לפני
כבוד השופט ניר זיתוני
בעניין הקטינות: 1. הבת הצעירה , ילידת 2019
2. הבת הבכורה , ילידת 2016
התובעת/ הנתבעת /האם
האם
ע”י ב”כ עוה”ד גלית צור
נגד
הנתבע/התובע / האב
האב
ע”י ב”כ עוה”ד גלית שמש פאוקר
פסק דין – נוסח מותר לפרסום
ענייו של פסק דין שלוש תביעות, הראשונה תלה”מ 45720-08-21, תביעה שהגיש האב להשבת הבנות מלאו בקרבת מקום וקביעת זמני שהות שוויוניים. השנייה, תלה”מ 62795-10-21, תביעת משמורת ( אחריות הורית ) שהגישה האם. תלה”מ 62767-10-21 והשלישית, תביעה שהגישה האם לחיוב האב במזונות ומדור הקטינות .
רקע עובדתי בקצרה,
הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית משך כ 7 שנים [ראה סע’ 1 לפסק דינו של השופט ניצן סילמן ברמ”ש 12371-02-21], ונולדו להם שתי בנות, הבת הצעירה ילידת 2019 והבת הבכורה ילידת 2016 (להלן: “הבנות” או “הקטינות”). יחסי הצדדים עלו על שרטון והחלו להתנהל בעניינם הליכים משפטיים לרבות הליך י”ס 9641-12-20 שנסגר ביום 13.4.2021.
סקירת ההליכים שבכותרת והליך י”ס 9641-12-20,
הליך י”ס 9641-12-20, תיק זה נפתח ביום 6.12.2020. ביום 8.12.2020 הגיש האב בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על האם להעתיק את מקום מגורי הקטינות ולשנות את מקום חינוכן. ביום 8.12.2020 ניתן צו מניעה ארעי האוסר על האם להעתיק את מגורי המגורים של הקטינות מחוץ לישוב בו גרו ללא הסכמת האב וכן לשנות את מוסדות החינוך של הקטינות. בתיק זה הוגשו תסקירים וביום 12.1.2021 ניתנה החלטה הנוגעת לזמני השהות בין האב לבין הקטינות. להלן עיקרי הדברים שנקבעו בסעיף 6 להחלטה מיום 12.1.2021 ” נוכח האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני מאשר באופן זמני את המעבר של האם והקטינות ל. אני מתיר לאם לרשום את הקטינות למוסדות חינוך באו בקרבתללא צורך בחתימת האב. מובהר כי האם מחויבת לעדכן את האב לגבי מיקום מוסדות החינוך של הקטינות. ג. מפגשי האב והקטינות בימים שני ורביעי וכל שבת שניה. כל עוד הגנים סגורים, האם תביא את הקטינות לבית האב בשעה 10:00 בבוקר ותיקח את הקטינות מבית האב בשעה 16:00. לאחר חידוש פעילות הגנים, האם תביא את הקטינות לבית האב בשעה 16:30 ותאסוף את הקטינות מבית האב בשעה 19:00. מפגשי האב והקטינות בכל שבת שניה יתקיימו לסירוגין בבית האב בובבית אביו של האב בבין השעות 10:00 עד 16:00. האם תישא לבדה בנטל ההסעות. האב יודיע לאם לפני תחילת כל מפגש שלו עם הקטינות את זהות צד ג’ שיהיה נוכח במפגשים ויפקח כי המפגשים לא מנוצלים חס וחלילה כדי לפגוע בדמותה של האם בעיני הקטינות או כדי לערב את הקטינות בפרטי ההליכים המשפטיים. …”. האב לא השלים עם ההחלטה והגיש בר”ע לבית המשפט המחוזי שנידונה במסגרת הליך רמ”ש 12371-02-21 . הבר”ע נדחתה בפסק דין מנומק מיום 11.2.2021. התיק נסגר בהסכמת הצדדים בגמר הדיון השני, שהתקיים ביום 13.4.2021.
ביום 14.4.2021 ניתן פסק דין במחלוקות שנותרו בין הצדדים, לגבי מקום מגורי הקטינות, מקום הימצאות גני הילדים, נטל ההסעות והצורך בפיקוח על האב. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי להשאיר את המצב הקיים למעט הסרת הפיקוח על מפגשי האב עם הקטינות מאותם נימוקים שפורטו בפסק הדין. לגבי המעבר, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה בשלב זה לכפות על האם חזרה ל. לגבי נטל ההסעות, קבעתי כי אין מקום לסטות מהכלל לפיו הורה אשר מבצע מעבר מקום מגורים, בטרם ניתנה החלטה שיפוטית המתירה את המעבר, הוא זה שנדרש לשאת בעיקר נטל ההסעות. לגבי הפיקוח, קיבלתי את עמדת העו”ס לסדרי דין לפיה אין עוד צורך בפיקוח.
תלה”מ 45720-08-21, ביום 19.8.2021 הגיש האב תביעה דחופה להשבת הקטינות וקביעת זמני הורות שוויוניים. ביום 30.8.2021 הגיש האם תגובה. באותו יום, ניתנה החלטתי בה קבעתי כי דין הבקשה לחייב את האם להשיב את הקטינות ללהידחות ויש מקום למנות עו”ס לסדרי דין מבלי לשנות את הסדרי הקשר שנקבעו בתיק י”ס. ביום 30.8.2021 ניתנה החלטה בדבר מינוי עו”ס לסדרי דין ובדבר הזמנת תסקיר. ביום 19.9.2021 הגישה האם כתב הגנה. ביום 21.10.2021 הגיש האב בקשה דחופה להרחבת הסדרי שהות זמניים. ביום 27.10.2021 הוגש עדכון מטעם העו”ס במסגרתו הובהר כי עתידה להתקיים ועדת תסקירים. ביום 4.11.2021 התקיים דיון בהליך זה. ביום 15.11.2021 הגיש האב בקשה למתן הוראות לגבי טיפול רגשי לכל המשפחה. ביום 30.11.2021 הוגש תסקיר עו”ס. לאחר שהוגשו תגובות הצדדים לתסקיר, ניתנה החלטתי ביום 13.12.2021 במסגרתה, מצאתי לנכון לאמץ באופן חלקי את המלצות התסקיר כך שבשבוע הראשון מפגשי האב עם הבנות יתקיימו בימי ה’ מהשעה 16:30 כולל לינה. האם תביא את הקטינות לבית האב בוהאב יחזיר את הקטינות למחרת בבוקר למסגרת החינוכית ב. בימי ד’ האם תביא את הקטינות למקום מגורי האב בשעה 16:30 ותאסוף את הקטינות מבית האב בשעה 19:30. בסוף השבוע הראשון האב יאסוף את הקטינות מהגנים בשעה 13:00 ביום ו’ והאם תאסוף את הקטינות מבית האב במוצ”ש בשעה 19:30. בשבוע השני, יתקיים המפגש ביום ב’ באותה מתכונת. ביום ה’ האב יאסוף את הקטינות מהגן בשעה 14:00 ויחזיר את הקטינות לגן ביום ו’ עד 8:30.
ביום 3.2.2022 הוגש תסקיר משלים מטעם העו”ס בנוגע ליישום ההחלטות השיפוטיות בעניין זמני השהות כפי שנקבעו בהחלטה. לצדדים היה קבוע דיון ליום 13.3.2022. ביום 9.2.2022 הגיש האב בקשה דחופה נוספת להרחבת זמני שהות של האב עם הבנות כך שעוד לפני הדיון הקבוע ליום 13.3.22, תיווסף לינה בבית האב למפגשי האב עם הבנות בימי ד’ בשבוע הראשון ובמוצ”ש, ובימי א’, ג’ ו ה’ בשבוע השני. לאחר שהוגשה תגובת האם ביום 20.2.2022, באותו יום ניתנה החלטה לפיה בקשתו של האב נדחית. ביום 13.3.2022 התקיים דיון בכל ההליכים שבכותרת. בגמר הדיון ניתנה החלטה לפיה לא מצאתי כי יש מקום לערוך כל שינוי נוסף בזמני השהות נוכח הכינוס של וועדת התסקירים בחודש מאי. עוד ניתנו לצדדים הוראות לעניין תוכנית הטיפול שהומלץ עליה בתסקיר. ביום 27.1.2022 הגיש האב בקשה להטלת סנקציה על האם בגין הפרה נוספת של זמני השהות שהתרחשה ביום 25.1.2022. ביום 29.3.2022 התקיים דיון בבקשה. בגמר הדיון ניתנה החלטה הדוחה את בקשתו של האב. ביום 3.4.2022 הגיש האב בקשה להקל עליו בנטל הנסיעות שנועדו לקיום זמני השהות. ביום 19.4.2022 הוגשה תגובת האם. ביום 19.4.2022 דחיתי את הבקשה במנומק. מטעם האב הוגשו בקשות להטלת סנקציות על האם בגין הפרת זמני השהות. בקשות אלו נדחות במנומק בהחלטות שונות , למשל ראה החלטה מיום 16.5.2022.
ביום 2.6.2022 הוגש תסקיר משלים. ביום 8.6.2022 התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרו הצדדים והעדים שזומנו מטעם האב. העו”ס לסדרי דין במקום מגורי האם גב’החתומה על התסקיר המשלים מיום 2.6.2022 נחקרה לאחר מכן. בגמר הדיון נעתרתי לבקשת האב לקבל מסמכים ממחלקת הרווחה המסכמים את הפעולות שבוצעו במסגרת היחידה למניעת אלימות במשפחה בעניינם של הצדדים. ביום 13.6.2022, וביום 15.6.2022 הוגשו מסמכים. ביום 23.6.2022 ניתנה החלטה בבקשת האב העוסקת בסוגיה היכן תלמדנה הקטינות. בהחלטה הגעתי למסקנה כי טובת הקטינות מצדיקה לאמץ את המלצות התסקיר ולקבוע כי גם בשנת הלימודים הבאה, הקטינות תלמדנה במקום מגורי האם כאשר זמני השהות יהיו כפי שהומלץ בתסקיר האחרון מיום 2.6.22. עוד מצאתי לנכון לאמץ את ההמלצות הטיפוליות הכלולות בתסקיר זה. כך נקבע בסעיף 45 להחלטה ” אשר על כן, אני מאמץ את המלצות התסקיר מיום 2.6.22 וקובע כי בשנת הלימודים הבאה הקטינות תמשכנה ללמוד ולהתגורר כבית עיקרי בבית האם ב. זמני השהות יתקיימו כמפורט בחלק ההמלצות בתסקיר כך שבשבוע הראשון הקטינות שוהות אצל האב בימים שני רביעי ושישי שבת ובשבוע השני בימים שני וחמישי. חלוקת החגים תתבצע כמפורט בטבלת חלוקת החגים המופיעה בתסקיר. במהלך החופשות יתקיימו זמני השהות הרגילים….”. האב לא השלים עם ההחלטה והגיש בר”ע שנידונה בהליך רמ”ש 25428-07-22. ביום 17.8.2022 ניתן פסק דין לפיו, הבר”ע נדחתה. ביום 16.8.2022 הוגש תסקיר נוסף. ביום 17.8.2022 ניתנה החלטה לפיה כל מה שמופיע תחת הכותרת “החלטת העו”ס לעניין סדרי דין ונימוקים” הוא בעל תוקף של החלטה שיפוטית לכל דבר ועניין ועל הצדדים לפעול לפיו. האב אף לא השלים עם פסק דין ערכאת הערעור ופנה לבית המשפט העליון אשר דחה את בקשתו בהחלטה מיום 28.9.2022 מבלי להידרש לתגובת האם [ ראה הליך בע”מ 6203/22]. ביום 18.9.2022 הוגש עדכון נוסף בדבר הפסקת הטיפול בנתיבים להורות.
ביום 4.11.2022 הגיש האב בקשה להרחבת זמני שהות ושינוי ההסדרים עקב שינוי נסיבות מהותי – הוספת לינה במוצ”ש והוספת מפגש ביום ו’ עד אחר הצהריים פעמיים בחודש – וכן להטיל נטל ההסעות על האם עקב שינוי נסיבות מהותי. ביום 25.11.2022 הוגשה תגובת האם. תשובה לתגובת האם, הגיש האב ביום 7.12.2022. בקשתו של האב נדחתה במנומק בהחלטה מיום 14.12.2022. ביום 8.1.2023 הגיש האב הודעה אליה הוא צירף מסמכים נוספים : סיכום ביקור מרכז רפואי מיום 9.8.22, מיפוי קרנית שמראה עד כמה קרנית האב פגועה וסיכום מיום 13.7.2022. ביום 8.1.2023 דחיתי את בקשתו של האב לאחר שעיינתי במסמכים העדכניים ולא מצאתי כי יש באמור בהם, כדי להצדיק שינוי של ההחלטה מיום 14.12.2022. ביום 17.5.2023 הוגש תסקיר נוסף. ביום 30.5.2023 התקיים דיון נוסף. בגמר הדיון נקבעו מועדים להגשת תצהירים. ביום 28.6.2023 הגיש האב בקשה דחופה לקביעת זמני שהות בקיץ, לשנות את זמני השהות בחופשת הקיץ כך שזמני השהות יהיו במתכונת של שבוע – שבוע, מלוא נטל ההסעות יוטל על האם והטיפול בפתרון בעיות נקודתיות יועבר מעו”ס לסדרי דין במקום מגורי האם לעו”ס לסדרי דין במקום מגורי האב. תגובת האם הוגשה ביום 4.7.2023 וביום זה, ניתנה החלטה בה דחיתי את הבקשה.
ביום 27.8.2023 הוגש תסקיר בעניין זמני השהות בחגי תשרי תשפ”ד. העו”ס הציעה טבלה. ביום 29.8.2023 ניתנה החלטה בה נקבע ” נוכח תגובת האם מהיום, המקבלת את המלצת העו”ס, אני מורה לצדדים לפעול לפי המלצת העו”ס. בנסיבות העניין, אין צורך בתגובת האב ולא יעשה צו להוצאות”. ביום 30.8.2023 הוגש עדכון נוסף מטעם העו”ס. ביום 6.9.2023 התקיים דיון נוסף. בגמר הדיון ניתנה החלטה לפיה בהתאם להסכמות הצדדים, האב התחייב לשתף פעולה עם מחלקת הרווחה במקום מגורי האב , בהמשך למכתב מיום 29.8.2023. עוד הובהר בהחלטה כי אם ההליך הטיפולי לא יישא את הפירות המצופים ותהינה הפרות מצדו של האב בעתיד, אזי האם תוכל להגיש בקשה נוספת לביזיון. ביום 28.12.2023 האב צירף להודעתו סיכום פגישה של העו”ס מטעם מועצה אזוריתמיום 22.11.2023 . המתייחסת בין היתר להוספת לינה ביום ו’ . ביום 10.1.2024 הגישה האם תגובה וביום 10.1.2024 ניתנה החלטתי בה קבעתי ” לאחר עיון בעמדת האם לא מצאתי הצדקה לפתוח מחדש את הדיון בנושא יום ו’ ללא בקשה מסודרת וללא עמדה רשמית בנושא מצד עו”ס לסדרי דין…”.
ביום 28.2.2024 התקיים דיון נוסף. בגמר הדיון ניתן צו להגשת תצהירים ונקבעה לצדדים ישיבת הוכחות. ביום 12.3.2024 הגישה האם תצהירה. ביום 25.3.2024 הוגש עדכון נוסף מטעם העו”ס. ביום 28.3.2024 הגיש האב בקשה להזמנת עו”סמהמחלקה לשירותים חברתיים כעדה. באותו יום דחיתי את הבקשה מנימוקים שפורטו בהחלטה. ביום 7.4.2024 הגיש האב בקשה לשינוי זמני שהות לחופשת פסח וחג הפסח . הבקשה נדחתה ביום 7.4.2024. ביום 10.4.2024 הוגש עדכון נוסף מטעם העו”ס. באותו יום ניתנה החלטה בה נקבע ” מובהר לצדדים כי בהתאם להסמכה שניתנה, להחלטת העו”ס לגבי זמני שהות בחגים יש תוקף של החלטה שיפוטית ועל הצדדים לפעול לפיה. ” . ביום 21.4.2024 התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקר התובע. במעמד הישיבה עתר האב לפסילת המותב מלדון בתיקי הצדדים. הבקשה הועלתה במהלך ישיבת ההוכחות בתביעות שבכותרת. הבקשה נדחתה. ביום 16.6.2024 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת בה נחקרה האם. בגמר הישיבה ניתן צו להגשת סיכומים.
תלה”מ 62795-10-21, ביום 26.10.2021 הגישה האם תביעת משמורת. ביום 12.12.2021 הגיש האב כתב הגנה. כאמור, סיכומים עיקריים בתיק הוגשו במועד. כמו כן, מטעם האב הוגשו סיכומי תשובה. הסיכומים מתייחסים לכלל התיקים שבכותרת.
