בית משפט לענייני משפחה בקריית גת
ת”ע 17647-04-22 מ.ואח’ נ’ מ. ואח’
לפני כב’ השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
תובעים
1.י.מ.
2.ר.פ.
שניהם מיוצגים ע”י עוה”ד ירדן שלומי ואיתמר ארנסט
נגד
נתבע
ש.מ.
מיוצג ע”י עו”ד יעקב בלס
פסק דין
מבוא:
1. לפני התנגדות לצו קיום צוואה של המנוחה כ.מ.ז”ל אשר הלכה לבית עולמה ביום 6.1.2022. ההתנגדות הוגשה על ידי 4 מ-13 ילדי המנוחה (י. ר., מ. ו-ש.) שנרשמו כמתנגדים ונטען ש”יתר צאצאי המנוח (כך במקור), כמפורט להלן תומכים בבקשת ההתנגדות ואינם מצורפים להליך על מנת לייעלו פרוצדורלית” (שמות “התומכים” שנכתבו הם: יד., שש., יפ, ח., יא., שו., וי., אס. ז”ל, או. ז”ל ו/או יורשיה). (להלן- ההתנגדות הראשונה).
ראוי להקדים ולציין שבהמשך ההליך, כפי שיובא להלן, הגישו המתנגדים התנגדות מתוקנת בה הרחיבו את חזית טענותיהם והתייחסו גם למנוח ובמניפה רחבה של טיעונים ובהם, מבלי להקדים המאוחר, טענות לכשרות לצוות, השפעה בלתי הוגנת ומעורבותו של הנתבע בעריכת הצוואה.
בסופו של יום, לאחר בקשות מחיקתם מההליך על ידי בעלי הדין הרשומים כמתנגדים נותרו 2 מתנגדים לצוואה ואלו הם הרשומים בכותרת פסק הדין (להלן-המתנגדים).
2. התיק הועבר לבית המשפט בהחלטתו של כבוד הרשם לענייני ירושה מיום 5/4/2022 בזו הלשון:
“המתנגד (י.מ.-מ.ל) הגיש בקשה לצו ירושה אחר המנוח כמ. מ. ז”ל (להלן: “המנוח”). התברר כי המנוח הותיר צוואה מופקדת, אשר נפתחה ונשלחה בהתאם להוראות תקנה 9 לתקנות הירושה, תשנ”ח-1998.
בעקבות זאת הגישה המבקשת (כ.מ.-מ.ל) בקשה לצו קיום צוואה אחר המנוח והמתנגד הגיש התנגדות לצוואה. ….
הבקשה פורסמה בעתון “ידיעות אחרונות” ביום 02/03/2022. …”.
3. אמור מעתה ולמען הסדר הטוב שכבוד הרשם לענייני ירושה העביר את התיק לבית המשפט לאור התנגדותו של י. מ. לבקשת אמו , כ., לקיום צוואת בעלה המנוח כמ. מ. ורק לאחר לכתה של כ. לבית עולמה (6.1.2022). ביום 10.4.2022 הוגשה לבית המשפט ההתנגדות מושא פסק דין זה.
הרקע העובדתי:
4. ביום 19.3.2014 חתמו כמ. מ. וכ. מ. על צוואה הדדית (להלן בהתאמה- המנוח, המנוחה, המנוחים). הצוואה הוגדרה כ”צוואה אחרונה” (להלן-הצוואה).
5. בצוואה ציוו המנוחים ש”כל הרכוש והזכויות שיש לנו היום ו/או שיגיעו לנו ביום פטירתנו ללא יוצא מן הכלל והזכויות שיגיעו לנו בעתיד אנו מצווים אותם לבננו ש. מ. ת.ז. XXX המתגורר עמנו במשק X במושב XX. …קיום צוואה זו לא יתממש אלא לאחר מותנו, ההורים. פגיעה בזכויות מי מאיתנו ההורים או של הנותר מבינינו בחיים תביא צוואה זו לכלל ביטול מוחלט ללא תנאי. …הרינו מצווים כי הנותר בחיים מבינינו ישתמש בעיזבון לצרכיו ככל שיידרש אך לא ישתמש בעיזבון לסיכול הצוואה לאחר מות מי מההורים.”. הצוואה היא צוואה בעדים שנחתמה לפני העדים מר א.א. ועו”ד עמיקם פלד (עורך הצוואה).
6. בין ילדי המנוחים/חלקם מתנהלים התיקים הבאים:
א. ת”ע 17637-04-22: בקשה לצו קיום הצוואה ביחס למנוח שהלך לבית עולמו ביום 2.5.2021. הבקשה הוגשה לרשם הירושה על ידי המנוחה, רעייתו לעת ההיא בחיים. על פי הצוואה המנוחים ציוו את כל רכושם שיהא להם לאחר פטירתם לבנם ש. מ. (להלן-ש.).
ב. ת”ע 14108-12-22: בקשה לצו קיום צוואה אחר המנוחה שהלכה לבית עולמה ביום 6.1.2022. הבקשה הוגשה לרשם הירושה ביום 3.4.2022 (על פי מועד תשלום האגרה) על ידי הזוכה בצוואה ש. מ..
ג. ת”ע 17647-04-22: התנגדות לצו קיום הצוואה. (התנגדות מתוקנת הוגשה ביום8.12.2023. להתנגדות המתוקנת צורפו יורשי המנוחה או. XXX ז”ל-קטינים המיוצגים על ידי אפוטרופא לדין, עו”ד אלאלוף. הקטינים נגרעו מההליך לבקשתם בשלב מאוחר יותר). ההתנגדות הוגשה, כאמור, על ידי ילדי המנוחים י. מ., ר.פ., מ.מ. וש.ח., האחרונות נגרעו מהליך זה בשלב מאוחר יותר לבקשתן. המשיב הוא ש. הזוכה על פי הצוואה לאחר פטירת המנוחים (להלן- ההתנגדות המתוקנת) .
ד. ת”ע 17626-04-22: בקשה לצו ירושה של המנוח כמ. מ.-הבקשה הוגשה על ידי ש. מ.. על פי הבקשה יורשי המנוח הם רעייתו כ. וילדיהם.
ה. ת”ע 13801-12-22 : בקשה לצו ירושה אחר המנוחה – הבקשה הוגשה על ידי י. מ.. על פי הבקשה יורשי המנוחה הם ילדיה ויורשיה של האחות (הבת) או.XXX ז”ל.
ו. ת”ע 14010-12-22 : התנגדות לבקשה לצו ירושה אחר המנוחה. ההתנגדות הוגשה על ידי ש. מ., כזכור, הזוכה על פי הצוואה.
עיקר טענות המתנגדים בהתנגדות הראשונה:
7. על פי המתנגדים הצוואה היא צוואה שנייה אותה ערכו המנוחים. קדמה לה צוואה שנחתמה על ידי המנוחים ביום 18.4.2007 (להלן- הצוואה המוקדמת) בה ציוו לבן ש. את כל רכושם מכל סוג שהוא לרבות משק חקלאי בבעלותם- משק X במושב XXX (להלן-המשק). המתנגדים הדגישו שש. שילם לעוה”ד שערכה את הצוואה המוקדמת. המתנגדים צרפו אשור מיום 18.4.2007 של עוה”ד עמרי אלירז בו נכתב “הנני מאשרת קבלת סך של 1,500 ₪ במזומן ממר מ. ש.”. המתנגדים טענו שכחודש לאחר מכן ביום 20.5.2007 חתמו המנוחים אצל עו”ד אלירז “על תצהיר ביטול צוואה” בו ביטלו את הצוואה המוקדמת “…מרצוננו החופשי, ובלא שהופעל עלינו כל לחץ שהוא”. על שני המסמכים חתמה המנוחה בהטבעת אצבע של אגודל ימין ושניהם נחתמו לפני עוה”ד אלירז. ביום 31.5.2007 גרעו המנוחים את ש. מחשבונם (033-362645) כמיופה כוח בו. (צורף מסמך ללא חתימת מי מהמנוחים).
8. המתנגדים טענו שחתימת המנוח היא “…מזויפת ואינה תואמת את חתימתו בהשוואה לחתימות המוכרות להם על פי מסמכי הבנק, לחתימתו בצוואתו הראשונה ובתצהיר ביטול הצוואה” (ס’ 13).
חתימת המנוחה אף היא מזויפת. המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב “…ובוודאי שלא לחתום את שמה בחתימה קולחת וברורה” (ס’ 14). המנוחה חתמה ביום 3.8.2021 (לפני ב”כ המתנגדים) “…על מסמך ייפוי כוח לברור זכויותיה ברמ”י אודות מינוי בן ממשיך במשק וכן לטיפול בעיזבון בעלה. חתימתה על ייפוי הכוח אינה דומה כלל לחתימתה על הצוואה ההדדית השנייה ובנוסף העידה בפני הח”מ (עו”ד ירדן שלומי-מ.ל) כי לא חתמה על צוואה מסוג זה לעולם” ( ס’ 15).
9. ש. זייף את הצוואה. לבד מזיוף הצוואה “…המנוחים הוחתמו במרמה בעת שנתם על טופס מינוי בן ממשיך, זמן קצר לפני פטירתו של המנוח” (ס’ 19-הדגש בקו תחתי לא במקור).
10. טענת הזיוף מתחזקת, כטענת התנגדות לאור הגשת הבקשה למתן צו קיום צוואת המנוח ביום 20.12.2022 שהוגשה בדרך מקוונת שכן לבד מכך שהייתה אנאלפביתית וחסרת יכולת להגיש בקשה מקוונת לרשם לענייני ירושה “…המנוחה נטלה תרופות פסיכיאטריות חזקות אותם התובע סיפק לה במינון הנוגד להוראות הרופאה, כך שספק אם הייתה מסוגלת להבין דבר בשלב זה” (ס’ 18).
על אף שהמנוחה רשומה כמבקשת קיום הצוואה ברשם לענייני ירושה לא היא זו שביקשה את קיומה.
עוד נטען שעצם הגשת הבקשה לצו קיום צוואה עומד בסתירה לציווי שלה בצוואה שכן היא ביקשה לקיים את הצוואה ההדדית.
11. “המנוחה טענה בפני הנתבע כמו גם בפני הח”מ (עו”ד ירדן שלומי-מ.ל) ועדים רבים נוספים כי כשהתעוררה משנתה לא הבינה מדוע קצה האצבע שלה מוכתמת בדיו ומעולם לא קיבלה הסבר המניח את דעתה” (ס’ 20). משכך, לדעת המתנגדים, ברור שלא הסכימה לחתום על מרצונה החופשי”…על מסמך העברת הזכויות של המשק אליו כבן ממשיך” (ס’ 21).
12. ש. נהג אלימות כלפי המנוחה. הוא ורעייתו קיבלו זכות מגורים בבית סמוך לביתה של המנוחה במשק מתוך ציפייה שיטפלו בה, אך אלה נהגו הפוך. כך, למשל, לא הזמינו עבורה טיפול רפואי כנדרש כשנזקקה לו, לאחר מות המנוח סירב ש. להעביר לה כסף שהגיע לה לצורכי מזון עד כדי שהיא “…היתה הולכת לאחים ולשכנים כדי לשכנע את התובע שיוציא עבורה כסף, אך ללא הצלחה. התובע אף איים על חלק מהאחים “שישחט אותם” אחד אחד כדי שיפסיקו לפנות אליו בעניין, ועוד אמר זאת בפני המנוחה” (ס’ 28).
