בפני
כב’ השופט ליאור ברינגר
התובעים:
1. ***********
2. ***********
3. ***********
ע”י ב”כ עו”ד יוסי ויצמן
נגד
הנתבע:
***********
ע”י ב”כ עו”ד מורן גוהר
פסק דין
תובעת 1 (להלן: “התובעת”) הייתה נשואה לאיש ונולדו להם שתי בנות, תובעות 2 ו- 3.
האיש נרצח בפיגוע טרור והתובעת הוכרה כאלמנת נפגע טרור.
כעבור זמן, בעת שתובעות 2 ו- 3 היו ילדות קטנות בגילאי 8 ו- 10 לערך הכירה התובעת את הנתבע, הם חיו כבני זוג ונולדה להם בת משותפת, כיום בת כ- 24 שנים.
מערכת היחסים בין התובעת לנתבע התערערה, יחסיהם עלו על שרטון ולטענת התובעת הנתבע מקלל אותה ואת הבנות, משליט אווירת טרור בבית, מעליב ומשפיל אותה ואת שלוש הבנות.
הנתבע טוען שאינו מעליב ואינו משפיל, אולם לטענתו, מזה זמן לא מתקיימת מערכת יחסים כלשהי בין הצדדים, הוא אינו מדבר עם שלוש התובעות וגם לא עם בתו שלו אשר נתקה איתו יחסים כבר לפני 4 שנים כפי שעולה מדבריו בפרוטוקול הדיון היום.
טרם שהתובעת והנתבע הכירו, הייתה לתובעת דירה בבעלותה, לטענתה היא מכרה את הדירה ורכשה בתמורה שהתקבלה דירה אחרת, היא הדירה בה גרים התובעת והנתבע כיום, ברח’ ********** (להלן: “הדירה”).
לטענת התובעת הצדדים ניהלו מערכת זוגית בהפרדה רכושית מלאה, כל אחד ורכושו שלו, ללא שיתוף כלשהו ברכוש.
לפני כ- 3 שנים, ביום ******** העבירה התובעת את זכויותיה בדירה לשלוש בנותיה בחלקים שווים, שתי התובעות והבת המשותפת לה ולנתבע. על פי העתק רישום פנקס בתים משותפים (נסח טאבו), הבעלות בדירה רשומה בחלקים שווים על שם שלוש הבנות, 1/3 על שם כל אחת מהן.
התובעת עותרת לפינויו של הנתבע מהדירה. לטענתה, הוא אינו מאפשר חיים סבירים בבית, מערכת היחסים ביניהם הסתיימה זה מכבר, הוא מעליב, משפיל ומקלל ובשל כך בנותיה של התובעת ונכדיה נמנעים מלבקרה בדירה. הנתבע גר בדירה כבר רשות, הבעלים בדירה הודיעו לו שהרשות הסתיימה ועליו לפנות את הדירה.
הנתבע טוען שהוא בעלים משותף בדירה. טענתו זו אינה עולה בקנה אחד עם הרישום בפנקס הבתים המשותפים, כאמור לעיל. לטענתו של הנתבע הצדדים נישאו זל”ז כדמו”י ביום ******, חתונה שקודשה על ידי רב בליווי טבעת וכתובה, אולם לא נרשמה במשרד הפנים בגלל שיקולים כלכליים. הנתבע הגיש תביעה לכב’ בית הדין הרבני בה עתר לפסק דין שיצהיר כי הוא והתובעת נשואים זל”ז כדמו”י.
ההלכה המשפטית, כפי שצוטטה בהרחבה על ידי ב”כ התובעות בדיון וכמשתקף מהפרוטוקול, לא הכירה בנישואין מסוג זה הנטען על ידי הנתבע. היותו של אדם מוגדר כ”נשוי” הוא בבחינת “מעמד”, “סטטוס” הנקבע ע”י מוסד רשמי של המדינה. נכון לרגע זה אין מחלוקת בין הצדדים כי הם אינם רשומים כנשואים במרשם תקף של המדינה או של מדינה אחרת כלשהי. טענתו של הנתבע תתברר בפני כב’ בית הדין אולם נכון לעת הזו התובעת והנתבע אינם נשואים זל”ז. לפיכך, לא חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1973 (להלן: “החוק”), חוק שהוראותיו רלוונטיות לבני זוג נשואים.
הנתבע טוען שהוא והתובעת נשואים זה לזו ולכן, על פי החוק הוא זכאי למחצית הרכוש שנצבר על ידי התובעת במהלך התקופה המשותפת. כאמור, נכון לעת הזו, הצדדים אינם נשואים ולכן החוק אינו חל על מערכת יחסיהם ואינו רלוונטי כלפיהם.
