לפני
כבוד השופטת ליאת דהן חיון
המבקש
המבקש
נגד
המשיבים
המשיבים
החלטה
עניינה של החלטתי זו בבקשה שנייה לפסילת מומחית לבחינת כתבי יד שמונתה ע”י בית המשפט ואשר הגישה שתי חוות דעת כמו גם תשובותיה לשאלות הבהרה.
רקע בקצרה:
הצדדים אחים, ובעניינם מתנהלים שלושה הליכים, כולם בבקשה בסעד הצהרתי, ופרטיהם כדלקמן:
תמ”ש 39543-09-17- הוגשה ע”י המבקש ( להלן :”המבקש” ) נגד אחיו, המשיב 1 (להלן: “המשיב 1″ ) ובנו, המשיב 3 ( להלן:”המשיב 3”), מסגרתה עותר להצהיר על בטלות עסקת מכר משנת 2011 ביחס למקרקעין הידועים כגוש ===חלקה 2== מאדמות ===.
תמ”ש 2317-01-19- הוגשה ע”י המשיב 1 כנגד המבקש, מסגרתה עותר לבטל העברת זכויות במקרקעין הידועים כגוש ===חלקה ==
תמ”ש 57594-01-21- הוגשה ע”י המבקש כנגד המשיב 1 והמשיב 2, בנו של המשיב 1 ( להלן: “המשיב “2), במסגרתה עותר לביטול עסקת לביטול עסקת מקרקעין הידועים כגוש ===חלקה ==.
נוכח טענות הצדדים הקשורות בין היתר בזיוף, מונתה מומחית מטעם בית המשפט, כאמור בהחלטה מיום 16.3.19 שניתנה במסגרת תמ”ש 39543-09-17, וזו הגישה חוות דעתה ביום 16.12.19.
ביום 2.3.21 ובהמשך לבקשת המבקש, ניתנה החלטה לאיחוד הדיון בשלושת התיקים, בין היתר לאור העובדה כי המדובר במסכת עובדתית ומשפטית דומה .
ביום 14.9.21 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המבקש לו צורפה חוו”ד של המומחית בתחום הגרפולוגיה הגב’ מלי קדוש; ביום 21.10.21 הוגשו תצהירי עדות מטעם המשיבים להם צורפה חוות הדעת של המומחית מתחום הגרפולוגיה, הגב’ פנינה אריאלי. יובהר כי, חוות הדעת הוגשו ללא החלטה המתירה לעשות כן.
ביום 27.10.21 ניתנה החלטה מנומקת מסגרתה מונתה המומחית לבחינת טענות הצדדים בשאלות שבתחום מומחיותיה, כמפורט בהחלטה מיום 16.3.19, ביחס לכל התיקים התלויים. באותה החלטה הוריתי על הוצאת חוות הדעת מטעם הצדדים שהוגשו לתיק ללא אישור. על החלטה זו השיג המבקש בבקשת רשות ערעור; ביום 8.12.21 ניתנה החלטת כבוד השופטת אספרנצה אלון (רמ”ש 66145-11-21) אשר קבעה כדלקמן: “הצדדים נתנו הסכמתם להצעתי מיום 30.1.1.21 ולפיכך אני מורה כדלקמן: להחלטת בית משפט קמא מיום 27.10.21 בתיק תמ”ש 2317-01-19 ( כב’ השופטת ליאת דהן חיון) תיווסף בסעיף 22ו’ הפסקה כי:” במסגרת שאלות הבהרה שיהיו רשאי הצדדים לשלוח למומחית, לאחר שתגיש את חוות דעתה, לשאול את המומחית שאלות ביחס לחוות הדעת שהגיש כל צד מטעמו וכן יהיו רשאים גם לצרף את חוות הדעת מטעמן. פרט לתוספת זו, החלטת בית משפט קמא תיוותר בעינה והצדדים יפעלו בהתאם לה ולאמור בהחלטתי זו”.
ביום 10.7.22 ולאור הודעת המומחית מאותו היום לפיה טרם קיבלה מהמבקש דוגמאות חתימה מקוריות מתקופות שונות, וכן טרם נענה לבקשתה לקביעת פגישה לצורך עריכת הכתבה, הוריתי למבקש לפעול בהתאם להוראות המומחית.
