בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה
ע”ר 3390-04-24 כ. נ’ ב.
לפני
כבוד השופטת עידית בן-דב ג’וליאן
מערער
ש. כ.
ע”י ב”כ עו”ד יעל חיון
נגד
משיבה
ו. ב.
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת רשמת ההוצל”פ במסלול מזונות (כב’ הרשמת גילה גדות) מיום 18.3.24 בה נדחתה בקשת המערער לעיון מחדש בהחלטה קודמת שלה מיום 19.1.24 בה נדחתה על הסף בקשתו בטענת פרעתי לגבי תשלומים ששולמו על ידו על פי הנטען כשנתיים ומעלה עובר להגשת הבקשה.
בהחלטה נשוא הערעור נקבע:
“הבקשה הוגשה בינואר 2024 ועל כן החייב רשאי להגיש את טיעוניו על תשלומים רק על תשלומים ששילם החל מינואר 2022 והלאה…
עוד אומר, כי אין מדובר ב”דחייה הרמטית”, ככל שהחייב עומד על טענת “פרעתי” לתקופה שבין אוגוסט 2021 ועד ינואר 2022 (סה”כ מדובר על טווח של כחצי שנה, לערך) באפשרותו לפנות לערכאות משפטיות על מנת שיאשרו לו זאת”.
לטענת המערער שגתה כב’ הרשמת כאשר דחתה את בקשתו בטענת פרעתי ללא דיון ומטעות משפטית.
הערעור נמסר למשיבה ביום 2.5.24 כדין, כעולה מאישור מסירה בתיק.
המשיבה בחרה שלא להגיש תגובה לערעור. המשיבה לא התייצבה לדיון היום.
לאחר שנדרשתי לטענות המערער ובהעדר תגובת המשיבה אני מוצאת לקבל את הערעור, ואנמק
סעיף 19(א) לחוק ההוצל”פ קובע כי חייב שטוען שמילא אחר פסק הדין המבוצע או שלא חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראייה. אין בסעיף זה או בחוק ההוצל”פ הוראה המגבילה את זכותו של חייב להגיש בקשה בטענת פרעתי, במועד הגשתה או ביחס לתקופה בה נטענת.
מתוך כך דחייה על הסף של בקשה בטענת פרעתי בנימוק שלא ניתן להגישה לתקופה העולה על שנתיים טרם הגשתה על פניו פוגעת בזכות החייב לגישה לערכאות, שלא על יסוד הוראה שבדין.
הפניית החייב לבית משפט לעתור לאישור הגשת בקשה בטענת פרעתי לתקופה העולה על שנתיים קודם הגשתה, מתוך גזירה שווה לקבוע בסעיף 11ב לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי”ט-1959 – אינה מעוגנת משפטית.
הוראת סעיף 11ב לחוק המזונות מגבילה אפשרות זוכה להגשת בקשה לביצוע פסק דין לתקופה העולה על שנתיים קודם הגשת הבקשה, ואינה מתייחסת לחייב הטוען כי קיים את פסק הדין ופרע תשלומים בגינם הוגדלה קרן החוב.
האיזון, בכל הנוגע לחייב הטוען פרעתי, הינו בנטל השכנוע בו עליו לעמוד ולהוכיח תשלומים ששילם בחלוף הזמן כמו גם הסיבה לשיהוי. זאת יש לברר במסגרת בקשה בהוצל”פ מכוח סעיף 19(א) לחוק ההוצל”פ.
לעניין זה ראו בהרחבה פסק דינה של חברתי, כב’ השופטת אורית בן דור ליבל, מיום 27.3.22 (ע”ר 33839-02-22 מ’ נ’ ל’) והנימוקים שם.
עוד ראו לעניין זה הערת בית המשפט המחוזי בתל אביב, כב’ השופט נפתלי שילה, ברמ”ש 64590-12-23 פלונית נ’ פלוני (5.2.24) בסעיף 12 לפסק הדין.
אינני מתעלמת מכך שהנטען בערעור מתייחס מהותית להחלטת כב’ הרשמת מיום 19.1.24, עליה לא הוגש ערעור, וכי הגשת בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה את המועד להגשת ערעור על פי התקנות.
לצד זאת המשיבה בחרה שלא להתייחס לערעור, לא הגישה תשובה כנדרש ולמעשה לא התנגדה לערעור.
מעבר לכך בהחלטה מיום 19.1.24 הורתה כב’ הרשמת למערער להגיש טבלה מסודרת, חדשה. במסגרת ההחלטה נשוא הערעור מיום 18.3.24 לאחר הבקשה לעיון מחדש, גם בה לא ניתנה התייחסות לבקשה בטענת פרעתי, המתייחסת למועדים שבתוך השנתיים עובר להגשת הבקשה.
אשר על כן נקבע:
הערעור מתקבל.
החלטת כב’ הרשמת מיום 18.3.24 מבוטלת.
התיק מוחזר לכב’ הרשמת אשר תדון ותכריע בבקשת המערער בטענת פרעתי לגופה.
על כב’ הרשמת לקבל את תגובת הזוכה לבקשה.
ככל שיש מחלוקת עובדתית על כב’ הרשמת לקיים דיון בבקשה לבחינת גרסאות הצדדים.
לאחר מכן תינתן החלטה מנומקת בבקשה על ידי כב’ הרשמת על פי חוכמתה.
לא נמצא לפסוק הוצאות בהליך.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן והודע היום ט’ אלול תשפ”ד, 12/09/2024 במעמד הנוכחים.
עידית בן-דב ג’וליאן, שופטת