תלה”מ 62767-10-21, ביום 26.10.2021 הגישה התובעת תביעה למזונות ומדור. ביום 21.11.2021 הגישה בקשה דחופה לפסיקת מזונות זמניים. ביום 8.12.2021 הוגשה תגובת האב. ביום 9.12.2021 ניתנה החלטה בבקשה למזונות זמניים לפיה, חויב האב לשלם לאם בגין מזונות הקטינות סך של 4,800 ₪ בצירוף מחציות, החל מיום 1.12.2021. ביום 10.12.2021 הגיש האב כתב הגנה. ביום 18.1.2023 הגיש האב בקשה להפחתת תשלום דמי מזונות. ביום 7.2.2023 הגישה האם תגובה לבקשה. תשובה לתגובה הוגשה ביום 19.2.2023. ביום 20.2.2023 ניתנה החלטה מנומקת לפיה הגעתי למסקנה כי יש להפחית את דמי המזונות עבור הבת הצעירה מסך של 2,400 ₪ לסך של 1,600 ₪ החל מחודש 3.23. על כן, חיובו של האב במזונות הקטינות החל מחודש 3.23 הופחת מסך של 4,800 ₪ ומחציות לסך של 4,000 ₪ ומחציות. ביום 22.5.2023 הגיש האב הודעת עדכון בהתאם להחלטה מיום 20.2.2023 ובקשה להפחתת דמי מזונות. ביום 4.6.2023 הוגשה תגובת האם. תשובה לתגובה מטעם האב הוגשה ביום 11.6.2023 ובאותו יום ניתנה החלטה מנומקת החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה ולהפחית את חיוב האב במזונות הקטינות מסך של 4,000 ₪ ומחציות לסך של 2,400 ₪ ומחציות [ 1,600 ₪ עבור הבת הצעירה וסך של 800 ₪ עבור הבת הבכורה ] וזאת החל מחודש 6.23. בחלוף כ 6 חודשים, הגיש האב ביום 10.12.2023 בקשה להפחתת תשלום דמי המזונות. ביום 5.1.2024 דחיתי במנומק את בקשתו של האב. האב לא השלים עם ההחלטה והגיש ביום 4.2.2024 בר”ע על ההחלטה מיום 5.1.2024 שנידונה ברמ”ש 4132-02-24. ביום 4.2.2024 ניתנה החלטה הדוחה את הבר”ע [ ראה החלטה מיום 4.2.2024 בהליך רמ”ש 4132-02-24].
כאמור, התקיימו שתי ישיבות הוכחות . בגמר הישיבה האחרונה ניתן צו להגשת סיכומים. סיכומי האם הוגשו ביום 18.8.2024. סיכומי האב הוגשו ביום 20.8.2024. סיכומי תשובה מטעם האב הוגשו ביום 5.9.2024. ביום 10.9.2024 ניתנה החלטה בה קבעתי כי המועד האחרון שנקבע להגשת סיכומי תשובה חלף, משכך פסק הדין יינתן במועד מאוחר יותר וישלח לצדדים. יצוין כי הסיכומים מתייחסים לכלל ההליכים שבכותרת. מכאן, נדרשת ההכרעה דנן.
תמצית טענות האם בסיכומים העיקריים,
הצדדים היו בני זוג במשך 8 שנים בין השנים 2012-2020 וממערכת יחסיהם נולדות הבנות הצעירה ילידת שנת 2019 והבכורה ילידת 2016. בתקופת חייהם המשותפת של הצדדים הייתה האם המטפלת העיקרית בבנות מאז שנולדו כאשר האב עובד עד לשעות מאוחרות וכשאינו עובד הולך לים או נפגש עם חברים למפגשי עישון קנאביס. ענייני הבית וגידול הבנות לא היו בראש מעייניו. בשנתיים האחרונות לפני פרידת הצדדים, היו מריבות על בסיס יומיומי בין הצדדים על רקע התנגדותה של האם לקבל את התמכרותו הקשה של האב לעישון הקנאביס, שמנעה ממנו כל תפקוד כאב וכבן זוג ואף התנגדה לגידול צמח הקנאביס בחצר הבית. חרף התנגדות האם, האב המשיך עד שבשנת 2020 משטרת ישראל ביצעה חיפוש ובעקבותיו אף נעצרה האם לחקירה. דו”ח שנערך באמצעות עו”ס המומחה בטיפול בהתמכרויות במשנת 2021 מלמד על שימוש כבד של האב בחומרים ממכרים ועל אלימות כלפי האם. האם מפנה לקטעים מתוך הדו”ח מיום 4.4.20214. המריבות והאלימות המילולית בין בני הזוג ליוו את בני הזוג בהמשך כל שנות החיים המשותפים ורק החריפו עד כדי שימוש באלימות פיזית. האם מפנה לדפוסי התנהגות האב כפי שנכתב בהקשר זה בתסקיר מחודש 11/2021.
האם מבינה כי מדובר בהתנהגות חולנית ומסוכנת נפשית ופיזית ואף הומלץ לה על ידי הרווחה לצאת באופן מידי מבית הצדדים . הרווחה יזמה פנייה אל המשטרה שלאחריה האב הורחק בצו הרחקה והוצע לאם לצאת למקלט לנשים מוכות. בשלב זה גמלה ההחלטה בליבה לסיים את מערכת היחסים ההרסנית ולעבור להתגורר בקרבת בני משפחתה ב. בהחלטת בית המשפט נקבע ההסדר לפיו בשבוע א’ הקטינים לנים אצל האב פעמיים בשבוע, בימים ב’ ו ה’, כאשר בימי שני האם מסיעה אל האב ובחמישי האב אוסף את הבנות מהמסגרות החינוכיות מוקדם מאוד בשעה 14:00, ומחזיר למסגרת החינוכית בימי שישי עד השעה 08:30. בשבוע ב’ הבנות לנות אצל האב בימי שני, רביעי ושישי עד מוצ”ש, כאשר בימי שני האם לוקחת והאב מחזיר בשלישי, רביעי האם לוקחת והאב מחזיר ביום חמישי וביום שישי האב לוקח והאם מחזירה במוצ”ש. בפועל, מדובר על זמני שהות ביחס של 8:6 לטובת האם. יוצא שעל פי הסדר זמני השהות הנוכחי, הבנות נמצאות במשך כל השבוע בנסיעות רצופות בין בית האם בלביתו של האב, ב, מרחק של 44 ק”מ, נסיעה שנמשכת כ 40-60 דקות, בהתאם לעומס התנועה. אין חולק כי עבור בנות קטנות מדובר בנסיעות ארוכות ומעייפות כמעט על בסיס יומיומי, בחשיפתן לסכנות שבדרך ובעיקר בפגיעה חמורה בפעילותן הלימודים ופעילות שאחרי שעות הלימודים, בחוגים או מפגשים עם בנות גילן. בתסקיר מחודש 11/2021 התייחסה העו”ס להשלכות הנסיעות המרובות והמעבר בין הבתים של הבנות . האם מפנה לקטעים מתוך תסקיר זה.
לא די בכך שהנסיעות מהוות גורם סיכון עבור הבנות, האב מוסיף על כך כאשר, בחוסר אחריות עושה דין לעצמו והבנות מחסירות ונעדרות ימים רבים מהמסגרות החינוכיות, מאחרות כמעט על בסיס קבוע, כשהבת הבכורה מפספסת תמיד את השיעור הראשון ביום. תמוהה מאוד בקשתו של האב להרחיב את זמני השהות כאשר הוא מקיים בקושי את זמני השהות הנוכחיים, מפר אותם תדיר, ועושה דין לעצמו מבלי להבין בכלל איך מתנהלים בהורות משותפת. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 21.4.2021 האב קשר בין האיחורים של הבנות למסגרות החינוכיות למחלת העיניים שלו ולא בפעם הראשונה . ניתנה לו האפשרות לצרף מסמכים רפואיים אולם לא היה במסמכים אלה כדי להעיד על המשקל ועל הקבילות של המסמכים. האב הגדיל לעשות ויצר לעצמו “נוהל שישי” לפיו הבנות לא הולכות לגן ולבימי שישי (פעילות בלתי פורמלית לילדי בית הספר) על בסיס קבוע ובניגוד גמור להחלטה שיפוטית. האב נוקט בהתנהגות תוקפנית וכוחנית גם כלפי הבנות. כך באחת הפעמים כשהבנות היו אצלו הוא מנע להיכנס למלקחת , הכריח אותה להישאר עירומה בחדרה ולא אפשר לה לשוחח עם האם. האם מתנגדת להוספת יום נוסף אצל האב . בקשה זו של האב נובעת ממניעים אנוכיים ובעיקר כלכליים כאשר טובת הקטינות אינה עומדת לנגד עיניו.
הוספת יום נוסף בשבוע, יוסיף קושי על הקושי הבלתי נסבל גם כיום, עבור הבנות ש”מבלות” זמן ניכר בדרכים, מפסידות פעולות שגרתיות של בני גילן ומשלמות מחיר כבד כגון פגיעה בלימודיהן ובפעילות חברתיות. הוספת יום בשבוע תפגע באם פגיעה כלכלית לנוכח עלייה מתמדת של מחירי הדלק . כבר עכשיו הוצאותיה החודשיות לדלק הם כ- 600 ₪. הוספת יום נוסף בשבוע תפגע פגיעה אנושה בפרנסת האם, מפרנסת יחידה, בשל העובדה שהיא נאלצת לצאת מוקדם מעבודתה, על מנת להסיע את הבנות אל בית האב ומשכך, נדרשת ונאלצת היא לעבוד עד שעות מאוחרות על מנת להשלים את השעות שהחסירה ואם לא תשלימן, מסתכנת באובדן מקום עבודתה בשל כך. הוספת יום נוסף, תסכן באופן ממשי את המשך העסקתה של האם ותגביר את הלחץ ממקום עבודתה. האם לא יכולה להרשות לעצמה להגיע למצב זה. האב לעומת זאת, נוהג ברכב שלו, אולם הוא חבר קיבוץ עם אפשרות לקחת רכב מטעם הקיבוץ ובכך לצמצם את עלות הנסיעות שלו. לאחרונה, העלה האב כי סובל מבעיית ראייה ומשכך, מצפה שהאם היא זו שתסיע בכל פעם את הבנות אליו, כאילו אין לה חיים משלה. ייאמר כבר עתרה כי בעיית ראייה זו לא מנעה ממנו לצאת לבלות עם חברים, לגלוש בים או לבצע כל פעילות אחרת , כולל בתקופה האחרונה. בית האם במהווה עבור הבנות בית חם ואוהב בו חיים יחד עם המשפחה המורחבת של האם. הבנות הסתגלו לקיבוץ, למסגרות החינוכיות, לחוגים ולחברים במקום. כל שינוי מהמצב הקיים עלול שוב לערער את עולמן של הבנות וגם את עולמה של האם , שנדרשת לבזבז שעות ארוכות בכבישים ולהוציא כספים רבים על דלק.
לאור האמור בית המשפט מתבקש שלא להיעתר לבקשת האב ולהשאיר את זמני השהות כפי שהם ללא הוספת יום או ביצוע שינויים אשר יפגעו פגיעה קשה בסדר וביציבות עבור הקטינות שהושגה עד כה. יוער כי גם במסגרת החינוכית ובזמני השהות הקיימים, האב בקושי עומד וכפי שתואר לעיל, קיימים אינספור חיסורים והיעדרויות מהמסגרות החינוכיות. האם והבנות משלמות את המחיר. יחד עם זאת, יש לציין כי בהחלטת בית המשפט לגבי לינת הקטינות אצל האב, נקבע כי על האב לעמוד בהסדרים ושבית המשפט גם יכול לעצור או לא לאפשר את הלינה שלהן במידה והוא לא יעמוד בהסכמים אלו. לאור המצב הנתון מבוקש מבית המשפט לשקול שוב את הימים והשעות בהן נוסעות הבנות אל האב. לגבי הטיפול הרגשי לבת הבכורה – לפני כחודש האם קיבלה הודעה מהמטפלת של הבת הבכורה על הפסקת הטיפול הרגשי של הבת הבכורה בשל התנגדותו של האב לטיפול. לאחר מכן קיבלה האם הודעה נוספה בה מודיעה המטפלת הרגשית על הפסקת הטיפול שלה בבת הבכורה . האם פנתה לרווחה וקיבלה תשובה שלאור המצב תערך ועדה טיפולית דחופה שמועדה נקבע ליום 23.9.2024. לאור זאת, הטיפול הרגשי של הבת הבכורה הופסק בבת אחת. למרות שעדיין לא הגיע המכתב מהמטפלת של הבת הברורה , לאם נודע כי האב הגיע אל מענה והגיע לדבר עם המטפלת הרגשית , בלי תאום מולה ובלי שקבעו. ככל הנראה הרגישה המטפלת הרגשית מאוימת מספיק והחליטה לסיים את הטיפול בילדה בבת אחת. התנהלויות אלו ואחרות של האב מוכיחות פעם אחר פעם, כי האב אינו כשיר מספיק לשהות אינטנסיבית של הילדות אצלו.
עתירת האב לביטול דמי המזונות, בהחלטת בית המשפט מיום 11.6.2023 הופחתו לבקשת האב דמי המזונות עבור הקטינות מסך של 4,800 ₪ לסך של 2,400 ₪ בתוספת מחציות, עבור שתי הקטינות גם יחד, חרף העובדה שזמני השהות האם ביחס של 8:6 לטובת האם וכלל הוצאות הקטינות מושתות עליה. האב לא קיבל את החלטת בית המשפט ועתר בתביעה חדשה שהוגשה על ידו ובה התבקש בית המשפט לפטור את האב מתשלום דמי המזונות סכום של 2,400 ₪ ומחציות ואף דרש שהאם היא זו שתשלם לאב דמי מזונות בשל פערי השכר ביניהם, לטענת האב. ביום 5.1.24 ניתנה החלטת בית המשפט הדוחה את תביעותיו של האב להפחתה נוספת של דמי המזונות תלויי השהות ולהרחבת זמני השהות. על החלטה זו ערער האב וביום 4.2.2024 ניתנה החלטת ערכאת הערעור הדוחה את הבר”ע. מדובר בדמי מזונות ברף הנמוך שאינם ריאליים, הן בשל עלייה מתמדת ביוקר המחייה והן ביחס להוצאות בפועל, כפי שהוצגו על ידי האם בדיון ההוכחות, ההוצאות מגיעות לכ – 7,000 ₪ בחודש. בפועל האם היא זו שרוכשת את רוב הציוד הנדרש לבנות, ביגוד, הנעלה ועוד וזאת כתוצאה מסירובו של האב לרכוש עבורן את הנדרש להן. האב פעל במרץ ופנה לבית המשפט בבקשה לביטולם של דמי המזונות תלויי השהות ואכן בקשתו התקבלה בעבר כשהופחתו דמי המזונות ל 2,400 ₪ אולם לא די בכך שדמי המזונות כאמור הופחתו באופן דרסטי, אלא גם הוא אינו משלמם במועד שנקבע. צרכי הקטינות פורטו בכתב התביעה, בתגובה לבקשה למזונות זמניים, בתצהיר והיא חוזרת עליהם גם בסיכומים. הוצאות חודשיות עבור שתי הקטינות הוערכו על סך של 6,800 ₪ לחודש עבור שתי הקטינות והוצאות מדור ואחזקת מדור הוערכו על סך של 2,160 ₪. דמי המזונות הופחתו חרף העובדה כי עסקינן באדם בעל תואר שני מ, בתחום נחשב ונחשק של, אשר בעבר הרוויח משכורת של עשרות אלפי שקלים בחודש וזה גם פוטנציאל ההשתכרות שלו, עד שלא יוכח אחרת. זאת ועוד, מדובר באדם אמיד, המגיע ממשפחה אמידה, בעלת נכסים והוא עצמו עתיד להיות בעל הבית משלו בבוא יום שיאושר שיוך הדירות במקום בו גר האב . כחבר קיבוץ, האב זכאי לקבל בכל שנה בונוס של 20,000 ₪ בנוסף להכנסתו הקבועה. בנוסף לכך, הקיבוץ אף נותן לו רשת ביטחון כלכלי במידה ואינו עומד ברף השכר שהקיבוץ קבע. מתוך מטרה להפחית עוד יותר את דמי המזונות ואף לבטלם, תובע האב הוספת יום נוסף על מנת שזמני השהות יהיו שוויוניים.
