בפני
כב’ השופט פליקס גורודצקי
תובעים
ע. מ. נ. בע”מ ח.פ. *********
מ.מ.
נגד
נתבעים
1. ב. כ.
2. ח. ס.
3. א. כ.
4. ש.י.
5. ת. כ.
6. ע. מ.
7. האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים
החלטה
לפניי בקשה לעיון במסמכים (להלן: “הבקשה”).
הבקשה הוגשה על ידי ח.א. בע”מ (להלן: “המבקשת”), כנגד המשיבים, במסגרת תביעה לקביעת היקף עיזבון המנוח ב. כ. ז”ל (להלן: “המנוח”).
הצגת הצדדים
התובעת 1 (להלן: “התובעת”) הינה חברת ע. מ. נ. בע”מ.
הגב’ ע. מ. (להלן: “ע'”) הינה בתו של המנוח, אחת מיורשיו ובעלת המניות היחידה של התובעת.
התובע 2, מר מ. מ. (להלן: “התובע”) הוא המנהל של התובעת 1 ובעלה של ע’. לטענת התובעים, לתובע 50% מהמניות מכוח נישואיו לע’.
הנתבעים 1-6 (להלן: “הנתבעים”) הם יורשיו של המנוח, ביניהם גם ע’.
הנתבע 7 הוא ב”כ היועמ”ש באפוטרופוס הכללי.
במסגרת התביעה עתרו התובעת והתובע (להלן: “התובעים”) לקבלת סעד הצהרתי לפיו הנכס המצוי בעיר xxxxx (להלן: “הנכס”) אינו מהווה חלק מעיזבון המנוח, מפני שהוא נרכש על ידי המנוח בנאמנות עבור התובעת. כפועל יוצא, עתרו התובעים על רישום הנכס על שם התובעת בלשכת רישום המקרקעין.
התפתחות דיונית
לאחר הגשת כתב התביעה, הגישו הנתבעים כתב הגנה בגדרו הודיעו כי הנכס מעולם לא היה חלק מעיזבון המנוח ואין להם התנגדות לסעד המבוקש בכתב התביעה.
ב”כ היועמ”ש הגיש עמדה, לפיה אין בכוונתו להתערב בהליכים.
על יסוד עמדות הצדדים, נקבע כי יש להגיש פסיקתה המשקפת עת הסעד המבוקש לכתב התביעה לחתימת בית המשפט וזו נחתמה על ידי בית המשפט 26.9.24.
עיקר טענות המבקשת
חברת מ. ה. (להלן: “החברה”) סיפקה שרותי אחזקה וניהול וביום 3.3.20 היא המחתה את זכויותיה בכל הקשור לניהול ואחזקה למבקשת.
ביום 28.2.11 חתם המנוח על הסכם ניהול מול החברה וזאת כבעל זכויות ומחזיק בנכס.
המנוח התחייב לשאת בכל הוצאות השירות שסיפקה המבקשת והוא לא עמד בהתחייבות זו.
בין החברה למנוח התנהלו הליכים משפטיים, לרבות הליך בוררות.
המנוח נפטר ביום 00.0.2018, כאשר הליך הבוררות היה מצוי בשלב של הגשת סיכומים.
ביום 00.0.2017 ניתן פסק בורר, לפיו על הנתבעים לשלם דמי ניהול בסך כולל של 423,198 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.
ביום 5.1.19 אושר על ידי בית משפט השלום בxxxxx פסק הבוררות. הנתבעים הגישו בקשה לביטול ההחלטה שאישרה את פסק הבורר, ופסק הבוררות בוטל בפסק דין מיום 00.0.2021.
המבקשת פתחה בבית משפט השלום בxxxxx הליך חדש נגד הנתבעים במסגרת תיק מס’ 00000-00-00 (להלן: “ההליך הנוסף”), שבמהלכו ניסו התובע והנתבעים (להלן: “הצדדים”) לעשות כל שבידיהם על מנת לעכב את בירורו.
