בפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיא חגית מטלין
מבקשת
ר.פ.
ע”י ב”כ עו”ד שמעון חסקי
נגד
משיב
ג.פ.
ע”י ב”כ עו”ד אורן לוי
החלטה
לפני בקשה למזונות זמניים עבור אישה וקטין אשר הוגשה במסגרת תביעה למזונות אישה וקטין.
הצדדים נישאו זל”ז ביום 1.9.2011 ומנישואיהם נולד הקטין:
ל.פ., יליד 2012 (כבן 11 שנים).
המבקשת עתרה למזונות אישה בסך של 8,255 ₪ לחודש, ומזונות לקטין בסך של 2,485 ₪ לחודש (ראה סעיפים 47 ו- 49 לבקשה למזונות זמניים).
עוד עתרה לחיוב המשיב בהוצאות אחזקת המדור בסך של 3,889 ₪ לחודש, הוצאות רפואיות חריגות לה ולקטין, הוצאות חינוך לקטין לרבות הוראה מתקנת ושיעורים פרטיים (ראה סעיף 50 לבקשה למזונות זמניים).
אחריות הורית והסדרי שהות:
בדיון מיום 9.2.23 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לעניין אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווה (בהתאם להחלטה מיום 7.2.23 בתיק 64731-12-22).
הכנסות הצדדים:
הכנסות המבקשת ופוטנציאל השתכרותה:
המבקשת *** בהשכלתה. לטענתה, שכרה האחרון בשנת 2021 עמד על סך של 12,000 ₪ נטו לחודש. בכתב התביעה טענה כי עבדה במשך שנים ארוכות ושכרה עמד על סכום של 12,500 ₪ נטו לחודש (לא צורפו תלושי שכר לכתב התביעה אף לא לבקשה למזונות זמניים).
לטענת המבקשת בחודש יוני 2021 פוטרה מעבודתה, עת עברה טיפולי *** וטרם שבה למעגל העבודה.
לטענת המבקשת מובטלת מאז פוטרה ואין לה הכנסה פרט לדמי אבטלה ששולמו לה עד 9/22.
התובעת צירפה אישור על תשלום דמי אבטלה (נספח ב’ לבקשה למזונות זמניים) לחודשים פברואר 2022 ועד ספטמבר 2022 ממנו עולה כי קבלה בממוצע דמי אבטלה סכום של כ- 8,500 ₪ לחודש.
בדיון מיום 9.2.23 העידה התובעת: “הבאתי 65% מהדירה. יש לי חשבון פרטי, לי היה חשבון פרטי מגיל 16 בבנק ***. הופקד לשם כל המשכורות שלי. לא היה חשבון משותף. היה לי את החשבון שלי, אחרי שהתחתנתי, הוא ביקש שאוסיף אותו כשותף פעיל בחשבון שלי. הוא נכנס לחשבון שלי כשותף ב- 17.7.12. כמה חודשים לפני שילדתי את הבן הבכור. בעצם, הוא לא עבד.
לחשבון הזה הופקדו כל המשכורות שלי, לתקופות קצרות מאד הוא עבד עבודות מזדמנות, מרבית השנים הוא לא עבד, חי על חשבוני, כל ההוצאות של הבית הוצאו מהחשבון שלי.
אני מעריכה שבין 4-5 שנים הוא לא עשה כלום ורק המשכורות שלי נכנסו. החשבון המשותף רוב הזמן למעט כמה חודשים רק אני הפקדתי את השכר שלי לחשבון ולא נכנסה שום הכנסה נוספת. זה עד לרגע שפוטרתי. הוא עבד בעבודות מזדמנות”.
(ראה: עמ’ 5 לפרוטוקול הדיון מיום 9.2.2023 שורות 24 עד 33, ההדגשות שלי, ח.מ.).
לטענת המשיב, המבקשת *** בכירה, אשר בוחרת שלא לעבוד ולא למצות את פוטנציאל השתכרותה מתוך כוונה כי הוא ישלם את הוצאותיה, ללא כל הסבר לאי חזרתה לשוק העבודה.
בדיון מיום 9.2.23 טען ב”כ המשיב כי המבקשת הינה “…*** שהייתה שכירה והשתכרה 12,500 ₪ נטו, עם משכורת 13 שלא ציינו, בונוס שנתי. אנחנו מבינים שכדי להגיע לרף כזה, *** עצמאי צריך לעבוד הרבה יותר קשה. לכן, פוטנציאל ההשתכרות של שניהם הוא זהה…” (ראה: עמ’ 3 לפרוטוקול הדיון מיום 9.2.2023, שורות 24-27, ההדגשות שלי, ח.מ.).
