לפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
בעניין:
התובעת / הנתבעת:
ש. א. (ילידת 23/03/2021)
ע”י האפוטרופוס לדין עוה”ד קרין בר כליפא
י. ח.
ע”י ב”כ עוה”ד עו”ד יעל אדר
נגד
הנתבע / התובע:
ת. א.
ע”י ב”כ עוה”ד יעל באר
פסק דין
תביעה לפסיקת מזונות קטינה המתגוררת מרבית הזמן עם האם ותביעות לחלוקת זמני שהות.
הצדדים:
הצדדים, יהודים, הורים לקטינה, ש. א. ילידת 23/03/2021.
מערכת יחסי הצדדים שתחילתה ביום 06/2020, הסתיימה עת הייתה כקטינה בת כשנה ו-3 חודשים.
בתקופת החיים המשותפים, כחלק מנִסיון לשָמר את מערכת יחסי הצדדים, מעת לעת העתיקו הצדדים את מקום מגוריהם. תחילה התגוררו הצדדים אצל אֵם התובעת ז”ל בעיר רמת גן, לאחר לידת הקטינה עברו לאֵם הנתבע ולאחר מספר חודשים שכרו דירה בחיפה ולאחר כחצי שנה עזבה התובעת, את דירת הצדדים ועברה להתגורר באזור מרכז הארץ.
כיום מתגוררת התובעת ביישוב XXX יחד עם בן־זוגה ובתם המשותפת ילידת 16.07.2023. הנתבע רווק ומתגורר אצל אמו בעיר טירת הכרמל.
לאחר הפרידה, המחלוקת הקשה בין הצדדים נגעה לזמני השהות. בשל מחלוקת זו, תקופות ארוכות לאחר פרידת הצדדים, הקשר של הנתבע עם הקטינה לא היה קבוע ויציב.
התובעת טענה כי האב אינו חפץ בקשר עם הקטינה ולראיה הגיש תביעתו לחלוקת זמני שהות, כשנתיים לאחר שנותק הקשר ורק לאחר שהתובעת הגישה תביעה למזונות הקטינה. נטען כי עד אותו מועד, הנתבע לא דאג לקטינה או לכלכלתהּ, לא רצה בקשר עם הקטינה ולעיתים היה שולח מסרון. התובעת תארה מערכת יחסים שהתערערה לאחר פטירת אימה, נטען כי הנתבע נהג כלפי התובעת באלימות מילולית ולעיתים באלימות פיזית, גם לפני הקטינה. עוד נטען כי הנתבע לא נשא בהוצאות משק הבית המשותף, הנתבע התבטל ונהג לעשן “גראס” וציפה כי התובעת תישא לבדה בתשלומים ובחשבונות הבית.
הנתבע הכחיש את טענות התובעת. הנתבע טען כי הוא מעוניין, בכל מאודו, להיות אבא מעורב בחיי הקטינה וכי התובעת סירבה ומסרבת לאפשר לו לפגוש את הקטינה. נטען כי התובעת עזבה את הדירה ששכרו הצדדים כחלק מנִסיון לשקם את מערכת היחסים לטובת הקטינה, באופן חד־צדדי. נטען כי התובעת עזבה “למקום לא ידוע” ולאחר זמן מה של נתק הוא קיבל הודעה בנוגע לקליטת הקטינה בגן ביישוב צופים והבין שהתובעת עברה להתגורר באזור שם. הנתבע טען כי התובעת היא אשר הפעילה אלימות מילולית ואלימות פיזית כנגדו.
לקטינה מונה אפוטרופוס לדין, עו”ד קרין בר כליפא.
אשר לזמני שהות. בתחילה הורה בית המשפט על קיום מפגשים בחיפה, עת היה על האֵם להביא את קטינה לחיפה. האֵם לא עמדה בהסדרים ובהתאם להחלטות שניתנו חויבה בתשלום הוצאות לאב בגין הפרת זמני השהות (החלטה מיום 14/03/2023).
בהמשך, על פי תסקיר משלים נושא תאריך 01/04/24, זמני השהות התייצבו והקטינה החלה שִגרה ומפגשים קבועים עם האב. לערך מאותו מועד מתקיימים מפגשים בין האב ובין הקטינה; בימי ב’ בעיר כפר סבא ופעם בשבועיים ביום ה’, עת האב אוסף את הקטינה מהמסגרת החינוכית והאֵם אוספה את הקטינה מבית האב בצאת השבת או ביום ראשון בבוקר, לפי תיאום עם ההורים. לאב הייתה אפשרות בשבוע בו הקטינה לא שהתה עימו בסוף השבוע, יוכל האב, לקבוע, בהודעה מראש, מפגש נוסף, ביום ה’ בכפר סבא (האב לא עשה שימוש בזכות זו). תסקיר משלים נוסף בנוגע לחלוקת חופשת וחגים הוגש, נושא תאריך 10/04/2024.
אשר למזונות. התובעת עתרה לחייב את הנתבע סך 2,000 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינה. סכום זה כולל סך 900 ₪ בגין מזון, סך 500 ₪ בגין ביגוד והנעלה, סך 400 בגין היגיינה וטיטולים, סך 150 ₪ בגין בילויים, סך 150 ₪ בגין משחקים וצעצועים. נוסף על כך, עתרה התובעת לחייב הנתבע בשיעור 33% מהמדור. נטען כי התובעת משלמת מחצית מסך 3,900 ₪ עבור שכר דירה ובמחיצת השנייה נושא שותף. בהמשך התברר כי “השותף” הוא בעלה של התובעת, אביה ביתה הצעירה. עוד נתבע 33% מהוצאות אחזקת מדור בסך 755 ₪ על פי הפירוט: סך 120 ₪ לחודש בגין שמירה על היישוב, סך 600 ₪ בממוצע לחודשיים בגין חיוב חשמל, סך 35 ₪ לחודש בגין חיוב וועד בית. נטען כי התובעת עובדת בגן ילדים, שכרה 2,000 ₪ לחודש והיא מקבלת גם קצבת הבטחת הכנסה מביטוח לאומי סך 3,100 ₪ לחודש וקצבת ילדים. בהמשך הפסיקה התובעת עבודתה, ולאחר מכן, במהלך שמיעת הראיות התברר כי התובעת עובדת בסופרמרקט.
