בפני
כב’ השופט פליקס גורודצקי
מערערים
ר.ל.ואח’
נגד
משיבים
מ. ה. ואח’
פסק דין
לפניי “ערעור/בקשת רשות ערעור” על שתי החלטות בורר, XXXXXX (להלן: “הבורר”):
ההחלטה מיום 10.11.24 (להלן: “ההחלטה”) בגדרה נדחתה בקשת המערערים (להלן: “המערערים”) לשחררם מייצוג המשיב 2 (להלן: “המשיב”) אשר חב להם סך של 150,000 ₪ בגין שכר טרחתם ואין לו אפשרות לשלם למערערים את שכר הטרחה (להלן: “חוב שכר הטרחה”).
ההחלטה מיום 25.11.24 בגדרה נדחתה בקשת המערערים לעיכוב ביצוע ההחלטה (להלן: “החלטת עיכוב ביצוע”).
רקע עובדתי רלוונטי
בין המשיב והמשיבה 1 (להלן: “המשיבה”) שהינם בני זוג לשעבר, מתנהלים הליכי גירושין מזה כ-11 שנים, לרבות הליך רכושי שנפתח בבית המשפט לענייני משפחה ע”י התובעת במסגרת תמ”ש 25524-11-13.
בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 7.11.22 הסכימו המשיבים כי התיק יועבר לבוררות לפני הבורר והסכמתם קיבלה תוקף של החלטה.
הליך הבוררות מצוי בשלביו הסופיים, דהיינו בשלב הגשת סיכומים (המשיבה הגישה את סיכומיה וטרם הוגשו סיכומי המשיב).
עיקרי טענות המערערים
בהתאם להלכה שנפסקה ברע”א 15/05 עו”ד מ’ בלטר ואחרים נ’ אמיתי יגאלי (23.8.2005) (להלן: “הלכת בלטר”), החלטה אשר דוחה בקשה לשחרור מייצוג, היא בגדר “פסק דין” המקנה זכות ערעור לעו”ד המבקש להשתחרר מהייצוג, ואולם למען הזהירות מוגשת הבקשה לרשות ערעור/ערעור במסגרת סד הזמנים הקבוע להגשת בקשת רשות ערעור.
במסגרת הליך הבוררות, ניתנה החלטה מיום 24.1.24 בגדרה נעתר הבורר לבקשת המשיבה להורות למשיב להעביר לאחרונה סך של 1,000,000 ₪ במסגרת האיזון הסופי (להלן: “חוב האיזון”), וזאת על אף שנטען ע”י המשיב כי אין ברשותו סכום זה.
בקשת המשיב לעיון מחדש בהחלטה מיום 24.1.24 נדחתה.
ביום 6.5.24 הגיש המשיב לבורר בקשה נוספת לצמצום צווי העיקול והמניעה שניתנו במסגרת תמ”ש 25524-11-13 לצורך תשלום הכספים, ואולם גם בקשה זו נדחתה ע”י הבורר בהחלטה מיום 30.5.24. בהחלטה זו נקבע, בין היתר: “באשר לטענת המבקש הנוגעת לקשייו במימון שכר טרחת עורכי הדין – כבר נדונה שאלת הנזילות של המבקש, וכפי שציינתי בהחלטה הקודמת, שאלות חשובות שהעליתי נשארו ללא מענה, ולכן הגעתי לכלל מסקנה שביכולתו של המבקש לעמוד בתשלום בו הוא חוייב”.
ביום 25.6.24 הגיש המשיב את הבקשה כדלהלן: אישור לתשלום חלקי מסך חוב האיזון כלפי המשיבה, נטילת הלוואה בסך של 2,000,000 ₪ כנגד זכויותיו השונות, והסרת צו המניעה לשם נטילת ההלוואה. בקשה אשר נדחתה ע”י הבורר בהחלטה מיום 10.7.24.
ביום 7.8.24 הגיש המשיב בקשה נוספת לאישור ההלוואה וגם בקשה זו נדחתה ע”י הבורר ביום 9.8.24.