לסיכום, הן מהמלצות התסקירים בעניינה של המשפחה והן מהעולה מדפוסי התנהגותו של האב, התנהלותו בהליכים המשפטיים וחקירתו בדיון ההוכחות, נראה כי האב לא הצליח להוכיח תביעתו לביטול דמי המזונות תלויי השהות, לא הוכיח שינוי נסיבות , לא הוכיח שהכנסתו הכוללת ירדה, לא הוכיח את פוטנציאל ההשתכרות הלא ממומש של האם, ולא הוכיח כי קיים שינוי במצבו הרפואי (בעיית העיניים). בפועל נראה כי האב מונע אך ורק מיצר נקם, שבא לידי ביטוי בגרירת האם להליכים משפטיים ובקשות אינסופיות . האב מבקש בקשות שאינו עולות בקנה אחד עם המציאות. גם באשר לתביעתו לשינוי זמני השהות, לא הוכיח תביעה זו. טובת הקטינות במקרה זה הוא להמשיך ולקיים את שיגרת יומן כפי שהיא היום. הבנות אוהבות את הקיבוץ שבו הן חיות , הן נהנות מהמסגרות החינוכיות והחוגים שלהן. האב אינו מתחיל אפילו להבין מהי משמעותה של “אחריות הורית משותפת” שדורשת ממנו גם אחריות הורית. לאור כל האמור, מבוקש לדחות את תביעת האב לזמני שהות שוויוניים, לקבוע אחריות הורית משותפת ולהותיר את הסדרי השהות כפי שהם היום. באשר לדמי המזונות, מבוקש להורות לאב כדלקמן: לשלם את דמי המזונות, שגם כך הופחתו באופן ניכר, באופן ניכר המקשה כיום על האם, ולשלמם באופן רציף ובמועד שנקבע בין הצדדים. לשלם לאלתר מחציות על כל ההוצאות של הקטינות על כל המשתמע מכך ולפרט, ככל האפשר, מה נכלל במחציות על מנת למנוע סיכולים עתידיים מצדו של האב.
תמצית טענות האב בסיכומים העיקריים,
זמני השהות, הצדדים היו זוג משך 5.5 שנים במהלכן נולדו שתי הקטינות. לקטינות יש שלושה אחים נוספים מזוגיות קודמת, כולם חיים במקום מגורי האב . מגורי האם בקיבוץ בו גר האב או בקרבתו יפחיתו באופן משמעותי את עלות גידול הבנות ואת הנסיעות . התקרבות האם והקטינות גם יפחיתו סיכון וגם עלויות. רווחתם הכלכלית של שני ההורים תהיה טובה יותר וכך גם רווחתם הנפשית והחשוב מכל, הקטינות ייהנו משני ההורים כשהן קרובות לשניהם, תוך קץ למריבות. ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו ביום 6.12.2020 ומתנהלים מזה 3.5 שנים. במהלכם, האם טוענת טענות כוזבות, כי האב אלים, מסוכן ולכן עזבה לואינה חוזרת לקיבוץ. טענות אלו נסתרו בכל הדוחות והתסקירים שהוגשו עד כה . שלל התיקים שפתחה כנגד האב נסגרו בחוסר אשמה. האב השתדל לאורך כל התקופה לדבר אל ליבה של האם וליבן של העו”ס השונות ולשקף את כל הקשיים. האם עזבה את קיבוץתוך שהיא מספרת על האב לשון הרע, מגישה תלונת שווא על אלימות, יוצרת ניכור ומשמיצה את האב על כך שהוא משתמש בקנאביס רפואי. באותה עת שהאם טענה, כי האב אדם אלים, הייתה ישנה אצלו בצהריים ונכנסת אליו באופן חופשי לדירתו, שותה קפה, לעיתים לבד ולעיתים איתו ומבלה עמו בסופי שבוע, טיולים בטבע יחד עם הקטינות. הדבר מעיד, כי האב אינו אלים ואינו מסוכן כפי שהאם טענה. האב מצרף תמונות של האם ישנה אצלו וטיולי שבת משותפים מתחילת ההליכים המשפטיים.
בעמ’ 80 לפרוטוקול הדיון האם העיד כי לא הגישה תלונה במשטרה בגין אלימות, על אף שבסעיף 4 לתצהירה, היא טענה שהאב היה אלים במהלך החיים המשותפים של הצדדים. האב מפנה לתשובת האם עת נשאלה בחקירתה מדע לא צירפה מסמכים מהרווחה שהמעידים על דיווח על אלימות בבית מול הבנות בכך שהיא לא זוכרת באם היו. עוד מפנה האב לקטעים מתוך עדותה של האם עת נשאלה על דו”ח המסוכנות והדו”ח הסוציאלי לקראת ועדת טיפול והערכה שהוגש לבית המשפט ביום 15.6.2022 שבו נקבע כי רמת המסוכנות של האם בינונית. עוד נטען כי האם אינה מודעת לאלימות שהיא עצמה הפגינה ומפגינה עדיין. האב משוכנע שהמרחק בין הקיבוצים והעובדה שקיימת “קריעה” בין שתי קבוצות שווים בחברת ילדים קיבוצית, בתוספת בעיית הכלכלה המשפחתית ועובדת היותו נכה שאינו נוהג, והקושי של המשפחה הגרעינית להראות כמספקת , על מנת לקבוע שטובת המשפחה היא השבת הבנות לגבולן , ובהכללת התנהלותה האלימה והפוגענית של האדם צורמת העובדה שלא הושבו לגבולן עדיין. האב מזכיר לבית המשפט שבבסיס חטיפת הבנות, כמו גם השארתן במקום מגורי האם מבוסס על תסקירי רווחה אשר אינם נשענים על בדיקות שנערכו אלא על דברי האם כפי שהעידו העו”ס השונות לאורך ההליך. האב מפנה לחקירתה של העו”סמיום 8.6.2022. האם ברחה וחטפה את הבנות הפעוטות כשיש כנגדה צו מניעה. האם הפרה צו שיפוטי ולא נתנה על כך את הדין. יתרה מכך, לא הוטל עליה נטל הנסיעות כפי שמתבקש מצד שעובר באופן לא מוסכם ומתרחק ממגורי הקבע באופן חד צדדי ללא היתר שיפוטי וללא הסכמת הצד השני. האם תמורת תשלום דמי מזונות מוכנה שהבנות יהיו במוצ”ש אצל האב. האם הצליחה לברוח ולחטוף את הקטינות תחת טענות כוזבות וכיום, כשאין שחר לכל הטענות של האם, בית המשפט אינו מסייע בידי האב להשיב את הקטינות קרוב יותר לקיבוץ בו גר האב . ישנה תחושה של קביעת מועדי דיון רחוקים האחד מהשני.
זמני השהות שמתקיימים הם זמני שהות שאינם שווים, ומהווים פגיעה ביכולת האב לקיים קשר משפחתי חם ומיטיב. כל עוד הבנות לא שבות לגבולן והמצב יאפשר ברמת קשר שמיטיב עם כולם, האב מבקש להוסיף את הלילה אחת לשבועיים בימי חמישי בהן הבנות נמצאות אצלו, להשאיר אותן במקום מגורי האב בבוקר של שישי ולחזור לבית בשעות הצהריים, וזאת על מנת לאפשר להם שעות נוספות להיות יחד, לבלות ולהעלות את איכות וחיזוק הקשר המשפחתי בחיק המשפחה הגרעינית והמורחבת. ביום זה לא מתקיימים לימודים בבית ספר והבת הצעירה נמצאת ביום לימודים קצר בגן. בנוסף, מבקש האב – כל עוד שהבנות לא שבות לגבולן – שישארו בבית המשפחה גם במוצ”ש כשהן אצלו שבת. עוד מבוקש להטיל את מלוא נטל ההסעות על האם כפי שהתחייבה בפני הרווחה וכפי שכתבה עו”ס בתסקיר מיום 14.2.21 , נספח 10 לסיכומים. גם החופשות והחגים והקיץ, הם זמן בו נמנע מהאב להרחיב את זמני השהות – אין מדובר רק על עלות התשלום על קייטנת הבמקום מגורי האם לעומת נכונות הקיבוץ בו גר האב לאפשר השתלבות בקייטנת הללא עלות, אלא בעיקר על המשך נסיעות וניתוק מהמשפחה הגרעינית שלתוכה צריכים ילדים לצמוח. האב מפנה לתשובות מתוך חקירתה של האם.
לכל אורך ההליך, בית המשפט הבהיר כי מדובר בהחלטות זמניות אך בפועל קיבע אותן במסמרות. האב התריע על קשיים באם הבנות יתרחקו למרחק כה רב וכל הקשיים אותם העלה ועליהם התריע האב התממשו, פגיעה בראייתו והחמרה במצב נכותו ופגיעה בפרנסתו וחוסר יכולת לעבוד מול מחשב באם ראייתו תחלש. במצב הנוכחי, הבנות נאלצות לנסוע שעות רבות בניגוד לחבריהן. מצבו הבריאותי והראייה של האב התדרדרו מאוד. נאסר עליו לנהוג והוא מתקשה להסדיר הסעות לטובת מפגשי זמני שהות. נאסר עליו לעבוד מול מחשב. הפתרון לקשיים שעולים מהמרחק בין האב לקטינות הוצע מזמן, שהאם תחזור להתגורר בקיבוץ בו גר האב ולחילופין, תתגורר במקום קרוב יותר לקיבוץ בו גר האב , אך האם מתעקשת להמשיך להתגורר במרחק רב מהאב, בקיבוץ. הבנות נפגעות מהנסיעות הרחוקות, מקיבוץלומהמעברים. טובת הקטינות לשוב להתגורר בקיבוץ בו גר האב או בקרבת הקיבוץ. האב אינו אלים וטובת המשפחה כולה שהבנות תתגוררנה בקיבוץ בו גר האב או בקרבתו. כל עוד נמשך המצב הנוכחי טובת הקטינות שאחת לשבועיים בימי חמישי בהם הבנות נמצאות אצל האב, להשאיר אותן במקום בו גר האב בבוקר של שישי ולעבור לבית אימן בשעות הצהריים כמו גם מוצ”ש וזאת על מנת לצמצם את זמני הנסיעות של הקטינות ונהיגת האב שהפכה לבלתי אפשרית ואסורה מבחינתו. האב לא יכול להמשיך ולקיים את זמני השהות עקב הקושי הלוגיסטי והנטל הכלכלי . עד כה כלכל האב את מערך הנסיעות מכספי חסכונות אך הם תמו וקיים חשש שגם חוט השני הדק שמקיים את הקשר בין חברי המשפחה הגרעינית ייפרם . זו היא מהות התיק . זה בסיס צו מניעת המעבר.
מזונות, ביום 26.10.221 הגישה האם תביעה לדמי מזונות ומדור. ביום 9.12.2021 ניתנה החלטה למזונות זמניים לפיה על האב לשלם סכום של 4,800 ₪ דמי מזונות. ביום 20.8.2023 ניתנה החלטה למזונות זמניים לפיה על האב לשלם סכום של 4,000 ₪ ומחציות למזונות הקטינות. ביום 11.6.2023 ניתנה החלטה לפיה, החל מחודש 06/23 יופחת החיוב של האב בדמי מזונות קטינות מסך של 4,000 ₪ ומחציות לסך של 2,400 ₪ ומחציות. טרם הגשת התביעה, מחודש 12/2020 שילם האב את מלוא הגנים היקרים בושאליהם רשמה האם את הקטינות לאחר שחטפה אותן כ 7,000 ₪ במשך 10 חודשים כ 700 ₪ולא זוכה עליהם מעולם. הקטינות נמצאות אצל שני ההורים בהורות משותפת בהתאם להחלטת עו”ס במקום מגורי האם . האב משתכר הרבה פחות מהאם. בשל מצבו הכלכלי והבריאותי של האב יש להורות על הפחתה נוספת של דמי המזונות ולקבוע כי האב לא ישלם דמי מזונות בגין הוצאות תלויות שהות אלא יחושב מי מההורים צריך לכלכל בהתאם לבע”מ 919/15. בנוסף, יש לקבוע כי האב יישא בתשלום מחצית הוצאות שאינן תלויות שהות בהתאם להוצאות שנהוגות בקיבוץ בו גר האב כי האב משלם מיסי קהילה על מנת לזכות בהנחות בחינוך ובריאות, וכל עוד לא שבות למקום בו גר האב , שהאם תישא בנטל הנסיעות כולו ולחילופין, תשלם את מלוא הוצאות הנסיעות ושהאם תעביר לאב מחצית ממענק לימודים ומחצית מקצבת הילדים המתקבלים מהמוסד לביטוח לאומי.
מדובר בקטינה בת 8 וקטינה נוספת בת 5 וההורות היא משותפת, למרות שהאב מבקש והאם מתנגדת. בהתאם להלכה הפסוקה בבע”מ 919/15 אין מקום לפסיקת מזונות, מצב בו האם משתכרת שכר גבוה מזה של האב, הקטינות אחת מעל גיל 6 והשנייה תכף בת 6 וההורות היא משותפת. במצב דברים זה, תוגדר האחריות הכלכלית כמשותפת וכל עוד מההורים ישתתף ברכישה של ביגוד, נעליים ותשלומי אגרות חינוך, ביגוד לביה”ס וביגוד לחוגים ובשקלול הקצבאות והמענקים שיקבלו ההורים. גם טרם שישובו הבנות לגבולן ויתנהלו זמני שהות שוויוניים יש להתייחס אל כלכלת זמני השהות כיחס 6/8 ולא כיחס 5/9 במניין הלילות מכיוון שבימי שבת האב מכלכל את הבנות חרף העובדה שאינן לנות (עדיין) בבית המשפחה במוצ”ש.
האם ד”ר לומומחית במרוויחה כ 7,200 ₪ נטו לשליש משרה 60 שעות חודשיות. לשכר האם יש להוסיף 3,200 ₪ דמי שימוש ברכב, כך ששכרה של האם הוא למעשה 10,400 ₪ והיא אינה משלמת על דלק. האם קיבלה הצעת עבודה של 22,000 ₪ אך סירבה לעבוד, כי נוח לה לעבוד מעט. באופן ברור ובוטה האם לא מנצלת את פוטנציאל השתכרותה ונשענת ומתבססת על ההכנסה מדמי מזונות במקום לעבוד. לעניין פוטנציאל השתכרות ענתה האם כי עד שנת 2019 היו משרות בסדר גודל של 20 אלף ₪ שהתאימו לה ע”פ פוטנציאל השכלה. החל מיום 1.9.2023 האב עובד כומשתכר סכום של כ 5,300 ₪ בחודש. גם בזה מתקשה עקב מצב העיניים ומחפש פתרונות. ההחמרה היא עקב הרכבת עדשות מגע לטובת הנסיעות למקום מגורי האם . הפגיעה בפרנסתו של האב ובמצבו הבריאותי היא חד משמעית כתוצאה ממעשי האם שחטפה את הקטינות .אלמלא חטפה את הקטינות, האב לא היה נאלץ לנסוע 3 שעות בדרכים, ארבע פעמים בשבוע ולחרב את ראייתו ואת פרנסתו בהתאמה. שכרו של האב פחת משמעותית וחל שינוי נסיבות המצדיק היעתרות לבקשה להפחתת דמי מזונות. הפער בין הכנסת האב להכנסת האם עומד על הסך של 5,100 ₪ לטובת האם שעובדת שליש משרה בלבד מתוך בחירה, נוחות וידיעה כי תקבל כסף מהאב. על האם לצאת ולממש את פוטנציאל השתכרותה במשרה מלאה התואמת את השכלתה והכשרתה ולהפסיק לחיות על חשבון האב.
לא יעלה על הדעת שהאם גם לא תממש את פוטנציאל השתכרותה . האם היא זו שפגעה והחמירה את מצבו הבריאותי של האב וריסקה את פרנסתו בשל הנסיעות שאילצה את האב לנסוע כדי לראות את בנותיו האהובות, וכעת דורשת מזונות מופקעים וחסרי הגיון מהכלום והפרוטות שהותירה לאב לחיות. אין שום הגיון לפסיקת מזונות ובוודאי לא מדור במצב דברים זה. הוכח שהאם מרוויחה יותר מאב . האם מקבלת סיוע כלכלי וסיוע בשכ”ד מהוריה. האב מפנה לקטעים מתוך עדותה של האם. עוד נטען כי לאם זכויות סוציאליות ובעוד האם חוסכת כספים, האב משתמש בכספי תוכניות חיסכון שהיו לו. על אף בקשותיו הרבות של האב להרחיב את זמני השהות שלו עם הקטינות, האם מסרבת להרחיב את זמני השהות לטובת מימוש פוטנציאל ההשתכרות שלה בטענה שהמעבר בין הבתים קשה. האם טענה כי היא לא יכולה לממש את פוטנציאל השתכרותה “לאור המצב המשפחתי המאוד מורכב וגם התחשבות בחוגים של הבנות והאדון הנכבד פה לא נותן לי התגמשות”. האם הוכיחה כי היא פועלת להרחיק ולנכר את הקטינות מהאב גם אם היא לא תוכל לממש את פוטנציאל ההשתכרות שלה. האב פנה לרופא תעסוקתי שקבע כי הוא אינו מסוגל לעבוד עבודה ממושכת מול מסכי מחשב. האב צירף סיכום בדיקה רפואית מיום 15.3.2023 לסיכומיו כנספח 17. בשל גיל הקטינות (הבכורה בת 8 והצעירה בת 5.5), זמני השהות שנקבעו ומצבו הכלכלי והבריאותי של האב, יש להורות על ביטול דמי המזונות שנקבעו והפעלת הנוסחה קרי לכלול את עלויות הנסיעה בהתחשב בהוצאות המשפחה ולחייב את האם בתשלום מזונות.