הנתבע, טען כי בעבר עבד בעבודות מזדמנות; בקיוסק, בסופרמרקט וגם בעבודת שיפוצים, אך כיום אינו עובד ומתקיים מקִצבת אבטלה. בהמשך התברר כי הנתבע החל לעבוד בXXX בטירת הכרמל, אך עבודתו שם הופסקה והוא מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה סך 1,200 ₪ לחודש. הנתבע עתר לחייבו במזונות ומדור סך 1,200 ₪ לחודש.
ביום 20/08/2023 נפסק כי על חשבון מזונות זמניים ומדור הקטינה ישלם הנתבע סך 1,400 ₪ לחודש. עוד נקבע כי שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך החריגות של הקטינה, לאחר הפחתת הנחות ומענקים לרבות קצבת החינוך של המל”ל וכן יישאו בחלקים שווים בהוצאות בריאות חריגות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הרפואי של הקטינה, ובלבד שההוצאה עולה על סך 100 ₪. חיוב זה המשיך כחיוב מזונות זמניים.
מטעם התובעת העידה התובעת והוגש תיק מוצגים ת/1.
מטעם הנתבע העיד הנתבע והוגש תצהירו ותיק מוצגים נ/1.
התביעות לחלוקת זמני שהות.
כאמור, לעיל, מאז חודש מרץ 2024, מתקיימים מפגשים בין הנתבע לבין הקטינה בימי ב’ בעיר כפר סבא, למשך שעתיים וחצי וגם בימי ה’ אחת לשבועיים, עת אוסף הנתבע את הקטינה מהמסגרת החינוכית והתובעת משיבה את הקטינה מבית הנתבע בטירת הכרמל במוצ”ש או ביום א’. לעיתים מביא הנתבע את הקטינה לעיר הרצליה. ראו עמוד 3 שורות 21-24.
התובעת בעדותה טענה כי מאחר והקטינה שבה מבתי האב בשעה מאוחרת במוצ”ש, הקטינה הולכת לגן בימי א’ בחוסר נוחות ובאי־שקט. ראו עמוד 3 שורות 37-39 ובעמוד 4 שורות 1-5.
עוד העידה התובעת כי זמני השהות בימי ה’ מתנהלים כסדרם אך בימי ב’ אין קביעוּת בזמני השהות. לגבי חגים וחופשות העידה כי בהסכמתה הנתבע פוגש את הקטינה בתיאום ביניהם. ראו עדותה, החל מעמוד 11 שורה 29 ואילך.
הנתבע העיד כי זמני השהות בימי שני אינם מתקיימים בשל אילוצים אובייקטיבים (רגל שבורה של הנתבע למשל). ראו עדותו בעמוד 33 שורות 29-39, וביקש כי יקבע הסדר בימי ה’ לסירוגין באותם שעות של ימי ב’ בשבוע בו הקטינה אינה לנה אצלו. ראו עמוד 47 שורות 2-9.
עו”ס לסדרי דין בתסקירה נושא תאריך 13.2.24 ציינה: “מדובר בשני הורים המתגוררים במרחק גיאוגרפי גדול זה מזו, שאוהבים את בתם ומעוניינים כל אחד בקשר קרוב עימה…”. על פי התרשמות עו”ס לסדרי דין לנתבע רצון כנה ועמוק לקשר קבוע ויציב עם הקטינה, והמרחק בין מקום מגוריו למקום מגורי האֵם ושנכפה עליו, מקשה על מימוש רצון זה. נכתב כי התובעת לכאורה תומכת בביסוס קשר קבוע ויציב בין האב ובין הקטינה, אך בהיותה אֵם לקטינה נוספת ובהריון קיים לה קושי להתנייד ולהביא את הקטינה למפגשים. עו”ס לסדרי דין הדגישה את חשיבות הקשר בין האב ובין הקטינה. נכתב כי: “קיימת חשיבות מרבית לקשר קבוע יציב עמוק וחם בין ש. לאביה. התפתחותה הרגשית והנפשית העתידית של ש. מבוססים על קשר טוב ומשמעותי על כל אחד מההורים. זוהי מטרתם המשותפת למרות המשקעים והעבר הזוגי המורכב ועל כל אחד מהם מוטלת החובה לעשות מאמץ גדול על מנת לשמור על רווחתה הנפשית של בתם”, וציינה כי נטל חלוקת ההסעות הוא אשר מקשה על הצדדים ועל הקטינה ועבור הקטינה, יש לצמצם, עד כמה שניתן, את הסִרבול ועומס הנסיעה.
בסיכום הדברים נכתב ע”י עו”ס לסדרי דין כי: “נראה כי המערכת ההורית מתייצבת והקטינה מתחילה תהליך ובו שגרה של הרחבה זמני השהות עם אביה. שני ההורים מביעים רצון לשמור על רגיעה במערכת המשפחתית ורצון להתפנות לשגרת חיים נינוחה ויציבה. חשוב לציין כי ניכר ששני ההורים משקיעים מאמצים לשמור על שקט עבור הקטינה ונמנעים ממלחמות מיותרות”
האפוטרופוס לדין בדיון מיום 01/10/2024 אמרה, בעמוד 47 שורות 18-21: “…בעיניי כמו בכל תיק יש חשיבות מאוד גבוהה שלקטין יהיה קשר טוב עם שני ההורים שלו. הסיטואציה בתיק הזה גברתי היא מורכבת משום שהמרחק הגאוגרפי בין הצדדים והעובדה של שני הצדדים הם לא ניידים באופן עצמאי, באופן מוחלט, מקשה עוד יותר על הסיטואציה”. עוד ציינה שם כי נוכח הקשיים בתקשורת בין הצדדים, השיח ביניהם עובר להאשמות וצעקות עד שלבסוף חוסמת התובעת את הנתבע בנייד ולא מאפשרת לו קשר רציף עם הקטינה, כי הקטינה חשופה לקונפליקט בין ההורים וההשלכות על נפשה עלולות להיות מורכבות. עוד ציינה האפוטרופוס לדין כי הנתבע טרם פנה להדרכת הורים וזאת בניגוד להמלצות עו”ס לסדרי דין. ראו עמוד 1 שורות 25-26.