כך למשל, הנתבעים ביקשו להצטרף להליך הנוסף ובקשתם נדחתה. בנוסף, התובעים הגישו בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בה עתרו לסעד שנתבקש בהליך הנוכחי – להורות כי הנכס אינו חלק מעיזבון המנוח – וגם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט.
הצדדים הם בני משפחה והם עושים הכל על מנת להתחמק מתשלום דמי ניהול.
לאחר שניסיון הצדדים לחמוק מתשלום דמי הניהול לא צלח, הם החליטו לפעול באופן יצירתי על דרך הגשת התביעה הנוכחית, במסגרתה הגיעו להסכמה המחריגה את הנכס מעיזבון המנוח.
למבקשת אין טענות כלפי בית המשפט שחתם על הפסיקתה על יסוד המצג שהוצג בפניו על ידי הצדדים.
המסמכים בתיק זה דרושים למבקשת על מנת להוכיח את מעשה מרמה שבוצע.
בהחלטה מיום 17.11.24, קבע בית משפט השלום במסגרת ההליך הנוסף כי דרך המלך לחשיפת המסמכים מהתיק הנוכחי היא פניה לבית המשפט לענייני משפחה.
עיקר טענות התובעים
המבקשת לא מנהלת בבית משפט השלום כל הליך כנגד התובעים, אלא רק כנגד הנתבעים בהיותם יורשי המנוח.
הנכס הוא לא חלק מעיזבון המנוח.
התובעים מתנגדים לבקשה לעיין במסמכים מתוך הליך החסוי לפי דין.
הסמכות הייחודית לדון בהיקף עיזבון המנוח מסורה בית משפט לענייני משפחה.
על יסוד הסכמות הצדדים, בית השפט קיבל את התביעה.
המבקשת מנצלת לרעה את ההליכים המשפטיים ורוצה לנהל הליך משפטי מול יריבים נוחים.
המבקשת ידעה שהנכס שייך לתובעת, והמנוח הוא נאמן בלבד.
התביעה בהליך הנוסף היא הזויה ומופרכת שהוגשה כנגד הנתבעים רק מתוקף היותם יורשי המנוח.
מיד לאחר השלמת רכישת הנכס בשנת 2011, שלח ב”כ המנוח מכתב לחברה ובו הודיע כי המנוח רכש את הנכס בנאמנות עבור התובעת.
עוד בשנת 2013 נערכה הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של פסק דין על העברת הסכסוך לבוררות.
המבקשת מסתמכת על פסק הבוררות שבוטל על ידי בית המשפט.
המבקשת, מבקשת להטיל דופי בהליך המשפטי שהתנהל בבית משפט זה.
מטרת הבקשה היא לעקוף את הדין, לערער על החלטת בית משפט זה שהוא בעל הסמכות הייחודית לקבוע את היקף העיזבון.
עיקר טענות הנתבעים
ענייני משפחה ידונו בדלתיים סגורות, אלא אם הורה בית משפט כי ידונו בפומבי.
המבקשת ידעה כי הנכס אינו שייך לעיזבון המנוח וליורשים.
הנכס נרכש בנאמנות על ידי המנוח עבור התובעת.
המבקשת בחרה לאחוז בנתבעים רק בשל היותם יורשי המנוח.
המבקשת, מבקשת להטיל דופי בהליך המשפטי ולטעון בעזות מצח שבית המשפט לענייני משפחה לכאורה שיתף פעולה עם הנתבעים בקנוניה.
ב”כ היועמ”ש היה צד להליך בבית המשפט לענייני משפחה ולשיטת המבקשת גם הוא היה שותף לקנוניה.
המבקשת אינה צד להליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה ואינה יכולה להיות שותפה בעניין קביעת היקף עיזבון המנוח.
המבקשת פועלת בשיטת “דייג”.
משעה שבית שמשפט לענייני משפחה קבע כי הנכס אינו מהווה חלק מעיזבון המנוח, אין למבקשת כל עילת תביעה ויריבות מול הנתבעים.
