לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
תובע (הבן)
י”ג ת”ז ————
ע”י ב”כ עוה”ד אסי סגל
נגד
נתבע (האב)
ר”ג ת”ז ———–
ע”י ב”כ עוה”ד קרן ראובן כהן
פסק דין
לפניי תביעה שהגיש בן כנגד אביו ובמסגרתה הוא עותר לקבל “סעד הצהרתי בדבר זכויות במקרקעין”.
בסעיף 5 לכתב התביעה הגדיר הבן את הסעד המבוקש כך:
“בית המשפט מתבקש להצהיר כי עם מימוש המשק על דרך מכירתו ו/או העברתו ל’בן ממשיך’, בין בחייו של המנוח ובין לאחר אריכות ימיו, זכאי התובע לקבל פיצוי בגין חלקו היחסי בנכס מכוח צוואת אימו המנוחה” (ההדגשה שלי – נ.ג).
אקדים ואבהיר כי הנחתי שהבן לא התכוון ל”מנוח” כי אם לנתבע, שהוא אביו, שייבדל לחיים ארוכים.
עם זאת, כבר מעיון בסעד המבוקש עולה קושי של ממש בתביעה, עד כי מצאתי שכתב התביעה, כפי שנוסח והסעד שהתבקש במסגרתו, אינו מגלה עילת תביעה.
להלן אבהיר:
כאמור, התובע הוא בנו של הנתבע.
הבן מתגורר ביחד עם רעייתו ובני ביתם בנחלה ב-X, שהזכויות בה שייכות לאב (לאחר פטירת האם המנוחה, נותר האב בעל הזכויות היחיד במשק).
בשל סכסוך שפרץ בין האב לבין הבן ורעייתו, ביקש האב כי השניים יפנו את הנכס ומשסירבו, הגיש תביעה לסילוק יד (תמ”ש 40296-11-22).
ביום 30.1.24 ניתן פסק דין, לפיו נעתרתי לתביעה וקבעתי כי אין לבן ולרעייתו זכות להמשיך ולהתגורר בנכס ששייך לאב ובניגוד להסכמתו.
יצוין כי בגין פסק דין זה הוגש ערעור שעודנו מתברר.
בתביעה שלפניי עותר הבן כאמור לקבל מהאב פיצוי כספי, שלטענתו מגיע לו, בגין זכויות שיש לו לטענתו בנכס, “מכוח צוואת אימו”.
ראשית, ברור כי אם הבן סבור שמגיע לו פיצוי כספי מאביו, היה עליו להגיש תביעה כספית.
שנית וזה העיקר, לא ניתן לעתור לקבל פיצוי כספי, מכוח צוואת האם המנוחה, כשאין מחלוקת שצוואת האם לא רק שלא קוימה, אלא אף לא הוגשה לקיום ואחר האם המנוחה ניתן צו ירושה.
ההסברים של ב”כ הבן בדיון הראשון שהתקיים לפניי, לא סיפקו מענה לאמור.
עם זאת, נעתרתי לבקשתו ואפשרתי לו לשקול אם הוא מבקש לתקן את כתב התביעה, לאור הטענה שהוא סבור שהוא זכאי לפיצוי כספי.
כתב התביעה לא תוקן והאב עתר לסילוק התביעה על הסף והתייחס, בין היתר, לבעייתיות האמורה. גם בתגובת הבן לא נמצא מענה לאמור.
אמנם, צודק ב”כ הבן בטענתו כי בית המשפט לא ימהר לסלק תביעה על הסף ואולם כאשר אין לפניי כל עילת תביעה, לא מצאתי שיש מקום לברר את התביעה, כשאין כל תכלית לבירור.
עיון בתביעה מעלה כי גם אם יוכיח הבן את כל הטענות שפירט בכתב התביעה, בעניין מערכת היחסים שהייתה בין הצדדים לאורך השנים ואפילו אם יוכיח את הטענות כי אחותו “תמרנה” את האב וגרמה לו להבטיח לה כי היא תקבל זכויות של “בו ממשיך”, לא יהיה בכך כדי להעניק לו את הסעד שביקש בכתב התביעה – להצהיר כי הוא זכאי לקבל פיצוי בגין חלק יחסי בנכס, חלק שלטעמו הוא זכאי לקבל, מכוח צוואת האם.
במצב דברים זה, כאשר גם אם יעלה בידי התובע להוכיח את הטענות שטען בכתב התביעה, לא יהיה בכך כדי לתת לו את הסעד המבוקש, יש לדחות את התביעה על הסף.
לפני סיום מצאתי להבהיר כי פסקי הדין אליהם הפנה הבן בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף, אינם רלוונטיים למקרה שלפניי, היות ובענייננו אין מקום להידרש לטענות בעניין “ביצוע בקירוב” של הוראות צוואה שאינן ישימות, כאשר צוואת המנוחה כלל לא הוגשה לקיום וכך גם אין מקום לבחון טענותיו של בר רשות במשק, כי הוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק, כאשר אין לפניי תובענה שנועדה לקבוע מי יהיה יורש של משק חקלאי, בפרט כאשר בעל הזכויות במשק עודנו בחיים וברי כי גם בנו מאחל לו אריכות ימים ובריאות טובה.
בנסיבות העניין, לא מצאתי כי יש מקום לברר את טענתו של הבן לפיה הוא זכאי לקבל מאביו “פיצוי” בגין “זכויות”, שהוא סבור שמגיעות לו מכוח מסמך שנושא כותרת צוואה, אך לא הוגש לקיום, וודאי שלא אושר, על ידי הרשם לענייני ירושה או על ידי בית המשפט, כצוואה.
סוף דבר, אני דוחה את התביעה על הסף.
לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב לשלב בו ניתן פסק הדין (לאחר דיון אחד בלבד), אני מחייבת את התובע בהוצאות משפט, על הצד הנמוך והוא ישלם לנתבע סכום כולל של 8,000 ₪.
פסק הדין ניתן לפרסום, ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ט”ז תמוז תשפ”ד, 22 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
