לפני
כבוד השופטת רונית גורביץ
תובע/נתבע/אב
[ ת”ז
ע”י ב”כ עוה”ד מאירה אזרד
נגד
נתבעת/תובעת/אם
ת”ז
ע”י ב”כ עוה”ד מיכל אופיר
ועוה”ד עינת אברהם הכהן
פסק דין
האם מעבר האם עם שתי הקטינות מהקיבוץ לעיר תטיל על האב חובת מזונות רגילה בהתאם לצורכי ילדים המתגוררים בעיר חרף הסכם גירושין בו נקבעו דמי המזונות מתוך הנחה כי הקטינים יתחנכו במסגרת הקיבוצית והוצאותיהם יגזרו בהתאם לרמת החיים וההוצאות בקיבוץ אליה הורגלו.
רקע עובדתי
האב הגיש שתי תביעות ביום 8.8.22, האחת לחיוב האם בדמי מזונות הקטין בסך של 1400 ₪ מהמועד שעבר לחזקתו 25.10.21 (תלה”מ 17202-08-22) והשנייה תביעה לביטול חיוב במזונות הקטינים שנקבעו בהסכם הגירושין (תלה”מ 17185-08-22).
חצי שנה לאחר מכן, האם הגישה תביעה להגדלת מזונות עבור שתי הקטינות לסך של 4430 ₪ בנוסף לדמי מדור ואחזקתו בסך של 2813 ש”ח (תלה”מ 10555-12-22).
כמו כן, הגישה ב7/23 בקשה דחופה לאכיפת זמני שהות לפי פסק הדין לרבות בחופש הגדול (תלה”מ 51071-07-23).
הצדדים נישאו ביום ה- 20.8.98 ולהם שלושה ילדים משותפים: הבכור יליד 10.6.09 בן 15, האמצעית ילידת 2.10.10 בת 14 והצעירה ילידת 9.5.12 בת 12.
הצדדים התגוררו עם ילדיהם בקיבוץ בצפון.
הצדדים חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 15.6.2017 בו הוסכם כי הקטינים יהיו תחת אחריות משותפת תוך חלוקת זמני שהות של 9 לילות עם האם ו-5 לילות עם האב בשבועיים (פעמיים בשבוע וכל סופ”ש שני). בנוסף, נקבע כי האב ישלם לאם דמי המזונות בסך של 2500 ₪ הכוללים הוצאות הקטינים, כלכלתם ומדורם בתוספת מחצית הוצאות רפואיות, חינוכיות וקייטנות.
בחודש ינואר 2021 הגישה האם בקשה להעתקת מקום מגוריי הקטינים מהקיבוץ בצפון לעיר תל-אביב (תלה”מ 55497-03-21). בפסק הדין שניתן על ידי ביום 25.10.21 אושר מעבר האם עם שתי הקטינות לעיר תל-אביב, בעוד לגבי הקטין נקבע כי ימשיך להתגורר עם אביו בקיבוץ.
במסגרת פסק הדין נקבעו זמני שהות לפיהם: בשבוע אחד יגיע האב ביום שני לתל אביב לשהות עם הקטינות ויביא עמו את הקטין על מנת שיוכל לשהות במחיצת האם, ובשבוע השני תגיע האם לשהות עם הקטין כשלוש שעות כאשר היא תביא עמה את הקטינות על מנת שתוכלנה לשהות עם אביהן.
בנוסף, נקבע סידור לסופי שבוע. שבוע אחד ישהו הקטינים בשישי שבת (לא כולל לינה במוצ”ש) בבית האם, כאשר ביום שישי יביא האב את הקטין לתל אביב וישהה שם עם הקטינות במשך שלוש שעות ובמוצ”ש תחזיר האם את הקטין לבית האב. בסופ”ש השני הסדר יתהפך.
במסגרת תביעה זו הגיש האב בקשה לעיכוב הליכי הוצל”פ אך ורק ביחס לגביית הוצאות חינוך חריגות שלא היו בהסכם כאשר הצדדים גרו בקיבוץ.
לטענתו, מעבר האם עם הקטינות לעיר תל אביב לא היה צפוי בעת החתימה על ההסכם ונוצר עיוות דין עת האב נושא במזונות שוטפים ובנוסף מחויב בהוצאות חריגות על פי “לוח הוצאות בשכונת יוקרה”, כדוגמא דרישת האם לתשלום מחצית חוג בסך של 4665 ₪, שאושרה ע”י הרשמת לנוכח העובדה כי הצדדים לא סכמו לעניין עלות החוג.
לטענת האם, ההסכם אינו מגדיר סכומים, שכן הוצאות חינוכיות ורפואיות הן הוצאות משתנות. לגבי הדוגמא שהביא האב, מדובר בבקשה שמורכבת מתשלומים שונים עבור חוגים, בתי ספר, שיעורים פרטיים והוצאות רפואיות.
בהחלטתי מיום 13.3.23 קבעתי כי מבלי לקבוע מסמרות לעניין הכרעתי בתביעה העיקרית, ומבלי להיכנס לעובי הקורה, יש מקום להיעתר לסעד הזמני ולקבוע את גובה עלויות פעילויות הקטינות לגובה העלויות של פעילויות מקבילות באזור הצפון, כפי שהצדדים צפו שיהיו בעת עריכת הסכם הגירושין עד למעבר האם לתל אביב.
לפי מנגנון שבו פעילות אחת תושווה לפעילות זהה לה, למשל צופים לשומר הצעיר, וגם טיפול רפואי במרכז יושווה לטיפול רפואי מקביל בצפון, כנ”ל לעניין שיעורים פרטיים, וכיוצא בזה. ובהתאמה ייערך חישוב מחדש לגבי גביית הוצאות חריגות בהוצל”פ.
טענות הצדדים
טענות האב
לטענת האב, האם כפתה משבר על המערכת המשפחתית בפעם השנייה, עם המעבר לעיר תל אביב, הילדים הופרדו ונגרמו להם נזקים המצריכים הסתגלותם למקום חדש, ועל מנת לשמור על קשר עם שתי הקטינות נאלץ לנסוע שעות בכבישים פקוקים הכרוך בעלויות גבוהות: הוצאות הדלק, כביש אגרה והפסדי ימי עבודה.
לטענתו לא ניתן להתעלם מהערכת צרכיהם של הקטינים על ידי הצדדים בעצמם בסמוך לפירוד במסגרת ההסכם וזאת בהתאם לרמת החיים שהקטינים הורגלו אליה.
עוד טוען כי האם בחרה לעבור לגור עם בעלה בשכונת יוקרה ולחיות ברמת עשירון עליון מבלי לבטל מזונות עבור שתי הקטינות ומבלי לשאת בחבויות מוסריות כלפי בנה שמצוי באחריותו המלאה.
לטענתו, חל שינוי נסיבות של זמני שהות לנוכח מעבר האם יחד עם הקטינות לעיר תל אביב.
האם מקיימת עם הקטין זמני שהות פעמיים בחודש בלבד בכל יום שישי לסירוגין למשך 24 שעות בלבד, והוא זה שאחראי לצרכיו.
הוא מקיים זמני שהות עם הקטינות פעמיים בחודש והן נמצאות עמו במהלך חופשים זמן נרחב יותר ונושא בצרכיהן בתקופה זו.
בנוסף, לשינוי מהותי ביכולות הכלכליות של הצדדים לאור כך שהאם משתכרת כפול מהאב.
לטענתו הוא עובד כהנדסאי בעירייה ומשתכר סך של 10,000 ₪.
משלם דמי מזונות בסך 2500 ₪, חרף שהיית הקטין בחזקתו ונשיאתו בהוצאותיו באופן בלעדי, הוצאות מדור והחזקתו לקיבוץ בסך של 1550 ₪ ומיסים בסך 1000 ₪. בנוסף, מחצית עלות שיעורים פרטיים וחוגים של שתי הקטינות והוצאות אישיות שלו כגון רכב, ביגוד והנעלה, פנאי, הורדות אשראי וכו’.
מנגד לגרסתו, האם הגדילה את הכנסתה במרוצת השנים עובדת כמזכירה בחברת הייטק ומשתכרת סך של 15,000 ₪ נטו בחודש (בברוטו שכרה כמעט הוכפל).
