לפני
כבוד השופטת מורן ואלך-ניסן
המבקש:
מ’ מ’
נגד
המשיבים:
1. א’ ח’ ב’
באמצעות אפוטרופוס לדין מטעם הסיוע המשפטי
עוה”ד רבקה אורמן
2. משרד הרווחה והשירותים החברתיים
פסק דין
בפניי הכרעה בשאלת מינוי אפוטרופוס לכלל ענייניה של הגב’ א’, צעירה כבת 22 שנים (להלן: “א'”).
אקדים ואציין כי לאחר עיון במכלול מסמכי התיק לרבות עמדות הצדדים, ב”כ היועמ”ר, שירותי הרווחה והאפוטרופא לדין מצאתי לדחות את הבקשה.
ביום 05.03.24 הוגשה הבקשה למינוי אפוטרופוס לכלל ענייניה של הגב’ א’. הבקשה הוגשה על ידי גיסה של א’, המשמש כעו”ס ב__. במסגרת הבקשה צוין, כי א’ מסרבת לכל מינוי של בן משפחה אולם מסכימה למינוי חיצוני. לטענת המבקש, א’ היא צעירה בסיכון, אשר מאובחנת עם סכיזופרניה, מוכרת כבעלת נכות ע”י המוסד לביטוח לאומי, והידרדרה למגורים ברחוב, עיסוק בזנות ושימוש בסמים. לבקשה צורף אבחון רפואי של המוסד לביטוח לאומי לפיו נקבעו לא’ 50% נכות צמיתה עקב סכיזופרניה.
בהחלטתי מיום 11.03.24 נדרש המבקש לצרף מסמך רפואי שיש בו התייחסות מפורשות לצורך במינוי אפוטרופוס וכן ליכולתה של א’ להביע עמדתה בשאלת המינוי המבוקש, וכן התבקשו כתבי הסכמה מצד בני המשפחה מדרגה ראשונה.
בתגובה הודיע המבקש, כי רק לאחרונה הצליחו בני המשפחה להחזיר את א’ ארצה מ-X לאחר שמצבה הנפשי הידרדר שם. נרשם כי לא’ אין כתובת או מקום מגורים, אין באפשרות בני המשפחה להשיג את סיכום האשפוז האחרון שלה מבית החולים ומבוקש לקבל חומר מגורמי הרווחה ב-Y המכירים את א’.
בהחלטתי מיום 31.03.24 הוזמן דיווח משירותי הרווחה ב-Y וכן מצאתי לנכון למנות לא’ אפוטרופוס לדין.
בהמשך צירף המבקש כתבי הסכמה מטעם אחיה הבגירים של א’. על פי הנטען, אמה של א’ נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2017, ואילו אביה אינו בקשר עם בני המשפחה ומאושפז במחלקה סיעודית כשהוא תלוי לחלוטין בצוות המטפל.
בתסקיר שהוגש לתיק ביום 17.04.24 הובאה סקירה אודות הרקע המשפחתי של א’, מצבה הנפשי והניסיונות של גורמי הרווחה לסייע לה לאורך השנים.
ממכלול הדברים עלה כי א’ הוצאה מביתה למשפחת אומנה (קרובי משפחה) בגיל 14 לאחר מות אימה ושילוב האב במוסד גמילה. תחילה הושמה באומנה אצל אחותה וגיסה (המבקש), אולם בהמשך עברה לאומנה אצל סבתה. מאז היותה בגיל 17 ניתקה קשר עם רוב בני משפחתה ואלו לא מוכנים לארח אותה בביתם, לאור מערכת יחסים מורכבת. א’ הגיעה למוסד ב-Y (להלן: “המסגרת”), מסגרת המספקת מענה לנערות וצעירות בקצה רצף הסיכון ובזנות, והיה ניכר שהיא סובלת מקושי פסיכיאטרי ניכר ואינה מטופלת. היו מספר ניסיונות לעודד אותה להיעזר בטיפול נפשי ולהתחיל תהליך לקראת סל שיקום, אך היא סירבה בכל תוקף מחשש לתיוג ורצון לקיים חיים נורמטיביים. על אף רצונה לחיות חיים נורמטיביים, היא נקלעה לניצול בזנות ותיארה שימוש מזדמן בחומרים ממכרים על מנת להצליח לתפקד בזנות. בתסקיר צוין כי לא’ אין יכולת להחזיק קשר טיפולי מעבר לסיפוק צרכיה הבסיסיים – דיור, מזון, ביגוד ועוד. א’ אושפזה בשנת 2021 ב”…” בשל מצב פסיכוטי פעיל בהוראות הפסיכיאטר המחוזי, ולאחר שחרורה התקבלה להוסטל של סל שיקום ב-Y. בתקופה זו בה הייתה מטופלת תרופתית וניכרה יציבות בחייה, אלא שהיא בחרה לעזוב מסגרת זו, שכן לטענתה נפגעה מינית על ידי דייר בהוסטל והדבר לא טופל. בהמשך הוצעו לא’ מספר פתרונות לינת חירום, אך היא סירבה.