13. המתנגדים לא אמרו די. אלו העלו חשש שהעובדה שש. הלעיט את המנוחה במינון גבוה מהנדרש והמומלץ ע”י רופאת המשפחה של תרופת הרגעה בשם אינטומין. נטען ש”הרופאה רשמה את המרשם לתרופה ללא בדיקתה או הבאתה למרפאה תוך הסתמכות מוחלטת על בקשת התובע. התובע חרג באופן משמעותי מהמינון המומלץ של הרופאה דבר אשר גרם לה לבלבול חסר תקדים וחוסר נוחות אשר הביא לאשפוזה ובבדיקות הדם נמצא המינון החריג של תרופה זו המסכן את תפקודי הלב. לאחר כשבוע המנוחה נפטרה בבית החולים. ברשות הנתבע הקלטה של שיחה עם רופאת המשפחה. בפועל המנוחה לא נצרכה או נדרשה לתרופה זו ובטח שלא במינון הגבוה…דבר שבסופו של דבר יתכן וגרם למותה המיותר” (ס’ 29).
14. בסעיפים 37 ו- 38 שהם סעיפי העתירות ביקשו המתנגדים “…להורות על בטלות הצוואה עקב היותה מזויפת ולהורות על חלוקת העיזבון בהתאם לחוק הירושה, בכפוף להוראות סעיף 5(2) לחוק הקובעת כי מי שזייף או תבע על פי צוואה מזויפת פסול מלרשת את המוריש. במקרה דנן הנתבע (הגיש בקשה לקיום צוואה מזויפת ביודעו כי היא מזויפת או אף שהוא בעצמו היה חלק מהזיוף.
כמו כן, נוכח התנהגותו הפסולה והפוגענית של התובע כלפי המנוחים, כמו החתמתם על טופס ‘בן ממשיך’ בעת שנתם, מבוקש להורות על ביטול הכרזתו כבן ממשיך ולמנות בן אח, אשר יהיה מוכן לקחת על עצמו את המשך טיפול בנחלה, תוך פיצוי יתר היורשים בהתאם לדין” (הדגש בקו תחתי במקור).
15. צא ולמד הטענה כנגד הצוואה התבססה על טענת זיוף – הא ותו לא.
עמדת יורשי המנוחה או. XXX ז”ל- בתם של המנוחים:
16. בתם של המנוחים, או. XXX ז”ל הותירה בלכתה 3 ילדים. (ת. נערה בכיתה י”ב, ש. נערה בכתה י’ ו-י. תלמיד כיתה ח’: להלן- יורשי או.). בהתבסס על דברי יורשי או. סברה האפוטרופא לדין של יורשי או. ש”כעולה מתיאורי הקטינים המפורטים לעיל מסתמן בבירור כי דינה של הצוואה להיפסל מחמת קיומה של השפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המנוחים: הצוואה מנשלת לחלוטין את ילדיהם המשותפים של המנוחים תוך הענקת מלוא הזכויות על פיה לאחד מהילדים מבלי שתהיה לכך כל סיבה הגיונית נראית לעין. …הנהנה על פי הצוואה שלט באופן מקיף ויסודי בכספם של המנוחים תוך שהוא מגביל ומכתיב אף רכישת מוצרי מזון וזאת בניגוד לרצונם של המנוחים ולמורת רוחם שנאלצו להסתיר ממנו כספים שביקשו לתת במתנה לנכדיהם היתומים. …מדובר בתלות מוחלטת שיש בה להעיב על כושר השיפוט וההחלטות של המנוחים ויכולתם לסרב לדרישות המנוחים. ” כך נטען מפי יורשי או. שדין הצוואה להיפסל מחמת מעורבות בעשייתה, הגם שלא ברור מה המידע שעמד לפני יורשי או. לקבוע זאת אלא שהועלתה טענה בעלמא ש”נראה בעליל כי אם עשו כן המנוחים, הרי שהחתימה על הצוואה הייתה באילוץ של הנהנה ותחת השפעה בלתי הוגנת, מבלי שזה יהא רצונם האמיתי, החופשי והעצמאי, תוך ניצול יחסי התלות בנהנה”.
דיון מיום 10.1.2023:
17. בדיון שהתקיים ביום 10.1.23 לפני כב’ השופט אריאל ממן דייקה באת כוח המתנגדים את טענת הזיוף והדגישה שהחתמתה של המנוחה על מסמך בשנתה בהטבעת הבוהן מתייחסת רק על מסמכי בן ממשיך (פרוטוקול עמ’ 2 ש’ 14-13. כזכור נטען בסעיף 19 להתנגדות ששני המנוחים הוחתמו בשנתם על מסמכים). ביחס לצוואת המנוחה נטען שהראיה לכך שהמנוחה לא חתמה עליה והיא לא הופקדה במשרדי רשם הירושות נלמדת מכך ש”במסמך הפקדת הצוואה ישנה רק חתימתו של הבעל, של האב” (שם ש’ 18-17). עוד הדגישו המתנגדים שמדובר בצוואה הדדית. כשהקשה כבוד השופט ממן שבאותה עת הדיון התמקד בצוואת האב השיבה באת כוחם של המתנגדים “הוראות הצוואה אומרות שניתן לפעול לקיומן רק לאחר מות שניהם” (שם ש’ 22-19).
18. בדיון השתתפה גם האפוטרופא לדין של יורשי או. שטענה שיורשי או. תיארו “תמונה די ברורה של תלות מקיפה ויסודית של המנוחים בנהנה מהצוואה, של חשש מתמיד מפניו, זה בא לידי ביטוי שפוחדים לתת לילדים דמי כיס כדי שלא ידע, הוא רוכש עבורם את האוכל, הוא גר אצלם בבית. כל התיאור הזה של העובדות מוביל למסקנה שמתקיימות כאן עילות לפסילתה של הצוואה מסיבות של תלות מקיפה ויסודית והשפעה בלתי הוגנת.” (שם עמ’ 3 ש’ 20-15).
19. ב”כ המתנגדים הודיעה שהיא מצטרפת ל”חוות דעתה” של האפוטרופא לדין בעניין השפעה בלתי הוגנת וטענה “אנו חושבים שהוא חשש מאוד מש. וזו גם הסיבה ככל הנראה לא שיתף אשתו על כך ששיתף איתו פעולה עם ש. לעניין חתימה על הצוואה, שכן כפי שאדוני ראה לא טענו שחתימתו מזויפת אלא רק חתימת אשתו. מה גם שאנו רואים שהוא זה שהתייצב לא יודעים בגפו או בליווי ש. על מנת להפקיד את הצוואה. אם אדוני ירשה לנו נתקן ונגיש את התביעה לעניין חתימתה של המנוחה. ברגע שמדובר בצוואה הדדית, שעה שצוואה אחת לא עומדת אז גם השנייה לא יכולה לעמוד.” (שם עמ’ 2 ש’ 24 עד עמ’ 3 ש’ 2).
20. ב”כ של ש. טען שאין בהתנגדות כל טענה של השפעה בלתי הוגנת ביחס לצוואת המנוח. ההתנגדות היא על כך שצוואת המנוח מזויפת ושהמנוחה הגישה בקשה לצו ירושה. טען שלא ברורה הטענה על בן ממשיך במסגרת ההתנגדות, המשק רשום על שם ש. משנת 2016. באשר לטענה שהמנוחה לא ידעה על מה היא חותמת טען שמדובר בצוואה בעדים שנערכה ע”י עורך דין “מכובד שערך את הצוואה” ועד נוסף שיבואו להעיד (שם, עמ’ 4).
ביחס לטענה של השפעה בלתי הוגנת הדגיש שציווי דומה ציוו ההורים בצוואה המוקדמת משנת 2007 ותהה האם גם שם יש השפעה בלתי הוגנת. (שם).
הדיון מיום 15.6.2023:
21. ב”כ המתנגדים שבה והדגישה שטענת זיוף שהועלתה בהתנגדות הראשונה התייחסה רק לצוואת המנוחה “אנחנו לא טוענים שהצוואה כולה מזויפת אנחנו רק טוענים שחתימת האם מזויפת”. ב”כ המתנגדים שבה על טיעוניה בהתנגדות לעניין היות הצוואה הדדית והדגישה “…אם מבטלים את הצוואה שלה הצוואה שלו לא יכולה להסתמך הוא הוריש את הכול בחלק שלו לש., היא לא הורישה ולא חתמה” (פרוטוקול עמ’ 15 ש’ 17-18). עוד טענה “…. גם אם אדוני יתרשם שעילות ההתנגדות, העילות שאנחנו טוענים לביטול הצוואה כל אחת מהם לא יכולה לעמוד, הלכת החוטים השזורים קובעת שגם אם עילות ההתנגדות לא עומדות כשלעצמן, ביחד הן יכולות להוות סך שלם שגדול מחלקיו ולהביא לביטול הצוואה.” (שם, ש’ 28-27).
22. בתום הדיון ניתנה ההחלטה: “לאחר ששמעתי את הצדדים ובהסכמתם, יקבע מועד לשמיעת העדים לחתימת הצוואה מיום 19.3.2014 פרק הזמן שיוקצה לכך הוא שעה. …”. יודגש שהדיון נקבע כך לאור טענת הזיוף.
בקשה לתיקון כתב תביעה:
23. ביום 1.10.2023 (עובר לדיון בו נשמעו עדי הקיום) הגישו המתנגדים “בקשה לתיקון כתב תביעה” (להלן-הבקשה). בבקשה טענו המתנגדים שבעקבות דברי האפוטרופא לדין בדיון מיום 15.6.2023 “…ולאחר שחוות הדעת הפסיכיאטרית הייתה נגד עיניהם, טענות ההתנגדות חסרות באופן מהותי וכי נוספו עילות נוספות הכוללות השפעה בלתי הוגנת, מעורבות בעריכת הצוואה וייתכן גם זיוף חתימתו של המנוח…ממצאי חווה”ד הפסיכוגריאטרית מעידים כי המנוח לא היה מסוגל פיזית לחתום על הצוואה, וכי ככל הנראה גם צוואתו זויפה. …עוד יטענו המבקשים כי חתימתה של המשיבה 2, המנוחה, הינה מזויפת ללא עוררין, שכן המנוחה כלל לא ידעה קרוא וכתוב ובוודאי שלא לחתום ולכתוב את שמה בחתימה קולחת וברורה…חוה”ד הפסיכוגריאטרית מעלה שאלות רבות על אודות אופן ניסוח הצוואה, היכולת הקוגניטיבית והפיסית של המנוח לחתום עליה ולהבין את משמעותה… עמדת האפוטרופא לדין תיאור הקטינים את יחסו של המשיב 1 כלפי הוריהם והחשש המצמרר של המנוחים מפניו ומפני תגובותיו בצירוף דברי המשיב 1 עצמו בדיון האחרון, נוסף על חוויות המבקשים בשנים האחרונות מעידים כיי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ופגיעה בזכויות המנוחים להוריש את עיזבונם כפי שרצו בחייהם” (ס’ 27-21 לבקשה).
