מספר בקשה:1
בפני
כב' השופטת סגלית אופק
מבקשים
ג.ג
ע"י ב"כ עו"ד ר. אבו גזאלה
נגד
משיבים
י.ג.
ע"י ב"כ עו"ד ר. אסולין
החלטה
השאלה העומדת על הפרק – האם יש לפסוק למבקשת מזונות זמניים?
רקע עובדתי ודיוני נדרש לעניין
הצדדים נשואים זל"ז כדמו"י מיום 3.1.2012.
לצדדים נולדו שלושה ילדים ילידי 2013, 2015, ו-2017.
זה מכבר נפערה תהום ביחסי הצדדים, והוגשו על ידי המבקשת הליכים משפטיים: בקשה ליישוב סכסוך מיום 20.4.2023 (י"ס 35202-04-23); תביעה לאיזון משאבים מיום 18.10.2023 (תלה"מ 29982-10-23); תביעת מזונות אשה מיום 17.12.2024 (תלה"מ 47402-12-24).
חרף הסכסוך מוסיפים הצדדים להתגורר תחת קורת גג אחת בדירה הנמצאת ברח' X בשכונת X בX (להלן – הדירה). בין הצדדים נתגלעה מחלוקת האם הצדדים "פולשים" לשטח שבו נמצאת הדירה או מתגוררים בדירה תוך תשלום לצד שלישי (בן משפחה של המשיב) (סעיפים 20, 22 לבקשה; סעיפים 60-59 לתשובה).
המבקשת עבדה כסייעת בגן ילדים, נפגעה בתאונה, ואינה עובדת מאז יום 1.2.2022 (נספח 3 לכתב התביעה); המשיב משרת בצה"ל, שירות קבע, בדרגת נגד.
טענות הצדדים
ביום 18.12.2024 הוגשה הבקשה.
טוענת המבקשת כי המשיב משתכר 17,000 ₪ נטו בחודש ואילו המבקשת השתכרה סך 6,500 ₪ ברוטו, אינה מלומדת וללא ניסיון תעסוקתי בתחום אחר ועל כן פוטנציאל ההשתכרות שלה הוא נמוך; יש למשיב מיליוני שקלים צבורים וכן מאות אלפים בחשבון העו"ש; המשיב רוכש את כל הדרוש לבית מבחינת מזון ומספק לקטינים את כל הדרוש להם. לעומת זאת, המשיב שפרנס את המבקשת, חדל מלעשות כן מזה כ-3 חודשים והוא מתעלם ממנה ומהדרישות שלה לכלכלה; נגזרו על המבקשת חיי נזירות ושתיקה, וכך במשך שנים ארוכות, מסיבה שאינה קשורה במבקשת; הצדדים עודם נשואים, מתגוררים ביחד, ועל כן מחויב המשיב לזון את המבקשת; המבקשת הורגלה לרמת חיים גבוהה מאוד; צרכיה והוצאותיה של המבקשת בגין מזון, קוסמטיקה, ביגוד והנעלה, נסיעות, בתי קפה מסתכמים בסך של 4,900 ₪ בחודש.
ביום 6.1.2025 הוגשה תשובה.
טוען המשיב שאין לחייבו במזונות המבקשת מהנימוקים הבאים: אין אפשרות מחד לטעון לחיים נפרדים ולקבוע מועד קרע כדי לזכות בחלוקת רכוש מיידית ומאידך לטעון לחיי נישואים בכדי לנסות לזכות במזונות אשה. מועד הקרע נקבע ליום 20.4.2023, אך בפועל הצדדים חיים בנפרד, תחת קורת גג אחת, מזה למעלה מ-10 שנים ונשואים "על הנייר" בלבד; המבקשת מסרבת להתגרש מטעמים כלכליים ובניסיון לזכות באי אלו יתרונות משפטיים לאחר שנמחקה עתירתה לקבוע זכויות בדירה; יש למבקשת יכולת כספית לספק את כל צרכיה ואף למעלה מכך – המבקשת הסתירה שהמשיב העביר לידיה סך 193,000 ₪ ביום 1.9.2023 ושהיא עתידה לחזור לעבודתה בחודש פברואר 2025; אין דחיפות לפסיקת מזונות זמניים שעה שהשתהתה המבקשת כמעט שנתיים; המבקשת "מורדת" במשיב כבר שנים ארוכות, היא חיה חיים כפולים ומנהלת זוגיות עם בת זוגה משנת 2015; המבקשת עשתה שימוש בכרטיס אשראי של המשיב לטובת בת זוגה. על כן, נאלץ המשיב להפסיק את השימוש בכרטיס בחודש אפריל 2023 אך הוא מעביר לידי המבקשת כספים במזומן לצורך התנהלות הבית; הצדדים חיו ברמת חיים בסיסית בדירת 3 חדרים בגודל 70 מ"ר; הכנסתו של המשיב 17,000 ₪ נטו בשל מענקים ותוספות קשורים למלחמה, ואין לראות במענקים אלה הכנסה נוספת; המשיב משלם שכירות בסך 4,500 ₪ ונושא בהוצאות השוטפות (חשמל, ארנונה, מזון); נטענו סכומים מוגזמים שלא נתמכו באסמכתאות מתאימות.
