לפני כבוד השופטת עידית בן-דב ג'וליאן
המערערת
ש. צ.
באמצעות ב"כ עו"ד אבי אברהמוב
נגד
המשיב
נ. ג.
פסק דין
לפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מזונות ראשל"צ (כב' הרשמת מורן דהן) מיום 24.6.24 אשר ניתנה במסגרת בקשות המערערת להגדלת קרן החוב בתיק, לאחר שהתקיים דיון לפניה ביום 20.5.24.
הערעור הוגש על קביעת כב' הרשמת בהחלטה לשנות מהחלטה קודמת שנתנה ביום 23.12.23 באופן בו יקוזז מחלקו של המשיב בתשלום המשכנתא סך 1,300 ₪ לחודש ולא 1,000 ₪ לחודש כפי שנקבע בהחלטה מיום 23.12.23.
כרקע יובא בתמצית –
בהסכם גירושין בין הצדדים מיום 14.3.18 אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין נקבע בסעיף 8ג: "תשלומי המשכנתא ישולמו ע"י הצדדים בחלקים שווים ביניהם לאחר קיזוז דמי השכירות המתקבלים מיחידת הדיור המושכרת לצד ג'".
המערערת צרפה הסכם שכירות עם צד ג' ממנו עולה כי משולם בגין השכירות סך 2,600 ₪ לחודש בחלוקה: "600 הוצאות + 2,000".
בהחלטת כב' הרשמת מיום 23.12.23 קיבלה את טענת המערערת כי על פי הסכם השכירות משולם 2,000 ₪ לחודש עבור דמי שכירות ו-600 ₪ לחודש בגין הוצאות החזקת יחידת הדיור. מתוך כך קיבלה את בקשת המערער לקזז סך 1,000 ₪ לחודש מחלקו בהחזרי המשכנתא.
בהחלטה נשוא הערעור מצאה כב' הרשמת לשנות החלטתה הקודמת תוך הפניה לתקנה 126א' לתקנות ההוצל"פ והורתה על קיזוז 1,300 ₪ לחודש מתוך חלקו של המשיב במשכנתא.
כב' הרשמת נימקה החלטתה, לאחר שמיעת הצדדים בדיון לפניה, בכך שלמרות שבהסכם השכירות יש הפרדה בין שני תשלומים: דמי שכירות והוצאות, הרי שבכל מקרה גובה דמי השכירות המשולמים באופן מלא למערערת הם 2,600 ₪ ולא 2,000; לשון פסק הדין לא מסייגת עניין תשלומי מיסים וחשמל כך שהזוכה לא רשאית לקבוע או לסייג אלו מרכיבים יוגדרו כתשלום דמי שכירות ואלו יוחרגו מהם במסגרת בקשות הגדלה (כלשון ההחלטה).
על כך משיגה המערערת.
הוגשה תגובת המשיב לערעור והושלמו טענות הצדדים בדיון היום.
דין הערעור להתקבל.
צודקת כב' הרשמת בדיון המשפטי בהחלטתה כי הפרשנות המחייבת הינה לפי לשונו הברורה של ההסכם וכי יש לפרש את פסק הדין ככתבו וכלשונו.
אני מוצאת כי נפלה שגגה על ידה ביישום הכלל, וכי המסקנה המשפטית בהחלטה אינה תואמת את הקביעות העובדתיות בהליך לפניה.
לשון פסק הדין ברורה, כי יקוזזו "דמי השכירות".
לשון הסכם השכירות ברורה כי מתוך 2,600 ₪ המשולמים: 600 ₪ עבור הוצאות ו-2,000 ₪ עבור דמי שכירות, כפי שאף נקבע עובדתית ע"י כב' הרשמת בהחלטה מיום 23.12.23.
על קביעה עובדתית זו לא השיג המשיב, וזו הפכה חלוטה.
המערערת – הצהירה בדיון לפני כמו גם בדיון לפני כב' הרשמת, כי 600 ₪ מתוך 2,600 ₪ משולמים על ידה עבור החזקת יחידת הדיור, ולא משולמים לה עבור דמי השכרת היחידה.
בהליך ההוצל"פ צורף תצהיר מטעם השוכרת – לפיו סך 2,000 ₪ משולמים עבור דמי שכירות ו-600 ₪ עבור הוצאות החזקת יחידת הדיור. המשיב לא ביקש לחקור את השוכרת ותצהירה לא נסתר.
