לפני
כבוד השופטת שירלי שי
תובעת/אם:
ש’ י’
ע”י ב”כ עוה”ד אלי חביב ועוה”ד בר מחלוף
נגד
נתבע/אב:
ח’ י’
ע”י ב”כ עוה”ד אורית יצחקי ועוה”ד ורד ברוך
פסק דין
בפניי שני הליכים, האחד תביעה לפסיקת מזונות שתי בנותיהם של הצדדים, נ’ ילידת X.X.2015 וה’ ילידת X.X.2018 (תלה”מ 25087-09-23 – להלן: “הליך המזונות”), והשני, תביעה לקביעת אחריות הורית והסדרי שהות (תלה”מ 34674-09-23 – להלן: “הליך בענין הקטינות”). שני ההליכים הוגשו על ידי האם.
במסגרת הליך המזונות נדרש בית המשפט לקבוע את מזונות בנותיהם של הצדדים. בהליך בענין הקטינות נדרש בית המשפט לקבוע אחריות הורית, מעבר מגורי האם תוך הרחבת זמני השהות של הקטינות עם האב.
בדיון שהתקיים ביום 24.09.24 נתנו הצדדים הסכמתם למתן פסק דין בהתבסס על החומר המצוי בתיק, ללא תצהירי עדות ראשית וללא קיום דיוני הוכחות, תוך הגשת סיכומים. סיכומי הצדדים הוגשו ומכאן פסק דין זה.
למען הסדר הטוב, יובהר כי טענות הצדדים כפי שהועלו בשני ההליכים יובאו במאוחד וההכרעה תחולק לשניים – הפרק הראשון עניינו פסק דין בהליך בעניין קטינות ואילו הפרק השני עניינו פסק דין בהליך המזונות.
למען הנוחות, התובעת תיקרא “האם” ואילו הנתבע ייקרא “האב”.
הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת:
הצדדים שניהם יהודים אשר נישאו כדמו”י ביום X.X.2006 ונולדו להם שתי בנות:
נ’ ילידת X.X.2015 כבת 9 ועשרה חודשים נכון לכתיבת פסק הדין.
ה’ ילידת X.X.2018כבת 6 וארבע חודשים נכון לכתיבת פסק הדין.
(להלן: “הקטינות”)
הצדדים אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת מאז חודש 11/23.
הסדרי השהות טרם הגשת התביעות התנהלו באופן שהאב שהה עם הקטינות פעם בשבוע, בימי שלישי, מסיום המסגרת החינוכית ועד השעה 20:30 ובנוסף בכל סופ”ש לסירוגין, מיום שישי עם סיום המסגרת החינוכית ועד מוצ”ש. ביתר הזמן שהו הקטינות עם האם.
טענות האם בתמצית:
הצדדים יוצאי משפחות חרדיות נישאו ביום X.X.2016 ומנישואין אלה נולדו להם שתי בנות, נ’ כבת 8 וחצי (בעת הגשת התביעה), למדה בכיתה ג’ בביה”ס “—-” ב—-, וה’ כבת 5 (בעת הגשת התביעה), התחנכה בגן חובה “——” ב—–.
הקטינה ה’ נאלצה להישאר שנה נוספת בגן, בשל קשיים לימודיים שכן לא הייתה בשלה למעבר לכיתה א’.
מערכת היחסים בין הצדדים הייתה מלווה במשטר של שליטה, נוקשות, עריצות, קנאה, מעשים מיניים חריגים, והתפרצויות זעם של האב כלפי האם, שהובילו למשבר בחיי הנישואין, עד שנאלצה האם להגיש את תביעותיה, על אף שקדם לכך הליך י”ס שפתח האב, במאי 23 בבית הדין הרבני.
קנאתו של האב כלפי האם היתה חולנית כאשר בכל רגע נתון רצה לדעת איפה היא נמצאת. מעשיו של האב גרמו לאם להיזקק לתמיכה נפשית ולמסגרות סיוע שונות לרבות “בית חם”.
הליך י”ס שנפתח בבית הדין הרבני לא הביא לפתרון הסכסוך בין הצדדים, וגם תביעה לשלום בית שהוגשה על ידו לבית הדין הרבני, לא סייעה והסכסוך בין הצדדים, החריף.
נטל ניהול הבית וגידול הקטינות בתקופת הנישואין, היו, ונותרו גם כיום, על כתפיה של האם, ללא תמיכה מצד האב.
טרם הגשת התביעות הצדדים התגוררו בדירה שכורה ב—– בעלות חודשית של 4,800 ₪.
ההתנהלות הכלכלית בין הצדדים הייתה חריגה ושונה מהתנהלות של חיי משפחה תקינים, והיא אופיינה בחשדנות והתחשבנות תמידית על כל הוצאה נדרשת לקטינות.