ביום 20.7.22 הגיש המבקש תגובתו להודעת המומחית והחלטתי לעיל, מסגרתה טען שלא הגיע להכתבות מחמת עומסי עבודה וחגים וכן מאחר ושינה את צורת חתימתו בשנים האחרונות ואין בידיו דוגמאות בצורת החתימה הקודמת. בתגובתו הפנה את המומחית לבדיקת חתימותיו על גבי המסמכים וכתבי הטענות אשר צורפו למכתב ששלח לה ביום 5.1.2022, בהם מופיעות דוגמאות חתימה משנים 2002-2005, ואשר לדבריו העתקם במקור נמצא בידי רשויות המס ומרשם המקרקעין. בנוסף ציין כי “..הבהיר לגב’ אנקונה כי אם חרף ההבהרות הנ”ל, עודנה עומדת על…וקבלת דוגמאות חתימה אקראיות מהשנים 2005 ואילך, אזי המבקש ימלא אחר דרישותיה” (ר’ טענתו השלישית בסעיף 1 (ב) לתגובה מיום 20.7.22).
לאחר עיון בתגובת המבקש, ניתנה ביום 24.7.22 החלטתי לפיה הורתי לפעול בהתאם להוראות המומחית.
ביום 4.8.22 הוגשה הודעה נוספת מטעם המומחית שם פירטה שחרף ההחלטות לעיל, טרם קיבלה מהמבקש דוגמאות חתימה מקוריות מתקופות שונות, וכן שטרם נענה לבקשתה לקביעת פגישה לצורך הכתבה. מכאן, ועל מנת לערוך את חוות הדעת, עתרה למתן צו המופנה ללשכת רישום מקרקעין ומיסוי מקרקעין, המאפשר לה בדיקת דוגמאות חתימה במקור, מהשנים הרלוונטיות.
ביום 24.11.22, ובהתאם להחלטתי, הבהרה המומחית כי המסמכים נדרשים מאחר וברשותה אך ורק צילומים למסמכים בהם חתימות מקוריות אקראיות של המבקש, הסמוכים למועדי מסמכי המחלוקת (2002-2005). עוד הבהירה שלצורך השלמת הבדיקה קיים הכרח לבדוק את חתימות שנכתבו במקור וקרובות בזמן למועד המסמכים, במטרה לבחון את כל תכונות הכתיבה שבהן, דבר שאינו אפשרי בבדיקת צילומים.
מכל האמור ובהיעדר שיתוף פעולה, ניתן ביום 27.11.22 צו מורה ללשכת רישום המקרקעין וללשכת מיסוי המקרקעין להזמין את התיקים המקוריים ולהתיר למומחית לעיין ולצלם במסמכים המפורטים בהחלטתי מיום 9.7.23.
המבקש עתר לביטול ההחלטה, ובהתאם לכך, הוריתי על ביטול הצו תוך שהמבקש חוייב להמציא את המסמכים למומחית. על החלטתי זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור (רמ”ש 68114-07-23). ביום 23.12.23 ניתנה החלטת ערכאת הערעור, בהתאם לה נדחתה בקשת רשות הערעור. על ההחלטה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בע”מ 366/24), אשר נדחתה כאמור בהחלטה מיום 21.1.24.
בין לבין עתר המבקש לפסילת המומחית טרם הגשת חוות דעתה, לביטול ההחלטה מיום 27.10.21 ולהתיר לו להגיש חוות דעת מטעמו. ביום 18.10.22 ניתנה החלטה מנומקת, מסגרתה נדחתה הבקשה.
ביום 5.5.24 הוגשו חוו”ד המומחית בהליכים (תמ”ש 2317-01-19 ו- 39543-09-17). ביום 19.9.24 ולאחר מתן ארכה למשלוח שאלות הבהרה, ניתנו תשובות המומחית.
עיקר טענות הצדדים:
לטענות המבקש יש לפסול את המומחית שמונתה ע”י ביהמ”ש ובהתאם את חוו”ד שהוגשו מטעמה, עת התנהלה בחוסר תום לב, יושרה וניטרליות. יתר על כן יש להיעתר לבקשה שעה שנפלו בחוות דעתה ובהתנהלותה פגמים אשר יש בהם לגרום לעיוות דין.
המבקש סבור שעבודת המומחית נעשתה בצורה לקויה כאשר בחרה להציג את טענות הזיוף בצורה מעוותת וחלקית, ובפועל לא בחנה חלק גדול ומשמעותי מטענות הזיוף שהועלו על ידו. יתר על כן, המומחית חרגה מסמכותה, כך שפעלה על דעת עצמה ובחנה טענה שלא נדרשה.
