לפני
כבוד השופטת עידית בן-דב ג’וליאן
תובע
ע. י.
ע”י ב”כ עו”ד רמי פילו
נגד
נתבעת
ג. י. ז.
ע”י ב”כ עו”ד בעז קראוס ועו”ד נועה בינדר שטיינברג
בעניין עיזבון המנוחה
א. י. ז”ל (להלן: “המנוחה”)
פסק דין
לפני תביעת התובע לקיום צוואת המנוחה מיום 18.9.19, והתנגדות הנתבעת לקיומה.
רקע עובדתי רלוונטי וההליכים המשפטיים
1. הצדדים הם שני ילדיה של המנוחה, אשר הלכה לבית עולמה ביום 19.9.19.
כחודש לפני פטירתה אובחנה המנוחה כחולה בסרטן סופני.
ביום 18.9.19, יום לפני פטירתה, חתמה המנוחה על צוואה כשהיא שוהה בית החולים, בזו הלשון:
“1. רצוני הוא, כי עם הסתלקותי מהעולם ייעשה בעיזבוני כאמור להלן:-
הנני מורה כי עיזבוני יחולק בין ילדי ע.י. מ.ז…. וג.י.ז. מ.ז. … כדלקמן:
בתי ג. תקבל מחצית מכל הכספים והנכסים הפיננסיים לרבות חשבון הבנק שלי.
בני ע. יקבל מחצית מכל הכספים והנכסים הפיננסיים לרבות חשבון הבנק שלי.
בני ע. בלבד יקבל את שתי הדירות שלי האחת בגוש… חלקה… ברח’ … והאחרת בגוש … חלקה … ברח’ … .
החלטתי לא להשאיר לבתי ג. חלק בדירות נעשתה על ידי לאחר מחשבה ושיקול דעת בקשר לצרכיה מחד וליכולתה לשמור על הרכוש עליו עמלתי כל חיי מאידך, וכן מאמונתי כי בני ע. יהיה קשוב לצרכיה של בתי ג. ויעמוד לימינה בעת הצורך.
אם בני ע. לא יהיה בין החיים בעת פטירתי יעמדו במקומו ויזכו בחלקו על פי צוואתי ילדיו בחלקים שווים ביניהם. אם בתי ג. תלך לעולמה ללא ילדים, יזכה בחלקה אחיה ע..
2. …”
2. הצוואה נחתמה בפני שני עדים: עו”ד רפאל לב אשר ערך את הצוואה (להלן: “עו”ד לב”), ומזכירתו הגב’ חוה דורון. לצוואה צורפה הצהרת רופא, ככותרתה על פי תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים חתומה ע”י ד”ר רות הדרי, סגנית המחלקה בה טופלה המנוחה בביה”ח, אשר בדקה את המנוחה ביום עריכת הצוואה 18.9.19 והצהירה כי המנוחה “בהכרה מלאה ובדעה צלולה אחראית על מעשיה וכשירה לעשיית פעולה בפני הנוטריון”.
3. יומיים קודם לכן, ביום 16.9.19, חתמה המנוחה על צוואתה זו בפני עורך הצוואה עו”ד לב ועו”ד רונן לב ממשרדו (להלן: “עו”ד רונן”), כעדים.
על פי הנטען ע”י עו”ד לב, קודם לכן ביקש לקבל תעודת רופא אשר לא הוצגה לו ביום 16.9.19, לכן לא אושרה צוואה זו בחתימת העדים. לאחר שהודע לו כי התקבלה תעודת רופא, ניגש להחתים המנוחה על הצוואה בשנית בביה”ח, יחד עם מזכירתו כעדה נוספת, ביום 18.9.19.
4. התובע הגיש בקשה לקיום הצוואה מיום 18.9.19 לרשם לענייני ירושה, הנתבעת הגישה התנגדות וההליכים הועברו לבימ”ש זה.
לא הוגשה בקשה לקיום הצוואה מיום 16.9.19, ולא לקיום צוואה קודמת של המנוחה מיום 26.12.1989, בה ציוותה המנוחה את עיזבונה לשני ילדיה בחלקים שווים.
5. בהסכמת הצדדים, מונו מומחים מטעם בימ”ש למתן חוות דעת בתיק –
עו”ד יונתן נפתלי – למתן חוות דעתו בשאלה, בין היתר, האם החתימה על גבי הצוואה הנחזית להיות חתימת המנוחה, הנה חתימתה.
פרופ’ שמואל פניג – למתן חוות דעתו בין היתר בשאלת כשרותה של המנוחה לערוך צוואה במועד עריכתה, לעמוד בפני לחצים והשפעות בהתחשב במצבה הרפואי, הקוגניטיבי והמנטלי.
חוות דעת המומחה פרופ’ פניג, מיום 4.3.22
6. המומחה עמד בחוות דעתו על כך שהמנוחה לא סבלה מירידה קוגניטיבית או משיטיון. היא סבלה מגידול סרטני בריאות שהתפשט במהירות, ללא עדות שהיו גרורות למח.
המנוחה סבלה מחולשה קיצונית, הפרעות בנשימה וכאבים וקיבלה תרופות להקלה על הכאבים.
בהיבט הקוגניטיבי – נרשם “מבחינה קוגניטיבית צרה ידעה “טיבה של צוואה”, קרי מי היורשים הטבעיים, היקף הרכוש ויכולת לבטא את רצונה. אין בתיעוד הרפואי עדויות שלא זיהתה את המשפחה הקרובה לה או שהתבלבלה בקשר לטיפולים שנאלצה לעבור”.
המומחה עמד על כך שהמנוחה ביטאה התנגדות לקבל טיפול באופיאטים להקטנת הכאב “ומבחינתי יש בכך עדות שהיא יודעת לבחור בין אלטרנטיבות”. לצד זאת ציין כי לא ניתן ללמוד מכך גזירה שווה לתהליך עריכת צוואה.
בהיבט הרגשי – נרשם שהמנוחה הבינה שהיא נלחמת על חייה ושהיא עומדת כנראה למות. המומחה ציין כי לא עמד בפניו מידע לגבי קונפליקטים רגשיים ומאבקים משפחתיים שהמנוחה היתה חשופה להם, אין לו ידיעה על השינוי והסיבות לשינוי ואם הצוואה האחרונה היתה ביטוי למאוויים אותם ביטאה בעבר באופן עקבי בעת בו בריאותה הגופנית ומצבה הרגשי היו יציבים.
המומחה ציין כי “רק אם יתברר שהחולה יזמה את עריכת הצוואה, כמעשה אחרון לפני מותה ושבעריכת הצוואה השלימה חשבון שהיה לה עם היורשים הטבעיים – אלו שזכו ואלו שהודרו (אני מבין שמדובר בשני ילדיה) אזי ניתן לדבר על יוזמה וגמירות דעת…. אולם אם עריכת הצוואה היתה שלא ביוזמתה אלא מתוך היענות לרצונם של אחרים, הרי שבמצב בו המנוחה היתה שרויה –פיזי וגופני- הצוואה לא הייתה הדבר החשוב שעמד בראש מעייניה”.
המומחה הוסיף ורשם “בהנחה הסבירה שביום עריכת הצוואה לא היא שיזמה את המהלך של עריכת הצוואה אם כי נטלה בה כמובן חלק…-אני מעריך שיכולותיה להתנגד, לעמוד על שלה ולבטא את רצונותיה – היו מינימליים”.
המומחה לא פרט בחווה”ד על יסוד מה הניח “הנחה סבירה” זאת. ברי כי קביעה שכזו מקומה להבחן בראיות על ידי בימ”ש, כפי שנעשה ויפורט להלן.
7. בתום פרק הסיכום בחווה”ד השיב המומחה על השאלות שנשאל בכתב המינוי: יכולתה של המנוחה לערוך צוואה ולעמוד בפני לחצים לביצוע פעולות ברכושה היתה מוגבלת מאוד. המנוחה היתה קלה להשפעה.
המומחה לא השיב במפורש לשאלה העיקרית– כשרותה של המנוחה לערוך צוואה ביום 18.9.19.
לצד זאת, כאמור, במסגרת פרק הסיכום בחווה”ד בהיבט הקוגניטיבי נרשם כי היתה צלולה, ידעה טיבה של צוואה, מי היורשים, היקף הרכוש ויכלה לבטא את רצונה.
8. מחוות דעת המומחה עולה כי יש לשים דגש ולבחון אם המנוחה היא שיזמה את עריכת הצוואה. שאלה זו מהותית בכל מקרה בו נבחן רצונו האחרון של מנוח כפי שהניח בצוואה. דומה כי בעניינו יש ליתן משקל גבוה לבחינת נסיבות עריכת הצוואה, לנוכח מצבה הרפואי של המנוחה במועד בו נערכה.
חוו”ד המומחה יונתן נפתלי, מיום 4.4.22
9. מסקנת המומחה כי “קרוב לוודאי שחתימת המחלוקת נחתמה על ידי חותמת הדוגמאות”.
המומחה ציין כי העובדה שחתימת המחלוקת והדוגמאות הן חתימת שרבוט אינה מאפשרת מסקנה ברמת ודאות מוחלטת. לצד זאת נמצאו די תכונות כתב בלתי מודעות בהן נמצאה זהות.
ביום 5.5.22 הגיש המומחה השלמה לחווה”ד, בהמשך לשאלת ב”כ הנתבעת בהפניה לכתב המינוי, לגבי הגורמים לשינויים בביצוע חתימה ומשמעות שונות כאמור.
המומחה פרט סיבות לשינויים אפשריים בכתב יד -מצב בריאותי, רגשי, יחס לסיטואציה כמו היסוס או התנגדות, מצבי קיצון, אי הבנת הסיטואציה, בלבול כמפורט.
המומחה ציין “לא סביר שבמקרה דנן יש אבדן יכולת קוגניטיבית כי מבנה החתימה ומהלכה קרוב לחתימות הדוגמא”.
לא הועברו למומחה שאלות הבהרה על ידי מי מהצדדים ולא התבקשה חקירתו. הנתבעת זנחה בסיכומיה טענה לזיוף חתימת המנוחה.
10. התקיימו שלושה דיוני הוכחות.
התובע – הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ונחקר. אשת התובע הגישה תצהיר ונחקרה.
הנתבעת – הודיעה כי כתב ההתנגדות מטעמה יהווה תצהיר עדותה הראשית, ונחקרה.
הוגש תצהיר עו”ד לב עורך הצוואה והעד לה, אשר נחקר. נחקרה גם העדה הנוספת לצוואה.
עו”ד רונן אשר היה עד לחתימת המנוחה על צוואה מיום 16.9.19 הגיש תצהיר, ונחקר.
התובע הגיש תצהיר מטעם אחותה הגדולה של המנוחה הגב’ חיה רבי, אשר לא נחקרה בסופו של יום (ראו פירוט והמשמעות להלן).
בהסכמת הצדדים נחקרה הרופאה ד”ר רות הדרי החתומה על תעודת רופא והמומחה פרופ’ פניג, הגם שלא נשלחו לו שאלות הבהרה על חוות דעתו.
טענות הצדדים
11. טענות הנתבעת
המנוחה הוחתמה על הצוואה יום לפני פטירתה, במיטתה בבית החולים, כשהיא גוססת ממחלת סרטן סופני במצב רפואי קשה.
המנוחה ציוותה את החלק הארי בעיזבונה, שתי דירות, לתובע, באופן המקפח אותה. החלוקה לא הגיונית ולא סבירה. זאת בניגוד לצוואה קודמת שערכה המנוחה בשנת 1989 בה ציוותה את עיזבונה לשני ילדיה בחלקים שווים.
התובע לא הניח ראיה אובייקטיבית בדבר רצון המנוחה לנשל את הנתבעת, מלבד גרסתו.
ספק אם המנוחה ידעה שהיא חותמת על צוואה. במועד עריכת הצוואה היתה נעדרת כל יכולת דיבור, מנותקת מהמציאות וחסרת יכולת בסיסית לתקשר עם סביבתה. המנוחה היתה נעדרת יכולת לצוות בשל מצבה הבריאותי והמנטאלי.
חתימת המנוחה הנה “קשקוש” השונה מחתימתה הקבועה כל השנים.
למרות הנסיבות החריגות לא צורף לצוואה אישור רפואי או חוות דעת רפואית.
הנתבעת בעלת לקות נפשית וחברתית, התגוררה במשך שנים בהוסטלים ומסגרות שיקומיות, מתקיימת מקצבת נכות. הנתבעת הכירה את בן זוגה (להלן: “ח.”) בשנת 2014 בהיותה כבת 52 והם נישאו בשנת 2017, ללא ילדים.
לאחר הנישואין הנתבעת העבירה לח. מחצית מזכויותיה בדירה שקיבלה. המנוחה חששה מצעד זה אשר יפגע בנתבעת שתאבד מזכויותה, אך לאחר פרק זמן הניחה לדברים והקשר בינה לנתבעת חזר להיות צמוד ואוהב.
בשנה האחרונה לחיי המנוחה התהדקו יחסיה עם הנתבעת, הנתבעת שהתה לצידה בכל תקופת האשפוז שעות ארוכות מדי יום.
התובע ורעייתו נטלו חלק בעריכת הצוואה. ניסוח הצוואה מעלה כי התובע יזם את עריכת הצוואה והכתיב את שכתוב בה. לחלופין התובע השפיע על המנוחה לערוך הצוואה תוך ניצול מצבה או הטעה את המנוחה לחשוב שיעביר לנתבעת מחצית ברכושו. מערכת היחסים בין המנוחה לתובע יצרה תלות מוחלטת של המנוחה בתובע.
אשת התובע הזמינה את עו”ד לב לבית החולים ושימשה כאשת הקשר, בין התובע לעו”ד לב מתקיימת מערכת יחסים ארוכת שנים.
ההוכחה למעורבותו של התובע היא הסעיף שמדיר את הנתבעת מהצוואה, לא ניתן להסביר מדוע במשך כל שנותיה לא מצאה המנוחה לעגן את רצונה זה בצוואה ואילו ביומה האחרון בהיותה מטושטשת נישלה את ביתה.
ייתכן כי המנוחה לא ירדה לעומקם של דברים ולא הבינה כי ניסוח הצוואה מנשל את הנתבעת והייתה סבורה כי היא רק מפקידה את חלקה בידי התובע בכדי שידאג לה.
למנוחה לא היו קשרים אישיים ומשפחתיים, היא הייתה חסרת השכלה. התובע לקח פיקוד על ענייניה ונוצרה בו תלות מוחלטת אותה ניצל בכדי להשפיע עליה. מתקיימים המבחנים להוכחת השפעה בלתי הוגנת. הלכת החוטים השזורים מכריעה את הכף.
לחילופין, אף אם הייתה למנוחה הבנה בסיסית בעת עריכת הצוואה ייתכן והוטעתה בתרמית ע”י התובע לחשוב כי אין הנתבעת ובעלה יכולים להיות אחראים לניהול הנכסים ואילו התובע יישא הוא באחריות החלוקה.
בגוף הצוואה נכתב כי המנוחה האמינה שהתובע יהיה קשוב לצרכיה של הנתבעת ויעמוד לימינה בעת הצורך. נשאלת השאלה, מה אחריות זו כוללת. עו”ד לב לא בירר זאת בזמן אמת, רצונה זה של המנוחה לא יוגשם וזאת משום שבעדותו הבהיר התובע כי הוא לא מתכנן לעזור לנתבעת כלכלית. חוסר הבהירות בסעיף בדבר אחריותו של התובע לדאוג לצרכיה של הנתבעת מעיד על חוסר גמירות הדעת של המנוחה.
