בפני
כב’ השופט פליקס גורודצקי
תובע
י. ב.
נגד
נתבעת
ע. ב.
ע”י ב”כ עוה”ד שירה דרורי – סאלם
פסק דין
לפניי “תביעה לאכיפת הסדרי ראיה ו/או קנס על אי קיום הסדרי ראיה” (להלן: “התביעה”).
רקע עובדתי רלוונטי
התובע (להלן: “האב”) והנתבעת (להלן: “האם”) גרושים זה מזו למעלה מ-6 שנים.
כנובע מקשר הנישואין של האב והאם (להלן: “הצדדים”) נולדו הבת י. ילידת 00.00.00 (להלן: “י'”), והבת כ. ילידת 00.00.00 (להלן: “כ'”).
עיקרי טענות האב
הבת י’ והבת כ’ (שתיהן יחד ייקראו להלן: “הקטינות”) אמורות לשהות אצל האם 53% מהזמן ואצל האב 47% מהזמן.
למעלה משנה, זמני השהות מתקיימים רק עם הבת כ’, והאם מונעת מהבת י’ קשר עם האב.
במשך שנים רבות האם עוסקת בניכור הורי ומפרה את זמני השהות באופן שיטתי, תוך הסתת הקטינות ובמיוחד את הבת י’. כפועל יוצא, בשנה האחרונה האב נפגש עם הבת י’ רק מספר פעמים מועטות.
לאור זאת יש לקבוע כי האם היא סרבנית קשר, אשר גורמת לניכור הורי.
האב מתנגד לכל שינוי בזמני השהות שנקבעו פסק דין חלוט.
האם שכנעה את הבת י’ לשנות את שם משפחתה לזה הקודם של האם “XXX”, ללא אישור האב.
האם מתכחשת ליהדותה, לא עשתה ברית מילה לבנה ולא חוגגת את חגי ישראל. האם חיה עם בן זוגה ללא נישואין, דבר המעלה חשש כבד לעזיבתה לחו”ל.
האם גם הביעה בקרב הקבוצות במדיה החברתית את עמדתה באשר לרצונה לעזוב את הארץ.
בחוות הדעת של הפסיכיאטר שמטפל באם נקבע כי האחרונה מנותקת מהמציאות ואינה לוקחת אחריות לנזקים הבלתי הפיכים שהיא גורמת.
האם מונעת מהקטינות לפנות אל האב כאשר הן שוהות בחזקתה, וזאת גם כאשר הן חוות התקפי חרדה.
הבת כ’ התלוננה לאב כי האם נוקטת באלימות כלפי הבת י’. האב פנה למטפלות של הקטינות בבקשה לבחון את הנושא, ותגובתן הייתה כי הקטינות שיתפו אותן על האלימות שמתרחשת בבית האם.
האב עתר לקבלת סעדים כדלהלן:
להורות לאם לקיים את זמני השהות כסדרן, כפי שנקבעו בפסק הדין שניתן בעניין זה.
להורות לאם להפסיק את הניכור ההורי שהיא נוקטת כלפי התובע.
להורות לאם להפסיק לשכנע את הבת י’ לשנות את שם משפחתה.
לחייב את הנתבעת בסכום של 144,000 ₪ בגין הפרת זמני השהות בעבר (500 ₪ לכל מפגש שהופר לטענתו).
עיקרי טענות האם
התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של למעלה משנה. יש לתמוה כיצד האב לא טרח במשך שנה שלמה לעתור בעניין כה חשוב ומהותי.
לפני כשנה, במסגרת חוות דעת מיום 30.10.22 שערך הפסיכולוג ד”ר ר’. א’. (להלן: “המומחה”) ואשר הוגשה לבית המשפט במסגרת הליך שהתנהל בעניין הבת י’, נקבע באופן חד משמעי כי אין זה מקרה של סרבנות קשר, הסתה או ניכור הורי.
האם עודדה את הבת י’ לקיים את המפגשים עם האב, ואף מימנה את המפגשים של האב אצל המטפלת אוריה, כדי לתת מענה טיפולי, אולם הדבר לא הועיל.
לא בכדי האב נמנע מאז ועד היום מלגשת לבית המשפט מלפנות שוב למומחה.
הטענות של האב לעניין שינוי שם משפחתה של הבת י’ אינן נכונות ומופרכות. האם רושמת את שמה של הבת י’ בכל הטפסים והמסמכים הרשמיים כ-“י’ ב'”.
הבת י’ לא פגשה את אביה למעלה משנה באופן סדיר. יחד עם זאת, היא בקשר עמו בדרכה שלה כך שהיא נוהגת להגיע לביתו מפעם לפעם. הבת י’ נוהגת להיפגש גם עם משפחתו של האב, לרבות בחגים ובאירועים משפחתיים.