אשר על כן, יש להורות על הרחבת זמני שהות של האב עם הקטינות, במוצ”ש בהן שהו אצלו שבת וביום רביעי כאשר שוהות שבת אצל האם ומעבר מאוחר בימי שישי בהן אין לימודים לבית האם ואפשרות של הקטינות להגיע ללא לחץ חזרה בשישי בצהריים. עוד יש להורות על חזרתן של הקטינות להתגורר במקום מגורי האב או בקרבת מקום באחד הישובים הסמוכים . יש להורות גם על ביטול דמי מזונות / חיוב האם במזונות.
תמצית סיכומי האב בסיכומי התשובה,
מדובר באדם נכה אצל גדל עם לקות ראיה שהלכה והחמירה עם הזמן. לעיתים קיים קושי להבין את האב ואת אופן ההתקשרות שהוא מייצר. לעיתים נדמה שהוא מזלזל או מאיים או לא רגיש כלפי הזולת, אבל מי שמשכיל להקשיב לו ולהבין את רחשי ליבו מבין שמצפונו נקי ופועלו האנושי חף מכל פגיעה. לאחרונה גם הופק דוח של עמותת מגדל אור שמחדד זאת. אנשים עם לקות ראייה או עיוורון מתקשים לעבד אינפורמציה הנשענת על הערוץ החזותי. התקשורת תהיה מורכבת עבורם . האב מעולם לא הלין על היותו לקוי ראייה ותמיד פעל בעוז ובענווה ואף המעיט לבקש עזרה. הוא תמיד מצא פתרונות. המצב הנוכחי , קל וחומר המשך קיומו , מהווים סכנה אמיתית לקשר בין הבנות לבין האב ובין האחים כל עוד הן רשומות למסגרות החינוך במקום מגורי האם. בית המשפט מנע את המעבר. האב מבקש לגנות את התוקפנות המתלהמת כנגדו ולהכיר בכך שגורמים רבים שוגים בהבנתו. האב מצר על הקושי בהבנתו. כל כולו של האב נתון להשכנת שלום וברכה ומציאת פתרון שיביא למציאות שתטיב עם כולם וטובת הקטינות לנגד עיניו בראש ובראשונה. האב בסיכומי התשובה התייחס לסיכומי האם וטען כי הצדדים הם בני זוג במשך 5.5 שנים ולא 8 שנים כפי שנטען בסעיף 1 לסיכומי האם. כמו כן, הצדדים התגוררו בדירת המגורים של האב, לאם מעולם לא היה חלק בדירה זו כאשר בסעיף 2 לסיכומי האם, נטען כי הצדדים התגוררו בדירת המגורים של הצדדים. אין זו אמת כפי שנטען בסעיף 3 לסיכומי האם, בכך שהיא המטפלת העיקרית בבנות. האב תמיד דאג לטפל בבנות מאז שנולדו, כמו גם בילדיו הבוגרים, אשר חונכו לאהבה ומעשים טובים, גם כאשר היה עובד עד לשעות מאוחרות ו/או סובל מכאבי עיניים עזים. ענייני הבית וגידול הילדים תמיד היו בראש מעייניו של האב, גם כאשר האם הייתה צורחת, עליו ועל ילדיו.
כאמור, מטעם האם לא הוגשו סיכומי תשובה.
דיון והכרעה,
לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים, בהתבסס על כל החומר המונח בפני לרבות התסקירים השונים שהוגשו בתיק וההחלטות השונות שניתנו בכלל ההליכים שהתנהלו בעניינם של הצדדים, לרבות החלטות שניתנו גם במסגרת הליך י”ס שהתנהל בין הצדדים, ועל יסוד הוראות הדין, הגעתי למסקנה כי יש ליתן תוקף של פסק דין לזמני השהות כפי שמתקיימים כיום. אין מקום לשנות ולהעביר את מקום מגוריהם של הבנות ממקום מגורי האםלמקום מגורי האב והכל בכפוף לאמור בפסק הדין.
בטרם אכריע בטענות הצדדים, מצאתי לנכון קודם להביא ולסקור את זמני השהות שנקבעו מאז וכפי שנקבעו בהליך י”ס נכון למועד כתיבת שורות פסק דין זה. לסקירה זו ישנה חשיבות הן לצורך הכרעה בטענות האב והן להבנת התוצאה הסופית המתקבלת בפסק הדין.
כאמור, בהליך י”ס זמני השהות שנקבעו, לפיהם, האב יפגוש את הקטינות בימים ב’ ו – ד’ וכל שבת שנייה בנוכחות צד ג’. לאחר הגשת תסקיר מיום 14.2.2021 ולאחר שהתקיים דיון בהליך זה במסגרתו נחקרה עו”ס לסדרי דין גב’ונשמעו הצדדים וב”כ, ניתן פסק דין ביום 14.2.2021 המותיר על כנו את ההחלטה הקודמת למעט הסרת הפיקוח על מפגשי האב עם הקטינות. בעקבות תסקיר נוסף שהוגש ביום 30.11.2021, ניתנה ביום 13.12.2021 החלטה במסגרתי אימצתי באופן חלקי את המלצות התסקיר כך שבימי ב’ האם תביא את הקטינות לאב בשעה 16:30 והאב יחזיר את הקטינות למחרת לגנים. עוד קבעתי כי בימי ד’ האם תביא את הבנות לאב בשעה 16:30 ותאסוף אותן מבית האב בשעה 19:30.
לאחר מכן, ביום 2.6.2022 הוגש תסקיר משלים, המתאר חלופות למשמורת וזמני שהות שהוצעו ע”י ההורים אך הוצעה חלופה שלישית, שגובשה בוועדת התסקירים. בהחלטה מנומקת ומפורטת מיום 23.6.2022 קבעתי כי טובת הקטינות מצדיקה לאמץ את המלצות התסקיר ולקבוע כי גם בשנת הלימודים הבאה הקטינות תלמדנה במקום מגורי האם כאשר זמני השהות יהיו כפי שהומלץ בתסקיר האחרון מיום 2.6.2022 .
על יסוד חלוקה זו ועל יסוד האמור בהחלטה מיום 13.12.2021, ביום 23.6.2022 ניתנה החלטה מנומקת המסדירה את חלוקת זמני השהות המתקיימת בין הצדדים: בשבוע הראשון, הבנות שוהות אצל האב ביום ב’ מהשעה 16:30 עד למחרת. ביום ד’ הבנות שוהות אצל האב בין השעות 16:30 עד 19:30 ובסופ”ש הבנות שוהות אצל האב ביום ו’ החל מהשעה 13:00 עד מוצ”ש בשעה 19:30 . בשבוע השני, הבנות שוהות אצל האב ביום ב’ בין השעות 16:30 עד 19:30 וביום ה’ מהשעה 14:00 עד למחרת בשעה 08:30 [ ראה החלטה מיום 23.6.2022, המלצות התסקיר מיום 2.6.2022 לרבות פירוט המצב הנוכחי וראה החלטה מיום 13.12.2021]. חלוקה זו היא החלוקה המתקיימת עד היום, חרף בקשות שונות שהוגשו מטעם האב לשינוי זמני השהות ולהרחבתם. בעניין זה ניתנו החלטות שונות הדוחות את בקשות האב אשר חלק מהן עמדו במבחן ערכאות הערעור.
טענות האב בכל הנוגע לדעתו הקדומה של בית המשפט, דומני כי טענות אלו כבר זכו להתייחסות עניינית ומקיפה. עיון בכתבי טענותיו של האב מלמד כי לגישתו של האב, בית המשפט מקבע את ההחלטות הזמניות [ ראה סע’ 22 לסיכומים] . טענה זו חזרה על עצמה לאורך ההליך המשפטי והאב הגיש בקשות בעניין זה. למשל, בקשת הפסלות שהעלה האב במעמד הדיון שהתקיים ביום 21.4.2024 , שנדחתה במנומק. לאב ניתנה הזכות להגיש על החלטה זו ערעור לבית המשפט העליון. ערעור פסלות לא הוגש , ככל הידוע למותב זה .
כך נקבע בסעיף 3 להחלטה מיום 21.4.2024 ” התובע סבור כי פסק הדין כבר נכתב ודעתו של בית המשפט נעולה כפי שניתן ללמוד מהערת בית המשפט שאכן הושמעה בתחילת הדיון ובהמשך אף תועדה בפרוטוקול. הערת בית המשפט מדברת בעד עצמה. יש תיקים ותיק זה הוא אחד מהם, בהם במהלך ניהול התיק מתקיימים דינים רבים, ניתנות החלטות רבות ובית המשפט שומע באריכות בהזדמנויות שונות את בעלי הדין עצמם. במקרים כאלה וכאשר במסגרת הליך ההוכחות כל מה שמוגש לתיק הם תצהירים של בעלי הדין עצמם. בדרך כלל החקירות הנגדיות לא מחדשות הרבה לבית המשפט. זה היה הרקע להערת בית המשפט ולא מעבר לכך. פסק הדין עוד לא נכתב. ואף לא הוחל בכתיבתו. בית המשפט לא יודע מה תהיה התוצאה הסופית של פסק הדין. לכן האמירה שנאמרה אינה מבססת חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט כנדרש לשם פסילת שופט כאמור בסעיף 77א’ לחוק בתי המשפט… 5. אשר על כן, בקשת הפסלות נדחית. על החלטה זו ניתן להגיש ערעור לבית המשפט העליון תוך 15 ימים מהיום”.”
עיינתי בסיכומיו של האב, ולא מצאתי כי יש ממש בטענותיו בעניין זה. מדבר בטענות כלליות שלא מצאתי להן כל בסיס . על אחת כמה וכמה כאשר החלטות בית המשפט שניתנו בעבר בעניין זמני השהות, עמדו במבחן ערכאות הערעור הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון]. עוד אוסיף כי מטעם האב הוגשו בקשות חוזרות ונשנות לשינוי זמני השהות [ ראה את הבקשות שפורטו בפרק העובדתי לעיל], בקשות אלו זכו להתייחסות עניינית ומנומקת עוד בטרם שנדחו בקשותיו של האב. מכאן, ריבוי הבקשות וההחלטות בעניין זה והתוצאות העקביות שנקבעו בהחלטות אלו, אין בהן אלא לחזק את המסקנה הסופית שהגעתי אליה בהכרעה דנן שכן היא המסקנה המתחייבת והמתבקשת לאור החומר המונח בפני בית המשפט.
לעניין טענותיו של האב הן כלפי בית המשפט, יצוין כי עיון בהחלטות שניתנו לרבות אימוץ באופן חלקי את המלצות התסקיר הראשון מיום 30.11.2021, יש בו בכדי להחליש את טענותיו של האב . בניגוד לטענותיו של האב, ניתן להצביע על החלטות המיטיבות עם האב. לכן מתקשה אני לקבל טענותיו של האב בעניין זה. יש לזכור כי בהליך י”ס חלוקת זמני השהות שנקבעה הייתה כדלקמן: האב פוגש את הבנות בימי שני ורביעי ובכל שבת שנייה ובשאר הזמנים הבנות נמצאות אצל האם. עוד נקבע כי המפגשים יתקיימו בפיקוח צד ג’. בהחלטה מיום 13.12.2021 אימצתי באופן חלקי את המלצות התסקיר כך שנקבע כי בימי ב’ האם תביא את הקטינות לאב בשעה 16:30 והאב יחזיר את הקטינות למחרת לגנים. עוד קבעתי כי בימי ד’ האם תביא את הבנות לאב בשעה 16:30 ותאסוף אותן מבית האב בשעה 19:30. די בקביעה זו בדבר הוספת לינה אצל האב בכדי להחליש טענותיו הכלליות. לו היה ממש בטענות האב אזי לא ברור כיצד טענותיו מתיישבות עם ההחלטה המאוחרת שניתנה לפיה, נדחתה החלופה שהוצעה על ידי האם.
בנוסף, באותה החלטה, הבאתי בחשבון את שתי טענות מרכזיות של האב אשר נמצאו נכונות שלא מצאתי להן מענה בהמלצות התסקיר. מכאן, לא ברורה טענתו שדבק בה האב לאורך כל ההליך המשפטי . לעניין זה ראה סעיף 3 להחלטה מיום 13.12.2021 ” …הטענה השנייה הינה כי המלצות התסקיר כפי שהן אינן נותנות משקל מספיק לאילוצי עבודתו של האב. המלצות התסקיר הכוללות יציאה של האב ממקום העבודה פעמיים בשבוע בשעה 12:30 כדי לאסוף את הבנות ממקום מגורי האם בשעה 14:00, הן מעל ומעבר להתחשבות שאפשר לצפות ממעביד היודע כי העובד שלו מקיים זמני שהות לאחר פירוד עם ילדות צעירות”. עוד הוספתי בנימוקים במסגרת סעיף 4 כי משהומלץ על לינה בסופ”ש אזי לא מצאתי כל הסבר מדוע אין להוסיף גם לינה ביום אחד במהלך השבוע”. מכאן, דין טענות האב בעניין זה להידחות.
לגופו של עניין, לאחר שכלל טענות הצדדים לרבות אלו שהרחיבו בהן הצדדים במסגרת הסיכומים, נבחנו ונשקלו מחדש ולעומק, בהתבסס על כלל החומר המונח בפני בית המשפט בתיק כולל החלטות זמניות, הגעתי למסקנה כי אין כל שינוי המצדיק שינוי את האמור בהחלטות קודמות שניתנו בעניינם של הצדדים בכל הנוגע לזמני השהות לרבות כפי שנקבע בהחלטה מיום 23.6.2022. תוצאה זו היא התוצאה המתיישבת עם החומר המונח בפני והיא התוצאה המתיישבת עם טובת הקטינות. מיד יפורטו הנימוקים.
חלוקת זמני השהות שנקבעה בין הצדדים, פורטה לעיל, לפיה, בשבוע הראשון, הבנות שוהות אצל האב בימי ב’ מהשעה 16:30 עד למחרת עת האב מחזיר אותם למסגרות. ביום ד’ הבנות שוהות אצל האב בין השעות 16:30 עד 19:30 ובסופ”ש הבנות שוהות אצל האב ביום ו’ החל מהשעה 13:00 עד מוצ”ש בשעה 19:30 . בשבוע השני, הבנות שוהות אצל האב בימי ב’ בין השעות 16:30 עד 19:30 וביום ה’ מהשעה 14:00 עד למחרת בשעה 08:30 [ ראה החלטה מיום 23.6.2022, המלצות התסקיר מיום 2.6.2022 לרבות פירוט המצב הנוכחי וראה החלטה מיום 13.12.2021].
בסעיף 61 (1) לסיכומיו סיכם האב את סעדיו בעניין זה כמפורט להלן ” אשר על כן, יש להורות על : 1. הרחבת זמני שהות של האב עם הקטינות, במוצ”ש בהן שהו אצלו שבת וביום רביעי כאשר שוהות שבת אצל האם ומעבר מאוחר בימי שישי בהן אין לימודים לבית האם ואפשרות של הקטינות להגיע ללא לחץ חזרה בשישי בצהריים”.
בסעיף 16 לסיכומיו נטען “זמני השהות שמתקיימים הם זמני שהות שאינם שווים, ומהווים פגיעה ביכולת האב לקיים קשר משפחתי חם ומיטיב, כל עוד הבנות לא שבות לגבולן והמצב יאפשר באמת קשר שמיטיב עם כולם האב מבקש להוסיף את הלילה, אחת לשבועיים בימי חמישי בהן הבנות נמצאות אצלו, להשאיר אותן במקום מגורי האב בבוקר של שישי ולחזור לבית אימן בשעות הצהריים, וזאת על מנת לאפשר להם שעות נוספות להיות יחד, לבלות ולעלות את איכות וחיזוק הקשר המשפחתי בחיק המשפחה הגרעינית והמורחבת. ביום זה לא מתקיימים לימודים בבית ספר והבת הצעירה נמצאת ביום לימודים קצר בגן. 17. בנוסף, מבקש האב – כל עוד לא שבות לגבולן – שיישארו בבית המשפחה גם במוצ”ש כשהן אצלו שבת”. עוד מסכם בסעיף 35 לסיכומי התשובה שהוגשו מטעמו ” 35. ביהמ”ש מתבקש לעשות צדק ובעיקר לטובת הקטינות אשר זכותן לקבל גם אם וגם אב באופן שווה בחייהן מבלי לייסרן בנסיעות ארוכות: ….להורות על זמני שהות שווים לחלוטין בין הצדדים – נקבעה הורות משותפת ועל כן יש להשוות את הימים של האב לאם באופן מלא ומוחלט”.