לטענת התובע, המנוחה הדירה את הנתבעת מצוואתה בשל כעסה על ההסכם ממון וחלוקת הזכויות בדירה בינה לבעלה. לגרסה זו אין סימוכין והמנוחה לא הזכירה זאת בפני עו”ד לב. למנוחה לא הייתה דרך לדעת על ההסכם ממון כך שאו שלא ידעה עליו כלל וממילא לא יכלה לכעוס בגינו או שידעה מפיו של התובע מה שמהווה הסטה והשפעה בלתי הוגנת.
עו”ד לב יכול היה להציג פתרונות משפטיים אחרים קלים יותר מנישול מלא של הנתבעת אך לא עשה כן משום שהמנוחה לא יכלה במצבה להבין ולשקול פתרונות מורכבים.
ע”פ חוות הדעת של פרופסור פניג נדרש להוכיח כי היה למנוחה רצון קודם לערוך צוואה עוד בהיותה בריאה אך רצון כזה לא הוכח. המומחה בעדותו לא חזר בו ממסקנתו.
המסמך עליו חתמה דוקטור הררי לא נערך לצורך צוואה. בעדותה התברר כי סרבה לחתום על אישור ספציפי לצוואה והסתפקה במסמך זה כעשיית טובה למשפחה וכרצון לעזור. הבהירה כי לא הייתה מוכנה לחתום על המסמך אם הייתה מבינה את ייעודו, אשת התובע שכנעה אותה לחתום. האישור אינו תקף ואינו רלוונטי לעריכת הצוואה.
עו”ד לב לא ביצע שיחה עם המנוחה לבדיקת מצבה הקוגניטיבי ולא בירר עם המנוחה נתונים בסיסיים כגון: היקף הרכוש, צוואות קודמות, וסיבת ההדרה של הנתבעת.
מעורבותה של אשת התובע בצוואה עמוקה, היא תיאמה את הפגישות, היא דאגה לאישור הרפואי, היא שכתבה את ההמחאה כשכר טרחה לעו”ד לב. כמו כן התובע הודה בעדותו כי הוא מכיר את עו”ד לב וכי פנה אליו רבות בעבר. ישנן סתירות בגרסת התובע באשר ליוזמת כתיבת הצוואה, יש סתירות בעדותו למול עדות אשתו.
12. טענות התובע
הנתבעת מתמודדת נפש עם היסטוריית אשפוזים במחלקות סגורות וניסיונות התאבדות. היחסים בין הנתבעת למנוחה היו מורכבים וכללו קללות וגידופים, הנתבעת פעלה באלימות כנגד המנוחה.
המנוחה הייתה אשה עצמאית ולא הייתה תלויה באיש.
המנוחים סייעו לנתבעת ברכישת דירה באמצעות משכנתא שהוחזרה מהשכרת הדירה.
המנוחה הסתייגה מהקשר הזוגי בין הנתבעת לח. וחששה כי ח. ינצל את הקשר להשתלטות כלכלית על כספה ונכסיה של הנתבעת. המנוחה דרשה מהנתבעת להגן על רכושה מפני ח. ולכן פנו לעו”ד רפאל לב להכנת הסכם ממון. ח. סרב לחתום על הסכם הממון וקרע את המסמך. כחודש לאחר החתונה הנתבעת העבירה לח. מחצית מזכויותיה על הדירה, הנתבעת ובעלה הסתירו זאת מהמנוחה.
בשנת 2018 נודע הדבר למנוחה שרתחה מזעם ושקלה “לעשות קריעה” על הנתבעת. התובע הניא אותה מכך. בשיחה בין המנוחה לנתבעת הטיחה בה כי את הבתים תוריש לתובע. המנוחה רצתה לנתק את הקשר ולערוך בו במקום צוואה שתנשל את הנתבעת אך התובע עצר בעדה. בעקבות המקרה הקשר נותק לכחודשיים. המנוחה לא סמכה על הנתבעת שתשמור על נכסיה מפני ח. ורצונה שלא להעביר את הדירות לנתבעת מובן לחלוטין.
ביום 26.8.19 התאשפזה המנוחה וכשהבינה כי ימיה ספורים ביקשה לערוך צוואה.
ביום 11.9.19 הגיע עו”ד לב לבית החולים ונפגש עם המנוחה, בעדותו מספר עו”ד לב כי שוחח איתה על אירועים מעברה בכדי לוודא כי מצבה הקוגניטיבי תקין.
ביום 16.9.19 הגיע עו”ד לב בשנית בכדי להקריא למנוחה את הצוואה, בעדותו סיפר כי בעת הקראת הצוואה המנוחה שאלה אותו מדוע לא כתב שהדירות יהיו לתובע בלבד ועל כך ענה לה כי הוא כתב ומיד יגיעו לזה. בו ביום המנוחה חתמה על הצוואה בנוכחות עו”ד לב ועו”ד רונן אך מכיוון שלא הוצג אישור רפואי בדבר כשירותה של המנוחה לא אומתה הצוואה בחתימת עדים.
למנוחה היה חשוב לחתום על הצוואה והיא פנתה שוב ושוב לרופאים כדי לקבל אישור רפואי. המנוחה הייתה כשירה לחלוטין מבחינה מנטלית בהסתמך על התיק הרפואי שלה ועל עדותו של פרופסור פניג. המנוחה יכלה לדבר ולהביע את רצונה.
פרופסור פניג הבהיר בעדותו כי בנה לעצמו תסריט בראש ומשכך חוות דעתו לבית המשפט באשר לכשירותה של המנוחה הנה פחות סבירה.
ביום 18.9.19 התקבל אישור רפואי מד”ר הדרי ועל כן הקריא עו”ד לב (בנוכחות גב’ דורון) שנית את הצוואה בפני המנוחה, וידא איתה כי זהו רצונה והמנוחה חתמה שוב על הצוואה.
גם אם יקבע כי יש פסול בצוואה מיום 18.9.19 בשל מצבה הרפואי של המנוחה הרי שקיימת גם צוואה מיום 16.9.19 בה אין פסול.
ח. התעלם לחלוטין מאשפוזה ופטירתה של המנוחה וסירב לעזור לנתבעת ששהתה רבות ליד מיטת אמה. הנתבעת שהתה בבית החולים יותר מהתובע שהמשיך בעבודתו כרגיל כך שהשפעתה על המנוחה לא הייתה פחותה.
המנוחה לא הייתה תלותית. המנוחה הייתה אשה עצמאית ואיש לא יכל לנהל אותה.
הצוואה נערכה על פי רצונה המלא של המנוחה ללא שום התערבות של התובע או אשתו וללא השפעה בלתי הוגנת. המבחנים המופיעים בפסיקה לא מתקיימים.
החתימה המופיעה על הצוואה שייכת למנוחה ולא זויפה.
העלאתם של אי אלו סימני שאלה באשר לצוואה אינם מרימים את נטל הראייה הנדרש.
התובע אינו מתכוון להתנכר לנתבעת וידאג לה ככל שתצטרך. מוכן לוותר על הוצאות משפט בכפוף לסיום ההליכים בתיק.
דיון והכרעה
13. המנוחה ערכה צוואתה בעדים בהיותה בת 75, יום לפני פטירתה, כשהיא גוססת ממחלת סרטן סופני בריאות שהתפשט (ללא גרורות למוח), מאושפזת בבי”ח ומרותקת למיטתה, סובלת מחולשה קיצונית, הפרעות בנשימה ומכאבים עזים ונלחמת על חייה.
אין חולק בדבר הנסיבות.
בצוואת המנוחה לא נפל פגם צורני, וגם על כך אין חולק. הנתבעת אשר טענה בהתנגדות לזיוף חתימת המנוחה, קיבלה את חוות דעת המומחה להשוואת כתבי יד שמונה, לא העבירה לו שאלות הבהרה ולא זימנה אותו לחקירה. בסיכומיה לא חזרה על טענת זיוף.
נטל השכנוע מוטל על הנתבעת, וגם לא נטען אחרת בסיכומיה.
על פי חוות דעת המומחה פרופ’ פניג המנוחה לא סבלה מירידה קוגניטיבית או משיטיון; בהיבט הקוגניטיבי הוערכה כצלולה בכל המקומות בהם ישנה התייחסות למצב קוגניטיבי, כולל יכולתה לתקשר, למעט יום פטירתה; ידעה טיבה של צוואה, מי יורשיה הטבעיים, היקף רכושה והיתה לה יכולת לבטא את רצונה.
לצד זאת, לנוכח מצבה הרפואי הגופני המורכב הקשה בו היתה שרויה המנוחה במועד עריכת הצוואה, ניתן להניח כי יש לכך משמעות רגשית אשר יכולה להשפיע על בחירותיה באותה עת.
על פי חוות דעת המומחה יכולתה של המנוחה לעמוד בפני לחצים לביצוע פעולות ברכושה היתה מוגבלת מאוד, ובנסיבות הקיימות היתה המנוחה קלה להשפעה.
על כן, בבואי לבחון את כלל הראיות שהוצגו והעדויות שנשמעו, נתתי כובד המשקל לנסיבות עריכת הצוואה כפי שהונח לפני בעדויות וראיות, לבחינת השאלה האם אכן המנוחה היא שיזמה את עריכת הצוואה, כי הוראותיה של המנוחה בצוואה נקבעו על ידה מתוך רצון חופשי ללא מעורבות התובע ואשתו (כפי שטוענת הנתבעת) ומבלי שהופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת לערוך הצוואה, על מבחניה בפסיקה.
זאת כמובן לצד בחינת יתר הטענות בעניין כשרותה ויכולתה לערוך צוואה במועד בו נערכה, וגמירות דעתה של המנוחה. הגם ש”הגיונה של צוואה” אינה עילה לפסילת צוואה על פי חוק הירושה, והנתבעת טענה רבות בעניין, בחנתי אף זאת.
14. לאחר בחינת הטענות, הגרסאות, חוות הדעת שלפני ושמיעת חקירות הצדדים והעדים מטעמם, כמו גם המומחה, עורך הצוואה והעדים – מצאתי לדחות ההתנגדות ולהורות על קיום הצוואה.
שוכנעתי כי המנוחה ערכה את צוואתה כשהיא כשירה לערוך צוואה, שוכנעתי כי המנוחה ערכה את צוואתה מתוך גמירות דעת כמעשה אחרון לפני מותה, וקבעה את שייעשה בעיזבונה לאחר פטירתה מרצונה החופשי והאמיתי, ביוזמתה, ללא מעורבות של התובע או אשתו בקביעותיה ומבלי שהופעלה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת.
ואנמק.
דין טענת הנתבעת בדבר “חוסר ההגיון” בצוואה – להידחות
15. הנתבעת בחרה לפתוח בסיכומיה בטענה כי הצוואה מפלה אותה מבלי שהיה נתק בינה למנוחה ואף היה קשר הדוק ביניהן עד יומה האחרון של המנוחה , המנוחה אהבה אותה ודאגה לה.
אני משוכנעת כי המנוחה אהבה את בתה הנתבעת והוכח לפני כי התקיים קשר ביניהן עד יומה האחרון של המנוחה.
אלא שאין בכך כדי לאיין את צוואת המנוחה אשר הביעה רצון ברור ומפורש כי הנתבעת לא תירש את נכסי המקרקעין שבעיזבון (כפי שיובא להלן תוך גמירות דעת ובהעדר השפעה בלתי הוגנת) “לאחר מחשבה ושיקול דעת בקשר לצרכיה מחד וליכולתה לשמור על הרכוש עליו עמלתי כל חיי”, ובהינתן הרקע לדברים כפי שהונח לפני.
16. הנסיבות הבאות הוכחו לפני עובדתית:
הנתבעת מתמודדת נפש אשר במהלך השנים התגוררה בהוסטלים ומסגרות שיקומיות ואשפוזים ממושכים לרבות ניסיונות התאבדות, כעולה מסיכומיה. הנתבעת לא עבדה והמנוחה טיפלה בנתבעת ודאגה לה כל השנים לרבות התנהלותה הכלכלית וטיפול בדירתה.
בשנת 1996 נרכשה דירה על שם הנתבעת. הדירה נרכשה לאחר מכירת דירה קודמת של שם הנתבעת שנרכשה באמצעות נקודות זיכוי מפינוי המשפחה מימית ובאמצעות משכנתא שנטלו ההורים המנוחים וסולקה במשך השנים באמצעות דמי השכרת הדירה.
בחודש 8/2017 נישאה הנתבעת לבן זוגה היום, ח.
טרם הנישואים דרשה ממנה המנוחה לערוך הסכם ממון עם בן זוגה מתוך חשש שינצל את מצבה הנפשי ומתוך דאגה לרכושה של הנתבעת אשר יוותר בבעלותה וישמש אותה בחייה. הנתבעת אישרה זאת בחקירתה (ראו להלן).
המנוחה והנתבעת פנו לעו”ד לב לעריכת הסכם ממון, ונקבעה פגישה עם הנתבעת וח. לחתימתו טרם נישואיהם, בידיעת המנוחה.
בפגישה אצל עו”ד לב ח. קרע את ההסכם, סרב לחתום וגם הנתבעת ביקשה שלא לחתום על הסכם תוך פניה לעו”ד לב שלא יידע את המנוחה שלא נחתם הסכם ממון בינה לבין ח. (הנתבעת אישרה זאת בחקירתה, עו”ד לב הגיש תצהיר ונחקר בעניין, ראו להלן).
במעמד החתונה המנוחה לא ידעה שהנתבעת לא חתמה על הסכם ממון כפי שהבטיחה לה.
פחות מחודש לאחר נישואי הנתבעת לח. העבירה הנתבעת לח. מחצית מזכויותיה בדירה, במתנה ללא תמורה. זאת תוך הסתרה מכוונת מהמנוחה בשל חששה של הנתבעת מתגובתה (הנתבעת אשרה זאת בחקירתה, ראו להלן).
המנוחה גילתה זאת בשנת 2018, פחות משנה לפני פטירתה, שעה שטרם נודע לה על מחלתה הסופנית. שכן בבניין בו נמצאת הדירה התקשר אליה לברור הזכויות ונסח טאבו שהוצג, לצורך הליך תמ”א לבניין.
במועד זה המנוחה כבר החלה להתלונן על כאבים. מחלת הסרטן התגלתה אצלה כעבור כשנה בחודש 8/2019, וחודש לאחר מכן נפטרה. כעולה מהמסמכים הרפואיים וחוו”ד המומחה.
עם גילוי המחלה וחומרתה, ובידיעה כי ימיה ספורים, ביקשה המנוחה לערוך צוואה בה קבעה כי הנתבעת לא תירש את נכסי המקרקעין בעיזבונה, לאחר שיקול דעת ובשל העדר יכולתה של הנתבעת לשמור על רכושה.
17. כפוף כמובן לבחינת כשירותה של המנוחה לערוך צוואה, מיוזמתה, הבנתה, גמירות דעתה, בהעדר לחצים לערוך צוואה ובהעדר השפעה בלתי הוגנת – לא ניתן בנסיבות אלו לקבל את טענת הנתבעת כי בצוואה “חוסר היגיון בסיסי” (כלשונה).
18. מתוך כך גם לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי הצוואה האחרונה משנה מצוואה קודמת שערכה המנוחה בשנת 1989 בה ביקשה לצוות את עיזבונה לשני ילדיה בחלקים שווים “ללא סיבה” (כלשונה). זאת לנוכח הנסיבות שהשתנו ממועד עריכת הצוואה המוקדמת, כמפורט.
