מספר בקשות: 12, 13, 14
לפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
המבקש / הנתבע:
ר’ ש’ ת”ז ——–
ע”י ב”כ עוה”ד נורית פסטינגר ואח’
נגד
המשיבה / התובעת:
הנאמנה:
ז’ ש’ ת”ז ——–
ע”י עוה”ד גילי ליברמן
עו”ד ענבל בית הלחמי – הנאמנה על נכסי המשיבה
החלטה
המבקש הגיש תביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף. בתביעתו עתר המבקש, בין היתר, כי בית משפט זה ייתן פסק דין הצהרתי לפיו הזכויות בדירת המגורים בXXX, X הם בבעלות שני הצדדים בחלקים שווים. בהקשר זה, נטען כי הדירה נרכשה מכספי הצדדים ומכספי הלוואה שהובטחה במשכנתא. נוסף על כך, הצדדים השקיעו בשיפוץ הדירה אך הזכויות נרשמו 75% על־שם המשיבה ו-25% על שם המבקש. נטען כי הרישום נעשה כך מאחר שהמבקש, שהיה עצמאי, חשש מחובות ומעיקולים ובפועל, מדובר בנכס שהזכויות בו שוות לשני הצדדים.
בכתב ההגנה נטען כי בין הצדדים הסכם ממון שמחריג דירה שהייתה בבעלות המשיבה בלבד, ממסת נכסי הצדדים לאיזון משאבים. נטען כי רישום הזכויות תואם את הסכם הממון מאחר ודירתהּ של המשיבה נמכרה תמורת סך 895,000 ₪ והתמורה שימשה לרכישת הדירה מושא התביעה שנרכשה תמורת 1,550,000 ₪ – ועל־כן הרישום בלִשכת רישום המקרקעין נעשה כפי שנעשה.
מאחר והמשיבה החלה בהליכי חדלות פִרעון, צורפה להליך הנאמנה שמונתה ליישום הליכי החדל”פ,עו”ד ענבל בית הלחמי (להלן: “הנאמנת”).
יוער כי, בין לבין, בהסכמת הצדדים, נקבע כי תקופת איזון המשאבים היא מיום הנישואים XX/2008/XXועד ליום XX/XX/2023. עוד הוסכם שם כי רואה חשבון שימונה כמומחה יבחן מהלך 7 שנים אחורה את זכויות ואת חובות הצדדים.
סמוך לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה למינוי כונס נכסים לשם מכירת הדירה. נטען בבקשה כי המבקש אינו מתגורר בדירה מושא ההליך מאז חודש XX 2023 עת נאלץ לעזוב את דירת המגורים. עוד נטען כי המשיבה אינה נושאת בתשלומי המשכנתא והדבר מסכן את זכויותיו בדירה מאחר והוא מבקש כי חלקו לא יימכר במסגרת הליכי חדלות הפִרעון בהם נקטה המשיבה – ומה גם שהמבקש עלול לשאת בהוצאות מימוש. עוד נטען כי הנאמנת פנתה לב”כ המבקש בבקשה כי תיתן הסכמתהּ למינויה של הנאמנת ככונסת נכסים לשם מכירת חלקו גם.
בתגובת הנאמנת לבקשה ניתן צו פתיחת הליכים בעניינהּ של המשיבה ביום XX/10/2023, וביום XX/12/2023 ביקשה המשיבה אישור למתן היתר לניהול הליך 47928-07-23 שעניינו מזונות. נטען כי אישור זה אינו מתיר ניהול ההליך דנן, ועל המבקש היה לבקש אישור לניהול ההליך. נטען כי משלא עשה כן, יש לעכב את ההליך.
עוד נטען כי גם לגופו של עניין, הנאמנת מתנגדת למינוי כונס הנכסים; הואיל ומתנהל הליך חדלות פִרעון של המשיבה, והנאמנת אמוּנה על מקסום התועלת לנושי המשיבה ועל ההמלצה שתינתן לשיקומהּ הכלכלי של המשיבה. נטען כי ההליך בו נקט המבקש למימוש זכויות, אינו מוסכם על הנאמנת, למעט, לכל היותר, צו הצהרתי בעניין קביעת היקף הזכויות. נטען כי בית המשפט של חדלות הפִרעון הוא זה המופקד על מימוש נכסי המשיבה ואף הייתה מתבקשת, לא הייתה ניתנת הסכמה למימוש זכויות או כינוסן בבית המשפט לענייני משפחה. עוד נטען כי מזה מספר חודשים פועלת הנאמנת למימוש זכויות המשיבה בדירה בבית המשפט של החדל”פ, וגם הבנק הממשכן שוקל לנקוט בהליכי מימוש בשל פיגור בתשלומי המשכנתא.