דיון והכרעה
מתווה נורמטיבי –
סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 קובע כי "אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
הצדדים יהודים; הדין החל על הצדדים שלפניי הוא הדין העברי לפיו קמה לאשה זכות למזונות מאת הבעל כל עוד קשר הנישואים מתקיים הלכה למעשה, וכשתנאי זה אינו מתקיים מתערער החיוב [ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני, פ"דלח (3) 744 (1984)].
במישור העקרוני, זכאית המבקשת למזונותיה. אלא שהמשיב הניח נימוקים ממשיים המערערים לכאורה את בסיס החיוב, אפרט.
ראשית, הפסיקה הכירה בעקרון תום הלב כאחד השיקולים בקביעת הזכאות לדמי מזונות אשה [תלה"מ (חדרה) 61936-02-23 א.ע נ' ע.נ (22.9.2024), פסקאות 36-35; בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (13.6.2007)].
עוד נקבע בפסיקה, כי: "מדיניות משפטית ראויה מחייבת כי תשלומי המזונות לא "יקבעו" נישואין שהם ריקים מתוכן ו"על הנייר בלבד" ויביאו למצב שבו מסגרת נישואין שאין בה ממש "מונשמת מלאכותית", רק על מנת שהאישה תקבל תשלומי מזונות". אולם מאידך, יש לוודא במיוחד לאחר שנות נישואין ארוכות, כי האישה לא תופקר לגורלה וכי היא תוכל להתקיים בכבוד" [תמ"ש (ת"א) 38494-06-12 פלונית נ' אלמוני (18.6.2013)].
המבקשת עתרה לפסיקת מזונותיה על פי דין תורה, בהיותה אשת איש, כאשר בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים בתלה"מ 29982-10-23 (סעיף 20 לכתב התביעה), לרבות בהליך דנא, היא טוענת טענות המלמדות לכאורה על כך שחיי הנישואין הלכה למעשה הגיעו לקיצם, ובלשונה: "בנישואי המבקשת למשיב, נגזרו עליה חיי נזירות ושתיקה, המשיב לא מספק ולא מתפקד כגבר, המשיב לא מדבר, לא משתף, לא מייצר קירבה, אלא ההיפך, המשיב בכל דרך מנסה לייצר מרחק בינו לבין התובעת!!" (סעיף 16 לבקשה), "הצדדים עדיין מתגוררים יחד בבית אחד, אלא שהצדדים אינם מתקשרים כלל –כמו שני זרים!" (סעיף 8 לבקשה).
בנסיבות אלה לא מן הנמנע כי העובדה שהצדדים עדיין בסטטוס של נישואין נעוצה בכך שהמבקשת מנסה להשיג הישגים אחרים, ובייחוד לאחר שנמחקה עתירתה לקבוע את זכויותיה בקשר עם ה"פלישה" הנטענת (פסק דין (משלים) מיום 26.8.2024 תלה"מ 29982-10-23).
יתר על כן, בפסק דין (חלקי) מיום 10.7.2024 אוזנו זכויות הצדדים על בסיס מימושן וקבלתן בפועל, כאשר המשיב חויב להעביר לידי המבקשת כספים נזילים בסך שלמעלה מ-193,000 ₪ ולטענתו העביר הכספים למבקשת, ולא נשמעה, בשום שלב, טענה שהכספים לא שולמו (נספח 5 לכתב התביעה). בנוסף, אין חולק שהמשיב נושא לבדו באופן ישיר בתשלומים עבור כלכלת המשפחה (סעיף 31 לבקשה; סעיפים 75, 79 לתשובה).