19. יש חשיבות מוגברת לעדויות שנשמעו לגבי נסיבות עריכת הצוואה, והתרשמות בימ”ש מהחקירות באופן בלתי אמצעי, ועל כך להלן.
20. עדות הנתבעת
הנתבעת העידה כי הכירה את ח., גרוש עם שני ילדים, בשנת 2014 במועדון “אנוש” ונישאה לו. אישרה בחקירתה כי כבר שלושה חודשים לפני החתונה דיברה עם ח. כי תעביר לו את זכויותיה בדירה שבבעלותה, לבקשתו.
אשרה כי בטרם נישואיה לח. המנוחה ביקשה ועמדה על כך שתחתום עם ח. על הסכם ממון, פנו לעו”ד לב לצורך כך אשר ערך הסכם ממון ונקבעה פגישה לחתימתו על ידי הנתבעת וח.
בפגישה ח. קרע את המסמך ולא חתמו על הסכם ממון.
הנתבעת הסתירה זאת מהמנוחה, לטענתה חששה שתפגע, ואף ביקשה מעוה”ד שלא יספר למנוחה שלא חתמו על הסכם הממון.
עוד אישרה כי פחות מחודש לאחר החתונה העבירה את מחצית זכויותיה בדירה לח. גם זאת הסתירה מהמנוחה. למנוחה נודע הדבר מגורם חיצוני, שכן מוועד הבית בו נמצאת הדירה.
לגישתה מה שעשתה ברכושה קשור לה ולח. בלבד, אינו רלוונטי למנוחה ואינו מעניינה של המנוחה, וכלשונה:
“עו”ד פילו: למה לא אמרת לאמא?
העדה: כי אני מאוד חששתי לפגוע בה, מאוד חששתי לפגוע בה.
עו”ד פילו: למה זה פוגע בה? מה, איפה הפגיעה?
העדה שהיא חושבת שזה דירה שהיא שלי ושזה מה שייתן לי את הביטחון בחיים ולא כדאי לי לעשות צעד כזה כי ח. יכול לקום וללכת ולקחת חצי מהכל ואז אני אשאר כאילו בלי כלום והיא מאוד דאגה לי.
עו”ד פילו: נכון
העדה: אמא שלי מאוד דאגה מאוד היה אכפת לה ממני
עו”ד פילו: נכון
העדה: אז היה לי קשה לבוא ולהגיד לה את זה למרות שהתכוננו להגיד לה את זה
עו”ד פילו: התכוננתם?
העדה: התכוננו להגיד לה את זה ויצא שמישהו אני לא יודעת אם אמרו לך מי גילה לה לפני לפנינו אז היא מאוד כעסה על זה
עו”ד פילו: מישהו מוועד הבית?
העדה: נכון
עו”ד פילו: תכף נחזור אליו אבל יש לי שאלה קודמת אמא גם אמרה לך מה יקרה חלילה אם תלכי לעולמך, הוא יירש את הדירה הזאת נכון?
העדה: נו, אז מה?
עו”ד פילו: נכון?
העדה: נכון
…
עו”ד פילו: אמא אמרה תקשיב יקירתי את עומדת להתחתן בסדר, בואי ניגש לעורך דין לב נדבר איתו ותעשו לפני החתונה הסכם ממון נכון?
העדה: כן אבל אנחנו
עו”ד פילו: נכון?
העדה: כן
…
עו”ד פילו: האם זה נכון שאת היית עם אמא אצל עורך דין לב בפגישה ראשונה לפני שהתחתנת ושם הוא הסביר מה זה הסכם ממון נכון?
העדה: אני ידעתי לא הייתי צריכה שיסבירו לי.
עו”ד פילו: גם ידעת נהדר. נכון שסיכמתם שהוא יכין ואת תבואי עם ח. נכון?
העדה: נכון
…
עו”ד פילו: נכון אני אראה לך אפילו שהוא הכין הסכם ממון והוא מעיד על כך הוא מעיד על כך הוא יבוא וידבר על זה פה נכון? ב- 13/07/2017 חודש לפני החתונה שלך יש הסכם ממון חתום, את מגיעה עם ח. לשם נכון? לא שומעים שאת עושה,
העדה: אה כן כן אני לא זוכרת את התאריכים מדויקים
…
העדה: זה חודש לפני החתונה.
עו”ד פילו: מי היה צריך לחתום על המסמך הזה?
העדה: שנינו.
עו”ד פילו: שניכם, את וח. נכון? עכשיו תאמרי לי בבקשה בפגישה הזאת שאת וח. מגיעים לעורך דין לב אמא לא נוכחת נכון?
העדה: נכון
עו”ד פילו: נכון. מה קורה בפגישה הזאת?
העדה: אני אגיד לך את האמת?
עו”ד פילו: כן את האמת לי לבית המשפט, את האמת
העדה: אנחנו ביטלנו את זה, אמרנו לו שאנחנו מבטלים, ח. קרע את המסמך.
…
עו”ד פילו: אומר עורך דין רפאל לב שזה היה בהפגנתיות ככה אני מה מה נאמר לעורך דין רפי לב? מה אמר ח. לרפי לב?
העדה: לא זוכרת
…
העדה: כדי לעשות זה אבל החלטנו החלטנו פה אחד שזה לא איך אומרים לא החלטי
עו”ד פילו: אחר אז אפשר להגיד לעורך דין רפאל לב
העדה: לא זה
עו”ד פילו: אנחנו לא מעוניינים
העדה: אז ח. לפעמים קצת
עו”ד פילו: מה הוא קצת?
העדה: מתלהט
עו”ד פילו: מתלהט
…
עו”ד פילו: עוד משהו שביקשתי מעורך דין רפאל לב בפגישה הזאת זה אל תספר לאמא נכון? אל תספר לאמא שלא חתמנו נכון?
העדה: יכול להיות.
עו”ד פילו: (לא ברור) משהו האם את סיפרת לאמא שלא חתמתם?
העדה: לא,
עו”ד פילו: לא.
העדה: אבל זה לא קשור אליה בכלל זה קשור אלי ואל ח.
עו”ד פילו: או-קיי
העדה: אין שום קשר לאימא שלי.
עו”ד פילו: אבל אמא ואת ישבתם אצל עורך דין רפאל לב והיא היתה משוכנעת
העדה: אבל זה לא עניינה, אבל זה לא עניינה זה רק ביני לבין ח.
עו”ד פילו: לא עניינה בסדר גמור
העדה: אנחנו החלטנו אחרי שישבנו איתו אחרי שעשינו את זה
עו”ד פילו: נכון שכשאמא מגיעה לחתונה
העדה: שזה לא רלוונטי לנו לחיים
…
עו”ד פילו: אז לחתונה בעצם אמא מגיעה כשהיא משוכנעת שכבר לפני חודש חתמת על הסכם הממון הזה אצל עורך דין רפי לב נכון? היא שקטה, נכון?
העדה: איך? עוד פעם
עו”ד פילו: היא שקטה, היא יודעת היית אצל
העדה: אה, היא שקטה, כן
…
עו”ד פילו: כן טוב, עכשיו תאמרי לי בבקשה אתם מתחתנים ב- 24/08/2017 ואני רואה פה בנסח של הטאבו נספח 1 לתצהירו של, סליחה נספח 2 לתצהירו של (התובע)?
העדה: כן?
עו”ד פילו: אלי. אני מפנה את העדה לנסח רישום היסטורי, נסח רישום היסטורי שיש בו גם את הרשומות המבוטלות, עמוד 14 לקובץ למטה שהוא עמוד 6 לנסח הרישום ההיסטורי אני מראה לך פה הערת אזהרה לטובת מי? תאמרי לי
העדה: פה? ח.
עו”ד פילו: ח.
העדה: כן?
עו”ד פילו: נרשמה בתאריך? באיזה תאריך?
העדה: 18/9/2017”
(פרוט’ 13.9.23 עמ’ 15-20)
בהמשך העידה כי למנוחה נודע על העברת זכויותיה בדירה לח. משכן, שכן המנוחה טיפלה בענייני הדירה, היה צריך לחתום על מסמכים ועלה מנסח טאבו כי לח. מחצית הזכויות. האם המנוחה כעסה, נפגעה וביקשה לנתק עמה קשר:
“עו”ד פילו: כשזה נודע לה מה קרה עם מה היא עושה איתך? לא מה עם ח.
העדה: היא מתקשרת ואומרת לי אני מאוד כועסת עלייך ואל תהיי איתי קשר יותר וזהו
עו”ד פילו: ככה, אני אני מאוד כועסת עליך ואל תהיי איתי בקשר.
העדה: אל תהיי איתי בקשר, כן
עו”ד פילו: מה, למה היא כועסת עלייך?
העדה: שנתתי את זה לח., נו אמרתי לך היא כועסת עליי כי אני, מתוך זה שהיא דאגה לי שהיא חוששת שח. ייקח לי באיזה שהוא שלב את הדירה ואני אשאר בלי כלום כי היא יודעת שאני חלשה והיא יודעת שאני קצת מסכנה במרכאות.
עו”ד פילו: היא מאוד כעסה?
העדה: היא לא סמכה עליי מה?
עו”ד פילו: היא לא רק כעסה? היא
העדה: היא נפגעה גם
(פרוט’ שם עמ’ 23)
בהמשך עדותה אישרה הנתבעת כי היא יודעת שהמנוחה התנגדה לכך שרכושה יעבור לח.:
“עו”ד פילו: היא לא חשדה בזה שהוא ישתה לך את הרכוש? היא לא אמרה לך את זה?
העדה: אני כבר לא זוכרת, בטוח שהיא התנגדה לזה את זה אני יודעת
עו”ד פילו: התנגדה לזה, טוב, נתקדם”
(פרוט’ שם עמ’ 40).
21. עולה מעדות הנתבעת כי ידעה ויודעת שפעלה בניגוד מפורש לרצונה של המנוחה, הסתירה זאת מהמנוחה, והדבר נודע למנוחה כשנה טרם פטירתה.
התרשמתי מעדותה כי הבינה היטב את רצון המנוחה שתחתום על הסכם ממון עם ח. משום שדאגה לה ולעתידה, ידעה שחשוב למנוחה שתישאר עם זכויותיה בדירה ולא יעברו לאחר.
הנתבעת הסתירה מהמנוחה שלא חתמה על הסכם ממון.
סמוך לאחר נישואיה לח. העבירה לו את מחצית זכויותיה בדירה חרף רצונה המפורש של המנוחה, כשהיא יודעת שהיא פועלת נגד רצון המנוחה ואף דאגה להסתיר זאת ממנה.
אני מאמינה לנתבעת כי המנוחה, לאחר שנודע לה, התעמתה עמה וביקשה לנתק עמה קשר. אני גם מאמינה לנתבעת שהמנוחה חזרה לקשר אתה זמן לא רב לאחר מכן.
אלא שלא בלתי סביר להסיק כי חששה של המנוחה לגבי הנתבעת, הקשר עם ח. והעובדה שלא תצליח לשמור על רכושה לעצמה ותבקש להעביר זכויות לח. – לא רק שלא פג אלא התחזק.
מתוך כך גם לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת בנסיבות אלו כי רצונה האחרון של המנוחה שהנתבעת לא תירש חלק מהדירות הנו בלתי סביר.
22. לא ניתן לקבל טענת הנתבעת כי השינוי בצוואה האחרונה מצוואתה המוקדמת של המנוחה משנת 1989 נעשה על ידי המנוחה בלי שום סיבה או הסבר הגיוני.
הצוואה משנת 1989 נערכה על ידי המנוחה הרבה קודם לנישואי הנתבעת, טרם בחירתה של הנתבעת להעביר מחצית מזכויותיה בדירה לח. תוך הסתרה מהמנוחה הגם שידעה הנתבעת כי המנוחה מתנגדת לכך נחרצות, טרם הסתרת הנתבעת מהמנוחה כי לא חתמה על הסכם ממון עם בן זוגה הגם שהבטיחה למנוחה והגם שנקבע מועד לחתימת ההסכם במשרד עו”ד.
צוואתה האחרונה של המנוחה נערכה על ידה לאחר שנודעו לה הדברים וכשהיא מבינה כי ימיה אחרונים.
דין הטענה להעדר כשרות של המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה – להידחות
עדות ד”ר הדרי-
23. ד”ר הדרי, רופאה במחלקה הפנימית בבי”ח בו אושפזה המנוחה, סגנית מנהלת המחלקה. נחקרה ביום 21.9.23 (עמ’ 22-27 לפרוטוקול) לגבי נסיבות חתימתה על תעודת רופא.
כעולה מעדותה, סרבה תחילה לחתום על תעודת רופא כי היא לא נוהגת לחתום על מסמכים מסוג זה, כן נוהגת לחתום על תעודות רופא לצורך הגשת בקשות למינוי אפוטרופוס. אשת התובע פנתה אליה לצורך חתימה על תעודת רופא ולבסוף הסכימה מתוך היכרות עם המנוחה ורצון לסייע לה. הנסיבות זכורות לה. העדה אישרה כי המנוחה היתה צלולה לכל אורך האשפוז (הדגשות שלי – ע’ב’ג’):
“ש. אני מבין שכלתה של המנוחה… זו שביקשה ממך לחתום על המסמך?
ת. כן, לשאלת בית המשפט אני זוכרת בהחלט את הנסיבות.
ש. האם מישהו אמר לך שהמסמך הזה נדרש לצורך צוואה?
ת. אני לא זוכרת יכול להיות שפנו אלי שאחתום על מסמך כזה והבהרתי כמו שאני מבהירה תמיד שבבי”ח אנו לא מתעסקים עם צוואות וענייני ירושה אלא אך ורק בגלל אפוט’ על גוף זו היתה מטופלת ששכבה אצלנו זמן רב בשני אשפוזים עוקבים אבחנו אצלה גידול ממאיר בריאות. אני אמרתי שאני יודעת שאמרתי שבענייני צוואה אני לא מתעסקת. ביקשו ממני אם אני יכולה להצהיר רק שהחולה הזאת צלולה ועל זה חתמתי. לא הייתי מודעת לכך שיבוא אח”כ עו”ד ויחתים יכול להיות ביקשו ממני לחתום על אישור שהאישה צלולה כדי לכתוב צוואה ואני בטוחה שלנושא הזה לא נתתי את הסכמתי. כי אמרתי שבתור רופאים בבי”ח אנחנו מנועים מלעסוק בנושאים האלה. ואז אני מניחה שהיא ביקשה ממני לצורך עזרה ואני הכרתי את המשפחה, אפילו לא ידעתי אם זו בת או גיסה, אני לא יודעת מי זו … ולא זוכרת אותה, אני זוכרת את המטופלת, היא אמרה עזרי לנו וכתבי שהיא צלולה, היא אכן היתה צלולה לאורך כל האשפוז, הכרתי אותה יותר מיום אחד וחתמתי על זה שהיא צלולה.
ש. אני מבין שלאורך כל האשפוז לא ביצעת לה שום בדיקות פסיכיאטריות או פסיכולוגיות לא מיני מנטל, מוקה וכד’?
ת. נכון. אבל מהתרשמות שלי האישה היתה צלולה. היא היתה צלולה טרם האשפוז שלה. ובמהלך כל האשפוז.