חרף כל מה שחוותה האם במהלך הנישואין היא מעוניינת שיתקיים קשר בין האב לבין הקטינות, ושהוא יהיה הורה מעורב ומשמעותי בחייהן, ועל כן עתרה לקביעת זמני שהות בינן לבינו.
האם עובדת בחברה בשם “—” בסניף פתח תקווה, ומעבודה זו משתכרת בממוצע סך של כ – 5,000 ₪ לחודש. האם עבדה מספר ימים בחודש בסניף “—” באילת וכתוצאה מכך שכרה היה יותר גבוה, כפי שניתן לראות בתלושי השכר. טרם הסכסוך בין הצדדים עבדה האם בחברה דומה לזו שעובדת כיום, חברת “—–” והשתכרה בשכר מינימום שנע בין 4,000 ₪ לבין כ – 5,000 ₪ לחודש.
האב עובד בשלוש עבודות, כמלווה בהסעות ילדים בעלי צרכים מיוחדים מטעם עיריית —– ועיריית —–, ובמצטבר משתכר משתי עבודות אלו סך של כ – 8,000 ₪ בחודש. בנוסף, עובד כמטפל באדם מבוגר ומשתכר מעבודה זו סכום שנע בין 2,000 ₪ ל – 3,000 ₪ לחודש.
הקטינות סובלות מבעיות רגשיות ולימודיות כפי שאף בא לידי ביטוי בתסקיר העו”ס.
במסגרת כתב התביעה עתרה האם לחיוב האב במזונות הקטינות בסך של 6,000 ₪ כולל מדור ואחזקתו וכן במחצית מכלל ההוצאות החינוכיות והרפואיות שלהן.
במסגרת הסיכומים הדגישה האם כי יש לפסוק את מזונות הקטינות בהתאם לפסיקה הנהוגה מזה שנים, בסכום שנע בין 1,600 ₪ לבין 1,900 ₪ לחודש לא כולל מדור והוצאות חינוך ובריאות.
במסגרת הסיכומים עתרה האם כדלקמן:
להרחיב את הסדרי השהות של האב עם הקטינות ולקבוע שהאב ישהה עימן פעמיים בשבוע באמצע השבוע כולל לינה, וכן בכל סופ”ש שני, לסירוגין.
לאפשר לאם לפעול בעניינים הנוגעים לקטינות לבדה, ובמסגרת זו לחתום על כל המסמכים ככל שהאב לא ישתף פעולה עמה או עם הגורם הרלוונטי. בענין זה יצוין כי מדובר בסעד שנתבע לראשונה במסגרת הסיכומים.
לחייב את האב בדמי מזונות בסך של 2,000 ₪ לכל אחת מהקטינות וכן לחייבו בדמי מדור בשיעור של 40% מהוצאות המדור ואחזקתו. כמו כן לחייב את האב במחצית ההוצאות החינוכיות והרפואיות של הקטינות, כאשר כל הסכומים צמודים למדד, וכל זאת עד סיום לימודיהן או עד הגיען לגיל 18 (המועד המאוחר מבין השניים) וממועד זה לחייבו בשליש הסכום.
טענות האב בתמצית:
כתב התביעה נטול יסוד עובדתי ומשפטי והוא נשען על חישובים ורכיבים מופרזים ושגויים.
בניגוד לטענת האם, האב הוא האחראי המבוגר אשר דאג לאיזון כלכלי נכון ואף לחיסכון, בשעה שהאם לא מחושבת ולא מבינה את מגבלות התקציב המשפחתי. האב הוא זה שניקה ובישל, ומאז לידת הקטינות הוא זה שהיה רוב הזמן עימן.
המפנה במערכת היחסים בין הצדדים, החל בחודש 09/22 בעת שהאם החלה לעבוד באילת. בעת שהותה באילת התנתקה האם ולא שוחחה עם הקטינות.
בניגוד לטענת האם, חיי הנישואין של הצדדים היו “מצוינים” (כפי שצוין בסעיף 5 לכתב ההגנה). הסיבה לפירוק התא המשפחתי אינה נעוצה באב ואין להטיל עליו את האחריות על כך. במשך 17 שנות נישואין, נושא הגירושין מעולם לא עמד על הפרק ויתכן כי הסיבה לפירוד הצדדים נעוצה דווקא באם וקיימת היתכנות שהיא ניהלה קשר מהצד.
הקטינות סובלות מרגישויות ועל כן מתחנכות בחינוך מיוחד. מיותר לנהל הליכים על גבן ולגרום להן סבל נוסף על זה שקיים.
האב עובד כמלווה מטעם עיריית —- ועיריית ——- ומשתי עבודותיו משתכר סך של כ- 8,000 ₪ לחודש. זה השכר שהצהיר עליו פעמיים בפני בית המשפט, במסגרת הדיון שהתקיים ביום 9.01.2024, והאם לא הכחישה.