ב”כ הנתבע בסיכומיה טענה שהנתבע נתקל בחוסר שיתוף פעולה מצד התובעת בנוגע לקיום לשיחות וידיאו או טלפון בסופי השבוע בהם הקטינה שוהה עם התובעת. לטענת הנתבע, כאשר הוא שואל את הקטינה מדוע היא אינה מתקשרת אליו אומרת הקטינה בפניו כי: “אמא אומרת שאבא הוא בן אדם רע ולא לדבר עם אבא ואבא, ואבא שלך והיא אומרת שאתה לא אבא שלי”. ראו עמוד 38 שורות 36-39.
עִקרון טובת הילד, הוא העִקרון המנחה את בית המשפט בעת הכרעה בסוגיות הנוגעות לקטינים. בית המשפט שוקל כל מקרה לנסיבותיו ומכריע לפי טובת הילד הספציפי אשר עניינו נדון וטובתו היא אשר על המדוכה. ראו בג”צ 5227/97 דויד נ’ בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ”ד נה(1) 453. לצורך כך בית המשפט נעזר בגורמי מקצוע ובמקרה כאן, בעו”ס לסדרי דין.
קשר טוב ומטיב של קטין עם כל אחד הוריו היא זכות טבעית של הקטין. קשר שכזה מהותי וחשוב להתפתחותו התקינה הוא משמר את דמות ההורה לקטין ובכך מסייע בגיבוש זהותו של הקטין. ראו תמ”ש (קריות) 37245-07-13 פלונית נ’ פלוני מיום 15.10.2014, סעיף 10 לפסה”ד.
משמעות הדבר כי בעת הכרעה בחלוקת זמני השוהות על בית המשפט לבחון מה היא הדרך אשר תבטיח ששני ההורים ימלאו תפקיד משמעותי בחיי הקטין ויאפשרו גם מעורבות של ההורה בחיי הקטין ומהצד השני גם מימוש האחריות ההורית. ראו כב’ השופט סארי ג’יוסי ברמ”ש 40311-12-23 א’ ב’ נ’ ג’ ב’ מיום 21/02/24.
מחלוקת קשה בין הצדדים נוגעת לחלוקת נטל ההסעות. ברקע, מעבר חד־צדדי של האֵם, ללא הסכמת האב, אל הישוב XXX – כך שבין בתי ההורים מרחק גיאוגרפי גדול כאשר שני ההורים מתניידים בעיקר באמצעות תחבורה ציבורית. ראו עדות התובעת בעמוד 28 שורה 25 ואילך.
לצד זכות התובעת להתגורר במקום מגוריה, עומדת זכותה של הקטינה לשמור על קשר מיטיב וקבוע עם אביה וזכותו הזהה של האב. בתלה”מ (ת”א) 17292-05-19 א.ח נ’ י.ח מיום 07/12/2020 נאמר כי “…רצונו של אדם להתגורר במקום כזה או אחר הוא בבחינת זכותו לחופש התנועה, וכך גם זכותה של האם להמשיך בחייה כרצונה, לקבוע את מהלך חייה, להקים תא משפחתי חדש ולפתוח בדרך חדשה…לצד זכות זו של האם, אין לשכוח כי עומדת גם זכותו של האב לשמור על קשר רציף ומיטבי עם בנו. אין מדובר בקטין שזמני השהות שלו עם אביו כיום אינם משמעותיים או מצומצמים. במקרה שכזה, הרי שהקשר של הקטין עם אביו יתרופף משמעותית הן בתדירותו, הן באיכותו ויהפוך להיות קשר של ביקורים בעיקר בסופי שבוע”.
מדברי הצדדים והאפוטרופוס לדין, אני למדה כי נוכח הנסיבות כאן, מוסכם על שניהם שאין להרחיב את זמני השהות אך יש לקבוע מנגנון שיילקח בחשבון את נטל ההסעות והנסיבות הספציפיות של כל הורה. באיזון בין הדברים מצאתי המלצות עו”ס לסדרי דין כמשקפות את טובת הקטינה, מה גם שההורים מצליחים, לאחר תקופה ארוכה של נתק ותקופה של אי סדר וחוסר קביעות, מזה מספר חודשים לקיים את זמני השהות כפי שהומלצו. משך גם לקביעות ולשמירה על הפחתת הקונפליקט משמעות.
על כן, זמני השהות בין האב ובין הקטינה ימשיכו ויתקיימו כפי המלצת התסקיר נושא תאריך 01/04/2024 וגם לאב אפשרות להודיע, עד יום ג’ שעה 18:00, אם הוא מבקש בשבוע בו אין מפגש בסוף השבוע לפגוש את הקטינה על פי המתכונת המפגש בימי שני.
נוסף על כך אני מחייבת את שני ההורים לפנות לקבל הדרכה הורית, האֵם תמשיך והאב יפנה לאלתר לגורם שיומלץ על ידי עו”ס לסדרי דין.
זמני השהות בחגים ובחופשות יחולקו בין ההורים באופן שווה ולסירוגין כל שנה. ב”כ הצדדים יבוא בדברים ויגישו, בתוך 21 יום, טבלת חגים וחופשות. בהעדר הסכמה – הסמכת עו”ס לסדרי דין בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ”ב-1962, תעמוד בתוקפה עד ליום 15/02/2025, ותיתן המלצותיה אשר לחלוקת החגים והחופשות.