מאחר שאין בידי המשיב לשלם את הסכום שנתבע וכן חובות נוספים, לרבות שכר טרחת המערערים וכן אין בידו גם להתחייב בעבור שעות העבודה נוספות של המערערים, ביום 8.9.24 הגיש המשיב לבורר בקשה למתן ארכה להשלמת מלאכת כתיבת הסיכומים אשר הייתה באותה העת כבר בעיצומה (נכתבו 1/3 מהסיכומים). וזאת, לשם מתן שהות למשיב שתאפשר לו למצוא מקור מימון בעבור תשלום שכר טרחה ובעבור תשלום החוב שנקבע בהחלטת הבורר, שכן אין בידי המערערים לעבוד עשרות שעות נוספות מבלי שיתוגמלו בעדן.
לפנים משורת הדין נתן הבורר למשיב ארכה בת 30 ימים להגשת הסיכומים.
ביום 10.10.24 הודיע המשיב למערערים כי מאחר שאין באפשרותו לשלם הן את חוב האיזון שנקבע בהחלטת הבורר והן את חוב שכר הטרחה, וכמו גם חובות נוספים כלפי צדדים שלישיים, ביום 9.10.24 הוא פתח במדינת ניו יורק הליך פשיטת רגל.
ביום 13.10.24 עדכנו המערערים את הבורר בעניין פתיחת הליך הפשט”ר בחו”ל, והודיעו כי הם נאלצים להפסיק את הייצוג עד שימונה נאמן למשיב שיקבע את הוראות הפעולה בעניינם, ועד שיוסדר חוב שכר הטרחה של המשיב כלפיהם.
ביום 20.10.24 ניתנה החלטת הבורר בה הורה למערערים לנמק את הבסיס המשפטי לעצירת הליכי הבוררות בישראל מכוח הליך פשט”ר בחו”ל, כל עוד לא ניתן צו לעיכוב הבוררות ע”י בית משפט המוסמך בישראל.
לאחר שהוגשה תגובת המערערים ניתנה החלטה מיום 27.10.24 לפיה “לכאורה, איפוא, כל עוד לא תוגש החלטה מאת בית משפט מוסמך בישראל המכירה בהליך הזר, אין בסיס משפטי להפסקה או השהייה של הליך הבוררות בפניי”.
הבורר הורה למשיבה להגיש תגובה ולאחר קבלת תגובת המשיבה, בגדרה התנגדה לשחרור המערערים מהייצוג, ניתנה ההחלטה.
המערערים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, אשר הדיון בעניינה התקיים ביום 17.11.24 בפני הבורר בוועידה חזותית ובגדרו נדחתה בקשתם.
ההחלטה משמעותה אכיפה של שירות אישי שאינו בר ביצוע על פי דיני חוזים שכן המערערים לא צפויים לקבל את תגמול בעבור מתן שירותם ולכן יש לבטל החלטה זו.
המשיב אינו משלם את שכר טרחת המערערים ואין לו אפשרות אובייקטיבית לעשות כן. על המשיב לשכור שירותי עו”ד אחר בישראל לצורך המשך הבוררות.
אין לקבל מצב בו עורכי דין מחוייבים לטפל בחינם עבור לקוח, שכן מדובר למעשה בכפיית חוזה אישי שתנאיו גרועים מן המקובל.
על אף שהליכי פשט”ר בארה”ב אינם מהווים פסק דין חפצא, הרי שהם מהווים פסק דין גברא כלפי המשיב.
סיכומי המשיבה הוגשו באיחור של חצי שנה מהמועד שנקבע להגשת הסיכומים מטעמה, כך שהיא לא יכולה להשמיע טענה כי ייגרם לה נזק ממתן ארכה נוספת להגשת סיכומי המשיב.
הכרעה
לאחר עיון בטענות המבקשים בשני ההליכים, הגעתי למסקנה כי דינם להידחות בלא צורך לקבל תשובה מכוח סמכותי בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (להלן: “התקנות”).
טעם ראשון לדחיית הערעור הינו העובדה כי המערערים לא הגישו בקשה להשתחרר מהייצוג.
