מספר בקשות:1,6
לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
מבקשת
האישה ת"ז =====
ע"י ב"כ עו"ד עינת סיני
נגד
משיב
האיש ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד יהודית דויטשר ברקן
החלטה – פסק דין חלקי
לפניי בקשה למתן פסק דין חלקי בתביעה הרכושית שהגישה המבקשת, כנגד המשיב.
במסגרת כתב התביעה עתרה המבקשת לקבל פסק דין לפירוק השיתוף בבית, לחלוקת התכולה ומתן סעדים נוספים בעניין הזכויות הסוציאליות שצברו הצדדים וכלי הרכב.
לצדדים שני ילדים משותפים, א' יליד 2016 וי' יליד 2020.
לאחר שהתקיים הדיון הראשון, במסגרתו נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמות, גם בעניין תיק זה וגם בתיקים הנוספים, הודיעו באי כוחם כי המו"מ כשל.
בנסיבות אלו, קבעתי את המשך ההליכים.
המבקשת הגישה בקשה לקבל פסק דין חלקי לעניין פירוק השיתוף בבית.
תמצית טענות המבקשת:
המבקשת עזבה את הבית בחודש נובמבר 2022, לפני למעלה משנתיים (המבקשת אף פירטה את הסיבות לכך, אך אלו אינן רלוונטיות לבקשה זו).
הצדדים ניסו להגיע להסכמות לעניין מכירת הדירה, סילוק המשכנתה וחלוקת התמורה, אך הניסיונות כשלו והמשיב חזר בו מההסכמה למכור את הבית, תוך שהוא "גורם להימשכות ההליך והנצחת מגוריו בדירת המגורים המפוארת, תוך שהוא ממסמס את זכויות המבקשת".
המבקשת מציינת כי המשיב אישר בכתבי הטענות שהגיש שברור לו שיש לפרק את השיתוף בדירה, אך בהמשך ביקש לעכב את מכירתה, לטעמו, בשל מצב השוק ומאחר ולדעתו, מכירת הדירה עלולה לפגוע ביציבות לה זקוקים הקטינים (ובפרט הקטין –י' – שהוא קטין בעל צרכים מיוחדים).
תמצית טענות המשיב:
בתגובתו התייחס המשיב באריכות לטעמים שבעטיים עזבה המבקשת את הבית, טעמים אלו, כאמור, אינם רלוונטיים לבקשה.
המשיב טען שבשל ההחלטה האמורה של המבקשת, נגרם נזק לקטינים, בפרט משום שהשינויים בחייהם גורמים להם לחרדות וקיים חשש כי פירוק השיתוף כעת ומכירת הדירה יגרמו לרגרסיה בהתפתחותו של הקטין י'.
המשיב התייחס גם לשינויים בהתנהגות שעבר הבן א', בעקבות המשבר שחווה (לטענתו הקטין הפך מילד שמח לילד עצוב והתנהגותו במסגרת החינוך ובבית האם כוללת פרצי אלימות והתקפי זעם, אף על פי שבבית האב הוא "ילד מקסים כפי שהיה תמיד".
המשיב הוסיף וטען כי מאז עזבה המבקשת מביע הקטין א' געגועים "לבית אליו היה רגיל" וכי לפני כשנה אובחן כמי שסובל מהפרעת הסתגלות חמורה.
המשיב ציין כי האינטרס הכלכלי שלו דווקא מצדיק מכירת הדירה ואולם הוא מעדיף שלא להקשות על הקטינים, מעבר לקושי שכבר נגרם להם, ולכן מבקש שהדירה לא תימכר ולא ייגרם להם שינוי קיצוני נוסף.
המשיב הוסיף כי מצב השוק בעייתי ונראה כי לא מדובר בזמן טוב למכירת הדירה.
דיון והכרעה
כידוע, שותף במקרקעין זכאי לעתור לפירוק השיתוף, בכל עת (סעיף 37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969).
העובדה כי שני הצדדים הסכימו בתחילת ההליכים על מכירת הבית וחלוקת התמורה, מצביעה על כך שהבינו כי זו זכותו של כל צד לממש את חלקו.
התנגדותו של המשיב כעת, נראה כי נעשתה ללא כל טעם ענייני ולא ברורה תכליתה.
ואבהיר:
הטענות באשר למצבם של שני הקטינים אכן הועלו לפניי, גם בדיון וגם בתיקים הקשורים, אולם לא ניתן לומר כי מכירת הדירה, בה הם שוהים רק בעת שהם עם האב (כמחצית מהזמן), תגרום להם נזק ממשי נוסף, לא כל שכן, נזק שמצדיק עיכוב בפירוק השיתוף בנכס שהמבקשת כבר איננה מתגוררת בו למעלה משנתיים, בפרט כשכלל לא ברור עד מתי, לדעתו של המשיב צריך ואפשר להמתין עם מכירת הדירה, שמא הוא סבור שיש להמתין עד הקטינים יגיעו לגיל בגרות (בעוד כ-14 שנה).
העובדה שהקטינים חווים טלטלה היא ברורה.