בנוסף, מנהלת חיים משותפים עם בעלה, ועל אף טענתה כי ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת, לא הביאה כל ראיה לכך לא הסכם ממון ולא תצהיר מטעמו, וטענתה להשתתפותה בהוצאות מדור ואחזקתו שמבוצעת בהעברה בנקאית לחשבונו לא נומקה ולא הוסבר התחשיב ולא הוצגו מסמכים על ההוצאות.
עוד הפנה לכך שהאם בצעה העברות בנקאיות בסכומים של עשרות אלפי שקלים לחשבונו של בעלה ומכאן יש יסוד לספק אם זה בכלל משמש להשתתפות בהוצאות או החזרים על אירוע מגה רפואי הנטען על ידה. ועל כן מבקש לראות בשכרה החודשי כשכרה הפנוי, ולא לקזז ממנו את השתתפותה בעלות המדור שמועברת לבעלה.
האב עותר לביטול חיובו במזונות שתי הקטינות וכי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך ורפואה חריגות. הואיל והסכם הגירושין שותק בעניין גובה העלויות, יש לקבוע כי הוצאות אלה יחולקו כפי שהורגלו בחיי הקיבוץ והשתתפותו תהיה בעלות עירונית עבור חוגים וקייטנות, וכי האם לא תהא רשאית לקחת הקטינות לחוגים ללא הסכמת האב ולא תוכל לקבוע הוצאות חריגות ללא מנגנון ברור של קבלת הסכמתו ובהעדרה עליה לקבל המלצת גורם מקצועי תוך מתן אפשרות לאב להעמיד טיפול חלופי באיכות ובטיב דומים אך בעלות זולה יותר.
כמו כן, להורות על חיובה במזונות הקטין מדין צדקה בסך של 1400 ₪ כולל מדור ואחזקתו וחיוב האם במלוא הוצאות חינוך ובריאות חריגות.
טענות האם
לטענת האם, נטל גידול הקטינות בעלות הצרכים המיוחדים מוטל מעתה רק על כתפיה והאב אינו מגיע ביום שני לפגוש בהן אלא מקיים רק את זמני השהות שנקבעו בסופ”ש, ואם יש שינוי נסיבות הרי שהוא דווקא לרעתה ומהווה עילה להגדלת מזונות.
כעת כבר לא מדובר על אחריות הורית משותפת, שכן שתי הקטינות נמצאות באחריותה המלאה והבלעדית והקטין נמצא אצל האב באחריותו המלאה והבלעדית.
זאת ועוד, אימה מסייעת רבות לאב, ארבעה ימים בשבוע מגיע הקטין ישירות מהמסגרת החינוכית אל בית אימה שמתגוררת בקיבוץ ושוהה אצלה עד השעה 19:00 והיא דואגת לכל צרכיו.
לטענתה זמני השהות שלה עם הקטינות הורחבו משמעותית מאז המעבר לתל אביב, ובאופן ישיר גם הוצאותיה עבורן גדלו משמעותית וכיום עומדים על סך של 7600 ₪ לא כולל מחציות.
האם טוענת כי היא מתגוררת עם בן זוגה בדירה בצפון תל-אביב, הרשומה על שמו, אך השניים מתנהלים בהפרדה רכושית מוחלטת והיא נושאת בהוצאותיה ובכל הוצאות הקטינות בגפה.
עד לפני כמה חודשים נשאה בתשלום בסך של כ- 3000 ₪ עבור מחצית המשכנתא, כאשר תשלום זה היווה “דמי שכירות” לבעל עבורן וכן את חלקה בהוצאות השוטפות של הבית.
לגרסתה, כיום עברו הצדדים להתגורר בדירה שכורה כאשר שניהם נושאים בתשלום שכר הדירה. האם מעבירה לבן זוגה תשלום בסך של 5000 ₪ עבור שכר הדירה החודשי וכן סך נוסף של 3000 ₪ עבור הוצאותיה והוצאות קטינות.
עוד לטענתה, הרחבת זמני השהות אינה מאפשרת לה לממש את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלה, שכן עליה לדאוג לצרכיהן של שתי הקטינות השוהות עמה ברוב הזמן. בעוד אצל האב אימה עוזרת לו בגידול הקטין ברוב ימי השבוע.
כך גם גורסת כי הוצאות שתי הקטינות גבוהות יותר משל הקטין שגדול מהן ועצמאי יותר.
לטענתה סכום המזונות הנמוך שהוסכם עבור שלושת הקטינים נקבע באופן אינטגרלי לזמני השהות שהוסכמו בין הצדדים במסגרת הסכם הגירושין וכן לעובדה כי התגוררה בסמוך לאב. כעת לאור הרחבה בזמני השהות של הקטינות עמה, המזונות שנקבעו בהסכם הקטינות אינם מספיקים לכיסוי צרכיהן, במיוחד נוכח העובדה כי הקטינות אובחנו כבעלות צרכים מיוחדים, ולכן הוצאותיהן גדלו בצורה משמעותית.
לעניין הכנסות האב, טענה כי משכורתו כ- 11,200 ₪ נטו בממוצע. האב עבד בעברו בעירייה ולאחר לימודיו המשיך לעבוד שם כאשר מסתפק בשכר נמוך יותר עקב היותו שכיר במגזר הציבורי. בנוסף, לאב הכנסות נוספות מהוריו, הכנסה קבועה של 1300 ₪ מאביו החורג ולטענתו “עזרה” מאמו בסכומים של עשרות אלפי שקלים.
מדוחו”ת תקציבים שצירף עולה כי יש לו חסכון שנתי שצבר בסך של 70,000 ₪.
לגרסתה, האב חי חיי מותרות ונהנה מרמת חיים גבוהה, יוצא לחופשות סקי באתרי נופש יוקרתיים באירופה וטס לחופשות במזרח הרחוק וצפון אמריקה. בנוסף, מחזיק בג’יפ יוקרתי, אופנוע וטרקטורון אקסטרים בעודה כורעת תחת הנטל הכלכלי בגידולן של הקטינות.
בעוד היא כדי להתקדם מצאה עבודה כמזכירה בחברת הייטק ושכרה כ- 16,000 ₪, אך בהיותה מעל גיל 40 ובהעדר תעודה אין לה ביטחון לעתיד.
כך גם נאלצה ליטול הלוואות רבות לצורך מימון ההליכים המשפטיים אליהם גורר אותה האב שהחזרן החודשי 1000 ש”ח. ובאשר להעברות הכספים לבן זוגה, הסבירה זאת כתשלום עבור אירוע רפואי גדול שלה.
האם מסכמת כי הוכח שינוי נסיבות מהותי המהווה עילה להגדלת דמי מזונות הקטינות הן בשל הרחבת זמני השהות והן בשל היותן מאובחנות כבעלות צרכים מיוחדים ונוכח הגידול בהוצאותיהן הרפואיות הגבוהות יחסית. לפיכך, עותרת לחיוב האב בדמי מזונות הקטינות בסך של 4430 ₪ בנוסף להוצאות עבור מדור והחזקתו בסך של 2813 בתוספת מחצית הוצאותיהן הרפואיות והחינוכיות של הקטינות ולדחות את תביעותיו של האב לביטול מזונות הקטינים ולחיובה של האם במזונות הקטין.
המתווה הנורמטיבי
שאלת הוכחת שינוי נסיבות מהותי ומה ייחשב לשינוי נסיבות מהותי, נקבעה בהלכה הפסוקה והמנחה בע״א 363/81 פייגה נ׳ פייגה, פ״ד לו)3) 187 שם נקבע כי : “פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות”
(בע״מ 3984/15 פלונית נ׳ פלונית (13/6/2013) [פורסם בנבו] ועמ״ש (חיפה) -47200-1220 א. נ׳ ב. (27/6/2021) [פורסם בנבו]).
“פסק דין בענייני מזונות ניתן לשינוי גם כשמדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל בין הצדדים. במקרה זה יכול בית המשפט לקרוא אל תוך ההסכם תנאי מכללא על פיו ישתנה ההסכם במקרה בו יחול שינוי נסיבות מהותי, וזאת גם אם הצדדים לא בהכרח התכוונו לכך. על כן, במקרה שנערך הסכם גירושין, בו הוסדרו בהסכמה מכלול העניינים, וההסכם קיבל תוקף של פסק-דין – אין בכוחו למנוע מבית המשפט לבחון את שאלת המזונות מחדש, אם נתגבש שינוי מוחלט ומהותי של הנסיבות” (בע”מ 7670/18 פלונית נ’ פלוני (20.1.21) (פורסם בנבו).
יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא נצפה ולא ניתן היה לצפות מראש בעת מתן פסק הדין הקודם על כן, על העותר מוטל נטל ההוכחה להציג את השוני בין המצב ששרר עת אושר ההסכם לבין המצב השורר במועד הגשת התובענה ובירורה ולהצביע על השוני שבעל הדין לא יכול היה לצפות מראש (ראו לעניין זה : בר”ע (ירושלים) 305/08 פלוני נ’ אלמוני (פורסם בנבו, מיום 12.6.2009); תמ”ש (נצרת) 52645-02-15 ר.ק נ’ י.ק (פורסם בנבו, מיום 11.1.2016); ע”א 511/78 דלהרוזה נ’ דלהרוזה, פ”ד לג(1) 449 (1979); ע”א 1880/94 קטן נ’ קטן, פ”ד מט(1) 215 (1995).
עוד נקבע כי בבסיס הלכה זו עומד עיקרון הצדק. כאשר שינוי הנסיבות הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת, על בית המשפט להתערב. נכון להכיר, בהקשר זה, כי עסקינן אף בזכויות ילדים, ודרכו של עולם כי חיי המשפחה עשויים להשתנות. מן הצד האחר, אין לאפשר דיונים נוספים ללא בקרה בעניין שכבר הוכרע ונפסק. על מנת לאזן בין עיקרון הצדק ובין עיקרון סופיות הדיון, נקבע כי על שינוי הנסיבות להיות מהותי, ובעת בחינת השינוי יש להשוות את המצב המקורי בעת מתן פסק הדין למצב הנוכחי, ולבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב” (בע”מ 7670/18 פלונית נ’ פלוני (20.1.21) (פורסם בנבו).
באשר לתחולת הלכת בע״מ 919/15 על תביעה לשינוי חיוב במזונות נקבעו בבע״מ 7670/18 עקרונות מנחים:
ראשית, הלכת בע״מ 919/15 לכשעצמה אינה מהווה “שינוי נסיבות מהותי” המצדיק שינוי חיוב במזונות.
שנית, ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי התרחש שינוי נסיבות מהותי כמשמעותו בפסיקה, המצדיק עיון מחודש בגובה המזונות, מן הראוי כי עיון זה יעשה בהתאם להלכת בע״מ 919/15, שהרי מרגע שנגזר לקיים דיון מחודש בגובה המזונות, אין הצדקה לקיימו על פי דין ישן שאיננו נוהג עוד.
שלישית, על בתי המשפט לשקול בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר. המצב בעבר וקביעות בית המשפט בפסק דין קודם מהווים את נקודת המוצא המחייבת ועל הטוען לשינוי לעמוד בנטל הוכחת השינוי מאותה נקודת מוצא.
(תלה”מ 2590-02-21 (נצרת) פלונית נ’ פלונית (13.10.21) (פורסם במאגרים).
מאחר שלא ניתן להגדיר כללים ברורים לשינוי הנסיבות המצדיק דיון מחודש בתיק, נקבע, כי על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולבחון כל שינוי לגופו על-פי השכל הישר, נסיון החיים ופרטי המקרה (בע”מ 3148/07 פלוני נ’ פלוני [פורסם בנבו] (13.6.2007))”.
מן הכלל אל הפרט
האם חל שינוי בזמני השהות
נכון למועד חתימת הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 15.6.17, גרו שני ההורים עם ילדיהם בקיבוץ.
במסגרת הסכם הגירושין נקבע כי הקטינים יהיו תחת אחריות משותפת תוך חלוקת זמני שהות של 9 לילות עם האם ו-5 לילות עם האב בשבועיים (פעמיים בשבוע וכל סופ”ש שני), דהיינו 64% מהזמן אצל האם ו- 36% מהזמן אצל האב.
ביום 25.10.21 ניתן פסק דין לאחר הגשת תסקיר ואבחון הילדים ע”י מומחה, ובחינת טובת הקטינים, המאשר את העתקת מקום מגורי האם עם שתי הקטינות לשכונת יוקרה בתל אביב בעוד שהקטין נותר להתגורר עם האב בקיבוץ בצפון.
במסגרת פסק הדין נקבעו זמני שהות לפיהם: בשבוע אחד יגיע האב ביום שני לתל אביב לשהות עם הקטינות ויביא עמו את הקטין על מנת שיוכל לשהות במחיצת האם, ובשבוע השני תגיע האם לשהות עם הקטין כשלוש שעות כאשר היא תביא עימה את הקטינות על מנת שתוכלנה לשהות עם אביהן.
בנוסף, נקבע סידור לסופי שבוע. שבוע אחד ישהו הקטינים בשישי שבת (לא כולל לינה במוצ”ש) בבית האם, כאשר ביום שישי יביא האב את הקטין לתל אביב וישהה שם עם הקטינות במשך שלוש שעות ובמוצ”ש תחזיר האם את הקטין לבית האב. בסופ”ש השני הסדר יתהפך.
בהתאם לפסק הדין שתי הקטינות נמצאות באחריות ההורית המלאה של האם, וזמני השהות שלהן עם האב פעם בשבוע וסופ”ש לסירוגין ואילו הקטין נמצא באחריות ההורית המלאה של האם ואותו הסדר של זמני שהות לגביו.
בפועל זמני השהות שמקיים כל הורה עם הקטין שאינו בחזקתו מצומצמים יותר מאלו שנקבעו בהסכם הגירושין.
האב הודה בחקירתו הנגדית כי חרף ההוראות בפסק דין, הוא אינו מקייים זמני שהות ביום שני בשבוע שהוא אמור ליסוע לתל אביב להיות עם הקטינות :
“ש. אתה כותב בתצהיר שלך שאתה מבצע נסיעות דחופות למרכז לצורך קיום קשר עם בנותיך. כמה פעמים אתה מגיע
ת. כל שבוע ימי שישי או שבת
ש. כמה בחודש?
ת.4 פעמים
ש. אמרת באופן תכוף.
ת. זה הסכם שיש לי.
ש. לפי החלטת בית משפט אתה צריך להגיע בימי שני.
ת. ימי שני לא מגיע מסיבה אחת יש וועדות בעבודה שלא יכול להגיע וגם לעומתה שאמה גרה צמוד אלי יש לה איפה להיות בזמן שאני בא לשם אני צריך לחפש מה לעשות עם הילדים לקחת לקניון, אין לי בית בתל אביב, כמו שהיא לוקחת לאמה יותר נוח לבוא לקיבוץ גם לבית הוריה אני החליטו בית משפט שאני צריך לנסוע לתל אביב. אין לי אופציה לנסוע ימי שני, לא החלטתי שהיא תעבור למרכז היא בחרה את זה הכל בסדר. נכון שזה באישור בית משפט. מן הראוי שהנסיעות לא יהיו על הגב שלי. אני לא החלטתי לנסוע לתל אביב. אין לי מה לעשות איתם שם. היינו בקניון עשרות פעמים.
ש. אבל החלטה שיפוטית יש שאתה לא מקיים אותה.
ת. יש לי וועדות כל ימי שני בעבודה”.
(עמ’ 13 ש’ 10-26).
האב טען כי האם מתראה עם הקטין אך פעמיים בחודש בלבד, ואולם טענתו זו לא הוכחה.
האם העידה בחקירתה הנגדית כי היא מקיימת זמני שהות בהתאם לפסק הדין ומגיעה פעמיים בחודש ובאמצע השבוע לקיבוץ כדי להיפגש עם בנה. עדותה לא נסתרה.
(עמ’ 30 ש’ 32-34).
עוד יודגש כי העובדה שהאב אינו מגיע פעם בשבועים ביום שני לפגוש את בנותיו בתל אביב פוגע בזכותה של האם להיפגש עם בנה.
מעדותה עולה כי האב גם אינו מקיים את התוספת בזמני השהות שנקבעה לתקופת החופש הגדול עד כי נדרשה להגיש סעד דחוף בעניין זה.