עוד טוען המבקש שבמענה לשאלות ההבהרה שהפנה למומחית, קיבל תשובות לוקות בחוסר תום לב וזלזול. לתחושתו, בהתנהלותה המומחית זלזלה בו ובבית המשפט, והיא נגועה במשוא פנים. אלה מובילים לכלל מסקנה שהמומחית אינה מתאימה לתפקידה.
עוד גרס המבקש שלאור העובדה שאינו יכול לעניין במסמכי המקור של רשויות המס אותם בחנה המומחית מקרוב ועליהם הסתמכה, יש להורות על פסילתה ופסילת חוות דעתה. לדבריו, התנהלות זו פוגעת בזכותו הדיוניות לחקור את המומחית ולהגיע בכך לחקר האמת , והדבר מקבל משנה תוקף לאור דבריה ותגובותיה לשאלות ההבהרה, אשר מחזקת את טענתו לפיה גניזת מסמכי המקור מונעת ממנו לבחון כראוי את ממצאיה.
ביחס לתביעה השנייה גורס המבקש שטענות המשיב מהוות שינוי חזית, ועל כן יש לפסול את הדוגמאות עליהן הסתמכה המומחית ובהתאם לכך את חוות דעתה. עוד לאותו עניין מוסיף שעצם בדיקת המומחית חתימות אלו מהווה חריגה מסמכות, שכן לא הוסמכה לבדוק אותן. אשר על כן, הדבר מהווה עיוות דין וחוסר תום לב .
המבקש סבור שלאור העובדה שאין בנמצא את “מסמכי המקור” ואלה אינם נמצאים ברשויות, המסקנה המתבקשת הינה שהמסמכים אינם קבילים ויש להורות על הוצאתם מתיק ביהמ”ש ולמחוק אזכורם מחו”ד השנייה.
מכל האמור עותר המבקש לפסול את המומחית ובהתאמה לכך את חוות דעתה ולהורות על הוצאתן מן התיק. כן עותר לפסול המסמכים ודוגמאות החתימות, לחייב את המומחית להחזיר את הסכום ששילם לה, ולהתיר לו להגיש חוות דעת מטעמו.
לטענות המשיבים יש לדחות את הבקשה על הסף עת המדובר בבקשה שלישית במספר באותו הנושא (יחד עם בקשת רשות הערעור). לדידם, המבקש מנסה לגרום לסחבת, סרבול ומניעת חקר האמת תוך זלזול בעבודתה של המומחית, והכל תוך ניצול לרעה של הליכים משפטיים. מטרתו למשוך את ההליכים ככל שניתן עד שאחיו אשר נמצא במצב בריאותי רעוע ביותר, ילך לעולמו.
עוד טוענים המשיבים שמתחילת ההליכים המבקש ניסה להכשיל את המומחית, נמנע מלשתף עמה פעולה, העלים מסמכים, הקשה על עבודתה והכל במטרה למשוך את ההליך. משכך אין לו להלין אלא על עצמו.
לטענתם, על אף מסקנות חוו”ד, המשיב נמנע מלהגיש תלונה כנגד המבקש והכל מתוך תקווה כי זה יתעשת ויחזור בו ממעשיו, אך , לצערו, המבקש כדרכו בקודש, ממשיך במעשיו הנלוזים, רומס החלטות משפטיות, מזלזל בעבודת המומחית שארכה זמן רב, וממשיך להגיש בקשות טורדניות בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי. על כן יש להורות על מחיקת כתבי טענותיו בשלושת ההליכים. יתר על כן, טענות המבקש ממחוזרות, דומות וזהות לבקשות שהוגשו בעבר כנגד המומחית וחוות דעתה, עליהן ניתנה החלטות חלוטות הן ע”י ביהמ”ש לענייני משפחה והן ע”י ביהמ”ש המחוזי. משכך, לאור החלטת בית המשפט המחוזי ולאחר שהמבקש הסכים למתווה שהוצע לו, אין לו כל זכות להמשיך ולטעון אחרת.