הנתבע מאשר שהדירה נרשמה תחילה על שם התובעת בלבד, הוא אינו מסביר מדוע הדירה נרשמה כך ומדוע לא נרשמה מלכתחילה על שמו ועל שם התובעת במשותף, שעה שלטענתו יש לו זכויות בעלות בדירה. הוא אינו מתכחש לטענתה שמכרה דירה קודמת ובתמורה שהתקבלה רכשה את הדירה. בפרוטוקול שהתקיים היום הנתבע הבהיר כי לכל אורך התקופה בה חי עם התובעת, הכנסותיו היו זעומות. לתובעת לעומת זאת, היו הכנסות מכובדות וגם כיום כאשר היא בגמלאות הכנסתה כ- 28,000 ₪ בחודש נטו ובנוסף הכנסה מהשכרת נכסים, כטענתו.
כאמור, הנתבע טוען שמגיעות לו זכויות בדירה מכוח נישואיו לתובעת. למרות זאת, הוא לא הגיש תביעה כלשהי במטרה למצות את זכותו הנטענת, בין אם מכוח החוק ובין מכח הלכת השיתוף או מכח כל עילה אחרת באשר היא. התביעה הנוכחית הוגשה בחודש 8/2024 ולמרות שחלפה מאז כבר כמעט חצי שנה, הנתבע לא טרח להגיש תביעה רכושית כלשהי בכדי למצות את זכויותיו הנטענות. לדבריו כפי שנטען בפרוטוקול היום, לתובעת יש נכסי נדל”ן רבים, הוא אינו יודע מה מקור אותן נכסים, אינו יודע כיצד קרה שהתובעת רכשה את אותם נכסי מקרקעין וגם אינו יודע למסור את פרטי הנכסים או לפחות כתובותיהם. הוא כאמור, משתכר מעט מאוד וכך השתכר גם בעבר.
הנתבע מכחיש את טענת התובעת כי הוא מקלל, מעליב ופוגע בה ובבנות. הוא מאשר שכיום לא מתקיימת מערכת יחסים כלשהי בינו לבין התובעת והבנות. לטענתו, הוא גידל את הבנות מגיל צעיר, גידל אותן באהבה רבה, פיתח איתן מערכת יחסים אוהבת ונפלאה ולפתע פתאום, כאשר כבר היו בוגרות ונשואות לבעלים, הן הפכו את עורן וכולן, כל שלוש הבנות מסרבות לדבר אתו, והכל בהשפעת התובעת “הרעה” אשר מסיתה אותן נגדו. ב”כ הנתבע הבהירה בדיון כי בכוונתו לפנות לרשויות המדינה בכדי שיתבעו את התובעת וידרשו לקבל ממנה את כל הסכומים שהיא קיבלה במשך השנים, זאת מכיוון שהיא טענה בפני הרשויות שהיא אלמנת נפגע טרור בעוד שלמעשה הייתה נשואה לנתבע. במה יואיל הדבר לנתבע? ככל הנראה במאומה, אולם יש בכך רק בכדי להזיק לתובעת, ככל שתתקבל טענתו של הנתבע.
הנתבע מודה שאינו משלם מאומה מהוצאות אחזקת הדירה, אשר משולמות כולן על ידי התובעת, זאת למרות שהוא גר בדירה.
כאמור לעיל, הזכויות בדירה רשומות על שם שלוש הבנות כאשר על פי ההסכם בין התובעת לשלוש הבנות (נספח 2 לכתב התביעה) התובעת היא בעלת זכויות החזקה והשימוש בדירה לכל ימי חייה. לנתבע אין על פניו זכות כלשהי בדירה ולמרות טענתו לקיומה של זכות בעלות, הוא לא טרח, לא פעל ולא הגיש תביעה מתאימה.
לאור האמור, בהעדר זכויות כלשהן של הנתבע בדירה, לאור מערכת היחסים הגרועה בין הצדדים, מערכת יחסים שאינה מאפשרת חיים שלווים ונאותים תחת קורת גג אחת, אני מקבל את התביעה ומורה על פינויו של הנתבע מהדירה תוך 60 יום.
לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט לתובעת, בסך 30,000 ₪.
למען הסר ספק, הנתבע רשאי להגיש כל תביעה כראות עיניו לרבות תביעה למיצוי טענותיו בפן הרכושי, אולם אין הצדקה לכך שינהל את תביעותיו כשהוא גר בדירה .
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ’ טבת תשפ”ה, 20 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