בהתאם להחלטה מיום 7.8.2023, צירפה המבקשת ביום 14.8.2023 שלושה תלושי שכר לחודשים מאי עד יולי, מעבודתה כ *** בשנת 2021, מהם עולה כי ממוצע שכרה בחודשים נטו עמד על סך של כ-9,300 ₪ נטו לחודש.
בנוסף, צירפה תלוש שכר מעבודתה ב **** לחודש יולי 2023, ממנו עולה כי השתכרה מעבודתה בחודש זה, שכר בסך של 6,500 ₪ נטו (צורף להודעה מיום 14.8.2023).
ביום 24.8.2023 צירף המשיב, תלושי שכר של המבקשת לחודשים 11/20, 12/20, 1/21, לטענתו מדובר בתלושי שכר בהם טרם נוכה שכרה של המבקשת, באופן זמני, על ידי הממונה על עבודת נשים (ראה סעיף 5 להודעתו מיום 24.8.2023).
מעיון בשלושת תלושי השכר שצורפו ע”י המשיב, עולה כי שכרה הממוצע של המבקשת לחודשים אלו עמד על סך של – 12,547 ₪ נטו לחודש.
אין מחלוקת כי בשלב זה, ומזה כשנה וחצי המבקשת אינה עובדת (מלבד בחודש יולי 2023 ב- ***). המבקשת טענה כי עשתה מאמצים למצוא עבודה. בתצהיר שהגישה ביום 14.8.2023 ציינה כי במהלך התקופה האחרונה פנתה לכ- 70 מודעות דרושים דרך חברות השמה, ושלחה דרכם קורות חיים. הצטרפה כחברה לפורומים וקבוצות ייעודיות ברשתות החברתיות המקדמות נשים בתעשייה, דרכם נחשפת להצעות עבודה ושולחת קורות חיים.
בנוסף, פנתה לקולגות מהמקצוע, לשכנים, חברים ומכרים ומשתפת בכך שמחפשת עבודה ותשמח לעדכונים בנוגע למשרות רלוונטיות.
לטענת המבקשת, העובדה שעומדת תביעה משפטית נגד המעסיק האחרון ולאור קשריו העסקיים הדבר מהווה חסם וקושי בחזרתה לשוק העבודה. עוד ציינה כי התראיינה בכ- 10 מקומות עבודה.
המבקשת אף צרפה התכתבות עם מעסיקים שהתראיינה אצלם והשיבו לה בשלילה. כמו כן, צרפה תיעוד על שליחת 48 קורות חיים למשרות שונות דרך אתרALLJOBS ועוד 13 משרות שהגישה אליהן מועמדות דרך אתר DRUSHIM IL כ – 7 משרות אליהן פנתה דרך אתר JOBMASTER.
מתצהיר המבקשת והאסמכתאות המצורפות התרשמתי כי המבקשת עושה מאמץ למצוא עבודה בתקופה בה הינה מובטלת.
כמפורט לעיל, המבקשת העידה כי עבדה כל השנים, והמשיב אף “חי על חשבונה” (ראה הסיפא לסעיף 5 לעיל), המבקשת ***, לטענתה השתכרה כל השנים כ- 12,500 ₪ לחודש. לאור האמור, אין כל סיבה שלא תשוב למעגל העבודה ואכן מתצהירה שצורף ביום 14.8.2023 עולה כי עושה מאמצים לשוב למעגל העבודה, בשלב זה ובהתאם לנתונים שבפניי, מצאתי להעמיד את פוטנציאל השתכרותה על סך של 12,500 ₪ נטו לחודש, בהתאם לטענותיה ולהכנסותיה בשנת 2020-2021.
הכנסות המשיב ופוטנציאל השתכרותו:
לטענת המשיב בתגובה לבקשה למזונות זמניים בשנת המס 2020 השתכר סך של 12,236 ₪ נטו ללא שהפריש הפרשות סוציאליות, ובשנת 2022 הכנסתו הממוצעת עמדה על סך של 20,814 ₪ לחודש.
המשיב צירף לתגובה לבקשה למזונות זמניים הודעת על שומה למס הכנסה לשנת 2020 (נספח ב’) ממנה עולה כי הכנסתו מהעסק הייתה 255,367 ₪ וכן קיבל מענק סיוע בסך של 8,175 ₪ כך שסך כל הכנסותיו החייבות לשנה זו היו 263,542 ₪, דהיינו 21,961 ₪ לחודש (הכנסה חייבת במס).
מאישור רו”ח שצירף המשיב מיום 8.3.23 (נספח ד’ לתגובה לבקשה למזונות זמניים) עולה כי: ההכנסה הממוצעת לחודש בשנת 2022 לאחר מיסים הינה: 20,814 ₪.