הבורר ביסס את ההחלטה, בין היתר, על שתי הוראות דין כדלהלן:
על הוראת ס’ 13 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ”ו-1986 אשר קובע כי:
(א) קיבל עורך דין ענין לטיפולו, אינו רשאי להפסיק את הטיפול בו אלא אם כן נתגלעו
חילוקי דעות בינו ובין לקוחו בנוגע לאופן הטיפול, או נוצרה מניעה מבחינה חוקית
או מבחינת האתיקה המקצועית, או בשל אי תשלום שכר טרחה והוצאות, או
מחמת סיבה אחרת המצדיקה את הפסקת הטיפול.
(ב) החליט עורך דין להפסיק טיפול בענין לפני סיומו, יתן, ללא דיחוי, הודעה על כך ללקוחו, וחובה עליו, במידת האפשר, להפסיק את הטיפול באופן שלא יפגע בעניניו של לקוחו.
(ג) היה ענין תלוי ועומד לפני בית המשפט, לא יפסיק עורך דין לייצג את לקוחו אלא בכפוף להוראות כל חיקוק.
ועל הוראת תקנה 172 לתקנות, הרלוונטית בעניינו, והקובעת כי:
“בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי לבטל את ייפוי הכוח של עורך דינו, ובלבד שנמסרה הודעה על כך לבית המשפט ולכל שאר בעלי הדין; עורך דין רשאי להפסיק את הייצוג ברשות בית המשפט בלבד”
[ההדגשה לא במקור – פ”ג]
בתוך כך קבע הבורר כי המערערים כלל לא הגישו בקשת רשות לשחרורם מהייצוג, אלא הסתפקו בסדרת הודעות לפיהם הופסק הייצוג עקב חוב שכר הטרחה ראו: ס’ 8 להחלטה.
ואכן, עיון בהודעת הערעור מוביל למסקנה כי בקשת שחרורם מהייצוג כלל לא הוגשה ע”י המערערים, ואלה בחרו להודיע לבורר כי הם נאלצים להפסיק את הייצוג של המשיב וכי אין בכוונתם להמשיך בייצוג ללא תשלום שכר הטרחה.
ודוק, הגשת בקשה לשחרור מייצוג אינה דרישה פרוצדורלית גרידא, אלא דרישה מהותית והיא אף מהווה תנאי לשחרור מהייצוג. בעניין זה הדגישה כבוד השופטת נאור בהלכת בטלר – שעליה בעיקר בחרו המערערים להישען בטענותיהם – כי “…על עורך הדין המבקש להשתחרר מהייצוג בשל אי תשלום שכר טרחה להזדרז בהגשת בקשתו” [ההדגשה לא במקור – פ”ג].
במקרה שלפניי המערערים לא הגישו בקשה להשתחרר מהייצוג אלא הסתפקו בהודעה בלבד ודי בכך כדי לדחות את הערעור.
טעם שני לדחיית הערעור הינו השלב בו מצוי הליך הבוררות.
בהלכת בלטר קבע כבוד השופט גרוניס כי:
“נקודת המוצא לבקשת שחרור מייצוג בהליך אזרחי צריכה להיות, שאין לכפות על פרקליט להמשיך לייצג את לקוחו בעוד הלה אינו משלם לו את שכר הטרחה לו הוא זכאי”
לצד זאת קבע כבוד השופט גרוניס בהלכת בלטר כי:
“שיקול אחד שעומד כנגד שחרור עורך הדין מייצוגו של הלקוח הוא הדחייה בהמשך ההליך המשפטי, שעלולה להיגרם כתוצאה מהשחרור (ראו, קלינג, עמ’ 314). שיקול נוסף, שלדעתי יש לייחס לו חשיבות הוא השלב בו נמצא ההליך. כך לדוגמה, אם ההליך נמצא בראשיתו וטרם נשמעו מרבית העדים, נראה כי הנטייה להתיר את שחרורו של הפרקליט שלא שולם לו שכר טרחה תהיה רבה יחסית. לעומת זאת, במצב בו תמה שמיעת העדים והמשפט עומד על סף סיום, לא ייטה בית המשפט להיענות לבקשת עורך הדין לשחררו מייצוג, אף אם שכר הטרחה לא שולם”.