בפברואר 2023 נכנסה לאשפוז פסיכיאטרי מרצונה ב”…” במחלקה סגורה. חרף כך, בחלוף יומיים ביקשה להשתחרר וסירבה לתהליך שיקום.
בחודש אפריל 2023 גורמי הרווחה סייעו לא’ לאתר דירה בשכירות, ואחיה הסכימו לממן חלק נכבד מדמי השכירות בשנה הראשונה כדי לתת לה הזדמנות להשתקם, אולם היא סירבה להיפגש עם רופא או ליטול טיפול תרופתי. בהמשך החליפה עוד מקומות מגורים ועוד מסגרות, אך לא הצליחה להחזיק מעמד באף מקום, ואף הוצאה מאחת המסגרות בליווי משטרתי לאחר איום באלימות.
בתסקיר צוין כי א’ זקוקה לליווי יום יומי בביתה על מנת להתנהל בצורה טובה ובריאה, ואינה מסוגלת לחיות באופן עצמאי בקהילה בשלב זה. בהמשך א’ טסה ל-X ואותרה שם כשהיא בעירום חלקי בחוף הים, אינה מתמצאת בזמן ובמקום, איבדה את הדרכון שלה ומסרה לעובר אורח את כרטיס הבנק שלה. היא שבה ארצה באיומי משטרת X כי תיעצר במידה ולא תשוב ארצה. לאחר חזרתה לארץ הסכימה להיבדק בבית חולים שם מצאו שהיא במצב פסיכוטי ואשפזו אותה. במהלך האשפוז הין קשיים בקבלת גבולות המסגרת, כולל מריבות עם אנשי הצוות והמטופלות, והיא התעקשה להשתחרר מאשפוז. לאחר השחרור עברה למלון דירות ב-… ובחודש אפריל 2024 הגיעה לבית החולים ומשם אושפזה ב-“…”. לאחר יום באשפוז ביקשה להשתחרר בניגוד להמלצות הצוות הרפואי, ללא רושם למצב פסיכוטי פעיל וללא מסוכנות מידית וממשית לעצמה או לסובבים.
מהתסקיר עולה, כי לא’ קושי בהתנהלות כלכלית בסיסית, אולם אחיה אינם מוכנים לקחת אחריות על קבלת הקצבה וחלוקתה לא’ בשל קושי רב להתנהל מולה והאגרסיביות שלה כלפיהם. עם זאת, המשפחה מעוניינת כי א’ תשולב במסגרת שיקום וטיפול וכי לא תהא נתונה לניצול.
העו”ס לסדרי דין ציינה, כי יצרה קשר טלפוני עם א’, הסבירה לה את משמעות האפוטרופסות וניכר שא’ הבינה במידה מסוימת והביעה הסכמה למינוי חיצוני. נרשם, כי א’ שהתה כמעט בכל מסגרת שקיימת בארץ ולא הצליחה למצוא מקום יציב וקבוע. בהעדר דמות במשפחתה שמוכנה ומסוגלת לקחת עליה אחריות, יש צורך במינוי אפוטרופוס חיצוני. בשלהי התסקיר נרשם, כי ייעשה ניסיון להחתים את א’ על כתב הסכמה, וכן לאתר גורם שיהא מוכן לקחת על עצמו את המינוי.