בפסק הדין ציינתי כי הבנות “יפוצו” בשעות שהייה נוספות עם אביהן ועם אחיהן בחופשות של חגי השנה וחופשות הקיץ בהיקף של שני שלישים אצל האב ורק שליש אצל האם.
בחקירתה הנגדית העידה כי לפי פסק הדין שתי הקטינות היו אמורות להיות אצל האב בחופש הגדול שישה שבועות והיו רק ארבע שבועות בלי סופי שבוע (עמ’ 31 ש’ 15).
מהאמור לעיל, עולה כי חל שינוי נסיבות מהותי, זמני השהות של כל הורה הורחבו ביחס לקטין שנמצא בחזקתו וצומצו באופן ניכר ביחס לקטין שאינו מצוי בחזקתו.
האם חל שינוי ביכולתו הכלכלית של האב
האב עובד בתפקיד הנדסאי בעירייה במשרה מלאה ושכרו עומד על סך של כ- 11,200 ₪ לחודש.
(ממוצע תלושי שכר לחודשים 08-12/2022 וחודשים 01-07/2023 ).
בתור חבר קיבוץ, שכרו עובר לקיבוץ אשר מנכה משכרו את כל התשלומים שצורך בכל חודש כולל מיסים ודמי מזונות, ויתרת הכספים לאחר ניכויי תשלומים והמיסים, עוברת לחשבונו הפרטי.
להצהרתו, סכומים אלה אינם מספיקים לו למחייה ברווחה ואף קיימת לו יתרת חוב.
בתצהירו פירט האב את צרכי הקטין : כלכלה – 1100 ₪, ביגוד והנעלה- 800 ₪, משחקי מחשב ופנאי – 400 ₪, קופ”ח – 80 ₪, דמי כיס – 300 ₪.
ופירוט הוצאות המדור והחזקתו כדלקמן: חשמל – 600 ₪, ארנונה- 300 ₪, מים- 140 ₪, כבלים ואינטרנט – 350 ₪ ומיסי קהילה – 1000 ₪. בסה”כ כ- 1550 ₪ ומסים 1000 ₪.
אשר להוצאותיו המפורטות בדו”ח התקציב הקיבוצי, צירף האב לחודשים 12-08/2022 וכן לחודשים 01-07/2023, נראה כי בתקופה זו נשא התובע בתשלום חשמל בסך 476 ₪, ארנונה – 290 ₪, אינטרנט – 80 ₪, הוט- 96 ₪, מים- 148 ₪, עבור ארוחות בקיבוץ משלם סך של 422 ₪ ממוצע חודשי, כלבו – 120 ₪ ממוצע לחודש, בריכה בקיץ – 54 ₪ ממוצע חודשי.
האב צירף לתצהירו פירוט הוצאות אשראי לחודשים 03-06/2023 מהם עולה כי הוצאותיו האישיות כדלקמן: פנאי ובידור – ממוצע חודשי של 943 ₪, תחבורה – 400 ₪ לחודש, הלבשה והנעלה -220 ₪ לחודש.
לטענתו יש לו הוצאות דלק ותשלומי כבישי אגרה למפגשים עם הקטינות והוא לוקח אותן למסעדות ומקומות בילוי הכרוכים בהוצאות כספיות.
בחקירתו הנגדית עלה כי יש לו הכנסה חודשית מזה זמן מה של 1300 ₪ מאביו החורג :
“ש. אני מפנה אותך לתנועות שהגשת לתצהיר, כאשר רואה שיש הפקדות בביט של 1300 ₪ לאורך שנים.
ת. נכון
ש. תסביר לי
ת. בעלה של אמי … מפקיד כל חודש 1300 ₪ לכל ילד. לי לילדה. יש לו עוד ילדה שחיה באנגליה. אני מקבל ממנו 1300 ₪ לחודש. אבל לא שנים. הוא עוזר לי גם היום”.
(פרוטוקול עמ’ 12 ש’ עד עמ’ 13 ש’ 3).
כך גם קיבל עזרה מאמו בסכום של כ – 20,000 ₪ לצורך סגירת מינוס בחשבון הבנק.
“ש. בתדפיס עו”ש יש הפקדות של 20000 ש”ח
ת. נכון. מאמי. סגרה לי מינוס. יש מינוס של 18 או 20 אלף. תראי שלפני זה. פנו אלי מהבנק לסגור את המינוס והיא סגרה לי מהחשבון שלה
ש. יש לך עזרה מאמך.
ת. אם יש לי מינוס אז ברור שתעזור לי”.
(פרוטוקול עמ’ 13 ש’ 5-9).
באשר לעזרה החודשית שהאב מקבל מבן זוגה של האם והסיוע הכספי לסגירת יתרה שלילית בחשבון בנק מאמו, הרי שלא ניתן לייחס לו הכנסה גבוהה יותר, כבר נקבע כי : “אין מקום לצרף לשיעור השתכרותה כספים הניתנים לה כעזרה על ידי בני משפחתה. ככלות הכול, אין כל סיבה שהמשיב “ירוויח” מתמיכת בני משפחתה של המערערת ויפחית בשל כך בחיוביו כלפי ילדיו שלו” (עמ”ש (מחוזי מרכז) 29755-02-23 צ. י. ב נ’ א.ב פורסם בנבו מיום 9.2.24).
בנוסף, אני לא מוצאת לנכון לזקוף לחובתו של האב את העובדה כי בחר לעבוד כשכיר במגזר הציבורי אף כי יכול היה להרוויח יותר במגזר הפרטי. האב נשאל על כך בחקירתו והשיב כי יכול היה להרוויח אולי 1000 ₪ יותר (עמ’ 12 ש’ 18-19).
אמנם ההנחה הרווחת היא שבמגזר הפרטי רמות השכר הן גבוהות יותר, אך במגזר הציבורי מועסקים העובדים על פי רמות דירוג שונות ואלו עולות ככל שהשנים עוברות או לאחר עלייה בסולם התפקידים, כך שלאחר מספר שנים יכולים עובדי המגזר הציבורי להדביק את הפער, וממילא להרוויח יותר אם מצרפים את כלל ההטבות הסוציאליות והפיננסיות להן הוא זוכה. בנוסף, האב עובד במשרה מלאה ומעיון מתלושי השכר אני למדה כי הוא עושה גם שעות נוספות.
ניתן לראות כי אכן שכרו של האב נמצא במגמת עלייה, רק במסגרת כתב תביעתו מיום 8.8.22 טען כי מרוויח 8000 ש”ח בחודש, ושנה לאחר מכן בתצהירו שכרו כבר עלה להצהרתו לסך של 10,000 ₪.
לאור האמור, שכרו של האב נקבע על ידי על בסך של 11,200 ש”ח לחודש.
האם חל שינוי ביכולתה הכלכלית של האם
האם עובדת כמזכירה בחברת היי טק במשרה מלאה, שכרה הממוצע עומד על סך של כ- 16,000 ₪ (לפי תלושי השכר לתקופה שבין החודשים 11-12/2022 וחודשים 01-10/2023).
בטרם המעבר לתל אביב עבדה במפעל של הקיבוץ והשתכרה סך של 12,000 ש”ח.
חרף המעבר לתל אביב שמרה האם על חברות בקיבוץ (עמ’ 23 ש’ 29).
בחקירתה הנגדית אישרה כי הגדילה את הכנסתה :
“ש. קיבלת 12 ברוטו בשנת 2018
ת. כן
ש. היום כמה ברוטו? ממוצע שנתי.
ת. לא יודעת. הברוטו שלי הוא 20,6000 ₪”
(עמ’ 21 ש’ 1-4).
עם זאת ציינה כי היא מעל גיל 40 והתפקיד הבא ככל הנראה כבר לא יהיה יותר בחברת הייטק ולכן גם המשכורת שלה תשתנה.
“ש. השכר שלך גדל?
ת. אני עובדת בהייטק בתל אביב. בשנת 2018 עבדתי בXXX במפעל מזון… המשכורת שלי עלתה כי עברתי להייטק. אני מזכירה. זה מה שאני. אני מוצלחת מאוד. אבל אני מזכירה. והיום אני בהייטק אבל אני בת 40 פלוס אחרי התפקיד הזה אצטרך לחזור למקום שהוא לא הייטק ושם לא מרוויחים 20 אלף. אי אפשר להשוות יכולת השתכרות שלי ליכולת השתכרות של הנדסאי בניין זה שאני מרוויחה 20 אלף שקל לא אומר שבעתיד ארוויח אין לי תעודה”.