רוב משכורתו של האב מממנת את הוצאותיו, לרבות את מזונות הקטינות, והוא למעשה מתקיים בקושי רב מיתרת הסכום, שמגיע לסך של כ – 3,300 ₪ לחודש בלבד.
אין לקבל את טענת האם לפיה אחיו של האב נושא במרבית הוצאות השכירות ואחזקת הדירה, בה מתגוררים האחים יחדיו, הואיל וטענה זו לא נתמכה בכל ראיה. גם אם טענה זו הייתה נכונה הרי שזה רק מחזק את טענתו בנוגע למצבו הכלכלי הקשה הגורם לו ליצירת חובות נוספים.
נוכח מצבו הכלכלי, קיבל האב ייצוג משפטי פרו בונו במסגרת תוכנית “שכר מצווה” של לשכת עורכי הדין.
בסיכומיו מדגיש האב כי בשעה שבמסגרת כתב התביעה ציינה האם כי שכרו משתי עבודות (עיריית —- ועיריית —-) עומדת ע”ס 8,000 ₪ לחודש, במסגרת סיכומיה טענה כי הכנסתו עולה לסך של 10,000 ₪ בחודש רק מעיריית —- ואילו מעיריית —- מגיע לסך של 2,500 ₪. מדובר בטענות סברה לא רק שלא הוכחו והן בגדר הרחבת חזית.
בסיכומיו מוסיף וטוען האב כי טובתן של הקטינות לשהות עם האם כפי שאף הומלץ בתסקיר. האב באופן חד וברור טוען כי אין לאפשר הרחבת זמני שהות בעת הזו בשעה שמקום מגוריו אינם מתאימים למגורי הקטינות ואף שעות עבודתו לא מאפשרות זמני שהות נרחבים.
בסיום סיכומיו עותר האב כדלהלן:
הותרת זמני השהות כפי שהתקיימו עד כה, קרי פעם בשבוע, בימי שלישי, מתום המסגרת החינוכית ועד לשעה 20:00 וכן בכל סופ”ש שני, מיום שישי בשעה 13:00 ועד כשעה לאחר צאת השבת.
קביעת זמני שהות בחגים ובחופשות עפ”י המלצות התסקיר.
חיובו בדמי מזונות בסך של 800 ₪ לכל אחת מהקטינות, וחיובו בשיעור של 40% מדמי המדור ובלבד שלא יעלה על 1,200 ₪.
חיובו במחצית ההוצאות החינוכיות והרפואיות של הקטינות, כאשר הוצאות החינוך ישולמו קודם כל מתוך המענק שישולם לאם על ידי הביטוח לאומי.
חיוב האם בהוצאות משפט לטובת תכנית שכר מצווה.
פסק דין בתלה”מ 34674-09-23 – בענין הקטינות
כאמור, האם עתרה לקביעת אחריות הורית תוך קביעת זמני שהות בין הקטינות לאב.
בסעיף 24 לכתב התביעה הציעה האם כי זמני השהות של האב עם הקטינות יתקיימו פעמיים בשבוע, בשעות אחה”צ וכן בכל סופ”ש לסירוגין. יחד עם זאת ציינה האם כי בהמשך יש לשקול שבאחד מימי השהות של הקטינות עם האב, הן ילונו אצלו.
במסגרת ההליך הוזמן תסקיר מאת שירותי הרווחה ב—–.
ביום 26.06.24 הוגש תסקיר מפורט ויסודי (להלן: “התסקיר”) וממנו עולה כי הצדדים שרויים במשבר כתוצאה מהפרידה ועסוקים בהסתגלות למצב החדש. להערכתה של העו”ס, האם מצליחה לעבד את תהליך הפרידה, כאשר האב עדיין נמצא בשלבים הראשונים של עיבוד והסתגלות ומצבו זה אינו תואם את צרכיהן של הקטינות ועל כן לא נכון להגדיל את נוכחותו בחייהן ועבורן. וכך נכתב בסיום:”… לא נראה כי ישנה התכנות לאפשרות הרחבת זמני השהות ועל כן ההמלצה היא כי ימשכו כפי שמתקיימים כיום”.
אשר על כן ניתנו ההמלצות כדלקמן:
בסוף התסקיר נכתבו הערות בעלות חשיבות להכרעה, ועל כן יובאו במלואן, כדלהלן:
האם בתגובתה הראשונית לתסקיר, הביעה הסתייגות מהמלצותיו, בעיקר לגבי זמני השהות המצומצמים, ועמדה על עתירתה לקבוע זמני שהות משמעותיים יותר, לפחות פעמיים באמצע שבוע כולל לינה וכן בכל סופ”ש שני.
האב בתגובתו לתסקיר שב וחזר על עמדתו שלא להרחיב את זמני השהות שלו עם הקטינות בטענה כי מתכונת עבודתו, בזכותה יכול להשתכר סך של 8,000 ₪, לא מאפשרת הרחבת זמני השהות. לטענתו, הרחבת זמני השהות, על אף רצונו העז, תפגע בהכנסתו.