24. למען הסדר יובהר שהבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה לאחר שנקבע מועד לחקירת עדי הקיום וטרם קיומו.
25. בהחלטתי בפתקית מיום 10.10.2023 על הבקשה כתבתי: “קראתי לא אכחד ואדגיש שתמיהה גדולה עולה מההארה לאחר למעלה משנה וחצי מהגשת ההתנגדות מה שמעיד באור תמוה עוד יותר את עצם הגשת ההתנגדות על ידי המבקשים דכאן ובמיוחד שעה שהבקשה מוגשת כשבועיים לפני מועד דיון ההוכחות. ב”כ המבקשים יעביר לאלתר במסירה אישית את הבקשה והחלטה זו לב”כ יורשי הגב’ XXX ז”ל והמשיב 1….”.
26. המשיב 1 בבקשה, ש., הגיש תגובתו. בתגובתו טען ש. שהבקשה מלמדת שאין מאום בהתנגדות לבקשה לצו קיום. מדובר בהתנגדות שהוגשה ללא ביסוס משפטי, עובדתי וראייתי. הבקשה היא מסע דייג ועל כן מבקשי התיקון מעלים טענות מן היקב ומן הגורן. הבקשה הוגשה בחוסר תום לב תוך פגיעה בזכויות הדיוניות של ש. כאשר לפתע עולה טענה להשפעה בלתי הוגנת טענה שאם היה בה ממש הייתה מועלית מלכתחילה. המבקשים לא טענו מעולם שהמנוח לא היה צלול ועל כן הבסיס לטענתם להשפעה בלתי הוגנת “נשמט מיסודו”. כך, המועד להגשת הבקשה כשנה וחצי לאחר הגשת ההתנגדות מעידה על תוכנה. היעתרות לבקשה עשויה לסרבל ולהאריך את ההליכים בתיק זה.
27. בהחלטתי (30.10.2023) לאחר קבלת תגובתו של ש. כתבתי: “הבקשה לתיקון כתב ההתנגדות על דרך הוספת הטענה להשפעה בלתי הוגנת מעלה תהיות רבות מעבר למועד ההגשה המעלה תהייה כשלעצמה. הבקשה לתיקון מעלה קושי אינהרנטי שכן בהתנגדות המקורית נטען לזיוף הצוואה והחתימה (שכן המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב). עתה טוענים הם שלבד מזיוף הצוואה הרי שקיימת השפעה בלתי הוגנת. שתי טענות אלו אינן מתיישבות אחת עם רעותה. ככל שהייתה השפעה בלתי הוגנת לא זויפה הצוואה ולהפך ככל שזויפה החתימה לא חתימת החותם היא ועל כן לא ניתן לטעון להשפעה בלתי הוגנת. יוער שהמבקשים את התיקון לא זנחו את טענתם לזיוף החתימה (ראו ס’ 24-21 לבקשה לתיקון ההתנגדות) מה שמעצים את הקושי בטיעוניהם.
מעבר לכך המבקשים השליכו יהבם על חוות הדעת הפסיכוגריאטרית ממנה למדו רק עתה על אפשרות ההשפעה הבלתי הוגנת וחוסר יכולת לחתימה בפועל. אין בבקשה הסבר מדוע לא ביקשו לראות את אותה חוות דעת שעה שבפתיח לצוואה מופיע מפורשות דבר קיומה. התחושה העולה מהבקשה לא נוחה שלא לומר יותר.
חרף האמור לעיל והקשיים האינהרנטיים שבבקשה ושתהיות אלו לנגד עיני מצאתי בכל זאת לאפשר למבקשים לתקן את כתב התנגדותם תוך הבהרה שהארכת ההליך באופן זה תהא כרוכה מטבע הדברים בהוצאות ככל שיתברר שאין ממש בטענותיהם…בשולי הדברים יוער שהאמור בסעיף 2 לבקשה בדבר היות המבקשים “נציגי כל היורשים” ולא כל היורשים צורפו “להליך על מנת לייעלו פרוצדורלית” נדחה…”.
התנגדות המתוקנת:
28. המתנגדים הפרידו טענותיהם ביחס לכל אחד מהמנוחים:
המנוח:
29.א. המנוח לא היה כשיר לחתום או להבין את טבעה של צוואה. כחמישה שבועות טרם חתימת המנוח על הצוואה הוא עבר בדיקה פסיכיאטרית שהוגדרה על ידם “מסמך מוזמן” שהוזמן על ידי ש. (ס’ 16). הבדיקה שנערכה על ידי ד”ר קופילוב הביאה אותו למסקנה שהמנוח הוא “…אדם תבונתי אשר מסוגל להחליט בעצמו באשר לחלוקת רכושו ולכבד בקשתו” (ס’ 15). עוד טענו המתנגדים שהיה צריך לערוך את הבדיקה בסמוך לחתימה על הצוואה ובשל “גילם המתקדם של המנוחים” פרק הזמן שחלף מאז הבדיקה ועד לחתימה על הצוואה “הינו זמן ארוך ובלתי סביר ובו מצבם הקוגניטיבי ייתכן ונפגע באופן קיצוני” (ס’ 18).
המנוח נטל באותה תקופה תרופות רבות “…שזהותן אינה מפורטת בחווה”ד ולא ניתן לקבוע כי לא הייתה להם השפעה על צלילותו של המנוח” (ס’ 19). המתנגדים ביקשו לקבל את רשימת התרופות.
עוד טענו כלפי הבדיקה שהמסקנה נעשתה תוך בדיקה קצרה. טענתם זו קישרו לכך שמדובר לטענתם ב”מסמך מוזמן” ומאחר וש. הוא הלקוח הרופא המומחה “…נקט עמדה ברורה לבקשתו של הלקוח…עסקינן בקביעה פסולה ומוטה, שאין מקומה בחוות דעת מקצועית של מומחה ואשר מעיד על עצמו שיש לו רזומה עשיר ושמו מתנוסס בפסקי דין רבים כמי שכותב חוות דעת רפואית לבית המשפט” (ס’ 23).
ב. המנוחים פתחו תלות מוחלטת בש.: ש. אשר התגורר כל חייו עם המנוחים “…טיפל בהם פיזית, בכספים, במשק, בתרופות שקיבלו, הסיע אותם לכל מקום , שלט בהשקעות במשק במתנות שרצו לתת לנכדיהם ויתר ילדיהם, דאג להם למזון באופן יומיומי והתגורר עמם” .(ס’ 24)
המתנגדים טענו שהתלות של המנוחים בש. החלה בעת עריכת הצוואה ההדדית בשנת 2007, אבל הבינו את טעותם ופעלו לשינויה במהירות.
התלות בש. הלכה והעמיקה במשך 7 השנים מאז ביטול הצוואה הראשונה ועד לחתימת הצוואה. המנוחים “לא יכלו להתנגד לכל דרישותיו וחששו להמרות את פיו, שכן חששו שיותרו לבד ועל מנת שימשיך לטפל בהם העבירו לידיו את המשק ורכשו עבורו משאית בשווי מאות אלפי שקלים לצורך העסק שלו” (ס’ 27).
ש. השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוח והצליח בכך “…נוכח היותו בן הזקונים “המועדף”, מגוריו בביתם ואופיו הכוחני” (ס’ 30).
המתנגדים סברו ש”…הגם שלא היה בכוחם (של הטיעונים השונים-מ.ל) לבסס עילה עצמאית, יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את עילת ההשפעה הבלתי הוגנת…” (ס’ 33).
הגם שש. “…דאג להוריו המנוחים, חיבק אותם, והביא להם את כל צרכיהם והיה היחיד לעשות זאת, הרי שהיא הנותנת במעשיו נטרל את אחיו, פיקח על מעשיה המנוחים, מנע מהם לתת מתנות לנכדים ושלט על חשבון הבנק שלהם” (ס’ 34).
ג. המתנגדים טענו שש. היה מעורב בעריכת הצוואה. הוא זה שיזם אותה, הכתיב את נוסחה, בחר והזמין את העדים לחתימה על הצוואה, “…ונכח במקום חתימת הצוואה וזאת בהיעדרה של המנוחה, אשר חתמה, גם היא לכאורה על הצוואה” (ס’ 34, הדגש בקו תחתי במקור).
ד. התנהלותו של ש. מתיישבת עם הקריטריונים שנקבעו בהלכת מרום. ניתן לקבוע שיש בהתנהלותו של ש. השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית על פי האמור בסעיף 30 לחוק הירושה תשכ”ה – 1965 ועל כן יש לפסול את הצוואה ולבטלה.
המנוחה:
30. א. ככלל בטיעוני המתנגדים ביחס למנוחה יש חזרה על טיעוניהם בבקשה לתיקון.
ב. המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב וחתמה מאז ומתמיד בהטבעת אצבע. מבלי לגרוע באמור המנוחה לא נכחה בעת החתימה על הצוואה ולא חתמה עליה. במשך 7 שנים לא למדה קרוא וכתוב “קרי לא יכלה לחתום על הצוואה השנייה באמצעות חתימה ברורה וקולחת”.
ג. העדים לצוואה לא יכולים להעיד שהמנוחה חתמה עליה.”…העד השני ציין כי להבדיל מנוכחות המנוח, אינו זוכר כלל את נוכחותה של המנוחה”. ש. זייף את חתימתה.
ד. ש. התנהג ביחס קשה “…כלפי המנוחה לאחר פטירת המנוח והחשש שהרגישה מנטישתה על ידו מעידים על תלות המנוחה בו” (הדגש בקו תחתי במקור), סרב להעביר לה כסף כפי שנהג לעשות בעבר עד שזו נאלצה לפנות לבניה ולשכנים שידברו על ליבו. ש. “…אף איים על חלק מהיורשים “שישחט אותם” אחד אחד כדי שיפסיקו לפנות אליו בעניין, ועוד אמר זאת בפני המנוחה”.
ה. המתנגד 1 פנה לרופאה של המנוחה ומשיחתו אתה (שהוקלטה) ‘למד’ שזו כתבה למנוחה מרשם לתרופה פסיכיאטרית “ללא בדיקתה ע”י הרופאה או ביקורה במרפאה תוך הסתמכות מוחלטת על בקשתו של המשיב 1… עוד עולה מהשיחה עם הרופאה כי ש. היחיד מילדי הצדדים ששוחח עמה מדי שבוע. …המשיב 1 חרג באופן משמעותי מהמינון המומלץ של הרופאה דבר אשר גרם לה לבלבול חסר תקדים וחוסר נוחות נוראי אשר הביא לאשפוזה ובבדיקת הדם נמצא המינון החריג של התרופה המסכן את תפקודי הלב. לאחר כשבוע נפטרה המנוחה בבית החולים. המתנגדים שומ. את זכותם לזמן את הרופאה לעדות. (הדגש בקו תחתי במקור)…בפועל המנוחה לא הייתה זקוקה לתרופה במינון שקיבלה בפועל או בכלל…דבר שבסופו של דבר יתכן וגרם למותה המיותר”. מנגד, כשהייתה זקוקה לטיפול רפואי נמנע ש. להעניק אותו למנוחה.
