הליך: תלה”מ 45051-04-23
תאריך: 5 נובמבר 2024
שופט: ארז שני
המבקשות / הנתבעות:
1
1. ש.ר.ת”ז 032572497
2 . עו”ד מרב פורת ניסהולץ (אפוטרופוס לדין)
נגד
המשיב / התובע:
י.ו.דרכון 000000000
<#1#>
נוכחים:
האם וב”כ עו”ד יונתן אליאס
האב באמצעות זום
האפוטרופוס לדין
פסק דין
החל מחודש ינואר 2020, החל ניתש בין הצדדים מאבק אשר רובו מתרחש בשנת 2023 ובין הצדדים רשומים כבר עוד 26 תיקים קשורים. חלקם התבררו בכאן, מיעוטם בביהמ”ש המחוזי.
ביום 25.04.2023, הגיש התובע, אביה של קטינה ילידת 07.10.2011, תובענה העותרת לקבל את המשמורת בקטינה.
להבדיל מאחותה הבוגרת של הקטינה, מצאתי צורך לברר את התובענה לגופה, גם כפי הוראותיו של ביהמ”ש המחוזי. ואולם, בהחלטת ביניים אפשרתי להוציא את הקטינה לגרמניה על מנת שתשהה שם עם אחותה כנגד מתן הוראות מפורשות לאב לעניין פגישותיה של הקטינה עם האם וביקוריה בארץ. ביתר שאת כך הורה גם ביהמ”ש המחוזי.
ביום 20.06.2024 היו הצדדים לפני, ושם כבר קבעתי כי עצם שהיית הקטינה בגרמניה מותלית ומותנית בקיום קשר פיזי עם האם ואין נפקא מינה לעניין זה, כשירותה של האם לשמש כהורה משמורן או אי כשירותה.
איש אינו עורר על כך שהאב הפר בלא רשות ובלא היתר את הוראותיי ואת הוראות ביהמ”ש המחוזי לקיים את הקשר בין הקטינה לאם על דרך הבאת הקטינה לישראל, אך גם באותו דיון לא שמעתי נימוק משכנע, מה טעם לא ציית האב להחלטה.
ככל שדעתי תשמע, אל יתפלא האב אם לעת כניסתו לישראל, עלול הוא למצוא עצמו חשוד בהפרת הוראה חוקית על המשמעויות שבחוק העונשין להתנהגות כזו.
כבר אז בחודש יוני הסביר האב בלי שתמצא שום אסמכתא לדבריו, כי רשויות הרווחה בגרמניה, מונעות יציאה של הקטינה מגרמניה.
הקטינה אזרחית ישראלית ולא אזרחית גרמניה, נכנסה לגרמניה בתנאי פסה”ד הישראלי וביני לביני, לא רק שאין ראייה לדברי האב, אלא שמאמין אני שהקטינה יצאה מגרמניה, למשל לבריטניה, כאילו מבקש האב שאאמין שמשטרת הגבולות בגרמניה מתעלמת מהסכמי שנגן ועוקבת אחרי תנועות הקטינה, כך שהיא מתירה לה לצאת מגרמניה לכל מקום, רק לא לישראל.
נדמה לי שמדובר בטענה מפוקפקת וברור שגם מאז חודש יוני, לא טרח האב להמציא מסמך כי כאלה הם פני הדברים. הוא מסביר לי שבעתיד אולי ימצא מסמך כזה.
כעת מסביר לי האב שטובת בתו להישאר בגרמניה, אלא שאדם אינו יכול לנהוג כפי שנוהג האב ולומר שהוא אינו מציית להחלטות שיפוטיות שניתנו בתביעתו שלו ולאור הבטחותיו המפורשות, בנימוק שהוא החליט שלא צריך לקיים את החלטות ביהמ”ש.
עיקרון החוקיות קובע כי כאשר יש החלטה שיפוטית חלוטה, לא יכול אדם שלא לציית לה, גם לא בנימוק שהדבר נוגד את טובת הקטין. משכך סובר, צריך היה לפנות לבית המשפט ולקבל החלטה בהתאם, אלא שהאב לא עשה זאת ולטעמי הוא בבחינת מי שעושה דין עצמי. זהו גם אולי הטעם מדוע לא התייצב לדיון היום, בנימוק של מכתב מרופא.
