מספר בקשה:2
בפני
כבוד השופטת אליה נוס
המבקשת
נגד
המשיב
החלטה
בפני בקשה שהגישה המבקשת, היא הנתבעת בתובענה שבנדון, לסילוק התביעה על הסף. בתביעה זו עותר התובע, הוא המשיב בבקשה, להשבת ילדיהם הקטינים של הצדדים למדינת _____שבארה”ב, בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ”א- 1991 (להלן: “חוק אמנת האג”).
טענות המבקשת
התביעה הוגשה במטרה לפגוע במבקשת ובניגוד לטובת הקטינים. התביעה נעדרת בסיס עובדתי או משפטי, והיא תביעת סרק, טקטית, מגמתית, מניפולטיבית, קנטרנית וטורדנית.
טענות המשיב כי המבקשת הרחיקה הקטינים ממקומם הטבעי, וכי הצדדים לא התכוונו לעזוב את מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים ב____ אינה נכונה. הצדדים עלו לישראל בעצה אחת, והמשיב היה מעורב לאורך שנה שלמה בהליך העלייה לישראל. הוא הגיע לישראל טרם עליית הצדדים לצורך בחינת מקום מגורים, חתם על מסמכי עלייה, יצר קשר עם חברת “נפש בנפש” לצורך עליית הצדדים והקטינים, והזמין מכולה אשר תוביל את כל המיטלטלין של הצדדים לישראל. פעולות אלה מדברות בעד עצמן ומשמעותן אחת – המשיב הסכים לעליית הצדדים יחד עם הקטינים לישראל. ממילא, מקום מגוריהם של הקטינים בישראל, הם משתלבים במסגרות החינוך ולומדים באולפן לרכישת השפה העברית.
המשיב חזר בו מהסכמתו לעלות לישראל נוכח קשיי הסתגלות. בנוסף, לאחר עליית המשפחה לארץ אמר המשיב למבקשת כי היא אינה אשתו וכי הוא אינו מעוניין לחיות עמה. בעקבות כך, הכינה המבקשת הסכם גירושין ושלחה אותו אל המשיב.
כאשר ניתנה הסכמת המשיב לעליית המשפחה לישראל, אין המדובר בתביעה להחזרת ילדים חטופים עפ”י חוק אמנת האג.
טענות המשיב
הבקשה מבוססת על טענות עובדתיות שעל בית המשפט לבחון, שכן בפי המשיב טענות שונות מאלה שהעלתה המבקשת. בנוסף, על בית המשפט לבחון כוונת הצדדים בהתאם לאסכולת הכוונה ולקבוע מהו מקום המגורים של הקטינים, בטרם ייקבע כי המקרה אינו נכנס בגדרי אמנת האג.
בפסיקה נקבע, כי אין די בחתימה על מסמכי עלייה לצורך הקביעה כי גובשה הסכמה, ויש לבחון האם ההסכמה לעליית הצדדים לארץ מקורה ברמייה, הטעיה, מצג שווא ועוד. כמו כן, יש לבחון מה הייתה כוונת הצדדים בעת הגיעם לישראל.
המבקשת יצרה קשר עם חברת השליחויות ובחנה מהו המועד האחרון בו ניתן להודיע על השבת המכולה של חפצי הצדדים ל______ ללא עלויות נוספות. מכאן, כי כוונת הצדדים הייתה לשוב ל______ לאחר שהבינו כי ניסיונם לעלות לישראל כשל, ואין בכוונתם להשתקע בישראל. הדברים עולים גם מהסכם הגירושין ששלחה המבקשת אל המשיב ובו הסכימה לשוב ל_______.
הסכמת המשיב לעלות לישראל לתקופת ניסיון ניתנה בשל מצג שווא מצד המבקשת, לפיו המעבר לישראל ישמור על התא המשפחתי מאוחד. ואולם, מיד לאחר הגעת הצדדים לישראל, בחרה המבקשת לשים קץ לנישואי הצדדים, תוך סילוק המשיב מחייה ומחיי הקטינים.
הקטינים לא השתלבו במסגרות החינוך, והם חווים קשיי שפה וחברה. גם למבקשת ברור כי מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים הוא בפלורידה.
דיון והכרעה
הוראות תקנות 41 ו- 43: לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 קובעות כדלקמן:
41. (א) בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים האלה:
(1) כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה;
(2) מכתב התביעה עולה כי התביעה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) התובע מתמיד, באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראה מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט;
(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה.
(ב) מחיקת כתב תביעה לפי תקנות אלה אינה מהווה מעשה בית דין.
(ג) בית המשפט רשאי להתנות מחיקת כתב התביעה בתנאים, ובין השאר, להורות כי דיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית.
43. בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה.
פסיקת בתי המשפט קבעה לאורך השנים כי מחיקה או דחייה על הסף של כתב התביעה הינו סעד קיצוני הננקט במקרים חריגים בלבד. לעניין ההחמרה בסעד שמהותו דחייה על הסף של התובענה, נקבע כי:
“מחיקת תביעה על-הסף ללא שמיעת טענות לגוף הענין, אפילו מסיבה של חוסר עילה, היא אמצעי שיש להפעילו בזהירות רבה ורק במקרים בהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל- על יסוד הטענות שבתביעתו- את הסעד שהוא מבקש…
ואם לגבי מחיקה כך, לגבי דחיה – החורצת את גורל התביעה אחת ולתמיד – על אחת כמה וכמה”.
(ע”א 206/75 סלון 100 בע”מ נ’ פנטריסה בע”מ, פ”ד ל(1)732).