…
ת. … האישה הזאת קיבלה טפול כימותרפי וחתמה עליו והוא נעשה בהסכמתה. נכון שהוא היה כמה ימים קודם, אני אומרת את זה בקשר לצלילות.
…
ש. האם ביצעת איתה בדיקות של יכולת השיפוט שלה ביומיים האחרונים בחייה כמו שאלות שמהן אפשר ללמוד יכולת שיפוט מלאה, חלקית, פגומה וכד’?
ת. לא ביצעתי. אבל לא התרשמנו ועברתי גם על הרשומה הרפואית והסיעודית לפני הדיון וראיתי מה כותבים הרופאים ומה כתב הצוות הסיעודי, האישה היתה צלולה וזאת היתה ההתרשמות שלי. הכרתי אותה לא יום אחד. זה משהו שהיה לפני 4 שנים. כשהוזמנתי לפה זה הדבר היחידי שהייתי יכולה לעשות פתחתי את הרשומה הרפואית אני זוכרת את הגב’ היא שכבה לא מעט אצלנו במחלקה לא עשיתי בדיקות רשמיות כי לא חשבתי שצריך אנו עושים כשעולה חשד שהחולה לא צלול וצריך לקבל החלטות רפואיות. לא תמיד אנו מוציאים אפוט’ רק כשעושים פעולות רפואיות שמצריכות זאת.
ש. האם זכורה לך שיחה איתה ביומיים שלושה האחרונים לחייה בינך לבינה?
ת. אני דיברתי איתה כי אני יודעת שאני בדקתי אותה אבל אני לא זוכרת דברים. לא זכור לי משהו מאד ספציפי.
ש. אז ההתרשמות שלך היא מימי האשפוז ואת לא יכולה לשים את האצבע על איזה ימים התרשמות כללית?
ת. אני חושבת שבדקתי אותה גם בימים האחרונים לחייה, בפן הרפואי של מחלתה. איני לא מצוינת בכתובים אבל אני זוכרת שבדקתי אותה כולל החלטה אם להמשיך טיפול כימותרפי או לא עם המשפחה. בדקתי ברישומים הרפואיים ולא מופיע שם שבדקתי אותה בימים האחרונים לחייה. למיטב זכרוני ראיתי אותה ודיברתי איתה.
בד”כ כשאנו בודקים חולה מצוין מי הרופא שבודק, הרבה פעמים אנו בודקים בצוות לא מופיעים כל השמות של הרופאים כשבדקתי את הרשומות הרפואיות שמי לא מופיע. אבל אני זוכרת שבדקתי אותה ודיברתי איתה ודיברתי גם המשפחה שלה ביומיים האחרונים לחייה.
…
ש. תוכלי לאשר לי כשאמרת ביקשו ממני זה היה עניין של כמה פעמים?
ת. אני מניחה שביקשו ממני, אני לא זוכרת, אני מניחה שביקשו ממני שאעזור להם למשהו לנוטריון ואמרתי שאני לא עוסקת בזה ושצריך להביא מישהו מבחוץ שיערוך צוואה. אני מניחה שביקשו ממני שאני אחתום לענייני זה. אני מניחה את זה כי אני יודעת שבהתחלה לא רציתי לחתום ולא רציתי להתעסק בזה. ואז אני מניחה שהצעד הבא אני אפילו לא יודעת מי מהמשפחה שאתן להם להחתים אותם על זה שהיא צלולה ועל זה חתמתי זה הדבר היחיד שהייתי מוכנה, אנחנו לא נוהגים לעשות את זה, לא הייתי עושה את זה שוב, אני מניחה שעשיתי את זה בגלל שזאת היתה היכרות יותר ממושכת עם המשפחה ושהחולה היתה במצב רפואי קשה וזה היה מתוך איזה שהוא רצון לעזור”
לשאלת בימ”ש למה כוונתה כשאומרת “צלולה” השיבה: “שהיא בהכרה, שהיא מזהה, שהיא מתמצאת, במקום, בזמן, בסיטואציה, שהיא יודעת מה קורה איתה. שהיא יכולה לקבל החלטות לגבי עניינים על גופה”.
אין מחלוקת כי תעודת הרופא לא נחתמה על ידי העדה לצורך עריכת צוואה ואינני מקבלת את תעודת הרופא ככזאת. לא מדובר בצוואה נוטריונית. מעבר לכך כי בתעודת הרופא החתומה נמחק בכתב יד הכתוב כי ניתנת לשם הגשתה כראיה לבימ”ש.
עדותה רלוונטית ומהימנה עלי במלואה, בכל הנוגע לצלילות המנוחה לכל אורך אשפוזה כפי שהגדירה העדה, אשר טיפלה במנוחה ב”זמן אמת”.
כך עולה גם מחוו”ד המומחה פרופ’ פניג. המומחה בחקירתו נשאל בעניין תעודת הרופא לאחר שהוצגה לו והשיב: “הצהרת הרופא היא בהתאמה לתיעוד הרפואי ואין בה חדשות לגבי מצבה של המנוחה. זה שהיא צלולה אני גם כותב את זה בחוות הדעת. זה שהיא מתמצאת, מבינה מה קורה סביבה, יש לנו תיעוד רפואי גולמי שמתייחס לעובדות האלה” (פרוטוקול שם עמ’ 29 שורות 19-21).
עדות המומחה פרופ’ פניג –
24. עיקרי חוות הדעת וסיכומה פורטו לעיל בסע’ 6-8.
בחקירתו אישר שהמסמכים שהיו לפניו בעת עריכת חווה”ד הם רק “התיעוד הרפואי הגולמי” (פרוט’ 21.9.23 עמ’ 32 שורות 1-4).
המומחה חזר בחקירתו על כי מהמסמכים הרפואיים שלפניו המנוחה היתה צלולה קוגניטיבית במועד עריכת הצוואה.
לצד זאת, כעולה מחוות דעתו, המנוחה היתה בחולשה קיצונית, יכולתה של המנוחה לעמוד בפני לחצים לביצוע פעולות ברכושה היתה מוגבלת מאוד והיא היתה קלה להשפעה.
זאת כאמור נתון להכרעת בימ”ש על יסוד הראיות שלפניו.
אלא שבחוות דעתו המומחה הסיק מסקנות אשר עם כל הכבוד לא יכולות להיות מבוססות על יסוד שעמד לפניו, תיעוד גולמי של מסמכים רפואיים, ובכך אני מוצאת טעם לפגם.
כך למשל כתב המומחה: “בהנחה הסבירה שביום עריכת הצוואה לא היא שיזמה את המהלך של עריכת הצוואה…”. המומחה לא יכול היה להגיע למסקנה זו על יסוד מסמכים רפואיים.
ועוד כתב: “במידה והצוואה האחרונה… מהווה שינוי דרמטי מצוואות קודמות…הרי שלהערכתי המקצועית לא היתה המצווה במצב שבו היתה יכולה לשקול, להעריך ולבטא את רצונה החופשי”. גם כאן, אני מוצאת כי המומחה לא יכול היה להגיע למסקנה זו על יסוד מסמכים רפואיים שלפניו ומבלי שנחשף למועד ונסיבות עריכת הצוואה הקודמת, הנסיבות שחלו ממועד עריכתה ונסיבות עריכת הצוואה האחרונה.
אני מקבלת את הערת המומחה בחווה”ד: “רק אם יתברר שהחולה יזמה את עריכת הצוואה, כמעשה אחרון לפני מותה ושבעריכת הצוואה השלימה חשבון שהיה לה עם היורשים הטבעיים – אלה שזכו ואלה שהודרו (אני מבין שמדובר בשני ילדיה) אזי ניתן לדבר על יוזמה וגמירות דעת”
המומחה נחקר על הדברים.
25. המומחה אישר כי העובדה שהמנוחה חתמה על הצוואה ביממה האחרונה לחייה 18.9.19 שימשה בסיס חזק לחוות דעתו (פרוט’ עמ’ 30 שורות 9-14).
כאשר הובא לפניו כי המנוחה נפגשה עו”ד לב עורך הצוואה ואמרה לו את רצונה שיירשם בצוואה כבר ביום 11.9.24 וחתמה על אותה צוואה ביום 16.8.19 ושוב ביום 18.8.19 השיב (הדגשה לא במקור):
“כשאנחנו מדברים על היממה האחרונה בחייה אפשר לראות משם נושאים מאד קריטיים ומאד קיצוניים שקשורים בכאבים ובקוצר נשימה ובחולשה קיצונית. כל הדברים האלה כנראה ב-11.9 היו במידה פחותה כי אנו מדברים על השפעה של טיפול כימותרפי” (פרוט’ עמ’ 31 שורות 29-32)
26. כאשר נשאל לגבי הערתו בחוות הדעת על “סגירת חשבון” והגילוי של המנוחה בדבר העברת מחצית מזכויות הנתבעת בדירה לח. והבעת רצון המנוחה קודם כפועל יוצא מכך השיב, כי אם יוכח שמדובר ברצון מתמשך של המנוחה, הוא לא התייחס לכך בחוות דעתו (פרוט’ עמ’ 33-34):
“ש. אם נודע לאמא ש-25 יום אחרי חתונתה של (הנתבעת) היא העבירה מחצית דירה לח., זה נודע לאם בדיעבד, האם זה סוג של אירוע שעלול היה בסיס ל”סגירת חשבון” כפי שאתה מציין?
ת. בהחלט. זה בהחלט אירוע משמעותי שמשמש תשתית ורקע לשינוי או למה שקורה אח”כ. אלה העקבות של האירוע. חוות הדעת שלי נערכה באיזה שהוא תסריט שאני מתאר בחוות הדעת. על סמך התיעוד הרפואי הגולמי ובתסריט הזה אישה שעומדת ביממה האחרונה לפני מותה או אפילו בימים הכאובים האלה כשהיא נלחמת על חייה היכולת שלה או הפניות שלה ליזום איזה שהוא תהליך דרמטי של היפוך זה “לא בראש שלה” היא נתונה בוודאי לכל מיני השפעות. כל הנושא של הצוואה לפי התשתית והתסריט שאני מתאר אותו הוא בזה שזאת אישה שעכשיו כאובה, מקבלת טיפולים קשים מאד, די ברור לה שזו המלחמה על חייה, ואז מביאים לה איזה שהוא מסמך, מיידי או מתגלגל, והפניות שלה וזו שאלת בית המשפט אם היא היתה פנויה. ודאי שהיא הבינה לאורך כל הזמן את הנושא מבחינה רעיונית. היא יודעת מהי צוואה, היא מתנגדת לתרופות מסוימות ומנהלת את הדברים והמילה צלולה חוזרת. השאלה היא ברמה הפסיכולוגית והמוטיבציונית.
ש. אם יוכח ובימ”ש יקבע שהאם הביעה את חששה מפני האפשרות שהבת תעביר נכסי מקרקעין לבעלה ח. וזה הובא לה וכבר אז רצתה לעשות צוואה?
…
ת. התשובה היא באמת אם יוכח אז בהחלט יש פה איזה שהוא רצון מתמשך שמתבטא לצערי דווקא ביימה האחרונה לחייה אבל הוא ביטוי של רצונה הקודם ולדברים האלה התייחסתי.
27. בחוות הדעת, כמו גם בחקירתו, המומחה הדגיש את מצבה הרפואי גופני הקשה של המנוחה ביממה האחרונה לחייה, סטורציה נמוכה, תרופות שקיבלה, כאבים מהם סבלה. על כך אין מחלוקת. לעדותו כאשר במצב כזה מבקש אדם לשנות מצוואה קודמת, יש ליחס משקל גבוה יותר לכשירות שכן בשינוי דרמטי רמת התפקוד הקוגניטיבי שמבקשים לראות לצורך הפעולה תהא גבוהה יותר בשל העדר פניות, ומתוך כך ניתנה חוות דעתו (פרוט עמ’ 40 שורות 10-18).
בימ”ש ביקש את התייחסות המומחה למצב בו יש נמצא הסבר לשינוי מצוואה קודמת בתהליך מתמשך, מצב שדובר עליו קודם עריכת הצוואה והמומחה השיב (הדגשה לא במקור):
“ש. ואם יש שינוי דרסטי כמו שאדוני אומר אבל בית המשפט מוצא שיש לזה הסבר ז”א שזה לא משהו שנעשה באותו רגע אלא משהו שדובר עליו הרבה קודם וכמה פעמים זה נקרא שינוי דרסטי?
ת. השינוי עצמו הוא דרסטי אבל הוא תהליכי ואני גם מסייג את זה בחוות הדעת בגלל שמדובר על תהליך אז כמובן שזו לא איזו גחמה או משהו אימפולסיבי אל אמשהו שנשקל ומגיע בסוף לאיזו שהיא רזולציה עדיין…
ש. אם בסופו של יום ימצא שזו לא גחמה ועדין יש שינוי דרסטי מצוואה קודמת?
ת. העניין של שינוי דרסטי הוא זכותו של אדם. מבחינה קוגניטיבית אם זה נבנה על ביטויים קודמים אז זה באמת מוריד את רמת הדרישה שלנו מבחינת התפקוד הקוגניטיבי שזה לא איזה משהו אימפולסיבי שאז אנו דורשים רמה גבוהה יותר של נימוק אל אמשהו נבנה בספרות המקצועית מדברים על מצב של דליריום”
28. בתום חקירתו על ידי ב”כ הצדדים נשאל המומחה על ידי בימ”ש לגבי ההנחות והמסקנות שהסיק בחוות הדעת, על עניינים שלא עולים מהחומר הרפואי הגולמי שעמד לפני.
תשובת המומחה שלאור הדברים שהועלו במסגרת חקירתו לעניין הנסיבות, סבירות תשובותיו בחוות הדעת יורדת.
עוד השיב כי הערתו בחוות הדעת לגבי הסבירות שהמנוחה לא יזמה את עריכת הצוואה, זה מתוך תסריט שבנה לעצמו, כי לא עמד לפניו מידע ומסתבר לו שההנחה שהניח אינה סבירה.
כך גם לגבי המשקל שייחס בחוות דעתו לעובדת עריכת צוואה קודמת שונה על ידי המנוחה, השיב כי הבין שהצוואה הקודמת נערכה 30 שנים קודם ולא היה שינוי בנסיבות מאז עריכתה.
בשל חשיבות הדברים לנוכח העולה מחוות דעת המומחה יובאו תשובותיו כלשונן (פרוט’ עמ’ 45 שורות 15-28, הדגשה לא במקור):
“ש. האם בעקבות השאלות היום של עורכי הדין אדוני רוצה לשנות משהו בחוות הדעת?
ת. לא. רמת הסבירות לגבי התשובות שנתתי לבית המשפט יורדת.
ש. כשכתבת ‘בהנחה הסבירה’ וכו’ על יסוד מה אדוני סובר שביום עריכת הצוואה היא לא יזמה את המהלך?
ת. אני בניתי לעצמי איזה שהוא תסריט שהאירוע הזה שעומד בפני עצמו ואני אומר בהנחה סבירה, נכון, אני מודה שאין לי כאן שום מידע ומסתבר באמת שההנחה הזאת היא לא הנחה סבירה. אני חושב שהמשפט הזה מבוסס על איזו הנחה שלי שאולי אינה סבירה. אין לי את העובדות המונחות בפני בית המשפט לכן כל העניין של יזימה ושל התהליך מוטל לפתחו של בית המשפט.
