לפני
כבוד השופטת עידית בן-דב ג’וליאן
מערערת
מ.ס.
ע”י ב”כ עו”ד רענן גל
נגד
משיבה
ר.ד.
ע”י ב”כ עו”ד שי דרור
פסק דין
(גרסה לפרסום)
לפני ערעור על החלטות רשמת ההוצל”פ (כב’ הרשמת קורין יצחקי):
החלטה מיום 11.11.24 – בה הורתה על מחיקת חייבים 5, 7, 8 מתיק ההוצל”פ ושפעול הליכים, מהטעם שבהסכם בין יורשים מיום 31.10.23 אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 30.6.24, הועברו זכויותיהם וחובותיהם מהעיזבון של אותם החייבים, למערערת;
החלטות מיום 13.11.24 (2 החלטות) – נקבע כי אין לשנות מההחלטה מיום 11.11.24 לאור ההסכם בין יורשים. נדחתה בקשת המערערת בטענת “פרעתי” ולעיכוב הליכים;
החלטה מיום 18.11.24 – נקבע שלא נמצא לשנות מההחלטה מיום 13.11.24 לדחיית טענת “פרעתי”. נומק כי מבוצע פסק דין כספי בו חויבה המערערת לשלם לזוכה את סכום התביעה. נקבע כי לא ברורה טענת המערערת לפיה החובה שהוטלה עליה מותנית בחלוקת העיזבון ליורשים.
כרקע יובא בתמצית:
ביום 9.12.21 ניתן צו לקיום צוואת המנוחה ל. ז”ל. הצדדים הן בנותיה של המנוחה. בצוואתה ציוותה המנוחה לצדדים, לילדיה הנוספים ולנכדים מנות מעיזבונה. כן ניתנו בצוואה הוראות שונות להנצחה, המשך ניהול תביעות כספיות שהמנוחה היתה צד להן, חלוקת כספים שונים ועוד.
ביום 22.2.23 ניתן פסק דין בתביעת המשיבה נגד יורשי המנוחה (12 נתבעים) בדבר חוב נטען של העיזבון כלפיה.
בסע’ 68 לפסק הדין (כב’ השופטת חני שירה) נקבע בזו הלשון: “הנתבעים 2-13 חייבים כל אחד מהם בהתאם להוראות חוק הירושה ובתנאי שהם אכן זוכים ע”פ הצוואה (סעיף 134 לחוק) בסכום הנתבע (1,339,556 ₪ – ע’ב’ג’) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק ועד התשלום בפועל.
בסע’ 69 לפסק הדין חויבו הנתבעים בהוצאות ושכ”ט עו”ד. נקבע כי אף תשלום זה יתבצע על פי הוראות סעיף 134 לחוק הירושה.
סעיף 134 לחוק הירושה קובע – כי יורשים נושאים בחובות העיזבון לפי יחס חלקיהם בעיזבון (אם לא נקבע אחרת בצוואה) ובלבד שיורש לא ישא בסכום העולה על אחריותו לנושים. יורש שסילק לנושה יותר מהמוטל עליו רשאי לדרוש מיתר היורשים החזרת היתרה ככל שסלקו פחות מכפי שהוטל עליהם.
ביום 30.6.24 – אושר הסכם בין יורשים מיום 31.10.23 שנחתם בין אחות המערערת וילדי המערערת, למערערת. בהסכם מוותרים האחות והילדים על חלקם בעיזבון המנוחה לטובת המערערת, ונקבע כי היא לבדה תישא בכל ההתחייבויות שלהם הנובעות בקשר עם העיזבון.
המשיבה פתחה תיק הוצל”פ נגד המערערת ויתר הנתבעים בפסק הדין, לביצוע פסק הדין מיום 22.2.23 במסגרתו הטילה הגבלות שונות ונקטה בהליכים נגד המערערת, עיקולי צד ג’ לרבות חשבון עו”ש וקצבת נכות.