ככל שבית המשפט יראה לנכון לחדש את הביקורים של י’ עם אביה, מבוקש כי הדבר יבחן על ידי המומחה.
ככל והאב מעוניין לחדש את הקשר עם הבת י’, עליו לקחת אחריות ולפעול בשיתוף פעולה ולא בדרך כוחנית, תוך שימוש בהליכים משפטיים.
התפתחות דיונים
ביום 28.10.24 הוגש תסקיר עו”ס (להלן: “התסקיר”), שבגדרו הומלץ על הותרת זמני השהות הקיימים על כנם, כך שהבת י’ תמשיך להתגורר אצל האם ולשהות בחזקת האב לפחות פעם בשבוע למשך שעות אחדות, ואילו הבת כ’ תקיים את זמני השהות כפי שנהגה לקיים עד כה. דהיינו הבת כ’ תשהה בימים א’, ד’ ו-ה’ בחזקת האם ובימים ב’ ו-ג’ תשהה בחזקת האב, בעוד שבסופי שבוע תשהה לסירוגין בחזקת כל אחד מההורים. כן ניתנו המלצות טיפוליות, לרבות הפניית האב והבת י’ לטיפול בקשיי קשר הקיימים ביניהם.
במסגרת התסקיר צוין, בין היתר, כי האם מסכימה להמלצות התסקיר, בעוד שהאב מסכים להמלצות הטיפוליות בלבד ומתנגד להמלצות בעניין זמני השהות עם הבת י’.
לצדדים ניתנה אפשרות להגיש תגובה להמלצות התסקיר. האב הגיש תגובה כאמור (להלן: “התגובה”) והאם בחרה שלא להגיש תגובה.
לאחר קבלת תגובת האב, בהחלטה מיום 20.11.24 הוצע לצדדים כי יינתן פסק דין על יסוד המסמכים, המצויים בתיק בית המשפט. הצדדים לא התנגדו לאפשרות זו והמזכירות נתבקשה ליצור משימה למתן פסק דין.
הכרעה
לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.
כידוע, “מעמדו של תסקיר עו”ס הוכר בפסיקה כשווה ערך לחוות דעת מומחה”. כן נקבע זה מכבר, כי בית המשפט ייטה לאמץ את ממצאי חוות דעת מומחה (או תסקיר) ומסקנותיה, וזאת בהיעדר ראיות כבדות משקל לסתירת האמור בהן” ראו: רמ”ש (חי’) 16708-05-20 פלוני נ’ פלונית (18.5.20); רמ”ש (חי’) 45241-09-21 פלוני נ’ אלמונית (4.10.21) תלה”מ 16510-03-24 האם נ’ האב (29.5.24).
במקרה שלפניי, האב לא טען כי נפלה שגגה בתסקיר ודי בכך כדי לקבל את המלצות התסקיר ולדחות את תביעת האב.
יחד עם זאת, בבחינת למעלה מן הצורך אתייחס לטענות המרכזיות של האב בכתב התביעה ולמענה שניתן לטענות אלה בתסקיר.
האב טען כי האם עוסקת בניכור הורי ופועלת לסרבנות קשר ראו: ס’ 9-12, 17, 32 לכתב התביעה. מנגד, העו”ס התרשמה כי:
“… בניגוד לטענת האב, האם אינה מערבת את הבנות בסכסוך בין ההורים, ואינה מסיתה מי מהן כנגד האב. התרשמתי כי האם מכירה במקומו של האב בחיי הבנות, ואף מעודדת את הקשר שלהן עימו.”
ראו: עמ’ 7 לתסקיר
“… כי האב בטוח לגמרי בצדקתו בהקשר הסכסוך בינו לבין האם, הוא עסוק בסכסוך הזה במידה רבה מאד, והוא מצפה מכלל הגורמים המעורבים בטיפול במשפחה לאמץ את עמדתו. אני סבור כי על האב לגלות יותר גמישות, ולהיפתח לאפשרות שגם לו יש אחריות לקשיי הקשר שלו עם בתו י’. בכדי לשתף פעולה עם האם בנוגע לצרכי הבנות, על האב להצליח להפריד בין הקונפליקט הזוגי לבין העניינים הנוגעים לבנותיהן המשותפות.”
ראו: ס’ 7 לתסקיר
“בניגוד לטענת האב כי הדבר נובע מהסתה של האם, אני התרשמתי כי האב אחראי במידה רבה לקשיי הקשר, בכך שעירב את י’ באופן לא מותאם בסכסוך בינו לבין האם ואביה. הייתה תקופה של נתק מוחלט בין י’ לאביה, אך בתקופה האחרונה י’ נפגשת עם אביה כאחת לשבוע, ופעמים בודדות אף ישנה אצלו. י’ אמביוולנטית בנוגע לקשר שלה עם האב, ובשלב זה אינה רוצה בזמני שהות נרחבים עימו. לאור עילה של י’, והיותה נערה מתבגרת, אני סבור כי נכון לתת משקל לרצונה, במיוחד לאור התרשמותי כי מדובר אכן ברצונה האישי ולא בניכור הורי.”