מבלי לגרוע מהאמור, אני מחייבת את ההורים, כי בעת שהות הקטינה עם הורה אחד, יתאפשר להורה השני לשוחח עם הקטינה ללא מפריע, בטלפון או בשיחה חזותית. נוכח זמני השהות, יתקיימו השיחות בין הקטינה לאב, בכל ערב בו הקטינה אינה שוהה עמו, בשעה 18:00 ובין הקטינה ובין האֵם בעת שהות הקטינה אצל האב ביום שישי בשעה 18:00.
זה המקום לציין כי נוכח הפרת זמני השהות על ידי האם בעבר, והעובדה כי רק לאחר שנקבעו סנקציות כלכליות שהוטלו על האם החלו להתקיים זמני שהות קובעים יציבים, התלבטתי האם יש להורות על סנקציות כאמור גם במסגרת פסק הדין. נוכח התסקיר החיובי והעובדה כי לעת הזו זמני השהות מתקיימים בקביעות, איני מורה כאמור.
מזונות הקטינה:
בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי”ט-1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו. הצדדים יהודים, על כן, המקור לחיוב במזונות הקטינים הוא בדין העברי.
הדין העברי מחלק את מקור חיוב במזונות קטנים, היקפו ואופן חלוקת הנטל בין ההורים, לשלוש תקופות: קטני קטינים עד גיל 6 שנים, חיוב שחל על האב והוא עצמאי ומוחלט ואינו תלוי בהכנסות האֵם או במצבו הכלכלי של האב או הקטין. חיוב עבור קטינים בגיל 6-15 שנים, מכוח תקנת חכמים וחיוב עבור קטינים בגיל 15-18 שנים, מדין צדקה. ראו ע”א 166/66 גודלמן נ’ גולדמן פד”י כ (2) 533, 536, ע”א 591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז, פד”י לו (3) 449, 457.
בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית פסקה 77 סייפא לפסה”ד של השופט פוגלמן בפסק דין מיום 19/07/2017, נפסק כי את החיוב מכוח תקנת חכמים יש לפרש כחיוב מדין צדקה. היְינו, החיוב מגיל 6 שנים חל על ההורים במידה שווה. הוראה זו היא תמציתו האופרטיבית העיקרית של פסה”ד הנ”ל, כפי שנפסק בעמוד 125, סעיף 3 לפסה”ד של הנשיאה כב’ השופטת א’ חיות.
בהתאמה, לשם הכרעה בחלוקת נטל הנשיאה במזונות, על בית המשפט לדון בשאלה מה הם הצרכים של הקטינה, מה יכולתם הכלכלית של ההורים ומהו יחס ההכנסות ביניהם. עוד יש לבחון חלוקת זמני השהות, חלוקת האחריות ההורית ושאר נסיבות העניין. אין מדובר בנוסחה מתמטית. ראו עמ”ש 1180-05-14 א.א. נ’ מ.א., מיום 26.03.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט וגם עמ”ש (חיפה) 4208-01-19 ד’ ב’ נ’ א’ א’ ב’ מיום 21.7.19; רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ’ א.נ. סעיף 11 לפסה”ד מיום 25/10/18 ועוד.
הקטינה ילידת 03/03/2021 ועל כן מקטני קטינים. אקדים ואציין כי שני הצדדים לא הוכיחו את צרכי הקטינה.
כמפורט לעיל התובעת עתרה לחיוב הנתבע בסך 2,000 ₪ מזונות לחודש, וגם 755 ₪ עבור מדור ואחזקת מדור. אלא שלמעט אסמכתא בגין תשלום מעון הקטינה סך 2,488 ₪ בגין כל אחד מהחודשים 9-10/23 וגם אישור סיוע סך 270 ₪ לתקופה 1/23-8/23 עבור המעון (נספח 9 לתיק מוצגים ת/1), התובעת לא צירפה אסמכתאות לאימות טענותיה או הוצאותיה עבור צרכי הקטינה. בעדותה העידה התובעת כי היא מקבלת סיוע ברכישת מזון (סימילאק) ממשרד הרווחה. עמוד 11 שורות 22-23 אך גם לכך לא צירפה אסמכתא. העדר אסמכתאות מעיד על חולשת הטענות.
גם הנתבע לא עמד בנטל להוכיח את צרכי הקטינה ולא צירף אסמכתאות או נימוקים לטענותיו כי יש להעמיד את מזונות הקטינה על סך 1,200 ₪ לחודש.
תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת.
כאשר הראיות אינן מאפשרות קביעת ממצאים ברורים או כשהעובדות אינן שלמות מאחר והצדדים אינם עומדים בנטל להוכיח את צרכי הקטינה שהדיון בעניינה, יאמוד בית המשפט את הצרכים על פי נִיסיון החיים של השופט היושב בדין. ראו: ע”א 680/82 נחום נ’ נחום, פ”ד לז(4)667; ע”א 687/83 מזור נ’ מזור, פ”ד לח(3) 29, 33; ע”א 130/85 ניסים סבן כהן נ’ שמעון כהן, פ”ד מ(1) 69; ע”א 93/85 שגב נ’ שגב, פ”ד לט(3)822, 825, 828 ועוד.
זה המקום לציין כי צרכיו של קטין המתגורר מרבית הזמן בבית אחד, נמוכים מצרכיו של קטין המתגורר בשני בתים. במקרה של השני, מטבע הדברים בשל הכפילות הנדרשת, צרכיו גבוהים עוד יותר, אך מאידך, חלקם הארי של צרכיו, משולמים בפועל, על ידי נשיאה בפועל של ההורה בעת שהות הקטין עימו. ראו עמ”ש (חי’) 28488-09-19 ר’ ב’ נ’ ה’ ב’, מיום 12.03.2020, וגם רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ’ א.נ. מיום 25/10/2018; עמ”ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ’ א.ו. סעיף 12 לפסה”ד מיום 11/06/2019 ועמ”ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ’ פלונית סעיף 47 לפסה”ד מיום 31/01/2019.