גם כבוד השופטת נאור ציינה והדגישה בהלכת בלטר כי:
“כפי שציין חברי השופט א’ גרוניס אחד השיקולים ששוקל בית המשפט בדיון בבקשת עורך דין להרשות לו להשתחרר מן ייצוג הוא שיקול הדחייה בהמשך ההליך המשפטי. זהו לדעתי שיקול כבד משקל”
במקרה שלפני, הליך הבוררות מצוי בשלב בו הוגשו סיכומי המשיבה ונקבע מועד להגשת סיכומי המשיב עד ליום 10.12.24 ראו: ס’ 9 להחלטה, ס’ 23 להחלטת עיכוב ביצוע, כאשר 1/3 מסיכומי המשיב כבר נכתבו ע”י המערערים ראו: ס’ 12 לערעור.
במצב דברים זה ובשים לב לשלב בו מצוי הליך הבוררות, בדין קבע הבורר שאין לאפשר את שחרור המערערים מהייצוג.
טענת המערערים כי המשיב יכול לשכור שירותים של עורך דין אחר ראו: ס’ 27 להודעת ערעור אין בידי לקבל, שכן קבלת טענה זו משמעותה שעורך הדין החדש יידרש לזמן רב לשם למידת תיק שהוא “עב כרס” ובכך יוארך הליך הבוררות שלא לצורך.
טעם שלישי לדחיית הערעור הינו אינטרס המשיבה. המשיבה אומנם לא נדרשה להגיש תגובה לערעור, ואמנם מעיון בהודעת הערעור עולה כי היא התנגדה לשחרור המערערים מייצוג ראו: ס’ 18 להודעת הערעור.
בהלכת בלטר קבעה כבוד השופטת נאור כי “…ישנו גם אינטרס של הצד האחר להתדיינות שלא אחת איננו מעוניין שהדיון יידחה”.
במקרה שלפניי, וכפי שציינו המערערים עצמם, עסקינן בהליכי גירושין שנמשכים מזה 11 שנים ראו: ס’ 4 להודעת הערעור, ס’ 9 להחלטה. בתוך כך דחייה נוספת של סיום הליך הבוררות יגרום נזק ממשי למשיבה.
טעם רביעי לדחיית הערעור הינו כי קבלתו עשוי לגרום נזק למשיב. הבורר קבע בהחלטה כי אם לא יוגשו סיכומי המשיב במועד, יימחק כתב הגנתו ויינתן פס”ד בהעדר הגנה ראו: ס’ 12 (ב) להחלטה, כך שעל פני הדברים, שחרור המערערים מייצוג אינו מתיישב עם הוראת ס’ 13 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין, שכן הפסקת הייצוג תפגע בענייניו של המשיב.
טעם חמישי לדחיית הערעור הינו כי הדיון בו הופך את הערעור לערעור תיאורטי. על פי החלטת הבורר, על המשיב להגיש סיכומים עד ליום 10.12.24 ראו: ס’ 23 להחלטת עיכוב ביצוע. לשון אחר, בשים לב לצורך לקבל את תגובת המשיבה ולקיים את הדיון בערעור, יוצא כי ההכרעה בערעור תינתן בחלוף המועד להגשת הסיכומים והדבר יהפוך את הערעור לערעור תיאורטי, שכידוע בתי המשפט אינם דנים בסעדים מסוג זה ראו: בע”מ 300/24 פלוני ואח’ נ’ פלונית ואח’ (14.1.2024).
ער אני לכך שהוגש ערעור על החלטת עיכוב ביצוע, ואולם אין הוא הוגש במעמד צד אחד וכן גם לא הוגשה לצידו בקשה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע עד לבירור הערעור, כך שהערעור על החלטת עיכוב ביצוע יתברר על פי סדרי הדין הרגילים והוא יוכרע לאחר המועד האחרון להגשת סיכומי המשיב.
על יסוד הנימוקים דלעיל הערעורים על ההחלטה ועל החלטת עיכוב ביצוע נדחים.
משלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תסרוק פסק דין זה לתיק הקשור ותסגור את שני ההליכים.
ניתן לפרסם החלטה זו בכפוף להשמטת כל הפרטים המזהים.
ניתן היום, ג’ כסלו תשפ”ה, 04 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