לעניין חוק אמנת האג, בשורה של פסקי דין נקבע כי “המטרה העיקרית של ההליך על פי האמנה היא להעניק “עזרה ראשונה” לשם החזרת המצב לקדמותו, קרי, השבת הקטין שנלקח שלא כדין מההורה שזכויות המשמורת שלו הופרו (בע”מ 5548/14 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (2.10.2014); בע”מ 1930/14 פלונית נ’ פלוני (5.6.2014); רע”א 7994/98 דגן נ’ דגן, פ”ד נג(3) 245, 266 (1999)).” (בע”מ 2499/18 פלוני נ’ פלונית (פורסם בנבו, 14.5.18)).
סעיף 3 לחוק אמנת האג קובע:
3. הרחקתו או אי החזרתו של ילד תיחשב לא כדין כאשר –
(א) יש בהן הפרת זכויות המשמורת המוענקות לאדם, למוסד או לכל גוף אחר, בין במאוחד ובין בנפרד, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין סמוך לפני הרחקתו או אי החזרתו, וכן
(ב) בעת ההרחקה או אי ההחזרה הופעלו אותן זכויות בפועל, בין במאוחד ובין בנפרד, או שהיו מופעלות כך אלמלא ההרחקה או אי ההחזרה.
כאשר הוכח כי המקרה עומד בתנאים אלה, יורה בית המשפט על החזרת הקטינים למקום מגוריהם הרגיל. ואולם, בסעיף 13 לאמנה נקבעו חריגים לאורם בית המשפט לא יורה על השבת הקטינים, על אף שהורחקו שלא כדין.
בתמ”ש 30600/04 ש.ה. נ’ ג.ג.ה (פורסם בנבו, 15.3.05) קבע בית המשפט: “מנוסחו של סעיף 3 לאמנה נפקד הדגש של מקומה המובן מאליו של ההסכמה ההורית – כמאיינת את עצם האפשרות לקבוע כי הרחקה או אי השבה של ילד נעשו כלא כדין.
ממה נפשך, אם הורחק ילד ממדינה מתקשרת אחת לאחרת בהסכמה כשירה של שני הוריו אפוטרופסיו הזכאים למשמורת המשותפת בו פשיטא שההרחקה הייתה כדין. וכאלה אף פני הדברים אם אין הוא מוחזר למדינה ממנה הורחק עפ”י הסכמה מוקדמת וכשרה ששררה בין שני ההורים.”
אין ולא יכולה להיות הפרת זכות משמורת כאשר שוררת הסכמה בין ההורים המשמורנים בדבר העתקת מקום מגוריו של קטין לשם התיישבות במדינה אחרת ולא ניתן להכתיר העתקה שכזו בכותרת של “הרחקה שלא כדין”.
בהמשך, נאמר לעניין ההסכמה כי “לא בהגנה עפ”י סעיף 13 מדובר, אלא בקביעה כי לא בוצעה כל פעולה שלא כדין, ובנסיבות שכאלה לא קם גם הצורך לדעתי להתמודד עם השאלה מהו מקום מגוריו הרגיל של הקטין, אלא אך ורק מה היתה כוונתם המשותפת של ההורים, בנקודת הזמן האחרונה – בה היתה כוונתם – משותפת.
בפסיקת ביהמ”ש העליון נקבע לעניין ההסכמה (אם כי בהיבט של הגנה עפ”י סעיף 13 לאמנה) כדלהלן:
“הסכמה חייבת להיות מודעת, הסכמה שהינה פרי של הטעיה ומצג שווא איננה הסכמה. כאשר ההורה החוטף מציג את העקירה ממקום המגורים הקודם כעקירה לצורך שיקום הנישואין ועולה כי לא היתה לו כוונה אמיתית כזו מלכתחילה, כמו במקרה שבו פתח מידית בהליכי גירושין, לא ניתן לומר כי ההורה האחר “השלים” או “הסכים” עם העקירה הנ”ל, אם הסכמתו זו נעשתה בהתבסס על מצג שווא (גזונהייט נ. גזונהייט, תמ”א (ת”א) 5201/93 (לא פורסם).
“אין הסכמה והשלמה כאשר הן מבוססות על פגמים בגמירת דעת, כגון טענת הטעיה כפיה או עושק אשר על פי דיני החוזים מעניקים זכות לביטול ההסכם” (ע”א 7206/93, גבאי נ. גבאי, פ”ד נ”א 2 241).”
כיוון שהמשיב מעלה טענה כי הסכמתו לעליה לישראל מקורה במצג שווא מצידה של המבקשת, והיות שלסוגיה זו השפעה על הקביעה האם המדובר בהרחקה שלא כדין, יתקיים דיון אשר ימוקד בשאלת הסכמת הצדדים לעליה לארץ. ככל שטענת המשיב בדבר מצג השווא תתקבל, תידחה בקשה זו והתביעה תידון לגופה. היה ויעלה כי המשיב לא הוטעה בידי המבקשת ונתן הסכמתו לעלית המשפחה לארץ, תימחק התביעה על הסף. זאת, בין היתר בשים לב לכך שאף לשיטת המשיב ניתנה הסכמתו לתקופת ניסיון של שנה, ופרק זמן זה טרם הסתיים.
הדיון יתקיים ביום 9.1.22 בשעה 9:30, ובמהלכו ייחקר כל צד במשך 30 דקות.
המזכירות תודיע לצדדים, בצירוף אישור טלפוני.
ניתנה היום, ד’ שבט תשפ”ב, 06 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