האב ביקש לאמץ את המלצות התסקיר בשינויים כדלהלן:
זמני השהות יתקיימו בהתאם להמלצות העו”ס למעט שעת האיסוף בימי שישי, שתהיה בשעה 13:30 וזאת בהתאם לשעת סיום העבודה בשעה 13:00.
חלוקת החגים תהיה בהתאם להמלצת העו”ס למעט יום כיפור שהקטינות ישהו אצל האם על בסיס קבוע.
זמני השהות בערבי חג יחלו בשעה 13:30.
אין להפנות את האב לטיפול פרטני והדרכת הורים וככל שבית המשפט יחייב זאת, אזי במסגרת ציבורית וללא עלות.
בהתאם להחלטת בית המשפט, הגישה האם תגובה נוספת לתסקיר, תוך שהתייחסה לאמור בתגובת האב. האם שבה וחזרה על עמדתה כי יש להרחיב את זמני השהות, שיכללו לינה לפחות פעם בשבוע, בימי שלישי וכן בכל סופ”ש שני. האם הצביעה על הצהרותיו של האב בבית המשפט, לפיהן מעוניין באחריות הורית משותפת והסדרי שהות שוויוניים, כאשר בפני העו”ס שינה את דעתו וביקש לצמצם את זמני השהות. לטענתה של האם, הקטינות חוזרות בימי שלישי מבית האב מלוכלכות ועייפות וללא מקלחת וגם מתוסכלות מהשהות הקצרה עמו ולכן שהות שתכלול לינה תאפשר להן זמן איכותי יותר. עוד טוענת האם כי לינה אצל האב, השכמה למחרת ויציאה ישירות למסגרות החינוך, תקל על הפרידה ממנו. האם עומדת על עתירתה להרחיב את זמני השהות בימי חול באופן שיתקיימו פעמיים בשבוע כולל לינה ולחילופין, באופן זמני והדרגתי, לקבוע כי זמני השהות בימי שלישי יכללו לינה.
לאחר שנדרשתי לתסקיר ולעמדות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את המלצות התסקיר לגבי חלוקת זמני שהות, וליתן להן תוקף של פסק דין. ואסביר.
סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב – 1962 (להלן: “החוק”) קובע כי “אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין…..”.
סעיף 17 לחוק קובע כי “באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין”.
סירובו של האב להרחבת זמני השהות שלו עם הקטינות והותרתם מצומצמים מאוד, אינה עולה בקנה אחד עם החובה המפורטת בסעיף 15 לחוק, בוודאי לא קיום החובה לפני קבלת הזכות. יחד עם זאת, כאשר קובעת העו”ס בתסקיר, כי לאב אין פניות רגשית להתמודד עם הרחבת זמני השהות עם הקטינות, וכי ההתמודדות הרגשית שלו אינה תואמת לצורכיהן של הקטינות בהגדלת נוכחותו בחייהן ועבורן, כפיית זמני שהות, תפגע בטובת הקטינות. כאשר על בית המשפט לדאוג, בראש ובראשונה לטובת הקטינות, לא יהיה זה נכון לכפות על האב קיום זמני שהות בניגוד לרצונו. יתר על כן, קיים סיכוי גדול כי הרחבת זמני השהות בכפייה לא רק שלא תיטיב עם הקטינות, כפי שהיו רוצות, אף תיפגע בהן.
יתר על כן, כאשר האב בטוח כי אין ביכולתו לשהות עם הקטינות זמן רב יותר, גם אם לשיטתו מדובר בענין טכני של שעות עבודה או מקום מגורים, ועומד בתוקף על סירובו להרחבת זמני השהות עם הקטינות, גם לאחר שהובהרה לו המשמעות של מעורבותו ונוכחותו בחיי הקטינות, התנגדותו מורגשת על ידי הקטינות, וככל שהרחבת הזמנים שלו עימן יכפה עליו, הקטינות כאמור יפגעו.
אמנם התסקיר אינו בגדר חוות דעת ואולם עפ”י הפסיקה יש ליתן לו משקל יתר בדומה למומחה, שכן העו”ס הוא גורם ניטרלי וממלא את חובתו בהתאם לחוק ועפ”י החלטות בית המשפט (ראו: בע”מ 5072/10 פלוני נ’ פלונית פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 26.10.10; בע”מ 4259/06 פלונית נ’ היועמ”ש פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 13.07.06).
במקרה דנן בית המשפט התרשם מתסקיר מפורט ויסודי, שנעשה בצורה מפורטת, תוך בחינת טענות הצדדים, צרכי הקטינות, וכלל נתוני המשפחה, לרבות התנהלות הצדדים טרם הפרידה. במקרה שכזה ועל אף שהמלצות התסקיר אינן מחייבות את בית המשפט, בית המשפט מקבל את עמדת העו”ס והמלצותיה.