(עמ’ 21 ש’ 11-21).
האם מתגוררת כיום בתל אביב עם בן זוגה בשכונת יוקרה בדירה שכורה.
צורפו שני עמודים של הסכם שכירות מיום 27.7.23 בו האם והבן זוג רשומים כשוכרים שכר הדירה לחודש עבור הבית 19,000 ₪ החל מיום 1.11.23.
האם הצהירה כי היא מעבירה לבן זוגה תשלום בסך של 5000 ש”ח עבור שכ”ד חודשי וכן סכום של 3000 ₪ עבור חלקה וחלקן של הקטינות בהוצאות השוטפות של הבית : ארנונה, מים, חשמל, הוט, קניות בסופר.
מתדפיסי חשבון הבנק שלה לתקופה 11/22 עד 11/23 ניתן לראות כי היא מעבירה סכומים אלה לבן זוגה : סכום של 3000 ₪ בתאריכים : 26.10.23, 13.8.23, 28.9.23, 20.7.23 (גם עבור חודש יוני) 23.5.23, 21.3.23, 15.1.23 (גם עבור דצמבר).
6000 ₪ בוצע רק תשלום אחד 20.7.23.
מתדפיס חשבון בנק של האם מצאתי רק ראייה להעברה קבועה לסכום 3000 ₪.
בחקירתה הסבירה כי לגבי ההשתתפות בשכר הדירה, היא החלה להעביר סכום של 5000 ₪ רק מחודש 12/23 : “מעבר לזה את יכולה לראות שיש העברה חודשית שנתיים של 3000 ₪ שאני מעבירה לו כל חודש כנ”ל לגבי שכר דירה שהחל מהחודש כי עכשיו עברנו לבית הזה. יש 3000 ₪ ו-5000 ₪ שכר דירה”. (עמ’ 22 ש’ 15-17).
ואכן, לפי חוזה השכירות תשלום ראשון צריך להתבצע ב- 1.11.23 אך דפי הבנק הומצאו עד 5.11.23.
קודם לכן, האם התגוררה בדירת בן הזוג בתל אביב ונשאה רק בתשלום של 3000 ₪ עבור מחצית מהוצאות המשכנתא, כאשר תשלום זה היווה דמי שכירות לבעל עבורה ועבור הקטינות וכן את חלקן בהוצאות השוטפות של הבית (ש’ 13-15).
האם העידה כי היא ובן זוגה חתמו על הסכם ממון וכי יש ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת, בעדותה אישרה כי לא צירפה הסכם ממון או תצהיר ממנו (עמ’ 22 ש’ 8-12).
לשאלה מדוע לא צירפה הסכם ממון ותצהיר מבעלה, השיבה האם “לא התבקשתי” (עמ’ 22 ש’ 8-12).
האם נתבקשה לאשר שלא הציגה דפי חשבון או תצהיר מבעלה, שהסכום של 3000 ₪ שהיא מעבירה לו כל חודש אכן נשארים בחשבונו ולא חוזרים אליה, והיא השיבה : “אין הצהרה, אין דפי חשבון של בעלי. לא מאשרת שזה מגיע אליי בצורה אחרת” (עמ’ 33 ש’ 21-24).
והוסיפה : “זה לא עניין הגרוש שלי כמה בעלי מרוויח וכמה כסף הוא עושה. יש לנו הפרדה רכושית” (ש’ 25).
על פי ההלכה הפסוקה, כאשר הורה מקים תא משפחתי חדש, לעניין המזונות יש לבחון גם את הכנסות בן הזוג החדש והתא המשפחתי החדש בכללותו. (עמ”ש 17590-01-20 ר’ נ’ ר’ פורסם בנבו מיום 3.12.2020; ותמ”ש (ת”א) 71263/98 ז.ש. נ’ ז.ש. פורסם בנבו מיום 29.12.2003).
בעניינו לא הוצגו ראיות על הכנסות בן הזוג כי נטען להפרדה רכושית.
האם נתבקשה להבהיר בחקירתה כיצד נקבע הסכום של 3000 ₪ עבור חלקה וחלקן של הבנות בהוצאות אחזקת המדור, והשיבה על כך : “לא זוכרת. זה היה 2000 ₪ בהתחלה ואמרתי אעביר 3000 ₪.
ש. החלטת להיות מגדילת ראש
ת. לא. יש הוצאות של בית משותף
ש. איפה הן?
ת. הכל פה. ארנונה חשמל.
ש. תפני אותי לעמוד.
ת. את לא יודעת לפתוח לבדוק?
ש. תראי לי בנספחים ראיות לתשלום ארנונה, חשמל, מים, כבלים, גז. שאלתי אותך מראש. אמרת לא רלוונטי. מה משלם על עצמו מי גר בבית לטעמו יש לו ילדים אין לו ילדים
ת. אין לי את זה פה”.
(עמ’ 22 ש’ 26-35).
בהמשך הסבירה כי היא לא זוכרת איך נקבע סכום ההשתתפות שלה ושל הקטינות במדור ואחזקתו “בהתחלה 2000 ₪ או שהוא העיר לי, לא יודעת אבל היום זה 3000” (עמ’ 23 ש’ 18).
בכתב התביעה להגדלת מזונות כשגרו בדירת הבעל, טענה האם כי חלקן של הקטינות בהוצאות מדור ואחזקתו (40%) הינו 2813 ₪, ובתצהירה לאחר המעבר לבית השכור, טענה לסכום של 2600 ₪ בעבור חלקן.
(בשכירות – 2000 ₪, ארנונה, חשמל, מים, הוט -600 ₪).
עבור מזונות הקטינות בתצהיר נתבקש סכום של 4750 ₪ לרכיבים הבאים :
כלכלה- 520 ₪, פארם – 448 ₪, ביגוד הנעלה ופארם- 626 ₪, ימי הולדת ומתנות – 686 ₪, טלפון- 70 ₪, דמי כיס – 600 ₪.
צורפו תדפיסי הוצאות אשראי כראיות, שקשה לגזור מתוכם מה שולם עבור הקטינות.
בחקירתה הסבירה כי מזון היא משלמת באשראי כאשר קונה בסופר ואין לה את האשראי של הבעל (ש’ 20).
בביתם גרים גם שני ילדיו של הבעל מנישואין הקודמים בני 11 ו-12 כ- 4 ימים בשבוע.
האם הפנתה לטבלה מסודרת של הוצאות הבית הקודם בכתב התביעה שהגישה, אליו צרפה בנספח ד’ קבלות של מספר חודשים שמאמתות את נכונות ההוצאות החודשיות הרשומות אך לא את חלקן של הקטינות בהן. לפי חישוב האם יוצא ששיעור חלקן של הקטינות הוא 40% מהסכום המלא. ולא כך היא. הואיל וחלקה של האם בתשלום המדור עבור התא המשפחתי החדש הוא מחצית מהסכום המלא, וחלקו של האב במדור הקטינות ואחזקתו הוא בשיעור 40%, מתוך מחצית חלקה של האם (ע”א 52/87 הראל נ’ הראל (פורסם במאגרים) מיום 12.10.1989). דהיינו אם הוערכו מדור והוצאותיו בסך של 7029 ₪, חלקן של הקטינות הוא 40% ממחצית הסכום, דהיינו סך של 1405 ₪. ורכיב הוצאות הבית לבדו בגין חלקן של הקטינות עומד על סך מעוגל של 600 ₪.
האם העידה כי היא מרוויחה יותר ממה שהיא מוציאה.
“ש. איך זה מתיישב שהשכר שלך 20000 ₪ ברוטו בערך 15000 ₪ נטו בהלימה לכרטיסי אשראי בין 10 ל-14 בממוצע ואת נשארת עם יתרות זכות של אלפי שקלים בבנק שלך
ת. אני מרוויחה יותר ממה שאני מוציאה ואני בפלוס מה הבעיה?
ש. יש חשבון שנכנס 14000 שקל נטו, ויש באותו חודש 14000 אשראי את אמורה להיות באפס איך נשארת עם אלפי שקלים בחשבון
ת.2500 ₪ מזונות XXX מעביר לפעמים יש החזרים מהקיבוץ. אין לי הכנסות מהצד. אין לי. להבדיל ממרשך”
(עמ’ 25 ש’ 9-15).