בהחלטה מיום 7.8.2023 התבקש המשיב לצרף שומת מס הכנסה לשנת 2021 ודו”ח רווח והפסד לחצי שנה אחרונה.
ביום 24.8.023 צרף המשיב מכתב אישור על הכנסות, חתום ע”י רו”ח *******, ממנו עולה כי הדו”ח השנתי לשנת 2021 טרם הוגש וכי מבדיקה שעשה רו”ח עפ”י דיווחי מע”מ לשנת 2021, ההכנסה הממוצעת לחודש נטו בשנת 2021 הינה 16,000 ₪.
עוד צירף המשיב להודעה מיום 24.8.23, אישור רו”ח על הכנסות כעצמאי מיום 8.8.2023, ממנו עולה כי לתקופה 1/1/2023 עד 30/6/2023 הכנסתו מעסק או ממשלח יד (ללא בן הזוג) הינו – 352,012 ₪.
המס המגיע בגין הכנסה החייבת לעיל – 103,365 ₪, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות – 45,710 ₪.
דהיינו, ההכנסה נטו לחודשים 1-6/23 לאחר תשלום מיסים וביטוח לאומי הינה 202,937 ₪ ולחודש, 33,822 ₪ נטו.
כמו כן עולה מהאישור כי המשיב מפקיד סכום של 3,000 ₪ לחודש עבור קרן השתלמות ופנסיה.
בכתב התביעה טענה המבקשת כי המשיב *** עצמאי אשר משתכר כ- 70,000 ₪ לחודש בממוצע ואולם לא צירפה אסמכתא להוכחת טענתה.
בדיון מיום 9.2.23 העידה המבקשת כי “בשנה אחרונה של 2022 אני מעריכה שהנטו הגיע לסביבות חצי מיליון הכנסות. לפני כן היו שנתיים של קורונה, לא זוכרת כמה, יכול להיות 350 או 400 אלף, אבל כל שנה זה קפץ פי שתיים המחזור”.
(ראה עמ’ 6 לפרוטוקול הדיון 9.2.2023, שורות 8-9).
בכתב התביעה טענה המבקשת כי בין הצדדים פערי שכר, בעוד ששכרה עמד על סך של 12,500 ₪ נטו לחודש, שכרו של המשיב עמד באותה עת על סך של 40,000 ₪ לחודש.
מנגד טען המשיב בתגובה לבקשה למזונות זמניים, כי הצדדים בעלי יכולת השתכרות שווה ו/או פוטנציאל השתכרות שווה. לטענתו בשנת המס 2020 – האישה הרוויחה 272,234 ₪ נטו בעוד הוא הרוויח רק 170,000 ₪.
מעיון במסמכים שצורפו עולה כמפורט לעיל, כי הכנסתו הממוצעת של המשיב בשנת 2022 עמדה על סך של 20,814 ₪ נטו, ובשנת 2023 (בחצי שנה) על כ- 33,822 ₪ נטו.
לאור כל האמור, בשלב זה מצאתי להעמיד הכנסתו הממוצעת של המשיב ופוטנציאל הכנסתו על סך של 27,000 ₪ נטו לחודש.
יחס הכנסות בין הצדדים:
12,500 (המבקשת) + 27,000 (המשיב) = 38,000 ₪.
32% -המבקשת – 68% – המשיב.
יחס זמני השהות הינו כאמור 50% – האב, 50% – האם.
מדור:
לצדדים דירה בבעלותם ב- ******* (ללא משכנתא).
לטענת המבקשת בחודש פברואר 2023 עברה להתגורר בדירה זו עם הקטין.
לטענת המשיב החל מחודש פברואר 2023, שוכר דירה בעלות של 4,750 ₪ לחודש.
(צורף חוזה שכירות לתאריכים 1.3.2023 עד ליום 31.7.2024 נספח א’ לתגובה).
טרם לכן, שכרו הצדדים דירה בעיר **** ואף התגוררו תקופה ארוכה בבית בבעלות משפחתו של המשיב. לטענת המשיב עד לחודש פברואר 2023 שילם לבדו את דמי השכירות בסך של 4,750 ₪ לחודש על אף שעזב את דירת הצדדים עוד בחודש דצמבר 2022.
(ראה סעיף 13 לתגובה מיום 23.4.2023).
חשבונות בנק וזכויות סוציאליות:
לטענת המבקשת לצדדים חשבון בנק משותף, שהוגבל עת פרץ הסכסוך בין הצדדים ועומד ביתרת זכות של 24,000 ₪ נכון לעת הזאת.
עוד טענה המבקשת כי לאחרונה פתחה חשבון נפרד, שעומד ביתרת זכות בסך של 10,000 ₪ (ראה: סעיף 38 לבקשה למזונות זמניים). מעיון בהרצאת הפרטים שצירפה המבקשת פרטה 2 חשבונות בנק שיש בבעלותה.