באשר לסעד של קביעת זמני שהות שווים לחלוטין, דינו של סעד זה להידחות. עתירתו של האב בעניין זה אינה משכנעת . מלבד מה שפורט בסעיף 16 לסיכומיו, לא מצאתי כי התייחסות עניינית ומנומקת לשינוי המבוקש. כמו כן, עתירה כזו אינה ישימה בנסיבות העניין. לא רק שלא נמצא כל חיזוק או תימוכין לחלוקה זו בתסקירים, אלא גם היתכנות קיומה ויישומה של חלוקה זו אינה אפשרית בנסיבות העניין לאור מערכת היחסים השוררת בין הצדדים ולאור קשיים נוספים שהצדדים מודעים להם.
די בבקשות שהוגשו מטעם הצדדים בכדי ללמד על הקושי אף בזמני השהות המתקיימים כיום . אף הצדדים עצמם מודעים לקשיים אלה. כך שברור כי כל שינוי לרבות על דרך הרחבה יש בו להקשות על הצדדים עוד יותר ויש בו בכדי להחמיר ולהעצים עוד יותר את המחלוקת בין הצדדים. הדבר בא לידי ביטוי בבקשות החוזרות והנשנות של האב לחיוב האם בסנקציות בשל הפרת זמני השהות וגם בעדכון העו”ס מיום 3.2.2022. במסגרת עדכון זה, נתבקשה העו”ס להבהיר את האופן שבו מיושמת חלוקת זמני השהות כאמור בהחלטה מיום 13.12.2021. בפרק הסיכום, סיכמה העו”ס וציינה ” החלטות ביהמ”ש מיושמת על ידי ההורים באופן חלקי. ניכר כי ההורים מיישמים את החלטות ביהמ”ש בנוגע לזמני השהות, עם הפרות מסוימות מצד כל אחד מהם. רצוי שהפרות אלה לא יתרחשו ושההורים יהיו מסוגלים להגיע להסכמות ביניהם על שינויים כאשר עולה צורך בכך. חשוב לציין כי הפרות אלה אמנם אינן קיצוניות, אך הן נתפסות על ידי ההורה השני כקרדינליות ומגויסות למען ההסבר מדוע יש לשנות ובדחיפות את זמני השהות כפי שנקבעו. …”. [ראה תסקיר מיום 3.2.2022] . ראה גם החלטה מיום 16.5.2022 במסגרתה נדחתה בקשת האם לחייב את האב בסנקציות בשל שתי הפרות נטענות. ראה גם החלטה שניתנה במעמד הדיון שהתקיים ביום 29.3.2022 בזיקה לבקשתו של האב מיום 27.1.2022 להטלת סנקציה של האם בגין הפרה נוספת של זמני השהות].
כפי שניתן ללמוד מההחלטות השונות שניתנו בבקשותיו החוזרות והנשנות של האב בעניין שינוי זמני השהות על דרך הרחבתם, טענות אלו נידונו לגופו של עניין. לא מצאתי כל טעם ענייני ומשכנע או כל טענה חדשה המועלית בסיכומי האב, המצדיקה בחינה נוספת של זמני השהות באופן שיצדיק להיעתר לשינוי המבוקש. למשל ראה בקשת האב מיום 9.2.2022 במסגרתה עתר להרחבת זמני השהות באופן שבו תיווסף לינה בבית האב למפגשי האב עם הבנות בימי ד’ בשבוע הראשון ובמוצ”ש ובימי א’,ג’ וה’ בשבוע השני. כאמור, בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת ביום 20.2.2022.
הבאתי בחשבון את טענות האב הן בעניין מצבו הרפואי לרבות מחלת העיניים שסובל ממנה והן בעניין האיחורים אשר לגישתו טעמים אלה מצדיקים שינוי זמני השהות , אך סבורני כי שיקולים אלה דווקא מחזקים את המסקנה אליה הגעתי. טענות מסוג זה מסבירות ומצדיקות למה בנסיבות העניין עתירתו של האב אינה ניתנת ליישום.
די בתשובותיו של האב העולות מחקירתו בכדי להצדיק את המסקנה אליה הגעתי בדבר אי הרחבת זמני השהות. האב מודע לקשיים ולסיכונים הקיימים בשל הרחבת זמני השהות. לגבי האיחורים, האב צירף במהלך חקירתו, התכתבויות עם המורה[ראה נספח ת/2] וראה גם את הדו”ח האיחורים וחיסורים של הקטינה הבת הבכורה לשנים תשפ”ג ותשפ”ד [ראה נ/1]. בין היתר, טען האב כי האיחורים / החיסורים נבעוממחלתו של האב [ ראה ש’ 30-31 בעמ’ 66] . גם אם נלך על פי גישת האב, אין בהסבר זה אלא לחזק את המסקנה שאין מקום להרחיב את זמני השהות שכן הרחבה כזו עלולה להגדיל את תדירות האיחורים והחיסורים.
בעניין זה מבהיר האב בעדותו “לגבי השאלה של האיחורים: אני עומד על זכותי להשיב בין אם זו חובתי ובין אם לא. הגשתי לבית המשפט את ציר הזמן של גוגל אשר משקף את תקופה שבה נהגתי לקחת את ילדי ובעיקר את בנותי לגן ובחזרה על אופניים כל עוד יכולתי לעשות כך. ובאופן נקודתי עד ליל “המחטף”. אני מבקש כי המילה מחטף תכתב במרכאות כי קיימת מחלוקת האם מדובר במחטף אם לאו. כאמור מיפוי הקרנית הזה ת/3, משקף את הבעיה שממנה סובלים חוליאותה מחלה שנקבתי בשמה כאשר ביקשתי את מניעת מעבר בנותי ממקום מגורי האב. הערה: בקשתי זו התקבלה וניתן צו מניעה. אשר הוביל למעצרי. ולמחטף באישון לילה בעודי במעצר. ” [ש’ 20-27 בעמ’ 68].
לגבי מצבו הרפואי של האב בכל הנוגע למחלת העיניים, אינני מקל ראש בטענות האב בכל הנוגע למחלתו בעיניים אך בהמשך למה שנאמר לעיל, שיקול זה מחזק עוד יותר את טענות האם . גם אם נלך על פי גישתו של האב בכל הנוגע למצבו הרפואי בעיניים באופן המגביל ממנו באופן משמעותי את הנהיגה, די בכך בכדי להצדיק מדוע אין מקום להרחיב את זמני השהות שכן הרחבה כזו תביא להגדלת מספר הימים שבהם יצטרך האב לנהוג ודבר זה אמור להחמיר עם האב. כמו כן, טענות מסוג זה כבר זכו להתייחסות בהחלטה מיום 14.12.2022. בסיכומים לא מצאתי התייחסות לטענות האב שהועלו מטעמו שכן כבר במסגרת סעיף 5 להחלטה מיום 14.12.2022 קבעתי כי “האב הראה כי הוא מוצא פתרונות הסעה הן בעזרת בני משפחתו והן בעזרת הנהגת בתשלום …”. עוד יצוין כי האב צירף מסמכים נוספים בעניין מצבו ואף נקבע לגביהם כי אין בהם בכדי להצדיק שינוי ההחלטה מיום 14.12.2022. כמו כן, ראה את סיכום הפגישה שצירף האב מיום 28.12.2023 וההחלטה מיום 10.1.2024 שבה קבעתי כי ” לאחר עיון בעמדת האם לא מצאתי הצדקה לפתוח מחדש את הדיון בנושא יום ו’ ללא בקשה מסודרת של האב וללא עמדה רשמית בנושא מצד עו”ס לסדרי דין. …” לא מצאתי כל התייחסות עניינית ומשכנעת של האב בעריכת שינוי זמני השהות ביום ו’ הן בחקירתו והן בסיכומיו. דומני כי טענות מסוג זה ממשיכות להעלות שוב ושוב מבלי להצביע על כל תמיכה לעמדתו של האב בעניין זה. מטענות האב בסיכומיו עולה כי האב אינו יכול לנהוג בעצמו והחסכונות בהם השתמש כדי לשלם לנהגים אחרים , אזלו .
להלן חלק רלוונטי נוסף מעדותו של האב : ” ת. כאשר טיפות העינים והשפעתן קצרת הטווח, (כ- 30 דקות עד שעה), איפשרו לי להרגיש שהעבירה על החוק, וחומרתה מתגמדות כנגד הצורך להביא את בנותי אל מסגרות החינוך, אמנם באיחור אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. ש. ולכן הבנות לא מגיעות למסגרות גם בשישי נכון? אז זו הסיבה שהבנות באופן קבוע לא מגיעות למסגרות בימי שישי ת. זו שאלה חדשה ואבקש למחוק את השאלה. כי חבויה בה טענה אשר אינה עולה בקנה אחד עם המציאות בשטח. ולכן לא אשיב בגין הסיבה שמובילה להעדרויות בכל ימי השישי, לאור …” [ש’ 30-36 בעמ’ 69].
יודגש גם כי הבאתי בחשבון גם את הדרך בה בחר האב להוכיח את טענותיו בעניין מחלתו והמסמכים שבהם לגישתו מוכיחים את הקשר בין המחלה לבין האיחורים. ראה לעניין זה ת/3 המסמך הרפואי בשפה האנגלית שצירף האב. אינני מעניק משקל כבד למסמכים אלה וראה חוות דעת עיניים מיום 25.7.2023 ת/5 . ראשית, (ת/3) עיתוי הגשת המסמכים מעורר קושי כמו כן, מדובר במסמך רפואי הערוך בשפה האנגלית שאין לראות בו כהוכחה על הקשר בין אי תפקודו של האב באופן שיצדיק טענותיו לעניין האיחורים לבין מחלתו וזאת מבלי להקל ראש במחלתו של האב.
נתתי את דעתי גם למערכת היחסים המתוחה בין הצדדים, המערימה קשיים בפני קבלת הסעדים המבוקשים ע”י האב . על מערכת יחסים זו ועל הקונפליקטים שבמערכת יחסיהם של הצדדים, ניתן ללמוד מהתסקירים והעדכונים השונים שהוגשו למשל, למשל ראה דיון וסיכום העו”ס בתסקיר מיום 30.11.2021 ” קיימת מערכת יחסים סוערת המאופיינת בהאשמות, כולל האשמות אודות התפקוד ההורי, חוסר אמון, והתנהגויות פוגעניות של ההורים זה כלפי זה. שני ההורים מבטאים אמביוולנטיות בהתנהגותם זה כלפי זה. נוצר בלבול רב ואי סדר, כאשר במהלך התקופה לעיתים ההורים ישנו זה בביתו של זה, כשהם סבורים שבכך הם מגלים גמישות, אך בפועל נראה כי תנועות הקרבה – מרחק יצרה עומס נוסף על מערכת היחסים המתוחה והקשה בין ההורים” [ ראה עמ’ 5 מתוך 13 לתסקיר]. האב בעצמו מודע לקושי של קיום תקשורת משותפת בין הצדדים למשל בעניין סיבות הפרידה העיד האב ” … המירוץ שלי בצורך לפרידה נבעו מהבנה שלא עלה בידינו לקיים תא משפחתי משותף שמיטיב עם המשפחה. …” [ש’ 24-25 בעמ’ 64].
ראה גם פרק הערכה מסכמת של עו”ס סדרי דין, עמ’ 10 לתסקיר. גם בתסקיר מיום 25.3.2024 ניתן ללמוד על עוצמת הקונפליקטים בין הצדדים. לעניין זה ראה סעיף 4 לתסקיר ” ניכר כי גם כיום – כ- 3 שנים לאחר הפרידה, עוצמת הקונפליקט גבוהה מאוד ומשליכה על מצב הילדות”. עוד צוין באותו תסקיר ” בתסקירים קודמים צוין, כי בשל עוצמת הקונפליקט, יש קושי רב להתמקד בטיפול בהורות. השיחות שהתקיימו היו מאופיינות בטענות כלפי ההורה השני, בעצימות גבוהה”. ראה גם את האמור בתסקיר מיום 10.4.2024 ” החלטת העובד הסוציאלי לעניין סדרי דין ונימוקים: 1. לנוכח הקונפליקט הגבוה בין ההורים והקושי להגיע להסכמות אודות שינויים בזמני השהות, יש לשמור ככל האפשר על מבנה זמני השהות הקיימים, כאשר העיקרון הוא : חג קודם לזמני שהות שבשגרה”.
על יסוד כל המפורט לעיל ובשים לב למערכת המשפחתית הסוערת והמתוחה בין הצדדים, דומני כי כל שינוי שיש בכוחו בכדי להרחיב את מפגשי שני הצדדים, יש בו פוטנציאל ליצירת מחלוקות וויכוחים בין הצדדים, באופן שעלול לפגוע ולהשליך על הבנות כפי שכבר צוין בתסקיר לעיל. על כן, שינוי על דרך הרחבה שאין לגביו כל תימוכין או הצדקה בעמדת הגורמים המקצועיים שמונו בתיק, עלול לחשוף את הבנות לקונפליקט הזה. מכאן, שינוי זה בהחלט אינו מתיישב עם טובת הקטינות.
אינני מקל ראש ברצונו המבורך של האב לקיים זמני שהות נרחבים עם הקטינות אך יש לזכור כי החלטות מסוג זה, מתקבלות על יסוד שורה של שיקולים ובראשם טובת הקטינות . לא בכדי הוגשו בתיק תסקירים מטעם העו”ס לסדרי דין . במקרה דנן, הרחבת זמני השהות אינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטינות. כך שהחלוקה הקיימת כיום, מצד אחד, היא נותנת מענה לקיומו של קשר מיטיב ורחב עם האב ומצד שני, היא תואמת ומתחשבת במגבלות הקיימות ובמציאות שנכפתה על הצדדים. לטעמי, זו החלופה העונה על טובת הקטינות בשים לב לאילוצים הנובעים מהמרחק בין בתי ההורים .
כפי שעולה מסיכומי האם, זו האחרונה מסכימה לקיבוע חלוקה עת צוין בסעיף 44 לסיכומים ” לאור המפורט לעיל, מבוקש לדחות את תביעת האב לזמני שהות שוויוניים, לקבוע אחריות הורית משותפת, ולהותיר את הסדרי השהות כפי שהם כיום”. אמנם מטעם האם הועלו טענות לשינוי המתכונת הקיימת על דרך צמצום זמני השהות בין האב לבין הקטינות כיום אך לטענותיה של האם לא מצאתי כל תימוכין בתסקירים שהוגשו . די בכך בכדי לדחות את עתירתה. לגבי האב, לא מצאתי כל הצדקה עניינית ומשכנעת להתנגדותו ולבקשתו להרחבת זמני השהות שלא התבהרה עד תום. כל הרחבה נוספת בזמני השהות, תביא לנסיעות נוספות בדרכים, דבר שאין מחלוקת לגביו כי הוא אינו מיטיב עם הבנות ואף אינו מיטיב עם האב שהוא בעצמו מודע לקשיים שהוא טוען בעניין הקשר בין מחלת העיניים לבין הנסיעות.
נתתי את דעתי גם למה שהוזכר בתסקיר מיום 17.5.2023 והשפעה מחלתו של האב על יישום זמני השהות אך דומני כי קשיי אלה גם אם אינם בשליטתו של האב, רק מחזקים את הקביעה מדוע קשה ליישם את זמני השהות באופן שעותר להם האב. להלן חלק רלוונטי מתוך תסקיר זה
( הציטוט על דרך העתקה מהמסמך המקורי הושמט שכן הוא כולל פרטים מזהים )
המרחק מביא שיקול חשוב ומכריע בהכרעה דנן שכן טענת האם בעניין השפעת שיקול זה על טובת הקטינות לא נסתרה. להיפך, היא נתמכה בטענות האב שכן האב מבהיר ומרחיב מדוע יש קושי לקיים את זמני השהות כפי שהומלץ עליהם כיום בשים לב למחלת העיניים שהוא סובל ממנה. לכן, יש ממש בטענות האם כאמור בסעיף 11 לסיכומיה. מכאן, כל הרחבה נוספת עלולה לגרום לאי יציבות בחייהן של הבנות ואף יש בו לפגוע בקיום פעילויות אחה”צ של הקטינות כי אז פעילויות אלו אינן יכולות להתקיים בתוך הבית, אלא בגני שעשועים קניון וכיו”ב וכל שינוי שיש בו.
חיזוק להשפעת ולחשיבות שיקול זה קרי המרחק וריבוי הנסיעות, ניתן למצוא בעמדתה המקצועית של העו”ס עת ניתחה את החלופה שגובשה בוועדת התסקירים [ ראה עמוד 10 לתסקיר מיום 30.11.2021]. מפאת חשיבות הדברים שצוינו מצאתי לנכון לצטט את הדברים כלשונם ” ” חלופה זו מאפשרת קשר יציב, קבוע ושוטף של הילדות עם שני הוריהן וכן שהייה אשר תאפשר פעולות יומיומיות של הילדות עם האב, אשר משמעותיות מאוד להתקשרות ולתחושת הביטחון של הילדות בנוכחות משמעותיות של שני ההורים. הוועדה להערכת מסוכנות לא ראתה לנכון להמליץ על מעבר מקום מגורים, זאת בשל מערכת היחסים המורכבת בין ההורים והקושי הניכר של האב לקבל גבולות ונפרדות. יחד עם זאת, קיימת הסכמה על כך שהנסיעות המרובות הינן קשות פיזית ורגשית לילדות וכן מכבידות על שני ההורים. כמו כן, קיימת הסכמה כי טובת הילדות הינה נוכחות ומעורבות משמעותית של שני ההורים בשגרת יומן” [ראה עמוד 10 לתסקיר]. מקובלות עלי מסקנות העו”ס בעניין זה.