נכתב כי הנאמנת פנתה לממונה על יישום הליכי חדלות הפִרעון בכנ”ר וניתן אישורו למימוש זכויות המשיבה בדירה ורק לאחר אישור זה, שניתן ביום XX/7/2023, התברר לנאמנת אודות הליך זה (יוער שהליך זה נפתח הרי בינואר 2024). עוד צוין כי ביום XX/10/2023, הגישה הנאמנת בקשה לבית המשפט של חדלות הפִרעון להורות על פירוק השיתוף ומינויהּ ככונסת נכסים לשם מימוש זכויות המשיבה. נטען כי מדובר בנכס עיקרי ומשמעותי שיכול לשמש לפִרעון חובותיהּ של המשיבה, המשיבה נתנה הסכמתהּ למימוש הדירה, וממילא כל הליך שכזה לא יפגע בזכויות המבקש.
המשיבה בתגובתה, פירטה ארוכות טענותיה בנוגע להתנהלות הכלכלית של הצדדים במהלך החיים המשותפים, כשהיא מטילה את האשם על חובות הצדדים על המבקש. לגופם של דברים, נטען כי למבקש זכות ל-25% בלבד בדירה ולא כפי טענתו. עוד נטען כי המבקש ידע על החובות שנצברו.
לא נעלם מעיני כי המשיבה לא טענה לגופה של המחלוקת ותגובתהּ אינה רלוונטית לבקשה. עם זאת, בהתאם להחלטה, נקבע כי עמדות הצדדים יישָמעו בדיון.
כעת הגישה הנאמנת בקשה נוספת ועתרה לביטול הדיון. בבקשה זו חוזרת הנאמנת על טענותיה שנטענו בתגובתהּ קודם לכן, והדגישה כי לא רק שיש לדחות את הבקשה למינוי כונסת הנכסים אלא גם לבטל את הדיון.
המבקש בתגובה שהגיש, עמד על קיום הדיון.
נטען כי צו לפירוק השיתוף שניתן ביום 24/11/2024 (שלא צורף העתקו ולבית משפט זה ואין ידיעה על כך) ניתן במחטף, ובניגוד לכך שקבוע מועד לדיון בפני בית משפט זה. נטען כי כדי למנוע החלטות סותרות, יש לדחות בקשת הנאמנת ולקיים את הדיון.
לאחר שבחנתי עמדות הצדדים והנאמנת, אני מקבלת את עמדת הנאמנת.
מעת שניתן צו פתיחת הליכים, לא ניתן להמשיך בהליך משפטי שתלוי ועומד או לנקוט בהליך משפטי כנגד מי שניתן בעניינו צו לפתיחת הליכים אלא אם ניתן לכך אישור בית משפט של החדל”פ. ראו בין היתר, סעיפים 121(3) יחד עם סעיף 132 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע”ח-2018. הנחת המוצא היא שניהול הליך משפטי עלול לגרוע מקופת הנשייה שכן לחייבת אין מקורות בלתי תלויים למימון הוצאות ההליך. ראו רע”א 148/17 אברהם תמרי נ’ עו”ד אורן הראל-הנאמן, פס”ד מיום 29/03/2017. מעבר לכך, הרי שמרגע “כניסתה בשעריו של ההליך”, החייבת מאבדת מעמדה כבעלת דין עצמאית וזאת על-מנת לשמור על עיקרון השוויון בין הנושים ולרכז את התביעות בהליך אחד. במקרים חריגים יינתן אישור לניהול ההליך מתוך ראיית טובת קופת הנושים בהליך חדלות הפירעון או כאשר מדובר בתביעה בעלת מורכבות עובדתית ועוד.
על כן, משאישור של בתי המשפט של החדל”פ לא הוגש, הרי שההליך דנן נפתח שלא כדין. על כן, ככל שעד ליום 26/11/2024 שעה 17:00, לא יגיש המבקש אישור בית המשפט של החדל”פ לניהול ההליך שבכותרת, הדיון בטל ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת. נוסף על כך, לא יוגש האישור בתוך 90 יום, התביעה תימחק.
אין בהחלטה זו להביע עמדה בנוגע לטענות המבקש לגופן ובפרט טענת המבקש כי הזכויות בדירה משותפות לצדדים בחלקים שווים – וזאת מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג-1973 או על־פי דין אחר. בהקשר זה יוער כי חרף הטענות, לא הונח בפניי הסכם ממון הקובע חלוקת זכויות החורגת מחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג-1973.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ותיקוני עריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ולנאמנת, תסגור בקשות 12, 13, 14 ותקבע מעקב.
ניתנה היום, כ”ד חשוון תשפ”ה, 25 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