ו. המנוחה ביקשה מהמתנגדים ושאר ילדיה לכבד את רצונה ורצון המנוח “…ולהעביר בחייה סכום כסף גדול במתנה מכספיה לנכדיה היתומים מאם של בתה או. XXX ז”ל, אך המשיב 1 התעלם מבקשתה זו ודחה אותה”. כאשר בנותיה של המנוחה מ. מ. ו-וי. ג. לקחו את המנוחה לבנק כדי להעביר את הסכום לנכדיה חסמו ש. ורעייתו את הכניסה לבנק “…ולמשוך את הכסף עבור היתומים”.
התייחסות ש. להתנגדות המתוקנת:
31. ההתנגדות המתוקנת שונה מהותית מההתנגדות הראשונה שהוגשה בה עלתה רק טענת הזיוף. ההתנגדות המתוקנת היא ניסיון “…לירות לכל הכיוונים” בשיטת מצליח. מדובר במסע דייג הכולל טענות מן היקב ומן הגורן.
32. לאחר שהתברר למתנגדים אחרי שני דיונים שבית המשפט הורה על חקירת עדי הצוואה החליטו להרחיב חזית והוסיפו את הטענה להשפעה בלתי הוגנת. טענה זו “…חסרת בסיס ומצוצה מן האצבע”, שכן טענת הזיוף לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענת השפעה בלתי הוגנת.
33. בהתנגדות הראשונה לא עלה שהמנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה, מקל וחומר שנערכה לו בדיקה רפואית בה נקבע שהוא כשיר לחתום על הצוואה. בתיק יש גם חוות דעת הקובעת שהמנוחה הייתה כשרה לחתימה על צוואה.
34. הטענה שחתימת המנוחה זויפה היא טענה מופרכת עליה יעיד עורך הדין שערך את הצוואה.
35. המתנגדים לא היו בקשר עם המנוחים והיו באים לבקרם פעם בחודש וש. הוא זה אשר דאג לכל מחסורם, הם חגגו אצלו ועמו את החגים. המנוחים היו קרובים לש. ואהבו אותו שכן הוא “…היה הבן היחיד אשר סייע למנוחים”. המנוחים לא היו תלויים בש. והחליטו לצוות לו את רכושם בשל אהבתם אליו והיה היחיד שעזר להם “…ויש לכבד את רצונם בהתאם לכלל: מצווה לקיים דברי המת””.
36. מי שיצר קשר עם עו”ד פלד הוא המנוח לאחר שהופנה אליו ע”י ש. לאחר שהמנוח ביקש ממנו שם של עו”ד לעריכת צוואה. כאשר ביקש עו”ד פלד מהמנוח ביצוע בדיקה רפואית כתנאי לעריכת הצוואה ביקש המנוח מש. לאתר לו רופא פסיכוגאריטר. הוא לא נכח בעת הבדיקה של ד”ר קופילוב שבדק את המנוחים.
37. לבקשת עו”ד פלד לעד נוסף ומאחר ולמנוחים לא היה עד פנה לחבר ממקום עבודתו שנכח בעת החתימה על הצוואה בשעה “…שהנתבע באותה עת היה בעבודה”.
38. עו”ד פלד ערך את הצוואה בהתאם לרצונם של המנוחים כשש. לא שהה בבית “…עו”ד עמיקם פלד נפגש עם המנוחים באופן אישי וללא כל התערבות מצד גורם כלשהו, כך שלא יכולה הייתה להיות השפעה בלתי הוגנת”. המנוחים הם ששילמו לעו”ד עמיקם פלד.
39. בנסיבות אלו ביקש ש. לדחות את ההתנגדות המתוקנת .
הדיון מיום 5.3.2024 בו נחקרו העדים לחתימת המנוחים על הצוואה:
40. א. בעדותו העיד עורך הדין עמיקם פלד שהצוואה של ההורים המנוחים נחתמה לפניו.
ב. טען שאת הפרטים על רצונם קיבל מהם בפגישתו הראשונה איתם בביתם, בפגישה שניה עבר איתם על נוסח הצוואה והצוואה השלישית נחתמה לפניו. עו”ד פלד לא ציין שקיבל את שמו של העד הנוסף לבקשתו מש. לאחר שהיה ידוע מועד החתימה, וביקש שלא יהיה זה קרוב משפחה. הדגיש שמאחר והיו לו מעט ספיקות ביחס למנוחה ביקש אישור רפואי המעיד על כשרותה וזה ניתן וממנו למד שאין למנוחה כל בעיה קוגניטיבית. דחה מכול וכול טענה שהמנוחה לא נכחה בעת עריכת הצוואה. עורך הדין סיפר שהקריא את הצוואה ווידא שהיא משקפת את רצונם “כשהקראתי להם את הצוואה, נכון שזה לא הלך מהר כמו בדרך כלל, אך לאט לאט הסברתי בעברית מאוד קלה את הצוואה והיא הבינה” (פרוטוקול עמ’ 10 ש 19-18).
עורך הדין דחה אפשרות להשפעה בלתי הוגנת שכן המנוחים הסבירו לו את הרציונל (שם עמ’ 11 ו-14-13).
ג. העד הנוסף העיד שהגיע למועד החתימה לבקשת ש.. תחילה העיד שהמנוחה הייתה נוכחת בחדר ועוה”ד שאל את המנוחים שאלות להן השיבה גם המנוחה, הבהיר שש. לא היה בחדר בעת החתימה. במענה לשאלות ב”כ המתנגדים הסתייג מתשובותיו הקודמות וטען שלא זוכר אם המנוחה הייתה ובאותה נשימה שהייתה בפינת החדר ובהמשך טען שהייתה במיטה ולא זכר בוודאות שחתמה על הצוואה. את הסתירה בעדותו תירץ בכך שבשנת 2021 עבר אירוע מוחי שמקשה עליו לזכור בוודאות ובמיוחד שעברו מאז החתימה 10 שנים.
ד. בתום הדיון התבקשו הצדדים לסכם בכתב והסיכומים הוגשו.
דיון והכרעה:
מתווה נורמטיבי:
41. תכליתו של חוק הירושה הוא קיום רצון הנפטר. “ביסוד הצוואה עומד רצונו של המצווה, בלא שקיימת ציפייה של היורשים (או של אחרים) שיש להגן עליה. אין הסתמכות שיש להביאה בחשבון. ייחוד זה של הצוואה מוביל למסקנה, כי אם המצווה אמר את דברו וחילק את רכושו, יש לכבד רצון זה … “יכול אדם לעשות שקר בנפשו בכל ימי חייו: לגנוב, לגזול, לשדוד, לרמות … אולם משישב לכתוב את צוואתו, מיד הוא משלים עם העולם ועם עצמו. הוא עורך מעין חשבון הנפש בינו לבין עצמו, ובינו לבין קונו והצוואה היא המאזן הסופי, הסיכום הכללי של מעשי חייו, בחומר וברוח”. (א. ברק פרשנות במשפט (כרך 5, פרשנות הצוואה) (2001) (להלן- ברק) עמ’ 58)… “כיבוד רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי ונגזרת מזכות הקניין, אשר מאפשרת לבעל הזכות לפעול ברכושו כרצונו” (ברק ,עמ’ 59).
“אומד דעת המצווה הוא “מלכת הצוואה” ו”כוכב הצפון” המצריך אותנו בהבנתה. לאומד דעתו של המצווה – לכוונתו, לרצונו האמתי יש לתת משקל מכריע בפרשנות הצוואה. הוא “עיקר העיקרים והוא בריח התיכון”. הוא “רעיון העל של חוק ירושה”, הוא “מצוות על”, הוא “ראשון בין נעלים”, הוא “קו היסוד” ו”קו מנחה”, הוא “מעיקר שיטתנו” בפרשנות והוראה. על כן, במאבק העיוני בין התכלית הסובייקטיבית (“אומד דעתו של המצווה”) לבין התכלית האובייקטיבית, יד התכלית הסובייקטיבית על העליונה” ( ברק עמ’ 59-60; ס’ 54 (א) לחוק הירושה; ע”א 2698/92 יונה נ’ אדלמן פ”ד מח (3) 275 (29/06/1994)).
42. תכלית זו מתגשמת כשאין כל ספק באמיתות הצוואה ובהיותה משקפת את רצון הנפטר במועד חתימתה. בעניינינו בתחילה נטענה טענת זיוף ביחס לחתימת המנוחה ומשהוגשה ההתנגדות המתוקנת הורחבה החזית ונטענו טענות גם ביחס למנוח נטען שלא היה כשיר לחתום, שני המנוחים היו נתונים להשפעה בלתי הוגנת והצוואה נערכה במעורבותו של ש.. השאלה העולה היא אם כן בנסיבותיו של תיק זה מה מעמדה של הצוואה. האם זויפה חתימתה של המנוחה? האם הופעלה על המנוחים השפעה בלתי הוגנת אשר הובילה לכתיבת הצוואה? ומה היא מידת מעורבותו של ש., אם בכלל, בעריכת הצוואה. ככל שייקבע שזויפה הצוואה של המנוחה והיא לא צוואתה של המנוחה הרי ממילא אין להידרש לשאלת השפעה הבלתי הוגנת.
צוואה בעדים:
43. סעיף 20 לחוק הירושה קובע את הדרישות מן המסמך כדי שיהא צוואה בעדים. הצוואה מושא התביעה היא צוואה בעדים: הצוואה בכתב, נושאת תאריך חתימתה, היא נחתמה בפני שני עדים אשר אישרו שהמצווים הצהירו וחתמו לפניהם. על פניו בצוואה לא נפל פגם צורני. במקרה כזה “חזקה עליה שהיא כשרה ועל התוקף אותה נטל הראיות שהיא פסולה. אין הדבר כך כשיש פגם באחד ממרכיביה –שאז נטל הראיה עובר לצד המבקש את קיומה”. (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה תשכ”ה-1965 (להלן-שילה) עמ’ 191); ע”א 3186/97 היועץ המשפטי לממשלה נ’ נאק ( 11.01.1998)) .
צוואה הדדית:
44. “צוואה משותפת היא צוואה של שניים (או יותר) שהיא תוצאה של החלטה משותפת באשר לתוכנה. כאשר ההסדרים התוכניים שקבע אחד המצווים מבוססים על הסדרים שקבע המצווה השני ולא היו נערכים לולא הסדרים אלה. הצוואה המשותפת היא הדדית. צוואה משותפת טיפוסית היא של בני זוג. …כאשר בני הזוג קובעים כי במות אחד מהם יעבור עזבונו לאחר ובמות האחר יעבור העזבון לילדים, הופכת הצוואה המשותפת להדדית. … על פי הפסיקה הוכר ה”מוסד” של צוואה משותפת אך בהעדר דינים מיוחדים בעניינה יחולו עליה הדינים המיוחדים החלים על צוואה רגילה” (שאול שוחט פגמים בצוואות (מהדורה שניה) עמ’ 16-15) (להלן- שוחט).
הצוואה מושא פסק דין זה היא הדדית בעדים.