ילד, כל ילד ובכל גיל, חווה טלטלה כשהוריו מחליטים להפסיק את החיים המשותפים.
ניתן להניח כי העובדה שאחד הקטינים הוא בעל צרכים מיוחדים מגבירה את הטלטלה שהוא חש ואולם המשמעות היחידה של עובדה זו היא כי מוטלת על שני ההורים חובה מוגברת, לפעול בשיתוף פעולה, לטובת ילדיהם – חרף ההחלטה להיפרד.
יש להצטער כי הם לא השכילו להבין זאת.
זאת ועוד, הטלטלה העיקרית כבר נגרמה לשני הקטינים, מעצם הפירוד ועזיבת אמם את הבית (בפרט אם הדבר נעשה ללא הכנה מתאימה כפי שטען האב). אלא שלא ניתן לומר כי מכירת הבית, שמשמש אותם כעת רק בזמן שהם שוהים עם האב, תגרום טלטלה נוספת, לא כל שכן, כזו שמצדיקה עיכוב נוסף בפירוק השיתוף בבית, למעלה משנתיים לאחר שההורים נפרדו.
הדרך להנגיש לקטינים את השינוי הנוסף שצפוי להיות בחייהם, הינה באמצעות טיפול מתאים והדרכה הורית להורים לעניין זה.
ואכן, מצופה כי ההורים יעזרו באנשי מקצוע מתאימים שילוו אותם ואת הקטינים לקראת מכירת הבית, כדי למזער את הנזקים (וברי כי אם לא יגיעו להבנות בעניין זה, יוכלו להגיש בקשות מתאימות לתיק הרלוונטי).
בכל מקרה, לא מצאתי כי יש באמור כדי למנוע או לעכב את פירוק השיתוף בבית.
בכל הנוגע למצב השוק – גם בעניין זה, אינני מקבלת את טענות המשיב.
החיים במדינת ישראל, שלא לומר בעולם כולו, הם דינמיים, משתנים על בסיס שעתי כמעט ולא ניתן לדעת מה ילד יום, לא כל שכן כיצד יגיב השוק, לתמורות במדינה ובעולם.
ברור כי לא ניתן לחייב בעל נכס להמתין עם פירוק השיתוף, עד שהמצב במדינה ישתפר (גם אילו היינו יודעים ששיפור כזה בפתח).
יותר מכך, ברי כי אין מניעה ששותף שסבור שמחיר השוק אינו גבוה דיו, ירכוש בעצמו את זכויותיו של האחר, באותו מחיר נמוך לכאורה.
סיכום
סוף דבר, אני נעתרת לבקשה ומורה על פירוק השיתוף בדירה XXXXX.
הדירה תימכר במצבה, IS AS, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, למרבה במחיר (ואולם אין באמור כדי לקבוע, בשלב זה, שהמשיב צריך לפנות את הדירה כבר ויש לקוות שגם לעניין זה יגיעו הצדדים להסכמות).
הצדדים ישתפו פעולה במכירת הדירה ואולם אם לא יצליחו לעשות זאת בעצמם, בתוך שישה חודשים, די יהיה בבקשת אחד מהם, על מנת שאורה על מינוי באי כוחם, או עו"ד אחר, ככונס נכסים שיפעל למכירת הבית וחלוקת התמורה, לאחר ניכוי כלל ההוצאות והמיסים (ובכפוף לאמור להלן, לעניין הצורך בעריכת התחשבנות נוספת).
לפני סיום אבהיר כי לא נדרשתי, במסגרת החלטה זו, לטענות המבקשת בעניין דמי שימוש, בשים לב לכך שהטענה לא הועלתה במסגרת כתב התביעה.
אם המבקשת עומדת על טענותיה בעניין זה, פתוחה לפניה הדרך להגיש תובענה מתאימה (וברור כי במקרה כזה תהיה שמורה למשיב כל טענה – הן לעניין האופן והמועד בו היה עליה להגישה והן לעניין עצם זכאותה של המבקשת לדמי שימוש ראויים, בשים לב למחלוקות בעניין סיבת העזיבה).
כך גם, בכל הנוגע למחלוקת הכספית שהוצגה בטענות הצדדים, ביחס לשאלה מי נשא בתשלומי המשכנתה ובהחזרי ההלוואות, הרי שככל ולא יגיעו להסכמות בעניין זה, עד למועד המכירה, יותירו בידיהם ב"כ הצדדים, או כונס הנכסים (בהתאמה) סך של 200,000 ₪ מכספי התמורה, עד להכרעת המחלוקת האמורה.
סוף דבר, אני נעתרת לבקשה ונותנת פסק דין חלקי.
בשל התנגדות המשיב, אותה דחיתי ואשר התרשמתי כי נועדה למשוך זמן ולהמשיך להתגורר בבית המשותף, אני מחייבת אותו לשלם למבקשת סכום כולל של 7,000 ₪, בגין הוצאות הבקשה.
החלטה זו ניתנת לפרסום, ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, א' טבת תשפ"ה, 01 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