טענות המערערת בכתב הערעור ובדיון, בתמצית –
פתיחת תיק ההוצל”פ מנוגדת לסעיף 68 בפסק הדין המפנה להוראות סעיף 134 לחוק הירושה, מהטעם שהיא טרם ירשה דבר על פי הצוואה וטרם קיבלה לידה את זכויותיה בעיזבון;
היא אינה חייבת לשלם למשיבה חוב כשלא התקבלו זכויות;
לא מונה מנהל עיזבון ולא ידוע שווי כלל העיזבון;
טרם נרשמו זכויותיה בעיזבון על שמה – בהתאם לצוואה וההסכם בין יורשים הנה הבעלים ב-2/3 מהזכויות במגרש בבאר יעקב (סעיף 7 לצוואה), העיזבון טרם חולק;
טרם נקבע שווי חלקם של יתר הזוכים בעיזבון;
המשיבה פתחה את תיק ההוצל”פ נגד כלל הנתבעים בפסק הדין, אך בפועל פועלת בהליכי גבייה של מלוא החוב בפסה”ד נגד המערערת ואח נוסף בלבד, מבלי שנקבע מה היחס של המערערת מתוך החוב בפסק הדין.
יצוין כי בהחלטתי מיום 29.11.24, טרם הגשת תשובת המשיבה לערעור, ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע ומימוש הליכי הוצל”פ נגד המערערת עד הכרעה בהליך.
טענות המשיבה בכתב התשובה לערעור ובדיון, בתמצית –
לא נפלה שגגה בהחלטות כב’ הרשמת והיא זכאית לפעול נגד המערערת על יסוד פסק הדין;
קיימת החלטה מיום 7.3.24 אשר ניתנה בתיק הוצל”פ אחר שהתנהל בין המערערת כזוכה והמשיבה כחייבת (כב’ הרשמת הילה דקל צמח), בה נדחו טענות המערערת שהועלו על ידה במסגרת הערעור הנוכחי. המערערת הגישה ערעור על ההחלטה אשר נדחה ביום 30.6.24. קיים השתק פלוגתא ויש לסלק על הסף את הערעור;
לגופו של עניין נטען כי אין מחלוקת שהמערערת ירשה 2/3 מהמגרש על יסוד הצוואה וההסכם בין יורשים ואין מניעה שהמשיבה תפעל נגד לגביית החוב על פי פסק הדין;
המערערת עושה שימוש במגרש ומשכירה חלק ממנו לצד ג’ ומקבלת פירות;
המשיבה פועלת לגבות מהמערערת 2/5 מהחוב על פי פסק הדין;
על המערערת חובה לפעול ביחס לחלקה בעיזבון, לרשום את זכויותיה כדי שהמשיבה תוכל לדעת מה חלקה בחוב.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מוצאת לקבל את הערעור בחלקו, כדלקמן:
אשר לטענת המערערת לסגירת תיק ההוצל”פ – בעניין זה נדחה הערעור לאחר שנמצא כי טענות המערערת נבחנו בעבר ונדחו, ערעור שהגישה נדחה.
ובמה דברים אמורים.
המערערת פתחה תיק הוצל”פ נגד המשיבה לביצוע חוב כספי שנקבע בפסק דין של ביהמ”ש המחוזי מרכז לוד מיום 25.4.23 בסך 73,539 ₪ + הוצאות (תיק 503907-08-23).
המשיבה הגישה שם בקשה בטענת “פרעתי” המבוססת על החוב שחבה המערערת כלפיה מכח פסק הדין מיום 22.2.23 המבוצע בתיק ההוצל”פ נושא הערעור שלפני.
המערערת התנגדה שם לבקשה באותן טענות שהעלתה לפני כב’ הרשמת כאן ובערעור – העזבון טרם חולק, טרם קיבלה דבר מחלקה בעיזבון כך שלא קמה לה חובת תשלום על פי פסק הדין על יסוד לשון סעיף 68 לפסה”ד וסעיף 134 לחוק הירושה.
בהחלטה מיום 7.3.24 דחתה כב’ הרשמת בתיק שם את טענותיה תוך שקבעה כי אין רלוונטיות לטענות שהעיזבון טרם חולק, חלקם של הזוכים נקבע מפורשות בצוואה והמערערת נמנית על הזוכים. כב’ הרשמת שם הורתה למשיבה לבצע הקטנת החוב בתיק ההוצל”פ נושא הערעור שלפני, בסכומים בהם חויבה כלפי המערערת מכח פסק דינו של ביהמ”ש המחוזי.
ערעור שהגישה המערערת על החלטה זו נדחה בפסק דין מיום 30.6.24 (כב’ השופטת חני שירה) תוך שנקבע כי אין בסיס לטענות המערערת.