אינני מקל ראש בטענות האב ובקשיים הנטענים בשל המרחק הקיים בין הקטינות שלשליטתו הם כתוצאה מהתנהלות האם. לגבי השלכות אלו, אומר ואציין כי אלו הן ההשלכות הקשות ביותר של הליכי הגירושין . כפי שכבר ציינתי בנסיבות כאלו, יש לבחור הרע במיעוטו שכן אין מנוס מקבלת החלטות הנתפסות בעיני מי מהצדדים כקשות. החלטות כאלו ניתנות על סמך מלוא התשתית העובדתית והראייתית כאשר השיקול המכריע הוא טובת הקטינות גם אם המחיר שמשלם מי מהצדדים נתפס בעיניו כמחיר קשה.
בכל הנוגע לסיבות עזיבתה של האם למקום מגורי האם והנימוקים למעבר זה, ער אני לטענותיו של האב בעניין המסוכנות הבינונית של האם כפי שהיא בעצמה אישרה במהלך עדותו וכפי שעולה מתסקירים . עם זאת אין להתעלם גם את התרשמות העו”ס לסדרי דין ואת האמור בתסקירים אלה לגבי התנהלות האב. לא מצאתי בסיכומי האב, כל שינוי המצדיק החזרתן של הקטינות למקום מגורי האב .
לגבי עתירתו של האב לכך שהבנות ילונו אצלו גם במוצ”ש (בשבת בהן הן אצלו) ופעמיים בחודש בימי חמישי כשהן אצל האב ולא בסמוך לשבת שלו, ישהו גם בשישי בבוקר וישובו אחה”צ במקום בבוקר, כפי שהוא עותר במסגרת סיכומיו, עתירה זו כבר הוגשה בעבר ונידונה לגופו של עניין ונדחתה. לעניין זה ראה בקשה מיום 4.11.2022. האב שוב מעלה אותן טענות שכבר הזכיר וטען במסגרת בקשתו הקודמת. גם בקשה זו של האב נדחתה ביום 14.12.2022. גם במועד כתיבת שורות אלו, לא מצאתי כי האב הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להצביע על שינוי נסיבות מהותי ומובהק המצדיק שינוי את האמור בהחלטות קודמות בעניין מעברן של הקטינות בניגוד להמלצות התסקיר . כך במיוחד שהחלטה באותו נושא עמדה במבחן שתי ערכאות ערעור.
חרף האמור בתגובת האם ובתסקירים וחרף מה שנקבע בהחלטות קודמות שניתנו, לא ברור מדוע האב ממשיך לבסס את עילת התביעה על כך שלא מתקיימים בימי שישי מסגרות. בעניין זה ראה סע’ 5 להחלטה מיום 14.12.2022 ” … אני מקבל את עמדת האם לפיה אין מקום לערוך שינויים קבועים בזמני שהות אשר משמעותם הפסד של שני ימי שישי בחודש במסגרות החינוך. האב לא טען וממילא לא הוכיח כי הצעתו נתמכת ע”י גורמי רווחה וחינוך. דווקא בגן ובכיתה א’ ישנה חשיבות רבה לשהייה במסגרות בימי שישי בהם מתקיימים טקסים לכבוד שבת, ימי הולדת ואירועים חשובים אחרים…”. מכאן, דין טענות של האב בעניין ודין עתירתו של האב להידחות.
ער אני למה שצוין בסיכום הפגישה שצורף להודעת האב מיום 28.12.2023 ” … כמו-כן העלנו את מצוקת הנסיעות של האב בשל בעיית עיניים מורכבת. סיכמנו כי האב יביא אלינו אישור רפואי המסכם את מצב עינו וכישורי נהיגתו (מצורף אישור רופא), מצד הצוות במקום מגורי האם עלה כי האב יצטרך למצוא חלופות מתאימות לנהיגתו. בנוסף, מבדיקה שערכנו ניכר כי האב עושה יותר נסיעות מהאם גם בהסדר שנרשם וגם עושה נסיעות נוספות עבור שיחות הורים, טקסי חג ומסגרות ופעילות אחרות שמצטרף אליהן בבית אמם. כאמור, לאב מחלת עיניים שהולכת ומחריפה ועל כן, נבקש לשקול אפשרות להקל עליו, עד כמה שניתן בנטל הנסיעות”. [ ראה עמוד 3 לסיכום הפגישה של העו”ס ממקום מגורי האב]. די באמור בסיכום זה בכדי להסביר מדוע בנסיבות העניין אין מקום להרחיב את זמני השהות והפיכתם לשוויוניים.
לגבי אפשרות לאפשר לאב כך התייחסה העו”ס וציינה באותו סיכום מפגש “סוגיה נוספת שהעלנו בישיבה הייתה לבדוק האם ניתן לאפשר לאב אחת לשבועיים בימי חמישי בהם הבנות אצלו, להשאיר אותן במקום מגורי האב בבוקר של שישי ולחזור לבית האם בשעות הצהריים וזאת על מנת לאפשר להם שעות נוספות להיות יחד, לבלות ולעלות את איכות וחיזוק הקשר המשפחתי בחיק המשפחה הגרעינית והמורחבת. מכיוון וביום זה לא מתקיימים לימודים בבית הספר והבת הצעירה נמצאות ביום קצר בגן אנו רואים לנכון לבחון אפשרות זו ואף רואים בכף חשיבות גבוהה ולא פחותה ממסגרות גן וחינוך חברתי, חיזוק הקשר המשפחתי משמעותי עבור המשפחה הגרעינית והמורחבת ותורם רבות לביסוס החוסן האישי ותחוש השייכות” [ כך נרשם במקור “בכף” במקום “בכך” ו “ותחוש” במקום “ותחושת”]. לא די בהמלצה זו בכדי להצדיק להיעתר למבוקש שעה שקיימת החלטה קודמת המתייחס לעתירה זו. כך בפרט כאשר מדובר בהמלצה של הלשכה במקום מגורי האב , כאשר עו”ס לסדרי דין העורכת תסקירים בהתאם לתע”ס היא עו”ס ממקום מגורי האם .
באשר לעתירת האב להעברת מקום מגורי ולימודי הקטינות. כבר ניתנה החלטה מנומקת בעניין זה ואינני סבור כי מוצדק בנסיבות העניין לערוך שינוי בהחלטה זו. כפי שהרחיבה האם בעניין זה, הבנות כבר הסתגלו לקיבוץ, למסגרות החינוכיות, לחוגים ולחברים במקום. אכן כל שינוי מהמצב הקיים שהמתקיים כבר מחודש 12/20 עלול לפגוע ביציבות שגרת חייהן היומיומית של הבנות ועל אחת כמה וכמה כשאין כל תמיכה לשינוי כזה. להיפך, המלצות התסקירים בעניין זה הינה לקיבוע ולשימור המצב ולאו דווקא לשינוי. הותרת המצב על כנו עונה על טובת הקטינות. מסקנה זו שומרת על תחושת היציבות והביטחון של הבנות ולכן הגעתי למסקנה כי אין מקום לערוך כל שינוי בעניין זה.
אין להתעלם כי מחודש 12/20 הקטינות מתגוררות במקום מגורי האם . מעבר כזה או אחר ממקום מגורי האם למקום אחר במיוחד שאין לכך כל הצדקה בתסקירים, מהווה פגיעה ביציבות ובשגרת חייהן של הקטינות. כפי שציינה העו”ס בתסקירה מיום 30.8.2021 במקום מגורי הקטינות מצוי מרכז החיים ומערכת החינוך של הקטינות. עיינתי בסיכומי האב ולא מצאתי כל התייחסות עניינית לנושא זה. עיקר טענותיו של האב נוגעות למצבו הכלכלי ולקשיים הקיימים בשל המרחק. לא מצאתי כי האב התמודד בצורה עניינית ומשכנעת עם שיקול זה המהווה אחד השיקולים המכריעים בבחינת טובת הקטינות. לכן, יש לאפשר לקטינות ולאם להמשיך במקום מגורי האם שכן זו המסקנה העונה בקנה אחד עם טובת הקטינות חרף המחירים אותם משלמים הצדדים בעקבות מעבר.
יש לזכור וכפי שהרחבתי בסקירה העובדתית לעיל, בעניין הצדדים ניתנו החלטות הנוגעות למעברן של הקטינות והבקשות נדחו. האב שוב מעלה אותן טענות בעניין זה במסגרת סיכומיו. יש לזכור כי החלטה זו ניתנה לאחר שהתקיים דיון שבו נחקרו הצדדים והעו”ס ובסופו של יום נקבע כי אין לאפשר חזרתה של האם לקיבוץ בו גר האב . בעניין זה אפנה לסעיף 41 להחלטה מיום 23.6.2022. וועדת התסקירים מצאה כי ישנה חשיבות רבה לקביעות יציבות וביטחון בקורת גג, אותו האם יכולה להשיג רק במקום מגורי האם .
באשר לטענות שהעלה האב בעניין התסקירים, לא נעלמו מעיני טענות האב בעניין זה שכן נטען בסעיף 12 לסיכומיו כי התסקירים אינם נשענים על בדיקות אלא על דברי האם. בניגוד לטענותיו הכלליות של האב, עיון בתסקירים השונים שהוגשו בתיק, ניתן ללמוד ולראות כי תסקירים אלה נשענו על אוסף של מקורות מידע. עיון בתסקירי העו”ס מעלה כי בכל תסקיר, הוצעו חלופות שונות לזמני השהות , לרבות אלו שהוצעו על ידי כל אחד מהצדדים. העו”ס ערכה דיון וניתוח ענייני ומעמיק תוך הצגת עמדת כל אחד מהצדדים לכל חלופה. לאחר מכן, הוצעה על ידי העו”ס חלופה נוספת המתיישבת עם טובת הקטינות ובהתחשב במכלול המאפיינים המשפחתיים של המשפחה. עוד ניתן ללמוד כי התסקירים נשענו על אוסף של מקורות מידע למשל פגישות עם ההורים, פגישות משותפות ותסקירים קודמים. בתסקירים ניתן למצוא ביטוי לרצונות הצדדים. לעניין זה ראה פירוט מקורות איסוף המידע וגורמי הטיפול נוספים מעורבים שטיפלו במשפחה : פגישה עם האב, פגישה עם האם, פגישה משותפת עם שני הצדדים, ביקור בית בבית ההורים, תסקירים קודמים שהוגשו, דו”ח סוציאלי מעו”ס המשפחה, וועדת התסקירים שהתכנסה ביום 9.11.2021, שיחות טלפון ומיילים שנשלחו ע”י ההורים. העו”ס עמדה באריכות על הרקע ועל המאפיינים המשפחתיים של המשפחה תוך הרחבה בזיהוי גורמי הסיכון המשפחה בעת משבר, היכולים להשפיע על כל הילדים או על חלקם. לא זו אף זו, העו”ס העריכה בתסקירים השונים שהוגשו מטעמה, את המצב של הקטינות ואת טובתן. למשל ראה הערכת העו”ס לעניין הקטינה הבכורה כשהייתה בת 5.5 שנים במועד עריכת התסקיר. העו”ס מתארת ומעריכה את הקשר של כל אחת מהקטינות עם כל אחד מן ההורים ועם המשפחה והערכת הקשר עם הקטינה הצעירה. כמו כן העו”ס תיארה את כל אחד מההורים עת תיארה את תמונת מצב הורית . התסקירים מנומקים, מבוססים ומפורטים. על כן יש לאמץ את המלצות התסקיר נוכח המקצועיות והאובייקטיביות של עורכת התסקיר. התשתית שהוצגה על ידי גורמי הרווחה הן במקום מגורי האב והן במקום מגורי האם היא עבודה יסודית, מקיפה ומעמיקה כפי שעולה מהדיונים, המקורות וההערכות שערכה העו”ס. מכאן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, חלוקת זמני השהות המתקיימת כיום לרבות כפי שמפורט בהחלטה מיום 23.6.2022 מקבלת תוקף של פסק דין.
זמני השהות בחופשות ובחגים, על יסוד כל הנימוקים שהבאתי לעיל, ונוכח האמור בתסקיר מיום 25.3.2024 ומיום 10.4.2024, ניתן תוקף של פסק דין לטבלה המוצעת כפי שצורפה לתסקיר מיום 29.8.2023 . ראה החלטה מאותו יום בענין זה . מטעם הצדדים לא הועלו טענות בעניין זה במסגרת סיכומיהם. מכאן ניתן בזאת תוקף של פסק דין לטבלה שהוצעה מטעם העו”ס לסדרי דין שצורפה לתסקיר מיום 29.8.2023 , אשר קיבלה כבר תוקף של החלטה.
נטל ההסעות, כפי שעולה מסיכומי האב, זה האחרון עותר לחיובה של האם במלוא נטל ההסעות. עיון בבקשתו של האב מיום 3.4.2022 מלמד כי האב מבסס את עתירתו על אותם טעמים. ער אני למה שנקבע בהחלטה קודמת שניתנה בעניין נטל ההסעות מיום 13.12.2021 שבה בין היתר נקבע בסעיף 7 ” הפתרון לקושי בדבר ריבוי הנסיעות נעוץ בכך שהאם תעבור למקום מגורים קרוב יותר למקום מגוריו של האב. ב”כ האם הודיעה בדיון האחרון כי היא מחפשת מקום מגורים שכזה אך לאחרונה, במסגרת תיק המזונות, הודיעה כי בכוונתה להישאר במקום מגורי האם . בשלב זה אין בכוונתי לכפות על האם מעבר מקום מגורים. עם זאת, הובהר לאם כמה פעמים כי הורה שמבצע מעבר הוא הנושא בעיקר נטל ההסעות. כך בפרט כאשר האם יודעת שהאב לא יכול לנהוג בחשכה בשל מחלת העיניים”.
בהחלטה מיום 19.4.2022 הבאתי הנימוקים שהובילו לדחיית הבקשה ומביניהם לא הוכח באמצעות מסמכים רפואיים כי על האב להמעיט בנהיגה. עיינתי במסמכים שצירף האב לאחר מועד זה. כפי שכבר התייחסתי לעיל בעניין מסמכים אלה. חלק מהמסמכים אינם ערוכים בשפה העברית. מכל מקום, לא מצאתי כי נכתב במפורש כי על האב להמעיט בנהיגה. לא שוכנעתי כי האב התייחס והצביע על שינוי המצדיק שינוי החלטתי מיום 19.4.2022 במיוחד לאחר שהבאתי את הנימוקים במפורש. שוכנעתי כי שני הצדדים מתקשים במצב הקיים , גם בשל נטל ההסעות . נטל ההסעות מכביד על שני הצדדים . זו הסיבה שהאם שקלה בכובד ראש את האפשרות להתקרב לאב ואף להתגורר במקום מגורי האב , אך בסופו של דבר החליטה שלא לעשות כן . התרשמתי כי ההחלטות שקיבלה האם בענין זה לא היו מונעות משיקולים זרים אלא מהבנה , המבוססת על טיפול ועמדות גורמי מקצוע כי קרבת מקום המגורים אינה משרתת את טובתה של האם . עוד יש לזכור כי האב היה זה שוויתר על צו המניעה שניתן במעמד צד אחד ובכך איפשר את המעבר בטרם החל במסע להשיב את הבנות לגבולן כלשונו או להכריח את האם לחזור למקום מגורי האב או ליישוב סמוך , לשיטת האם .על כן, אינני סבור כי יש מקום לשנות את האמור בהחלטה מיום 13.12.2021 בעניין נטל ההסעות.
תלה”מ 62767-10-21 [תביעה לדמי מזונות ומדור],
בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959 (להלן: “חוק המזונות” ), אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו. בענייננו שני הצדדים יהודים. מכאן, החיוב הינו על פי הדין העברי. על פי הדין העברי, האב חב במלוא הצרכים ההכרחיים של הקטינות עד גיל 6 באופן אבסולוטי ועצמאי. במקרה דנן, הבת הצעירה היא ילידת 2019 והבת הבכורה ילידת 2016 .
יצוין כי, הלכה זו לא השתנתה בעקבות בע”מ 919/15 [פורסם בנבו]. הדין שונה ביחס לפסיקת מזונות ילדים מגיל 6 ואילך לגביהם נקבע כי חלוקת נטל חיוב המזונות תחול על שני ההורים מכוח דין צדקה. בהתאם לפסיקה שניתנה בעקבות הלכת בע”מ 919/15, מקום בו שוהים הקטינים בני למעלה משש שנים פרקי זמן משמעותיים עם הוריהם, על בית המשפט להידרש לקביעת הממצאים הבאים: צרכי הילד וגובהם (תלוי שהות ואלו שאינם תלויי שהות) לרבות צרכים בגין מדור ואחזקתו; יכולתם הכלכלית של שני ההורים מכל המקורות העומדים לרשותם והיחסיות ביניהם; חלוקת המשמורת והסדרי השהות. נתונים אלה יושמו בנוסחה מתמטית שאמורה לתת לערכאה הדיונית קנה מידה. כל זאת בכפוף לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה.