נוכח כל המפורט לעיל בית המשפט נותן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר בדבר חלוקת זמני השהות לרבות בימי חופשה, חגים וחופשות, כמפורט בעמוד 4 לתסקיר מיום 26.6.2024. כמו כן בית המשפט נותן תוקף של פסק דין להמלצות הטיפוליות המפורטות בעמוד 5 לתסקיר.
למען הסר ספק יובהר כי על אף שמשמעות קבלת המלצות התסקיר הינה למעשה קבלת עמדת האב, אין מדובר במתן “פרס” לאב, כי אם בראיית טובת הקטינות.
האם עתרה במסגרת התביעה לקביעת אחריות הורית ובסיכומיה עתרה למתן סמכויות בלעדיות בקשר לחינוך ובריאות הקטינות. בשל חלוקת זמני השהות, לפיה רוב הזמן הקטינות מצויות אצל האם, הריני מורה כי האחריות ההורית בידי האם. יחד עם זאת ההורים שניהם האפוטרופוסים הטבעיים של הקטינות, ומכח זאת עליהם לקבל החלטות מהותיות בענין הקטינות במשותף ולא ניתן להיעתר לעתירת האם כפי שעלו בסיכומיה, למתן סמכויות בלעדיות. במצב של חוסר הסכמה או חוסר שיתוף פעולה, יכריע גורם ניטראלי, כאשר בעניינים רפואיים יכריע רופא ילדים, או רופא מומחה ובעניינים חינוכיים יכריע מורה מחנך, מורה מקצועי או יועץ בית הספר.
למעלה מן הצורך יאמר כי בית המשפט אינו מקבל את עמדת האב לגבי שינוי שעת איסוף הקטינות על ידו, בימי זמני השהות שלו עם הקטינות. מדובר בזמני שהות מצומצמים ביותר, ועל האב למצוא את הדרך, לקיימם במלואם.
יחד עם כל האמור מעלה, ובמיוחד נוכח העובדה שלשלב בו מצוי האב, לפיו טרם עיבד את הפרידה ועדיין מצוי בהסתגלות למצב החדש, ניתן משקל בהמלצות התסקיר, בית המשפט מוצא לנכון ליתן לעו”ס סמכויות לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962, לערוך שינויים בזמני השהות של כל אחד מההורים עם הקטינות, לרבות בחופשות ובחגים, ולאחר ששמע את עמדות הצדדים, בחן את טובת הקטינות ושמע אותן בהתאם לגילן וזאת למשך שנתיים.
פסק דין בתלה”מ 25087-09-23 – הליך המזונות
כעת ולאחר שזמני השהות הוכרעו כמפורט לעיל, ניתן לדון בהליך המזונות, אשר יוכרע בהסתמך על טענות הצדדים כפי שפורטו מעלה, המסמכים שצורפו לכתבי הטענות והוראות הדין והפסיקה הנהוגה.
למען השלמת התמונה יצוין כי ביום 15.10.2023 נפסקו מזונותיהן הזמניים של הקטינות. בעת מתן ההחלטה למזונות זמניים לבת ה’ טרם מלאו 6 שנים. בית המשפט חייב את האב לשלם לידי האם סך של 1,400 ₪ בעבור מזונותיה הזמניים של הקטינה ה’ וסך של 1,100 ₪ בעבור מזונותיה הזמניים של הבת נ’.
המתווה הנורמטיבי
בבוא ביהמ”ש לפסוק את גובה מזונות הילדים, עליו לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לארבעה פרמטרים עיקריים: א. צרכי הילדים; ב. היכולות הכלכליות של ההורים (כשיש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם לרבות שכר עבודה ורכוש); ג. קביעת היחס של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו; ד. חלוקת זמני השהות בפועל (ראו: עמ”ש (ת”א) 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב. (20.12.17) פס’ 8; הבע”מ בפס’ 93, 142, 147 לפסק דינו של השופט פוגלמן (כתוארו אז)).
הקטינות נשוא ההליך, בעת מתן פסק הדין, מעל גיל 6 ובהתאם להלכה הפסוקה בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (פורסם ביום 19.07.2019) (להלן: “הלכת בע”מ 919/15”) על שני ההורים לשאת יחדיו במזונותיהן, כאשר יש “להביא בחשבון את מכלול הנסיבות הכלכליות של שני ההורים לרבות הכנסותיהם הפנויות, המשמעות הכלכלית של הפירוד ביחס לכל אחד מן ההורים, הנטל הכרוך במשמורת הפיזית המשותפת מצד כל אחד ועד כמה זו נחלקת באופן שוויוני בית השניים”.
בהתאם להלכת בע”מ 919/15 ייבחנו כל אחד הפרמטרים שהובאו לעיל בנפרד.