ש. בעמ’ 8 פסקה 5 שמתחילה במשפט ‘אולם במידה והצוואה האחרונה שנעשתה ביממה האחרונה’ וכו’ אדוני מייחס כאן משקל מאד גדול לשינוי דרמטי מצוואות קודמות גם אם אדוני מבחין בין צוואות שנערכו לפני שנה קודם או 20 שנה קודם?
ת. אני לא ידעתי על צוואות קודמות. הבנתי שהייתה איזו צוואה 30 שנה קודם ושבמהלך השנים האלה לא היה שינוי מהחלוקה”
29. סיכומו של פרק זה, שוכנעתי כי המנוחה במועד עריכת הצוואה התמצאה במקום ובזמן, התמצאה בסיטואציה, ידעה להבחין בטיבה של צוואה, ידעה מה קורה אתה וידעה להביע את רצונה ולקבל החלטות. זאת מבחינה קוגניטיבית.
השאלה אם יזמה את עריכת הצוואה, נסיבות עריכתה, מעורבות התובע או אשתו בעריכת הצוואה והאם הופעלה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת, לא הונחו לפתחו של המומחה ולא היה מקום להסיק מסקנות בעניין בחוות הדעת.
זאת יבחן להלן על פי המבחנים בפסיקה והעדויות שנשמעו.
דין הטענה למעורבות התובע ואשתו בעריכת הצוואה, מעורבות בתוכן הצוואה – להדחות
30. עדות התובע
בדיון קדם המשפט הראשון שנערך ביום 25.3.21 נשאל התובע והעיד:
“ביום חתימת הצוואה יכול להיות שנפגשתי איתה בערב אחרי שהם היו שם, העורך דין, וזה עורך דין מהמשרד של ב”כ התובע.
הצוואה נחתמה שלושה ימים לפני או ארבעה ימים לפני שאמא שלי נפטרה. היו כמה שלבים של החתימה זה לא היה בפעם אחת אלא פעמיים שלוש. לא הייתי כ”כ שותף לתהליך. נודע לי שאמא חתמה בדיעבד ולא ביקשתי מאמא שלי להחתים מישהו והיא זימנה באופן עצמאי.
אני מכיר את עו”ד רפאל לב, היה לי עסקים איתו קודם. הוא מלווה אותנו שנים. אמא שלי התעסקה איתו בדברים שהיו שלה והיא החליטה לזמן אותו ולא דחפתי אף אחד לעשות שום צוואה. לא שוחחתי עם עורך דין לב לפני חתימה הצוואה, ממש לא. גם לא אחרי. אין לי מושג מתי בא להחתים את אמא שלי. לא ידעתי על החתימה, ידעתי אחרי. אמא שלי תקשרה איתו לבד. לא ידעתי שאמא שלי עושה צוואה בחיים. ידעתי שאמי חתמה על הצוואה רק לאחר פטירתה.
לא ראיתי את עורך דין לב בבית חולים.
…
לעניין ההמחאה – אני לא ידוע על איזה המחאה מדובר, לא חתמתי עליה, לא ראיתי אותה. גם לא תלשתי אותה”.
בחקירתו הנגדית העיד התובע (פרוט’ 13.9.23 עמ’ 46-49):
“עו”ד קראוס: הבנתי, עכשיו אני מבין שאיתך על הצוואה אימא לא דיברה מעולם?
העד: נכון, בעיקרון היא לא שיתפה אותי במה שהיא עשתה
(הפסקה בהקלטה)
עו”ד קראוס: אתה יכול להגיד שכל חייך לא זכור לך שאי פעם בחייה של אמא דיברת איתה על צוואה, זה אפשר לומר את זה?
העד: יש מצב אני יש מצב אני בן אדם שרוצה להישאר מחוץ לדברים הלא כל כך סימפטי האלה
עו”ד קראוס: מה שאתה אומר זה כן כי אני אוהב לדבר על הדברים האלה זה
העד: נכון, זה לא היה גם זמן
עו”ד קראוס: הבנתי, אז למעשה אני מבין שאחרי פטירתה של אמא מאוד הופתעת?
העד:שמה?
עו”ד קראוס: אתה יודע מקבלים 10 מיליון שקלים, שתי דירות זה אתה יודע החיים זה יפה, דירה בתל אביב דירה בהוד השרון
…
עו”ד קראוס: אני רק רציתי לדעת האם אחרי פטירתה זו הפעם הראשונה בחיים שהתוודעת לצוואה נכון?
העד:בגדול כן
עו”ד קראוס: זו הפעם הראשונה בחיים שאתה רואה שאמא נותנת לך את שתי הדירות?
העד:נכון
…
עו”ד קראוס: לא לא אתה בחקירה נגדית אתה עונה על שאלות, אני פשוט שואל את עצמי למה לא מצאת לנכון במהלך חייה של אמא לדבר איתה על הצוואה שלה?
העד: כי זה לא עניין אותי אני חשבתי אני לא חשבתי שזה דבר להתעסק בו, כל ימי חיי לא התעסקתי לא במה ההורים ומה נותנים ומה לא זה אמא שלי יש לה מבחינתי ביום שקרה כל הסיפור
…
עו”ד קראוס: לא עניין אותך וגם לא הרהרת בכך בכלל? זה לא עניין אותך בכלל?
העד: עוד פעם, זה ממש לא עניין אותי
עו”ד קראוס: הבנתי, לא חשבת זה נכון אולי לדבר איתה בחיים אמא תשמעי בואי נעשה ככה, בואי נעשה אחרת
העד: לא אני לא ממש לא אני
עו”ד קראוס: לא אתה אבל לא חשבת רגע יש לי אחות פגועה, בוא נתייעץ עם אמא מה עושים איך דואגים לאחותי סך הכל אימא
העד: אני עונה לך עוד פעם.
…
עו”ד קראוס: אישתך דיברה עם אמא שלך?
העד: זה תשאל אותה
עו”ד קראוס: לא, אשתך סיפרה לך אי פעם שהיא דיברה על צוואתה של אמא בחייה?
העד: לא
עו”ד קראוס: אשתך שיתפה אותך שאמא בכלל עומדת לעשות צוואה בחייה?
העד: רק בימים האחרונים לפטירתה
עו”ד קראוס: בימים האחרונים לפטירתה.
העד: כן אז דאגו להגיד לי שהוזמן עורך דין לבית החולים
עו”ד קראוס: הבנתי, אז קודם כל מי אמר לך
העד: את מה?
עו”ד קראוס: ש?
העד: אישתי
עו”ד קראוס: אשתך רק אשתך או עוד מישהו?
העד: רק אשתי, רק אישתי
עו”ד קראוס: יופי, כמה זמן לפני פטירתה זה היה יום יומיים 3 שבוע חודש?
העד:אני לא יודע להעריך את זה אבל זה בטח משהו בימים ספורים
עו”ד קראוס: ימים ספורים זה יום יומיים זה 5, 6?
העד: לא יודע להגיד 3, 4 בערך לא יודע
…
עו”ד קראוס: אתה לא זוכר?
העד: זה לא דבר שאני זוכר במדויק, אני זוכר שזה היה בשבוע האחרון אולי דאגו להגיד לי שאמא שלי דאגה שעורך דין יגיע לעשות צוואה.
עו”ד קראוס: מי אמר לך?
העד: אשתי.
עו”ד קראוס: יופי, בוא תגיד לי עכשיו במדויק, היא דיברה על זה יותר מפעם אחת או רק פעם אחת?
העד: היא דיברה איתי על זה פעם אחת למיטב זכרוני ואני אמרתי לה תשאירי אותי מחוץ מחוץ לתמונה אני לא מעוניין לדעת מה אמא שלי כותבת ומה הצוואה שלה שתעשה מה שהיא מבינה.
עו”ד קראוס: דיברת על זה עם אשתך יותר מפעם אחת?
העד: אני עניתי כרגע שאני לא זוכר אולי פעם ברגע שהיא הודיעה לי על הנושא של הצוואה של עורך דין לב שהגיע לשם ביקשתי להישאר מחוץ לתמונה שאמא שלי תעשה מה שהיא מבינה.
עו”ד קראוס: אני שואל אם דיברת עם אשתך יותר מפעם אחת?
העד: אז אני עניתי ‘לא זכור לי’
עו”ד קראוס: לא זכור לך?
העד: לא.”
עדותו של התובע לפני בדיון קדם המשפט הראשון ובחקירתו הנגדית מהימנה עלי ולא נסתרה. לא הוכח כי התובע היה מעורב בעריכת הצוואה. לא הוכח כי התובע יצר קשר כלשהו עם עוה”ד, שוחח עם המנוחה או עם עוה”ד על צוואתה או היה מעורב בתוכנה של הצוואה.
31. עדות אשתו של התובע
אשת התובע אף היא נשאלה בדיון קדם המשפט הראשון והעידה (הדגשה לא במקור):
“חמותי חתמה על הצ’ק ואני עזרתי לה למלא את הפרטים. היא ביקשה את העזרה שלי. אני לא הייתי במעמד חתימה על הצוואה. או יום קודם או באותו בוקר לפני שעורך לב הגיע ביקשה את העזרה שלי. ידעתי שעורך דין לב אמור להגיע. זה היה בערב שהיא נפטרה שיידעתי אותו. אחרי שעורך דין לב היה. ידעתי שהיא מתכוונת לערוך צוואה וצריך להגיע עורך דין ולא יידעתי את בעלי. אמרתי לו בטל’ והוא אמר שלא מעניין אותו.
הצ’ק הזה מפנקס של חמותי בבנק הפועלים. לא זוכרת מה היה הסכום. אני מילאתי את הסכום. מילאתי לפי מה שהיא אמרה לי. אני אפילו זוכרת שהיא חתמה פעם אחת ואמרה שלא יצא טוב ואביא עוד צ’ק. אני חושבת שהצ’ק הריק נמצא בפנקס עדיין. אני בנקאית והבקשה שלה שאעזור לה למלא צ’ק הוא טבעי ולא חריג. ידעתי לכל אורך הדרך שהיא מזמינה את עורך דין לב לצורך צוואה. שהבינה שהמצב שלה לא טוב אמרה שנתקשר לעורך דין לב. היא התקשרה לפי דעתי לעורך דין וגם אני התקשרתי . שיתפתי אותו. הוא מכיר את חמותי הרבה שנים ואמרתי לו שהיא בבית חולים והיא מבקשת שיגיע. אמרתי לו שזה לצורך צוואה. תיארתי לעצמי שזה מה שהיא רוצה. לא אמרה לי מה היא רוצה שיהיה בצוואה, שום מילה. גם עורך דין לא שאל אותי מה יהיה בצוואה. מלבד הקשר שעורך דין לב מכיר אותה באופן אישי. כשהוא הגיע אני הייתי למטה. הייתי בבית חולים מאיר למטה ולא שמעתי מילה וגם הסיטואציה לא היתה נעימה. אני יודעת שהוא הגיע פעם אחת והגיע עוד פעמיים בנוסף לזה. סה”כ שלוש פעמים בערך. בכל פעם שהגיע לבית החולים אני הייתי שם. על מה שעשו לא דיברתי איתו. שוחחתי איתו באותם ימים לא מעבר לזה שהוא צריך והיא קבעה אותי ומתי מגיע. שוחחתי איתו אחרי שהוא סיים עם חמותי. בכל הפעמים שוחחתי. שהגיע לא הייתי בחדר ולא במסדרון המתנתי למטה ושהוא ירד מנימוס שאלתי מה שלומי והכל בסדר ואמר ששוחח עם חמותי ודיברו על דברים מהעבר. עורך דין מכיר את חמותי שנה קודם שניגשה עם (הנתבעת) הבת שלה לעשות הסכם ממון והיה חשוב לה והיא הכירה אותו ולקחה אותה אליו. חמותי חשבה שהבת חתמה על הסכם ממון והיא ליוותה אותה וביום החתימה על ההסכם אמא שלי לא היתה. עורך דין לב עשה הסכם ממון עבור (הנתבעת) וחמותי חשבה שהיא חתמה וביקשה לשמור לה את זה ואמרה שמסתדרת לבד ופחות משנה היא גילתה שלא חתמה ושהבת שלה העבירה חצי בית ללא ידיעתה. היא דיברה איתי על זה, בטח. היא אמרה שלי שבגלל זה רוצה לעשות צוואה לטובת בעלי. היא ציינה את זה לא בצורה מפורשת ואמרה שמתכוונת לשנות צוואה ולא סומכת עליה ואני יודעת שהיא האריכה במילים לגבי זה עם (התובע) בעלי לגבי שינוי הצוואה. אמרה לו שהיא רוצה ללכת לעורך דין לב לשנות צוואה והתובע אמר שהכל בסדר ויש לה שנים לפניה והיינו עסוקים להרגיע אותה מול (הנתבעת) כי לא רצתה לדבר איתה ושכנענו אותה שיש לה בת אחת. היא רצתה לנתק קשר. היא רצתה לעשות עליה קריעה באותו יום מרוב שהופתעה. מצבה של חמותי לפני שנפטרה, שבן אדם צלול ומדבר אי אפשר לגשת אליו ולומר שאת אוהבת אותה ולומר מילות פרידה (בוכה), דאגנו ועשינו שיחות טל’ שתהיה לה מטפלת שתהיה איתה והיתה לנו תקווה שהיא תהיה עוד קצת וידענו שהמצב לא טוב וזה לא מה שצפינו, חמותי היתה סיסטנטית בתחומה, והיתה תמיד עירנית וידעה בדיוק מה קורה איתה. זה היה ביום האחרון לחייה. השלב שהילדים נפרדו ממנה.. זה היה ממצב מסוים והיא נחה ועוצמת עיניים אך היתה ערה לחלוטין. באותו בוקר הגיעה מטפלת שחפפה לה וסירקה אותה ודיברנו.
לשאלת בית משפט, המנוחה טופלה בבית חולים מאיר, קופת חולים כללית. היתה אצל ד”ר ברוצקי. לא היה תיק במל”ל ולא ברווחה.
לפני שהגיעה לבית חולים היא עשתה בדיקה ונסעה באופן עצמאי לרעננה לעשות צילום ריאות. זה היה במסגרת קופת חולים כללית”.
בחקירתה הנגדית -השיבה על שאלות בעניין הנסיבות בהן גילתה המנוחה שהנתבעת העבירה מחצית מזכויותיה בדירה לח. לעדותה המנוחה כאבה וקיבלה זאת קשה, לא דיברה עם הנתבעת שבועיים ואמרה לתובע שרוצה להוריש לו את הדירות. זה היה כשנה לפני פטירתה (פרוט’ 13.9.23 עמ’ 66-67). התובע אמר למנוחה שלא רוצה לדבר על זה והמנוחה דיברה אתה. כשנה לפני עריכת הצוואה ובסמוך לעריכת הצוואה. בבי”ח ביקשה ממנה לקרוא לעו”ד לב (עמ’ 69).
לגבי נסיבות עריכת הצוואה השיבה (פרוט’ עמ’ 69-78):
“עו”ד קראוס: למה לה לחזור ולהגיד לך שהיא רוצה להוריש לבעלך שהיא בבית חולים שכבר היא סיפרה לך שנה לפני זה שהיא רוצה להוריש לבעלך?
העדה: האישה נמצאת בבית חולים, קיבלה בשורה והיא ביקשה ממני לקרוא לעורך דין לב על מנת לשנות את הצוואה, על מנת לעשות צוואה להיות בטוחה,
…
עו”ד קראוס: אני אהיה מאוד זה, היא שנה לפני הפטירה שלה כבר אומרת לך ‘אני רוצה לעשות צוואה לטובת לטובת בעלך, לטובת הבן שלי נכון?