בנסיבות אלה, כאשר צורפו אסמכתאות בודדות, מרביתן בקשר להוצאות שהוצאו בסמוך להגשת התביעה, שאינן תומכות לכאורה בטענה על רמת חיים גבוהה מאוד (סעיף 6 לבקשה), יש ספק האם זהו המקרה שבו ברור כי ללא "עזרה ראשונה" של המשיב לא תוכל המבקשת להתקיים ולעומת זאת מתעורר החשש להתנהלות חסרת תום לב מצד המבקשת.
שנית, בע"מ (ירושלים) 765/05 פלוני נ' אלמונים (9.1.2006) נקבע כי: "האיש חייב במזונות אשתו טרם מתן הגט, קל וחומר כאשר היא אינה יכולה להתפרנס ממעשי ידיה. אולם כאשר כבר הוכרע העניין הרכושי, והוסר המכשול למתן הגט, אזי יש לשקול אף את שיקולי הצדק ושיקולי תקנת הציבור כאשר אנו פוסקים את מזונותיה של האישה… במצב כזה, תקנת הציבור היא שלא נתיר לאחד מבני הזוג "לעגן" את האחר, בוודאי לאחר שהוכרע העניין הרכושי".
במקרה זה, נקבע מועד קרע ליום 20.4.2023 והוכרע העניין הרכושי, והפסיקה קובעת שאין אפשרות ליהנות מזכויות רכושיות בצד מזונות [ע"א 7033/93 נפשי נ' נפשי (10.8.1995); תמ"ש (קריות) 11495-11-08 פלונית נ' פלוני (1.8.2010)]. על כן, לא נקי מספקות שהמבקשת זכאית לקבל מזונות ולעומת זאת ישנו חשש ממשי שפסיקת מזונות זמניים עלולה "לתרום" להנצחת נישואים על הנייר.
שלישית, המבקשת עבדה במהלך הנישואים, אם כי לא תמיד באופן רציף (עמ' 11 לחוות דעת אקטואר תמ"ש 29982-10-23). המבקשת בעצמה טוענת שיש לה פוטנציאל השתכרות בסך 6,500 ₪ ברוטו, אלא שעברה תאונה קשה לפני שלוש שנים ומאז היא נמצאת בחל"ת.
המבקשת לא הביאה ולו ראשית ראיה על כך שמצבה אינו מאפשר למבקשת לעבוד; על כן, לא מן הנמנע שהמבקשת יכולה לצאת ולהתפרנס מ"מעשה ידיה".
ולבסוף, הצדדים אמנם מתגוררים ביחד אך "ישנים בחדרים נפרדים" (סעיף 14 לבקשה), ללא קשר אינטימי, וכך במשך שנים ארוכות (סעיף 12 לבקשה; סעיף 36 לתשובה). בנוסף, הועלתה – ולא לראשונה – טענה על כך שהמבקשת מנהלת זוגיות עם אישה אחרת (סעיף 25 לתשובה; פרו' 1.2.2024 תלה"מ 29982-10-23 עמ' 2, ש' 5, 15, 21-19). עניין זה מצריך בירור עובדתי.
בע"א 548/72 לופו נ' לופו, פ"ד כז (1) 748, 752 (1973) נקבע כי כאשר קיים ספק בעצם החיוב במזונות, ככלל, אין לפסוק מזונות זמניים: "הכלל הוא, כי לצורך קביעת מזונות זמניים אין השופט חייב להיכנס בעובי הקורה ולברר את כל השאלות המהותיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין… במה דברים אמורים? כאשר עצם החיוב במזונות אינו שנוי במחלוקת ומה ששנוי במחלוקת הוא גובהם בלבד… במקרה שלפנינו, החיוב במזונות שנוי במחלוקת ובקשר אליו מתעוררות שאלות נכבדות הטעונות בירור והוכחה. מוטב אפוא, במקום לדון בהן בקשר לבקשה למזונות זמניים, להשאיר את פתרון הבעיות כולן בתביעה העיקרית, אותה יש לברר ללא דיחוי".
בענייננו, כמובא לעיל, הצדדים חלוקים בנושאים מהותיים רבים שיש לבררם לעומק. לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי אין לפסוק מזונות זמניים בשלב זה ויש להמתין לקיום ההוכחות בתביעה עיקרית.
לאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך להידרש ליתר הטענות שהועלו.
סוף דבר
לפיכך, אני קובעת כדלקמן:
הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך 2,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים, אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.
ההחלטה ניתנת לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.
המזכירות תשלח לצדדים את ההחלטה.
ניתן היום, ח' טבת תשפ"ה, 08 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.