84. האם עומתה עם העובדה שאין לה מינוס בחשבון הבנק, בכך שיש לה תמיכה מהבעל מה שמעיד שאין הפרדה רכושית, והיא שללה זאת:
“ש. יש לך תמיכה רצינית מבעלך
ת. יש הפרדה רכושית מלאה
ש. כמה בעלך מרוויח
ת. בעלי לא עובד.
ש. מה ההכנסות שלו בחודש
ת. לא רוצה לענות. לא מעורבת בהכנסות בעלי”.
האם עומתה עם מספר העברות בנקאיות מחשבון הבנק שלה לחשבון הבנק של הבעל כראייה לכך שאין הפרדה רכושית ביניהם:
ביום 19.7.23 הועברו לחשבונה 84,846 ₪ כספים מחברת הביטוח הפניקס, ויום למחרת ה- 20.7.23 הועבר הסכום במלואו לבעלה.
ביום 22.6.23 האם העבירה לחשבונה סכום של 50,000 ₪ ולאחר שלושה ימים ביום 25.6.23 העבירה לחשבון בעלה סכום של 60,000 ₪.
האם הסבירה שתי העברות אלה בתשלום עבור אירוע מגה רפואי שלה (עמ’ 25 ש’ 25-28 ועמ’ 26 ש’ 11-13).
ביום 9.2.23 הועברו כספי הלוואה מקופת גמל מור לחשבונה בסך של 42,500 ₪, וכן תביעת ביטוח בריאות בסך של 8739 ₪ ומספר ימים לאחר מכן ביום 12.2.23 היא העבירה לבעלה סכום של 60,000 ₪.
האם הסבירה העברה זו “היינו צריכים כסף” (עמ’ 26 ש’ 14-16).
לסיכום נשאלה איך היא מסבירה שבין החודשים 2-6/23 העבירה סכום מצטבר של 170,000 ₪ לבעל שלגביו היא טוענת שהיא נמצאת בהפרדה רכושית ממנו.
האם הסבירה שהעברת הסכום של 170,000 ₪ שהעבירה לבעלה הגיע משלוש הלוואות שנטלה (ש’ 25-27), בהחזר חודשי של 1100 ₪ בממוצע (עמ’ 27 ש’ 8-12) כתשלום עבור אירוע מגה רפואי שלה שהיא צריכה לשלם עליו וגם עבור שכר טרחת עו”ד (ש’ 22-23). היות ובעלה שילם עבורה היא החזירה לו.
“כי זה הלוואות על שמי שאני צריכה להחזיר. היה אירוע מגה רפואי שצריך לשלם עליו זה שלי אני משלמת. וגם שכ”ט” (ש’ 22-23).
האם נשאלה מדוע לא שילמה על האירוע הרפואי ישירות מחשבונה, והשיבה על כך “מסיבותיי שלי” (עש’ 24-25).
האם עומתה שוב עם הטענה כי העובדה שהעבירה לבעלה כספים, מעידה על כך שהם בשותפות בחשבון וניסיונה להצדיק זאת בכסות של אירוע מגה רפואי לא הוכח על ידה, והיא השיבה על כך שהלוואי ולא היה אירוע מגה רפואי ואין לה איך להוכיח זאת (עמ’ 27 ש’ 26-29).
האם אישרה שלא הציגה אישורים על מצבה הרפואי הנטען (עמ’ 26 ש’ 22-23).
אציין כי תוך כדי חקירתה של האם הציגה בחטף בפני את הסיבה הרפואית אשר מפאת צנעת הפרט לא אפרט. ואולם, המחדל לאי חשיפת הסיבה הרפואית רובץ דווקא לשכמו של האב. עוד קודם לכן לתצהיריה צורפה הודעה כי בתדפיסי העו”ש שהוגשו ישנן מספר העברות אשר הושחרו, וזאת עקב הוצאות אישיות שלה אשר אינה מעוניינת לחשוף בפני הצד השני ואשר חוסות תחת חיסיון רפואי. וציינה כי ככל שבית משפט יבקש לראות את תדפיסי העו”ש המלאים היא תבקש להציגם לעיני בית משפט בלבד.
חרף הודעתה והגשת מספר מועט של פעולות משוחרות, האב לא ביקש את חשיפת המסמכים או הסרת החיסיון הרפואי, ועל כן לא נדרשתי לכך.
האב טען כי הכספים שהועברו מחשבונה של האם לחשבונו של הבעל כראייה על השתתפות בהוצאות, נועדו לצרכי ההליך המשפטי כדי להתחמק מתשלומים המגיעים לקטינים החלים עליה מדיני צדקה. האב הצביע על ההלכה של הימנעות מהבאת ראייה של הסכם ממון ו/או תצהיר מטעם הבעל ו/או זימונו לעדות, שנזקפת לחובתה. כך שנותרים בידה לגרסתו עוד 3000 ש”ח כהכנסה פנויה.
אציין כי לא מצאתי לזקוף את ההלכה של הימנעות מהבאת ראייה לחובת האם. על פניו מעיון בתדפיסי בנק במשך שנתיים ניתן לראות התנהלות כלכלית יחידנית שלה. בעלה לא מעביר לה כספים לחשבון, לדבריה לא נותן לה את כרטיס האשראי שלו, היא לא מעורבת בהכנסותיו, הוא דורש את השתתפותה בעלויות דיור אחזקתו ומחייה, היא נדרשה ליטול הלוואות למימון הוצאות רפואיות ושכר טרחת עוה”ד והיא עושה שימוש בכרטיס האשראי שלה לתשלומי סופר, פארם, ביגוד, קופת חולים, ביטוח רכב, דלק, קייטנות וכו’ (4/23 חיוב של 5945 ₪, 5/23 חיוב של 11,393 ₪, 7/23 חיוב של 12, 639 ₪ 8/23 חיוב של 10,764 ₪, 9/23 חיוב של 10,239 ₪ וכו’).
בד בבד היא נדרשת להמשיך לעבוד במשרה מלאה כדי לממן את עלויות המחייה שלה ושל הקטינות, להתנהל מול הקיבוץ כדי לקבל החזרים רפואיים עבור הקטינות, ולנהל הליך בהוצאה לפועל כדי לגבות מהאב מחציות.
נתתי משקל רב גם להתרשמותי מעדותה הסדורה והעקבית.
ככלל שוכנעתי מהנסיבות ועדותה המהימנה כי אין שיתוף כלכלי בינה לבין בעלה.
וכי אין ממש בטענת האב כי האם והקטינות חיות על חשבון הבעל.
כך גם התרשמתי כי אין כל אחיזה לטענתו כי אינו חייב בתשלום מדור היות והאם לא נושאת בתשלומי מדור מכל סוג שהוא. נקבע כבר כי מגורי האם עם בעלה יפחית את חיוב המדור אך לא יבטלו (תמ”ש (ת”א) 6935-08-12 (פורסם בנבו מיום 3.3.13) ועל ההורה לשאת בשיעור המדור כנגזרת מחלקו של ההורה האחר במדור (ראו תמ”ש (ת”א) 49701/98 פלונים נ’ אלמוני (פורסם בנבו מיום 7.6.05).
בענייננו עד לכניסה לדירה השכורה ב 1.12.23 העבירה האם לאב תשלום חודשי קבוע של 3000 ₪ בגין השתתפותן בחלקן בהוצאות הבית. כעת לטענתה, מתווסף גם סכום של 5000 ₪ בגין השתתפותן בשכירות (כאשר שכר דירה של הבית בשיעור של 19,000 ₪ לחודש).
האם חתומה ביחד עם הבעל על חוזה השכירות, ולא צורפה כל ראיה על העברה בנקאית לגבי סכום זה, שכן דיון ההוכחות חל בסוף 12/23 ודפי הבנק הוגשו עד ליום 5.11.23. גם לסיכומיה לא בקשה האם לצרף ראיות על העברת כספים לאב והיא מבקשת שנסתמך על עדותה בלבד. אמנם בית משפט נתן אימון בעדות האם, אך ההלכה היא כי תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. כאשר העובדות אינן שלמות והראיות אינן מאפשרות קביעת ממצאים ברורים, יאמוד בית המשפט את הצרכים על פי נִיסיון החיים של השופט היושב בדין (ע”א 680/82 נחום נ’ נחום, פ”ד לז(4)667; ע”א 687/83 מזור נ’ מזור, פ”ד לח(3) 29, 33; ע”א 130/85 ניסים סבן כהן נ’ שמעון כהן, פ”ד מ(1) 69; ע”א 93/85 שגב נ’ שגב, פ”ד לט(3)822, 825, 828 ועוד).