העדה: נכון ואין דיונים על זה, לא מדסקסים בזה.
עו”ד קראוס: תקשיבי, אבל רגע אני שואל אבל למה בבית חולים היא צריכה לספר לך עוד פעם שהיא רוצה לעשות צוואה לטובת בעלך כשאת יודעת את זה כבר למה היא חוזרת ואומרת לך את זה?
העדה: משום שאני אומרת בצורה הכי כנה משום שהיא הבינה שמצבה הרפואי לא טוב והיא לא עשתה צוואה בזמנו (התובע) אמר לה אז יש לך חיים ארוכים אז יהיה
עו”ד קראוס: לא, אני אחדד את השאלה, אני אחדד את השאלה היא יכלה להגיד לך שתי דברים
העדה: כן?
עו”ד קראוס: שתי אופציות
העדה: כן?
עו”ד קראוס: אופציה אחת היא יכלה להגיד לך, כמו שהיא אמרה שאת אומרת שהיא אמרה אני רוצה לעשות צוואה ולהוריש את הדירות לבעלך
העדה: או קיי
עו”ד קראוס: לבן שלי, אופציה שנייה להגיד לך רק אני רוצה לעשות צוואה, אני שואל למה היא לא הסתפקה ב- היא רוצה לעשות צוואה והיא חזרה ואמרה שהיא רוצה לבן שלה כי היא כבר אמרה לך את זה שנה לפני זה, למה היא חזרה ואמרה את זה לך בבית חולים?
העדה: משום שהיא אישה מבוגרת שחרדה לגורלה היא יודעת שקיבלה בשורה והיא מדגישה את זה שהדבר הנורא מכל מבחינתה יהיה שהדירות יעברו ל(נתבעת) עם כל ההפתעה וכל הסיטואציה שהייתה שם
עו”ד קראוס: הבנתי, תגידי לי שהיא סיפרה לך בבית החולים שהיא כמו שאת מתארת אותו ב- passion (אנגלית)
העדה: בכאב גדול
עו”ד קראוס: בכאב גדול, שהיא רוצה להעביר את הדירות לבן, לבעלך ושזה לא יעבור ל(נתבעת)
העדה: כן
עו”ד קראוס: שהיא אומרת לך את זה לא מצאתי לנכון אולי להקליט אותה?
העדה: לא.
עו”ד קראוס: פשוט כן או לא?
העדה: לא מצאנו לנכון לא להקליט אותה, לא לצלם אותה, לא להסריט אותה לא להתכונן למועד כזה כי חמותי הייתה צלולה זה היה בושה
עו”ד קראוס: גבירתי
העדה: בכלל להיות בסיטואציה הזאת.
עו”ד קראוס: גבירתי
כב’ הש’ : עורך דין קראוס סליחה, אדוני יאפשר לה להשיב עד הסוף בלי הפרעות.
העדה: צריך להבין את הסיטואציה כל מה שעניין אותנו זה שהיא תחזור הביתה שמטפלת תטפל בה וגם כאילו עזרה לי בנושא הזה למצוא לה מטפלת שתחזור הביתה מי חשב בכלל שהיא תיגמר בשניות
עו”ד קראוס: הבנתי
העדה: ב- 3 שבועות
עו”ד קראוס: שאפשר להמשיך תאמרי לי
העדה: אפשר
עו”ד קראוס: תודה. כשסיפרת לבעלך, כשאמא שלך בבית חולים והיא מספרת לך שהיא רוצה לערוך צוואה לטובתו ולהעביר את הדירות אל בעלך כשסיפרת לבעלך על כך איך בעלך הגיב?
העדה: ‘לא מעניין אותי’, ‘לא נכנס לזה’
עו”ד קראוס: הוא לא אמר לך ‘מה פתאום להעביר את הדירות אלי, יש לי גם אחות’?
העדה: שום מילה במילים האלה שאני אומרת לך, אם הספקתם להתרשם מבעלי שנכח פה כרגע, זה בעלי אמר לי ‘לא מעניין אותי, לא נכנס לזה’ בפירוש.
…
עו”ד קראוס: לא התקשרת לבעלך מיד?
העדה: לא לא זה לא היה מיד
עו”ד קראוס: מתי התקשרת אליו אחרי ששמעת?
העדה:חמותי שקיבלה את הבשורה היא ביקשה ממני שאני אקרא לעורך דין לב אפילו לא עשיתי את זה בפניה מחוסר הנעימות לקרוא לעורך דין לצוואה בפניה עשיתי את זה בדרך הביתה התקשרתי ללב ואמרתי לו ואז אמרתי ל(תוסע) שעוד היה בעבודה תקשיב … אמא שלך קוראת לעורך דין לב
עו”ד קראוס: תקשיבי תראי אני מאוד ממוקד
העדה: לא דובר על שתי דירות, זה היה אמא של, זה אמא רוצה לשנות את הצוואה, לא לא נכנסנו לבפנוכו של הדברים בכלל, לשתי דירות, מי ידע בכלל מה היא הולכת לעשות, זה היה שלה.
עו”ד קראוס: אז מה היא אמרה את זה בצורה כללית? היא לא אמרה שתי דירות?
העדה: היא לא פירטה היא אמרה תקראי לעורך דין לב אני רוצה לשנות את הצוואה והיה ברור ממה שחווינו ממה שהיה שהיא רוצה שלא להעביר לה דירה.
עו”ד קראוס: תגידי לי מי פנה לרופאה לקבל אישור רפואי?
העדה: אני, אחרי שחמותי במשך שבוע .
…
עו”ד קראוס: האם, תאשרי לי שהרופאה שנתנה את האישור אני מבין שהיא נתנה, את ניגשת לרופאה לקבל את האישור נכון?
העדה: אני ניגשתי לאישה ביקשתי לרופאה ביקשתי ממנה ש(המנוחה) כבר שבוע ימים מנסה שרופא יתן, יחתום לה על מסמכים שהיא צלולה ביקשתי שהיא תיגש אליה, לא, הרופאה ניגשה לבד ל(מנוחה) אחרי בתום כל הסיור חולים שהיה באותו יום.
עו”ד קראוס: היית שם?
העדה: הייתי מחוץ לחדר כן הייתי שם
עו”ד קראוס: מה מה דיברו ביניהם?
העדה: אין לי מושג, היא סגרה את הדלת, זה היה
עו”ד קראוס: המסמך המסמך מולה בנוכחותך?
העדה: לא
עו”ד קראוס: הרופאה מילאה את המסמך בנוכחותך?
העדה: לא, לגמרי לא
עו”ד קראוס: לגמרי לא?
העדה: בוודאות לא. הם היו בחדר היא הייתה שם משהו כמו 10 דקות איתה עם דלת נעולה ואחר כך היא יצאה מהחדר וחמותי אמרה לי
עו”ד קראוס: וב- 10
העדה: תקראי לעורך דין לב.
עו”ד קראוס: דקות האלה היית מחוץ לחדר?
העדה: בהחלט
עו”ד קראוס: הבנתי, דיברתי עם הרופאה אחרי ה?
העדה: לא.
עו”ד קראוס: מאז החקירה?
העדה: לא לא
עו”ד קראוס: לא? מישהו דיבר איתה?
העדה: לא שידוע לי, לא
עו”ד קראוס: לא ידוע לך?
העדה: לא
עו”ד קראוס: ואם אני מבין שאת מילאת את הצ’ק לעורך דין לב?
העדה: נכון
עו”ד קראוס: ואין לך מושג מה עורך דין לב או המזכירה שלו או מי שבא איתו דיבר עם המנוחה?
העדה: לא.
עו”ד קראוס: לא היית נוכחת בשום שיחה?
העדה: לא הייתי נוכחת
עו”ד קראוס: שום שיחה?
העדה: לא הייתי נוכחת בשום שיחה.
עו”ד קראוס: הבנתי
העדה: חמותי ביקשה ממני
עו”ד קראוס: ועורך דין לב דיבר איתך אחרי זה על תוכן הדברים?
העדה: ממש לא
עו”ד קראוס: לא אמר כלום?
העדה: את עורך דין לב פגשתי מחוץ לבית החולים למטה, אני מעשנת ובזמנים שהוא היה אני הייתי בחוץ בהפסקת סיגריה.
עו”ד קראוס: הבנתי, כשהוא פגש אותך למטה
העדה: כן?
עו”ד קראוס: האם הוא אמר לך מה היה?
העדה: לא
עו”ד קראוס: הוא רק אמר שלום והלך?
העדה: הוא אמר שלום, לא, הוא, אנחנו מכירים שלום מה נשמע הייתי אצל אסתי כואב לי לראות אותה
עו”ד קראוס: האם הוא סיפר ולו מילה אחת על תוכן השיחה שלו עם המנוחה?
העדה: לגמרי לא
עו”ד קראוס: לא על הצוואה ולא על שיחה כללית שהייתה לו כלום?
העדה: לגמרי לא, יכול להיות שהוא אמר נזכרנו בדברים מהעבר ככה מין משהו כזה כללי
עו”ד קראוס: הוא אמר הוא לא אמר את זה או את לא זוכרת?
העדה: הוא אמר משהו דיברנו על משהו מהעבר וככה דיסקסנו מכירים
…
עו”ד קראוס: את אומרת שאת היית מגיעה אחרי צהריים,
העדה: נכון
עו”ד קראוס: (הנתבעת) הייתה לפני צהריים אתה היית אחרי צהריים
העדה: נכון
עו”ד קראוס: אז והפעמים שעורך דין לב הגיע זה היה כשאת היית שם?
העדה: נכון
עו”ד קראוס: ואני מבין שבפעם האחרונה שהוא הגיע זה היה בסביבות 21:00 בערב בערך?
העדה: זה היה בערב אני לא זוכרת שעה מדויקת
…
עו”ד קראוס: ב- 3 הימים האחרונים (התובע) היה בבית חולים?
העדה: בימים האחרונים כן הוא היה בבית חולים
עו”ד קראוס: בעלך אני מתכוון?
העדה: כן הוא היה ביום שהיא נפטרה, אני קראתי לו בצהריים, לקראת הצהריים לקראת הערב שיגיע כי המצב מחמיר יום יומיים יומיים קודם אולי היה, הוא לא היה ברציפות כל יום”
עדות אשת התובע היתה רציפה וקוהרנטית. העדה נחקרה ארוכות, נשאלה פעמים רבות את אותה שאלה וענתה את אותה התשובה. עדותה של העדה לא נסתרה והיא מהימנה עלי.
לא הוכח כי אשת התובע היתה מעורבת בעריכת הצוואה.
לא הוכח כי השפיעה על המנוחה לערוך צוואה, לא הוכח כי שוחחה עם עו”ד לב על הצוואה.
אשת התובע העידה, ואני מאמינה לעדותה, כי לא נכחה בחדר המנוחה בבי”ח במועד עריכת הצוואה או בדיקת הרופאה.
לא מצאתי בכך שהתקשרה לעו”ד לב להזמינו לבי”ח, לבקשת המנוחה לערוך צוואה, כדי לפסול הצוואה. המנוחה במצבה היתה זקוקה לסיוע לצורך התקשרות עם עוה”ד. מאותו טעם גם לא מצאתי פגם בכך שלבקשת המנוחה כתבה את ההמחאה, כאשר המנוחה חתמה על ההמחאה.
עדותה לגבי נסיבות עריכת הצוואה וההתקשרות מול עו”ד לב, תואמת את עדותו, ועל כך להלן.
32. עדות עו”ד רפאל לב עורך הצוואה ועד לה
עו”ד רפאל לב הגיש תצהיר מטעמו לעניין נסיבות עריכת הסכם ממון לנתבעת וח., ולעניין נסיבות עריכת הצוואה.
לגבי הסכם הממון הצהיר כי המנוחה פנתה אליו בשנת 2017 ושיתפה אותו בחששה כי ח. ינצל את מצבה של הנתבעת וישתלט על הדירה שרשומה על שמה. העד קיים פגישה עם המנוחה יחד עם הנתבעת במשרדו, ניסח הסכם ממון שהיה מקובל על הנתבעת והמנוחה וקבע פגישה נוספת במשרדו עם הנתבעת וח. לחתימתו. כאשר הגיע ח. למשרדו קרע בהפגנתיות (כלשונו) את ההסכם, ח. והנתבעת דרשו ממנו לשמור על סודיות בפני המנוחה, כפי שעשה.
לגבי הצוואה פרט, כי במהלך 9/19 התקשרה אליו אשת התובע, סיפרה לו שהמנוחה מאושפזת בבי”ח ומבקשת ממנו להגיע אליה לצורך עריכת צוואה.
ביום 11.9.19 הגיע לבית החולים וקיים פגישה מקדימה עם המנוחה טרם עריכת הצוואה. בפגישה נכחו הוא והמנוחה בלבד. המנוחה סיפרה לו שהנתבעת העבירה את מחצית זכויותיה בדירה שקיבלה במתנה מהוריה לח., הסתירה זאת מהמנוחה והדבר נגלה לה במקרה. המנוחה סיפרה לו תחושותיה בדבר הבגידה והפגיעה העמוקה שחשה מהתנהלות הנתבעת וזו הסיבה שבחרה לשלול מהנתבעת בצוואתה את נכסי המקרקעין שבבעלות המנוחה. היא שתפה אותו בחששה כי גורל דומה יהיה לנכסי המקרקעין שבבעלות המנוחה אם תוריש אותם לנתבעת.
להצהרתו, המנוחה ביקשה ממנו תחילה לערוך צוואה לטובת התובע בלבד. לאחר מכן תיקנה וביקשה שמחצית מכספי העיזבון יועברו לנתבעת והתובע ידאג לה לפי צרכיה ושיקול דעתו.
להצהרתו, ניסח צוואה במשרדו על פי בקשת המנוחה וביום 16.9.19 הגיע לבית החולים יחד עם בנו עו”ד רונן העובד עמו במשרד לשמש עדים בצוואה. בפגישה נכחו הוא, עו”ד רונן והמנוחה בלבד. העד פרט התרשמותו מצלילות וחדות מחשבתה של המנוחה, לאחר שעבר עמה על הצוואה, אישרה המנוחה שהיא מבינה את הוראות הצוואה וחתמה על הצוואה בנוכחותו ועו”ד רונן בשלושה העתקים.
עוד קודם לכן ביקש מאשת התובע כי יומצא לו אישור רפואי מהטעם שאינו נוהג להחתים על צוואות בבי”ח, אלא אם מוצגת לו תעודת רופא בדבר כשירות המצווה. כיוון שלא הוצג לו אישור רפואי באותו מועד 16.9.19 לא אימת את הצוואה בחתימת העדים וביקש לקיים מפגש נוסף לאחר שתוצג לו תעודת רופא.
ביום 18.9.19 התקשרה אליו אשת התובע והודיעה כי התקבל אישור רפואי. במועד זה הגיע לבית החולים יחד עם מזכירותו אשר שימשה עדה נוספת לצוואה. הקריא למנוחה את הצוואה ולאחר שהמנוחה אישרה לו כי הצוואה תואמת את רצונה, חתמה המנוחה על הצוואה בפניו ובפני העדה הנוספת, לפני חתימתה הצהירה בפניהם כי זו צוואתה עליה חותמת מרצונה המלא. בפגישה זו נכחו הוא, מזכירתו והמנוחה בלבד.