האפוטרופא לדין הודיעה לבית המשפט כי ניסיונותיה הרבים ליצור קשר עם א’ לא צלחו, הן שיחות טלפון והן הגעה למקומות בהם אמורה הייתה א’ לשהות. בתאריך 23.05.24 הצליחה האפוטרופא לדין ליצור קשר עם א’ אשר הודיעה לה כי היא מתנגדת בתוקף לכל מינוי אפוטרופוס וסירבה לכל שיח בעניין.
בהמשך הודיעה העו”ס לסדרי דין כי מאז כתיבת התסקיר לא ניתן היה ליצור קשר עם א’ ומתברר כי בכוונת א’ לצאת לחו”ל. עוד צוין כי קיים קושי לקבל הסכמה של תאגידים להתמנות כאפוטרופוס, מאחר וקיים קושי לאתר את א’ ובשל העדר תכנית טיפול.
המבקש הגיש בקשה לעכב את יציאתה של א’ מהארץ בטענה שמצבה הולך ומידרדר, ולאחר הנסיעה הקודמת ל-X היא חזרה תחת התקף פסיכוטי.
ביום 29.05.24 ניתן צו עיכוב יציאה ע”י כב’ הרשמת לשנה אחת ונקבע דיון במעמד הצדדים.
ביום 09.06.24 התקיים דיון בפני כבוד הרשמת הגב’ שלי פרקש, בבקשה לעיכוב יציאתה של א’ מהארץ. הדיון נערך במעמד המבקש, האפוטרופא לדין וא’ עצמה.
א’ הצהירה בפני כב’ הרשמת שהיא לא זקוקה לעזרה ושהיא נאלצה לצאת מהבית של אחותה (אשתו של המבקש) לאחר שלדבריה “היו מפוצצים אותי מכות כל יום”. לדבריה, היא אמרה לאחותה שהיא נאנסת ברחוב ושמשדלים אותה לזנות וביקשה לישון על הספה, אולם לא פתחו לה את הדלת. א’ סיפרה שהיא חולת סכיזופרניה ואינה יכולה לעבוד, ושהיא רוצה לטוס לבן זוגה ב-X, כי ישראל עושה לה טראומה, כולם מכירים אותה כמי שעוסקת בזנות ובני משפחתה אינם מעוניינים לסייע לה.
המבקש ציין בדיון בפני כב’ הרשמת, כי א’ אינה יכולה לגור בביתו עקב מחלתה, אולם היא זקוקה לטיפול דחוף ולמינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש. מנגד, האפוטרופא לדין הביעה עמדתה כי במקרה דנן ספק אם מינוי אפוטרופוס יביא לשינוי במצבה של א’, שכן ככל שדוחקים בה, כך היא בורחת ולא משתפת פעולה.
א’ הביעה את עצמה במילים אלו : “אני רוצה שיעזרו לי בלי קשר למשפחה. אף אחד בעולם הזה אני לא רוצה שידברו איתי על שום דבר. שום עזרה. לעולם לא אסמוך עליכם. אני מהגרת את עצמי. אני מצאתי עבודה ב-X אני לא אחזור לישראל. נאנסתי פה יותר מ-1,000 פעמים ואם אני אחזור עכשיו, זה יקרב שוב. אני רוצה שם. אני מעדיפה שם. לעולם לא עזרו לי המשפחה. הרביצו לי ולא פתחו לי את הדלת”.
בהחלטת כבוד הרשמת מפרוטוקול הדיון צוין כי מדובר בבחורה צעירה המביעה את עצמה, את החוויות שעברה ואת רצונה לעתיד בקול וברור שלא ניתן להתעלם ממנו.
עוד נקבע ע”י כב’ הרשמת: “ללא כל מומחיות, ללא עיון במסמכים רפואיים, על סמך התרשמות מהמשיבה בלבד, בית משפט זה סבור שאין כל מקום וצורך במינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש וכי הדרך לסייע למשיבה היא בדרך של תוכנית טיפול שתהיה תואמת את רצונותיה וצרכיה באופן מדויק, במיוחד לאור ניסיונות חוזרים מול הרשויות, אשר לא צלחו ואשר הובילו לחוסר אמון”.