אחריות הורית וחלוקת זמני שהות
האחריות ההורית וחלוקת הזמני השהות הוכרעו מעלה, וכפי שניתן לראות, זמני השהות של האב עם הקטינות מצומצמים ביותר.
למעשה הקטינות שוהות אצל האב באמצע שבוע, פעם אחת בלבד, למשך כ- 3 שעות, ובכל סוף שבוע שני, עד מוצאי שבת. לפיכך, יחס הזמן שהקטינות שוהות עם כל אחד מההורים הוא 10%-90% לטובת האם.
הכנסות הצדדים
הכנסות האם:
מתלושי השכר שצירפה האם לחודשים 07/22-07/23, ממקום עבודתה הקודם, עולה כי שכרה הממוצע עמד ע”ס של 4,490 ₪ נטו לחודש. כיום עובדת האם בחברה בשם “—-“, ומשתכרת, על פי טענתה, סך של כ – 5,000 ₪ לחודש בממוצע. יודגש כי האם לא צירפה תלושי שכר מעבודה זו. יחד עם זאת האב אינו מכחיש את גובה השכר הנטען על ידי האם.
נוכח האמור לעיל, ובהתאם לטענת האם בסיכומיה, לגבי גובה שכרה, ולשם פסיקת מזונות הקטינות, בית המשפט מעמיד את הכנסתה הממוצעת של האם על סך של כ 5,000 נטו לחודש.
האם שוכרת דירה בסכום נמוך של 4,800 ₪ לחודש כך שהכנסתה הפנויה עומדת ע”ס של 200 ₪.
הכנסות האב:
לטענת האב שכרו עומד ע”ס 8,000 ₪ בחודש.
בדיון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים ובאי כוחם ביום 09.01.24, נחקר האב והצהיר כי הוא עובד עם ילדים מוגבלים בהסעות, בהיקף משרה של 125% ומשתכר כ- 8,000 ₪ נטו בלבד. לטענתו יש לו 2 תלושי שכר מאחר ונותן שירותים ל-2 מעסיקים שונים והסכום בו נקב הינו ממוצע שני התלושים יחדיו. עוד הצהיר האב כי שוכר דירה לבדו ב—–, כעשר דק’ נסיעה ממקום מגורי האם ומשלם שכר דירה בסך של 4,400 ₪ הכולל תשלום עבור ארנונה ומים.
מתלושי השכר שצירף האב לכתב הגנתו (לחודשים 01-05/23 וגם 07-08/23 וגם 09-12/22) עולה כי ממוצע שכרו מגיע לסך של 7,623 ₪ נטו לחודש.
לעומת זאת האם עתרה בסיכומיה להעמיד את שכרו של האב ע”ס כ – 12,500 ₪ נוכח היקף משרתו בעת נישואיהם, כאשר הכנסתו מעיריית —– עמדה ע”ס 10,000 ₪ ואילו את הכנסתו מעיריית —– יש להעריך ע”ס 2,500 ₪. טענות האם בסיכומיה לא נתמכו בראיות.
לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים לא שוכנעתי כי שכרו של האב עומד ע”ס 8,000 ₪, במיוחד כאשר טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שצורפו. בחינת תלושי השכר שצירף האב מעיריית —– בלבד מביאה להכנסה ממוצעת של מעל ל- 7,600 ₪ בחודש. האב לא צירף תלושי שכר מהמעסיק השני, עיריית —–. מכאן, בשעה שהאב אינו מכחיש שהוא עובד בשתי עבודות מחד, אולם לא צירף אסמכתאות משני מקומות העבודה, מאידך, נהיר כי לא ניתן להעמיד את שכרו על סך של 8,000 ₪ בלבד.
יתר על כן, האב אף לא צירף תדפיס של חשבון הבנק המתנהל על שמו, ממנו היה ניתן ללמוד באשר להכנסותיו. כידוע, כאשר קיימת ראיה רלבנטית וצד נמנע מלהביאה, מבלי לספק טעם משכנע לכך, המסקנה המתבקשת היא שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהבאתה ועל כן, ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד (ראו: ע”א 4226/05 בנק איגוד לישראל בע”מ נ’ סאטא אטיאס (נבו 24.1.2006); ע”א 989/03 חוטר ישי ואח’ נ’ חיננזון (נבו 26.1.2005); ע”א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע”מ ואח’ נ’ רוזנברג ואח’, פד מז (2) 605).
לפיכך לאור האמור לעיל, תוך מתן משקל לפוטנציאל השתכרותו של האב, והשעות הרבות שפנויות עבורו על מנת לייצר הכנסה, ולשם פסיקת מזונות הקטינות, בית המשפט מעמיד את הכנסתו החודשית הממוצעת על סך של כ 12,000 נטו לחודש.
נוכח מגורי האב בשכירות בעלות של 4,400 ₪ לחודש כפי הצהרתו בדיון, הכנסתו הפנויה לשם פסיקת המזונות תועמד על סך של 7,600 ₪ לחודש.