מבלי לפגוע באמור, המשיבים חוזרים על האמור בתגובתם מיום 18.8.22 בבקשה קודמת לפסילת המומחית. לדידם, המדובר בניסיון שלישי של המבקש לפסול את חוות דעת המומחית, וזאת בחלוף 5 שנים למן המועד בו מונתה, ולאחר שעמלה רבות על הכנת חוות הדעת. יתר על כן, המבקש אינו יכול להעביר ביקורת על עבודת המומחית שכן מושכלות יסוד שעת ביהמ”ש מינה מומחה, חזקה שזה ינהג באופן הראוי והישר. על מנת שבית המשפט יגיע לכלל מסקנה להורות על פסלתו, צריך שיתקיים חשש ממשי שזכויות אחד הצדדים נפגעה, וזאת לא הוכיח המבקש.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, בחוות הדעת, בתשובות לשאלות ההבהרה, ובכלל המסמכים הרלבנטיים, ונתתי דעתי לדין החל, מצאתי לדחות את הבקשה. ואנמק;
כידוע, פסילת חוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט תעשה רק במקרים חריגים ועת נפל פגם היורד לשורשו של עניין. אפנה לעניין זה לקביעתו של כבוד השופט עופר גרוסקופף ברע”א 7034/21 דוד לוביצקי נ’ דור. קי פיתוח ושיווק בע”מ (11.11.2021): “כידוע, הלכה פסוקה עמנו כי פסילת חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים תיעשה רק במקרים נדירים, ומטעמים מיוחדים המצדיקים זאת, כגון כאשר נפל פגם היורד לשורשו של עניין, ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין קשה (ע”א 402/85 מרקוביץ נ’ עיריית ראשון לציון, פ”ד מא(1) 133, 139 (1987); ע”א 8557/06 עיריית פתח תקווה נ’ חב’ אולימפיה בניה השקעות ופיתוח (1994) בע”מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (15.9.2010)). כך לעניין מינוי שנעשה ביוזמת בית המשפט וכך כאשר הדבר נעשה ביוזמת הצדדים, כבענייננו (רע”א 3264/21 חיים כהן ו-51 אחרים נ’ אלקטרה בניה בע”מ, [פורסם בנבו] פסקה 18 (18.7.2021))”.
ראשיתו של ההליך לפניי עוד בשנת 2019, והמדובר בבקשה שנייה מטעם המבקש לפסילת המומחית אשר מונתה ביום 16.3.19 והגישה חוות דעת ראשונה ביום 16.12.19; החל למן היום בו מונתה המומחית נדרשו החלטות רבות נוכח בקשות מצד המבקש הקשורות במינויה, כמו גם היעדר שיתוף פעלה מצדו. כך גם עוד בטרם סיימה המומחית את עבודתה , עתר המבקש לפסילתה ולהתיר הגשת חוו”ד מטעם הצדדים חלף מינויה. במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי בבר”ע אותה הגיש המבקש, הוסכם שבעת משלוח שאלות הבהרה לאחר הגשת חוות הדעת, יהיו רשאים הצדדים לצרף את חוות הדעת מטעמם. ואולם, חרף החלטה חלוטה זו, כיום, בחלוף 3 שנים, ולאחר שהמבקש עיכב את הגשת חוות הדעת, שב ועותר באותו הסעד שנידון ונדחה. די באמור בכדי להורות על דחיית בקשתו.
למעלה מן הצורך אבהיר שבשלב זה לא מצאתי שנפל כל פגם בהתנהלות המומחית, ולבטח לא כזה היורד לשורשו של עניין והדורש את פסילתה. המבקש לא הוכיח ולו לכאורה שהמומחית פעלה באופן הגורם לעיוות דין קשה או למשוא פנים מצדה. יתר על כן, יוזכר שוב כי המבקש מצדו עיכב באופן משמעותי את הגשת חוות הדעת באופן בו לא שיתף פעולה עם המומחית וזו נדרשה בהגשת בקשות לבית המשפט. בנסיבות אלה, העלאת טענות כנגד אופן התנהלותה, אינה צריכה.
ולעניין טענות המבקש לגוף קביעות המומחית; אופן עריכת חוות הדעת נתון לשיקול דעת המומחית, ובית המשפט לא יתערב בעבודתה, ובכלל זה שיטות עבודתה, הבדיקות אותן מבקשת לבצע והמסמכים הצריכים לה לצורך עריכת חוות הדעת. בהתאמה לכך לא מצאתי לקבל את הטענה ולפיה מסמכי המקור נגנזו והדבר מצדיק פסילת חוו”ד בתביעה הראשונה, ולו מן הטעם שהעתקי המסמכים הרלבנטיים נמצאים בידי המבקש בעצמו. משכך, אין המדובר במצב בו אין למבקש את האפשרות לעניין במסמכים ששמשו את המומחית לצורך עריכת חוות דעתה. מבלי לפגוע באמור, ברי, שככל והמבקש יחפוץ, עומדת בפניו הזכות לזימון המומחית לחקירה מסגרתה יוכל לשאול את השאלות הצריכות.