בסיום הדיון צו עיכוב היציאה מהארץ נותר על כנו, בהסכמתה של א’.
ביום 19.06.24 התקיים דיון נוסף, הפעם בפניי’ במעמד המבקש, א’, האפוטרופוס לדין, עו”ס לסדרי דין ועו”ס המסגרת ב-Y. גם בדיון זה עמדה א’ על התנגדותה למינוי אפוטרופוס עבורה.
יצוין, כי מחד טענה א’: “אין בעיה שמישהו ידאג לי”, אולם מאידך טענה “אני לא מסכימה שמישהו יעזור לי עם עניין הכסף”. מחד טענה: “אני מוכנה ללכת לשיחות עם פסיכולוג או משהו כזה או להשתלב במוסד…אני רוצה עזרה בדיור. אין לי בעיה לטיפול פסיכיאטרי, זה יעזור לי. אני מוכנה לנסות”. ומאידך טענה: “אני לא מסכימה לאפו’. סל שיקום לא עזר לי 3 שנים ולא יעזור לי עכשיו ולא יעזור לי לעולם. אני לא רוצה שום דבר, שחררו ממני צו איסור יציאה מהארץ וסל ואפו’…שיתפתי פעולה, מגיל 18 משתפת פעולה….אנסו אותי במסגרות…לא רוצה וועדה…אני רוצה להישאר איפה שאני נמצאת. לא רוצה חלק ממסגרת שיאנסו אותי ויגנבו את המעט שיש לי…אני לא רוצה עזרה, תודה. אני אשאר בדירה ואז אסע לבן זוג שלי”. ובהמשך: “אני לא רוצה עזרה. אני משלימה עם זה שאהיה ברחוב. לא רוצה עזרה ולא מנסים לעזור לי ולא רוצה לשתף פעולה”. א’ שיתפה בנסיבות חייה הקשות וחזרה על טענתה כי אשתו של המבקש הייתה מכה אותה ועתה המבקש מנסה להתערב בחייה, לאחר שהשאירו אותה ברחוב שלוש שנים. היא פנתה למבקש ואמרה: “…אני לא מוכנה שתתערב לי בחיים, פה זה נגמר. אתה לא מתערב לי בחיים, אני גרה ברחוב ועובדת בזנות, אתה לא מתערב לי בחיים. אתה עושה את זה כדי להעניש אותי”.
האפוטרופא לדין ביקשה לשמוע את עמדת גורמי הטיפול שכן לדידה יש צורך בשיתוף הפעולה של א’ ובחינת אופק שיקומי עבורה. לדברי האפוטרופא לדין, דווקא הדרך הכובלת יכולה להוביל לתוצאה הפוכה שכן לא יתקיים שיתוף פעולה מול האפוטרופוס שימונה.
מנגד המבקש טען, כי אין טעם לתת לא’ הזדמנות נוספת לקחת את עצמה בידיים שכן היא לא תשנה את התנהלותה ולא תשתף פעולה, ולכן יש למנות אפוטרופוס ולו באופן זמני. עוד צוין כי א’ מיצתה את אפשרויות הטיפול ע”י גורמי הרווחה והיא זקוקה למסגרת טיפול בתחום בריאות הנפש.
העו”ס לסדרי דין ציינה כי גורמי הרווחה מודאגים ממצבה של א’ והיו אינספור ניסיונות טיפוליים שלא צלחו, שכן המחלה מנהלת את שיקול הדעת של א’. צוין כי קשה לקבל הסכמה מעמותות חיצוניות בשל המורכבות וחוסר שיתוף הפעולה מצד א’. עוד צוין, כי הייתה כוונה להקים וועדה בין משרדית של גורמי רווחה ובריאות יחד, אלא שלא ניתן לקיים ועדה ללא שיתוף פעולה של א’.
העו”ס מהמסגרת ציינה כי בדקו שמונה-תשע מסגרות עבור א’ אך ללא הצלחה. לדבריה, אין לגורמי הרווחה דרך נוספת לעזור לה, והדרך לקבל מענה ממשרד הבריאות תלויה בשיתוף הפעולה של א’. לדבריה אף גוף אינו מוכן לקחת על עצמו להיות אפוטרופוס של א’, אולם אם תתקיים ועדה בין משרדית ותבנה תכנית טיפול, ניתן יהיה לגייס עבורה אפוטרופוס חיצוני.