45. בהתנגדות הראשונה טענו המתנגדים שחתימת המנוח “הינה מזויפת ואינה תואמת את חתימתו בהשוואה לחתימות המוכרות להם על פי מסמכי הבנק…” (ס’ 13) וכן טענו שחתימת המנוחה מזויפת “…שכן המנוחה כלל לא ידעה קרוא וכתוב ובוודאי שלא לחתום ולכתוב את שמה בחתימה קולחת וברורה” (ס’ 14).
בבקשה לתיקון ההתנגדות הבהירו המתנגדים שהצורך בתיקון ההתנגדות נובע מחשיפתם לדברי ש. בדיון מיום 15.6.2023, לטענות האפוטרופא לדין של יורשי מ. בדבר השפעה בלתי הוגנת וכלשונם “…וכי נולדו עילות נוספות, הכוללות השפעה בלתי הוגנת, מעורבות בעריכת הצוואה ויתכן גם זיוף חתימתו של המנוח ” (ס’ 21 לבקשה) טענה תמוהה כשלעצמה.
עיון בסיכומיהם מעלה שטענת הזיוף כטענה עצמאית אינה מובאת שם אלא צומחת, לכאורה, מהתייחסות המתנגדים לעילות המהותיות יותר בעיניהם: ההשפעה הבלתי הוגנת, אי כשרותו של המנוח (על כך להלן תוך הדגשה שההתייחסות בהתנגדות המתוקנת לחוסר הכשרות היא ביחס למנוח) ומעורבותו לכאורה של ש. בעריכת הצוואה.
46. סיכום דברים עד כאן משתי ההתנגדויות שהוגשו בהפרש שנה ומחצה השנייה מקודמתה מלמד על טענות אלו של המתנגדים בהתנגדותם לקיום הצוואה:
א. חתימת המנוחה זויפה על ידי ש..
ב. יתכן שחתימת המנוח זויפה על ידי ש..
ג. השפעה בלתי הוגנת של ש. על המנוחים בעריכת הצוואה ומעורבותו בהכנתה.
ד. חוסר כשרות לצוות.
47. על אתר ופתח ההתייחסות יאמר שהדיון שהתקיים בו נחקרו עדי הקיום אינו “משפט ‘זוטה'” כטענת המתנגדים. (ס’ 1 לסיכומי המתנגדים). ממועד הדיון בו הוסכם ונקבע שעדי הקיום יחקרו הוגשה ההתנגדות המתוקנת. מאז, וחרף חלוף הזמן לא הוגשה כל בקשה בעניין איזו מהטענות ‘החדשות’ של המתנגדים ביחס לצוואה. נהפוך הוא.
תובנה זו נלמדת גם מסיכומיהם. בסעיפים 27 ו-28 לסיכומיהם מניחים הם את המסד למתן פסק דין במכלול טענותיהם ועל פי החומר שהוגש ולדעתם יש בו כדי לפסוק ביחס לטענותיהם. וכך סיכמו המתנגדים “לאור האמור לעיל ביהמ”ש הנכבד מתבקש לפסול את הצוואה ולקבל את טענות הנתבעים (צ”ל התובעים- מ.ל) כי המנוחה לא חתמה על הצוואה, כי קיים ספק באשר לכשרות המנוחים לחתום על הצוואה וכי ממכלול הנסיבות עולה כי התקיימה השפעה בלתי הוגנת על המנוחים לכל אורך תהליך עריכת הצוואה. לחילופין בלבד מתבקש ביהמ”ש לקבוע כי בהתאם להלכת החוטים השזורים, הספקות העולות מנסיבות עריכת וחתימת המנוחים על הצוואה, יש לפסול את הצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת ומעורבות עמוקה של התובע בהליך עריכת הצוואה של המנוח, ולהורות על חלוקת העיזבון עפ”י דין כאשר התובע (צ”ל הנתבע – מ.ל) אינו חלק מן הזוכים, כמתבקש על פי חוק” (הדגש בקו תחתי במקור).
48. בנסיבות אלו, לאור האמור, משעה שלא הונחה כל ראיה מהותית נדרשת על פי כל דין לביסוס טענות המתנגדים, מקל וחומר בהתנגדות המתוקנת, ניתן היה לדחות את ההתנגדות כאן ועתה. ברי, שלצורך הכרעה ביחס לטענות כשרות המצווה, זיוף, השפעה בלתי הוגנת יש להציג ראיות לביסוס הטענות. בהעדר אותן ראיות דין כל הטענות להידחות.
חרף האמור ולמעלה מן הצורך יבחנו טענות המתנגדים והמסמכים שצרפו לתמוך טענותיהם שיש בהם כדי להורות על דחיית טענות המתנגדים בהתנגדות המתוקנת.
טענת הזיוף:
49. יש לאבחן בין נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע להוכחת הצוואה. על הטוען לזיוף להוכיח את טענתו “מכוח הכלל המוציא מחברו עליו הראיה” בכמות ראיות ורף ראיות גבוה מהמקובל במשפט אזרחי שכן מדובר בטענת מרמה שהיא בעלת גוון פלילי. בית המשפט נדרש מצדו לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות. (ע”א 7456/11 מוריס בר נוי נ’ מלחי אמנון (11.4.13)).
בע”א 3546/10 נקבע: “הנטל על המשיבות כבד במיוחד נוכח טענות התרמית והזיוף … הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרשות לגבי טענה מעין-פלילית נוסח זיוף ותרמית הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענת תרמית וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות …”. (ע”א 3546/10 מישאלי נ’ קליין (18.04.12), ס’ 14 לפסק הדין).
50. המתנגדים לא הוכיחו את טענת הזיוף. ראוי לציין את השינוי בטענות המתנגדים ביחס לטענת הזיוף. ראשיתה של הטענה בהתנגדות הראשונה הייתה שצוואת המנוחה זויפה. יוזכר שהמתנגדים טענו בהתנגדות הראשונה שהמנוחים הוחתמו בשנתם על טופס בן ממשיך “זמן קצר לפני פטירתו של המנוח”. המנוח נפטר בחודש 05/2021 (המסמך לא צורף, אך השוו עם דברי בא כוחו של ש. בדיון מיום 10.1.2023 לפני כב’ השופט ממן שם טען “הוא גר שם, ונתנו לו להיות בן ממשיך…ברמ”י המשק רשום על שמו של ש. וזה נעשה משנת 2016” עמ’ 4 9-7).
בבקשה לתיקון כתב התביעה נטען שייתכן וחתימת המנוח זויפה (ס’ 21 לבקשה). בהתנגדות המתוקנת נטען ביחס למעורבותו של ש. בעריכת הצוואה “…וחתימת המנוח (ככל שיכל לחתום) עליה” (ס’ 21 להתנגדות המתוקנת). בסיכומי המתנגדים אין התייחסות לזיוף, לכאורה, של חתימתו של המנוח. גם ביחס למנוחה טענת הזיוף נזנחה ונטען שהמנוחה “לא חתמה על הצוואה בפני עד 2; העד 2 לא ראה את המנוחה חותמת” (ס’ 26 לסיכומים).
51. כאמור, טענת זיוף חייבת להיות מוכחת ברף גבוה. לא זו בלבד שאין לפני כל ראיה עדותו של עורך הדין שהחתים על הצוואה מגלה תמונה אחרת:
כמובא לעיל דחה עורך הדין פלד את הטענה שהמנוחה לא חתמה לפניו על הצוואה והעיד “החתימה הייתה מולי. …אני יודע שעמדתי מולה, הייתי במקום נוכח וכך היא חתמה” (פרוטוקול מיום 5.3.2024 עמ’ 11 ש’ 2-1). אין לי כל סיבה נראית לעין או מובנת מדוע יתאר עורך הדין תיאור עובדתי שונה. (לעניין החובה המוטלת על עורך דין בעריכת צוואה ראו: ע”א 347/84 ברטה צימנט נ’ רונן בנימין פ”ד מ(4), 118, (28.10.1986)). מקל וחומר שעדותו לא הוזמה גם לא בעדותו של העד השני מעדותו ביקשו המתנגדים ללמוד שהמנוחה לא חתמה על הצוואה.
העד השני, מר א., בחקירתו לב”כ של ש. סיפר שהאמא הייתה על המיטה, השיבה לשאלות עורך הדין. כשנשאל אם ראה את המנוחים חותמים אישר שהוא ראה את המנוחה והמנוח חותמים “ראיתי שחותמים, אבל אני לא יכול, זה לא שאני כל הזמן נמצא בסיטואציות של חתימה. אני חושב שכן, … עוה”ד היה שם והחתים אותם. ראיתי” (שם עמ’ 16 ש’12-7). בחקירתו לב”כ המתנגדים סיפר שבשנת 2021 עבר אירוע מוחי, חזר על התיאור שהמנוחה הייתה במיטה אבל סייג עדותו בדבר חתימתה של המנוחה “זה שהיא חתמה, לא יודע אם היא חתמה או לא חתמה אבל היא הייתה בחדר… לא זוכר שהיא חתמה. אולי האבא ראיתי שחתם אך האימא לא ראיתי שחתמה” (שם, עמ’ 19).
לאור החסר בזיכרונו של מר א. סברו המתנגדים שלמעשה לא מדובר בצוואה בעדים שכן לא היו שני עדים ומדובר בפגם היורד לשורשו של עניין ועל כן קיים ספק אם הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה. (מבוא לסיכומי המתנגדים). אלא שהמסקנה אליה הגיעו המתנגדים אינה מתבקשת מעדותו של מר א.. ראש וראשון יאמר שהבלבול בעדותו אפשרי לאור האירוע המוחי שעבר, חלוף הזמן, ההתייצבות בבית המשפט ועדותו על עצמו שאינו נמצא כל הזמן “…בסיטואציות של חתימה”. ספק בעיני אם אמירה של מר א. (כמו גם של עוה”ד) והצהרה מדויקת שהוא זוכר כל פרט בנסיבותיו לא הייתה מעלה השתאות, לשון המעטה (ראו: ת”א (מחוזי נצ’) 11176-03-09 פוגרונינצקי נ’ דרו’צ’יך ()10.9.2012 ס’ 26 שם נקבע: “סתירות אלו מצביעות על טעות אנושית ואינן מטילות דופי במהימנותו של העד”).
לאור דברי עוה”ד בהם יש לי אמון מלא אני מקבל דווקא את עדותו של מר א. בחקירתו על ידי בא כוחו של ש., בין היתר, בשל ראשוניותה. עוד לטעמי העובדה שמר א. שהנו הדיוט בתחום המשפט וכנותו ראויה לציון. העובדה שהוא חתם כעד לצוואה בנוסח שהובא לעיל בו אישר חתימת המנוחה לפניו מאששת את עדותו במענה לשאלות בא כוחו של ש..
לאור קביעתי זו עדויותיהם של עדי הקיום עומדות בדרישות שעולות מסעיף 20 לחוק הירושה ( ע”א 160/80 ש’ בנדל ואח’ נ’ ד’ בנדל פ”ד לה(1) 769 (28.10.1986)) ואין לי סיבה לפקפק בנכונות ההצהרה על הצוואה עצמה הגם שמר א. לא זכר בחקירתו על ידי באת כוחם של המתנגדים (בניגוד לחקירתו על ידי בא כוחו של ש.) אם ראה בוודאות את המנוחה חותמת על הצוואה.
