מספר בקשה:7
לפני
כבוד השופטת שירלי שי
מבקשת/תובעת:
ס’ א’
ע”י ב”כ עוה”ד אופיר בר
נגד
משיב/נתבע:
י’ א’
ע”י ב”כ עוה”ד רם גלבוע
החלטה
לפניי בקשת המבקשת – התובעת בהליך שבכותרת כי אפסול עצמי מלדון בתיק זה וכי אורה על העברת ההליך לדיון בפני מותב בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
הרקע, בתמצית:
ההליך שבכותרת נפתח ביום 6.9.2023 ונותב לידון בפני כבוד השופטת אליה נוס, ביום 6.12.2023.
ביום 5.12.2023 הוציאה השופטת נוס החלטה שהיא פוסלת את עצמה מלדון בתיק, וזאת נוכח העובדה שבין הנתבע לבין בן זוגה מתקיימים יחסי עבודה.
לפיכך, הדיון שהיה קבוע ליום 6.12.2023 נדחה, התיק הועבר לידון בפני הח”מ, ונקבע דיון קדם משפט ליום 6.2.2024.
דיון במעמד הצדדים התקיים במועד שנקבע.
טענות המבקשת בתמצית
באופן תמוה בית המשפט ביקש לערוך דיון מחוץ לפרוטוקול ומשב”כ המבקשת לא הסכים דברי בית המשפט לא מצאו ביטוי בפרוטוקול וזאת בניגוד להוראות סעיף 68א(א) לחוק בתי המשפט.
בית המשפט הביע מלכתחילה מספר עמדות וקבע קביעות שאין מקומן בדיון קדם משפט ראשון, כמו קביעה לפיה לתובענה אין סיכויים כלשהם להתקבל, וככל שהמבקשת לא תמשוך את תביעתה היא עשויה להיות מחויבת בהוצאות שיעלו על 50,000 ₪.
עוד לטענת המבקשת בית המשפט לא ציין בפרוטוקול את שמה של ב”כ המבקשת, אשר ייצגה אותה בהליך הגישור שקדם לפתיחת ההליך שבכותרת, עו”ד נוף, שהינה עורכת דין המצויה ברשימת המניעויות של המותב, על אף שנאמר מפורשות בדיון, כאשר מנגד, שמה של המגשרת, עו”ד ענבר, נרשם בפרוטוקול. יתר על כן, בית המשפט אף לא מצא מקום לציין את היכרותו וגם את מניעותו לגבי עו”ד נוף, כאשר מערכת היחסים המקצועית בין המבקשת לעו”ד נוף הסתיימה למורת רוחה של עו”ד נוף.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפטי הוציא מספר החלטות תמוהות לאחר דיון קדם המשפט, הן בקשר להמצאת מסמכים והן בקשר לקביעת מועד דיון נוסף.
לטענת המבקשת השתלשלות ההליך המשפט, מאז הודעת כבוד השופטת נוס על פסילתה מלדון בהליך, דרך התנהלות מותב זה, גרמו לה למפח נפש עד כדי אובדן אמון ממשי בבית המשפט.
התנהלות המותב מהווה “חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפט” ועל כן מוגשת בקשת הפסילה.
המבקשת מוסיפה כי לאף אחד מהצדדים לא יגרם נזק כלשהו מעצם העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
בתשובה לתגובת המשיב, מוסיפה המבקשת וטוענת כי המשיב בתגובתו לא הכחיש את הטענות העובדתיות שבבקשתה, ואף עולה מהאמור בתגובה הצורך בהיעתרות לבקשה לכל הפחות “למראית פני הצדק”.
לענין שאלת הסמכות המקומית השיבה המבקשת כי לא טענה לחוסר סמכות, אלא עתרה להעברת ההליך לבית המשפט לענייני משפחה, בשל מראית פני הצדק בקשר ישיר לבקשת הפסילה ומטעמיה.
טענות המשיב בתמצית
המבקשת כורכת 2 בקשות באותו כתב טענות, בקשת פסילה ובקשה להעברת ההליך למחוז שיפוט אחר.
לענין בקשת הפסילה טוען המשיב כי אין בטיעוני הבקשה להוליד עילה לפסלות שופט.
המשיב מוסיף וטוען כי הסיבה האמיתית לבקשה הינה כי דברי בית המשפט לא היו נעימים לאזני המבקשת וכאילו איבדה, בשל כך, אמון בכל בית המשפט בפתח תקווה.
לענין בקשת ההעברה למחוז שיפוט אחר טוען המשיב כי אין עילה בבקשה או בחוק המצדיקה היעתרות לבקשה.
טענת חוסר סמכות יש להביא בתחילת ההליך, מה שלא נעשה על ידי המבקשת.
יתר על כן, המבקשת היא זו שפתחה את ההליך בבית המשפט בפתח תקווה, כאשר לפניו הגישה בקשה ליישוב סכסוך בבית משפט זה.
לטענת המשיב בקשת הפסילה גוררת את הצדדים ואת בית המשפט לדיון בבקשה לרבות השקעת זמן ומשאבים, ועל כן עותר לחייב את המבקשת בהוצאות משפט הולמות לרבות לאוצר המדינה.