לאחר הדיון התבקשה עמדת ב”כ היועמ”ר, שכן נציג מטעמו לא נכח בדיון.
ביום 15.07.24 הוגשה עמדת ב”כ היועמ”ש ברווחה, במסגרתה צוין כי לאחר עיון במכלול החומרים הרלוונטיים בתיק לרבות קבלת מידע מגורמי הרווחה, נראה כי אין אפוטרופוס שמוכן לקחת על עצמו את התפקיד, בשל התנגדותה הנחרצת והעדר שיתוף הפעולה מצדה. צוין, כי אף אם היה ממונה אפוטרופוס, הוא לא היה מצליח לקדם את ענייניה בהעדר שיתוף פעולה. לפיכך הסעד המבוקש של מינוי אפוטרופוס אינו הסעד המתאים בנסיבות העניין.
בהמשך התבקשה עמדה משלימה של האפוטרופא לדין שציינה שכל ניסיונותיה ליצור קשר עם א’ לא צלחו. עם זאת, האפוטרופא לדין הצטרפה לעמדת ב”כ היועמ”ר לפיה מינוי אפוטרופוס לא יביא להטבת מצבה של א’ ואף עלול להחמיר את מצבה.
לפיכך, לאחר עיון בכל החומר המצוי לפניי מצאתי לדחות את הבקשה למינוי אפוטרופוס עבור א’.
ערה אני לכך, שגורמי הרווחה הביעו דאגה עמוקה ממצבה של א’ וספק ביכולתה לדאוג לצרכיה באופן עצמאי, דאגה לה שותף גם בית המשפט. אין ספק שא’ עברה מסכת חיים קשה, וגם היום היא מועדת לניצול, אינה מוגנת דיה ומתקשה לדאוג לצרכיה.
עם זאת יצוין, כי אין לפניי חוות דעת רפואית הקובעת כי מצבה של א’ מחייב מינוי אפוטרופוס, וממילא א’ אינה מעוניינת לשתף פעולה עם ההליך המשפטי דנן. גם באבחון הרפואי מטעם המוסד לביטוח לאומי שצורף לבקשה סומן ע”י הפסיכיאטר כי א’ מסוגלת לנהל את הקצבאות שלה ומתמצאת בזמן ובמקום.
כמו כן, על אף שבעברה של א’ אשפוזים פסיכיאטריים, נכון להיום לא נמצאה הצדקה לאשפוז כפוי, וגם במקרים בהם א’ מאושפזת מרצונה, היא אינה מסוגלת להישאר במסגרת לאורך זמן, מבקשת להשתחרר בתוך ימים ספורים ובקשותיה נענות בהעדר מסוכנות מידית לעצמה או לסביבה.
לא ניתן להתעלם מקולה ומרצונה של א’ המובעים בצורה עיקשת. א’ התייצבה פעמיים לדיונים בבית המשפט, פעם אחת לפני כב’ הרשמת ופעם שנייה לפניי, דיברה בצורה עניינית והביעה את התנגדותה המוחלטת למינוי אפוטרופוס עבורה.
אמנם, בתחילת הדיון א’ הביעה רצון לקבל עזרה (אך גם זאת מבלי שיוגבלו זכויותיה), אולם ככל שהדיון התפתח והיא הרגישה שהיא נדחקת לפינה, כך היא הדפה כל ניסיון לעזרה והדגישה כי היא משלימה עם מצבה.
יוזכר כי הבקשה דנן הוגשה ע”י גיסה של א’, עמו יש לה מערכת יחסים מורכבת וחסרת אמון. אמנם, לא התרשמתי כי המבקש פועל מרצון “להעניש” את א’ כנטען על ידה ואני יוצאת מנקודת הנחה שבני המשפחה רוצים בטובתה של א’, אלא שלא’ חוויות קשות מצד בני משפחתה ולכן עצם הניסיון של המבקש להתערב בחייה של א’ מוביל לתוצאה ההפוכה.