כעת מסביר האב שרשויות גרמניה אוסרות על יציאת הקטינה, כי המצב הביטחוני בישראל אינו טוב, כאילו לא היו הדברים חמורים עוד יותר למשל ביוני 2024 או בסוף אוקטובר 2023, עת ניתנו החלטות קודמות.
אזרחי ישראל לא שמעו משגריר גרמניה, גם לא משר החוץ שלה, שהשלטונות הגרמניים אינם מאפשרים עוד יציאת קטינים ישראליים מגרמניה בנימוק של מצב ביטחוני. שלא לדבר בעובדה שגם אזרחים גרמנים יוצאים ובאים מישראל כפי רצונם.
אני מקבל הרגשה שהאב בודה נימוקים מלבו ואין הוא בוחן אותם במיוחד במבחן המציאות או ההיגיון.
עשיית דין עצמי כפי שכתבתי גם ביום 20.06.2024, מאפיינת את התנהגות האב בעבר מנטישת הקטינים לעת פרידת הצדדים ועד הפרת החלטותיי.
הואיל וכך, מורה אני ראשית על דחיית תביעתו של האב למשמורת בקטינה ומרגע זה ובתוך 24 שעות, אם ימשיך האב להחזיק בקטינה, תהא החזקתו זו בבחינת מעשה שאינו חוקי.
אני קובע לאור ההחלטות הקודמות, כי העובדה שהקטינה שהתה עם האב בגרמניה ולאור תנאי ההחלטות, אין בה לשנות את הקביעה כי מקום מגוריה של הקטינה הוא בישראל, שם גם מרכז חייה וכי אם ימשיך האב להחזיק בקטינה, אזי הוא בגדר מי שחוטף את הקטינה במובנה של אמנת האג לעניין החזרת ילדים חטופים.
מבקש אני מן הרשויות בישראל לפנות לרשות הגרמנית על מנת לפעול להשבת הקטינה לישראל ואין בכך כדי לפגוע בזכותה של האם, לנהל הליך בגרמניה בהתאם.
מבקש אני מן הרשויות בישראל במידת היכולת, גם לברר אצל השלטונות הגרמניים מה טעם לא יסייעו בהשבת הקטינה לישראל.
תיכנס הקטינה לישראל, ניתן בזאת כנגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת או עד הגיע הקטינה לגיל הבגרות.
מסביר לי ב”כ האם כי עלות שכר הטרחה בו חייבת האם מגיע כדי 150 אלף ₪, אשר הובטחו גם מתוך חלקו של האב בדירת מגורי הצדדים ולפיכך, לאור דחיית התובענה והתמשכותה, גם התנהלות האב, אני מחייב את האב בהוצאות בסך 150 אלף ₪ ומפנה את תשומת לב האם כי בהליכי הכינוס רשאית היא להגיש הליך ביניים לצורך גביית הסך הנ”ל מתוך חלקו של האב בדירה.
משמבין אני כי האב מכביד על שיחותיה של האפוטרופא לדין עם הקטינה, אזי אני מאפשר לאפוטרופא לדין לשוחח עם הקטינה על פי שיקול דעתה עד 3 פעמים בשבוע ובכל פעם שלא תתאפשר שיחה כזאת, יפרע האב לידי האפוטרופא לדין סך 750 ₪ לידי הסיוע המשפטי.
האפוטרופא לדין העלתה את שאלת החזרת הקטינה לישראל. סבור אני כי הוראתי לעניין אמנת האג ובקשת הסיוע משלטונות גרמניה, יכול ויהיה בהן כדי לסייע, אך אין בכך כדי להפריע לאם או לאפוטרופא לדין, לפתוח כל הליך חדש שהן סוברות כי הוא ראוי וצריך לטובת הקטינה.
ניתן היתר לפרסם פסק דין זה ללא פרט מזהה כלשהו על הצדדים.
המזכירות תסגור התיק.
<#3#>
ניתן והודע היום ד’ חשוון תשפ”ה, 05/11/2024 במעמד הנוכחים.