52. טענה נוספת של המתנגדים מכוחה מבקשים הם ללמוד על זיוף הצוואה היא שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב וחתימתה הנחזית להיות בעברית קולחת מעידה על הזיוף. איני יודע מה פירושה של חתימה בעברית קולחת. ברם, השימוש בטיעון זה תמוה. על ייפוי הכוח שחתמה המנוחה לעורכי הדין המייצגים את המתנגדים לא הוטבעה חתימת אגודלה של המנוחה אלא שרבוט מילים בעברית. החתימה על ייפוי הכוח מחודש 08/2021 שונה מהחתימה על הצוואה והשינוי ניכר לעין. איני יודע את מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של המנוחה ביום החתימה על ייפוי הכוח, אך שימוש בכלי כתיבה לא זר לה.
53. מבלי לגרוע מהאמור לעיל ולהוסיף על קביעתי ביחס לחתימת המנוחה המסתברת מהעדויות שלפני הקביעה אם חתימה היא חתימתו של פלוני אינה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. בהעלאת טענה שהחתימה אינה חתימתו של מי שנחזה כחותם מקל וחומר כשעולה טענת זיוף חתימה הנחיצות לחוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד היא מהותית ומהווה כלי עזר בלתו אין. המתנגדים לא ביקשו מינוי של מומחה.ית להשוואת כתבי יד.
54. לאור האמור לעיל לא מצאתי להתייחס לטענה שנזנחה בהליך שצוואת המנוח זויפה. יוער שהעדים לא נשאלו כלל על חתימת המנוח ועל כן חתימתו מתקבלת כאוטנטית. חתימת המנוח על הצוואה היא חתימתו. עוד ראוי להדגיש שבהתנגדות הראשונה נטען שחתימתו של המנוח לא תואמת חתימתו בהשוואה לחתימות המוכרות למתנגדים על פי מסמכי הבנק. המתנגדים לא צרפו כל מסמך מהבנק ולא ביקשו למנות מומחה להשוואת כתבי יד. טענה זו נשמעת מפי מי שאין בידו הכשרה לעשות כן. בספרו כתב היד כראי הנפש גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות מציין המומחה להשוואת כתבי יד יגאל ורדי ” כאמור כתיבה היא פעילות דינמית במהלך זמן. לכל אדם יש “שונות” כלשהי בכתב ידו ובחתימתו; כלומר שיכתוב פעמיים אותו משפט או יחתום פעמיים את חתימתו יחולו שינויים מסוימים בסימני כתב ידו”. ורדי מציין שלעיתים ניתן לראות בשוני גם בעין לא מקצועית אך, כאמור, לא צורף כל מסמך ממנו ניתן היה ללמוד. יגאל ורדי, כתב היד כראי הנפש גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות (2000) (עמ’ 354)).
השפעה בלתי הוגנת:
55. סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע: “הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית-בטלה”.
56. השפעה בלתי הוגנת היא אותה השפעה אשר יש בה כדי לשנות או להסיט את רצונו החופשי של המצווה. אין זה משנה אם המשפיע נהנה משיבוש זה ברצונו של המצווה אם לאו. (שילה עמ’ 270; ע”א 4902/91 גודמן נ’ מוסאייף פ”ד מט(2) 441, 448-450).
57. “השופט חשין בע”א 5185/93 היועמ”ש נ’ מרום מבהיר כי עניינו של החוק הוא בהשפעה בלתי הוגנת לאמור בהשפעה שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום אלא בהשפעה בה יש מרכיב של אי הגינות על פי המושגים החברתיים מוסריים שלנו. לדבריו המושג אי הגינות הוא מושג מסגרת, ותוכנו ימצא בהכרעות אינדיבידואליות שתעשנה מעת לעת …” (שוחט עמ’ 224).
58. הצוואה שלפני תקינה על פי מראה ולא נפל בה, כאמור, פגם צורני כלשהו. הנטל להוכחת הטענה של השפעה בלתי הוגנת ממועד חקיקת חוק הירושה מונח לפתחו של הטוען לקיומה של אותה השפעה (שילה, עמ’ 270). הוכחת טענה של השפעה בלתי הוגנת אינה קלה ולא אחת דרך ההוכחה היא על ידי סתירת החזקה שהצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה והעברת הנטל לטוען לקיום הצוואה. (שילה, עמ’ 271); ע”מ(ת”א)1242/04פלוני נ’ פלונית (23.5.2005)).
אותם מעשים היכולים להיחשב בגדרה של השפעה בלתי הוגנת צריכים להתרחש, דרך כלל, בתקופה שטרם חתימת הצוואה וכן שהצוואה הייתה פועל יוצא של אותה השפעה (שוחט עמ’ 230).
59. בפרשת מרום נקבע: “על המתנגד לקיום הצוואה להוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות היוצרות חזקה עובדתית בדבר השפעה בלתי הוגנת, או אז עובר אל המבקש את קיום הצוואה נטל השכנוע לסתור את החזקה העובדתית כי הייתה השפעה בלתי הוגנת שפעלה לעריכת הצוואה, ואם אין הוא מ. נטל זה כי אז נותרת החזקה העובדתית בעינה, והכף מוכרעת לטובת המתנגד”. (שאול שוחט פגמים בצוואות (מהדורה שלישית -2016) (להלן- שוחט 2016)
עוד נקבע שיש לקיים צוואה אם בית המשפט לא השתכנע ממכלול הראיות שהוצגו ומשקלן שהצוואה אכן נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת (שוחט 2016, עמ’ 203).
60. בפסק הדין בדנ”א 1516/95 הניח כבוד השופט מצא את אמות המידה לצורך בחינתה של השפעה בלתי הוגנת וקבע מספר מבחנים לצורך כך: מבחן התלות והעצמאות; מבחן תלות וסיוע; מבחן קשרי המצווה עם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה. (דנ”א 1516/95, דינה מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה פ”ד נב(2) 813, (22.6.1998) בע”מ 344).
לעת הזו נראה שאין עוד צורך להרחיב במהותם של מבחנים אלו אשר נדונו בפסיקה של הערכאות השונות ומהותם של מבחנים אלו נהירה.
61.הנטל להוכיח שהצוואה אינה משקפת את רצון המנוחים מוטלת לפתחם של המתנגדים. “החזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, מעבירה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מבקש הקיום לסתור את אותה חזקה, תוך שלילת קיומן של אותן נסיבות שהקימו את החזקה, או תוך שלילת קיומה של “אי ההגינות” שבהשפעה חרף קיומן של אותן נסיבות. יחד עם זאת, נטל השכנוע, בסופו של דבר, מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד. הוא זה שצריך לשכנע את בית-המשפט שהמצווה עשה את צוואתו לא מתוך רצון חופשי, אלא על ידי השפעה בלתי הוגנת והוא זה שחייב לעמוד בנטל זה גם אם כשל מבקש הקיום בהבאת ראיותיו לסתור, נטל שעבר אליו עם הקמתה של החזקה. (ראה: ע”א 2098/97 בוסקילה נ’ בוסקילה, נה(3) 837 {פמ”מ-30/4/2001})”. (תמ”ש 33570-03-15 א.ל. נ’ ד.ל. (20.7.2017). “…אלא שהמחוקק שלנו הקל עם המבקש…על המתנגד להראות שהצוואה נעשתה תחת לחץ והשפעה בלתי הוגנת או כי דבק בצוואה פגם אחר בגמירות דעתו של המצווה…” לפי חוק הירושה אין אצלנו כל חזקה לגבי קיומה של השפעה בלתי הוגנת. על כן נקבע הכלל כי המתנגד לקיום צוואה עליו הראיה שהיא נערכה עקב השפעה כזו” (שילה, עמ’ 271-272).
62. ער אני למקרים בהם תלותו של המצווה היא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו (שם) אולם אין זה המקרה שלפני. להלן:
בהתנגדות המתוקנת טענו המתנגדים שהמנוחים פיתחו תלות מוחלטת בש.. תלות זו התחילה כבר בעת החתימה על הצוואה המוקדמת משנת 2007. נטען שש. הוא זה שהכתיב וערך את הצוואה המוקדמת ושילם עליה (ס’ 25). טענה זו נשללת באופן מידי לאור ההחלטה של המנוחים כחודש אחרי להתייצב אצל אותה עורכת דין ולהורות בתצהיר על ביטולה של הצוואה וכעבור 10 ימים להורות על ביטול ייפוי הכוח של ש. בחשבונם. מי שתלוי כל כולו בפלוני, אשר מורה לו לבצע פעולות שייטיבו עמו אינו מעז לנהוג כפי שנהגו המנוחים.
ב. עוד נטען בסעיפים העוקבים שהמנוחים אפשרו לש. לגור ליד ביתם במשק והוא ניצל את חיבתם לפתח בו תלות עד כדי שלא יכלו להמרות את פיו. המנוחים אפשרו לש. להשכיר מחסנים ונגריה בשטח המשק “…בעודו גורף עד לימים אלה לכיסו את דמי השכירות”. ויתמה השואל מדוע לא נקט מי מבין שאר 12 ילדי המנוחים ובפרט מי מהמתנגדים בפעולה כלשהי?! המתנגדים יודעים לכתוב בהתנגדות שהמנוחים לא היו מטופלים על ידי מטפלים בביטוח לאומי. לעת הזו מועלית הטענה? היכן היו שאר הילדים ובעיקר מי שדואג לרצון המנוחים, לכאורה, בזמן היות המנוחים בחיים וזקוקים, לכאורה, לסיועם? מדוע מועלות טענות אלו לאחר פטירתם.
ג. הדרך הקלה לעמוד על הגדר, לא לנקוט בפעולה כלשהי, ולאחר פטירת המנוחים להעלות טענות מן הגורן ומן היקב באשר לסבלם של המנוחים מהתלות המוחלטת שלהם, לכאורה, בש.. ש. הוא זה שטיפל בהורים המנוחים בעוד שאר ילדיהם עומדים מהצד, כאמור.
ד. בדבריו לבית המשפט ביום 15.6.2023, אותם דברים שגרמו למתנגדים להבין את דבר ההשפעה הבלתי הוגנת והתלות של ההורים המנוחים בש., אמר ש. ” 12 אחים לא יכולים לגדל אבא ואבא לא יכול לגדל 12 אחים. כל החיים שלי הייתי רק בהם, לא עשיתי שקל אחד בחוץ, הייתי מטפל בהם 24 שעות, מאז שאני ילד טיפלתי בהם. הוא יודע את זה הוא מכחיש הייתי נשוי והייתי עוזב את כל המשפחה והולך לכיוון של ההורים. כל החיים טיפלתי בהם. מגיל צעיר מאוד אני מטפל בהם” (פרוטוקול עמ’ 16 ש’ 6-3). ביני לביני אני תמה איך מדברים אלו למדו המתנגדים על קיומה של השפעה בלתי הוגנת או תלות אשר פגמה בשיקול דעתם של המנוחים או שחתמו על הצוואה כדי לרצות את ש.. אגב כך, תשאל השאלה היכן היו המתנגדים בעת הצורך של ההורים המנוחים שזעקתם נשמעת מפיהם לאחר מותם?