מעיון בתדפיסי עו”ש שצורפו ע”י המבקשת ביום 14.8.2023 לחודשים מאי 23 עד אוגוסט 23 עולה כי בחשבון בבנק ***- בחודש מאי החשבון עמד ביתרת זכות בסך של כ- 18,000 ₪ וביום 10.8.2023 החשבון מצוי ביתרת חובה בסך של כ- 1,500 ₪.
בחשבון בבנק ******- בין החודשים מאי 23 עד אוגוסט 23, החשבון מצוי ביתרת זכות של כ- 10,000 ₪.
מעיון בדו”ח ריכוז יתרות בבנק *** – עולה ריכוז יתרות חובה בסך של 1,419 ₪, נכון ליום 15.8.2023. מריכוז יתרות בבנק *****- עולה יתרת זכות בסך של 18,000 ₪ נכון ליום 14.8.2023 (ראה הודעה מיום 16.8.2023).
לטענת המשיב המבקשת צברה זכויות סוציאליות בשווי מאות אלפי שקלים. מעיון בהרצאת הפרטים שצירף לכתב ההגנה, עולה מסעיף 20 כי למשיב גם זכויות סוציאליות וכספים.
מעיון בדפי עו”ש שצורפו ע”י המשיב ביום 24.8.2023 עולה כי בין החודשים מאי לאוגוסט 2023, חשבונו של המשיב בבנק ***********, מצוי ביתרת זכות העולה על 200,000 ₪ ואף ביום 22.6.2023 עמד החשבון ביתרת זכות של כ- 400,000 ₪.
המשיב מציין בתצהיר שצירף ביום 10.9.23 כי מחשבון זה משולמים כל ההוצאות לרבות תשלומי פסקי דין ללקוחות וכן כל הוצאות הקטין שמשולמות על ידו בלבד.
מעיון בדף אישור יתרות מבנק *********** שצורף ביום 10.9.23 – עולה יתרת זכות בסך של 366,188 ₪, נכון ליום 31.8.2023 והתחייבויות לאותו מועד בסכום של 84,468 ₪.
ומסמך שצורף ביום 7.9.23 עולה יתרת זכות בסך של 256,848 ₪ נכון ליום 6.9.2023.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה, נוכח יחס ההכנסות ופוטנציאל ההשתכרות, ומאחר ובשלב זה האישה אינה עובדת, ונוכח גילו של הקטין, זמני השהות השווים, ולאור הלכת בע”מ 919/15, מצאתי להורות כי האב ישלם בשלב זה לידי האם עבור מזונותיו הזמניים של הקטין, סך של 800 ₪ לחודש.
בשלב זה בו המבקשת מתגוררת עם הקטין בדירתם המשותפת של הצדדים, אשר לא רובצת עליה משכנתא והמשיב שוכר דירה, לא מצאתי להידרש לפסיקת חלקו של הקטין בהוצאות המדור.
בנוסף יישא המשיב ב- 70% מכל הוצאות חינוך הקטין בביה”ס, חוגים בהם לוקח חלק, וב- 70% מהוצאותיו הרפואיות החריגות, כולל הטיפול, בכפוף להצגת אסמכתאות.
מאחר והצדדים ניסו להגיע להסכמות ורק כשהניסיון לא צלח הודיעה המבקשת לבית המשפט ביום 7.8.23 כי עומדת על מתן החלטה בבקשתה למזונות זמניים, תוקף החיובים יהא בשלב זה מיום 7.8.23.
תשלום ראשון ישולם ביום 15.9.23 ובכל 15 לחודש לאחריו.
קצבאות מהמל”ל יועברו לידי האם.
לעניין הבקשה למזונות אישה-
מאחר וכאמור לעיל התרשמתי כי המבקשת עושה מאמצים למצוא עבודה ועל מנת לאפשר לה פרק זמן למצוא עבודה ולסייע לה לעמוד על רגליה, ובשים לב לכך כי המבקשת והקטין מתגוררים בדירת הצדדים ב-*****, ללא תשלום משכנתא או דמי שימוש והמשיב משלם סכום של 4,750 ₪ עבור דמי שכירות, ישלם המשיב למזונותיה בשלב זה ולמשך 6 חודשים מהיום או עד תחילת עבודתה (על פי המוקדם מביניהם) סכום של 3,000 ₪.
תשלום ראשון ישולם ביום 15.9.23 ובכל 15 לחודש שלאחריו.
כל התיקים נקבעים לדיון ליום 20.11.23 שעה:13:00 (הדיון הקבוע ליום 16.11.23 בתביעה הכספית מבוטל).
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ”ו אלול תשפ”ג, 12 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