מהחומר שלפניי עולה בבירור כי א’ היא בחורה דעתנית, אשר אינה מצליחה להתאים את עצמה לאף מסגרת ולא ניתן לקדם את ענייניה ללא שיתוף פעולה מצדה.
יוזכר כי לא’ אין עורף משפחתי, ואין לה אמון באנשים לאור חוויות העבר. כמו כן, אף גוף חיצוני אינו מוכן לקבל על עצמו מינוי אפוטרופסות בנסיבות התיק דנן, שבהן אפילו משימה פשוטה של יצירת קשר עם א’ הופכת למשימה מורכבת של חיפוש אחריה ברחבי הארץ.
זאת ועוד, גם אילו היה בנמצא גוף המוכן לקחת על עצמו את התפקיד וגם אילו הייתי מוצאת לנכון למנות עבורה אפוטרופוס בניגוד לרצונה, סבורני כי לא היה בכך כדי להביא לתוצאה הרצויה של הטבת מצבה. להפך, ניתן להניח כי א’ הייתה מתמרדת כנגד המינוי הכפוי ולא ניתן היה להחזיק אותה באף מסגרת בניגוד לרצונה .
בהקשר זה הנני מוצאת לנכון להפנות לדבריו של כב’ השופט ארז שני בתיק א”פ 7144-02-18 ש.ד. נ’ ב.א. (פורסם בנבו, 05.06.18) כדלקמן:
” התפיסה הפטרנליסטית, מקורה עוד ביסודות הפילוסופיה ותורת המוסר, תפיסה אשר “זלגה” אל עולם המשפט ואם תרצה היא פיתוח של הכלל הישן מן המשפט העברי – “לא תעמוד על דם רעך” או במילים אחרות, מצווה עלינו כחברה לדאוג לשלומו הפיזי והנפשי של אחינו ואם תרצה לומר זאת כשופט – של כלל השוהים במדינתנו.
אלא שלפטרנליזם יש גם גבול, שאם לא כן היינו מכתיבים כללי התנהגות נוקשים ומכתיבים מה יאכל אדם, מה ישתה למען בריאותו, אוסרים את השימוש באלכוהול ובמוצרי עישון, מגבילים את תנועת הולכי הרגל לבל ייפגעו. לפטרנליזם הרי אין סוף.
אל מול תפיסת הפטרנליזם מחזיק המשפט בזכויות הפרט, באוטונומיה שלו ובזכותו לכתוב את סיפור חייו כרצונו”.
הן גורמי הרווחה, הן ב”כ היועמ”ר והן האפוטרופא לדין תמימי דעים כי בנסיבות התיק דנן לא ניתן לסייע לא’ באופן כפוי.
לפיכך, כל שנותר לבית המשפט לקוות הוא שא’ תכיר בזכותה לשנות את סיפור חייה ולצאת לדרך חדשה שאינה כוללת אלימות וניצול אלא מוגנות ודאגה לצרכיה, לרבות באמצעות קבלת טיפול ושיתוף פעולה עם הליך שיקומי.
כפי שעולה מעמדת ב”כ היועמ”ר, ככל שא’ תביע רצון לשתף פעולה, ניתן יהיה לכנס ועדה בין משרדית ולחפש עבור מענה מותאם למצבה, בהתאם לסל המענים המצויים במשרד הרווחה / משרד הבריאות.
לאור דחיית הבקשה למינוי אפוטרופוס, אני מורה גם על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן כנגד א’ במסגרת תיק האפוטרופסות.
בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.
ככל שיחול שינוי נסיבות או יתקבל שיתוף פעולה מצד א’, ניתן כמובן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה חדשה מתאימה.
מבוקש כי פסק הדין יימסר לא’ באמצעות האפוטרופא לדין. לאור הקושי לאתר את א’, העתק פסק הדין יישלח גם לגורמי הרווחה ב-Y אשר מתבקשים אף הם לעדכן את א’ בתוצאות פסק הדין, ככל שתיצור עמם קשר.
פסק הדין מותר לפרסום בהעדר פרטים מזהים.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, י”ד תמוז תשפ”ד, 20 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