בהקשר של הקטינה כאן, הרי שמדובר בקטינה השוהה מרבית הזמן אצל התובעת המתגוררת בישוב XXX ואביה מתגורר בעיר טירת הכרמל ועל כן, בהקשר זה, יש להפנות גם לכך שבעמ”ש (חיפה) 59345-11-22 א’ נ’ ב’ מיום 13/2/23 נאמר כי הסכומים שנפסקו בבתי המשפט במחוז מרכז, לאו דווקא, תואמים למחוז חיפה וזאת נוכח ההבדלים המשמעותיים הקיימים בין המחוזות. אמירה זו חלה גם בהקשר למחוזות אחרים.
במקרה כאן, לאחר שבחנתי ושקלתי טענות ו(העדר) ראיות הצדדים, אני אומדת את צרכי הקטינה סך 1,750 ₪ לחודש, לא כולל מדור.
מאחר ולקטינה ש. טרם מלאו 6 שנים, יש לחלק את צרכיה, לצרכים הכרחיים ולצרכים שאינם הכרחיים. ודוק, חלוקה זו נדרשת מאחר ועל פי הדין האישי החל, בצרכים ההכרחיים חב האב שהוא יהודי, באופן בלעדי, וזאת עד הגעת הקטינה לגיל 6 שנים ואילו בצרכים הנוספים חבים שני ההורים כפי יחס ההכנסות ביניהם.
לאחר גיל 6, יש לחלק את סכום הצרכים לצרכים תלויי שהות ולצרכים שאינם תלויי שהות. חלוקה זו נדרשת מאחר ורכיבים שהם תלויי שהות של קטין, נושא בהם בעין ההורה אצלו שוהים הקטינים וזאת ביחס ישיר לזמן השהות של הקטין בביתו ולהיפך; זאת להבדיל מצרכים שאינם תלויי שהות שכן אין קשר בין צרכים אלו לבין שהותו של הקטין בביתו של ההורה.
צרכים הכרחיים: בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית, מיום 19/07/2017, סעיף 5 לפסק הדין נקבע שצרכים הכרחיים של קטין מוערכים סך 1,300-1,400 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות מדור. נפסק כי נוכח חלוף הזמן, נוכח תמורות שחלו, עליית מחירים, שינויי שכר, צרכים הקשורים באמצעי תקשורת ומחשוב ועוד, יש להעלות את סכום הצרכים ההכרחיים. ראו עמ”ש (ת”א) 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני, סעיף 16 לפסה”ד מיום 09/10/2017.
נוסף על כך, יש ליישם את עקרון השוויון המגדרי, יחד עם ראיית התא המשפחתי בכללותו, הכנסות ההורים, זמני השהות ושמירת רמת חיים אליה הורגלה הקטינה. בהתאמה, יש לפרש, פרשנות מצמצמת את המושג צרכים הכרחיים וכך ליישם את עקרון השוויון המגדרי; שהרי, צמצום הצרכים שיש לכלול תחת ההגדרה של “צרכים הכרחיים” ירחיב ויגדיל את הצרכים שבהם יישאו ההורים במשותף – בחלוקה לפי ההכנסות, אותם צרכים בהם נושאים ההורים מדין צדקה. ראו 44496-10-20 א נ’ ב מיום 11/08/21, השופט סילמן המפנה לסעיף 27 בעמ”ש חיפה 12752-03-19 פלוני נ’ אלמונית, מיום 09/07/19. עוד נאמר שם “לעתים תחשיב המהווה חיבור של צרכים, גם אם כולם ‘הכרחיים’, יביא תוצאות בלתי אפשריות ויותיר החייב במזונות ללא אמצעי מחיה סבירים”. ראו גם תלה”מ 34699-10-20 ס.ל. נ’ ס.א. מיום 30.8.22, תלה”מ 17791-01-22 ר.כ. נ’ י.כ., מיום 11/10/2023.
במקרה דנן, לאחר ששקלתי טענות הצדדים ורמת החיים, אני מעריכה כי מתוך סכום הצרכים שנפסק לעיל, צרכים הכרחיים הם סך 1,300 ש”ח לחודש כולל הוצאות אחזקת מדור, וצרכים שאינם הכרחיים סך 450 ₪ לחודש. אשר לחלוקה לאחר גיל 6 שנים, אני אומדת את צרכי הקטינה שהם תלויי שהות סך 1,550 ₪ וסך 200 ₪ שאינם תלויי שהות.
כמפורט לעיל כעת יש לבחון מהי יכולתם הכלכלית של ההורים ובהתאמה לקבוע את חלוקת נטל תשלום צרכי הקטינה.
התובעת – בתביעתה נטען כי התובעת עובדת בגן ילדים, משתכרת סך 2,000 ₪ לחודש וגם מקבלת הבטחת הכנסה מביטוח לאומי סך 3,100 לחודש ₪ (צורף אישור לשנים 2022 ולחודשים 1-2/23 ). עוד מקבלת התובעת קצבת ילדים סך 130 ₪ לחודש. לפי תלושי שכרה לחודשים 1/23-2/23 היה שכרהּ סך 1,000 ₪ נטו, בהמשך, ככול הנראה לאחר לידת אחות לקטינה, טענה התובעת כי היא אינה עובדת, כי הכנסתהּ היא קִצבת ילדים סך 319 ₪ וחבה סך 15,000 ₪ למוסד לביטוח לאומי בגין קצבת הבטחת הכנסה שניתנה לה שלא כדין. בהמשך טענה התובעת (הודעה מיום 07/11/23) כי הפסיקה לעבוד כשכירה והחלה לעסוק, כעוסק פטור, במניקור ותסרוקות (פן). בדפי החשבון שצרפה פורטו תשלומים באמצעות יישומון.