עמדת ב”כ היועמ”ש
ב”כ היועמ”ש הודיע כי אין בכוונתו להתערב בהליכים הנוגעים לבקשה.
הכרעה
לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס”ג-2003 (להלן: “התקנות”), מסדירות את זכותו של אדם לבקש לעיין בתיק בית משפט, גם אם הוא אינו צד בתיק שבו מבוקש העיון.
תקנה 4 (א) לתקנות קובעת כי כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.
תקנה 4 (ד) לתקנות קובעת שבעת שקילת הבקשה יש להתחשב במכלול שיקולים הרלוונטיים, לרבות: עניינו של המבקש בתיק, עניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, כן את מידת סבירות הקצאת המשאבים הנדרשים לשם היעתרות לבקשה.
נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט, כנגזרת של עקרון פומביות הדיון וחופש המידע, ובהיעדר קיומו של טעם מיוחד המונע זאת, רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית המשפט ראו: בג”צ 9474/00 גל נ’ ראש עיריית חיפה, פד”י נט(3) 714.
בהתאם לנקודת מוצא זו, ולשם יישום הוראת תקנה 4 לתקנות, נקבע כי בקשה לעיון יש לבחון בשלושה שלבים, ראו: בג”ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ’ שר המשפטים (8.10.2009), ת”א (מחוזי ת”א) 5991-11-24 סגרמטה בע”מ נ’ שופרסל בע”מ (29.12.24).
בשלב הראשון, יש לבחון האם קיים איסור בדין לעיין בחומר המבוקש.
התביעה שלפניי היא תביעה לקביעת היקף עיזבון.
ס’ 68 (א) לחוק בתי המשפט, תשמ”ד – 1984 (להלן: “חוק בתי המשפט”) קובע כלל לפיו “בית המשפט ידון בפומבי”. עם זאת, כחריג לכלל זה ס’ 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט כי הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה יתקיימו בדלתיים סגורות.
לצד זאת, סעיף זה מונה שלושה חריגים לחריג, אשר בהתקיימם יתנהלו הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בדלתיים פתוחות: תובענות לפי חוק הירושה, התשכ”ה-1965 שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה; תובענות לפי חוק השמות, התשט”ו-1956; וכן תובענות לפי חוק קביעת גיל, התשכ”ד-1963.
בהתאם לכך, יש לבחון האם בהליך שלפניי חל חיסיון הקבוע בס’ 68 (ה) (1) לחוק בתי המשפט.
סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה – 1995 קובע:
“1. בחוק זה, “עניני משפחה” – אחת מאלה:
…
(6) תובענה לפי חוקים אלה:
…
(ה) חוק הירושה, התשכ”ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשרלירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו;”
בתמ”ש 48222-09-23 ע. ואח’ נ’ ג. (21.11.23) נפסק כי:
“לפי הפסיקה לשם קביעה האם מתקיים התנאי, כי המדובר ב”תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה”, המצוין בסעיף 1 (6) (ה) לחוק, יש לבחון את תרומת סכסוך ה”ירושה” לעילת התביעה האזרחית. קרי, מה היסוד הדומיננטי בסכסוך: האם האזרחי או הירושתי. בחינת היסוד הדומיננטי נבחנת הן על סמך נתונים אובייקטיבים, כגון אופי הסכסוך והקשרו לפטירת המנוח, הן על סמך נתונים סובייקטיביים, כגון השקפת הצדדים על המחלוקת ביניהם – סכסוך הקשור לירושה או שמא מחלוקת אזרחית (רע”א 5267/14 אמיר דוד לוין נ’ דליה שיוביץ [פורסם בנבו] (5.10.2014); רמ”ש (ת”א) 7846-06-12 א’ ב’ ל’ נ’ ס’ ס’ [פורסם בנבו] (28.10.2012))”
התביעה שלפניי עוסקת בשאלה האם הנכס נמנה עם נכסי העיזבון או שמא המנוח רכש אותו בנאמנות עבור התובעת, שהינה חברה בע”מ. מחלוקת זו הינה מחלוקת “אזרחית” גרידא שאין לצידה כל סממן “משפחתי” או “ירושתי”. לשון אחר, עסקינן בתובענה לפי חוק הירושה שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה, ולא קיים כל איסור סטטוטורי לעיין במסמכי התובענה.