בהתאם לקביעת ההכנסה הפנויה של כל אחד מההורים, יחס ההכנסות הפנויות הוא כ- 3% לאם ו- 97% לאב ויחס זה ישמש את בית המשפט בהכרעתו במזונות הקטינות.
צרכי הקטינות
במסגרת התביעה, העמידה האם את צרכי הקטינה נ’ ע”ס 3,100 ₪ לחודש ועל סך של 3,150 ₪ לחודש עבור הקטינה ה’. סכומים אלה כוללים הוצאות חינוך עבור כל אחת מהן, כגון צהרונים/קייטנות (בסך של 300 ש”ח לכל אחת מהן) ושמרטפות (בסך של 800 ₪ עבור הקטינה נ’ וסך של 1,000 ₪ עבור הקטינה ה’).
כמו כן עתרה האם לדמי טיפול בסך של 1,000 ₪ בחודש עבור שתי הקטינות יחד.
בנוסף, העמידה האם את חלקן של הקטינות בהוצאות המדור ואחזקתו, ע”ס של 2,390 ₪ לחודש (40% מתוך דמי המדור ואחזקתו שהועמדו ע”ס 5,975 ₪ ).
בנוסף, עתרה האם לחייב את האב במחצית מההוצאות החינוכיות והרפואיות של הקטינות.
לטענת האב, האם לא רק שהגזימה בהוצאות הקטינות אלא אף לא תמכה כדבעי הוצאות אלה באסמכתאות. כך למשל לא הגיוני כי האם מוציאה על ביגוד סך של 600 ₪ (לכל קטינה) לכל חודש. כך גם האם עותרת לסך של 800 ₪ (400 ₪ לקטינה) עבור הוצאות לאירועים ומתנות. האם עותרת לתשלום עבור שמרטפות בסך של 1,800 ₪ לחודש לשתי הקטינות. מדובר בסכומים מופרזים ולא תואמים את המציאות שכן סכומים אלה לא הוצאו במהלך החיים המשותפים.
האם במסגרת כתב התביעה עתרה לפסוק מזונות עבור בקטינות בסך של 6,000 ₪ עבור שתיהן ואילו במסגרת סיכומיה הפחיתה סכום זה לסך של 4,000 ₪.
ההוצאות אותן דרשה האם לא נתמכו באסמכתאות תואמות, יחד עם זאת נקבעו בפסיקה סכומים מינימליים אשר אינם דורשים הוכחה.
משזמני השהות של הקטינות עם האב מצומצמים ביותר הרי שכל נטל גידול הקטינות לרבות ההוצאות הכרוכות בכך, רובצים על כתפיה של האם. כפועל יוצא מכך אין מדובר בהוצאה של שני בתים אלא של בית אחד ועל כן בסיס החישוב למזונות, אשר הוכר בפסיקה נע בין 1,600 ₪ ל- 1,900 ₪, לילד לחודש, כסך מינימלי שאינו נדרש לראיה (ראו: עמ”ש 1971-12-16 פלוני נ’ פלונית (2019); עמ”ש 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני (2017); עמ”ש 32172-11-17 ע.ש נ’ נ.ש (2019); תלה”מ 70922-07-18 ל’ מ’ נ’ י’ ס’ (2020)).
הוצאות תלויות שהות – נוכח פערי ההשתכרות שבין הצדדים, ובמיוחד הפער שבין ההכנסות הפנויות, באופן שלאם לא נשארה כמעט הכנסה פנויה כלל, ובהתחשב בחלוקת זמני השהות, הריני מורה כי האב ישלם לידי האם, עבור כל אחת מהקטינות, סך של 1,300 ₪ בחודש.
מדור והוצאות אחזקתו – נוכח הנתונים שהובאו בפניי, ובשים לב לעובדה כי קיימים פערי השתכרות משמעותיים בין הצדדים, ובהתחשב בעובדה שהקטינות מצויות אצל האם רוב הזמן, האב יישא בשיעור 40% מגובה דמי השכירות ובסכום שלא יעלה על 1,500 ₪ .
דמי טיפול – האם עתרה לחיוב האב בדמי טיפול. כמפורט מעלה, האם עתרה להרחבת זמני השהות של האב עם הקטינות והאב סרב לכך. על אף גיל הקטינות, נהיר כי הן זקוקות לדמות טיפולית – ובמקרה דנן עושה זאת האם כמעט לבדה. דמי טיפול הוגדרו בפסיקה לא רק בעבור פעוטות, ובענין זה אפנה לדברי כב’ השופט ויצמן בעמ”ש 21704-03-18 א.ו. נ’ א.ו. (פורסם במאגרים אלקטרוניים 11.06.2019), כדלהלן: “לו יצויר כי הטיפול נופל רובו ועיקרו לשכמו של אחד ההורים, מן הדין ואף מיסודותיו של הצדק, לחייב את ההורה השני באותו רכיב נשכח של “דמי טיפול”.