ראו: ס’ 9 לתסקיר
עינינו הרואות כי העו”ס, שהינה גורם מקצועי וניטרלי ראו: ה”ט 58994-05-24 ח’ נ’ ח’ ואח’ (12.11.24), לא התרשמה כי האם עוסקת בניכור הורי או פועלת לסרבנות הקשר.
האב טען כי הקטינות חשופות לאלימות בבית האם ראו: ס’ 20, 33 ו-51 לכתב התביעה. אולם, האב לא הביא כל ראיה התומכת בתמיכה בטענה זו וגם העו”ס לא ציינה בתסקיר כי קיימת אינדיקציה לאלימות הנטענת של האם כלפי מי מהקטינות.
האב טען כי זמני השהות נקבעו בפסק דין חלוט ראו: ס’ 25 לכתב התביעה. כידוע, פסק דין בעניין חלוקת זמני שהות לעולם אינו סופי תלה”מ 48372-06-22 האם נ’ האב (9.1.24); תלה”מ 51381-12-18 פלונית נ’ אלמוני (5.1.2021) ויתכן שינוי בזמני השהות בהתקיים שינוי נסיבות.
במקרה שלפני, חל שינוי נסיבות במקום שבו הבת י’ מעוניינת בלצמצם את זמני השהות שלה בחזקת האב. בעניין זה צוין בתסקיר כי:
“… שככל הנראה י’ לא רצתה להגיע למפגש שכזה והאב מצדו לא עשה מספיק מאמצים להביאה.”
…
“י’ הינה אמביוולנטית בנוגע לקשר שלה עם אביה, וישנם קשיי קשר משמעותיים ביניהם. היא הביעה חוסר רצון בקיום זמני שהות ממושכים עם האב, וביקשה להותיר את המצב הקיים על כנו. מכלל השיחות שקיימתי, אני מתרשם כי לא קיים ניכור הורי מצדה של האם, וכי קיים קושיי הקשר נובעים מקושי שי’ חוותה בתקשורת הישירה שלה עם אביה. נראה שהאב שיתף אותה בתכנים הקשורים לסכסוך בינו לבין האם, באופן שלא היה מותאם לי’.”
ראו: עמ’ 4 לתסקיר
על יסוד הרשמות זו, העו”ס הגיעה למסקנה כי:
“הסדר זמני השהות הנוכחיים הינם טובים לה, והיא לא הייתה רוצה לשנות מהם.”
ראו: ס’ 5 לתסקיר
בעניין זה נפסק כי הגם שרצונו של קטין אינו “חזות הכול”, הוא וודאי אינו “חזות הלא-כלום”, וכאשר דנים בעניין הנוגע לקטין, יש להביא בחשבון את רצונו ראו: עמ”ש 58108-06-21 א. נ’ ב. (08.07.2021); רמ”ש 29225-11-21 א. נ’ ב. (4.1.2022).
עוד נפסק כי ככל שעולה גילו של הילד יש לתת משקל כבד יותר לרצונו ויש גם להתייחס לתגובתו האפשרית במקרה של אי כיבוד רצונו ראו: תלה”מ 40889-05-21 פלוני נ’ אלמונית (14.8.2022).
במקרה שלפניי, הבת י’ הינה בת 13 לערך ויש ליתן משקל ממשי לרצונה לצמצם את זמני השהות שלה בחזקת האב. הדבר נכון ביתר שאת במקום שי’ הסבירה את הטעמים לצמצום המפגשים עם האב ובמקום שבו האב לא יוצא מגדרו כדי לשמר את היקף המפגשים עמה.
יצוין כי אחת ההמלצות של התסקיר הינה הפניית האב והבת י’ לטיפול בקשיי קשר הקיימים ביניהם ויש לקוות כי במסגרת טיפול זה, האב ירכוש כלים מעשיים, שיאפשרו לו לגרום לבת י’ לרצות להרחיב את זמני השהות עמו.
התוצאה היא כי התביעה נדחית.
לאור התוצאה, כאשר אני מביא בחשבון כי הליך זה הוכרע על יסוד חומר הראיות, המצוי בתיק בית המשפט, ללא קיום דיון, ובכך נחסכו משאבים והוצאות, אני מחייב את האב בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ בלבד.
זכות ערעור כדין.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן לפרסם החלטה זו בכפוף להשמטת כל הפרטים המזהים.
ניתן היום, א’ כסלו תשפ”ה, 02 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