ניתן לראות מפסקי הדין השונים, כי המגמה הינה, יישום הכללים שנקבעו בהלכה גם במקרים שהמשמורת אינה משותפת וגם במקרים שבהם לא מדובר בחלוקת זמני שהות שוויונית. [ראה עמ”ש 14612-10-16 פ.ב נ’ א.ב [פורסם במאגרים המקוונים], עמ”ש 33549-04-16 פלוני נ’ פלונית [פורסם במאגרים המקוונים], עמ”ש 21269-05-17 מ’ נ’ א’ [פורסם במאגרים המקוונים]].
עוד נזכיר כי תביעה למזונות – דינה ככל תביעה אזרחית אחרת, ועל כן חובה על התובע להוכיח את העילה שעליה הוא מסתמך וכמו כן, את העובדות באשר לצרכי הקטינים ובאשר ליכולתו הכלכלית של החייב במזונות( ראו: ע”א 130/85 כהן נ’ כהן, פ”ד מ(1) 69, 71).
בכל הנוגע לשימוש בנוסחאות, יפים לענייני הדברים שנקבעו בבית המשפט העליון בבע”מ 919/15 מפיו של כב’ השופט פוגלמן ואשר אצטט כלשונם:”…וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על “המספרים היבשים” – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים. ” [ סע’ 126 לפסק הדין].
בית המשפט העליון קבע זה מכבר כי חייב במזונות שעיקר חובת המזונות מוטלת על כתפיו, חייב למצות את פוטנציאל השתכרות. על החייב במזונות להתאמץ עד גבול יכולתו ואף להשכיר עצמו לכל עבודה כדי לזון את מי שהוא חייב במזונותיו ולמלא חובתו כלפי בני משפחתו, כאשר בית המשפט יקבע את המינימום הדרוש לקיומם גם בהעדר ראיה כלשהי על יכולת החייב .
מן הכלל אל הפרט,
לגבי הבת הצעירה , עיינתי בסיכומי האב ולא מצאתי כל טעם המצדיק שינוי קביעותי הקודמות בכל הנוגע לחיובו של האב במזונותיה של הבת הצעירה. מכאן, אני מקבע את המזונות הזמניים וזאת עד הגיעה של הקטינה לגיל 6 שנים. הסכום הנפסק סביר בנסיבות העניין. עתירתו הכללית של האב לביטול החיוב במזונות או חיוב האם, לא הוכחה בפני חרף אותה חובה המוטלת על האב בהתאם להוראות הדין. מכאן, דין עתירתו של האב לביטול חיובו במזונות הקטינה שטרם מלאו לה 6 שנים , להידחות. על האב להמשיך ולשאת בחיוב שנפסק בהחלטה אחרונה מיום 11.6.2023 וזאת בסך של 1,600 ₪. סכום זה סביר בנסיבות העניין בשים לב לגיל הקטינה.
לצורך קביעת היקף חיובו של האב במזונות הקטינה הבת הבכורה שכבר הגיעה לגיל 6 שנים והבת הצעירה עם הגיעה לגיל 6, יש לקבוע את היכולת הכלכלית של ההורים ויחס ההכנסות, יחס זמני שהות וצרכי הקטינות.
היכולת הכלכלית של האם, לתצהירה של האם, היא צירפה תלושי שכר מהמעסיק . להלן הכנסתה של האם החודשית [נטו] כפי שעולה מהתלושים שצורפו: 2/24 – 6,665 ₪. חשוב לציין כי שכרה ברוטו של האם בחודש זה עמד על סך של 8,145 ₪ לפני ניכויי חובה. 1/24 – 8,934 לפני ניכויי חובה וסך של 7,285 ₪ נטו. 12/23 – 8,934 לפני ניכויי חובה וסך של 7,264 ₪ נטו. 11/23 – 8,934 ₪ לפני ניכויי חובה וסך של 7,264 ₪ נטו. 10/23 – ברוטו לפני ניכויי חובה 8,934 ₪ ונטו סך של 7,264 ₪. 9/23 – ברוטו לפני ניכויי חובה 9,027 ₪ ונטו סך של 7,346 ₪. 08/23 – לפני ניכויי חובה 9,364 ₪ ונטו סך של 7,643 ₪. 7/23 – ברוטו לפני ניכויי חובה 8,319 ₪ ונטו לאחר ניכויי חובה 6,779 ₪. 6/23 לפני ניכויי חובה סך של 8,910 ₪ ולאחר ניכויי חובה סך של 6,967 ₪. 5/23 לפני ניכויי חובה סך של 8,122 ₪ ולאחר ניכויי חובה סך של 6,624 ₪. 4/23 לפני ניכויי חובה סך של 8,502 ₪ ולאחר ניכויי חובה סך של 7,234 ₪. 3/23 לפני ניכויי חובה סך של 8,843 ₪ ולאחר ניכויי חובה סך של 7,534 ₪. עוד צירפה האם תדפיס חשבון בנק המתנהל בבנקנכון לתאריך 10.3.24. עיון בתדפיס מלמד כי היתרה הינה מינוס 5,803.61 ₪.
על פי ההכנסות העולות מתלושי השכר שצרפה האם לתצהירה עולה כי הכנסתה לפני ניכויי חובה הממוצעת עומדת על סך של 8,747 ₪ וההכנסה הממוצעת החודשית [נטו] לאחר ניכויי חובה עומדת על סך של כ 7,155 ₪. לגבי שכרה של האם, האם העידה כי השכר המופקד לחשבון הבנק של האם בסך של 7,100 ₪ או 7,200 ₪ [ לעניין זה ראה עדותה האם בש’ 25-26 בעמ’ 88]. לחישוב הכנסה הבאתי בחשבון גם את התשלומים שמקבלת האם בגין רכב העבודה. סכום זה מובא בחשבון בשכר הנטו של האם. אכן יש ממש בטענות האב כאשר סכום זה אכן נכלל בחישוב. לעניין זה ראה עדות האם בש’ 34-35, 26-27 בעמ’ 88].
שקלתי את הסברי האם לגבי אי העסקתה במשרה מלאה אך לא מצאתי בהסברי האם כהסברים המניחים את הדעת. להלן חלק רלוונטי מתוך עדותה של האם ” ש. אז למה את עובדת שליש או חצי משרה. ת. אני לא עובדת חצי משרה. אני עובדת בשכר גלובלי ולא השתנה בהרבה משנת 2014. השכר שלי לא השתנה למרות הדרישות והרצונות שלי לא הצלחתי לשנות את השכר. אני לא עובדת חצי משרה או כמה שאמרת. אלא זה נחשב 100 אחוז משרה. נהפוך הוא לבוס שלי תלונות שלי על כך שאני לא נמצאת את כל השעות שלי. ” [ ש’ 2-6 בעמ’ 89].
אינני מתעלם מתשובת האם לפיהן, אין כל שינוי בשכר כך שהשכר שהיא מקבלת הינו אחיד ואין כל שינוי באם האם מועסקת חצי משרה או במשרה מלאה. אך ככל ואכן יש ממש בטענותיה של האם אזי לא ברור מדוע טענה כזו לא הוכחה. היה ביכולתה של האם לצרף מסמכים ותלושי שכר משנת 2014 ככל ותלושים אלה יכולים להוכיח את טענותיה. כך העידה האם עת נשאלה לגבי השכר שהיא מקבלת ביחס לשעות העבודה המעטות שהיא מבצעת. להלן חלק רלוונטי מעדותה של האם : “ש. לפי שכר לשעה ותעריף ליום 790 ₪ ליום, אם אחלק את השכר ב- 790 ₪ את עובדת מעט מאד. ת. אני בפועל עובדת מעט מאד, אבל גם אם הייתי עובדת יותר שעות זה השכר שהייתי מרוויחה ואוכל להביא את התלושים שלי משנת 2014 כאשר לא היו לי ילדים עבדתי עד שמונה או תשע שעות בערב והשכר שלי היה דומה” [ ש’ 7-11 בעמ’ 89].
די בתשובתה של האם בכדי להעיד וללמד על פוטנציאל השתכרותה. לעניין זה נשאלה האם ” כלומר עוד משנת 2019 היו משרות בסדר גודל של 20 אלף ₪ שהתאימו לך ע”פ פוטנציאל השכלה” וענתה ” ברמה של הצעה זה היה. אבל באותו רגע זה לא התאים למצב המשפחתי. חד הורית ומגדלת שתי ילדות לבד” [ש’ 16-19 בעמ’ 89].
אינני מקל ראש בהסברי האם שמונעים ממנה למצות את מלוא פוטנציאל השתכרותה. בעניין זה נשאלה האם ” חשבת היום 5 שנים אחרי לנסות שוב לחפש עבודה בשכר יותר גבוה ולממש את הפוטנציאל ההשתכרות שלך?” וענתה ” אני חושבת על זה כל יום. אומר כי היו הצעות גם שלא היו רלוונטיות לאור המצב המשפחתי המאד מורכב וגם התחשבות בחוגים של הבנות והאדון הנכבד פה לא נותן לי התגמשות….” [ש’ 20-23 בעמ’ 89] ראה גם עדות האם בש’ 33-36 בעמ’ 89 וראה גם ש’ 2-4 בעמ’ 90 עת העידה האם ” יש מצוי ויש רצוי. את צודקת. במצב המצוי יש ענין של חוסר הגעה למסגרות החינוך ויש עניין של לא להביא את הבנות כולל ביום שישי. אין תפקוד שאומר שהוא יעשה הכל כדי שהבנות יחוו בצורה נכונה ומיטבית”. עם כל ההבנה, אינני סבור יש בכוחם של הסברים אלה בכדי לפטור או להצדיק את האם ממיצוי מלוא כושר השתכרותה שעה שהאם בעצמה היא זו שעתרה ועודנה עותרת להשארת מקום מגורי הקטינות במקום מגורי האם . בבואי להעמיד את פוטנציאל השתכרותה של האם, הבאתי בחשבון גם את הכשרתה של האם.
בהעמדת הכנסתה של האם לצורך חישוב דמי המזונות, הבאתי בחשבון גם את אישורה של האם לגבי העזרה שהיא מקבלת מהוריה. בעניין זה נשאלה האם ” ש. תאשרי שההורים שלך עוזרים” [ש’ 23 בעמ’ 90] והיא אישרה וענתה ” הם עוזרים בכל דבר שהם יכולים כולל בייביסיטר” [ש’ 24 בעמ’ 90]. די באי ידיעתה של האם להבהיר כמה ההורים עוזרים לה בתשלום דמי השכירות בכדי לחזק את טענתיו של האב בעניין העזרה שהיא מקבלת מהוריה . לעניין זה ראה תשובת האם עת נשאלה לגבי עזרת הוריה בדמי השכירות בש’ 25-26 בעמ’ 90.
עוד הבאתי בחשבון את אי הכחשתה המפורשת והברורה של האם בעניין הכנסות נוספות שהיא מקבלת לגבי הכנסות האם ממכירת עוגות. בעניין זה אפנה לחלק רלוונטי מתוך עדותה של האם “ש. למה לא הצגת בהרצאת פרטים שיש לך הכנסה נוספת ממכירת עוגות. ת. אני לא מוכרת יותר. אני מכרתי עוגה לאב . ש. אני מציגה בפניך פרסום בפייסבוק ואומרת שמי שבא לו שיזמין בפרטי. ת. זה היה בציניות. ש. ביום 11.2.24 בתצהיר שלך הועבר לך דף חשבון עם העברה ב- 10.3 של 1027 ₪ ועוד העברה 2400 ₪. ת. ה- 2,400 ₪ זה מהאב. ש. ה- 102 ₪. ת. אין לי מושג לא זוכרת בעל פה. ש. ביום 8.2.28 הועבר סך של 1474 ₪ ממי. ת. …” [ש’ 27-36 בעמ’ 90]. לא מצאתי כי האם התייחסה להפקדות מסוג זה במסגרת סיכומיה. מכאן, מחדל זה פועל לרעתה של האם.
בנסיבות, על יסוד כל המפורט לעיל לרבות תשובות האם כפי שהרחיבה בהן במסגרת עדותה, אני מעמיד את הכנסתה של האם באופן גלובלי וזאת על דרך האומדנה על סך של כ 15,000 ₪.
טענת האם בעניין מצבה הכלכלי הקשה אינה מתיישבת עם פעולות כלכליות שנוקטת בהן האם כגון הפקדת סכומים שלא ברור מדוע האם מפרישה בנוסף לסכומים המופקדים ממשכורתה. האם לא נתנה כל הסבר לפעולה זו ואף תשובתה שהיא אינה יודעת מעוררת תהיות רבות. לעניין זה ראה עדות האם ” ש. האם את מפרישה כספים לקופת גמל באופן עצמאי? ת. זה משהו שהתחלתי לעשות כדי להוכיח לקיבוץ בו גר האב שיש לי מספיק כספים כדי להתקבל לחברות. ולא היה לי מספיק כסף ונאלצתי לפתוח קופת גמל פרטית כדי לעשות השלמות. ש. וזה בנוסף למה שמפרישים לך מהעבודה. ת. כן. זה סכומים נמוכים. ש. ואת טוענת שהמצב הכלכלי שלי קשה. ת. כן. ש. יתכן שנוצר מצב שאת מפרישה כספים לחסכונות האב נאלץ להשתמש בכספי חסכונות שהוא אסף כדי לשלם לך מזונות. ת. אין לי מושג” [ש’ 12-21 בעמ’ 91]. עוד מרחיב האב בעניין זה תוך שהוא מצרף מסמכים נוספים. למשל ראה עדות האב בש’ 2-8 בעמ’ 69. ראה גם סיכום ביקור מיום 13.7.22 ת/4. ראה גם תשובת התובע לשאלת בית המשפט כפי שהעיד בש’ 17-23 בעמ’ 69.
לעניין דמי השכירות, אישרה האם כי היא משלמת דמי שכירות בסך של 3,250 ₪ [ש’ 21-22 בעמ’ 90]. ראה את עדות האם בעניין זה בכל הנוגע לעזרה שהיא מקבלת. לכתב התביעה צירפה האם הסכם הרשאה בר רשות מיום 29.8.2021 שנחתם בינה לבין הקיבוץ בו היא גרה . התקופה שהורשה לאם להתגורר בה הינה החל מיום 1.9.2021 עד 31.8.22. בסעיף 5 צוין והוסכם בין הצדדים ” א. עבור המגורים ישלם בר הרשות לקיבוץ תשלום חודשי על סך של 3,000 ש”ח שישולם לקיבוץ עבור כל חודש בחודשו עד ה- 5 לכל חודש… ב. להקלת הגבייה יפקיד בר הרשות שיקים דחויים לכל תקופת ההסכם מראש לביצוע התשלומים…”. לנספחי כתב התביעה צירפה האם נספח 1 [עמוד 36 מתוך 58] חשבונית מס מרכזת לפיה, שולמו דמי שכירות עבור כמות 1 סך של 3,000 ₪.ראה גם נספח 2 [עמוד 14 מתוך 24] לנספחי הבקשה לפסיקת מזונות זמניים שהגישה האם ביום 21.11.2021 . ראה קבלה המפרטת את התשלומים. עוד צירפה האם לתצהירה טופס הארכת הסכם הרשאה – בר רשות מיום 30.8.23 כאשר דמי השכירות עמדו על סך של 3,250 ₪ עוד צירפה האם הוכחה לתשלום דמי השכירות [ראה נספח 2 מתוך 27 ] לקובץ הרביעי שצירפה האם לתצהיר. הנספח מלמד כי אכן משלם דמי שכירות בסך של 3,250 ₪.
כידוע, הדרך המקובלת לחשב הכנסה פנויה לצורכי מזונות היא ע”י הפחתת ההוצאה הישירה למדור מההכנסה . מכאן, אני קובע כי הכנסתה הפנויה של האם לחודש לצורך חישוב מזונות מסתכמת בסך של 11,750 ₪ [15,000-3,250].