דיון והכרעה
אקדים ואומר כבר בפתח פרק זה, כי דין הבקשה להידחות.
נקודת המוצא בסוגית פסלות שופט היא הוראת סעיף 77א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד- 1984, הקובעת כי שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
סעיף 77א(א1)(1) לחוק מוסיף וקובע כי שופט לא ישב בדין ביודעו שצד להליך, בא כוחו או עד מרכזי הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת.
העילה הכללית לפיה על השופט להימנע מלשבת בדין מתקיימת כל אימת שמתקיימות נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. מדובר בעילה שהיא בשיקול דעת בית המשפט והמבחן לבחינתו של חשש ממשי למשוא פנים הוא מבחן אובייקטיבי. כידוע, לא די בחשש סובייקטיבי של מי מהצדדים כדי לבסס עילת פסלות [ראו: ע”פ 11726/04 מחמוד מחאג’נה נ’ מדינת ישראל, פסקה 6 (2004); ע”א 5398/94 יוסף (ג’ו) נקש נ’ כונס הנכסים הרשמי, פסקה 8 (1994)].
הלכה פסוקה וידועה היא, כי כשם שחובה על שופט לפסול עצמו מקום שהתנאים מחייבים זאת, כן חובה עליו שלא לפסול עצמו מקום שהתנאים אינם מתקיימים; הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן.
במקרה זה לא הצביעה המבקשת על חשש ממשי המצדיק פסילתו של מותב זה מלהמשיך ולדון בתיק, ונימוקי הבקשה אינם עולים לכדי הצדקת הפסילה. ואסביר בקצרה:
הטענה כי עו”ד נוף רשומה ברשימת מניעויות מותב זה אינה מהווה עילת פסילה
טענת המבקשת כי עו”ד נוף הוזכרה על ידה בדיון ואף על פי כן לא מצאה את ביטויה בפרוטוקול, אינה מהווה עילת פסילה. למעלה מן הצורך יצוין כי הח”מ אינה זוכרת כי שמה של עו”ד נוף הוזכר, אולם גם אם כן, כידוע, פרוטוקול משקף את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון על ידי אומרם ואת רוח ההתנהלות בו, והפסיקה קבעה שאין חובה לרשום כל מילה ומילה.
טענת המבקשת כי בית המשפט לא ציין כי יש לו היכרות ואף מניעות כלפי עו”ד נוף, אינה מהווה עילה לפסילה. ראשית, וכפי שכבר נכתב מעלה, בית המשפט אינו זוכר ששמה של עו”ד נוף הוזכר בדיון, אולם גם אם הוזכר, לא ברור מדוע היה על בית המשפט לציין אודות ההיכרות או המניעות, כאשר זו (עו”ד נוף) לא מייצגת את המבקשת בהליך דנן.
למותב זה אכן היכרות אישית עם עו”ד נוף ועל כן היא מצויה ברשימת המניעויות שלה, יחד עם זאת המבקשת מיוצגת בהליך זה על ידי ב”כ אחר, ועצם היותה מיוצגת בעבר על ידי עו”ד נוף, אינה מהווה עילה לפסילה.
טענות המבקשת כי יחסיה עם עו”ד נוף הסתיימו למורת רוחה של עו”ד נוף, אינן ידועות למותב זה, ובכל מקרה אין בינן לבין טענת הפסלות דבר.
חוק בית המשפט קובע אומנם כי שופט לא ישב בדין ביודעו שצד להליך, בא כוחו או עד מרכזי הוא בן משפחה של השופט או קיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת, אולם יחד עם זאת אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של שופט לבעל דין או לעורך דינו כדי להביא לפסילתו, ונדרשת קרבה ממשית המבססת חשש ממשי למשוא פנים ( ראו: ע”א 1190/05 גבאי נ’ אומצה מפעלי בשר בע”מ, פורסם בנבו), בוודאי לא בקשר לייצוג קודם, שלא בא בפניו.
הטענה לגבי קביעות שאינן מקומן בדיון קדם משפט דינה להידחות
לטענת המבקשת בית המשפט קבע שלתובענה אין סיכויים כלשהם להתקבל, ככל שהיא לא תמשוך את התביעה היא עשויה להיות מחוייבת בהוצאות שיעלו על 50,000 ₪, ושככל שתעמוד על דיון הוכחות זה יקבע רק בעוד שנה וחצי.
קדם משפט כשמו כן הוא, הליך מקדמי למשפט אשר בו ינסה בית המשפט, יחד עם הצדדים, לייעל את ההליך, ולהכריע בסוגיות אשר אינן שנויות במחלוקת.
בקדם משפט יכול בית המשפט להעיד, אל אתר, את כל הנוכחים באולם, וכך נעשה בדיון שהתקיים במעמד הצדדים.
תפקידו של בית המשפט להעיר ולהאיר את הקשיים המתעוררים בתיק, בהתאם לחומר המצוי בפניו.