יצויין כי קרן החוב בתיק ההוצל”פ נושא הערעור שלפני הוקטנה. נטען לפני על ידי המערערת ולא נסתר, כי הקטנת החוב בוצעה מתוך כלל החוב שנקבע בפסק הדין (בו חבים כל היורשים) ולא מחלקה של המערערת.
יוער כי המערערת לא טענה ולא צרפה לערעור שלפני את ההחלטות מהימים 7.3.24, 30.6.24 הגם שעל פניו רלוונטיות לערעור, ואני מוצאת בכך טעם לפגם בניהול הערעור על ידה.
בדיון שלפני לא הניחה המערערת נימוק מדוע לא ידחה הערעור בכל הנוגע לדחיית בקשתה לסגירת תיק ההוצל”פ מאותם הנימוקים שכבר נבחנו ודחו.
עוד יוער, כי על פי סעיף 1 לחוק הירושה, זכויות המערערת בעיזבון המנוחה עברו לידה עם פטירת המנוחה.
מתוך כך לא מצאתי להתערב בהחלטת כב’ הרשמת אשר קבעה כי אין מקום לסגירת תיק ההוצל”פ.
אשר לטענות המערערת בדבר עיכוב הליכי ההוצל”פ עד לבחינת גובה החוב של המערערת כלפי המשיבה על פי פסק הדין שהוגש לביצוע – בעניין זה דין הערעור להתקבל.
המשיבה אינה רשאית לפעול בהליכי גבייה נגד המערערת לביצוע מלוא החוב בפסק הדין בו חויבו 12 יורשים, על פי חלקם בעיזבון.
לטענת המשיבה היא פועל בתיק ההוצל”פ לגביית 2/5 מתוך גובה החוב הפסוק נגד המערערת. המשיבה לא הניחה כל הסבר מדוע דווקא 2/5 מכלל החוב.
לצד זאת אישרה המשיבה בדיון כי לא הוגבל הסכום אשר בגינו מבוצעים הליכי ההוצל”פ נגד המערערת.
לא ניתן לקבל תוצאה שכזו.
על מנת לבחון את גובה החוב של המערערת כלפי המשיבה לביצוע בתיק ההוצל”פ, יש לקבוע את יחס חלקה בעיזבון, בהתאם ללשון פסה”ד (סע’ 68-69) ולשון סעיף 134 לחוק הירושה.
לצורך כך, על פניו יש לבחון את שווי כלל העיזבון ואת שווי חלקו של כל אחד מהזוכים בעיזבון.
אין חולק כי עד עתה לא נבחנו הדברים, בין אם ביוזמת הזוכה בתיק ההוצל”פ, החייבת או כב’ הרשמת.
כל עוד לא נקבע גובה החוב של המערערת כלפי המשיבה, המשיבה אינה יכולה לנקוט בפעולות לגבייה נגד המערערת. ודאי אינה יכולה לנקוט בפעולות לגביית מלוא הסכום שנקבע בפסק הדין בו חויבו כלל הזוכים בעיזבון (הנתבעים) על פי חלקם. יוער כי המשיבה (הזוכה בתיק ההוצל”פ), אף היא זוכה בצוואת המנוחה.
אשר על כן אני מוצאת לקבל את הערעור בעניין זה ולהורות על ביטול הליכי הגבייה שננקטו נגד המערערת ועיכוב הליכי ההוצל”פ, עד לבחינת גובה החוב של המערערת כלפי המשיבה על פי פסק הדין וסעיף 134 לחוק הירושה, לביצוע בהוצל”פ.
התיק מוחזר לכב’ הרשמת אשר תשמע טענות הצדדים בעניין גובה החוב לביצוע בתיק ההוצל”פ נגד המערערת, לרבות בעניין המסגרת הדיונית המתאימה לבחינת גובה החוב, ותתן החלטתה בעניין זה, לרבות בחינת המשך ניהול תיק ההוצל”פ, בהתאם לתוצאה.
לאור תוצאת פסק הדין וההתנהלות כמפורט, לא נמצא לחייב מי מהצדדים בהוצאות הצד שכנגד בערעור.
העירבון שהפקידה המערערת בסך 5,000 ₪ יושב לידה באמצעות ב”כ.
המזכירות תסגור התיק
<#6#>
ניתן והודע ביום ט”ו שבט תשפ”ה, 13/02/2025.
__________________________________
עידית בן-דב ג’וליאן, שופטת