בדיון שהתקיים לפני כב' הרשמת, פעמיים עמדה על כך שהמשיב לא ביקש לחקור את המצהירה. פעם אחת פנתה למשיב בשאלה מדוע לא ביקש לחקור את המצהירה, המשיב לא ענה עניינית (עמ' 39 לפרוטוקול). פעם שניה הסבירה למשיב כי יכול לזמן את הדיירת לחקירה ולשאול אותה אם לא מאמין לתצהיר שהוגש על ידה כשהוא ערוך כדין (עמ' 40 לפרוטוקול). המשיב לא ביקש לחקור ולא נסתר תצהירה של הדיירת.
המשיב – בדיון לפני אישר כי הדיירת אינה משלמת הוצאות החזקת יחידת הדיור מעבר לסך 2,600 ₪. מתוך כך גם מדבריו ניתן להסיק שמתוך 2,600 ₪ משולמות הוצאות החזקת יחידת הדיור. בהסכם צוין במפורש הסכום – 600 ₪. טענות המשיב מתמקדות בכך שדמי החזקת יחידת הדיור לא עולים לסך 600 ₪ אלא פחות. גם אם כך הדברים (וכמובן אינני קובעת זאת), גם המשיב מאשר כי 2,600 ₪ אינם מהווים בכללותם דמי שכירות.
כאשר מלשון הסכם השכירות עולה כי מתוך דמי השכירות הנקובים בסך 2,600 ₪, 600 ₪ הנם עבור הוצאות ו-2,000 ₪ עבור השכרת היחידה; כאשר קיים תצהיר השוכרת שלא נסתר כי דמי השכירות הנם 2,000 ₪ לחודש ובנוסף משולמים 600 ₪ עבור הוצאות החזקת היחידה, וכאשר לשון פסק הדין קובעת כי יש לקזז מתשלום המשכנתא את דמי השכירות המתקבלים מיחידת הדיור – יש לקזז מחלקו של המשיב בתשלום החזר המשכנתא סך 1,000 ₪, בהתאם להחלטה מיום 23.12.23.
מתוך כך הערעור מתקבל.
החלטה כב' הרשמת מיום 24.6.24 לפיה יקוזז מחלקו של המשיב במשכנתא סך 1,300 ₪ לחודש – מבוטלת.
ומעבר לכך ועיקר –
תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1970, הגם שמנוסחת בלשון רחבה באופן המאפשר לרשם "לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק, וכן רשאי הוא ליתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק שנסגר או שנגנז בטעות ובדבר כל ענין אחר, ככל שייראה לו צודק" –
אינה מקנה לרשם ההוצל"פ סמכות לשנות החלטה שיפוטית שנתן, אלא תיקון טעויות טכניות או טעות סופר בלבד.
לעניין זה יפים הדברים ברע"א 4984/13 כוכבי נ' כוכבי (23.7.13):
"אמנם, עיון בלשונה של תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל עלול להוביל למסקנה לפיה רשאי רשם ההוצאה לפועל לתקן בכל עת, כל טעות בכל החלטה שיצאה תחת ידו. אלא שמסקנה זו – ככל שהיא מתייחסת להחלטות שיפוטיות שניתנו על-ידי רשם ההוצאה לפועל – שגויה היא, שכן אין היא מתיישבת עם סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), הדן בתיקון טעות בפסק דין או בהחלטה, שחל בשינויים המתחייבים על החלטות שיפוטיות של רשם ההוצאה לפועל, וזאת מכוח הוראות סעיף 104 לחוק בתי המשפט וסעיף 3ב לחוק ההוצאה לפועל…
…
הטעות אליה מתייחס סעיף 81 הנ"ל היא, כעולה מלשונו של הסעיף, טעות טכנית או טעות סופר. אין הסעיף מדבר בטעות מהותית, שכן כידוע, תיקונה של זו יכול להיעשות על-ידי ערכאת הערעור בלבד. קביעה אחרת עלולה לפגוע בעקרון סופיות הדיון וסופיות פסק הדין"
אשר על כן –
הערעור מתקבל, כאמור.
המשיב ישלם למערערת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים
התיק יסגר
<#6#>
ניתנה והודעה היום ט"ז טבת תשפ"ה, 16/01/2025 במעמד הנוכחים.
עידית בן-דב ג'וליאן, שופטת