בית משפט זה לא קבע שלתובענה אין סיכוי כי אם האיר את הקושי הקיים בתיק, וזאת לא לפני ששמע את הצדדים בעצמם, בדיון עצמו. אין באמור בכדי להוות עמדה ככלל, ועמדה נחרצת בפרט. יתר על כן, עד תום ההליך המשפטי, בית המשפט בעצמו אינו יודע את תוצאות ההכרעה.
ככל שבית המשפט הבהיר לצדדים כי דחיית תביעה מחייבת את התובע בהוצאות משפט בוודאי הבהיר לצדדים כי קבלת תביעה, מחייבת את הנתבע באותן ההוצאות, ולא נראה כי יש בכך פגם.
לגבי מועד ההוכחות לו טענה המבקשת, מעבר לכך שאין בין טענה זו לטענת פסילה דבר, יאמר כי זו המציאות המשפטית הקיימת.
הטענה כי התקבלו מספר החלטות תמוהות אינה מהווה עילת פסילה
המבקשת טוענת כי בית המשפט נתן מספר החלטות תמוהות, ביניהן בקשר לקביעת מועד דיון ולגבי גילוי מסמכים.
החלטה תמוהה, ככל שתהיה, אינה מהעילות המצדיקות פסילת מותב, ויש בה כדי להעיד על אי שביעות רצון מהחלטה שיפוטית.
אי שביעות מהחלטה שיפוטית מאפשרת לבעל דין להגיש בגינה ערעור או בקשת רשות ערעור. ככל שהמבקשת סבורה כי החלטות משפטיות תמוהות, פתוחה בפניה לפעול כל פי המסלול המשפטי הנכון.
בתי המשפט כבר הבהירו בהחלטותיהם כי החלטות דיוניות אין בהן כדי להביא לפסילת המותב והדרך להשיג עליהן היא באמצעות מסלולי ההשגה הקבועים בדין, כאמור בדברי כבוד נשיאת בית המשפט העליון, השופטת א.חיות, בע”א 848/19 פלוני נ’ פלונית, פסקה 3 (25.3.2019), כדלהלן: “טענות המערערת מופנות בעיקרן כנגד החלטות דיוניות של המותב – בעניין אי דחייה על הסף של הבקשה שהגישו המשיבים לסילוק התביעה על הסף; בעניין העדתה של המערערת; ובעניין גילוי המסמכים. החלטות מסוג זה אין בהן כדי להביא לפסילת המותב והדרך להשיג עליהן היא באמצעות מסלולי ההשגה הקבועים לכך בדין”.
הטענה כי הצדדים התבקשו לקיים דיון מחוץ לפרוטוקול לא נכונה ולא מהווה עילת פסילה
המבקשת טוענת כי בית המשפט ביקש לקיים דיון מחוץ לפרוטוקול. לענין זה יאמר כי בית המשפט לא מבקש, אלא מציע, ולא רק במקרה דנן.
כאשר בית המשפט סבור כי באמצעות דיון מחוץ לפרוטוקול, ניתן לסייע לצדדים להגיע להסכמות, אשר ייתרו הליך משפטי, הוא מציע זאת לצדדים, תוך שמציין כי מדובר בניסיון משותף לבחון אפשרויות לסיום המחלוקת בהסכמה. עוד מבהיר בית המשפט לצדדים כי הדברים שיוחלפו מחוץ לפרוטוקול אינם מחייבים את הצדדים או את בית המשפט ואין בהם כדי להשפיע על התוצאה הסופית בתיק, וכי הם רשאים לסרב לקיים דיון מחוץ לפרוטוקול.
כפי שניתן ללמוד מטענות המבקשת, ב”כ סירב לדיון מחוץ לפרוטוקול, ועל כן הצעת בית המשפט ירדה מהפרק.
לסיכום – לא מצאתי כי המבקשת הוכיחה את הדרוש על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, לשם ביסוס עילת פסלות כאמור.
תהיה המבקשת סמוכה ובטוחה כי מותב זה ישמע את התיק בנפש חפצה, תוך מתן תשומת לב לטענות כל אחד מהצדדים, ינהג במקצועיות, ללא כל משוא פנים ולא יטה משפט.
סוף דבר – הבקשה נדחית.
נוכח דחיית בקשת פסילת המותב, ומשלטענת המבקשת עתירתה להעברת הדיון לבית המשפט בתל אביב מבוססת על בקשת הפסילה, עתירה זו לא נדונה לגופה והיא מתייתרת. למעלה מן הצורך יאמר כי העברת ההליך לבית משפט במחוז אחר אינו בסמכותו של בית משפט זה.
מאחר ובשל בקשת הפסילה, הדיון שהיה קבוע לצדדים ליום 30.9.2024 נדחה, יגישו הצדדים רשימת מועדים מסוכמת לקביעת דיון נוסף, וזאת בתוך 7 ימים.
המזכירות תמציא לצדדים.
המזכירות תקבע ת.פ. לעוד 7 ימים.
ההחלטה תפורסם תוך השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ”ז אלול תשפ”ד, 30 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