עוד לא מצאתי לקבל את טענות המבקש ולפיה המומחית חרגה מסמכותה, ובדקה חתימות שלא הוסמכה לבדוק; ביום 13.10.24 השיבה המומחית לשאלות ההבהרה מטעם המבקש שם הסבירה כי הערותיה לעניין החתימות צויינו בסעיף “הערות” ולא “במסקנות חוות הדעת” הנועדות לחתימות נשוא המחלוקת. עוד הסבירה שרק החתימה בשם “===”, נשוא המחלוקת, תועדה בטבלה, בעוד שיתר החתימות לא תועדו על ידיה מאחר ואינן צריכות עם המחלוקת ולא נדרשה לבחון את אמתותן. לאור תשובת המומחית, איני סבורה שטענת המבקש מעלה חשש כי נפל פגם לשורשו של עניין הדורש פסילת חוות הדעת. מבלי לפגוע באמור הרי שגם לעניין זה שמורה למבקש הזכות לחקור את המומחית, תוך שלבית המשפט יש את הכלים, היכולות והסמכות להפעיל שיקול דעת בעת הצורך. בהקשר לזה אפנה לדבריו של י.קדמי בספרו “על הראיות”, חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת התש”ע-2009 , עמ’ 761-762: ” עדותו של מומחה ככל עדות אחרת, כפופה לשיקולים של מהמינות אישית ושל אמינות מקצועית. בית המשפט רשאי לקבל את עדות המומחה או לדחותה, כולה או חלקה ,והוא המעניק לה את כוחה הראייתי… בית המשפט הוא המכריע בין מסקנותיהם של מומחים שונים, המציגים עמדות שונות, בית-המשפט הוא הקובע אם לקבל מסקנתו של עד מומחה-גם כאשר בפני עד אחד- או לדחותה הכל על-פי שיקולי מהימנות והאמינות המדריכים את בית-המשפט בדרך כלל לגבי הערכת עדויות…. עדותו של עד מומחה- כמו עדותו של עד רגיל – מביאה בפניי בית-המשפט “עובדות” שעל פיהן בית- משפט – והוא לבדו- מסיק את המסקנה המסכמת, המכריעה, בשאלות הטעונות הכרעה, ואפילו מאמץ בית-המשפט את עדותו של המומחה- הוא הקובע בסופו של דבר את הממצא שעל פיו יפול דבר”.
גם את טענת התובע בדבר החזר שכ”ט מצאתי לדחות; שכ”ט היה ידוע לצדדים לאורך ההליך, ולעניין זה אפנה לאמור בהחלטתי מיום 27.10.21 שם נקבע בסעיף 22 ג כי “הצדדים יפעלו בהתאם להוראות החלטה מיום 16.3.19 לרבות לעניין תשלום שכר טרחתה”. המומחית עמלה ושקדה משך זמן רב על הכנת חוות דעות, נתנה מענה והייתה זמינה בכל אשר נדרש לשאלות הבהרה מטעם הצדדים. לכך יש להוסיף את התנהלות המבקש בעצמו אשר היה בה בכדי להקשות על המומחית, כמו גם דרש ממנה פניות לבית המשפט.
כך גם יש לדחות את הבקשה להורות על ביטול החלטה למינוי המומחית מטעם ביהמ”ש ומתן האפשרות לצדדים להציג חוות דעת מטעמם; אפנה לעניין זה להחלטה מיום 27.10.21 עליה הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה. משכך ועת נדחו טענות המבקש לרבות ע”י ערכאת הערעור, אין מקום לסטות מהוראותיה, ולדון בהן שוב, לבטח מקום בו לא חל כל שינוי נסיבות.
בסיפא לדבריי אציין שלא נעלם מעייני כי ביום 8.12.24 עתר המבקש לזכות תשובה לתגובת המשיבים בה פירט את תשובתו בהיעדר החלטה המתירה לו לעשות כן. כידוע, זכות התשובה אינה מוקנית ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה. יתר על כן, לא מצאתי כי נדרשת תשובה, כמו גם שזולת סרבול ההליכים בהליך סבוך וארוך זה, לא היה בתשובה צורך של ממש, ומכאן הבקשה נדחית.
לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.
המבקש יישא בהוצאות לטובת המשיבים בסך 3,000 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה החל מהים ועד ליום התשלום המלא בפועל.
תוך 14 ימים מהיום תוגש הודעה משותפת מטעם הצדדים מסגרתה יפורטו ההסכמות כמו גם הפלוגתות שנותרו להכרעה.
המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותעקוב.
ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה ובכפוף לתיקוני הגהה.
ניתנה היום, י”ט טבת תשפ”ה, 19 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
