מספר בקשה:7
לפני
כבוד השופטת עידית בן-דב ג’וליאן
מבקש
מ.
ע”י ב”כ עו”ד טל זלץ
נגד
משיבה
מ.ע.
ע”י ב”כ עו”ד גלית סימוני
פסק דין
ביום 29.2.24 ניתנה החלטת כב’ ביה”ד הרבני האזורי בנתניה כי הסמכות לדון בתביעת האב למזונות ילדיהם הקטינים של הצדדים שהוגשה לביה”ד בתביעה כרוכה ביום 11.1.24 – הנה לביה”ד.
על יסוד החלטה זו הגיש האב בקשה למחיקת תביעת האם כאן למזונות קטינים מיום 1.2.24.
האם מתנגדת לבקשה. האם מפנה לכך שסוגיית הסמכות העניינית לדון במזונות קטינים טרם הוכרעה ותלויה ועומדת בבג”ץ, מפנה לכך כי בימ”ש זה דן בבקשה למזונות קטינים כסעד דחוף בהליך י”ס, ומפנה לסעיף בהחלטת כב’ ביה”ד לפיה לבית הדין סמכות מלאה לדון בהשבת מזונות קטינים, בעוד תביעת האב אינה להשבת מזונות כי אם לדון במזונות הקטינים לגופם.
ראשית יוער -מעיון בהחלטת כב’ ביה”ד מיום 29.2.24 עולה כי אכן צויין בה בסופה כי לבית הדין סמכות לדון בהשבת מזונות קטינים. לצד זאת, ברישא ההחלטה נקבע כי לבית הדין סמכות דיון ייחודית בעניינים הכרוכים ובכלל זה בעניין מזונות הקטינים.
אין מחלוקת כי תביעת האב הכרוכה הנה בעניין מזונות קטינים ולא בהשבה. מלשון החלטת כב’ ביה”ד עולה כי נקבע בה שהסמכות לדון בתביעה הכרוכה למזונות קטינים לביה”ד.
עוד יוער לעניין מתן החלטה למזונות כסעד דחוף בהליך י”ס על ידי בימ”ש זה – כי אין בדיון בסעד דחוף או זמני או במתן סעד כאמור כדי לקבוע בשאלת הסמכות לדון בתובענה (סעיף 3(ח) בחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע”ה-2014).
לגופו של עניין-
אין מחלוקת כי לא ניתנה הסכמת האם לסמכות ביה”ד הרבני לדון בתביעת האב למזונות קטינים על פי סעיף 9 לחוק שיפוט ביד”ר;
החלטת כב’ ביה”ד הרבני בעניין הסמכות מתייחסת לכריכת תביעת מזונות קטינים שהגיש האב שם לתביעת הגירושין, על פי סעיף 3 לחוק שיפוט ביד”ר;
אין מחלוקת כי מדובר בתביעה למזונות קטינים, להבדיל מתביעה ל”השבת הוצאות”;
על פי הלכת כב’ ביהמ”ש העליון בבג”ץ 7628/17 ביה”ד הרבני לא קונה סמכות עניינית לדון בתביעה למזונות קטינים בכריכה (סעיף 3), אלא רק בהסכמה (סעיף 9);
לצד זאת כב’ ביה”ד הרבני הגדול פסק בתיק 1250217/3 כי ביה”ד הרבני מוסמך לדון גם בתביעת מזונות קטינים כרוכה. על יסוד זאת ניתנו מספר החלטות על ידי מספר בתי”ד רבניים אזוריים.
בפני ביהמ”ש העליון כיום בשבתו כבג”ץ תלויים ועומדים על המדוכה מספר הליכים שאוחדו לדיון בסוגיית הסמכות לאור קביעת ביה”ד הרבני הגדול / בתיה”ד הרבניים האזוריים – 5988/21, 7880/21, 8228/21, 5652/22.
דיון בעתירות מאוחרות שהוגשו באותו עניין של שאלת סמכות עניינית בתביעת מזונות קטינים, הושהה עד להכרעה בעתירות שאוחדו כאמור (למשל 5904/23, 919/23), כאשר לא ניתן צו ביניים (החלטת כב’ ביהמ”ש העליון מיום 2.8.23).
בנסיבות שפורטו (תוך שאינני מתעלמת מהלכת פייג-פלמן בבג”ץ 8497/00), כל עוד לא הוכרעו העתירות בבג”ץ אינני מוצאת כי בימ”ש לענייני משפחה מוסמך לקבוע שהחלטת ביה”ד הרבני האזורי ניתנה בחוסר סמכות ודינה בטלות, או להתעלם ממנה ותוצאתה, בניגוד לכלל כיבוד הערכאות.
סמכות זו נתונה לביה”ד הרבני הגדול בהליך ערעור או לבג”ץ בעתירה מתאימה, וזו דרך המלך ככל שהאם עומדת על טענותיה בעניין. לעניין זה השוו גם עמ”ש (חי’) 15152-12-20 ר.פ נ’ כ.פ (6.6.21).
משמעות בקשת האם כי בימ”ש זה יידון בתביעה למזונות קטינים וינתנו החלטות, שעה שביה”ד הרבני האזורי דן במקביל בתביעת האב למזונות קטינים שקדמה וינתנו שם החלטות –
עלולה ליצור מצב של מתן החלטות סותרות, סרבול, ניהול הליכים בכפל, תוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים.
ככל שתבחר האם להשיג על החלטת ביה”ד הרבני האזורי בערכאה המתאימה וזו תבוטל, ניתן יהיה ממילא להשיב הגלגל לאחור בפסיקת מזונות, ולא מדובר בתוצאה שהנה בלתי הפיכה.
מעבר לכך חזקה כי ביה”ד הרבני ידון ויפסוק בהליך שלפניו על יסוד הדין והפסיקה ולטובת הקטינים.
על יסוד כל זאת, ומבלי שיש בתוצאה זו כדי להביע עמדה בשאלת הסמכות העניינית לגופה (התלויה ועומדת להכרעה בבג”ץ) – אני מקבלת את בקשת האב למחיקת התביעה כאן למזונות קטינים.
תיק המזונות שבכותרת יסגר.
הדיון הקבוע ליום 18.4.24 – מבוטל.
לנוכח מהות העניין לא מצאתי לפסוק הוצאות בהליך.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ”ד אדר א’ תשפ”ד, 04 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
