בפני
כב’ השופט פליקס גורודצקי
תובע
ד. ע.
נגד
נתבעת
א. ע.
החלטה
לפניי תביעה במסגרתה עתר התובע לבטל את הסכמי שכירות שנערכו בין גרושתו (להלן: “הנתבעת”) לבין חברת XXX (להלן: “צד ג'”) ולסילוק ידה של צד ג’ מהנכס, לגביו נערכו הסכמי השכירות (להלן: “הנכס”).
בהחלטה מיום 19.11.24 לתובע ניתנה אפשרות להבהיר מדוע אין מקום להורות על מחיקת התביעה בשים לב למהות הסכסוך, הצדדים להסכם השכירות ומקום הימצאות הנכס – בעיר נ’.
התובע הגיש הודעת הבהרה בה טען כי הגיש בשעתו תביעה לבית משפט השלום בקריות רק כנגד צד ג’, תוך שהוצע לו להגיש את התביעה כנגד שני הנתבעים.
התובע הגיש תביעה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה בקריות וניתנה סדרת החלטות, לפיהן הסמכות לדון בתביעת התובע מסורה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
לאחר עיון בכתב התביעה ובהודעת ההבהרה, איני סבור כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.
סעיף 1 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה – 1995 (להלן: “החוק”) קובע שני מבחנים מצטברים לצורך בחינת סמכותו של בית משפט לענייני משפחה, לדון בתובענות שהן פרי “סכסוכים אזרחיים”. המבחן הראשון הינו “מבחן הקרבה המשפחתית” והמבחן השני הינו “מבחן עילת הסכסוך”, דהיינו שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה ראו: רע”א 6558/99 חבס נ’ חבס, פ”ד נד(4) 337; רע”א 12155-03-24 א.ס נ’ ח.ס ואח’ (26.9.24).
המבחן השני פורש בפסיקה כנוגע למקור עילת התביעה או לסיבתה, ויש לבחון בגדרו אם הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. עוד נקבע, כי לא די בקשר רחוק וזניח, אך גם אין צורך שהסכסוך המשפחתי יהא הסיבה הבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה ראו: עניין חבס לעיל; רע”א 6147/21 פלונית נ’ פלוני (18.11.2021); רע”א 672/22 פלוני נ’ פלוני (27.6.2022).
ברגיל, המבחן לקביעת הסמכות העניינית הוא “מבחן הסעד”, לפיו יש לבחון את הסעד המבוקש במסגרת כתב התביעה. מבחן זה הוא טכני בעיקרו והוא אומץ להלכה בעיקר מתוך שיקולי פשטות ויעילות ראו: ע”א 2846/03 אלדרמן נ’ אלריך, פ”ד נט(3) 529, רמ”ש 74022-05-24 א.ח. נ’ א.ח. ואח’ (27.7.24).
עם זאת, נקבע זה מכבר ש”חוק בית המשפט למשפחה נטש את “מבחן הסעד” ואימץ את מבחן “סוג הסכסוך”. מכאן שאין דיי בבחינת הסעד המבוקש בכתב התביעה, אלא שיש גם להידרש אל הטענות המהותיות העולות מתוך הסכסוך ומההליך כולו ראו: תמ”ש 19271-05-23 פלונית ואח’ נ’ אלמוני (28.1.2024).
השאלה אם עילת התביעה נעוצה בסכסוך משפחתי, תוכרע, בראש ובראשונה, על-פי העובדות והטענות העולות מכתבי הטענות של הצדדים – ראש וראשון בהם הוא כתב התביעה ראו: רע”א 672/22 לעיל.
במקרה שלפניי נטען על ידי התובע בכתב התביעה, בין היתר, כי הנתבעת משכירה את הנכס לצד ג’, אשר מפקידה מחצית מדמי השכירות לקופת ההוצאה לפועל בעוד שאת היתרה היא מעבירה במזומן לידי הראשונה. כפועל יוצא, התובע, שהינו הבעל הנכס (בתמיכה לטענה זו לא צורפה אסמכתה מתאימה), אינו מקבל את דמי השכירות אליהם הוא זכאי.
עוד נטען כי “התובע רוצה לציין בפני כב’ בית המשפט שבעולם העסקים שוכר חדש שנכנס לא חותם על אותו חוזה כמו הקודם …” ראו: ס’ 5 לכתב התביעה.
במילים אחרות, עסקינן בסכסוך עסקי גרידא, ומלבד העובדה כי הנתבעת הינה גרושתו של התובע, אין כל “סממן משפחתי” אשר יכול להעניק סמכות לבית המשפט לענייני משפחה.
ער אני לטענת התובע כי על פי החלטות שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים מסורה הסמכות לדון בהליך בין התובע לנתבעת, ואולם התובע לא צירף את התביעה שהוגשה על ידו לבית המשפט לענייני משפחה בקריות כך שלא ברור באיזו מסגרת ניתנו החלטות אלה.
לאור האמור, אני קובע כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתביעה זו ומורה על מחיקתה.
משלא הוגשו כתבי הגנה, איני עושה צו להוצאות.
ניתן לפרסם החלטה זו בכפוף להשמטת כל הפרטים המזהים.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתנה היום, כ”ד חשוון תשפ”ה, 25 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