ה. ב-ת”ע (ת”א) 29751-02-16 ח.ס. נ’ ט.ג. (23.1.2019) כתב כבוד השופט ארז שני את הדברים הבאים “שנים חלפו מאז הלכת “מרום” וככל שמתקדמת הרפואה ומצוות “והדרת פני זקן” או “כבד את הוריך” אינן נשמרות עוד בקפידה תמיד נוצר צורך להגן על המבוגר החלש”. דברים נכוחים אלו מתעצמים שבעתיים בתיק שלפני, אולם בהיבט אחר, נוסף: אין זה עולה על הדעת שכאשר יש את שימור אחת המצוות החשובות בעיני במהות הקיומית של האדם בתא המשפחתי, הדאגה להוריו, תהפוך זו בקלות בלתי נסבלת להשפעה בלתי הוגנת, מקל וחומר ודרך כלל על ידי מי שנמנע מלקחת חלק פעיל בזמן אמת.
ו. בסעיף 32 להתנגדות המתוקנת טענו המתנגדים שלא אחת נחשפו להתנהגות כוחנית של ש. כלפי המנוח. ומה עשו עם זה? כלום. חיכו לפטירת המנוחים כדי להעלות את הטענות. בפי המתנגדים טענות קשות, לכאורה, ששתיקתם ועמידתם מנגד מובילה למסקנה בדבר שלילתם. נטען שש. איים שאם המנוחים לא ינהגו על פי רצונו לא ידאג למחסורם וימנע מהם כסף. ושוב נעלה תהייה ומה עשו עם פגיעה כה חמורה במנוחים? כלום.
ז. בסעיף 63 להתנגדות המתוקנת טוענות שתיים מבנותיהם של המנוחים שלקחו את המנוחה לבקשתה (על כך גם בהיבט של בידוד המנוחה להלן) לבנק על מנת להעביר ליורשי מ. כסף וש. ואשתו ששמעו על כך “…חסמו אותם בפתח הבנק מלגשת פנימה ולמשוך את הכסף עבור היתומים”. אין פרוט כיצד הסתיים האירוע, מדוע לא קראו למשטרה באותו רגע? מדוע לא פנו לשירותי הרווחה? לבית המשפט על מנת להציל את אמן? שאלות אלו לא בכדי נשאלות והן מסד לאי אמוני בסיפור זה.
ח. עוד נטען שהמנוחה נאלצה לכתת רגליה לילדיה ולשכנים על מנת שישכנעו את ש. “…שיוציא עבורה כסף, אך ללא הצלחה” המתנגדים מבקשים מבית המשפט להאמין שהם ידעו שאמם בחוסר כסף (אגב טענה זו, למה צריכה המנוחה כסף כאשר היא מבודדת, תלויה בש. “תלות ועצמאות” “תלות וסיוע” וכיצד מי שמנועה בקשריה עם אחרים יכולה לעשות כן) והם לא נקטו בשום פעולה ממשית לרבות פניה לבית המשפט? ספק בעיני, לשון המעטה.
63. א. שיאו של חוסר ההיגיון בטיעוני המתנגדים היא בהעלאת הטענה על הטיפול הרפואי
במנוחה. כזכור, טען המתנגד 1 שיש בידיו הקלטה של רופאת המשפחה של המנוחה המאשרת, לכאורה, שרשמה לאם המנוחה בחודש האחרון לחייה תרופות פסיכיאטריות ללא שבדקה אותה ועשתה כן לבקשתו של ש.. הקלטת האמורה לא צורפה להתנגדות המתוקנת ולא לתצהירו של המתנגד 1. כל שטענו המתנגדים בהקשר זה וחרף חומרת הטענה שהם “שומ. על זכותם לזמן את רופאת המשפחה לעדות” (ס’ 56 להתנגדות המתוקנת, הקו התחתי במקור).
ב. שומ. על זכותם? יוזכר שההתנגדות המתוקנת הוגשה חודשים לאחר מות האם המנוחה והזרז להגשתה היו דברי יורשי או.(קטינים שהגדולה כבת 17 והקטן כבן 10) ודבריו של ש. בדיון מיום 15.6.2023). המתנגד 1 טען שש. הלעיט את האם המנוחה במינון יתר של התרופה. אותו מתנגד 1 הגדיל לעשות וטען שבעת שהאם המנוחה אושפזה בבית החולים עדכנו אותו הרופאים המטפלים שבדמה של האם נמצא מינון חריג של התרופה “…המסכן את תפקודי הלב” ובהמשך נטען “דבר שבסופו של דבר יתכן וגרמו למותה המיותר” (ס’ 57 להתנגדות המתוקנת). טענות אלו הן חמורות במיוחד. אין בטיעוני המתנגדים או בתצהיריהם מתי בדיוק נחשפו למידע זה, אך היה זה בחייה של המנוחה.
ג. אין לפני בקשה לזימונה של הרופאה לחקירה, אין לפני את שמות הרופאים בבית החולים או בקשה לקבלת המסמכים הרפואיים ואין לפני בקשה לחוות דעת רפואית בהסתמך על האמור.
ד. יודגש שהמתנגדים לא יוכלו לטעון שסברו שההליך מתקיים כמשפט “זוטה “כטענתם ולכן המתינו עם האמור. בשים לב לעתירתם בסיפא לסיכומיהם כפי שהובהר לעיל הם ביקשו לפסוק על בסיס האמור. יתרה מכך. משנודעו למתנגדים הפרטים הקשים, לכאורה, עד כדי שאפשר שהתנהלותו, לכאורה , של ש., והכדורים שנרשמו על ידי הרופאה ללא בדיקת המנוחה ייתכן וקיצרו את חייה של המנוחה לכאורה, לא ניתן לשמור על זכות לחקור את הרופאה אלא יש להגיש בקשה מידית.
בהקשר זה הפסיקה ברורה (והיא נכונה לכל אותן ראיות שלא הובאו להליך):
“… יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הנה בעלת משמעות ראייתית כאילו הייתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד…” (יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) (1999) (להלן: קדמי) בעמ’ 1391).
ממשיך קדמי וקובע “… הימנעות מהבאת ראיה- במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל – מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים לפיה דין ההימנעות ודין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה” (שם וכן ה”ש 192).
עוד נקבע ב-ע”א 240/77 “… על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו עמד בית משפט נכבד זה בע”פ 112/52… ובע”א 373/54…” (שם עמ’ 1393).
בעניין אי הבאת עד לעדות נשוב ונזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה “אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד … אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו…”( ע”א 641/87 קלוגר נ’ החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע”מ, פ”ד מד (1) 239 8.1.1990)).
כן נפסק ש”כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו” ” (ע”א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע”מ נ’ טלקאר חברה בע”מ, פ”ד מד(4) 59 (14.11.1990)).
64. באשר לבידודה של המנוחה מטיעוני המתנגדים עצמם עולה תמונה הפוכה. היא פנתה לבנותיה וביקשה מהן להתלוות אליה לבנק על מנת למשוך כסף. היא פנתה לשכנים ולמכרים, כנטען על מנת שיסייעו לה אל מול ש. שיוציא לה כסף, היא הייתה בקשר עם נכדיה, יורשי או., שאחרת מניין להם המידע, לכאורה, שהציגו בפני האפוטרופא לדין. גולת הכותרת של עצמאותה היא היכולת שלה להתייצב ביום 3.8.2021 במשרדם של עורכי הדין המייצגים בהתנגדות בקיבוץ עין צורים ולחתום על ייפוי כוח שמטרתו ” להיות באי כוחי ולהופיע ולפעול עבורי ובשמי ובמקומי בעניין עזבון בעלי כמ. מ. ז”ל ת.ז. XXX ובעניין בן ממשיך במשק X במושב XXX”.
התובנה העולה מחתימת המנוחה על ייפוי הכוח היא שהמנוחה לעת ההיא יכולה הייתה להגיע למסקנה שהיא צריכה ייצוג משפטי בעניינים האמורים שהוגדרו על ידה, ידעה לבחור בעורכי הדין הנכונים בעיניה לצורך ייצוגה, לנוע בחופשיות ובעצמאות ממקום מגוריה במושב XXX לקיבוץ עין צורים, ולחתום על ייפוי הכוח באמצעות כלי כתיבה.
בהערת אגב יאמר שלאור הטענה של המתנגדים להיותה של המנוחה אנאלפביתית ושאינה יודעת כלל עברית לא ברור כיצד חתמה על ייפוי הכוח.
ייתכן שהמנוחים הושפעו מש.. ברם, השפעתו נבעה מעצם הנוכחות, העזרה, התמיכה והסיוע של בן להורים ואין בכך השפעה בלתי הוגנת.
65. בשים לב לאמור לא הוכח ולו רכיב אחד מאלו שנקבעו בהלכת מרום ולא הוכחה כלל אותה השפעה בלתי הוגנת הנטענת על ידי המתנגדים.
כשרותו של המנוח לחתום על הצוואה:
66. כל אדם רשאי לבצע כל פעולה משפטית אלא אם נשללה ממנו הזכות לעשות כן מכוח חוק או פסק דין של בית המשפט. “מכאן צוואה כפעולה משפטית, מותרת היא לעשיה לכל אדם אלא אם כשרותו נשללה ממנו…בשלילת הכושר לצוות יש משום פגיעה בכבוד האדם וחירותו ועל כן אין די בהעלאת ספיקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות”.( שוחט, עמ’ 47; ע”א 851/79 הנ”ל בעניין בנדל).
“ככלל, מוטל נטל השכנוע על בעל דין המתנגד לקיום הצוואה. … צוואה שנערכה בעדים – חזקה עליה כי היא כשרה ועל הטוען אחרת מוטל הנטל להוכיח כי פסולה היא, וכי אין בה כדי להביא לכלל ביטוי את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה.” (ע”א 2098/97 בוסקילה נ’ בוסקילה פ”ד נה (3) 837 (30.04.2001) בעמ’ 849; ע”א 1212/91 קרן ליב”י נ’ בינשטוק מח(3) 705 (28.8.1994)).
67. סעיף 26 לחוק הירושה קובע: “צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה”.
הצוואה שלפני ממלאת אחר הדרישות הצורניות שנקבעו בחוק הירושה כדי לקיימה. ועל כן הנטל מונח על כתפי המתנגד לקיומה וטוען לחוסר כשרות המצווה. (שילה עמ’ 249, שאול שוחט, נחום פינברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועיזבון (2014) עמ’ 122).
לצורך הקביעה האם המצווה היה בעל כשרות לצוות יש לוודא, כי בעת הציווי, החתימה על שטר הצוואה, יהיה המצווה צלול ויפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו. (שוחט 1, עמ’ 53). לעניין משמעות ופירוש המונח “להבחין בטיבה של צוואה” הכוונה היא בצורך שמושא הדיון מודע לעריכת הצוואה, מודע להיקף נכסיו וליורשיו ואף מודע לתוצאות עריכת הצוואה.
