומקו במסגרת התובענה” אגב הותרת ההגבלה בזמני השהות (עמוד 24 ש’ 10-9) אינה מתקבלת. הליך זה עומד בפני עצמו והשיקולים הנדרשים בו נבחנו לעומק. עם זאת, יצוין כי ממילא חידוש זמני השהות הוא החל משבוע הבא ולפיכך הסעדים לטיפולים כאלה או אחרים לקטינה ייבחנו לגופם ככל שיוגשו בגדרי התובענה החדשה.
לפיכך אני מורה על הסרת פיקוח צד ג’ על מפגשי האב עם הקטינה החל משבוע הבא.
פסיקת הוצאות
35. האב הציע ואף הסכים כי תינתן חוות דעת מסוכנות בעניינו.
בהחלטה נקבע כי האב שיישא כמימון ביניים בעלותה. בעת הדיון הביעה האם מוכנות לשאת במחצית מעלות חוות הדעת וכן במחצית מעלות זימון המומחית לחקירה.
לנוכח הסכמת האם אני מורה כי עליה לשאת במחצית מעלות חוות הדעת וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
משניתן היה להסתפק בחוות הדעת, וזימון המומחית לדיון נעשה בשים לב לעמדה הנחרצת של האם כנגד מסקנותיה ובהתאם לסעד החלופי שהתבקש על ידה, אזי על האם לשאת במלוא שכרה של המומחית ככל שתבקש סכום נוסף בגין התייצבותה לדיון והאב פטור מכך.
36. אשר להוצאות ההליך עצמו. בית המשפט אינו מקל ראש בחששות האם בעניינה של הקטינה. חששות אלה הובילו לנקיטת זהירות יתרה. נדרש הליך בדיקה מעמיק באפיקים שונים, זאת חרף אי שביעות רצון האב בנדון. אך מעת שהוגשה חוות הדעת, שהצטרפה לצבר העמדות של הגורמים האובייקטיבים כגון גניזת התלונות במשטרה היה על האם לעשות “חישוב מסלול מחדש”. למרבה הצער היא לא עשתה כן ולכן נקבע דיון לחקירת המומחית על כל המשתמע מכך באופן המצדיק את חיובה בהוצאות האב. מנגד, בשים לב לכך שהדיון התנהל באופן מכבד וענייני אני מוצאת לחייב את האם בהוצאות מידתיות בסך של 2,700 ₪.
המזכירות מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.
ניתן היום, י”ט אלול תשפ”ג, 05 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