בעדותה, העידה התובעת כי החלה לעבוד בסופרמרקט בשעות הבוקר (מהשעה 08:00-14:00) ולאחר מכן בצהרון, למשך 3 שעות. התובעת העידה כי מעבודתה בסופרמרקט היא משתכרת סך 30 ₪ לשעה ומעבודתה בצהרון סך 50 ₪ לשעה. ראו עמוד 10 החל משורה 33 ואילך וגם עמוד 15 שורות 24-25. על פי עדותה, שכרה הכולל, ללא עבודה בימי שני, הוא סך 6,500 ₪ נטו לחודש. התובעת העידה כי היא נאלצה להיעדר מעבודתה בשל מחלת אחות הקטינה ועל כן שכר המקסימלי שהרוויחה היה סך 3,500 ₪ נטו לחודש – אך בהמשך התברר כי עדותה זו התייחסה לשבועיים עבודה ולא לחודש מלא. ראו עמוד 15 שורה 26 ואילך. בנוגע לעיסוקה במניקור ותסרוקות, העידה כי הפסיקה עיסוקה זה. ראו עמוד 16 שורות 17-23.
אלא שמעדותה התברר כי לחשבונה הופקדו סכומים גבוהים, אלפי שקלים ללא הסבר. התובעת טענה כי הסכומים הם מתנות שקיבלו היא ובעלה לבריתה שערכו לאחות הקטינה וגם במתנה שקיבלו מאביה לחתונתה וללידה. ראו עמוד 19 שורות 20-26 ועמוד עמוד 13 שורות 23-26. עוד העידה כי היא מקבלת סיוע כלכלי מחמתה. ראו עמוד 19 שורות 34-35.
לא נתתי אמון בעדותה של התובעת. היא לא הותירה רושם מהימן לא באופן מתן העדות ולא באופן הצגת מידע חלקי ולא מלא בתשובותיה. יתר על כן, עדותה נסתרה מחלקם של המסמכים שהוגשו – כך למשל הסבירה כי העברות לחשבונה הן מתנות מאירוע הבריתה שהעביר בעלה, אינן עולות בקנה אחד עם העובדה בחשבון הבנק העברות שקודמות לאירוע, בהינתן שהתובעת ילדה ביום 16/07/2023, הרי שהעברות לחשבונה, שקודמות למועד הלידה, אינן מתנות מאירוע הבריתה.
כאשר עומתה התובעת עם הסתירה הנ”ל, השיבה בתשובה מתחמקת. ראו עמוד 22 שורות 1-6, שם השיבה :”לא זוכרת. אם אני אכנס עכשיו לאפליקציה ואני אראה על מה היו ההעברות..”. כך גם בניגוד לעדותה כי העברות אחרות הן סיוע כלכלי מחמתה, בעדותהּ בעמוד 20 שורות 2-3 העידה כי אינה מקבלת סיוע מחמתהּ.
התובעת לא הביאה לעדות את בעלה, אביה או חמותה לאימות טענותיה כי העברות לחשבונה הם מתנות אירוע החתונה, הבריתה, או סיוע כלכלי.
הלכה פסוקה היא כי כאשר הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין נמנע מלהציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו. ראו ע”א 465/88 הבנק למימון מסחר בע”מ נ’ סלימה מתתיהו ואח’, פד”י מ”ה (4) 651, ע”א 795/99 פרנסואה נ’ פוזיל פד”י נ”ד (3) 107. הכלל חל, על אחת כמה וכמה, כשמדובר בראיות או בעדות שהן בשליטת בעל דין – כבמקרה דנן.
נוסף על כך יש להביא בחשבון גם את הכנסת בעלה של התובעת שהרי, כאשר הורה מקים תא משפחתי חדש, הרי שלעניין המזונות יש לבחון גם את הכנסות בן הזוג החדש והתא המשפחתי החדש בכללותו. ראו עמ”ש 17590-01-20 ר’ נ’ ר’ מיום 03/12/2020; תמ”ש 8879-12-15 י.ר. נ’ ד.ר. מיום 14.2.2016; תמ”ש (ת”א) 71263/98 ז.ש. נ’ ז.ש. מיום 29/12/2003. התובעת לא צרפה את תלושי שכרו של בעלה אשר כאמור לא הובאה לעדות מטעמה. בעדותה העידה התובעת כי בעלה עובד כנהג משאית ומשתכר סך 9,500 ₪ נטו לחודש. ראו עמוד 25 שורות 27-33. הנתבע לא חלק ולא הכחיש עדות זו.
עוד יש להביא בחשבון כי התובעת זכאית לקֵצבת ילדים חודשית מהמוסד לביטוח לאומי. טענתה כי היא אינה מקבלת קצבת ילדים בשל חוב שיש לה לביטוח לאומי אינה מבטלת תוספת זו, שהרי הקצבה משולמת על דרך קיזוז חובה לביטוח לאומי. ראו עמוד 45 שורות 6-20.
אשר להוצאות, התובעת העידה כי היא משלמת 3,705 ₪ לגן אחות הקטינה, עמוד 25 שורות 34-35 וצהרון עבור הקטינה סך 789 ₪ לחודש, עמוד 11 שורות 3-13. אסמכתאות לא הוגשו.
יכולת השתכרות, נגזרת ממכלול נסיבות העניין, זכויות ונכסי ההורה, וגם, כאן, התא המשפחתי החדש של התובעת והכנסותיו. בנסיבות כאן, אני אומדת הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת מכל מקורות הכנסתה, סך 9,500 ₪ ש”ח והכנסתה הפנויה סך 7,000 ₪ נטו לחודש.