בבחינת למעלה מן הצורך יצוין כי גם אם הייתי מגיע למסקנה כי דינו של ההליך הנוכחי להתברר בדלתיים סגורות – ואיני קובע כך, כאמור לעיל – הרי ש”… עצם ניהולו של תיק בדלתיים סגורות אינו שקול לקביעה שחל “איסור על פי דין” לעיין בו (ראו: בג”ץ 5699/07 יועז נ’ היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] פסקה 4 (23.4.2009); רע”א 6659/20 פלונית נ’ פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 12 (28.10.2020); רע”א 4890/20 סביטקין נ’ תה ויסוצקי (ישראל) בע”מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (3.1.2021); רע”א 7197/20 קוסט פורר גבאי את קסירר רו”ח נ’ נס, [פורסם בנבו] פסקה 12 (10.2.2021)).
על כן, כל בקשה לעיון צריכה להיבחן לגופה, “תוך עריכת איזון… השוקל את הזכות לפרטיות של בעלי הדין ולאזנה אל מול התועלת שעשויה לצמוח למבקש העיון כתוצאה מחשיפת המידע המבוקש” ראו: בבע”ם 8958/20 פלוני נ’ פלוני (8.4.2021).
בשלב השני, יש לבחון האם העיון הוא מוצדק, כאשר הנטל בעניין זה מוטל על בעל הדין המתנגד לבקשה, ועליו להצביע על טעם כבד משקל שבעטיו אין להתיר את העיון. במקרה שלפניי, הצדדים לא הצביעו על טעם כלשהו המונע את העיון בתיק. טענות התובעים והנתבעים התמקדו, בעיקר, בחיסיון שחל על ההליך הנוכחי, בזהות הצדדים בהליך הנוסף, בסמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בהיקף עיזבון, בניסיון לדחות טענת קנוניה, בטענה כי המבקשת ידעה שהנכס אינו שייך לעיזבון המנוח, וכי המנוח רכש אותו בנאמנות עבור התובעת, וכו’. באמצעות טענות אלה, הצדדים לא הצליחו לשכנע כי העיון במסמכי התיק אינו מוצדק.
מנגד, המבקשת הבהירה כי עיון במסמכים נועד לאפשר לה להוכיח את טענותיה בהליך הנוסף. לאור זאת, וכן לאור “החפיפה” בין שני ההליכים וזהות הטענות, קיימת הצדקה לאפשר למבקשת לעיין במסמכי ההליך הנוכחי.
לאור האמור, אני קובע כי יש הצדקה לאפשר למבקשת לעיין במסמכי התיק.
בשלב השלישי יש לבחון כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך שמירה על כך שהפגיעה בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון תהיה מידתית ככל הניתן.
במקרה שלפניי, הצדדים לא טענו כלל כי כתוצאה מהעיון במסמכי התיק תפגע פרטיותם או ייגרם להם נזק אחר כלשהו. די בכך כדי לאפשר את העיון בתיק.
בנוסף, מסמכי התיק הנוכחי מסתכמים, בעיקר, בכתבי הטענות, בפסיקתה ובהחלטות דיוניות נוספות. לאור עובדה זו, ולאור העובדה כי מתנהל ההליך הנוסף, אשר מתאפיין בטענות דומות ביחס להליך הנוכחי, סבורני כי לא תיגרם כל פגיעה באינטרס הצדדים כתוצאה מהעיון במסמכים.
התוצאה היא שהבקשה מתקבלת, ואני מאפשר למבקשת לעיין במסמכי ההליך הנוכחי.
לאור התוצאה, הצדדים יישאו בהוצאות המבקשת בסך של 2,000 ₪.
מתיר את פרסום ההחלטה לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, י”ב טבת תשפ”ה, 12 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