33. בחקירתו הנגדית – אישר כי ערך מסמך בכתב ידו ובו פרט את השתלשלות העניינים. הסביר כי זה מזכר פנימי עבורו ולכן לא צרף לתצהיר ולא העביר לב”כ התובע. העיד כי את המסמך רשם במשרדו לאחר הפגישה בה נערכה הצוואה. כלשונו בחקירתו:
“התרשומת הזאת נועדה לשימוש פרטי שלי כדי לרענן את זכרוני לפי הצורך לפעמים אני מעדי על צוואה 20 שנה אחרי שנערכה או 4 שנים אחרי כמו כאן. זה מסמך שלי. זה לא קשור לצוואה, שאם אני אשאל אני ארענן את זכרוני. זה לא משהו שהמנוחה ערכה. כתבתי בגלל המורכבות כי הייתי אצלה ישבה והסבירה לי ואז שינתה ושוב שינתה לא הייתי זוכר עוד 10 שנים בהתחלה היא ביקשה להעביר הכל לבן אח”כ חצי לבת לחשבון אח”כ ביקשה שהבן ידאג לה לא הייתי זוכר את כל זה אז רשמתי לעצמי כי ידעתי שזו צוואה לא רגילה שבה מדירים בת מהירושה ברור שאני צריך להיות משוכנע לפחות לגבי עצמי שזה מה שהמנוחה רצתה (פרוט’ 20.9.23, עמ’ 11)
העד הביא עמו את המסמך לחקירה והציגו לבימ”ש ולב”כ הצדדים (צורף כמוצג ת/1).
במסמך שנערך על ידו בכתב ידו ב”זמן אמת”, רשומות הנסיבות כפי שפורטו בתצהיר העד.
העד נחקר והשיב על השיחות עם המנוחה בפגישות ועל היוזמה לעריכת הצוואה והשיב בפירוט, לנוכח חשיבות עדותו בעניין תובא להלן (פרוט’ שם עמ’ 12-20):
“ת. היא שינתה את דעתה במהלך השיחה הראשונה פעמיים, זו היתה שיחה ארוכה, דיברנו ארוכות, גם על הסיבות, גם על כל מיני דברים אחרים שאני שוחחתי איתה כדי להתרשם מהזיכרון שלה מהיכולת שלה היא בבית חולים זו לא אישה שבאה אלי למשרד, פעמיים במהלך השיחה בהתחלה היא אמרה הכל ל(תובע) אז המשכנו לדבר אז היא חשבה ושינתה את דעתה את הכסף אני רוצה מחצית מחצית ואח”כ הוסיפה איכשהו בגלל השיחה איתי שהיא רוצה ש(התובע) ידאג לאחותו. זו היתה שיחה שכל פעם היא הדגישה את הענין הזה שהיא לא רוצה שהדירות יגיעו ל(נתבעת) וחס וחלילה. בפגישה השניה לא דיברנו הקראתי לה את הצוואה או שהיא קראה, לא זוכר, אני חושב שבפגישה השניה היא קראה לבד או שאני הקראתי לה. בהתחלת הצוואה כתוב יש את סעיף א ואז היא ישר אמרה לי למה לא כתבת שהדירות ל(תובע), אמרתי לה חכי בסבלנות תיכף נגיע לזה.
ש. אתה אומר שבפגישה השניה והשלישית לא שוחחתם, רק הקראת והיא חתמה?
ת. כן.
ש. בפגישה הראשונה, בתרשומת אתה כותב לבקשת (המנוחה) באמצעות … כלתה באתי לבי”ח מאיר ביום 11.9, אז מי שפנתה אליך זו (אשת התובע)?
ת. כן, היא ביקשה שאבוא לבקר את חמותה.
ש. היא פירטה את תוכן הצוואה או רק ציינה צוואה?
ת. לא דיברתי עם (אשת התובע) מילה על הצוואה. אני מניח שהיא אמרה שהיא רוצה לעשות צוואה. פרטים כאלה אני לא זוכר אני מניח שבגלל שהבאתי איתי אישור רפואי אז ידעתי שמדובר בצוואה.
ש. האם מלבד העובדות המפורטות במזכר ת/1 זכורה לך עובדה נוספת בשיחה עם המנוחה מלבד מה שציינת במזכר, האם אתה זוכר ענין נוסף עליו שוחחתם מלבד מה שמפורט במזכר?
ת. שוחחתי איתה די הרבה זמן כי הכרתי אתה ושוחחתי איתה בפעמים קודמות נולדנו כמעט באותה שנה בארץ.
ש. בדיוק מה זכור לך מהשיחה איתה מלבד מה שציינת במזכר? ב-11.9.
ת. שוחחתי איתה כפי שאמרתי נולדנו כמעט באותה שנה אולי היא צעירה הייתה ממני בשנה ובפעמים הקודמות שוחחנו על תקופת הילדות גם עכשיו חזרתי על השאלות האלה כדי לראות שהזיכרון שלה טוב שהיא יודעת על מה היא מדברת יש לה אחות ב… ולחתן שלי יש דוד ב…. כל מיני דברים כאלה העליתי מן נשכחות כאלה כדי לדעת שהיא בסדר. אני בכל זאת מבקר אישה בבי”ח. זה מה שזכור לי. אין לי עוד דברים שזכורים לי.
…
ש. יש במזכר שורה לא ברורה, שורה 7 “שוחחנו על…?
ת. “פגישותינו הקודמות וזכרה את כל הפרטים”.
ש. איזה פרטים היא זכרה מפגישותיכם הקודמות?
ת. היא זכרה שנולדנו לפני קום המדינה ושבתעודת הלידה שלנו יש בול של פלשתיין והיא זכרה את המשפחה של החתן שלי ב… .אלה הדברים שדיברנו. על הילדות שלנו, זה מה שדיברנו ויותר מזה לא דיברנו חוץ ממה שהיא ביקשה לכתוב בצוואה.
ש. אתה כותב “בפגישה עימה שוחחתי עימה על מחלתה ועל פחדה…”?
ת. שכחתי להגיד, ברור ששאלתי אותה איך היא מרגישה והיא אמרה לי שיש לה סרטן. בשביל זה יש מזכר, שיזכיר לי.
ש. “בפגישה עימה שוחחה עימי על מחלתה ועל פחדה שאם תלך לעולמה יעברו 2 הדירות שלה מחצית מכל אחת מהן לביתה (הנתבעת) שעשויה להעבירן לבעלה”?
ת. כן. זה היה הפחד שלה.
…
ש. אני מבין שהמנוחה לא ידעה שבסופו של דבר (הנתבעת) לא חתמה על הסכם הממון כי אתה לא סיפרת לה?
ת. ממני לא. הנתבעת וח. ביקשו ממני הם אמרו אנחנו לקוחות שלך יש עליך איסור אנחנו לא מסכימים שתמסור זאת לאיש ובטח לא ל(מנוחה) ואני עשיתי את זה למרות שאני לא בטוח שפעלתי נכון כי מי ששילם את הסכם הממון זה היה המנוחה אבל הנתבעת דרשה ממני לא לדבר אז לא דיברתי.
ש. בפגישות שהיו לך עם המנוחה היא אכן לא הזכירה ולו במילה את הסכם הממון?
ת. אני לא חושב. אני לא זוכר שהיא הזכירה.
ש. אז מבחינת המנוחה היא סברה בטעות שיש הסכם ממון ואף אחד לא אמר לה שאין?
ת. אני מניח שכל העסק יצא החוצה כש(הנתבעת) העבירה את מחצית הדירה שלה לח. ואז יצא כל הבלגן והריב והמהומה אני מניח שזה הגיע לידיעתה אבל על זה אף אחד לא דיבר איתי על הסכם הממון.
…
ש. האם שוחחת עם המנוחה על היקף רכושה?
ת. לא. היא אמרה לי שהכספים בבנק חצי חצי, שתי דירות ל(תובע) וזהו. אני לא יודע אם היו לה עוד נכסים.
…
ש. לו היית יודע שבחשבון הבנק שלה יש רק נניח 200,000 ₪, דהיינו הנתבעת מקבלת 100,000 ₪ ואחיה כמה מיליונים כאשר על פי ידיעתך היא אוהבת ודואגת לשני ילדיה. האם היית מפנה את תשומת ליבה לעניין זה ושואל אותה?
ת. לא, ידעתי שהיא שוללת מהנתבעת את נכסי המקרקעין מומת הבגידה כביכול אני חושב שהמונח הזה עלה כשהיא העבירה מחצית מהדירה לח.. זה בשבילה היה קו אדום וזה מה שהיא ביקשה.
…
ש. האם ידעת ש(הנתבעת) בחורה פגועה ונזקקת?
ת. לא יודעת אם נזקקת, ידעתי שהיא פגועה. קנו לה דירה, יש לה קצבה פלוס בקשה בצוואה ש(התובע) ידאג לה והיא סמכה על התובע שידאג לה. שאלתי אותה את סומכת על התובע שידאג לה והיא ענתה לי כן.
…
ש. אשר לי רק שהשיחות הטלפוניות לצורך הגעה למקום או כל השיחות הטלפוניות שהיו לך בנוגע לצוואה היו דרך (אשת התובע)?
ת. לא היו לי שום שיחות עם (אשת התובע) על הצוואה. כל הפגישות נעשו באמצעות תיאום עם אשת התובע. אבל אני לא שוחחתי עם אשת התובע על הצוואה.
…
ש. אשר לי שאתה לא שוחחת עם המנוחה בין הביקור השני לביקור השלישי?
ת. נכון. מאשר.
ש. אשר לי אם כן שמי שאמרה לך שהמנוחה כבר לא יכולה לקרוא ולכן הוספת משפט שהקראת לה עוד לפני שהגעת אליה היא אשת התובע?
ת. לא.
ש. מדוע הוספת את המשפט הזה לצוואה מיום 18.09 שכפי שהעדת הודפסה במשרדך עוד לפני שפגשת את המנוחה באותו היום ומבלי שהייתה לך שיחה איתה מהפגישה השנייה לפגישה השלישית?
ת. כי כבר בפגישה השנייה היא התקשתה לקרוא והיה לי מאד קשה. התעקשתי לתת לה לקרוא כי כתוב שהיא קראה אבל ראיתי שהיא מתקשה לקרוא וזה לקח המון זמן והייתי צריך לעזור לה קריאה אז אמרתי שבצוואה הנוספת כשאבוא עם עד אחר לא עם רונן אני אקריא לה את זה ואכתוב שקראתי בפניה.
…
ש. כאשר הגעת בפעם הראשונה אשת התובע שהתה במקום ואז ביקשת ממנה לצאת?
ת. נכון.
ש. האם אתה זוכר את שיחת החולין שהתנהלה מטבע הדברים עם אשת התובע?
ת. לא הייתה שום שיחה ביקשתי ממנה לצאת ואמרתי לה תשאירי אותנו לבד.
ש. וכאשר הסתיימה הפגישה יצאת מהחדר ואמרת לאשת התובע סיימתי, את יכולה להיכנס?
ת. אני לא חושב שהיא הייתה שם אני חושב שירדה לעשן סתם איזה זיכרון עמום כזה.
ש. ובפגישה השנייה והשלישית גם אשת התובע הייתה שם וביקשת ממנה לצאת?
ת. ברור.
ש. התשלום אליך הוצא על ידי אשת התובע בבית החולים או במשרדך?
ת. למיטב זכרוני קיבלתי צ’ק של המנוחה בבית החולים.
ש. אשת התובע אישרה שהיא כתבה את כל פרטי הצ’ק. אני שואל האם זכור לך כשהיא כתבה את פרטי הצ’ק זה היה בתוך החדר של המנוחה או מחוץ לחדר?
ת. לא חושב שזה היה בחדר. כי היא שאלה אותי את הסכום מראש. אני חושב שהצ’ק היה מוכן. אבל איך אומרים ‘4 שנים לך תזכור’ אני זוכר שקיבלתי צ’ק והוצאתי חשבונית.
…
ש. אתה כותב במזכר “ביקשתי מכלתה שתדאג לאישור רפואי”. האם ביקשת את זה ממנה כשהיית בבית החולים או בשיחה טלפונית.
ת. בפעם הראשונה שבאתי היה איתי אישור רפואי ונתתי לה את זה היא הייתה צריכה להחתים את הרופאה, חיכיתי הרבה זמן והרופאה סירבה לחתום, אמרתי אני מצטער, אני הולך. אמרתי שאחזור כשיהיה לה את המסמך חתום. היא לא סירבה לחתום. היא סירבה לחתום באותו רגע. מטעמים של זמן. עובדה שהיא חתמה או רופאה אחרת חתמה בלי בעיות.
…
ת. היא הזמינה אותי לערוך צוואה היא לא הזמינה אותי להתייעצות. היא אמרה לי מה היא רוצה לצוות.
עדותו של עו”ד לב לא נסתרה והיא מהימנה עלי במלואה.
מעדותו עולה בפירוש כי היוזמה לערוך צוואה היתה של המנוחה, הוא נפגש עם המנוחה שלוש פעמים ובכל הפעמים שמע מפיה את רצונה. המנוחה הסבירה לו את רצונה שלא לצוות לנתבעת את נכסי המקרקעין. כל הפגישות התקיימו בנוכחותו, עד נוסף והמנוחה בלבד. התובע או אשתו מעולם לא נכחו בפגישות, ואף אחד מהם לא שוחח עם עו”ד לב על תוכן הצוואה.
עו”ד לב בשלוש פגישות שונות שמע מפי המנוחה את רצונה, שמע מפיה הסברים על הסיבה לרצונה כפי שמבקשת, הקריא את הצוואה בפניה ושמע מפיה כי זו צוואתה וזהו רצונה.
34. עדות עו”ד רונן
עו”ד רונן הגיש תצהיר בדבר נסיבות פגישתו עם המנוחה ביום 16.9.19.
כעולה מתצהירו – הגיע עם אביו עו”ד לב לבית החולים לשמש כעד לצוואת המנוחה. בפגישה נכחו שניהם והמנוחה. את אשת התובע פגש בחוץ והיא נותרה מחוץ לחדר. את התובע לא ראה.
הצהיר כי עו”ד לב הקריא את הצוואה בפני המנוחה והיא עצרה אותו לשאלות. לאחר הקראת הצוואה המנוחה אישרה בפניו שזו צוואתה והיא חותמת עליה מרצונה. כיוון שלא הוצג אישור רפואי באותו מועד, לא חתמו חתימות העדים על הצוואה.
בחקירתו הנגדית (פרוט’ 20.9.23, עמ’ 20-21)- אישר כי לא הכיר את המנוחה לא לפני ולא אחרי פגישתו עמה בביה”ח. נחקר על הצהרותיו בתצהיר ואישר הדברים בשנית. אישר כי בשיחה שלו עם אשת התובע מחוץ לחדר לא היה דבר מלבד “שלום-שלום”.
עדות העד מהימנה עלי ולא נסתרה.
שוכנעתי מעדותו כי נפגש עם המנוחה בחדרה בביה”ח, הצוואה הוקראה לה והיא אישרה בפניו כי זו צוואתה והיא חותמת עליה מרצון חופשי. התובע או אשתו לא היו נוכחים באותה פגישה ולא היה לו שיח אתם לגבי דבר בקשר לצוואה.
35. עדות הגב’ חוה דורון, עדה לצוואה
הגב’ דורון הגישה תצהיר ובו הצהירה כי היא משמשת מזכירתו של עו”ד לב, הגיעה עמו ביום 18.9.19 לבי”ח מאיר על מנת לשמש עדה לצוואה. הצהירה כי עו”ד לב הקריא את הצוואה למנוחה, לאחר מכן המנוחה אשרה בפניה כי הצוואה תואמת את רצונה והיא חותמת עליה מרצון, וחתמה בפניה על הצוואה.