הנתבע, בכתב הגנתו, טען הנתבע כי אינו עובד ובהודעתו לבית המשפט מיום 07/11/2023 פירט כי החל לעבוד בXXX בטירת הכרמל ועתיד להשתכר סך 5,000 ₪. בעדותו העיד הנתבע כי הוא מובטל ומתקיים מקִצבת הבטחת הכנסה סך 1,200 ₪. ראו עמוד 34 שורות 25-30 ובעבר עבד בעבודות מזדמנות. בקיוסק, בסופרמרקט וגם פעם אחת בשיפוצים. עמוד 35 שורות 13-15. הנתבע צירף אישור על זכאות לקצבת הבטחת הכנסה לחודשים 8/23, 10/23, 11/23, 12/23 בסך 1,322 ₪ לחודש ועבור חודש 1/24 סך 1,367 ₪ לחודש. ראו תיק המוצגים נ/1.
הוצאות הנתבע, בפירוט מיום 07/11/2023 טען הנתבע כי הוא סך 750 ₪ עבור משלם מחצית משכר הדירה בה הוא מתגורר עם אמו וגם משלם עבור הוצאות אחזקת הדירה. הנתבע לא צירף אסמכתאות לתמיכה בטענותיו אלו ולא זימן לעדות את אמו . בעדותו, העיד כי הוא משלם לאמו סך 400-500 עבור השתתפותו בהוצאות המגורים. ראו עמוד 34 שורה 28-30.
עוד העיד הנתבע כי המזונות הזמניים שנפסקו משולמים לתובעת על ידי הביטוח הלאומי. עמוד 32 שורות 37-38, למעט תשלום מיום 21/09/2022 ששילם הנתבע לתובעת.
מקובלת עלי טענת התובעת כי יש להביא בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות של הנתבע כבחור צעיר, גם אם חסר הכשרה או השכלה, הוא אינו בעל מגבלה רפואית המונעת ממנו לעבוד וכדברי ב”כ התובעת בעמוד 43 שורות 6-8: האב הינו בחור צעיר, שאמור לעבוד, כפי שכבר עלה מהדיון חקירות ,אין לו כל מגבלה רפואית, אין לו כל נכות ואין לו כל אישור מרופא תעסוקתי שמקנה לו אי כושר עבודה. עמוד 43 שורות 6-8. והרי הנתבע לא הציג אסמכתא בדבר מגבלה רפואית או תעסוקתית המונעת ממנו לעובד – מה גם שהעיד כי עבד בעבודות מזדמנות ולא פירט מדוע הפסיק עבודתו בהן, לרבות במאפיה.
איני מקבלת את הטענה כי הנתבע מתפרנס ממכירת “גראס” אך אני מוצאת טען של ממש בטענה כי אין סבירות והגיון בטענת הנתבע כי הוא מתקיים מסכום הנמוך מסך 1,200 ₪. ראו דברי ב”כ התובעת בעמוד: “האב מרוויח כספים עצומים ממכירת גראס. גראס לא מוצאים ברחוב. הוא מבלה בבתי מלון וטוען שהוא חי בפחות מ-1200 ש”ח, בערך 700 שקלים, 800 שקלים. (לא ברור)”. לא הגיוני שבן אדם יחיה מ700 שקלים בחודש, כאשר מדובר בצרכים בסיסיים, כמו לקנות ביגוד והנעלה… בהמשך טענה כי “אוכל, שתיה , גם אם אתה עני מרוד, עדיין, אתה צריך לקנות קולה, פחית קולה באיזשהו…”, ותשובת הנתבע כי הוא שותה רק מים לא נמצאה מהימנה עליי. ראו עמוד 43 שורות 18-27.
גם בעדות הנתבע כי תבע נשאל מי שילם הוצאותיו עת בילה באילת. על כך השיב הנתבע כי חבר מימן את השהות באילת. ראו עמוד 34 שורות 35-39 ובעמוד 35 שורות 1-9. גם במקרה דנן נמנע הנתבע מלהביא לעדות את חברו על מנת שיתמוך בטענותיו.
לצד הזכות להורות מצויה אחריות גם לחובה לספק צרכי הקטין. נגזרת מכך החובה של ההורה לעשות כל שלאל ידו לספקם ובהתאמה לכך, לשם כך למצות את פוטנציאל השתכרותו. במכלול נסיבות העניין אני אומדת הכנסתו החודשית של הנתבע, על בסיס פוטנציאל השתכרותו, בשכר מינימום, היינו סך 5,900 ₪ והכנסתו הפנויה סך 5,000 ₪.
מכאן שיחס הכנסות הצדדים הוא 59% התובעת ו- 41% הנתבע.
בהיתן זמני השהות המצומצמים, חלוקת נטל ההסעות שנובע ממעבר מגורי האֵם רחוק ממקום מגורי האב, ושאר נסיבות העניין, חרף פערי ההשתכרות, אני מחלקת את נטל התשלום עבור המזונות השוטפים, בין ההורים באופן שווה.
אשר למדור, התובעת צרפה הסכם שכר דירה לפיו שכר הדירה עבור הדירה בה היא מתגוררת עם בעלה וילדיהם (2 אחים של הקטינה) משולם סך 3,900 ₪ לחודש כולל מים, ארנונה, מיסי יישוב וחשמל. בעדותה העידה כי שכר הדירה הוא סך 3,850 ₪ לחודש, חשמל כ- 300 ₪ לחודש, שמירה 120 ₪ לחודש וגנים. עוד העידה כי התשלום עבור ארנונה ומים כלולים בתשלום השכירות. ראו עמוד 13 שורות 30-36 וכי את התשלום עבור השכירות משלם בעלה. ראו עמוד 16 שורות 32-33.
לאמור יש להוסיף כי עד נישואיה הייתה זכאית התובעת לסיוע בשכר דירה, סך 1,170 ₪ כפי שפרטה בתביעתה. ראו גם עדותה בעמוד 11 שורות 13-17.
