בית משפט לענייני משפחה בקריות
תה”ס 40941-09-24
לפני
כבוד השופטת ליאת דהן חיון
תובע
תובע
נגד
נתבעת
נתבעת
החלטה
לפניי בקשה לסעד זמני שהוגשה בתביעה לאכיפת הסכם, מסגרתו עותר התובע למתן צו לפירוק שיתוף בדירת מגורים שהזכויות בה בבעלות משותפת. לאחר שעיינתי בבקשה ואף בהיעדר תגובה, מצאתי לדחותה. ואנמק;
כידוע, מטרת הצו הזמני הינה שמירת המצב הקיים העלול להשתנות אם לא יינתן. הענקתו של הצו הזמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה שאם לא כן עלולים הנתבעים לנצל לרעה את תקופת הביניים עד למתן פס”ד בתובענה. מכאן, תפקידו של הסעד הזמני הוא להסדיר באופן זמני מצב עניינים שיבטיח את ביצועו של פסק הדין הסופי שיינתן לאחריו. (ראו לעניין זה ספרו של אורי גורן , סעדים זמניים, מהדורה תשיעית, עמוד 503).
תקנה 95 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (להלן:”התקנות”) והצריכה לעניין, מגבשת את כללי הפסיקה שקדמה לה לעניין מתן סעד זמני וקובעת כדלקמן:
“(ב) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה.”
עוד קובעת תקנה 95 (ב) לתקנות שעל מנת שיינתן סעד זמני, על בית המשפט להשתכנע בין היתר בדבר קיומה לכאורה של עילת התובענה, תוך שבמסגרת השיקולים יבואו בחשבון:
“(ד) בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:
(1) הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי;
(2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני;
(3) תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני.”
השיקולים הקבועים במתן צו מניעה זמני, כסעד זמני מכח תקנה 95 לעיל, הינם קיומה של הזכות לכאורה לקבלת התביעה, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של התובע; תנאים נוספים הינם היעדר סעד אחר שפגיעתו פחותה המגשים את התכלית שלשמה נועד הסעד, ותום ליבו של המבקש שאינו השתהה יתר ל המידה בהגשת כתב התביעה או הבקשה לסעד הזמני.
התובע טוען טענות רבות בדבר זכותו לקבלת הסעד, וזאת כמפורט בכתב התביעה לאכיפת הסכם הגירושין בין הצדדים מסגרתו גובשו ההסכמות לעניין פירוק השיתוף; טענות אלה יפות וצריכות, ברם, מקומן בהליך לגופו ולא בשלב זה, וזאת בין היתר נוכח הבירור העובדתי הצריך. בעניין זה יפים דברי השופט מ’ אלון בע”א 483/85 דניאל לב נ’ דגם מערכות בע”מ, לט(4) 729 (1986):
“הדברים נאים ויפים, אך טרם הגיעה השעה לעיין בהם, שהרי עוד לא נדונה התביעה לגופה, ולא הובאו ראיות לכאן ולכאן. חלק מהטענות שהושמעו לפנינו הן, שאף המצהירים לא נחקרו כדבעי על תצהיריהם. בכגון דא אין אנו נדרשים – ובדרך כלל אף לא זכאים – לדון ולהחליט בעניין גופו אלא אך ורק בשאלה, אם מקום יש ליתן סעד זמני אם לאו (ראה ע”א 418/79 [1], בעמ’ 166; ע”א 238/73 [2], בעמ’ 88). ומכל שכן שכך הוא בעניין שלפנינו, שכל כולו של צו המניעה הזמני יפה הוא עד ליום 6.6.86, שאזי אליבא דכולי עלמא משוחרר המערער מהגבלה כלשהי; עיון בגופן של הבעיות, שהעלו בעלי הדין לפנינו, ישפיע בהכרח על דחיית מועד מתן פסק הדין על-ידינו, וגם לכשיינתן, אין לדעת אם זהו סוף פסוק, שהרי, כאמור, לא כל הנתונים העובדתיים שבמקרה שלפנינו מצויים עתה בידינו. ואין צריך לומר, שהקביעות העובדתיות של השופט המלומד יפוט הן רק לעניין מתן הסעד הזמני ולא לעניין החלטה סופית בעניין שלפננו, שלגביה צריך שיתקיים בירור עובדתי נוסף, לפי טענות בעלי הדין.”
בנוסף לכל האמור לעיל, ומבלי לגרוע מהם; עיון בסעד הזמני לו עותר התובע זהה לסעד העיקרי בכתב תביעתו. כידוע, על פי הפסיקה, אין זה נהוג ליתן סעד זמני הזהה לסעד העיקרי המבוקש שכן אם יינתן הצו הזמני – יתייתר הדיון בתביעה העיקרית. המדובר בקושי שבדרך כלל די בו כדי לסכל את האפשרות להיענות לבקשה לסעד זמני (ראו: רע”א 338/88, חמיס נ. שטרן, פ”ד מג (4) 552 (1989)); רע”א 6203/20 י.ע.ז חברה לבניה ופיתוח נגד רפאל מערכות לחימה מתקדמות בע”מ). עוד נקבע כי “הימנעות ממתן סעד זמני הזהה לסעד עקרי רלוונטי, ככלל, לסעדים שעניינם בשינוי המצב הקיים, כגון במתן צו עשה וכדומה” (ראה רע”א 24-7/19 זיו ואח’ נגד בנק לאומי לישראל, פרסם בנבו). עובדה זו מקבלת משנה תוקף בעניינו מקום בו סעד של פירוק שיתוף הינו סעד משמעותי, אשר יכול ולא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו ככל וינתן, כמו גם עלול ליצור הסתמכות של צד ג’.
מכל האמור, הבקשה, בשלב זה של ההליך, נדחית. טענות הצדדים יידונו במסגרת ההליך לגופו.
מבלי לפגוע באמור לעיל או לקבוע מסמרות בטענות הצדדים, נוכח הוראות ההסכם, טוב יעשו הצדדים באם יגיעו להסכמות, וזאת בין היתר בכדי לייתר הליכי גביה שיכול וינקטו כנגדם.
משלא הוגשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, ט”ז חשוון תשפ”ה, 17 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
חתימה