בחקירתה הנגדית (פרו’ שם, עמ’ 21) – אישרה כי מלבד הקראת הצוואה וחתימת המנוחה לא קרה בחדר דבר נוסף. אישרה כי אינה מכירה את אשת התובע והיא לא היתה נוכחת בחדר במועד עריכת הצוואה.
עדותה של העדה מהימנה עלי ולא נסתרה. עולה ממנה כי במועד עריכת הצוואה, היו נוכחים בחדר המנוחה, עו”ד לב והיא עצמה. עו”ד לב הקריא למנוחה את הצוואה, המנוחה אישרה כי זו צוואתה וזה רצונה וחתמה על הצוואה בפני העדים.
דין הטענה כי התובע או אשתו השפיעו על המנוחה השפעה בלתי הוגנת לערוך הצוואה -להידחות
36. אין מחלוקת כי המנוחה במועד עריכת הצוואה היתה מאושפזת בבי”ח, במצב סופני, חלשה, כאובה ונוטלת תרופות.
מתוך כך ברי כי המנוחה נזקקה לסיוע ולא היתה עצמאית גופנית.
על פי עדות הנתבעת – היא ואשת התובע היו כל הזמן עם האם המנוחה. התובע כמעט לא הגיע. לעדותה היא היתה לצד המנוחה כל הזמן. לעדותה, מי שבעיקר היתה לצידה של המנוחה וסייעה לה זו הנתבעת עצמה, אשר נשארה עם המנוחה גם לאחר שאשת התובע היתה מגיעה:
“עו”ד פילו: היא כבר לא הייתה איתנו נכון? עכשיו את ו… גיסתך הייתם כל הזמן ליד מיטתה נכון? לא שומעים.
העדה: כן כן סליחה
עו”ד פילו: כן
העדה: נכון
עו”ד פילו: אתה היית בדרך כלל בבוקר נכון בבקרים?
העדה: כן והייתי נשארת גם יותר גם ש(אשת התובע) היתה באה אני הייתי נשארת.
עו”ד פילו: ובאמת במסירות אין קץ נכון? את היית ממש ליד אימא, את נתת לה את כל הטוב שבעולם נכון?
העדה: נכון
עו”ד פילו: כמו שצריך.
העדה: נכון
עו”ד פילו: והיא הייתה מחליפה אותך בצהריים אחר הצהריים נכון? משהו כזה, אשת התובע
העדה: בערך
עו”ד פילו: בערך, עכשיו היה טלפון לאמא עם מטען איפה הוא היה מונח הטלפון עם המטען?
העדה: מאיפה אני זוכרת?
עו”ד פילו: בבית החולים
העדה: לא זוכרת
עו”ד פילו: מתחת לכרית נכון?
העדה: אני לא זוכרת.
עו”ד פילו: בסדר, יכול להיות במקום אחר?
העדה: אין לי מושג להגיד לך, אין לי מושג איפה היה לה טלפון.
עו”ד פילו: הבנתי וכשאת היית מתקשרת אליה איך היא הייתה עונה לך?
העדה: אני לא יודעת, לא זוכרת.
עו”ד פילו: כשאת היית בדיוק בבית ולא היית בבית החולים ואת רוצה להגיד לה משהו,
העדה: כן, היא הייתה היא הייתה מתקשרת אלי אבל אני לא יודעת אם מהטלפון שלה או לא.
(פרוט’ 13.9.23 עמ’ 28-29)
מעדותה עולה כי כאשר המנוחה רצתה לדבר אתה, רצתה ממנה משהו, רצתה שתבוא, היתה מסוגלת להתקשר אליה ולבקש, ועשתה זאת.
הנתבעת שהתה לצד המנוחה וסייעה לה, וגם אשת התובע שהתה לצד המנוחה לאחר שעות עבודתה, אחה”צ, וסייעה לה.
המנוחה היתה עטופה בצוות רפואי שהיה אתה בקשר שוטף לנוכח מצבה.
לא הוכח כי המנוחה היתה תלויה בסיוע של התובע או אשתו, יותר מתלותה בסיוע של הנתבעת במהלך אשפוזה.
הנתבעת בעדותה אישרה כי אחותה של המנוחה הגיעה לבקרה ביום האחרון לחייה, לא זוכרת אם הגיעה קודם, כן זוכרת שהמנוחה דיברה איתה בטלפון. זכרה לומר כי גם היא עצמה דיברה עם דודתה אחות המנוחה וביקשה ממנה כשמגיעה להביא לה דברים, אישרה ששמעה את האם מבקשת מאחותה להביא לה קולה כשמגיעה . עוד אישרה כי כשהאחות הגיעה היא לא באה לבד והתלוותה אליה בתה (פרוט’ 13.9.23 עמ’ 32, 33)
המנוחה נפגשה לצורך עריכת הצוואה עם עו”ד לב שלוש פעמים, עם עו”ד רונן ועם מזכירתו של עו”ד לב. בשלוש פגישות שנערכו ידעה לבטא את רצונה הברור וביטאה אותו.
שוכנעתי מחוו”ד המומחה ועדותו ומעדות הרופאה שטיפלה המנוחה ב”זמן אמת” כי מבחינה שכלית-הכרתית המנוחה היתה עצמאית לבטא את רצונותיה כפי שביטאה בפועל.
37. מהעדויות שלפני עולה כי התובע לא ביקר את המנוחה בביה”ח לעיתים תכופות. שוכנעתי מעדותו ומעדות עו”ד לב, אותן מצאתי מהימנות, כי לא דיבר עם המנוחה על צוואתה בזמן אשפוזה בביה”ח ולא עם עו”ד לב.
שוכנעתי מהעדויות כי המנוחה דיברה עם אשת התובע על רצונה לערוך צוואה, מיוזמתה, באופן מתמשך, מהמועד שנודע למנוחה כי הנתבעת העבירה זכויותיה בדירה לח.
לא הוכח אף לא בראשית ראיה, כי אשת התובע השפיעה עליה לערוך הצוואה.
38. עדות אחות המנוחה – אחות המנוחה הגב’ ר. הגישה תצהיר בו פרטה כי בקרה את המנוחה שבוע לפני הפטירה וביום הפטירה. בפעם הראשונה הגיעה עם בתה והנתבעת נכחה בביקור, המנוחה היתה צלולה עד יום מותה, דיברה אתה בטלפון, ביקשה שתביא לה קולה וכך עשתה. בנוסף הצהירה על שיחות עם המנוחה והכעס שהמנוחה ביטאה בשיחות לאחר שנודע לה שהנתבעת העבירה מחצית זכויותיה בדירה לח. והשתמשה בביטוי “תקעה לי סכין בגב”.
נקבעו מספר מועדים לחקירתה לרבות באמצעות היוועדות חזותית. לטענת ב”כ התובע בדיון ביום 13.9.23 הגב’ ר. אינה מסוגלת להחקר לא באופן בלתי אמצעי ולא בהיוועדות חזותית לנוכח גילה, מצבה הרפואי, קושי להתנייד וסערת נפש לנוכח המעמד.
נקבע כי הצדדים יוכלו לטעון לעניין משקל תצהירה בסיכומים. הצדדים טענו.
משלא ניתנה לנתבעת אפשרות לחקור אותה נגדית על תצהירה ולבימ”ש להתרשם מעדותה באופן בלתי אמצעי – לא מצאתי ליתן משקל לעדותה של הגב’ ר. בכל הנוגע לשיחותיה עם המנוחה טרם אשפוזה והתרשמותה ממצבה הקוגניטיבי.
אני כן מקבלת את עדותה לגבי הביקורים אצל המנוחה בביה”ח, שני ביקורים, הראשון כשבוע לפני הפטירה יחד עם בתה, שיחות טלפון עם המנוחה, בקשת המנוחה שתביא לה דברים, עדות שאושרה על ידי הנתבעת עצמה בחקירתה.
נסיבות אלו מחזקות המסקנה כי המנוחה שמרה על קשר עם משפחתה, היתה מסוגלת להתקשר ולבקש שיבואו ויביאו לה דברים, כפי שעשתה.
39. הערה טרם סיום
ביום 13.11.23, לאחר תום שמיעת הראיות בתיק, הגישה הנתבעת כראיה הסכם ממון עליו חתמה עם ח. ביום 24.10.23 ואושר בבימ”ש. הנתבעת ביקשה להגישו כראיה לצורך “הסרת חשש” שח. יקח ממנה דבר מעיזבון האם המנוחה ככל שתירש.
בהחלטה מיום 14.11.23 הוריתי על הוצאת המסמך מהתיק, אשר הוגש מבלי שהתבקשה רשות להגישו לאחר תום שמיעת הראיות, וממילא מבלי שניתנה רשות.
הגם שכך, הנתבעת התייחסה למסמך בסיכומיה כ”נקודה חשובה” לטענתה ממנה עולה כי ח. מוותר על כל זכות בירושת הנתבעת. יש טעם לפגם בניסיון הנתבעת להסתמך בסיכומיה על ראיה שלא הותרה הגשתה.
לגופו של עניין וכיוון שהועלו הדברים על ידי הנתבעת בסיכומיה והתובע התייחס לכך בסיכומיו יאמר כי אין במסמך זה, כדי להעלות או להוריד מהשאלה שבמחלוקת – רצון המנוחה, תוך בחינת הדברים נכון למועד עריכת הצוואה, וממסקנתי בהליך.
ההסכם נערך ארבע שנים לאחר פטירת המנוחה. מלשון ההסכם וכפי שנוסח עולה כי נועד לצורך ההליך המשפטי שלפני בעניין עיזבון המנוחה. ניתן להניח, מתוך סברה כי יהיה בו כדי להשפיע על התוצאה בהליך. אין באופן שנוסח ההסכם כל אמירה לגבי רצונה של הנתבעת שלא בהקשר להליך המשפטי שלפני.
רצונה של הנתבעת אותו הביעה בפני בעדותה מפורשות ובנחרצות, באופן בלתי אמצעי – כי הסכם ממון אינו רלוונטי לה לחיים (כלשונה, ראו לעיל). הנתבעת אישרה כי כאשר ח. נישא לה, מכח הנישואים איבד זכאות לקבלת דירה. לכן, אישרה, רצה ממנה חצי דירה והיא הסכימה והעבירה לו זכויותיה. הנתבעת אישרה בפני כי רצונה של האם היה “שאני אהפוך את זה חזרה למה שהיה קודם” (פרוט’ 13.9.23, עמ’ 16 שורה 15, עמ’ 24). הודיעה כי זכותה לעשות כרצונה בנכסיה וכלשונה היא וח. ביטלו את הסכם הממון (פרוט’ שם עמ’ 16-17).
בהסכם בממון שצורף אין התייחסות לזכויות שהעבירה הנתבעת במחצית הדירה לח.
ניתן לשנות או לבטל בהסכמה, כפי שידוע גם לנתבעת כעולה מחקירתה.
אני מוצאת בהתנהלות זו חיזוק להתרשמותי ומסקנתי בדבר רצונה הברור המפורש והמבוסס של המנוחה, מתוך נסיבות חייה, כפי שהביעה בצוואתה.
סוף דבר
40. שוכנעתי כי המנוחה ערכה את צוואתה שהוגשה לקיום מיוזמתה, מתוך רצונה החופשי כשהיא צלולה כשירה ומסוגלת להביע את רצונה, ידעה להבחין בטיבה של צוואה, ידעה מי יורשיה על פי דין, ידעה את היקף רכושה והיתה מסוגלת להביע את רצונה החד משמעי בדבר מה ייעשה ברכושה לאחר מותה, כביטוי לרצונה האחרון טרם מותה. אף ידעה לנמק זאת, ונימקה.
שוכנעתי כי המנוחה ביססה את רצונה באופן מתמשך, מהמועד בו נודע לה כי הנתבעת העבירה מחצית מזכויות בדירה לח. חרף התנגדותה המפורשת, ידיעת הנתבעת על כך והסתרת המעשה על ידי הנתבעת מהמנוחה. המנוחה הביעה זרת בפני התובע, בפני אשתו ובפני עו”ד לב.
שוכנעתי כי ביוזמת המנוחה נקרא עו”ד לב לביה”ח לצורך עריכת צוואת המנוחה.
שוכנעתי כי המנוחה הביעה את רצונה בפניו בשלוש פגישות שונות נפרדות שנערכו טרם מותה ובפני שני עדים נוספים, אוביקטיביים.
שוכנעתי כי אשת התובע סייעה למנוחה באופן טכני, לבקשתה, ליצור קשר עם עו”ד לב לצורך עריכת צוואה ולזמנו אליה לפגישה, זאת מבלי לשוחח עם עו”ד לב על תוכן הצוואה. אשת התובע פנתה לרופאה שטיפלה במנוחה לקבלת תעודת רופא על פי רצון המנוחה, זאת מבלי להיות נוכחת בבדיקה ולהשפיע על הרופאה בניסוח תעודת הרופא. אשת התובע מילאה פרטים בהמחאה לטובת עו”ד לב עבור שכר טרחתו, לבקשת המנוחה והמנוחה חתמה על ההמחאה. זאת מבלי להתערב בגובה שכ”ט שהתבקש על ידו.
המנוחה נזקקה לסיוע זה פיזית, לנוכח מצבה הרפואי, ושוכנעתי כי אין בסיוע זה על ידי אשת התובע בנסיבות הענין כדי להוות מעורבות שלא כדין בעריכת הצוואה שיש בה לבטל הצוואה.
שוכנעתי כי התובע ואשתו לא לקחו חלק בעריכת הצוואה.
שוכנעתי כי התובע ואשתו לא השפיעו על המנוחה השפעה בלתי הוגנת לערוך צוואה.
התרשמתי ממהימנות עדות אשת התובע. התרשמתי כי דיברה אמת, מדם ליבה ואני מקבלת את עדותה בדבר העדר מעורבותה בעריכת הצוואה. לא מצאתי כי סתירות שהעלתה הנתבעת בין עדותה לעדות התובע – מהותיות, מעבר לכך שלא מצאתי כי מדובר בסתירות בעדויות שיש בהן כדי לשנות ממסקנתי מתוך כלל שהובא לפני. יצויין כי אשת התובע נכחה בעדות התובע בדיון קדם המשפט הראשון שהתקיים ולאחריו העידה מזיכרונה בדבר השתלשלות האירועים באופן אותנטי, מבלי לנסות להתאים את עדותה לעדותו.
קיום רצון המנוחה זהו הערך העליון העומד בבסיס בחינת הטענות בפסק הדין. מהעדויות והראיות שהונחו לפני שוכנעתי, ולא נותר בי ספק, כי צוואת המנוחה מיום 18.9.19 משקפת את רצונה האמיתי האחרון.
41. אשר על כן נפסק-
התנגדות הנתבעת לקיום צוואת המנוחה מיום 18.9.19 – נדחית.
צו לקיום צוואת המנוחה מיום 18.9.19 ינתן בנפרד.
אשר להוצאות, במכלול הנסיבות והשיקולים שפורטו, בפרט מצבה הכלכלי של הנתבעת, היחסים בין האחים, רצון המנוחה כי התובע יהא קשוב לצרכי הנתבעת – הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך ושכ”ט עו”ד על הצד הנמוך, בסך 7,500 ₪.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י’ אב תשפ”ד, 14 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