הנתבע טען כי על פי הראיות הכנסת התובעת הוכפלה, הוצאות המדור פחתו נוכח מגוריה עם בעלה וילדיהם (בעת שמיעת הראיות הייתה התובעת בהיריון נוסף) ולכן אין לחייבו במדור. וכך נטענו הדברים: “…הוצאות המדור שלה פחתו, נוכח העובדה שהיא מתגוררת עם הקטינה נשוא התביעה, עם קטינה נוספת, עם בעלה וכיום בהריון. וכפי שבאת כוחה טענה בסיכומיה, הוצאות המדור הותרו על כנם, קרי לא עלו מאז, אזי יש להשמיט את דרישת המדור בתביעת המזונות שעמדה על 795 ש”ח ועוד 250, בגין החזקת המדור…” ראו החל מעמוד 44 שורה 36 ואילך.
אציין כבר כעת כי אני דוחה טענת הנתבע כי אין לחייבו במדור. מגורי התובעת עם בעלה וילדיהם המשותפים יפחיתו את סכום המדור היחסי שמיוחס למגורי הקטינה אך אין בהם לבטלו. ראו תמ”ש (ת”א) 6935-08-12 ג’ נ’ ע’ מיום 03/03/2013. על ההורה לשאת בשיעור המדור כנגזרת מחלקו של ההורה האחר במדור. ראו תמ”ש (ת”א) 49701/98 פלונים נ’ אלמוני מיום 07/06/2005.
הורה חב לשאת במדור בסיסי עבור ילדיו. נפסק כי חלוקת זמני שהות יכול ותפחית מהוצאות המדור, שכן האב נושא בהוצאות הקטינה כשהיא בביתו. ראו עמ”ש 50603-01-14 שאוזכר לעיל; עמ”ש 25027-02-14 פלונים נ’ פלונית מיום 28/12/2014; עמ”ש 23634-05-15 א.פ. נ’ נ.א. מיום 25/02/2016. וגם עמ”ש 65692-11-19 ד.ס. נ’ ל.צ.ס. מיום 22/09/2020. אלא שבזמני השהות המצומצמים כאן, אין לצמצם מהחיוב של האב בשל זמני שהות. מנגד, מאחר והתובעת מתגוררת עם בעלה וילדיהם המשותפים החישוב יעשה כנגזרת מחלקה של התובעת.
בהינתן שבבית התובעת 5 נפשות, בהיקש משיטת הידות, העובדה כי בשכר הדירה נכללות הוצאות אחזקת הדירה, ושאר נסיבות העניין, אני מעמידה את חלקה של התובעת והקטינה במדור על סך 1,200 ₪. מתוך חיוב זה חלקה של הקטינה, הוא בשיעור 30%. ראו: ע”א 52/87 הראל נ’ הראל מיום 12.10.1989; ע”מ (תל-אביב) 1162/03 ד.ע. נ’ ר.ע. מיום 28.7.2005. על כך חיוב הנתבע במודר הקטינה הוא סך היְינו סך 360 ₪ לחודש.
נפסק:
מיום הגשת התביעה לישוב סכסוך ועד הגעת הקטינה לגיל 6, ישלם הנתבע באמצעות התובעת עבור מזונותיה סך 1,525 ₪ לחודש. מעת הגעת הקטינה לגיל 6 יופחת תשלום המזונות השוטף לסך 900 ₪ לחודש. המזונות ישולמו עד הגעת הקטינה לגיל 18 או סיום לימודי התיכון לפי המאוחר מבין השניים. ממועד זה ובתקופת שנת שירות/שירות לאומי/שירותי צבאי חובה, יעמדו דמי המזונות על שליש – מגובהם ערב תשלומם.
התשלום ישולם ב- 10 לכל חודש מראש ויהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.
נוסף על כך, ממועד הגשת התביעה או ממועד נישואי התובעת (שאז תמה זכאותה לסיוע בדיור) לפי המאוחר מבניהם, עד הגעת הקטינה לגיל 18 או סיום כיתה י”ב לפי המאוחר, ישלם האב עבור מדור הקטינה סך 360 ₪ לחודש.
קִצבת הילדים וכל קצבה המשולמת ע”י המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינים תשולם לתובעת בנוסף לדמי המזונות.
החל ממועד הגשת התביעה, יישאו הצדדים בחלוקה 60% התובעת ו-40% הנתבע בהוצאות רפואיות חריגות של הקטינה, מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים / עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/ריגשיים, איבחונים לרבות אִבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ”ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א”כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע”י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי להנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית כנ”ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה / קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא. הוצאות שהוצאו קודם לפסה”ד, על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום בתוך 21 יום שאם לא כן, יוחזק כמי שוויתר.
החל ממועד הגשת התביעה יישאו הצדדים, בחלוקה 60% התובעת ו-40% הנתבע בהוצאות החינוך של הקטינה כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת/מסגרת חינוכית לרבות ועד הורים, חוגים, שיעורי עזר (ע”פ המלצת הגורם הרלוונטי), תנועת נוער ותוכנית מצויינות. הכל, בקיזוז ההטבה שתקבל האם מהמל”ל ו/או מהצד השלישי. הוצאות שהוצאו קודם לפסה”ד, על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום בתוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כי וויתר.
כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).
הורה שיישא בסכום העולה על חלקו, יהא זכאי להשבת התשלום ששילם ביתר, בתוך 10 ימים מיום ששלח להורה השני דרישה בצירוף אסמכתא ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה ובאמצעות תקשורת מתועדת.
כל הודעה או מסמכים, בנוגע לחיובים לעיל יועברו ב”תקשורת מתועדת”: דוא”ל / דואר רשום / יישומון עם אישור מסירה (כגון: WhatsApp). ההורה השולח אינו מחויב להוכיח שההורה השני קיבל את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל.
חוב עבר ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסה”ד ישולם על ידי הנתבע בתשלומים חודשים שווים רצופים ועוקבים בסך 150 ₪, אשר יצטרפו למזונות השוטפים.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליכים שבכותרת.
ניתן היום, ל’ כסלו תשפ”ה, 31 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