היכולת הכלכלית של האב, לתצהיר צירף האב תלושי שכר [ראה נספח 4 עמודים 35-50]. להלן הכנסתו של האב כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו. 9/23 – הכנסת האב לפני ניכויי חובה 6,027.29 ולאחר ניכויי חובה 5,816.29. 10/23 – לפני ניכויי חובה 5,069.39 ₪ ולאחר ניכויי חובה 4,892.39 ₪. 11/23 – לפני ניכויי חובה 5,069.39 ₪ ולאחר ניכויי חובה 4,892.39 ₪. 12/23 – לפני ניכויי חובה 5,261.91 ₪ ולאחר ניכויי חובה 3,922.71 ₪. 1/24 – לפני ניכויי חובה 5,117.52 ולאחר ניכויי חובה 4,649.72 ₪. 2/24 – לפני ניכויי חובה 5,599.62 ולאחר ניכויי חובה 5,082.22 ₪. מתלושים עולה כי האב החל את עבודתו אצל המעסיקהחל מיום 1.9.23 כאשר אחוז המשרה 63.86%. מהנתונים שהוצגו לעיל עולה כי הכנסת האב הממוצעת ברוטו [לפני ניכויי חובה] – 5,357.52 ₪ והכנסת האב הממוצעת לאחר ניכויי חובה – 4,875.9 ₪. לצורך חישוב דמי המזונות, אני מביא בחשבון את הכנסתו החייבת של האב לאחר ( במקור נכתב “בטרם” אך זו טעות סופר גלויה המתוקנת כעת כדי לא להטעות את ציבור קוראי פסק הדין )ניכויי החובה.
עוד צירף האב תלוש שכר נוסף עבור חודש 2/24. תלוש זה הינו מהמעסיק החדש. מתלוש זה עולה כי תחילת העבודה הינה החל מיום 1.2.24 כאשר אחוז המשרה הינה 27.27%. על פי תלוש זה הכנסתו של האב לפני ניכויי חובה 2,217.70 ולאחר ניכויי חובה 425.33 ₪.
ער אני לטענות האב בכל הנוגע למצבו הרפואי אך לא שוכנעתי כי עלה בידי האב להוכיח כי בשל מצבו הרפואי הוחלט להעסיקו באחוזי המשרה בהם הועסק האב. עיינתי במסמכים שצירף האב. למשל ראה ת/4 סיכום ביקור מיום 13.7.2022. אינני סבור כי יש במסמך זה בכדי להעיד על דרגת אי הכושר של האב בשל אותם ליקויים שסובל מהם עם כל ההבנה למצבו הרפואי הנטען. בסיכום זה צוין בעמוד 2 ” מתקשה כרגע עם העדשות בנהיגה עקב דלקות לכן לא לעלות להגה עד לאשור רופא קרניות” [כך נרשם במקור]. ער אני לחוות דעת עיניים שצירף האב במהלך חקירתו הנגדית ת/5 . עיון בחוות הדעת מלמד כי לאב נקבעו אחוזי נכות בשיעור של 50% לצמיתות. עם זאת, לא מצאתי כי מטעם האב צורף מכתב או כל החלטה בעניין קביעת דרגת אי הכושר שנקבעה לאב.
לא נעלם מעיני אישור הרופא התעסוקתי שצירף האב לסיכומיו ראה נספח 17 “סיכום בדיקה רפואית מיום 15.3.23″ אך עדיין אין לראות באישור זה כהוכחה לאי מיצוי את מלוא פוטנציאל כושר השתכרותו של האב. כפי שעולה מאישור הרופא התעסוקתי, ההגבלה מתייחסת בשים לב לעבודתו מול מסכי מחשב ואין בכך בכדי לשלול את מיצוי מלוא פוטנציאל כושר השתכרותו של האב בעבודות אחרות. מכאן, נוכח האמור באישור זה ובהעדר כל אסמכתא או הוכחה , למשל, החלטה של המוסד לביטוח לאומי בעניין דרגת האי כושר, לא הוכח בפני כי נפגע כושר השתכרותו של האב באופן מלא. כך נכתב במפורש באישור ” לאור מצבו הרפואי הנוכחי הגעתי למסקנה כי האב מסוגל לעבוד : ללא עבודה ממושכת מול מסכי מחשב. כפי שתואר בפני, תפקידו הנוכחי הכרוך בעבודה ממושכת מול מסכי מחשב, לא מתאים למצבו. ממליץ להעסיקו בהתאם למגבלותיו, ללא עבודה ממושכת מול מסכי מחשב, או בתפקיד חילופי תואם”. עוד אציין כי לא ברור מכוח אותו אישור מהי רמת הפגיעה התפקודית של האב. לא ברור מהו אחוז המשרה שבה ניתן להעסיק את האב.
כמו כן, האב לא צירף כל מסמך הנוגע לתנאי העסקתו כגון חוזה העסקה או כל הסכם אחר שממנו ניתן ללמוד על הסיבות בעניין היקף העסקתו של האב. בנסיבות, אינני סבור כי עלה בידי האב להוכיח קיומה של פגיעה אובייקטיבית לכך שהאב אינו ממלא את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלו. אמנם האב צירף להודעתו מיום 18.1.2023 כנספח 2 “מייל מהמנכ”ללמבקש” אך אין במייל זה בכדי להוכיח קיומו של קשר בין מחלת האב לבין סיום העסקתו.
בנסיבות, אני מעמיד את פוטנציאל הכנסתו של האב על סך של כ 9,000 ₪. דמי מדור, לא הוכח בפני רכיב זה ואף לא מצאתי כי האב התייחס לרכיב זה במסגרת סיכומיו. מכאן, אני מעמיד את הכנסתו הפנויה של האב לצורך חישוב דמי המזונות על סך של 9,000 ₪.
מכאן יחס ההכנסות הוא 37% [האב] – 63% [האם]
זמני השהות, יש לזכור כי החלוקה המתקיימת כיום היא כמפורט להלן: בשבוע הראשון, הבנות שוהות אצל האב ביום ב’ מהשעה 16:30 עד למחרת עת האב מחזיר אותם למסגרות. ביום ד’ הבנות שוהות אצל האב בין השעות 16:30 עד 19:30 ובסופ”ש הבנות שוהות אצל האב ביום ו’ החל מהשעה 13:00 עד מוצ”ש בשעה 19:30 . בשבוע השני, הבנות שוהות אצל האב ביום ב’ בין השעות 16:30 עד 19:30 וביום ה’ מהשעה 14:00 עד למחרת בשעה 08:30 [ ראה החלטה מיום 23.6.2022, המלצות התסקיר מיום 2.6.2022 לרבות פירוט המצב הנוכחי וראה החלטה מיום 13.12.2021].
נוכח התוצאה אליה הגעתי וקיבוע זמני השהות המתקיימים כיום, אזי עולה הקטינות שוהות אצל האב 70.5 שעות בשבועיים ( 336 שעות ) . כך שיחס זמני השהות הוא 21% – 79% לטובת האם.
צרכי הקטינות, בפסיקה נקבע כי ” “סכום מינימום” זה עמד ועומד למבחן עשרות פעמים מדי יום בבתי המשפט השונים לענייני משפחה בישראל ומשמש כלי עזר ואבן בוחן לקביעת מזונותיהם של קטינים באשר הם. ודוק, בין אם מדובר בקטין יהודי, מוסלמי, נוצרי, דרוזי או חסר דת – השימוש בפסיקת המינימום הינו עיוור צבעים ודתות. שכן צרכי הבסיס של ילד אינם משתנים רק בשל השתייכותו הדתית” [ראו: תמ”ש (נצרת) 5151/06 ש.א. נ’ א.א [פורסם במאגרים המקוונים], תמ”ש (ב”ש) 32288-04-10 פלונים נ’ אלמוני [פורסם במאגרים המקוונים]].
בשנים האחרונות ניתן לראות כי קיימת עלייה בקביעת ובאומדן צרכי הילדים. לעניין זה יפים לעניינו הדברים שנקבעו בתמ”ש 33934-04-17 פלונית נ’ פלונים, סע’ 34 לפסק הדין [ פורסם במאגרים המקוונים] שבו בית המשפט קבע כי הגיעה העת לצורך עריכת שינוי בעת קביעת שיעור המזונות ההכרחיים והעמדתם ע”ס של 1,600-1,700 ₪. [לעניין זה ראה גם עמ”ש 56407-06-20 פלונית נ’ אלמוני [פורסם במאגרים המקוונים] ותלה”מ 52992-02-19 ס’ ק’ נ’ י’ ח’ פס’ 61 לפסק הדין [ פורסם במאגרים המקוונים]].
עוד נפסק כי בהעדר ראיה על צרכיהם של הקטינים, רשאי בית המשפט להעריך ולאמוד את הצרכים לפי ניסיון החיים שלו כשופט היושב בתוך עמו [ ע”א 687/83 מזור נ’ מזור] זאת, תוך שימוש בעקרון האומדנא, אשר מצוי בארגז הכלים של השופט [ ראה תלה”מ (ת”א) 22846-04-17 ה.א נ’ ח.ט [פורסם במאגרים המקוונים] ותמ”ש 33934-04-17 פלונית נ’ פלונים, סע’ 33 לפסק הדין [פורסם במאגרים המקוונים]].
בנסיבות ועל סמך כל האמור לעיל ולאחר שעיינתי ושקלתי טענות התובעת ולאחר שעיינתי באסמכתאות שצירפה האם צירפה ועל דרך האומדנא אני מעריך את צרכי שתי הקטינותע”ס של 3,600₪ [1,800 עבור כל אחת משתי הקטינות] . דמי מדור – כפי שכבר ציינתי לעיל הוכח בפני כל כי האם משלמת דמי מדור בסך של 3,250 ₪ . מכאן, חלקן של הקטינות הינו 1,300. בנוסף, אני מעריך את הוצאות אחזקת מדור בסך של 1,000 ₪ כך שחלקן של הקטינות הינו 400 ₪ . מכאן, סה”כ צרכי הקטינות עומד על סך של 5,300 ₪.
כעת אבחן את חלקו של האב במזונות הקטינות בהתחשב בכלל הנתונים שהצגתי לעיל. חישוב המזונות בהתאם לנוסחה המתמטית מביא לממצאים הבאים:
חישוב ביחס להכנסות הצדדים:
37% * 5,300 = 1,961 ₪ [ הנתבע]
63% * 5,300 = 3,339 ₪[התובעת]
חישוב ביחס לזמני השהות:
21% * 5,300 = 1,113 [הנתבע]
79% * 5,300 = 4,187 ₪ [התובעת]
כאן המקום להדגיש כי יש לזכור כי יש קושי לא מבוטל לעשות שימוש בלעדי בנוסחה כאשר יחס ההכנסות נוטה באופן כה ברור לטובת אחד מהצדדים או כאשר זמני השהות מתקיימים באופן משמעותי אצל ההורה האחר ובענייננו זמני שהות ויחס ההכנסות מתקיימים לטובת האם.
מכל המקובץ לעיל ולאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בתיק ולאחר שהבאתי ושקלתי באופן ענייני את כל השיקולים הדרושים ובהתאם להלכה הפסוקה, בהתחשב ביחס ההכנסות וביחס זמני השהות, בהתחשב בתוצאות הנוסחה ובשים לב לפערי זמני השהות בין הצדדים , אני מורה כדלקמן החל מחודש 10.24 ( בשל הכלל בדבר מזונות שנאכלו ) :
עבור הבת הצעירה, האב ימשיך לשאת ולשלם סך של 1,600 ₪ עד הגיעה של הבת הצעירה לגיל 6.
עם הגיעה של הבת הצעירה לגיל 6 ועבור הבת הבכורה , יישא האב וישלם מזונות כל אחד מהקטינות סך של 1,000 ₪ עבור שתי הקטינות ( 500 ₪ עבור הבת הבכורה ו 500 ₪ עבור הבת הצעירה ) וזאת עד הגיע כל אחת מהקטינות לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים.
לאחר מכן, יועמדו הסכום ל 1/3 מהסכום שיהיה אותה עת, וישולם עד סיום שירות החובה בצה”ל / שירות לאומי. ככל שכל אחת מהקטינות לא תשרת בצה”ל או בשירות לאומי יפסק החיוב במזונות בגיל 18 או עם סיום לימוד התיכון לפי המאוחר .
כל קצבה ו/או מענק המשולם ע”י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינות, לרבות קצבת ילדים, מענק לימודים וכיו”ב, ישולמו לאם.
הוצאות חריגות, הצדדים יישאו ביניהם בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים, כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים בכלל זה, אבחונים בגין לקות למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר אינה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת החולים. בתוך כך גם הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור, אלא אם ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על ידי הורה אחד בלבד, או אז רק ההורה המממן ייהנה מהחזר זה מכל מקור שהוא.
בכל צורך רפואי על הצדדים לפנות לרפואה הציבורית בלבד, אלא אם קיימת מניעה לעשות כן. פנייה לרפואה פרטית מבלי שקיימת מניעה לקבלת הטיפול ברפואה הציבורית, לא תחייב את הצד השני אלא עד לגובה העלות ברפואה הציבורית.
כל הוצאה רפואית חריגה כאמור לעיל, תעשה על יסוד אסמכתה מגורם רלוונטי המאשר את נחיצות ההוצאה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת במסרון/ מייל/ בדואר רשום טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק עלויות ונחיצות בתוך 10 ימים ממועד משלוח האסמכתה. הוראה זו אינה חלה במקרה שבו יתעורר צורך רפואי דחוף.
אין האם מחויבת להוכיח כי האב קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלחה לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. לחילופין, רשאי האב להודיע לאם בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה הרפואית החריגה, יכריע במחלוקת רופא המשפחה או רופא הילדים המטפל בקטינה או רופא מומחה רלוונטי. במחלוקת בעניין טיפול הרגשי, תחליט יועצת המוסד החינוכי ובהעדרה כל גורם אחר מטעם המסגרת החינוכית האחראי על רווחת הקטינה המתחנכת באותו מוסד .
הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית ובכלל זה, אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, וועד כיתה, וועד הורים וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוך ו/או למסגרת החינוכית, בקיזוז מענק חינוך, ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה להן זכאית האם בהיותה אם חד הורית. וכן חוג אחד, קייטנות (בעלות ציבורית), שיעורי עזר (בהתאם להמלצת גורם פדגוגי).
הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות מעון וצהרון (עד סוף כתה ג’ בהתאם לתעריף צהרון ציבורי), חוג אחד . הוצאה זו בגין החוג כוללת ביגוד מיוחד, ציוד, מימון תחרויות ואירועים וכל אשר נדרש במסגרת החוג, שיעורי עזר (באופן המוגבל לשלושה שיעורים פרטיים בשבוע). התשלום יהיה על בסיס רישום מהמורה הפרטי אשר יישלח לצדדים אחת לחודש), תנועת נוער (ההוצאה תכלול תשלום שנתי, ביגוד, מחנות, טיולים וכל אשר נדרש), קייטנה (מחזור אחד בקיץ בעלות קייטנת עירייה/ מתנ”ס ציבורי) ואבחונים דידקטיים, על פי המלצת יועצת בית הספר או מחנכת הכיתה או הגננת הראשית בגן .
האב ישלם לאם את חלקו כאמור לעיל בתוך 10 ימים מיום שהאם שלחה לו דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, במסרון /מייל/ בדואר רשום. אין האם מחויבת להוכיח כי האב קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלחה לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. לחילופין, רשאי האב להודיע לאם בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת בסעיפים לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו. על האם להציג בפני האב דרישה להחזר הוצאה חריגה בתוך שנתיים מיום ההוצאה.
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות, יקבל מהורה השני את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה השני דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, במסרון / מייל/ בדואר רשום. אין השולח מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל.
חיוב המזונות המפורט בכל הסעיפים לעיל, כולל את השתתפותו של האב בכל צרכי הקטינות, מכל מין וסוג שהוא, לרבות מדור, ועל כן האם מחויבת להשלים את כל יתר צרכי הקטינה, מכל מין וסוג שהוא, לרבות – ולא למעט: מזון, כלכלה שוטפת, ביגוד והנעלה, רכישת ציוד למסגרת החינוכית, הוצאות רפואיות שוטפות, וכיו”ב.
סיכום ומסקנה,
תלה”מ 45720-08-21 – דין העתירה להחזרת הקטינות למקום מגורי האב וקביעת זמני שהות שווים להידחות. תלה”מ 62795-10-21 דין תביעת האם למשמורת וקביעת זמני שהות להתקבל באופן חלקי בהתאם לאמור בסעיפים 71 עד 74 של פסק הדין.
תלה”מ 62767-10-21 דין התביעה להתקבל באופן חלקי כמפורט בסעיף 109 לעיל.
לנוכח הקביעות אליהן הגעתי , נוכח התרומה ההדדית של שני הצדדים להימשכות ההליכים, כאשר תרומת האב היתה גדולה משמעותית מתרומת האם החלטתי לחייב את האב לשלם לאם הוצאות משפט בסך של 11,700 ₪.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את כל התיקים שבכותרת.
פסק הדין המקורי ניתן ביום 26.9.24 .
ביום 11.10.24 ניתנה החלטה לפיה פסק הדין מותר לפרסום וזאת לבקשת אחד הצדדים ובהסכמת הצד האחר .
ביום 13.10.24 ולאחר שנמצא כי בנוסח המקורי שהותר לפרסום היו פרטים מזהים , הוכן נוסח מתוקן המותר לפרסום , לאחר השמטת אותם פרטים .
ניתן היום, י”א תשרי תשפ”ה, 13 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