בעניינינו שכר הדירה החודשי המלא הוא סכום חריג בהיקפו, ואולם, לגרסת האם היא מחויבת בהסכמה עם בעלה בשיעור של 26% הימנו. גם אם שכר הדירה הינו גבוה ביחס לצורך במדור לו זקוקה האם עם הקטינות, הרי שלאור העובדה כי חלקה בשכר דירה הינו בשיעור של 5000 ₪, הרי שמדובר בעלות שכירות פחות מהממוצעת לדירה בעיר זו בכלל וסמלית ביותר למקום מגוריה בפרט, ואף שאינה עולה במידה ניכרת על שכר דירה ביישוב כפרי בצפון, באופן שמצדיק התערבות.
זאת ועוד, אין חולק שעל האב לשאת בחיוב המדור של בנותיו ואל לא להטיל זאת לפתחו של בן הזוג של האם, שאין לו כל מחויבות לשאת כלכלית בצרכיהן, וזאת ללא כל קשר להסכמה קיימת או מאוחרת שתהא בין האם לבעלה ולעתיד הזוגיות שביניהם.
מהאמור לעיל עולה, כי האם שיפרה את מצבה הכלכלי מאז אישור הסכם הגירושין, היא החליפה מקום עבודה בשכר עבודה גבוה יותר, היא נישאה מחדש ועברה לגור בבית שכור בשכונה יוקרתית בתל אביב בשל נישואיה לאיש אמיד, אך עם זאת היא משתתפת בהוצאות מדור אחזקה ומחייה שלה ושל הקטינות שגדלו מאז המעבר לעיר ולטפל בשתי קטינות עם צרכים מיוחדים בגפה.
לאור האמור, שכרה של האם נקבע על ידי על בסך של 16,000 ש”ח לחודש.
מהו יחס ההשתכרויות בין ההורים
לאור הדיווחים של הצדדים וחקירתם עולה כי:
לאב הכנסה פנויה בסך של כ- 6100 ₪ (מיסים פנימיים – 559 ₪, הוצאות מדור כולל אוכל – 2000 ₪ ודמי מזונות – 2500 ₪), כאשר בחזקתו קטין אחד שאינו בעל צרכים מיוחדים.
לאם הכנסה פנויה של כ- 6700 ₪ (שכירות – 5000 ₪, הוצאות מדור – 3000 ₪ ו- 1300 ₪ השלמת קנייות בסופר. לא מצאתי לנכון לקזז החזר חודשי של הלוואות בסך של 1000 ₪ שנלקחו לאחר אישור ההסכם בסמיכות למועד הגשת התביעות) כאשר בחזקתה שתי קטינות בעלות צרכים מיוחדים.
יחס הכנסות 48% האב 52% האם.
צרכי הקטינים
בתביעה לפסיקת מזונות הקטין הועמדו מזונותיו כולל מדור ואחזקתו על סכום של 1400 ₪ לחודש, החל מיום 25.10.21 המועד בו עבר לחזקתו.
בכתב התביעה ובתצהיר פורטו רכיבי המזונות.
האב לא נחקר על רכיבי המזונות של הקטין, וגם בסיכומי האם אין התייחסות לצרכיו של הקטין.
בהעדר מחלוקת, אני קובעת כי צרכיו של הקטין כולל חלקו במדור ואחזקתו הינן בשיעור של 1400 ש”ח לחודש.
לגבי צורכי הקטינות, בכתב התביעה הועמדו מזונותיהן בסכום של 4430 ₪ מתוכו סכום של 2813 ₪ בגין המדור (40% מתוך 4094 ₪) ואחזקתו (40% מתוך 3000 ₪).
בתצהיר לאור המעבר לדירה שכורה, הועמד חלקן בשכר דירה והוצאות מדור בסכום של 2600 ₪ ומזונותיהן בסכום של 3000 ₪ (במעוגל).
לאור הקביעות לעיל, אני קובעת כי חלקן של הקטינות בהוצאות המדור במעוגל 600 ₪ (לפי הוראות תשלום של הדירה הקודמת) בתוספת חלקן בשכירות 2000 ₪, סה”כ מדור ואחזקתו 2600 ₪.
בנוסף נתבע עבורן בתצהיר לאחר סיכום כל רכיבי המזונות סכום של 3000 ₪, דהיינו 1500 ₪ עבור כל אחת.
יצויין כי צרכי סף מינימליים לקטין הוערכו בסך 1,300-1,700 ₪ לחודש (עמ”ש 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני פורסם בנבו מיום 09.10.2017; עמ”ש 44496-10-20 א.נ’ ב. פורסם בנבו מיום 11.08.2020). סכומים אלו נקבעו לאחר שנלקחו בחשבון התמורות הרבות במהלך השנים, עליית מחירים בכל תחומי החיים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ”ב. סכומים אלו כוללים צרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים.
על סכומים דומים חזרו במספר פסקי דין שעסקו בקטין שהורגל לרמת חיים “רגילה” ושאינו מתגורר בשני בתים (עמ”ש (תל אביב) 12792-10-19 ע.נ. נ’ ע.ע.נ. פורסם בנבו מיום 27.10.2020; עמ”ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ’ ל.צ.ס. פורסם בנבו סעיפים 22-23 לפסה”ד מיום 22.09.2020; עמ”ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ’ פלונית פורסם בנבו סעיף 47 לפסה”ד מיום 31.01.2019)
בנסיבות אלה, לאחר שבחנתי ושקלתי עמדות הצדדים, הראיות החלקיות שהוגשו ורמת החיים הלכאורית לה הורגלו הקטינים, ראיתי לנכון להעמיד צורכי כל קטינה בסך של 1500 ₪ כפי שנתבקש.
הואיל וכל הורה נושא במלוא עלות כל קטין אצלו, וזמני השהות שלו עם הילדים האחרים שווה לאחר (לינה אחת לשבועיים לכל הורה ללילה אחד) ולשני ההורים יש עלויות של נסיעות לצורך קיום מפגשים עם הקטינים כאשר לאם יש שתי נסיעות יותר בחודש (יום שני ל 3 שעות), אזיי אני פוסקת כי כל הורה יישא במלוא מזונות הקטינים כפי יחס הכנסות.
יוצא כי האב צריך לשאת במזונות ומדור שתי הקטינות בסכום של 2688 ₪, בקיזוז חלקה של האם במזונות הקטין בסכום של 728 ₪.
אלא שחישוב המזונות אינו מתמטי דקדקני ודווקני ויש מקום לתחושת השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל הנטל בגידול הקטינים : “אלא יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדויק – של הפרמטרים הנזכרים וזאת מתוך הנחה כי – כדוגמא בלבד – אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד על 70% אצל האחד ו- 30 % אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עימו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחסי מתמטי אחוזי של זמני השהייה – הכול כמובן תלוי נסיבות”. (עמ”ש 11623-07-17 (מיום 24.6.18 פורסם בנבו)
בענייננו, האב ההורה האחראי על קטין אחד בעוד האם ההורה האחראי על שתי קטינות צעירות יותר. שתי הקטינות אובחנו כבעלות צרכים מיוחדים. בעת החתימה על ההסכם הגדולה יותר אובחנה כבעלת צרכים מיוחדים בעוד הצעירה אובחנה כבעלת צרכים מיוחדים רק לאחר החתימה על הסכם הגירושין. הצעירה לומדת בכיתה רגילה עם שעות שילוב והגדולה לומדת בכיתה קטנה בבי”ס רגיל.
נוכח העובדה כי נטל כלכלת שתי הקטינות רובץ על כתפיה של האם כמעט במלואו, לרבות עלויות המדור בעיר לעומת הקיבוץ, והעובדה כי האב עשה דין לעצמו וויתר על זמני שהות עם הקטינות בימי שני אחת לשבועיים, וחלה עלייה בהכנסותיו, אני פוסקת כי אין מקום לקיזוז חלקה של האם במזונות הקטין, וסכום המזונות שנפסק בהסכם הגירושין בסך של 2500 ₪ בצירוף הצמדה מאז עבור שלושת הקטינים יהווה כעת סכום למזונות עבור שתי הקטינות שנמצאות באחריות הורית של האם.