במקרה דנן כאשר אין מחלוקת שמלוא נטל הטיפול מוטל על האם לבדה, יש מקום לחייב את האב בדמי שימוש, ועל כן הריני מורה כי האב ישלם לידי האם, סך של 1,000 ₪ בחודש, עבור דמי טיפול לקטינות.
הוצאות שאינן תלויות שהות – פער ההכנסות בין הצדדים גבוה אולם נוכח עתירת האם לחיוב האב במחצית מהוצאות הרפואיות והחינוכיות, הצדדים יחלקו הוצאות אלה בחלקים שווים.
נוכח כל המפורט לעיל, הריני מורה כדלקמן:
האב ישלם לידי האם, עבור מזונות כל אחת מהקטינות, סך של 1,300 ₪ לחודש (להלן: “דמי המזונות”). יובהר כי חיוב דמי המזונות עפ”י פסק דין זה עבור הקטינה ה’ יחל מיום הגעתה לגיל שש, דהיינו מיום 20.08.2024. ואילו עבור הקטינה נ’ החיוב יחל ממועד הגשת הליך יישוב הסכסוך, דהיינו, החל מיום 10.05.2023. בנוסף ישלם האב לידי האם סך של 1,000 ₪ בעבור דמי טיפול לשתי הקטינות יחדיו – 500 ₪ עבור כל אחת (להלן: “דמי טיפול”).
דמי המזונות ודמי הטיפול ישולמו עד הגיע כל אחת מהקטנות לגיל 18 או סיום י”ב כיתות, המועד המאוחר מבין השניים.
מתום המועד המפורט בס”ק ב’ לעיל ובמהלך שירות צבאי חובה, או שירות לאומי, ישלם האב לידי האם, בעבור כל אחד מהקטינות 1/3 מדמי המזונות ששולמו עד למועד זה.
בנוסף, האב ישלם לידי האם, בעבור השתתפותו בהוצאות המדור של הקטינות ואחזקתו, סכום השווה ל- 40% מגובה דמי השכירות, ואולם בסכום שלא יעלה על 1,500 ₪ בחודש.
בהוצאות הרפואיות והחינוכיות של הקטינות, יישאו הצדדים בחלקים שווים. הוצאות הבריאות הינן אלה שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי או פרטי (ככל שיש), לרבות הוצאות עבור טיפולים פסיכולוגים, אבחונים, טיפולי שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים וכיוצ”ב. באין הסכמה יכריע רופא ילדים או רופא מקצועי. הוצאות החינוך כוללות צהרון (עד סוף כיתה ג’ כולל), קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורים בחופשת הקיץ, 2 חוגים לכל קטינה, תשלומים לבי”ס (לרבות ועד, תשלומי הורים), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, תנועת נוער, שיעורים פרטיים ואבחונים דידקטיים, באין הסכמה יכריע מורה מחנך או מורה מקצועי או יועץ חינוכי. מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל”ל לתחילת שנה”ל ככל שיתקבל. למען הסר ספק, עד למועד זה, חלוקת הנטל המפורטת בהחלטה למזונות זמניים, בכל מה שקשור להוצאות הבריאות והחינוך, תעמוד בעינה.
התשלומים יבוצעו ביום ה – 10 לכל חודש עבור כל חודש מראש, ויהיו צמודים למדד חודש 12/24. חישובי הצמדה ייערכו אחת ל – 3 חודשים, ללא תשלום הפרשים למפרע.
תשלום ראשון של דמי המזונות השוטפים, בצירוף ההפרשים המפורטים בס”ק י’ להלן, ישולם ביום 15.02.25, ובהמשך ב- 10 לכל חודש.
סכום שלא ישולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
קצבת הילדים מאת המל”ל תשולם לידי האם, בנוסף לדמי המזונות.
מובהר בזאת כי תחילת החיוב עפ”י פסק דין החל מיום הגשת הליך י”ס, מיום 10.05.2023. אשר על כן הפרשים בעבור התקופה שמאז הגשת הליך י”ס ועד מתן פסק דין זה, בניכוי התשלומים ששילם האב לידי האם, מאז ההחלטה למזונות זמניים, ישולמו ב- 18 תשלומים, רציפים ושווים, שיצטרפו לתשלום המזונות השוטף.
הוצאות ההליך – נוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתאם לרוח תקנות סד”א אין מנוס מחיוב הנתבע בהוצאות משפט. לאחר ששקלתי את אורך ההליך, מספר הבקשות שהוגשו, הדיונים שהתקיימו והעובדה שהצדדים הסכימו ליתן פסק דין ללא קיום הליך הוכחות מצאתי לנכון לחייב את הנתבע בהוצאות המשפט על הרף הנמוך. לפיכך, יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
המזכירות תסגור את שני התיקים.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י”ב שבט תשפ”ה, 10 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