68. דומה שלא יכולה לקום מחלוקת ש’עניין שברפואה’ יש להוכיח בחוות דעת רפואית (ע”א 472/81 קצין התשלומים נ’ אברג’יל פ”ד לז(2) 785 (9.6.1983); רע”א (נצ’) 4662-05-15 פלוני נ’ אבו יונס ואח’ (6.5.2015);רע”א 1023/16 פלוני נ’ מדינת ישראל-משרד הבריאות (19.6.2019)).
69. טענה באשר לחוסר כשרותו של מצווה, מקל וחומר בתיק שלפני על פי טענות המתנגדים, היא עניין שברפואה שהיה מקום להוכיח אותו על פי חוות דעת רפואית. אין לפני חוות דעת כזו ואף אין בקשה לחוות דעת שכזו. יתרה מכך, כאמור, בסיכומיהם ביקשו המתנגדים לקבוע זאת על פי החומר שלפני. בשים לב לבקשה זו נקבע כבר ש:
“אין לנו עניין בבעיה משפטית אלא בשאלה שבהעדפת ראיות רפואיות, שהיא שאלה שבעובדה. בית המשפט קמא מצא להיכבד ולהיכנס לבירורה של שאלה זו, שהיא שאלה רפואית מובהקת. הוא בחן את המסמכים הרפואיים השונים ומנה את הנימוקים השונים, שהניעוהו להעדיף את חוות-דעתו של …עם כל הכבוד וההערכה לעבודה, שנטל על עצמו בית המשפט קמא, מציעה אני, שלא נלך בדרכו ולא נעשה עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים…” (ע”א 472/81 הנ”ל עמ’ 795-796).
70. הטענה שהמנוח חסר כשרות לחתום על הצוואה עלה רק בהתנגדות המתוקנת. אין כל הסבר מה הביא את המתנגדים להעלות טענה זו בהתנגדות המתוקנת שעה שההתנגדות הראשונה מכוונת רק לזיוף, לכאורה, של חתימת המנוחה על הצוואה. בסיכומיהם ביקשו המתנגדים לקבוע ששני המנוחים לא היו כשרים לחתום על הצוואה. הטענה שהמנוחה לא הייתה כשירה לחתום על צוואה על מנת להורות על ביטולה של הצוואה עלתה לראשונה בסיכומי המתנגדים. מלבד מכך שהלכה היא שלא ניתן להעלות טענה חדשה בסיכומים טענה זו לוקה בחוסר סבירות שכן היפוכה עולה דווקא מטיעוני המתנגדים כפי שהובא לעיל לעניין החתימה על ייפוי הכוח ביום 3.8.2021 לפני עורכי הדין המייצגים.
71. טרם התייחסות לטענה של חוסר הכשרות של המנוח לחתימה על הצוואה, שעלתה לראשונה בהתנגדות המתוקנת, ראוי להדגיש שבפתח הצוואה נכתב מפורשות שטרם החתימה נבדקו המנוחים על ידי פסיכוגריאטר.
בחוות דעתו של ד”ר קפילוב ביחס למנוח (סומנה ת/1) נכתב :
“מצב סוציאלי: ע”פ חוק הסיעוד זכאי למטפלת במשך שעתיים בכל יום.
תלות הנבדק: מסוגל לטפל בעצמו, נעזר בבנו כדי לעשות קניות, אך מטפל בעצמו בענייניו הכספיים .
מחלות רקע : לחץ דם גבוה, COPD סכרת, סובל מבעיית ראיה. מטופל בתרופות רבות, אך בין התרופות אין אף תרופה שעלולה להשפיע על צלילות דעתו.
בבדיקה: מודע- צלול,
התמצאות: מתמצא בזמן במקום ובסיטואציה (שהגיע רופא להתרשם ממצבו הנפשי ולקבוע את נושא הירושה)
חשיבה: ללא הפרעות בולטות במהלך וקצב החשיבה. אין סימנים פסיכוטיים. מצב רוח מתואר
אפקט: אאוטימי, מלא תואם.
אינני מתרשם מקיום סימנים פסיכוטיים כגון מחשבות שווא או הזיות. שיפוט ובוחן המציאות שמורים. ישנה תובנה למצבו.
מצב קוגניטיבי:
התמצאות: 10/10
זיכרון מיידי 3/3
ריכוז וחישוב: 2/5
זיכרון: 0/3
שפה: 5/9 (לא מסוגל לצייר מחומשים בגלל הפרעות בראייה)
לפי גילו והשכלתו, הגיע הנבדק לגבול העליון 20/20
מבדק ציור השעון לא בוצע עד הסוף עקב בעיית ראייה.
לסיכום:
מר מ. כמ. צלול בדעתו, וכשיר לדין. כלומר, לא ניכרו סימנים פסיכוטיים או אפקטיביים במצבו. אין הפרעה קוגניטיבית. מהתרשמותי שמר כמ. רשאי לנהל את ענייניו. הוא מסוגל להביע את רצונו ואת דעתו באופן עקבי בנושאים הקשורים למצבו הבריאותי ותפקודו וכן, להביע דעתו בעניין הירושה: הנ”ל יודע מי הם יורשיו. הנ”ל יודע מהו היקף רכושו. מסוגל לנבא את ההשלכות הסוציאליות של ההחלטות בעניין הירושה, חוזר על אמירותיו שהוא רוצה להוריש את כל רכושו לבנו ש. בלבד, מפני שלטענתו “רק ש. דואג לנו עוזר לנו, מכין לנו תרופות” (אכן ראיתי קלמר המכיל תרופות שהכין ש. לאביו) “הילדים האחרים רחוקים, לא דואגים ולא מבקרים” מן הראוי לכבד את רצונו של אדם תבונתי אשר מסוגל להחליט בעצמו באשר לחלוקת רכושו ולכבד את בקשתו”.
72. מבלי לגרוע באמור לעיל לעניין הצורך בחוות דעת רפואית למקרא חוות דעת זו לא ברור כיצד הגיעו המתנגדים למסקנה שהמנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה. בשילוב שבין חוות הדעת הפסיכוגריאטרית לבין ההלכות שהובאו לעיל אני דוחה את הטענה שהמנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה. גם הטענה לפרק הזמן שחלף מאז הבדיקה ועד לחתימה על הצוואה נדחית שכן כעולה מדברי עו”ד פלד שהתרשם אף הוא באופן בלתי אמצעי הליך הכנת הצוואה ארך מספר ימים (פרוטוקול הדיון מיום 5.3.2024 עמ’ 10-9).
73. ראוי להדגיש שבפתיח לחוות הדעת של ד”ר קפילוב נרשם מפורשות “הנדון: בקשת מר מ. ש. לקבוע את מצבו הקוגניטיבי וצלילות דעתו של מר מ. כמ. לפני החתימה על צוואתו”. חוות הדעת נושאת תאריך 28.2.14 מופיעה בנוסח הצוואה של המנוחים.
74. משעה שהטענה ביחס למנוחה שחתימתה זויפה פטור אני מדיון בשאלת כשרותה לחתום על הצוואה. שכן אם זויפה החתימה הרי ממילא אין לי עניין בטענת השפעה בלתי הוגנת או כשרות לצוות כאשר הטענה כאמור שלא מדובר, לכאורה, בצוואת המנוחה. למעלה מן הצורך יאמר שד”ר קפילוב בדק גם את המנוחה ובסיכום חוות דעתו (סומנה נ/1) כתב: “גב’ מ. כ. צלולה בדעתה, וכשירה לדין. כלומר, לא ניכרו סימנים פסיכוטיים או אפקטיביים במצבה. ישנן הפרעות מנטליות אשר ייתכן כי קשורות לחוסר השכלה בסיסי שקיים אצל הנבדקת כנראה בשל סיבות סביבתיות. מהתרשמותי שגב’ כ. רשאית לנהל את ענייניה. היא מסוגלת להביע את רצוהו ואת דעתה באופן עקבי בנושאים הקשורים למצב בריאותה ותפקודה וכן, להביע דעתה בעניין הירושה: הנ”ל יודעת מי הם יורשיה. הנ”ל יודעת מהו היקף רכושה. מסוגלת לנבא את ההשלכות הסוציאליות של החלטותיה בעניין הירושה, חוזרת בצורה מספר פעמים על אמירותיה שהיא רוצה להוריש את כל רכושה לבנה ש. בלבד, מפני שלטענתה “מבין כל הילדים רק ש. דואג לנו ועוזר לנו בכל”. מן הראוי לכבד את רצונו של אדם תבונתי אשר מסוגל להחליט בעצמו באשר לחלוקת רכושו ולכבד את בקשתו”.
קביעתו זו של ד”ר קפילוב מתיישבת עם פעולותיה של המנוחה שנים לאחר מכן ששיאן החתימה על ייפוי הכוח בשנת 2021 כמתואר לעיל.
מעורבותו של ש. בעריכת הצוואה:
75. מתיאור הדברים של עדי הקיום לא עולה תמונה של מעורבותו של ש.. העובדה שש. הביא את המנוחים לעריכת צוואה, הקפיד על בדיקה רפואית של פסיכוגריאטר על פי דרישתו של עו”ד פלד אינה מעידה על מעורבות בעריכת הצוואה.
גם הבאתו של העד לחתימה על הצוואה אין בה כדי להעיד על מעורבותו בהיותו איש קשר לטובת קיום רצונם המוכח של המנוחים בצוואה. אחזור ואטען שלא הוכחה לפני שום תובנה המתקבלת על דעתי מה טעם יפעל עו”ד פלד בניגוד לרצונם של המנוחים או כשהוא אינו רואה את רצונם כנר לרגליו. דרכו של עו”ד פלד, כהתרשמותי, לשמור קלה כחמורה על ההליך של החתימה על הצוואה שוללת את הטענה למעורבותו של ש. בעריכת הצוואה.
בהקשר זה יוער עוד שבצוואה הראשונה משנת 2007 ביחס אליה לא נטענה כל טענה על ידי המתנגדים ציוו המנוחים בדיוק כפי שציוו בצוואה זו. אותה צוואה בוטלה. ש. ידע על ביטולה רוצה לומר שהמנוחים לא חששו מש. ומיכולותיו כלפיהם ולו לא רצו לאפשר לו את אותן פעולות במשק חזקה שלא היו עושים כן.
אחרית דבר:
76. מכל הטעמים שהובאו לעיל בהרחבה אני מורה כדלקמן:
א. ההתנגדות לצוואה מיום 19.3.2014 על כלל טיעוניה – נדחית.
ב. ניתן בזאת צו לקיום הצוואה מיום 19.3.2014 (סומנה ת/2) ואני קובע שצוואה זו היא בת תוקף.
ג. בא כוחו של מבקש הקיום רשאי להגיש פסיקתה לקיום צוואת המנוחה ערוכה על פי תקנות הירושה תשנ”ח-1998.
77. לאור התוצאה אליה הגעתי ראיתי לנכון לחייב את המתנגדים בהוצאות מבקש הקיום בסך של 25,000 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין ומאותו מועד ואילך יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
78. מתיר פרסום פסק הדין בהסתרת כל פרט מזהה של הצדדים.
79. תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים ולסגור את כל התיקים הקשורים.
ניתן היום, כ’ שבט תשפ”ה, 18 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