סוף דבר
בעת אישור הסכם הגירושין שני ההורים גרו בקיבוץ.
ושניהם נותרו עד היום חברי קיבוץ.
האם עברה באישור בית משפט עם הקטינות לעיר תל אביב ומתגוררת כיום עם בעלה בשכונה יוקרתית.
השרותים הבסיסיים שניתנים לחברי הקיבוץ ולילדיהם, גם אם הקיבוץ הופרט, מסובסדים באופן ניכר לעומת אלו הניתנים למי שמתגוררים בעיר, ובענייננו הדבר בא לידי ביטוי בעלויות שכר דירה והוצאות החזקת בית.
בנסיבות, מטבע הדברים שצורכי הקטינות יהיו גבוהים יותר משל צרכי הקטין שנותר בקיבוץ. למעשה, צורכיהן יהיו כשל צורכיהם של ילדים החיים בסביבה עירונית.
על כן, אני סבורה כי הוכח בפני שינוי נסיבות הנובע מכך שהאם הורה אחראי על שתי קטינות צעירות יותר והאב הורה אחראי על קטין אחד, ועם המעבר לעיר גם צורכי הקטינות גבוהות יותר.
בכל הקשור לקביעת גובה חיוב המזונות על האב, הוא יערך בהתחשב בשלושה רכיבים: האחד, יחס ההשתכרויות או כושר ההשתכרות של ההורים ויכולותיהם הכלכליות, השני, יחס זמני השהות עם הקטינים והשלישי, צרכי הקטינים עצמם (בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (2017)).
בנסיבות מצאתי לנכון להותיר את סכום המזונות הקבוע בהסכם הגירושין בסך של 2500 ₪ בצירוף הצמדה שהתווספה מאז בעינו באופן שייועד עבור שתי הקטינות (במקום שלושת הקטינים).
בכל הקשור להוצאות חינוכיות פורמאליות וחריגות וגם הוצאות בריאות חריגות, בהסכם הגירושין נקבע כי ההורים יישאו בהם בחלקים שווים.
לגבי הוצאות חינוכיות נקבע:
“ההורים יישאו בחלקים שווים וכנגד קבלות בהוצאות החינוך של הקטינים שלהלן: גן, צהרון, (עד כיתה ג’), חוג (אחד לכל קטין), קייטנות (2 מחזורים בשנה לכל ילד), שיעורים פרטיים (בהמלצת מורה מקצועי) או רצון הילד, מסגרת בלתי פורמאלית עד סיום בית ספר תיכון, אגרות בית הספר כאשר סכומים אלו יהיו בקיזוז המענק אותו מקבלת האם מהמוסד לביטוח לאומי בתחילת כל שנת לימודים וכל עוד המענק מתקבל לידיה”.
לא נקבע גובה הסכומים ולא נקבע מנגנון.
לגבי הוצאות רפואיות נקבע מנגנון:
“במקרה ואחד הצדדים מבקש להעניק טיפול כשלהו למי מהקטינים, כי אז ימציא המבקש מסמך מגורם מקצועי המצביע על הצורך בטיפול זה היקפו ועלותו.
לצד השני תהיה האפשרות להעמיד הצעה חלופית ואז תכריע ההצעה ההנמוכה יותר.
הצד המבקש יהיה רשאי להעניק את הטיפול היקר ובלבד שיישא בהפרש הכל כנגד קבלות”.
בהעדר פער בהכנסות פנויות אין מקום להתערבות בחלוקת מחציות שנקבעה בהסכם.
האם לא ויתרה על חברותה בקיבוץ, חרף מגוריה בעיר בתל אביב.
האם פועלת לקבלת החזרים מהקיבוץ עבור הוצאות רפואיות וחינוכיות שונות של הקטינות בהתאם לתקנון הקיבוץ, וביתרה מתחלקת עם האב בחלקים שווים.
הצדדים הגישו מסמך שנערך על ידי מזכירת הקיבוץ מיום 23.2.23 בו נרשמו עלויות שמסבסד עבור חברי הקיבוץ, כאשר שני ההורים חברי קיבוץ. למשל, 50% מעלויות בית ספר וחינוך בלתי פורמאלי, 90% מעלות טיפולי שיניים, ו- 50% מעלות טיפולים רגשיים עד לגובה של 2000 ₪ בשנה. צוין כי הקיבוץ אינו מסבסד חוגים וכל חבר קיבוץ יכול להחליט האם ולאן לשלוח את ילדיו.
האם בעצמה אמרה בדיון כי לעניין הגשר שהרכיבו לקטינה, החזיר לה הקבוץ 90% מעלות מרפאת שיניים בקיבוץ, למרות שעלות הגשר במרפאת שיניים בתל אביב הייתה יקרה יותר והיא נאלצה לספוג את ההפרש.
בהחלטתי מיום 13.3.23 קבעתי יש מקום לקבוע את גובה עלויות פעילויות הקטינות לגובה העלויות של פעילויות מקבילות באזור הצפון, כפי שהצדדים צפו שיהיו בעת עריכת הסכם הגירושין עד למעבר האם לתל אביב.
לפי מנגנון שבו פעילות אחת תושווה לפעילות זהה לה, למשל צופים לשומר הצעיר, וגם טיפול רפואי במרכז יושווה לטיפול רפואי מקביל בצפון, כנ”ל לעניין שיעורים פרטיים, וכיוצא בזה. ובהתאמה ייערך חישוב לגבי גביית הוצאות חריגות בהוצל”פ.
בנסיבות בהן יש השתתפות של צד ג’ – הקיבוץ בעלויות הוצאות חינוכיות ורפואיות , והאם פועלת לגביית החזרים מהקיבוץ, אין מקום לחרוג מהסכמות הצדדים כפי שצפו בעת עריכת הסכם הגירושין שהעלויות אלה תהיינה כפי המקובל באזורם.
באשר לשיעורים פרטיים, אין הגבלה בהסכם על מספר השיעורים.
יצוין כי שתי הקטינות אובחנו כבעלות צרכים מיוחדים, ועל כן הן נדרשות לשיעורים כדי לחזק את החולשות שלהן בלמודים ולשפר את הישגיהן. הסכמת הצדדים לשלם מחצית מהוצאות שיעורים פרטיים בהתאם לצורכי הקטינים, עוגנה בהסכם הגירושין ואין מקום לסטות מהסכמות אלה בכפוף למנגנון ששנקבע בהחלטתי.
כדי לייעל את המנגנון אני מורה כי על האב רובץ הנטל להצגת סימוכין לעניין הסכומים המוצעים בצפון באשר להוצאות חינוך חריגות, וככל שלא יעשה כן תוך 10 ימים ממועד פניית האם אליו במסרון ו/או בהודעת ווט’סאפ, יושת עליו מחצית החיוב כפי שהציגה האם.
לאור המכלול, התביעה שהגיש האב לחיוב האם בדמי מזונות הקטין בסך של 1400 ₪ מהמועד שעבר לחזקתו 25.10.21 (תלה”מ 17202-08-22) התקבלה במובן שהקטין זכאי למזונות אך אין לה ביטוי מעשי, במובן זה שמזונותיו קוזזו כנגד השתתפות האב במזונות הקטינות והתביעה לביטול חיוב במזונות הקטינים שנקבעו בהסכם הגירושין (תלה”מ 17185-08-22) נדחתה.
התביעה שהגישה האם להגדלת מזונות עבור שתי הקטינות (תלה”מ 10555-12-22) התקבלה בחלקה והבקשה הדחופה לאכיפת זמני שהות לפי פסק הדין לרבות בחופש הגדול (תלה”מ 51071-07-23) התייתרה.
לאור התוצאות אליהן הגעתי לא מצאתי לנכון להשית הוצאות על מי מהצדדים.
המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין ותסגור את כל ארבעת התיקים שבכותרת.
ניתן היום, ג’ תשרי תשפ”ה, 05 אוקטובר 2024, מוצ”ש, בהעדר הצדדים.
